בית · פורומים · הרשם · התחברות · כניסה למנהלים
בית · פורומים · בחדרי חרדים ·

הדיין המתוקשר הגר"א שרמן: מתפלל לשלום הרב דרוקמן

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-15/8/2008 18:15 לינק ישיר 
הדיין המתוקשר הגר"א שרמן: מתפלל לשלום הרב דרוקמן

בצל שערוריית הגיורים של הרב דרוקמן, נפגש הרב יעקב ב. פרידמן מעיתון 'שעה טובה' לשיחה אישית נרגשת וגלוית-לב עם חבר בית הדין הגדול, הגאון הגדול רבי אברהם שרמן שליט"א

'רעידת האדמה' הציבורית שחולל פסק דינו המהפכני של בית הדין הגדול שביטל את כל גיוריו של הרב דרוקמן, הגיע השבוע לשיאו, בתקרית מבזה בכינוס היוקרתי ב'מוסד הרב קוק'

בשיחה נרגשת גלוית-לב ובלעדית עם הרב יעקב ב. פרידמן, פורש ראש ההרכב, הגאון הגדול רבי אברהם שרמן שליט"א, מבכירי הדיינים בארץ, לראשונה את גרסתו המלאה לפסק הדין ולאירועים שמאחורי הקלעים. הוא מספר על מאבק הירואי בן 26 שנה בגיורי-התבוללות, על רגשותיו האישיים בימים הקשים האלו; על יחסו לסכנת ההדחה הנשקפת לו; על קשריו האישיים עם מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, ועל עתידה של הרבנות הראשית

נפתח בנושא נינוח יותר. הרב שרמן התבטא בכינוס ב'מוסד הרב קוק', התבטאות שבגללה הותקף ובוזה על ידי קבוצת ריקים ופוחזים, "תכונת היסוד של תלמידי חכמים שבזכותם מתרבה מידת השלום בעולם, שהוא רואה את הדברים לעומקם. ככל שמתעמקים – המחלוקת מצטמצמת, השנאה מתמעטת והשלום גובר".

מה ההסבר בזה? לכאורה איפכא. אם נקודת-המוצא שונה, כמו במחלוקות של בית שמאי ובית הלל ושאר מחלוקות, ההעמקה רק מגבירה את הקיטוב העקרוני.

בכל הדורות היו מחלוקות עצומות, אי אפשר הרי להאשים לא את הגר"א ולא בעל התניא בהעדר עמקנות...

"את הדברים שמעתי מחמי הגאון רבי רפאל קוק מטבריה, ששמע אותם מדודו הראי"ה קוק זצ"ל.

"'שלום' אינו רק העדר מחלוקות ועוינות בין אדם לחברו, אלא חיבור בין האדם לקב"ה. דעת הר"ח והרמב"ן ב'תורת האדם', שהעדר שלום אינו רק מצב נטול עויינות ומחלוקת, אלא העדר בית המקדש. היינו 'שלום' הוא המישור של קירבה בינינו לשכינה.

"הגדרת החורבן, אינה רק עונש, אלא עיקרה מחיצה שיצרנו בינינו לאלוקינו. אדם חוטא יוצר מחיצה, ואינו יכול להיות מחובר לשכינה על ידי בית מקדש.

"והרב קוק שאל: 'תלמידי חכמים מרבין שלום בעולם', למה דוקא 'שלום'? האם 'שלום' היא תכונה המייחדת דווקא תלמיד חכם? והוא פירש, שמחלוקות נובעות מהראיה השטחית, שכל דעה שונה מכוונת נגדי אישית...

"ולכן, למרות שאלתך, שהעמקת התלמיד חכם אינה משנה את עצם דעותיו, אבל עולם הדעת שהוא שרוי בו, מביא אותו להבנה, שדעת החולק אינה נגדו אישית, אלא נגד הדעה שהוא מייצג".

הרב שרמן התכוון ודאי לצורה בה קיבל את דבריו ראש 'מערך הגיור', הרב דרוקמן...

"נכון. הסיבה שהם זעמו כל כך, משום שהם ראו את פסק הדין כפסק-דין מגמתי. תקיפה אישית על 'מערך הגיור', או תקיפת הציונות-הדתית. וזוהי ראיה שטחית שעליה דברתי. (בתקיפות): פסק הדין שלי הוא הלכתי בלבד! שום שיקול נגד שום אדם או שום חברה! והרי חלק מפסק-הדין גם הסתמך על כתבי הרב קוק".

האם הסיבה לזעם הציוני-דתי, הוא משום שהציבור הזה, השרוי בתקופה האחרונה במין קריסת מערכות רוחנית ולוגיסטית, מרגיש את עצמו מותקף?

"לא לא. אני לא סבור כך. יש משהו אחר: הם ניגשו לפסק הדין כעניין אידאולוגי-חברתי, שבא להאבק בפסק דין שלהם שהוא אידיאולוגי-חברתי. וממילא כאילו נוצר עימות בין השקפות ציבוריות. גם הרב דרוקמן לא השיב עד היום לגופם של טענות, מבחינה הלכתית, כדרכה של תורה, אלא בהתקפה של מי שמרגיש עצמו מותקף. וחבל. הוא אינו מותקף על רקע אישי.

"עד היום הזה, לא זכיתי לקבל כל התייחסות הלכתית מהרב דרוקמן ובית דינו, ומכל מי שיצא לבקר את פסק הדין.

"אומר לך: הם ראו בגיור - הגשמת אידיאל לאומי חברתי, לפתרון מצוקה אמיתית של עולי רוסיה ואתיופיה, תוך נסיון לשמור במידת האפשר על תביעת ההלכה. אבל דרכי ההגשמה של הפתרונות לא היו הלכתיים צרופים, והתערבבה בהם אידיאולוגיה חברתית".

האם אפשר אם כן למצא צד זכות בהרב דרוקמן וחבריו, המבקשים לעזור ליהודים השרויים במצוקה?

"חשבתי כך. מחד, ברור שבמבחן התוצאה דרכם מוטעית. אבל אני מסתפק אם הם בכלל שוגגין או מזידין. כששרון פנה אליהם, בעקבות העליות הגדולות מרוסיה ואתיופיה, והעמיד את החשש שהעלייה תביא בעקבותיה נשואי תערובת רבים, היתה נקודת המוצא של הרב דרוקמן לצמצם את מידת נשואי התערובת. אבל עם העבודה המורכבת והעדינה הזו הם התבלבלו בין דרישות ההלכה ההכרחיות, לבין מטרות לאומיות ערטלאיות...

"הם העניקו משקל מכריע לתוצאות החברתיות-לאומיות, בעוד שדרישות ההלכה לא נתקיימו במלואן.

לפני שנמשיך לדון בגוף המאבק ההירואי שהרב שרמן מנהל על שלמות וטוהר העם היהודי, שאלה אישית: עבר על הרב שבוע קשה. בעצם, תקופה קשה, בה הוא מותקף בקרב גופים ופרסומים רבים, כולל נסיון הדחה מגוחך של נציבת תלונות הציבור. איך מצב הרוח והרגשה הכללית של הרב שרמן, העומד על משמר עניין עקרוני כל כך, ומוצא עצמו מותקף כל כך... על סף הדחה בידי שופטת, שאינה בקיאה בשיחת חולין של תלמידי חכמים...

ובכלל מה הרב שרמן הרגיש בעת המהומה המבישה ב'מוסד הרב קוק'.

"אינני מרגיש 'מותקף', אינני מצוי ב'תקופה קשה'. ומצב רוחי טוב בסייעתא דשמיא.

"למה? משום שאני לא רואה בכל המהומה שהתפתחה סביב פסק-הדין עניין אישי. אני מרגיש את עצמי ותפקידי כשליחותא דקמאי, שכל דיין חייב להרגיש. בניגוד לאנשי 'מערך הגיור', שראו כאמור בכל העניין נושא אישי, אני רואה את עצמי רק כנושא דבר ההלכה, ושלוחם של פוסקי העם היהודי בכל הדורות, שתבעו תנאי קודם למעשה כל גיור, קבלת עול מצוות לכל פרטיה. מי שפוגע בי, פוגע בעצם בשרשרת הפסיקה של העם היהודי, שאת דבריהם הבאתי בפסק ההלכה שלי, ואני משמש כשלוחם".

התנאי ההכרחי הזה שהרב שרמן מדבר עליו, קבלת עול מצוות גמורה, באיזו מידה לא מקפידים עליו במערך הגיור, 'מחליקים' אותו, או חלילה מתעלמים לגמרי? בעצם זו שאלת היסוד בשיחתנו. הרי ברור שהרב דרוקמן מודע לצורך הבסיסי הזה, עד כמה היתה כאן אי הקפדה?

"יש להניח, שבמישור העקרוני מקובל על כל דייני בתי הדין לגיור, כולל בית דינו של הרב דרוקמן, שקבלת מצוות היא תנאי הכרחי לחלות הגיור, והמעבר בין נכרי ליהודי. אבל במישור המעשי אנחנו מצאנו שהיה זלזול מתמשך בצורך הקריטי הזה. מאינספור מקרים שהגיעו לידינו, התברר בחקירה קלה, שלא הייתה בכלל קבלה גם בשעת מעשה הגירות עצמה... לא היינו צריכים לחקור חקירות... יש בידי תיקים ובהם עדויות של 'מגויירים' המעידים מעצמם בפירוש: לא שמרנו שבת, כשרות, טהרת המשפחה...

"התחלת הפירצה היתה למעשה לא רק בבית-דינו של הרב דרוקמן. כבר לפני עשרות שנים ניתנה סמכות גיור לרבנים מקומיים, שלא כאן המקום לפרט את שמותיהם. במשך תקופה של כ 26 שנים הגיעו לפני בתי הדין הרבניים, מקרים רבים מאד של קבלת גרים, שהתברר שאחוז גדול מהם לא חשבו לקבל על עצמם עול תורה ומצוות בעת עשיית מעשה הגירות, דבר המעורר בעיות  בשאלות-יסוד חמורות, שאיימו על יסודות קיומינו, בדיני 'אבן העזר', נישואין וגרושין".

אנשים שואלים, כולל אינשי דלא מעלי שתקפו את הרב שרמן ב'מוסד הרב קוק': למה שתקתם כל השנים?

"שתקנו? חלילה! לא עשינו אמנם פרהסיא ציבורית, אנחנו אנשי הלכה. אבל פנינו בעקביות, במשך שנים ארוכות כמעט לכל הרבנים ראשיים שהתמנו והתחלפו, ובקשנו פעם אחר פעם להפסיק את מתן סמכות הגירות לרבנים מקומיים, כולל בית-דינו של הרב דרוקמן.

"כשהדברים לא נשאו פרי, החלטנו קבוצת אבות בתי דין, שאנחנו חייבים   לקבל דעת תורה. פנינו לפוסקי הדור ההוא, מרן הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל, ולהבדיל בין חיים לחיים, מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א. כתוצאה מפנייתנו – התגבשה אותה קריאה ידועה לדייני ורבני ישראל, קריאה שנוסחה במו ידיהם של מרנן הגרש"ז אויערבאך והגרי"ש אלישיב שליט"א.

"הם אמרו לי אז: 'לך תחתים גם את גדול הדור, את מרן בעל 'קהילות יעקב' בבני ברק'. ויותר מאוחר את זקן ראשי הישיבות בדור ההוא, מרן הגרא"מ שך. וכך עשינו".

פרסום פסק הדין האחרון, לווה בזעם גדול של 'מערך הגיור' וגופים שונים שהתקבצו לחזק את רוחו. ידוע שמאז שנחתם פסק הדין עוכב פרסומו זמן רב. האם אין חובה מוטלת על בית הדין להוציא את פסק דינו?

(בורר את מילותיו): "בתקופה שפסק הדין עדיין לא ניתן לצדדים, פנינו לפוסק הדור רבינו מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, ושאלנו אם עלינו למלא את חובתינו או להמתין. אמר לנו מרן הרב אלישיב שליט"א כך:

"'איר זיינט נישט קיין בעלי-בתים אף דעם פסק-דין!' ('אתם אינכם 'בעלי בתים' על פסק הדין'!) פסק הדין שייך לכל הרבנים והדיינים ורשמי-הנישואין הנוגעים, והוא שייך לכל ישראל'! והלכה השייכת לכלל ישראל כולו, שעניינה שמירת כרם בית ישראל, חייבים להוציא אל הפועל!'

"אלו היו דברים שחייבו אותנו, ופרסמנו את פסק-הדין הקשה בהתאם לדבריו".

יוסף בורג מנהיג המפד"ל נשאל פעם, איזה חלק מרכזי יותר אצל אנשי ה'ציונות-הדתית', "הציונות" או "הדתית"? והוא השיב: "אנחנו ה'מקף' שמחבר בין הציונות לדתיות. תשובה שנונה ומתחמקת, כמיטב המסורת של אותו אדם ומפלגתו. האם לדעת הרב שרמן, במקרה הזה השיקול הלאומי-ציוני שהציבור הזה רדוף על-ידו, גבר על השיקול הדתי?

(נחרץ): "אני מעדיף לא להיכנס לפולמוס כזה. ולא לערב האשמות אישיות. מה שאני מבקש מהם, אני מקיים גם בעצמי: להשאיר את הדיון אך ורק בתחום ובמישור ההלכתי.

"הייתי רוצה כן להתייחס לעניין הלאומי, לא במישור הפרטי, אלא במישור העקרוני. דווקא לעניין הלאומי מתבצר מקום מרכזי בתפיסת הגיור היהודית. פרשת הגיור הנזכרת בתנ"ך בהרחבה, היא גיורה של רות המואביה. נעמי אומרת לרות, למה לך להתגייר והרי עם ישראל מופקד בתרי"ג מצוות שהוא עול כבד... ומה משיבה על כך רות?

"'עמך עמי'! לכאורה 'עמך עמי' הוא ענין לאומי גרידא? ומה תשובה היא זו לטענת התרי"ג מצוות? כאן הושתת היסוד: במה מתבטא ה'עמך עמי'? בתרי"ג מצוות! אין שום משמעות ללאום כיישות עצמאית! תרי"ג מצוות הן מהותה היחידה של הלאומיות של כנסת ישראל! ברור אם כך מאליו, שאין שום מקום לדאוג לגיור על בסיס של צורך לאומי המנותק מדרישות ההלכה. אין פשוט דבר כזה".

"אין אומתנו אומה אלא בתורותיה", כותב רב סעדיה גאון ב'האמונות והדעות'...

"נכון. לכן אפילו במישור התפיסה הלאומי, לומר שפסק דיננו היה מנוכר לצרכים הלאומיים - זה בדיוק ההיפך! דרך הגיור הסיטוני שבוצע על ידי הרב דרוקמן ובתי הדינים האחרים, גם החלק הלאומי מתנתק! כניסת הגר לעם ישראל – היא כניסה לנשמת עם ישראל! ומה היא 'נשמת עם ישראל'? אך ורק תרי"ג מצוות!"

טמון כאן אם כן, דבר מופלא. שצורת גרות, שאין בה, כפי ביטויו של הרב שרמן: "כניסה לנשמת ישראל" עם תרי"ג המצוות שלו, גם לא יתמוך במתגיירים נפשית ומוראלית, והם לא ירגישו מחוברים באמת לעם הזה, שזה דבר שרוב המתגיירים רוצים בו, תהיינה סיבות  הגיור שלהם אשר תהיינה... להתחבר לעמנו...

"זו היתה בין השאר כוונתי. הטעות החמורה של בית הדין של הרב דרוקמן, שהם הצמידו לפסק הדין ההלכתי הצרוף של בית הדין הגדול, תווית של 'השקפת עולם'. ואני חוזר שוב ושוב: אני דן אך ורק במבט ההלכתי. גם המבט על הלאומיות, כפי שהרחבתי, יונק מתפיסה הלכתית בלבד!"

הטענה המרכזית של אנשי הרב דרוקמן, שקשה להם להיות אחראים לגר שחזר לסורו, ואין להם יכולת וצורך להפעיל בלשים על גיריהם. יש משהוא בטענה?

"ודאי שלא. אנחנו לא מדברים על חזר לסורו, ולא על בלשים. אלא על רמה סבירה של נטילת אחריות; כיוון שחלות מעשה הגיור חייב להיות מלווה על ידי בית דין, חובתו של בית הדין לבדוק ולבחון את תהליך הכניסה לאמונה בהשי"ת ובקיום מצוותיו. ובתחום זה הוכח במבחן התוצאה, שדבר זה לא נעשה כראוי.

"זה מצריך אחריות עצומה, בדיקה רציפה, עקבית, מעמיקה. הגר"ש וואזנר כותב שהגירות היחידה שיש בה תוקף הלכתי היא כלשונו, 'אלא אם כן נתברר בבירור גמור, ואחרי בדיקות אמיתיות'. הגר"ע יוסף מתריע, על מתגיירים בעלי אינטרסים, שאינם מקיימים מצוות בליבם, בצחות לשונו, 'בפיהם כבדוני וליבם רחק ממני'.

"וכמובן תנאי בסיסי בדברי חז"ל, הוא הבירור אחר המניעים האמיתיים של המתגיירים. זה קו מנחה בהלכה.

"אומר לכם יותר מכך. בית הדין שותף ב'חלות' הגירות. מרן הגר"מ פינשטיין גם כותב, שמי שנתגייר בבית דין רפורמי, אפילו קיבל עליו עול מצוות בשלמות – הגיור אינו תקף".

אחד המחרפים שחירפו את הרב שרמן בכנס 'תורה שבעל פה', העלה את הטיעון, שאנחנו מצויים ב'מוסד הרב קוק'. היינו, ב'מעוז שלהם', במוסד של ה'ציונות הדתית'. יש אולי משהו מסמל בכך, ש'מוסד הרב קוק', מאחרוני מוסדות הדגל של הציונות הדתית, המעיד בעצם שמו על השתייכותו, מכריז על מאבק בתפיסות לאומיות ערטילאיות.

"אינני רוצה להיכנס לזהות המקום ומשתתפיו. אבל בעיקרון, אני שב ומצטרף לטענה, שזוהי טעות חמורה ומעין נסיון התחמקות מאחריות, להתפיס לעניין אופי של מאבק בין מחנות. חלק מפסק הדין שבית דיני הוציא, וחלקו הוקרא בין כתלי 'מוסד הרב קוק', מתבסס על פסיקתו של הרב קוק עצמו! בספרו 'דעת כהן' הלכות מילה וגירות סימן קנ"ד...

"אגב, גם מורי ורבי מרן הרב אלישיב שליט"א, שאני נועץ בו לכל אורך הדרך, אמר לי: 'הנושא איננו בית דין של הרבנות או הרב דרוקמן. גם אם הגרות שייכת לכל בד"ץ מהולל ברחבי תבל, צריך שתבדקו אחריו, ותבררו עד כמה הוא תקף מהבחינה המעשית של המתגייר'".

יש משפט מסמל מאד שחבר הועדה למינוי דיינים, השייך למחנה הציוני דתי הנאבק בהרב שרמן, השמיע, והוא משמש כקריקטורה למצבה העגום של הציונות הדתית: 

הועדה, אמר האיש המוכר לרב, חלוקה בדעתה באשר להדחתו של הרב שרמן: יש כמה דיינים הממושמעים להרב אלישיב, כמה דיינים להרב עובדיה יוסף, (התומך גם הוא בהרב שרמן), ורק מיעוט, ואני ביניהם, שמחוייבים לחוות דעתה של השופטת שטרסברג שהמליצה על ההדחה. זה משפט קשה האומר הכל. שום כריעת ברך לשום מורי דרך של תורה. אלה מורי דרכם...

"אין ספק. אין ספק. למרות שאני מבקש לא להתייחס לאנשים פרטיים. (לפי בקשת הרב שרמן, נמחק שמו של אותו חבר כנסת – י. ב. פ.) אני מבקש רק להוסיף ולומר עניינית.

"באשר להחלטתה של הנציבה בקשר להדחה שלי. בשולחן ערוך יש כללים ברורים מתי דיין מודח מתפקידו. צריך עילה המפורטת בשולחן ערוך. העילה הזו המפורטת בשולחן ערוך לא קיימת לכל הדעות במקרה הזה. וממילא כשאנשים דתיים נסמכים בנושא כזה על דברי שופטת, המנוערים מחוקי השולחן ערוך, אם תתקיים הדחה כזו הרי זה חילול ה' נורא, ומרידה גלויה בכבוד התורה".

עצם העובדה, ששופטת חילונית, שאין לה כל ידע בדיני התורה, הן בענייני גיור, הן כפי שהרב שרמן אמר, בעילות לפיטורי דיין, מתערבת התערבות בוטה כל כך בסמכות שיפוטית עליונה של בית דין לערעורים, מקוממת ומזעזעת. זהו המשך להתערבות גסה, שטופת בורות ובערות, של שופטי בג"ץ, שאין להם שמץ הבנה במשפט התורה וקדושתה, והם רואים לנכון לקעקע פסיקות הלכתיות.

גם בית הדין הגדול שהרב שרמן מכהן בו, שהוא עצמו מעין 'בג"ץ דתי' להבדיל אלפי הבדלות, כפוף לחרפתנו למרות החילונית הזו, ישנם מקרים מגוחכים או חמורים, שבהם בורות שופטי בג"ץ או נוקשותו היבשה של החוק, מתנגשת עם שלטון התורה. הרב שרמן יכול לספר על כך?"

(נאנח): "זהו עניין לראיון ארוך לעצמו. קצרה היריעה מלהרחיב בנושא הנורא הזה. יש מגמה ברורה, בלתי פוסקת, כמעט יומיומית, לצמצם את מעמד משפטי התורה ונושאי דגלה. זה עניין חמור בצורה קשה מנשא. הנושא הזה הוא בנפשינו, הוא טעון מדי, רחב מדי, וקשה לי לצמצם אותו למסגרת השיחה הזו".

מעבר לתהליך הבדיקה והבירור שמערך הגיור הנוכחי לוקה בו, האם יש הבדל מהותי בין תפיסת מהות הגירות של בית דינו של הרב שרמן, לבין 'מערך הגיור' בראשות הרב דרוקמן?

"כן. אנחנו סבורים שאולפני לימוד הם רק שלב אחד בתהליך. הנוגע לתחום ידיעת עיקרי יסודי הדת ומצוותיה. יש צורך במהפך פנימי בנפשו ותודעתו של המתגייר.

"הרוח שנושבת במערך הגיור מסתפקת רק בכך שיפגשו עם החוויה הדתית, שיעברו על ידה. מה זה 'יפגשו?' כשאדם 'ניפגש' עם משהו, הוא הופך חלק ממנו?! אנחנו מבקשים התחברות, התמזגות עם רצון ה'".

הייתי מבקש להתייחס לנושא אחר, שגם הוא מצוי בימים אלו על סדר היום הציבורי. מעמדה ההולך ומתערער של הרבנות הראשית.

הרבנות הראשית לא נוסדה במעמד מפואר. היוזם הראשון לרבנות הראשית היה אדם שולי, נורמן בנטוביץ היועץ המשפטי לממשלת המנדאט, שקיבל חיזוק גדול מהראי"ה קוק זצ"ל והרב פרנק זצ"ל. בנטוביץ גם הציע בפתיחת המושב הראשון שיישבו כמה משפטנים חילוניים בדין...

היום הרבנות עוברת לא רק טלטלה. אלא הופכת למין ספק-שירותים בעלמא. בתחילת קיומה נבנתה מרפסת קטנה בחזית 'היכל שלמה', התכנון היה, שהרבנים הראשיים ייצאו אל המרפסת, ויברכו בימי הרגלים את ההמונים המתקבצים להתברך מהם. נו, היום זה נשמע כמעט הלצה. המונים לא מתכנסים מול המרפסת הזו, המעלה אבק... המעמד נשחק. 

היחס של הציבור החרדי לרבנות הראשית הוא מוזר. מצד אחד הצליח למגר מתוכו את אנשי הכלאיים הדתיים לאומיים, מאידך אינו מקבל, ודאי לא מכבד את המוסד הזה.

האם מצב כזה, שעל הרבנות שולטים אנשים שאינם מכבדים אותה, יכול להימשך לאורך זמן?

"אני מלווה את מוסד הרבנות קרוב ליובל שנים. השחיקה במעמדה נובעת מירידת הדורות. הרבנות היא ממלכתית, ובדורנו לא השתלבו בה גדולי תלמידי החכמים, ומנהיגים שתפיסת עולמם מעוצבת מתורה. עולם התורה הוא מקום שבו מעוצבים גם מנהיגיו. ובגלל שלא הייתה זיקה מפרה בין עולם התורה לרבנות - נוצר מצב שהיא הגיעה לשפל".

פעם המצב היה טוב יותר? ממלכתי פחות? האם מרנן גאב"ד טשעבין, הגרש"ז אויערבאך, הגרי"י וייס היו חברים בה?

"היה חשש. אבל עדיין פארו אותה הראי"ה קוק זצ"ל, שהיה חניך בית הישיבה בוולוז'ין, הרב הרצוג שנפשו חוצבה מתוך קדושת הספר והתחברות לתורתינו הקדושה, והרב אונטרמן שהיה מחניכיו של מרן רבי שמעון שקאפ מגרודנא".

נכון שהם הגיעו מוולזין ומגרודנא, אבל בארץ ישראל המתחדשת - לא נוצרה שום זיקה ביניהם לעולם התורה.

"זה נכון. אבל יותר מאשר הרבנים הראשיים, הדוגמא החשובה העומדת לעיני הם בתי הדין הרבניים. שם כיהנו גאוני תורה מופלגים שהטביעו חותם על יהדות התורה. בראשם מרן הגרצ"פ פרנק זצוק"ל, ולהבדיל בין חיים לחיים, מורי ורבי מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, רבי בצלאל ז'ולטי, רבי שלמה קרליץ, רבי שלמה טנא, רבי שמואל ברוך וורנר, רבי יצחק מאיר בן מנחם, רבי מרדכי אילן, ועוד רבים. היתה לי גם זכות נפלאה לשבת שנים במחיצת ידידי הגאון רבי חיים גדליה צימבליסט.

"הקושי היה שעולם התורה ראה גם בימים ההם ראשות-ישיבה כערך עליון, ודיינות כאפשרות משנית".

אולי כפי שהרב שרמן אמר, הבעיה היא יותר החלק ה'ממלכתי' שברבנות. הרי גם בימינו רואים תלמידי חכמים כבוד לעצמם, לשבת בבתי הדין של הגר"נ קרליץ, הגר"ש ווזנר ו'העדה החרדית'.

"אני סבור שבבתי הדין הרבניים התגבשו ויושמו בפועל כל יסודות סדרי הדין, הלכות דיינים ועדות, ויושמו בפועל חלקים רבים מהשולחן ערוך בשאלות המתייחדות לתקופתנו המורכבת".

עדיין שאלתי תקפה. איזה כח צופן העתיד לרבנות שהחילוניים אינם מתעניינים בה, הציונות הדתית התנתקה ממנה, והחרדים אינם מחשיבים אותה?

"לרבנות ולבתי הדין יש תפקיד חשוב גם היום ל'עמך' בית ישראל. לאלפים, ל'עם שבשדות', המבקשים לעצב חיים על פי מצוות התורה. אתרים שגאוני התורה לא ממש מגיעים לשם. העם הפשוט זקוק למנהיגות רוחנית.

"אני רוצה להצביע על עובדה שהציבור לא מספיק מודע לה. מורי ורבי מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, חרד לגורלה של הרבנות ולבתי הדין הרבניים, מתוך הרגשת אחריות לכלל ישראל כולו. בעיקר הוא מרגיש אחריות אישית עלינו, תלמידיו בבתי הדין הרבניים. הוא קובע לנו עקרונות המנחים את דרכנו".

האם לרב שרמן יש קשר קרוב למרן הרב אלישיב שליט"א?

"43 שנים אני קשור אליו בקשר הדוק. מאז שנבחנתי על ידו עם כניסתי למכון 'הארי פישל' לדיינות. הוא מורי ורבי המובהק, שהתווה את דרכי בדיינות וברבנות, ועד עצם היום הזה".

הוצגה בימי יסוד הרבנות טענה הלכתית על עצם הקמת 'בית דין לערעורים'. מרן הרב פרנק הפריך את הטענה הזו מכוח לשון הספורנו, שישנם בדין כמה מחלקות... מאז ישבו גאונים אדירים בהרכבים האלו. האם הרעיון אכן התקבל בסוף כליל?

"שאלתי את השאלה הזו פעם את מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, שבעצמו ישב בהרכב כזה. אמרתי לו: יש כאלו שמערערים... אמר לי: 'הלוואי אוף אונז גיווערן', היינו, הלוואי שגם פסקי בית הדין הגדול היו עוברים ליבון ובירור נוסף, להגיע לאמיתה של תורה.

"אסביר: מקור הקושי הוא מדברי חז"ל: 'בית דין בתר בית דין לא דייקי'. אבל במקרה שלנו, תפקידו של בית הדין הגדול הוא לא לדון מחדש את דין הצדדים, אנחנו גם לא שומעים את הצדדים, אנחנו רק מבררים האם הפסיקה הקודמת היתה סבירה וברת תוקף הלכתי. שלא היתה טעות מעיקרא בדין".

הייתי מבקש לשוב לנושא שהזמן גרמא, לעניין הגיור. הרב מצוי עשרות שנים במערכת הגיור. איך הרב רואה בעיני רוחו גיור מושלם?

"אספר לך סיפור מופלא, המצביע הן על רמת הדרישות של ההלכה היהודית, והן על תוצאותיה המרטיטות.

"הגיע לבית דיננו מקרה של נערה נוכריה מברזיל, שהתעוררה בה תשוקה רוחנית  להתאחד עם העם היהודי. היא פנתה לרב מברזיל, תלמיד חכם וירא שמים, שהדריך אותה בעיקרי היהדות. היה לה גם חבר יהודי. הנערה קיימה קשר רוחני פורה עם הקהילה היהודית המקומית.

"מאחר ובקהילה המקומית קיים חרם לגייר, המליצו להם הרב והרבנית שליוו את התקרבותם ליהדות, שהנערה תעבור את הליך הגיור בארץ ישראל.  

"כשהגיעה ארצה ופנתה לבית דיננו לקבלת גירות, לא קיבלנו אותה מיד. בקשנו מהקהילה בברזיל שיבררו עבורנו על מצבו הדתי של החבר. ורק לאחר תקופה שהרב והרבנית קיבלו על עצמם להמשיך את הקשר עם המתגיירת, ולקשור אותה לקהילה החרדית החלטנו לקבלה.

"בקשנו ממנה שתחזור ותצהיר בפנינו על י"ג העיקרים, כשחזרה עליהם פרצה בבכי נרגש.

"כל התהליך נמשך חודשים ארוכים. לאחר הטבילה לשם גירות, יצאה לרחובה של עיר, מול העוברים והשבים, ומרוב התרגשות בקעה מנשמתה קריאה ספונטאנית רווית אושר:

'בת ישראל אני, יהודיה!'                                     

"לאחר מכן נכנסה לחדר בית הדין, והודתה בקול חנוק מהתרגשות לכל דיין על הזכות שהוענקה לה שהיא הפכה חלק מעם ה' ושמירת התורה והמצווה. זה היה מעמד נשגב ומרטיט לבבות!

("כאן המקום גם להדגיש, שמהות הגיור קשור לקרוב הבריות לאהבת ה', שהוא חלק ממצוות אהבת ה', כמבואר בראשונים וברמב"ם בתחילת ספר המצוות).

"נראה לך שהסתפקנו בהתרגשות הזו? לאחר כל זה הודענו לה, שאנחנו מבקשים להמשיך לשמור קשר עם הקהילה היהודית בברזיל, לדעת על התקדמותה.

"אני גם רוצה להדגיש, שגיור שלנו אורך לעיתים שנה-שנתיים, ולמרות כל זה נכשלנו בשתי מקרים!"

הרב שרמן למד בבחרותו בהיכלה של ישיבת חברון. אבל בימי נעוריו למד בישיבת 'הישוב החדש'. ישיבה עם רמי"ם חרדיים, עם שיטת לימוד ישיבתית צרופה, אבל מחללים אותה בלימודי חול. האם הרב שרמן היה חוזר לחבוש את ספסליה, לו הוא היה בגיל הזה?

"ודאי שלא. תורה יש להורות בדרך שלמה וטהורה! איש אינו יכול לקחת על עצמו אחריות לסלול דרך לרבים שחול וקודש משמשים בה בערבוביא כפי שקורה שם. זוהי דרך שמובילה לתהום.

"אני מבקש להוסיף ולומר בהזדמנות הזו, שאם פסק דיננו גרם לעוגמת נפש או פגיעה אישית לאדם, אנו מצטערים על כך. כל מטרתינו בפסק הדין לעמוד על משמר כרם בית ישראל.

"אני מבקש להוסיף:

שמעתי שהרב דרוקמן עבר טיפול רפואי קשה. אני שולח את תפילתי מעומק הלב, לבריאותו ורפואתו השלימה!"




דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/8/2008 21:53 לינק ישיר 

ההבדל הוא,
שבתקופתו של הרב שרמן ישיבת הישוב החדש לא היתה הצלה לבחורים שבמקום ללכת לתיכון דתי רגיל הם הלכו לישיבה תיכונית
- אלא חלק ניכר  מה"סלתה ושמה" של היהדות החרדית, הן הליטאית והן החסידית (בעיקר מחסידי גור) שלחו לשם.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/8/2008 22:26 לינק ישיר 

קוק כתב:



לתשומת לב כל התיכוניסטים שחושבים שהליכה עם יצחק אלחנן ימינה תיטיב להם את החיים.
הם רוצים אותכם כדי להוכיח את צדקת דרכם, בדייט הראשון תיווכחו שאתם סוג ב', וכל החיים תסתובבו עם רגשי אשמה.




מתוך מרירותך העצומה על אי הצלחתך בחייך האישיים, אתה בוחר לדבר שטויות במרץ.

התיכוניסטים לשעבר אינם סוג ב' בשום מקום ביהדות החרדית. אתה יודע בעצמך שההיפך הוא הנכון. הם מאיישים כל מקום אפשרי, ואף אחד אינו שוקל שלא להשתדך איתם.





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > בחדרי חרדים > הדיין המתוקשר הגר"א שרמן: מתפלל לשלום הרב דרוקמן
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר