הנקודה הנ"ל בענין קינתו של ר' אלחנן היילפרין [גאב"ד גולדרס גרין כמדומני] מענינת מאוד. הקינה כבר התפרסמה די מזמן, ונקראת על שמו. גם בספר הזה היא נקראת על שמו כל העת. ואפילו בהסכמה שלו עצמו, שם הוא מציין כנ"ל שהקינה נכתבה בידי אשתו, כותב המחבר למטה בהערה: ראה בסוף הספר הקינה שחיבר הגה"צ רבי אלחנן היילפרין.... הגיחוך זועק, וגם חוסר היושר, למרות ההצהרה הנ"ל שבה כותב הרב היילפרין 'למען האמת והיושר'.מאידך, יתכן שאם היתה הקינה נקראת על שם אשתו, לא היתה זוכה להתפרסם באותה מידה, כפי שבודאי ובודאי לא היתה זוכה לו להיתה אשה 'סתם' שאינה אשתו של הרב היילפרין מחברתה... אז אולי יש קצת פחות עוול בעיוות זה.
הערה נוספת: בימי קדם חיברו משוררים את הקינות. בימיניו, כאשר כל דבר שייך לתלמידי החכמים, גם קינות מתחברים על ידי רבנים מרבנים, ובהם כאלו שחכמת לשון הקודש לא נדגעה בהם, וכל שכן חכמת החריזה השיר והמשקל. ומה נען כאשר עילג שפה, כהגה"צ רבי מנשה הקטן שליט"א, שאינו מוציא מתחת ידיו שלש מילים בלי שבע שגיאות לשון ודקדוק, מחבר קינות של שורות על גבי שורות? [ואולי גם אותם חיברה אשתו של המשנה הלכות???:)] מוטב לו היו כלכים להם אצל א. מרגלית, או אצל זריצקי או איני יודע מי עוד, שיחברו קינה.
באשר להערתו של מיסטר בין, הרי במבט שני, כל זכותה של קינתו של רמד"ו להתפרסם, היא בשל פעלו וזכויותיו, ולא בשל מוצלחותה. גם הרבנים המסכימים ציינו זאת. אכן אין זו סיבה לעוות כוונותיו.
[ואגב בין, מה קרה לפונט שלך? הזקנו עינינו מקרוא גודל רגיל של פונטים?]
 |
|
