בעוד כולם מתחבטים בנושא האפור של פאות, באורך כזה או כזה או שמא בכלל לא, בחב"ד כל הפאות הן בכלל לכתחילה. זה לא דבר חדש אבל הוא דורש הסבר, בפרט לאור סוג הפאות שהולכים בחב"ד. אחרי ההסתייגות של לא כולן וכו', חלק לא קטן שם הולך עם פאות שבשאר הצבור נחשבות לסגנון מודרני. בואו נאמר שאצל חלקן יש סיכוי סביר שהן מעבר לחוליה הראשונה, למשל.

כדי שיהיה ברור, אני שואל שאלת תם ולא לקנטור.

הסבירו לי פעם אנשי חב"ד שבמטפחת יש חשש סביר ששערות יבלטו החוצה ובפאה אין חשש כזה. ואני שואל שאלת תם(ולא רק אני, אני חושב): הפאות, כל עוד הן אינן יאכנע ממש, הן נושא שעל גבול האפור, שלא לדבר על פאות ארוכות וכו' שרוב הצבור מסכים שהן בעייתיות. אז איך בחב"ד זה לכתחילה? יפה שחשוב ששערות לא תצאנה מחוץ לכיסוי הראש, אבל בשביל זה יש פתרונות אחרים, שאין ספק בכשרותם. תראו את החסידים, אלה שמקפידים על מטפחת - שום שערה לא יוצאת מחוץ למטפחת. וזה לא דווקא בגלל שהן מגלחות את השער, גם ללא גילוח ניתן לשמור על מטפחת שמכסה היטב את השערֿ.
ויודעים מה? אם כל כך חשוב שלא יצאו שערות (וזה אכן חשוב) ואי אפשר לדעתכם שזה יקרה במטפחת רגילה - תנהגו כאלה שמגלחות את שערן. אבל הפתרון של ללכת עם פאה, ועוד איזו, הוא ההיפך מכך, לא?

לכן יש להם רבי... שחשב שאשה יכולה להתלבש ולהראות נהדר ולא יאכנע והכל תוך כדי שמירה על גדרי  הצניעות...

אולי נדון לשם שינוי בגזרת המכנסיים או בצבע העניבה של גברים?

נמאס לדון בלי הרף בבגדי נשים ובצניעותן...

אינני חסיד חב"ד ואינני מכיר את שיחם ושיגם
כל מה שאני יודע בענין זה (מפי השמועה...) שיש לכתחילה ללכת עם פיאה דווקא

"גם לי גם לך לא יהיה........."

האם אכן בחבד כל הפאות הן לכתחילה (כולל ארוכות?)
לא נשמע לי...

מנהג ישראל עתיק יומין לגלח את ראש השבויות
כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ--וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ.  יא וְרָאִיתָ, בַּשִּׁבְיָה, אֵשֶׁת, יְפַת-תֹּאַר; וְחָשַׁקְתָּ בָהּ, וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה.  יב וַהֲבֵאתָהּ, אֶל-תּוֹךְ בֵּיתֶךָ; וְגִלְּחָה, אֶת-רֹאשָׁהּ, וְעָשְׂתָה, אֶת-צִפָּרְנֶיהָ.  יג וְהֵסִירָה אֶת-שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ, וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ, וּבָכְתָה אֶת-אָבִיהָ וְאֶת-אִמָּהּ, יֶרַח יָמִים; וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ, וּבְעַלְתָּהּ, וְהָיְתָה לְךָ, לְאִשָּׁה.  יד וְהָיָה אִם-לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ, וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ, וּמָכֹר לֹא-תִמְכְּרֶנָּה, בַּכָּסֶף; לֹא-תִתְעַמֵּר בָּהּ, תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ.

רש"י שם:
כל כך למה כדי שתהא בת ישראל שמחה וזו עצבה, בת ישראל מתקשטת וזו מתנוולת: