בית פורומים ספרים וסופרים

בעל "מסורת הש"ס" והופעתו לאחר פטירתו

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-6/1/2009 00:35 לינק ישיר 
בעל "מסורת הש"ס" והופעתו לאחר פטירתו



מעשה זה הובא גם בהקדמה לספר של"ה בהוצאת מכון יד רמה חיפה, והמקור הוא כאן.

האם ידוע בספרים על עוד מקרה של צדיק שירד חזרה לעולם לאחר פטירתו. (לא בחלום).

יש לציין שדברי החיד"א המובאים לעיל מסתיימים "והיו דבריו נשמעים בשמים כאחד מן הראשונים" אבל מעשה הזה אינו מדברי החיד"א.

תוקן לבקשת הכותב



תוקן על ידי ספרות ב- 07/01/2009 18:06:49




דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-6/1/2009 00:54 לינק ישיר 

כתבו בזה האחרונים גבי רבי שהיה מקדש כל ליל שבת בביתו. וגם רי"י אלגאזי כפי דעת מ' בניהו.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-6/1/2009 00:56 לינק ישיר 

רבי שהיה מקדש בליל שבת ידוע מהגמ'.

מה הסיפור עם רי"י אלגאזי?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-6/1/2009 03:15 לינק ישיר 

יש שני מקורות מעניינים לא ידועים בזה.

בערכי תנאים ואמוראים (מהדורת בלוי) לרבינו יהודה בן קלונמוס עמ' שמג מביא מסורה כזאת על רבי יוסי הגלילי:

באגדה מפורש שכך היה מנהגו של רבי יוסי הגלילי כל מוצאי שבת כשהיה חוזר לביתו מבית מדרשו היתה אשתו מזומנת להביא יין להבדיל ונר לבשמים וכך היה מנהג כל ימיו וצוה בשעת פטירתו לגן עדן שלא תשנה את מנהגה, אף לאחר פטירתו היה נראה לה כמו שמנהגו במוצאי שבת בעודו חי כענין רבינו הקדוש".

והמהדיר ציין שם שלא מצא מקור לאגדה זו. (אגב, יש להעיר שבספר זה מופיע פרקא דר' יוסי שמופיע גם בספר הרוקח תלמידו, ושם דברים שאינם מופיעים באף מקור).

אך המעניין והמוזר יותר הוא הנוסח המבואר על ר' יוסי הגלילי בספר חמדת ימים חלק שבת פרק ד(מהדורת צוריאל עמ' 149):

"ואמרו על ר"י הגלילי שהיה בא אל ביתו מדי שבת בשבתו וחשדו לאשתו ב' תלמידים ששמעו קולו של ר"י הגלילי שהיה עוסק בתורה, וחשדוהו שהיה שום אדם שנתיחד עמה,, והודיעו הדבר לבי"ד והביאוה ורצו להלקותה ואמרה שהוא ר"י הגלילי אישה ולא האמינוהו. לשבת אחרת בא כמנהגו ומצאה בוכה ומצטערת על שחשדוהו בזה ובשחרית גילה לעצמו לצבוא בבית הכנסת והעניש רבים מהם ושוב לא שב עוד אל ביתו".

מכיון שספר חמדת ימים הוא ברובו העתקות, בוודאי העתיק מספר עלום, ועדיין לא עלה בידי למצוא מקורו.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/1/2009 05:19 לינק ישיר 

הערה קטנה לדברי פופולארי.
בגמ' לא מובא שרבי קידש בליל שבת. וז"ל הגמ' כתובות דף ק"ג ע"א:
[רבינו הקדוש] כל בי שמשי הוה אתי לביתיה, ההוא בי שמשא אתאי שבבתא קא קריה אבבא אמרה אמתיה שתיקו דרבי יתיב כיון דשמע שוב לא אתא שלא להוציא לעז על צדיקים הראשונים:
והגרע"א בגליהש"ס מביא מס' חסידים סי תתשכ"ז:
והיה נראה בבגדי חמודות שהיה לובש בשבת, ופוטר את רבים בקידוש היום, ולא כשאר מתים שהם חפשים ממצות, כי צדיקים חיים ופוטרים בקידוש.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/1/2009 06:18 לינק ישיר 


ר' ישראל יעקב אלגאזי בראש חסידי בית אל - תעלומה:
http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2463686&forum_id=19616




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/1/2009 10:15 לינק ישיר 

סיפורים כאלו יש למכביר (במאמרו של  ר"י סטל בירושתנו האחרון תוכל למצוא עוד כיו"ב).

לגבי ר"י הגלילי המוזכר בחמ"י. הראני הרב תפלינסקי שליט"א שמקורו בספר שבט מוסר פרק ל"ה (ופעמים הרבה שהעתיק הרב חמ"י מספר זה). ובשבט מוסר מביאו בשם ספר מקרא קודש פירוש מגילת רות לרבי עובדיה המון (ובטעות מכנהו שם ברטנורא). ספר זה על ג' מהדורתיו אינו מצוי בשום מאגר  (לא חיפשתי באתר של הספריה הלאומית).

והנה עוד סיפור אחד שהעתקתי ממאמר על ר' יחיאל הלפרין בעל סדר הדורות:

   

רבינו הקדוש  לא נאמרה בו מיתה שכן השאיר אחריו את בנו 'הרב הגאון הגדול העניו המפורסם'[1] רבי משה הילפרין[2]. אב"ד דאלהינוב. אחר  סילוקו של רבינו, נחלקה העדה, הללו רוצים למלאות את בנו רבי משה תחת אביו, והללו חפצים במינויו של רבי אריה ליב בעל שאג"א. לדברי רב"צ איזנשטאט הוכרעה המערכה אחר שיצא הקול בעיר כי רבינו צוה טרם מותו לאחדים מנכבדי העדה, כי בנו רבי משה ימלא את מקומו כי ראוי הוא לזה וגם ברך לפני מותו את הפרנסים אשר יביאו לידי גמר מינוי זה.

 

לפי מסורת אחרת, בחירתו של רבי משה לוותה במאורע מופלא. נביא הדברים כלשון מוסרן[3]: 'אחרי מותו [של רבינו] היו רבים שבחרו בהגאון שאגת אריה לאב"ד במינסק, ופתאום בבוא השמש בעלות השחר לפתוח הבהכנ"ס, ראה כי הסדר הדורות עומד סמוך לארון הקדוש ונבהל וקראו אליו וצוה עליו לילך להבע"ב בפקודה זאת, נפל פחד עליהם, ותיכף כתבו וחתמו כתב רבנות ושלחו ביד השמש ר' צבי הירש ממינסק והביא הכתב לבהכנ"ס וקרא הכתב, ואמר להשמש מה רצונך בעד שכר טרחתך, אמר לו עשירות לדורות, וברכו. ואמר שילך לעזרת נשים ליתן מז"ט גם לאשתו הרבנית, והיא כבר מתה יותר מעשר שנים לפניו. ושאלו השמש למה הולך בבגדי שבת עם קראנץ {עטרה} עשבים בראשו, והשיבו כי העוה"ז לגבי עליון כריח נבילה סרוחה ולא יוכל לסבול, ע"כ עם העלים הללו אין ריח כ"כ. ועד היום נקראים הגבירים דק' מינסק 'בני השמש'. וזה שמעתי מכמה מופלגים וגם מהג"מ ישראל איסר אבד"ק מעזריטש[4]'. 

 

והנה אם אמנם במסורת זו יש מקום  למתעקש, לפקפק שמא נתחברה בעטיה של המחלוקת, בכדי לקדם ענינו של צד אחד[5], אמנם ראה אשר נמצא כתוב, בפנקס חברא קדישא דק"ק מינסק[6]: זמן מועט אחר פטירת רבינו, יצא רוכל לדרכו הקבועה אל העירות הקטנות שבגליל מינסק, היה זה בעונת החורף כששלגים כיסו את פני הארץ והקשו מאד על הנסיעה.  לפתע נעצרה עגלתו ותיט האתון מן הדרך, ולא יסף לילך.  כשהחל בעל העגלה לבחון ימין ושמאל לידע פשר דבר, ראה והנה מלאך האלקים הוא רבינו עומד לימינו מעוטף בתכריכיו. לגודל חרדתו נתעלף האיש, כששבה רוחו אליו שמע את רבינו דובר אליו, לבל ירא ולבל יחת, ומבקש ממנו לילך בצד פלוני של הדרך, שם ימצא בית ובתוכו יושבת נערה והיא מרת נפש, יקיש על חלונה ויאמר לה כי זקנך שלחני אלייך לצוות לך על עמך  לבל תשתמדי.  ואח"כ חזור הנה. ואני אשמור על עגלתך עד תשוב, כי אין רשות בידי לילך שמה. ויעשה העגלון כמצותו. בשובו אל מקום עגלתו הודה לו רבינו מאד על מילוי בקשתו ושאלו במה יוכל לגמול לו, ויבקש השמש כי  בבוא ימו יזכה להקבר בסמיכותאליו, רבינו הבטיחו נאמנה כי ישתדל להשלים רצונו. זמנו של הרוכל בא, ושוב היה זה בליל חורף שלג וסופה, אך חזקה על אנשי הח"ק מנהג עירם כי בשפו"א אין להלין את המת. אמנם בהגיעם אל בית מועד לכל חי, מצאוהו מכוסה במעטה שלג עד כי אין לידע שביליו ואורחותיו, אך במקום אחד, כמו הכין אותו המכין לכך, מצאו חלקת קבר פנויה ומנוקה מן השלג. אנשי הח"ק קברוהו במקום הזה ורשמו בפנקס הח"ק כי פב"פ נלב"ע ביום זה ואין יודעים בדיוק מקום קבורתו. בחלוף איזה זמן נסתלק חד מן חכמי מינסק ויבקשו הגבאים לחלוק לו את כבודו ולקברו בסמיכות לרבינו. כאשר באו אנשי הח"ק לשם מצאו סמוך לרבינו, קבר פב"ב, ויבוקש הדבר וימצא כי הוא אותו רוכל המדובר. אנשי הח"ק ביקשו להוציא מקברו ולהעבירו למקום כערכו, אך הרב [בנו של רבינו?] עיכב בעדם וציווה לקרוא לו את אלמנת הרוכל. תהה הרב אצלה על קנקנו של בעלה, אך לא יכלה האשה להציל מזכרונה איזה מנהג טוב יוצא מן הכלל שהיה רגיל אצלו, לבסוף נזכרה האישה, דרך שחוק ומתהלה, במעשייה שסיפר לה בעלה מקורות אותו הלילה. והוסיפה שעד עצם היום הזה בטוחה היא שהיה מבוסם באותו זמן.  בהשמע דברי האלמנה הללו צווה הרב לבל יהינו להוציאו מקברו, ויכתב הדבר בספר הזכרונות של חברה קדישא דק"ק מינסק.

 



[1] מתוך הקדמת נכד רבינו (בן אחות ר"מ) לערכי הכינויים.

[2] הגיה והוסיף על ספר אביו 'ערכי הכינויים' ונדפסו דבריו בגליון הספר בציון: מבה"מ. (מבן המחבר). והיה גם אב"ד דאהלינוב (ברייסין). חותנו הוא הגאון המפורסם רבי אריה ליב שפירא בעל נחלת אריאל על מסכת סופרים (דפוס ראשון דירנפורט תצ"ב, והוא אבי אמו של הגאון הנודע רבי ליבלי קאוונער אב"ד קאוונא) סו"ד בעי"ת ווילנא. יש בידנו הסכמתו על ספר (כת"י בית הספרים הלאומי מספרו) 'משנה ברורה והלכה ברורה' על מסכת ברכות מרבי אברהם במוהר"ר אריה ליב מק"ק מינסק, וחתים עליה בנוסח זה: יום א' ח"י אייר שנת י'ש'ר' יחזה פנימו, משה בא"א הגאון מ' יחיאל היילפרין זצ"ל חופ"ק מינסק.

[3] ר"י לוונשטין אב"ד סערצק במכתבו לרבי צ"י מיכלזאהן אב"ד פלונסק, בספרו בית צדיק הנספח לספר צבי לצדיק פיעטרקוב תר"ע עמ' 148.

[4] רבי רפאל ישראל איסר שפירא אבד"ק מעזריטש מחבר שו"ת עזרת ישראל ווארשא תרנ"א.

[5] וכן יש להתפלא על השמטת מסורת זו אצל רב"צ איזנשטאט, אם כי על רנמ"ל אין לתמוה שכך כתב בתחילת רשימתו: מסורת היא בעירנו איש מפי איש כי היה רבינו איש מופת, ומספרים ממנו מעשי ניסים ונפלאות גדולות אבל להעלות על ספר אין לקלוט  מהסיפורים ההם מאומה, ואין לארוג תולדה מחוטים כאלה וכו'.  

[6]נתפרסם לראשונה בספר קהילת מינסק 'מינסק עיר ואם' עמ' 626 הרשימה נעתקה ע"י רבי שלמה פינס באידיש ותורגמה לעברית ע"י עורכי הספר




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/1/2009 13:49 לינק ישיר 

מליץ,

תודה על המקור של חמ"י. ספרו של ר' עובדיה המון נדפס לאחרונה במסגרת "מקראות גדולות שהדפיס מכון בן ישראל על המגילות.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/1/2009 13:50 לינק ישיר 

מכון "אבן ישראל". כצ"ל.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-6/1/2009 14:07 לינק ישיר 

כותרת לא מתאימה לאשכול.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/1/2009 18:31 לינק ישיר 

ברישומי המפעל הביבליוגרפיה ראיתי כי בפירוש ר"ע המון מהדורת וונציה שמ"ה נרשם על השער ר"ע מברטנורה וכנראה מהדורה זו עמדה לפני השבט מוסר. אל הספר במהדורה הנ"ל נספח  ספר נוסף ממחבר זה  הנקרא סוד המלבוש, וכמדומני שבקב הישר הנדמ"ח מצוין כי מקור הקטע הוא בחלק הזה.   ואם כך לא ניתן למצוא את הדברים במקראות גדולות שהזכיר אתנחתא.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/1/2009 18:53 לינק ישיר 

ואכן לא הדפיסו הוספה זו שם.

(במהדורת המו"ל הראשון, (ר' יחאיל דימנטיליץ) מכנה אותו ר' עובדיה מברטנורא (הרי שגם הוא היה משם ואין זו טעותו של השבט מוסר, ודומני שהיה אחיינו של הר"ב או משהו כזה)






דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > שירה ספרות ופרוזה > ספרים וסופרים > בעל "מסורת הש"ס" והופעתו לאחר פטירתו
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר