בית · פורומים · הרשם · התחברות · פתח ונהל פורום · כניסה למנהלים
בית · פורומים · בחדרי חרדים ·

פרקי חינוך- מאת הרב יעקב עדס

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-1/9/2008 11:20 לינק ישיר 
פרקי חינוך- מאת הרב יעקב עדס

 

פרקי חינוך

 

מפתחות

הקדמה

תרצג

פרק א. בגודל החשיבות העצומה שיש ללימוד שמלמד את הילדים ובצורך להתמסר לזה מאוד

תרצד

פרק ב. בענין שהתלמידים נקראים בתורה בנים בטעמי הדבר ובמה שיש ללמוד מזה לריבוי ההתמסרות שצריך המלמד להתמסר לטובת הילד

תרצז

פרק ג. בענין שכל תלמיד יכול להגיע להישגים גבוהים מאוד ואפילו תלמידים שכלפי חוץ נראה שאינם יכולים להגיע להישגים אם מפני התנהגות שהיא מאוד גרועה ואם מפני כשרונות שהם מאוד חלשים מכל מקום יכולים להגיע להישגים גבוהים מאוד וצריך להשקיע כוחות רבים להביאם לזה

תרצט

פרק ד. בענין התלמידים בעלי הכשרונות שזה מתנה משמים שיכולים על ידי זה להגיע להישגים גבוהים מאוד ושחובה על המלמדים להשתדל מאוד בהצלחתם

תשא

פרק ה. בענין ריבוי הזהירות שצריך המלמד להיזהר שלא להעליב את התלמיד מכמה טעמים

תשג

פרק ו. בדברי הגמרא בעירובין נ"ד ע"ב בענין רבי פרידא ובענין חשיבות הדבר שיהיה למלמד סבלנות מרובה להסביר שוב ושוב לתלמידים שלא הבינו

תשד

פרק ז. בענין האחריות הנוראה שיש למלמד על עתידם הרוחני של התלמידים

תשה

 

 

הקדמה

א. הלימוד של הרב לתלמידים כולל הרבה צורות יש לימוד לילדים ויש לנערים ויש לבחורים ויש לאברכים והדברים דלקמן בחוברת זו חלקם שייכים לכל הסוגים הנ"ל וחלקם שייכים רק לחלק מהסוגים והדברים מובנים מתוך הענין כל דבר לאיזה מהסוגים הוא שייך והרבה מאוד מהדברים הכתובים בחוברת וכמעט כולם שייכים לא רק לרב המלמד תלמידים אלא גם להורים לענין חינוך ילדיהם

ב. כל הדברים שבחוברת כולם הם מדברי חז"ל והמפרשים בדרך המקובלת מדורי דורות ואין בהם שום דברים מכיוונים אחרים ח"ו

 

פרק א. בגודל החשיבות העצומה שיש ללימוד שמלמד את הילדים ובצורך להתמסר לזה מאוד

ענף א. בדברי הגמרא במסכת בבא בתרא דף ח' על הפסוק בדניאל פרק י"ב בזה

א. כתוב בספר דניאל פרק י"ב והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד ע"כ

ב. ובגמ' במסכת בבא בתרא דף ח' עמ' ב' פירשו את הפסוק שמצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד הכוונה למלמדי ילדים

ג. ובביאור כוונת הדרשה פירשו שהנה הכוכבים שמאירים מהשמים כאן לארץ נראים כאן בארץ קטנים מאוד אבל באמת הם גדולים מאוד ורק מפני המרחק העצום שבין כדור הארץ לבין הכוכבים נראה הדבר למסתכל כאילו הכוכבים קטנים

ד. ועל דרך זה גם המלמד את הילדים באמת פועל בזה דברים גדולים ועצומים מאוד בנשמתם שמשפיעים עליהם אחר כך לכל החיים וזה בשני כוחות הכח הראשון טבעי שהחינוך בילדות נחרט מאוד עמוק בתוך שכלו של הילד ומשפיע עליו לכל החיים והכח השני רוחני שיש כח מיוחד ברוחניות של הלימוד עם הילד בגיל הצעיר להשפיע על נשמתו השפעה עצומה שיכולה לסייע לו לכל החיים להתעלות מאוד בדרגתו הרוחנית ובכל מעשיו

ה. אלא שמפני המרחק הגדול בזמן בין זמן הלימוד עם הילד לבין הזמן שאחר כך בגדלותו כל חייו מבוססים על לימוד זה נראה הדבר לאנשים כאילו הלימוד עם הילדים הוא דבר לא כל כך חשוב ודבר קטן ולהוציא מטעות זו מרמז הפסוק בדניאל ומפורש יותר בדברי הגמרא הנ"ל שהלימוד עם הילדים באמת הוא חשוב מאוד

ו. ועוד יש בזה דבר נוסף שהנה העומד כאן ומסתכל על הכוכבים הרי הוא עומד בכדור הארץ ומלבד שהכוכבים הרבה יותר גדולים ממה שנראה לו מכאן יתירה מזו שהרבה מאוד מהכוכבים כל כוכב הוא יותר גדול בהרבה מכל כדור הארץ וכך לעניננו שפעמים רבות רואים אדם גדול מאוד בתורה ובעבודת השם ומחשיבים מאוד את דרגתו ותולים את זה בהרבה תורה שלמד והרבה מאמצים שעשה בעבודת השם אבל לפעמים באמת רוב כחו נובע מהרוחניות שהשקיע בו איזה מלמד ילדים בקטנותו שפעל בזה על נשמתו פעולות עצומות לקרבו להשם יתברך וזה בנה את השורש לכל מה שאחר כך נעשה בגדלותו ונמצא שמה שנתן בו המלמד בילדותו הוא יותר מכל מה שרואים ויודעים עליו בגדלותו ואם זכה המלמד לעשות כך בילד באמת עתיד לקבל המלמד שכר עצום ונורא על כל הגדלות העצומה שהגיע אחר כך בגיל המבוגר

ענף ב. בדברי הגמרא בבבא בתרא שם על ההתמסרות העצומה של רב שמואל בר שילת לתלמידיו

א. ובגמרא במסכת בבא בתרא שם על מה שאמרו כנ"ל דמצדיקי הרבים ככוכבים הכוונה למלמדי ילדים אמרו שם דהדוגמא לזה למלמד ילדים שאפשר לומר עליו בשלימות את השבח החשוב הזה הוא רב שמואל בר שילת שמסופר עליו שפעם אחת רב שהיה רבו של רב שמואל בר שילת ראה אותו עומד בגינת הבית של רב שמואל בר שילת ושאל אותו רב וכי עזבת את אמונתך שאני זוכר אותך תמיד מלמד את הילדים בלי הפסקה כלל ואיך יש לך זמן עכשיו לעמוד בגינה והשיבו רב שמואל בר שילת שכבר י"ג שנים שלא ראה בכלל את הגינה וגם עכשיו שעומד בגינה הוא בדרך אליהם ומחשבתו היא עליהם הנה מתואר כאן בסיפור זה שבגמרא מסירות נפש עצומה של רב לתלמידים שכל כך הרבה שנים לא היה לו רגע פנוי לעמוד בגינה

ב. ומכלל כוונת דברי הגמרא הנ"ל הוא שהנה הרבה פעמים קורה שמלמד ילדים אין לו כח כל כך להתמסר כל כולו ולהתאמץ בכל כוחו עבור התלמידים ומלמדת הגמרא אותנו שהרבה פעמים דבר זה נובע מפני שאינו יודע מספיק את הערך העצום של הלימוד עם התלמידים ולכן קשה לו להתמסר לזה ובפרט שבהרבה מאוד מהמקרים יש הרבה קושי בלימוד עם הילדים שחלק מתעצלים מלהקשיב וחלק תכונתם להשתולל וכיוצא בזה ואם אין המלמד יודע את הערך העצום של הלימוד עם הילדים זה גורם לו להתעצל מלהתמסר בכל כוחו ללימוד עם הילדים ועל זה מפרשת הגמרא שרב שמואל בר שילת כיון שידע את הערך העצום של הלימוד עם הילדים כמבואר בענף הקודם במשל לכוכבים זה נתן לו כוחות נפש עצומים להתמסר בכל כוחו ללמד את הילדים

ענף ג. בדברי הגמרא בשבת דף קי"ט שהעולם עומד על לימוד התורה של תשב"ר

א. ובענין החשיבות של הלימוד של הילדים יש להביא בזה את דברי הגמרא במסכת שבת דף קי"ט עמ' ב' שכתוב שם אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל פיהם של תינוקות של בית רבן בלימודם בתורה אמר ליה רב פפא לאביי וכי הלימוד שלנו חכמי הגמרא אינו בדרגא זו והשיבו אביי אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא [וכמובן שחטא האמור אצל האמוראים הכוונה לדברים דקים מאוד שבכלל לא במושגים שלנו ובכל אופן כשהלימוד נקי אפילו מזה כחו יותר גדול]

ב. ועוד שם בגמרא אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש

ענף ד. עוד בטעם הדבר שכל כך חשוב הלימוד של ילדים

א. ובטעם הדבר של החשיבות העצומה של הלימוד עם הילדים יש בזה שני סיבות הסיבה האחת כמפורש בדברי הגמרא במסכת שבת הנ"ל בענף קודם וביתר ביאור בכוונת הגמרא שמבואר בחז"ל בכמה מקומות שכל הקיום של העולם כולו הוא מכח לימוד התורה של עם ישראל ועיין בזה בגמרא בשבת פ"ח עמ' א' ובספר נפש החיים שער ד' באריכות רבה ובזה מפרשת הגמרא שהחלק היותר חזק של הלימוד הזה הוא הלימוד של הילדים מפני שעדיין נשמתם נקיה לגמרי מחטאים

ב. ודבר שני יש בזה והוא מש"כ הרמח"ל שהנה הנשמה של האדם היא אור רוחני שמושפע מהשם יתברך והקדוש ברוך הוא שולח שני מלוים רוחניים לאור הרוחני הזה שהם היצר הטוב והיצר הרע [ושניהם הם לא מעצם הנשמה אלא רק מלוים של הנשמה כמבואר בספר עץ חיים שער כ"ו ואכמ"ל] ובכל רגע שהאדם לומד תורה על ידי זה הוא מביא אור רוחני על נשמתו ואור זה מסייע לנשמה להתגבר בעבודת השם יתברך ולהינצל מן היצר הרע והנה הטבע שברא הקדוש ברוך הוא את האדם הוא שיצרים הרעים היותר קשים ומסוכנים שיש באדם מגיעים רק בגיל יותר מבוגר ובגיל היותר צעיר עדיין לא קיימים יצרים אלו וכשהילד לומד ונכנס האור שבא על ידי לימוד התורה לנשמתו כיון שהאור הזה קדם ליצר הרע החזק יש כח מיוחד לאור זה לשמור את הילד כל חייו מיצר הרע

ג. והנה רבים חושבים בטעות שעיקר החשיבות של הלימוד של ילד קטן הוא רק כדי להרגיל אותו ללמוד תורה כשיגדל ורק הלימוד של ימי גדלותו שהוא יותר בעל הבנה הוא הלימוד החשוב ודבר זה טעות גמורה שהרי בכל רגע שלומד אף בקטנותו מקיים מצווה עצומה של לימוד תורה ומביא אור לנשמתו לכל החיים

ד. אמנם על פי דברי הרמח"ל הנ"ל הדבר עוד הרבה יותר חריף שהרי הכוח הרוחני שלו בגדלותו תלוי הרבה בילדותו שכמה שיותר ירבה בלימוד התורה בילדותו זה יתן לו את הכח הרוחני כשיתבגר מפני שהאורות הרוחניים של הלימוד בימי הילדות נשארים עם הילד לכל החיים ונותנים לו כח על טבעי של התגברות על היצר הרע בכל החיים [ועיין גם בביאור הגר"א לזוהר בפרשת לך לך דף ע"ט עמ' א' ובדה"ס דף כ"ו טור ג' כן לענין המעשים טובים שעושה האדם קודם גיל י"ג שבסיעתא דילהון כפיף לסטרא בישא ומתקן לגוף אחר י"ג שנים]

ה. ואמנם גם מי שלא זכה ללמוד תורה בילדותו לא יבוא חלילה לידי יאוש וודאי שהקדוש ברוך הוא מסייע לכל אחד ואמרו בגמרא בברכות דף ל"ד עמ' ב' במקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד וכתב הרבינו יונה בספר שערי תשובה בתחילת הספר שהקדוש ברוך הוא עוזר לחוזרים בתשובה עזרה למעלה מדרך הטבע להתגבר על היצר הרע אבל מכל מקום כשבידינו ללמד את הילד תורה חשוב לנו לדעת את החשיבות העצומה של הלימוד אתו שזה נותן לו אור רוחני שעתיד ללוות אותו בכל החיים

ענף ה. יבאר שמכלל חובת לימוד התורה לתלמידים הוא ליטוע בתוכם אהבה וחשיבות ללימוד התורה ולקיום המצוות

א. ומכלל חובת לימוד התורה לתלמידים הוא לא רק ללמדם תורה אלא גם ליטוע בתוכם אהבה עצומה ללימוד התורה ולקיום המצוות וצריך הרבה שימת לב על הדבר הזה

ב. וכן ליטוע בתוכם חשיבות עצומה ללימוד התורה ולקיום המצוות שיהיה מושרש היטב בתוך ליבותיהם שזהו העיקר הגדול של החיים וכמו שכתב במסילת ישרים בפרק ראשון כי רק הדביקות בהשם זהו הטוב וכל זולת זה שיחשבוהו בני האדם לטוב אינו אלא הבל ושוא נתעה ולכן כל דבר שיודע האדם שמקרב אותו להשם יתברך ירוץ אחריו בכל כחו וכל דבר שיודע האדם שמרחיק אותו מהשם יתברך יברח ממנו כבורח מפני האש

 

פרק ב. בענין שהתלמידים נקראים בתורה בנים בטעמי הדבר ובמה שיש ללמוד מזה לריבוי ההתמסרות שצריך המלמד להתמסר לטובת הילד

ענף א'

א. כתוב בתורה בפרשת ואתחנן בקריאת שמע ושננתם לבניך וכן כתוב בתורה בפרשת עקב בוהיה אם שמוע ולמדתם אותם את בניכם ומכאן למדו שמצוה על כל אב ללמד את התורה לבניו

ב. ובספרי בדברים פיסקא ל"ד וברמב"ם בהלכות תלמוד תורה פרק א' ובטור ביורה דעה בסימן רמ"ה ובשולחן ערוך שם כתבו שמכלל מצוה זו הוא ללמד לא רק את בניו שלו אלא מצוה על כל חכם מישראל ללמד תלמידים שגם התלמידים נקראים בנים ורק שמצוה להקדים בניו לילדים אחרים עכ"ד

ג. והנה מבואר מזה שאת כל הציווי ללמד לתלמידים כתבה התורה בלשון ולמדתם אותם את בניכם ולא כתבה בפירוש את המילה תלמידים אלא כתבה בנים וכללה התורה בזה גם את התלמידים ויש לברר טעם הדבר שכך כתבה התורה מצוה זו ולא כתבה התורה בפירוש בנפרד את המצוה ללמד את התלמידים

ד. ופירשו המפרשים שבאמת להעמיד תלמיד בצורה הראויה שיצליח לעלות מעלה מעלה בתורה הקדושה וביראת השם הוא דבר שצריך מאוד התמסרות מצד המלמד ורק אם באמת יהיה שאיפת המלמד להצלחת כל תלמיד ותלמיד כשאיפתו להצלחת בניו אז יוכל באמת לעשות את ההשתדלות הראויה כדי שבאמת יצליח כל תלמיד

ה. וכל אדם יודע כמה מתאמץ בדרך כלל אדם על ילדיו שלו שיצליחו בלימוד התורה ובעבודת השם וכמה אכפת לו הענין וכך צריך להיות אכפת לאדם גם על תלמידיו ולהשתדל בכל כוחו ובכל המאמצים לקדם אותם בלימוד התורה וביראת השם

ו. וידוע על הג"ר נתן צבי פינקל זצוק"ל המכונה הסבא מסלבודקה שזכה להעמיד הרבה תלמידים גדולי עולם והיה דרכו הרבה פעמים כשהיה רואה תלמיד שלא כל כך מצליח לעשות תעניות רבות כדי לעורר רחמי שמים עליו שיצליח והנה כמובן שלא כל מלמד יכול להגיע לדרגה כזו וגם לא כל מלמד מותר לו מצד הבריאות דבר כזה אבל בכל אופן יש ללמוד מהנהגתו כמה מסירות נפש צריך האדם להרבות כדי שיצליחו תלמידיו ואם לא בצומות אז בדרכים אחרות של השתדלות מרובה שיתמידו בתורה ושיבינו את התורה וכן להרבות עליהם בתחנונים להשם יתברך שיזכו להצליח בלימוד התורה וביראת השם

ענף ב'

א. הובא לעיל בענף א' שהתורה קראה לתלמידים בנים וכתוב שם הסבר בדרך הפשט לדבר ויש להביא בזה עוד שבביאור הגר"א לספר יצירה ובביאור הגר"א לתיקוני זוהר כתב בזה עוד דבר נורא מאוד והוא שכאשר הרב מלמד את התלמידים מלבד העברת הידע שמעביר להם עוד עושה בזה דבר נוסף שיחד עם התורה שמביא אליהם גם מביא מהשמים אליהם עוד חלקי נשמה שלא היו לתלמידים קודם

ב. ולכן החשיבה התורה את התלמידים כבנים שלו מפני שכמו שהאבא הביא את עיקר נשמתו של הילד לעולם כך הרב הביא לילד עוד חלקים של נשמה

ג. והמשמעות המעשית של זה היא גדולה מאוד מפני שבדבר זה שמביא הרב לילד עוד חלקים של נשמה יש הרבה סוגים של חלקים שאפשר להביא וכמה שהרב ילמד יותר מתוך יראת השם ומתוך כוונה טהורה וקדושה החלקים של הנשמות שמביא לילדים יהיה חלקים הרבה יותר מעולים ועל ידי זה יצליחו התלמידים הרבה יותר בלימודם ובעבודת השם כל החיים

ד. ולא זו בלבד אלא שאף התנהגותו של המלמד בשאר הזמנים שאינו נמצא עם הילדים כמה שיחיה המלמד יותר בעבודת השם ובקדושה ממילא הכח שלו להביא חלקי נשמה לילדים יהיה כח להביא נשמות הרבה יותר עליונות ויותר קדושות

ה. ובספר מלאכי בפרק ב' כתוב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבקות הוא ובגמרא במסכת חגיגה דף ט"ו עמ' ב' אמר על זה רבה בר בר חנה בשם רבי יוחנן שכוונת הפסוק שאם הרב הוא צדיק ודומה למלאך ה' צבקות יש ללמוד אצלו תורה ואם הרב אינו צדיק שדומה למלאך ה' צבקות אין ללמוד תורה אצלו ובדרך הפשט כוונת הדברים מפני שאם הרב הוא לא צדיק מספיק עלול התלמיד ללמוד ממנו הנהגות פסולות וגם אולי הרב לא ידייק כראוי בלימודו מחוסר יראת השם אמנם מלבד זה לפי דברי הגר"א יש בזה עוד סיבה מפני שהרב על ידי לימוד התורה ממשיך תוספת עוד חלקי נשמה לתלמיד וכמה שהרב יותר צדיק החלקים שהוא מביא הם חלקים יותר גבוהים וקדושים ולכן יש ללכת ללמוד רק אצל רב צדיק

ו. והנה הגמרא הנ"ל מדברת אל התלמיד שילך ללמוד דוקא אצל רב צדיק אמנם מכלל זה יש ללמוד גם לרב שכמה שהוא יהיה יותר צדיק ממילא הכח שישפיע על התלמידים יהיה הרבה יותר קדוש ועליון וכביאור הנ"ל על פי דברי הגר"א ולכן מאוד חשוב שהרב ישתדל מאוד בכל כוחו גם בזמן שאינו עם התלמידים לראות כמה שיותר להתאמץ להתעלות בעבודת השם לא רק מפני החיוב שמוטל על כל אדם להתאמץ כן אלא גם בשביל הצלחת התלמידים שלו

 

פרק ג. בענין שכל תלמיד יכול להגיע להישגים גבוהים מאוד ואפילו תלמידים שכלפי חוץ נראה שאינם יכולים להגיע להישגים אם מפני התנהגות שהיא מאוד גרועה ואם מפני כשרונות שהם מאוד חלשים מכל מקום יכולים להגיע להישגים גבוהים מאוד וצריך להשקיע כוחות רבים להביאם לזה

ענף א'

א. בגמרא במסכת בבא מציעא דף פ"ה עמ' א' מסופר על רבי אלעזר בנו של רבי שמעון בר יוחאי שנפטר והשאיר בן צעיר והבן הלך בדרך לא טובה והיה עושה דברים מאוד לא טובים ואפילו דברים חמורים ונראה שם בגמרא שזה היה דבר מפורסם באותו מקום שאותו הבן הוא בדרך מאוד לא טובה

ב. ונזדמן רבי [היינו רבי יהודה הנשיא מחבר המשנה הנקרא רבינו הקדוש] למקום שבו היה גר קודם רבי אלעזר ברבי שמעון ושאל אם נשאר בן לרבי אלעזר בן רבי שמעון ואמרו לו שכן יש כאן בן שלו אבל הוא התנהגותו היא בדרך מאוד לא טובה

ג. קרא לו רבי לאותו הבן וקירב אותו מאוד וכיבד אותו בכבוד גדול אף על פי שהיה עדיין במצב רוחני גרוע מאוד וכבר נתן לו מעמד חשוב בציבור וקבע לו לרב את רבי שמעון בן רבי איסי בן לקוניא שילמד אתו אבל עדיין הדבר לא עזר מפני שהבן כל הזמן היה רוצה ללכת לדרכו הראשונה הלא טובה בחזרה

ד. ואז אמר לו [לא מפורש בגמרא אם רבי או רבי שמעון בן איסי בן לקוניא] שיראה איזה כבוד גדול עשו לו ואיזה מעמד חשוב נתנו לו ואיך אחרי כל זה הוא רוצה לחזור לדרכו הלא טובה ואז חזר בו הבן וקיבל עליו קבלה חזקה לא לחזור לדרכו הלא טובה שהיה בה בעבר

ה. ואומרת הגמרא שאותו הבן נעשה צדיק גדול ומחשובי התנאים ושמו היה רבי יוסי בן רבי אלעזר בן רבי שמעון וכל כך היה גדול שבשעת פטירתו רצו לקבור אותו באותה המערה שבה היו קבורים אביו רבי אלעזר ברבי שמעון וסבו רבי שמעון בר יוחאי ובא נחש והקיף את המערה שלא יוכלו להכניס אותו ואמרו לנחש שלא יפריע כדי שיוכלו להכניס את הבן אצל אביו ולא הסתלק הנחש וסברו העם לומר שהוא מפני שרבי יוסי לא בדרגא גבוהה כמו אביו רבי אלעזר יצתה בת קול מהשמים ואמרה לא כך שהסיבה שלא נותנים מהשמים שיכנס למערה היא לא שרבי אלעזר יותר גדול מרבי יוסי אלא מפני שרבי אלעזר היה בצער מערה כמבואר בגמרא במסכת שבת דף ל"ג עמ' ב' ולמד תורה מתוך סבל נוראי שנים רבות ואילו בנו רבי יוסי לא היה בצער מערה

ענף ב'

א. והנה שורש דברי הגמרא הנ"ל הוא כלל עצום מאוד שהוא מהכללים החשובים ביותר בחינוך והוא שהצלחת התלמיד בין בלימוד התורה ובין בהתנהגות הראויה תלויה הרבה מאוד בעידוד שנותנים לו להאמין שיכול באמת להגיע להשגים גבוהים מאוד בתורה ובצדקות

ב. והוא מפני שכל יהודי בתוככי לבו רוצה באמת להיות כמה שיותר גדול בתורה וכמה שיותר צדיק גדול שהרי מבין את המעלה הגדולה שיש בזה לעומת ההיפך מזה אלא שיש לכל אדם נסיונות המעכבים אותו מזה וכדי להתגבר על הנסיונות הרבה פעמים צריך מאמצים קשים מכל מיני סוגים

ג. ומהדברים שביותר נותנים כח של התגברות על הנסיונות הוא הידיעה הברורה שיודע האדם שאם יתאמץ באמת יגיע להישגים גבוהים שלצורך זה מוכן ומסכים האדם להשקיע אף מאמצים גבוהים

ד. אבל אם חושב האדם שאף אם יתאמץ הסיכוי שלו להגיע להישגים גבוהים הוא סיכוי חלש ממילא זה מחליש אצלו מאוד את הרצון להתאמץ ולהתגבר על הנסיונות

ה. ופעמים רבות שאפילו אם רק מסופק האדם אם יוכל להגיע להישגים גבוהים כבר מחליש אצלו זה את הכח להתמודד עם הנסיונות ורק כשבטוח האדם בדבר שאם יתאמץ יגיע להצלחה הגדולה זה נותן לו את הכח הנפשי להרבות במאמצים כדי להגיע אל המטרה שאליה שואף

ו. וזהו ביאור הסיפור הנ"ל בענף א' מהגמרא שרבי יוסי בן רבי אלעזר היה לו נסיונות קשים מאוד ורבינו הקדוש ידע שהדרך היחידה שבה יוכל להתמודד אם נסיונות אלו הוא כשיראה את הערך העצמי החשוב שיש לו ושברור לרבינו הקדוש שאם יתאמץ באמת יהיה מחשובי החכמים זה יתן לו את הכח הנפשי להתאמץ ולהגיע באמת אל המדריגות הגבוהות ביותר

ענף ג'

א. והנה כל תלמיד ותלמיד אם יתאמץ יוכל להגיע בלימוד התורה ובעבודת השם להישגים גבוהים מאוד ואף שבעניני חכמות חיצוניות שלא בחכמת התורה יש גבולות מאוד חזקים לדבר והיינו שאם אדם הוא לא כל כך מוכשר היכולת שלו להצליח היא מוגבלת מאוד מכל מקום בתורה אינו כך מפני שענין ההצלחה בתורה הוא דבר על טבעי

ב. ויש לדבר זה שבתורה כולם יכולים להצליח בצורה מאוד חזקה כמה סיבות האחת מהם הוא מה שכתוב בגמרא במסכת סנהדרין דף צ"ט וברש"י שם על הפסוק נפש עמל עמלה לו ומבארת הגמרא את כפל הלשון שנזכר פעמיים עמל בפסוק שהכוונה ללמדנו שבשעה שהאדם עמל כאן בעולם הזה בלימוד התורה האורות הרוחניים של התורה בעולמות העליונים מבקשים ומתחננים להקדוש ברוך הוא שיתן לו הצלחה בלימוד התורה להבין היטב ולדעת היטב את הדברים עיי"ש ומכח בקשות ותחנונים אלו של התורה להשם יתברך יכול האדם לזכות לדברים שהם הרבה מאוד למעלה מכחו הטבעי

ג. ועוד דבר נוסף שמבואר בספר שער הגלגולים ובביאור הגר"א לזוהר בפרשת פקודי שהאדם על ידי שמתאמץ בלימוד התורה ובעבודת השם זוכה שמלבד הנשמה שהיתה לו מתחילה נכנסים בתוכו עוד חלקים של נשמה הרבה יותר גבוהים מהנשמה שהיה לו בתחילה

ד. והנה שיעור זכייתו של האדם בלימוד התורה ובעבודת השם תלוי מאוד בסוג הנשמה שיש לו ולכן בשעה שיתווסף לו עוד חלקי נשמה יתרבה מאוד כחו בלימוד התורה ובכל עניני עבודת השם

ה. והחזון איש אמר שכל תלמיד שמתאמץ בתורה יש לו את האפשרות להיעשות מגדולי ישראל ואין יוצא מן הכלל בזה

ו. וגם ידוע שכמה מגדולי ישראל המפורסמים היה בצעירותם בעלי כשרון חלש במיוחד ואף על פי כן על ידי המאמצים העצומים שהשקיעו בתורה זכו להגיע למדריגות גבוהות מאוד בתורה

ענף ד'

א. ומכח כל הדברים הנ"ל בענפים הקודמים חובה מוטלת על כל מלמד לתלמידים להשתדל בכל כוחו שכל תלמיד ותלמיד יאמין בכח של עצמו להגיע להישגים גבוהים בלימוד התורה ובעבודת השם ועל ידי אמונה זו שתהא בהם בכוחם יתרבה מאוד הכח שלהם להתאמץ בעבודת השם

ב. וחובה מוטלת על המלמד לומר בפירוש את הדברים האלה לתלמידים ולשנן להם את זה הרבה פעמים מפני שאם לא יאמר להם זה מהיכן ידעו את זה

ג. ואדרבה יש הרבה תלמידים שיש להם כל מיני סיבות לחשוב על עצמם שאין להם שום סיכוי להצליח בתורה ובעבודת השם חלקם מפני שיש להם כשרון חלש וחלקם מפני שיש להם תכונות קשות שקשה להם להתמיד וכיוצא בזה ורק על ידי שמרבים להסביר להם שביכולתם להגיע להישגים גבוהים יש סיכוי שישתכנעו בזה

ד. ופעמים רבות שחובה על המלמד מלבד שאומר את זה לכללות התלמידים ביחד גם לומר את זה לכמה וכמה מהתלמידים באופן פרטי כשרואה שאצל אותם התלמידים במיוחד צריך להדגיש להם את מפני כל מיני סיבות שיש להם לחשוב על עצמם את ההיפך מזה

 

פרק ד. בענין התלמידים בעלי הכשרונות שזה מתנה משמים שיכולים על ידי זה להגיע להישגים גבוהים מאוד ושחובה על המלמדים להשתדל מאוד בהצלחתם

ענף א'

א. הנה נתבאר לעיל בפרק הקודם שכל תלמיד אף אם יש לו כשרון חלש יכול להגיע להישגים גבוהים בלימוד התורה ובעבודת השם עיי"ש באריכות אמנם צריך לדעת שאותם אלה שיש להם כשרונות חזקים אם הם יתאמצו הם יכולים להגיע להישגים פלאיים מאוד והעיד לי אדם נאמן מוכשר מאוד שבצעירותו אמר לו הקהלות יעקב דע העיקר תלוי בעמל אבל מי שמוכשר ובנוסף לזה הוא גם עמל הוא זוכה להיות גאון עולם וכן יודע אני בבירור גמור מהגרש"ז אויערבאך שמצד אחד מאוד היה טורח לקדם בלימוד גם את אלו שאינם מוכשרים כל כך ונקט שיכולים להגיע להישגים גבוהים בלימוד והצטער כשראה שיש מלמדים שמזניחים את האינם מוכשרים מלהשקיע בהם אך מצד שני כשהיה רואה תלמיד מופלג בכשרון נדיר מאוד היה משקיע בו כוחות עצומים מאוד מפני שהבין שיכול להגיע תלמיד זה להישגים גבוהים ועצומים מאוד בתורה

ב. ולצערנו הרבה מאוד ממלמדי התלמידים מזלזלים מאוד בענין זה וטורחים להכניס בליבות התלמידים ששום דבר לא תלוי בכשרון ורק תלוי ביגיעה ויש שיותר מזה שמנסים להכניס בדעתם כאילו הכשרון זה חסרון ושיותר הצלחה יש לאותם שאינם מוכשרים במיוחד מפני שהם יותר יגעים וכו' וכו' וצריך לדעת ששיטה זו ודרך זו שחדרה לצערנו מאוד בזמן האחרון בהרבה מאוד ממקומות החינוך התורניים היא ממש עקירת התורה והיפך הדרך המסורה לנו מרבותינו מדורי דורות וגורמים בזה להחליש את כוח המסירות נפש לתורה אצל בעלי הכשרון [ומי שבקי בתולדות של גדולי ישראל יודע שאף שודאי היה הרבה מגדולי ישראל המפורסמים שבצעירותם היו בעלי כשרון חלש מאוד אבל רוב המיוחדים שבגדולי ישראל היו בצעירותם מופלגים בכשרון ועיין מש"כ עוד בענין זה בביאורי אגדות לנדרים דף ח']

ג. ודבר נורא כתוב בזה בחפץ חיים בספרו שם עולם חלק ב' פרק ו' והוא שבעל הכשרון היותר גדול ענינו הוא שיש לו נשמה יותר גבוהה ומחובתו בעולם הזה להגיע להישגים יותר גבוהים בעבודת השם יתברך ואם יגיע רק להישגים שנחשבים אצל השאר לגבוהים יהיה לו על זה הרבה צער בעולם הבא עיי"ש כל דבריו ופשוט הדבר לפי דבריו שגם הרב אם היה בידו להביא את התלמיד המוכשר להישגים גבוהים מן השאר מכח כשרונותיו וזלזל הרב בזה מפני שאינו רואה ערך חשוב בכשרונות והביא את התלמיד אמנם לדרגא גבוהה וטובה אך רק כפי הדרגה של השאר עתיד להתחסר הרבה מאוד ממתן שכרו של הרב בעולם הבא ומי יודע אם לא יותר מזה שעתיד להיתבע על זה בתביעה קשה בעולם הבא

ד. ולכן דבר זה מחובתם של מלמדי הילד לשים לב לכשרונו המיוחד ולראות שהוא ינצל את זה ויגיע להישגים גבוהים במיוחד ואם חס וחלילה יזניחו דבר זה הרי ההפסד הוא באשמתם וצריך לדעת שלפעמים זה הפסד לא רק לעצמו אלא גם לרבים שיכל להיות מופלג בתורה המלמד לרבים והם גרמו להפסיד זה

ה. ואותם מלמדים שמשננים לילדים בעלי הכשרון שאין שום מעלה בכשרונותיהם ושאדרבה זה חסרון צריכים לדעת שדבר זה הוא עוון גדול ועצום מאוד מאוד וגורמים להחליש את רצון הילד ללמוד ואם מכוחם נגרם הדבר הרי יש להם בזה אשמה עצומה והרבה פעמים הם עושים את זה בשגגה מפני שהרבה פעמים אם המלמד עצמו אינו מוכשר או עכ"פ אינו גאון אין כל כך בכוחו להבין את גודל החשיבות והמעלה של הכשרונות והגאונות ולכן באמת מאמין שאין בזה שום ענין חשוב אבל באמת חובה עליו לבטל דעתו והבנתו השגויה הזו בפני דעתם של גדולי הדורות כמובא חלק מהדברים לעיל בסעיפים קודמים ועוד דברים רבים מהם שלא הובאו בזה ולחנך את התלמיד באופן שיגיע באמת ליכלתו האמיתית

ו. ומה שנדפס בכמה מקומות התבטאויות בשם גדולי ישראל בנוסח שונה מהנ"ל הכוונה הוא שיש לענין כמה צדדים והיינו כנאמר לעיל שגם מי שאינו מוכשר יכול על ידי עמל לזכות להצלחה עצומה בתורה וגם המוכשר מוכרח גם לעמול בתורה אבל לא שחס וחלילה כוונתם כהשיבוש של מקצת מהמלמדים הנ"ל ואמנם פעמים שצריך הדבר זהירות ביחס אל המוכשרים לראות מאוד שלא יפגעו מזה אלו שפחות מוכשרים שודאי צריך ליזהר מאוד בכבודם אבל לא מפני זה יהיה הדרך להוליך לאיבוד את כשרונם של המוכשרים

ז. וביותר צריך לדעת שבחלק מהמקרים אצל המוכשרים ביותר המצב הוא שאם ינסו שיגיעו להישגים כמו הרגילים ולא לפי כוחם אינם יכולים להחזיק מעמד בזה ועלולים חס וחלילה להיות עוד פחות מהאחרים ולפעמים אף להתדרדר ורק כשהם מנסים להגיע לדרגות גבוהות כפי כוחם בזה הם מחזיקים מעמד והדברים מבוארים כמדומה בקצרה בביאור הגר"א לאגדות הש"ס למסכת בכורות פרק ראשון ואכמ"ל וכל מי שיש לו נסיון רב בחינוך יכול לראות את זה ולכן חובה מאוד מרובה להשתדל מאוד שכן יגיע המוכשרים במיוחד להישגים גבוהים במיוחד אמנם כמובן שצריך זהירות גם לצד שני שלא להביאם לנסות דברים שהרבה למעלה מכוחם באופן שישברו חס וחלילה מזה ועל הכל צריך סיעתא דשמיא גדולה לדעת לפלס הדברים בשיעור הראוי

ענף ב'

א. והנה פעמים הרבה שדוקא על אותם הבעלי כשרונות המיוחדים יש כמה סוגי הפרעות לעלייתם בתורה פעמים מפני תכונות של שובבות או עצלות שבהם ופעמים מכל מיני סיבות אחרות

ב. אבל צריך לדעת שכל זה הוא מכלל מה שאמרו חכמים בגמרא במסכת סוכה דף נ"ב ע"א כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו שכמה שהכח בנשמה של האדם הוא יותר גדול עלול להיות שכוחות הרע משקיעים יותר כוחות לעצור את עלייתו מפני שאם יעלה יהא כוחו עצום ורב לעבודת השם יתברך לעצמו ולאחרים וכבר מבואר הדבר במכתב מהחזון איש הנדפס בספר קובץ אגרות חזון איש וכן במכתב מהקהלות יעקב הנדפס בספר קריינא דאיגרתא עיי"ש ואכמ"ל בזה

ג. ולכן צריכים המלמדים לשים לב הרבה לראות איך לעזור לתלמידים להתגבר על נסיונות אלו

ד. והיו כמה מעשים בענינים אלו אצל כמה מגדולי ישראל שבצעירותם היו מוכשרים מאוד ועברו נסיונות מאוד קשים מסוגים שונים ורבותיהם שהיו גם כן מגדולי ישראל מסרו נפש ממש כדי לעזור להם להינצל מכל הנסיונות וזכו על ידי זה רבותיהם להעמיד תלמידים שהיו מגדולי ישראל ממש

 

פרק ה. בענין ריבוי הזהירות שצריך המלמד להיזהר שלא להעליב את התלמיד מכמה טעמים

א. הנה בכמה מקומות בחז"ל הפליגו מאוד באיסור של הלבנת פני חברו ברבים ואמרו מוטב לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ולא ילבין פני חברו ברבים ועוד אמרו המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא

ב. וכמה מלמדים שואלים בזה שלצורך חינוך התלמידים הרבה פעמים הם צריכים לבייש את התלמיד בפני התלמידים ואיך יעשו כשכל כך חמור הענין והנה אין בכוונתי לענות על שאלה זו כאן וכל מלמד ישאל לרבו לענין מעשה כשיש ניגוד בין שני ענינים אלו [וצריך הרב העונה על השאלה לדעת שכאשר מלמד מעליב ילד הפגיעה הנפשית שיש לילד היא עצומה מאוד מאוד שאי אפשר לתארה מפני שהסמכות של המלמד בכיתה היא מאוד גדולה וגם זה בפני חברים רבים וכמובן שזה מרבה את חומר האיסור מאוד מאוד]

ג. אבל מה שכן יש לכתוב בזה כאן הוא שבאמת ברובא דרובא של המקרים השאלה היא טעות גמורה מפני שהאמת היא שלבייש את הילד בפני חביריו ברוב הגמור של המקרים לא רק שזה לא עוזר לחינוכו אלא אין דבר יותר גרוע מזה לחינוכו מפני שעל ידי זה נקבעת שנאה עזה בלב התלמיד אל המלמד ומכאן והלאה קשה לו לקבל ממנו שום דבר ואף אם לזמן קצר אחרי הביוש מפחד להתבייש שוב יתנהג הילד כראוי אבל לטווח ארוך הנזק מרובה על התועלת

ה. ויותר מזה שהמציאות היא שאצל הילדים הרבה פעמים המלמד נראה בעיניהם כנציג של השם יתברך שהוא המעביר להם את דרך השם וכשמשניא המלמד את עצמו על הילד משניא יחד עם זה על הילד את כל התורה כולה ואת כל עבודת השם

ו. ומלבד זה גם על ידי זה נקבע בלב תלמיד זה ובלב כל התלמידים מידת האכזריות והיא מידה קשה מאוד וכשנכנסת מידה זו לתוך לבו של התלמיד פעמים רבות שקשה מאוד הדבר שאי פעם תצא ממנו מידה זו

ז. ובאמת שבהרבה מהמקרים אותם המלמדים שמתנהגים הרבה בשיטה זו לבייש הילד לפני התלמידים באמת זה מתחיל אצלהם לא מסיבות חינוכיות אלא ממידות רעות והם יכולים לבדוק בעצמם ולראות שגם בהזדמנויות שלא קשורות לחינוך הם נכשלים בזה ואף אם בביתם וכן עם חבריהם אינם נכשלים בזה פעמים הוא רק מפני שעל משפחתם יש להם רחמנות ועם חבריהם הם מפחדים לקלקל את היחסים אבל עם הילדים שיודע שאינם יכולים להתנגד לו שם בא לידי ביטוי המידות הרעות

ח. ובנוסף לזה המציאות מלמדת כמאה עדים שאת כל המטרות שרוצה המלמד להשיג על ידי שמעליב את הילד יכול להשיג אותם פי מאה על ידי שיכבד את הילד ויעודד אותו וכל שיטת החינוך על ידי ביזוי הילדים היא שיטה שההפסד שבה מרובה על השכר בצורה שאי אפשר כלל לתאר וידוע לנו מעדויות נאמנות על כמה וכמה בחורים שיצאו לתרבות רעה ופרקו עול תורה ומצוות והכל התחיל על ידי שאיזה ממחנכיהם בחדר או בישיבה פגעו בכבודם וכן בענין עונשים של מכות כמה פעמים המציאות הראתה שזה גרם להרחיק את לב התלמיד מן הרב ועל ידי זה התדרדר התלמיד ברוחניות מאוד מאוד

 

פרק ו. בדברי הגמרא בעירובין נ"ד ע"ב בענין רבי פרידא ובענין חשיבות הדבר שיהיה למלמד סבלנות מרובה להסביר שוב ושוב לתלמידים שלא הבינו

ענף א'

א. בגמרא במסכת עירובין דף נ"ד עמ' ב' מסופר על רבי פרידא שהיה לו תלמיד שהיה קשה לו להבין אלא אם כן מסבירים לו הרבה מאוד פעמים ורבי פרידא היה מסביר לו כל דבר ארבע מאות פעם ואז היה מבין

ב. פעם אחת כשרבי פרידא היה לומד אתו באו אנשים ובקשו לרבי פרידא ללכת אתם לאיזה צורך של מצוה ורבי פרידא קודם השלים ללמד את התלמיד ארבע מאות פעמים את הלימוד של אותו היום לפני שהלך וכשהשלים אמר לו התלמיד שהיום אף על פי שלמדו ארבע מאות פעמים לא הבין ושאל אותו רבי פרידא מה הסיבה ומאיזה טעם שונה יום זה משאר ימים והשיב לו התלמיד שכיוון שבאו ובקשו לרבי פרידא ללכת היה קשה לו לתלמיד להתרכז ולהבין מפני שכל הזמן היה חושב אולי עכשיו ילך רבי פרידא אמר לו רבי פרידא עכשיו תתרכז ואני יחזור לך שוב וכך עשו וחזר רבי פרידא שוב פעם ארבע מאות פעם לתלמיד זה על אותו לימוד

ג. ויצאה בת קול מהשמים ואמרו בבת קול לרבי פרידא שבזכות המסירות העצומה הזו מגיע לו שכר גדול ויש לו הברירה לבחור בין שני סוגי שכר הראשון שיוסיפו לו לחייו ארבע מאות שנים והשני שיכנסו הוא ודורו לעולם הבא והשיב רבי פרידא שרוצה בדבר השני שיזכו הוא ודורו לחיי עולם הבא

ד. ואמר הקדוש ברוך הוא שיתנו לו את שני הדברים גם הוספת ארבע מאות שנה וגם שיזכו הוא ודורו לעולם הבא

ענף ב'

א. והנה המציאות היא שהרבה פעמים אצל המלמד יש בין השאר תלמידים חלשים שקשה להם להבין את הדברים והרבה פעמים קושי וטורח הוא על המלמד לחזור ולהסביר שוב עבורם עד שיבינו אמנם מדברי חז"ל בגמ' בעירובין הנ"ל מבואר גודל המעלה העצומה שבהתמסרות לתלמידים כאלו והשכר העצום על זה וגם מבואר בגמרא עד היכן הדברים מגיעים שרבי פרידא ראה לנכון לחזור אפילו ארבע מאות פעם כל דבר ובמקרה מיוחד כפול מזה

ב. ואמנם צריך שיקול בדבר מפני שיש באותו קבוצה של תלמידים בדרך כלל גם מוכשרים שלהם בחזרה עלול לשעמם וממילא עלולים להפסיק להקשיב וצריך לעשות בחכמה איך לצאת ידי כולם שכולם יתענינו בלימוד וכולם ישמחו בלימוד

 

פרק ז. בענין האחריות הנוראה שיש למלמד על עתידם הרוחני של התלמידים

א. כתב בביאור הגר"א לספר משלי שאם האדם מתקן את חברו מדרך לא טובה לדרך טובה כל מצוה שיעשה החבר מכח תיקון זה שנתקן מלבד שנרשם בשמים מצוה לעושה המצוה גם נרשם מצוה לאותו שתיקן את דרכו ולא זו בלבד אלא כאשר אחר כך יחנך אותו שניתקן את צאצאיו בדרך הטוב וכן הלאה לדורי דורות כל מצוה שנעשית מגרמתו של המתקן הראשון נרשם גם אצלו מצוה עכ"ד והנה על דרך זה הוא גם כן ח"ו באדם שדרדר את מצבו של חברו מדרך טובה לדרך לא טובה חמור מאוד הענין בכל עבירה שיעשה החוטא

ב. ובגמרא בראש השנה ט"ז ע"ב כתוב שבראש השנה ספרי חיים וספרי מתים נפתחים ויש כמה פירושים ספרי מתים למאי נפתחים והחפץ חיים אמר בזה פירוש שלפעמים אדם עשה כאן בעולם הזה מצוה לזכות אחרים באופן שגם אחרי פטירתו יש תוצאות למעשה הטוב שעשה שאנשים ממשיכים מכחו ללכת בדרך הטוב ואם כן בראש השנה צריך לפתוח ספרו כדי ליתן לו שכר על זה וכן לאידך גיסא ח"ו אם עשה דברים שגורמים אפילו אחרי פטירתו עבירות לאנשים

ג. והנה המציאות ברורה שמלמד המלמד את תלמידיו הרבה מעתידם הרוחני תלוי בדרך שבה ידריכם שכמה שיותר ישכיל ליטע בלבם אהבת תורה ויראת שמים הרי גורם להם ללכת כל ימיהם בדרך טובה ולא רק הם אלא עתידים אחר כך לחנך את צאצאיהם אחריהם בדרך הטובה

ד. ואם חס וחלילה גורם ההיפך להרחיקם מדרך הטוב על ידי שגורם להם לשנוא את הדרך הנכונה עלול להיות מצבים שעליהם אחריותו לדורי דורות היא עצומה

ה. וכששוקל המלמד להתייאש ח"ו מתלמיד ולתת לו להתדרדר יעשה חשבון בעצמו אם היה יודע בבירור שבזה תלוי אצלו לקבל על זה מאות אלפים של יהלומים כגון שהיה אדם עשיר גדול שהבטיח לו בתמורה להצלחה באותו תלמיד סכום בזה האם גם כן היה נותן לתלמיד להתדרדר ובדרך כלל התשובה שודאי שעבור סכום כזה היה מוסיף עוד הרבה השתדלויות עד שהיה מגיע אל התכלית הרצויה שיצליח התלמיד מאוד וצריך לדעת שהזכות שיש בשמים לרב בהצלחתו של התלמיד שוויה הוא הרבה יותר ממאות אלפי יהלומים




דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-1/9/2008 11:47 לינק ישיר 



תודה רבה!



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > בחדרי חרדים > פרקי חינוך- מאת הרב יעקב עדס
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר