הפוך לדף הבית גמ"ח קופונים
בית · פורומים · הרשם · התחברות · פתח ונהל פורום · כניסה למנהלים
בית · פורומים · הנה ימים באים · הילולת הבן איש חי- הרב יוסף חיים זיע"א
שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-1/9/2009 10:27 לינק ישיר 
הילולת הבן איש חי- הרב יוסף חיים זיע"א

בס"ד

כידוע הערב י"ג אלול ב"ה יחול הירצייט של רבנו יוסף חיים אז תקציר גורף חייו ופעולו:

יוסף חיים מבגדאדOneRiotYahooAmazonTwitterdel.icio.us

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש
*-- start content *
"בן איש חי" - רבי יוסף חיים מבגדאד, צולם בשנת ה-26 לחייו

רבנו יוסף חיים מבגדאד (כ"ז באב ה'תקצ"ד, 1 בספטמבר 1834 – י"ג באלול ה'תרס"ט, 30 באוגוסט 1909), מגדולי האחרונים, פוסק, מקובל, דרשן ומנהיג. ספרו המפורסם ביותר הוא ה"בן איש חי" ועל שמו הוא מכונה על פי הרוב. כמו כן מכונה "ריש גלותא דבבל", דהיינו ראש גלות בבל. אחד הפוסקים הפופולריים ביותר בקרב היהודים הספרדים המסורתיים והדתיים בישראל.

תוכן עניינים

[הסתרה]
******* type="text/"> //*[CDATA[ if (window.showTocToggle) { var tocShowText = "הצגה"; var tocHideText = "הסתרה"; showTocToggle(); } //]]>

[עריכה] תולדות חייו

הרב יוסף חיים, הידוע בכינויים: "החכם", "הרי"ח טוב" ו"הבן איש חי", נולד בבגדאד בכ"ז באב ה'תקצ"ד, לרב אליהו בן הרב משה חיים (רבה הראשי של בגדאד בסוף המאה השמונה עשרה ובראשית המאה התשע עשרה), אשר היו מחכמי בגדאד ומנהיגיה.

המו"ל מספרים בהקדמה לספר ההלכה המרכזי שלו, "בן איש חי" ‏‏[1], שכאשר היה כבן שבע שנים הוא שיחק עם אחותו בחצר המשפחה ונפל לתוך באר עמוקה. לקח זמן רב להוציאו משם ורק בנס הוא ניצל. אז החליט הרב יוסף להקדיש את חייו ללימוד תורה והחל את למודו.

את ראשית לימודיו התחיל הרב יוסף בתלמוד תורה אצל דודו, אחי אמו, הרב דוד חי מאיר יוסף ניסים סלמאן מעתוק.

בגיל 14, למרות גילו הצעיר, התקבל הרב יוסף חיים לבית המדרש לרבנים "בית זילכה" בראשותו של הרב עבדאללה סומך, והיה לתלמידו המובהק. לאחר זמן לא רב עזב הרב יוסף את בית המדרש והמשיך את לימודו לבד. הרב יוסף חיים נמשך כבר בגיל צעיר ללימוד הקבלה. כשהיה בן ארבע-עשרה התקבל אצל אביו, הרב אליהו, מכתב מהרב חיים פלאג'י. הרב חיים פלאג'י היה אז כבר רבה הראשי של טורקיה ובתוך שבע שנים נהיה רבה של האימפריה העות'מאנית כולה ובכך רבם של כמעט כל יהודי המזרח. יוסף חיים הנער ענה על המכתב ושלח תשובה מפורטת לרב חיים פלאג'י. אחרי כמה ימים הגיע גם המכתב של אביו לידי הרב חיים פלאג'י וזה ענה לו שבנו הקדימו כבר והוא עתיד להיות ענק בתורה.

בשנת ה'תרי"א (1851), בגיל 17, נישא הרב יוסף לרחל, אחות רבו עבדאללה סומך, ולהם נולדו בן ובת. את פרנסתו מצא הרב יוסף בשותפות עם ארבעת אחיו בעסקיהם, ואף שהרב יוסף לא התערב במאומה בניהול העסק, הקפיד שהכול יתנהל על פי ההלכה בקפדנות. כמו כן הקפיד לא לקבל שכר על פועלו בקהילה, וכל ספריו ומפעלו מומנו מכספו ולא מכספי נדיבים או צדקה. הרב יוסף אף לא נהנה מכספי מכירת ספריו אלא דאג כי דמי המכירה יעברו לצדקה לעניים וללומדי התורה וכן נתן את ספריו חינם אין כסף לתלמידי חכמים כדי שיוכלו ללמוד בהם. מטעמי צניעות, הרב יוסף לא העסיק בביתו משרתות מעל גיל 12 ומתחת לגיל 60 משום שלא רצה להכשל במצוה "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" (באותה תקופה היה רווח החזקת משרתות ערביות בקרב יהודי בגדאד).

על יכולתו הפרשנית והדרשנית יוצאת הדופן מובא סיפור מעשה‏‏[2] לפיו פעם אחת נכנסו אליו אנשים לשאול אותו שאלה, הוא אמר להם שיאמרו לפניו פסוק כלשהו מהתנ"ך. כשעשו כבקשתו הוא דרש על הפסוק מאה ועשרים דרשות במשך ארבע שעות ברציפות.

חכם יוסף חיים היה בקשר רציף עם מקובלי ישיבת המקובלים בית אל בירושלים, אימץ ממנהגיהם והנחיל אותם ליהודי בבל.

[עריכה] מנהיגותו

בז' באלול ה'תרי"ט (1859) נפטר אביו, וחכם יוסף חיים, אשר עד אז נמנע מלהתבלט בציבור, קיבל עליו להנהיג את קהילת בגדאד. מנהיגותו לא התבטאה בקבלת משרה רבנית רשמית, אלא בכך שכל השאלות הקשות בהלכה היו מובאות אליו ובכך שהיה דורש בפני הציבור. את דרשתו הראשונה נשא ביום י"ג באלול, בתום השבעה על אביו, ומאז הנהיג את קהילת בגדאד במשך חמישים שנה עד יום מותו. הוא היה דורש כל שבת לאחר תפילת מנחה גדולה (יהודי בגדאד התפללו מנחה של שבת תמיד מיד לאחר חצות היום), ואלפי אנשים נהרו לשמוע את הדרשה הקבועה.

בול לזכרו של הרב יוסף חיים הבן החי

על גדולתו סיפר חכם יחזקאל משה הלוי, ראש הדיינים בבגדאד:

אם יאמר לי רבי יוסף חיים על ימין שהוא שמאל, ועל שמאל שהוא ימין, לא אהרהר אחר דבריו...
רוב ברכות, הקדמת המחבר

חכם יוסף חיים היה רב קהילתי ופנה לכל שכבות הציבור, גדולים כקטנים, עניים כעשירים, חכמים וגדולי תורה כפשוטי עם. הוא פעל רבות לקירוב התורה לכל שכבות הציבור על ידי דרשות ציבוריות וכתיבת חיבורים מיוחדים המותאמים לאופי הציבור וצרכיו. הוא הנהיג נוסח תפילה המושפע ממנהגי האר"י, בימינו דחה נוסח זה את נוסח הספרדים מארצות המערב כמרוקו ואלג'יר. השפעתו של חכם יוסף חיים הייתה מכרעת עבור יהודי עיראק, וכן בהודו, פרס, סוריה, וספרדים בארץ ישראל.

היהודים בבגדאד שהכירו את הבן איש חי העריצו אותו מאוד. הם ראו בו לא רק גדול בתורה, הוא נחשב בעיניהם כמו מלאך. עד כדי כך שאמרו שאם הבן איש חי היה חי בזמן הבית הוא לא היה נחרב, כי עם ישראל היה שומע לו. בתקופתו לא היה יהודי שחילל את השבת, לא היה יהודי שאינו שומר מצוות, ובוודאי שלא בפרהסיה. כשנפטר, ליוו אותו למעלה ממאה אלף איש, וספדו לו כמו על בן יחיד.
– הרב דוד חי הכהן‏‏[3]

עם זאת, על דרך פסיקתו הבלתי שגרתית (ראו בהמשך), מנהגיו וחידושיו הקבליים קמו לרבי יוסף חיים מתנגדים מקרב תומכי השיטות הרציונליסטיות בפסיקת הלכה והתפתח פולמוס על דפי עיתון "הלבנון". רבים מחכמי ומכובדי בגדד קמו להגן על רבם ופירסמו תשובות חריפות בעיתון הלבנון נגד מוציאי הלעז (כלשונם), וכן החרימו אותם ומנעו את כניסתם לכל בתי הכנסת בבגדאד, גם רבנים שטענו כנגד חידושי הרב יוסף חיים בנוסחאות תפלה וכיוצא בזה, הוחרמו.

הרב נחשב לגדול לא רק בקרב צאן מרעיתו אלא גם בקרב גדולי התורה של זמנו. בספר "רוב ברכות"‏‏[4] מובא סיפור על כעשרים מרבני עיראק, ביניהם רבי יעקב חיים סופר מחבר כף החיים, שעלו בשנת 1904 לארץ ישראל מבגדד והגיעו לירושלים. שם פנו לרבי יעקב שאול אלישר שהיה אז בן 87. כאשר שאלם מדוע באו אליו אמרו להתיעץ ולהתברך. הוא ענה להם "מדוע באתם אלי. יש לכם את רבי יוסף חיים בבגדד. אין כמוהו בכל העולם".

[עריכה] בארץ ישראל

הרב הזכיר תדיר את ארץ הקודש בדרשותיו, ודאגתו לשלומם של היושבים בה הייתה רבה. ולא רק בדיבורים באה לידי ביטוי אהבה זו אלא גם במעשים. חכם יוסף חיים נהג לשלוח את ספריו לדפוס בירושלים ובכך לעזור בפרנסת אנשי ירושלים ולהביע את מעלתה וקדושתה של ארץ ישראל בעיניו. כמו כן הקפיד כי כל הכספים אשר נאספו בקופות ארץ ישראל אכן יגיעו ליעדם על ידי שד"ר (שלוחי דרבנן מארץ ישראל), ותמך רבות מכספו ואף שידל נדיבים מבני קהילתו לבנות בארץ ישראל. בהשפעתו תרם הגביר יוסף אברהם מכלכותא את כל הונו להקמת ישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה בירושלים, וזאת לאחר ששכנע אתו כי עדיף להשקיע בדבר לטובת הנשמה היהודית מאשר לגוף (במקור רצה הגביר להקים בית חולים). חכם יוסף חיים עצמו רכש לו בית ושדה בארץ ישראל, כדי לקיים בה מצוות התלויות בארץ.

בשנת ה'תרכ"ט (1869), בכ"ה בניסן, יצא חכם יוסף חיים עם אחיו רבי יחזקאל לעלות לרגל לארץ ישראל ולהשתטח על קברי הצדיקים שבה, ביום י"ב באייר הגיעו לדמשק ובה קיבלו את פניהם כל גדולי העיר וליוו אותם בדרכם לקברי התנאים בגליל. שם ישב חכם יוסף חיים ימים מספר בקבר בניהו בן יהוידע. נתגלו לו שם "סודות רבים וגדולים", ואף ש"נשמתו באה מנשמתו של בניהו בן יהוידע"‏‏ ולכן קרא לספריו בשמות של בניהו בן יהיודע ובכינוייו[5]. גם בקברו של רבי שמעון בר יוחאי ביקר, ובו חיבר את הפיוט "ואמרתם כה לחי". משם המשיכו לירושלים, בהגיעם אליה, לאחר תלאות רבות, התקבלו בכבוד גדול על ידי כל חכמי וגדולי ירושלים. אחת הסיבות לנסיעתו של חכם יוסף חיים הייתה ללמוד עם תלמידי ישיבת המקובלים בית אל. לאחר מכן המשיך חכם יוסף חיים דרומה לחברון, לפקוד את קברי האבות במערת המכפלה ולבקר את גיסו חכם אליהו מני, אשר כיהן בה כרב ראשי. בשובו לעירו הביא חכם יוסף חיים מארץ ישראל עפר, אותו פיזר על רצפת בית הכנסת בו התפלל ואבן מירושלים אותה קיבע בראש כותל המזרח שבבית הכנסת. ביום ז' באב ה'תרמ"ב נפטרה אמו ומאז במשך 7 שנים ר' יוסף חיים לא יצא מפתח ביתו אפילו לדרוש ברבים.

[עריכה] פטירתו

בשנת ה'תרס"ח (1908), נסע חכם יוסף חיים לכפר כפיל שבעיראק, להשתטח על קבר יחזקאל הנביא, ושם חיבר את ספרו "מראות יחזקאל". כעבור יותר משנה יצא שוב לקברו של יחזקאל הנביא אך לא הגיע למחוז חפצו, בדרכו ליד הכפר גץ תקפה אותו מחלה, וביום י"ג באלול ה'תרס"ט, נפטר.

ארונו של חכם יוסף חיים הובא במסע בן יומיים מהכפר גץ לעיר בגדאד.

לאחר מותו נהגו יהודי בבל לפקוד את קברו של רבי יוסף חיים בכל יום שישי.

על פי דבריהם של חכם בן ציון חזן, תלמידו של יוסף חיים, וחכם אברהם עדס, הועלתה גופתו של הרב לירושלים ונטמנה בבית הקברות בהר הזיתים, בחלקה שעל יד הרש"ש.

[עריכה] דרכו בפסיקת הלכה

דרך הפסיקה של הרב הייתה ייחודית. בניגוד לשיטה המקובלת לפסיקת הלכה, שהתבססה בעיקר על השולחן ערוך והאחרונים, וע"פ תורת הנגלה. פסק הבן איש חי גם מתוך תורת הנסתר, הקבלה, ושילב בפסקיו מפסקיי האר"י ז"ל. סידור הפסקים נובע מתוך רמזים אסוציאטיביים, שימוש רב בדרשה על אותיות, גימטריה וכדומה. ספרי הפסיקה של הרב אינם שיטתיים, כשולחן ערוך, אלא ערוכים לפי סדר פרשות השבוע, כספרי דרשות. לשיטתו, קיום המצוות והתפילה מהוים גם פעולה מיסטית, הוא מקפיד על ביצוע מדויק של המצוות, על הגייה מיוחדת של התפילה ועל פרשנות מילולית.

המתנגד החשוב, החריף והנחרץ ביותר כנגד שיטת הבן איש חי הוא הרב עובדיה יוסף המייצג את הקוטב ההפוך בפסיקת הלכה. למרות הכבוד הרב שרוכש הציבור הספרדי הדתי והמסורתי לרב עובדיה, נוהגים רבים מהם לפי שיטת הבן איש חי.

[עריכה] דרשותיו

חלק ניכר מפועלו המנהיגותי של רבי יוסף חיים היה בדרשות ושיעורים.

בכל יום נשא הרב שני שיעורים: בכל בוקר לאחר תפילת ותיקין, שיעור ב"שולחן ערוך", "עין יעקב" ו"חוק לישראל" במשך שעה וחצי, לאחר תפילת מנחה - שיעור בפרשת השבוע וענייני דיומא במשך שעה. שיעורים אלו התקיימו במועדם וכסידרם במשך 50 שנה; ומדי ארבע שנים, כאשר סיים רבי יוסף חיים ללמד את סדר הלכות שולחן ערוך, היה עורך סעודת מצווה רבת משתתפים. העידו עליו שכל יום למד, אף על פי החום הכבד, ארבע שעות מוכתר בתפלין ומעוטף הטלית.

בכל שבת היה הרב נושא את דרשתו בבית הכנסת הקטן של בגדאד "צאלת אל זעירי", שבו כ-1000 מקומות ישיבה ובמשך כשלוש שעות היה דורש בענייני פרשת השבוע; דבריו היה מתובלים תדיר בדברי הלכה, הגדה, משלים, חידות וסיפורי מעשיות.

בארבע שבתות בשנה: בשבת תשובה, בשבת זכור, בשבת הגדול ובשבת כלה (שבת שלפני חג השבועות), היו מתכנסים רבבות מיהודי בגדאד בבית הכנסת הגדול בעיר אשר בו כעשרת אלפים מקומות ישיבה, "צאלת אל כבירי" ומאזינים לדרשותיו של רבי יוסף.

בדרשותיו היה רבי יוסף חיים משלב דברי אגדה ומוסר, ואף בהקדמה לספרו "בן איש חי" כתב "ידוע כי לדרוש בהלכות בלבד אין לב המון העם נמשך אחריהם אלא צריך שיהיה העיקר הדרש ורובו בדברי אגדה ומוסר...". רבי יוסף חיים כיוון את דבריו לכל שכבות העם ועל כן השתמש רבות במשלים, סיפורי מעשיות וחידות אשר משכו את הלב לשמוע דברי תורה. גדלותו בהלכה ועומק מחשבותיו וידיעתו בכל תורת הנגלה והנסתר קנו לו אוזן קשבת גם בקרב חכמי ומקובלי בבל.

ייחודם הגדול של דרשותיו היה חידושם המתמיד - אף שרבי יוסף חיים דרש קרוב לחמישים שנה מעולם לא נשמע חוזר על דבר פעמים. בכל דרשה ביאר וחידש פנים נוספות ואופנים חדשים בתורה.

[עריכה] תלמידיו

רבי יוסף חיים זכה להרבה ממשיכי דרכו בזמנו ובזמננו. בין ממשיכיו ניתן למצא מקובלים גדולים. בין המפורסמים ניתן למצא: רבי יהודה פתיה, רבי סלמאן מוצפי, רבי סלמאן אליהו, רבי יהודה צדקה (שאמו היא בת אחותו של רבי יוסף חיים), רבי בן ציון אבא שאול, רבי בבא סאלי, רבי מרדכי שרעבי, רבי מרדכי אליהו.

[עריכה] יצירתו הספרותית

רבי יוסף חיים כתב ספרים רבים ביניהם: ספרי שו"ת שקבצו את תשובותיו לשאלות שנשלחו אליו מכל רחבי תבל, מאמרי הלכה שפרסמו בקביעות בירחון "המאסף" שיצא לאור בירושלים, וכן בכתיבת פיוטים.

[עריכה] ספריו

עמוד ראשי
ערך מורחב – ספרי רבי יוסף חיים

רבי יוסף חיים כתב למעלה מ-80 חיבורים אך רק 53 מהם יצאו לאור. חיבורים אלו עוסקים בכל מקצועות התורה ומשקפים את ידיעותיו הרבות במדע, ברפואה, באסטרונומיה, בפיזיקה ובכלכלה. כמו כן מתגלה בקיאותו הרבה בספריהם של כל גדולי ישראל: הוא, בנגוד לשאר מקובלי ספרד, לא נשאר תמיד נאמן לפסיקה הספרדית ולעתים קרובות הוא נטה לפסיקת גדולי אשכנז ובמיוחד החסידים.

חלק נכבד מספריו הם אסופות שו"ת אשר נשלחו לרבי יוסף חיים מכל קצוות תבל: הודו, ירושלים, איראן, סינגפור, טורקיה ווילנה, ובמגוון גדול של נושאים: בהלכה ומנהג, תורת הנסתר והנגלה, דיני ממונות והיתר עגונות, מדע ופילוסופיה ועוד כהנה וכהנה. המפורסם מבין ספרי השו"ת הוא "רב פעלים" אשר מסודר על פי חלקי השולחן ערוך.

בספריו שילב רבי יוסף חיים את דברי הקבלה עם פסקי הבית יוסף. כל פעם שישנה מחלוקת בין פסקי הבית יוסף ודברי האר"י או הזוהר, הכריע כדברי המקובלים. הוא היה מחמיר בדינים הרבה ונתפס כפוסק המחמיר ביותר בין פוסקי ספרד וזאת על מנת לצאת ידי כל הדעות בהלכה. בדרך כלל פסק כרב החיד"א, שממנו לקח הרבה חומרות, הרש"ש והאר"י. באשר למחלוקות בין דברי הרש"ש לדברי החיד"א הכריע כרש"ש.

בנוסף לנטיה לקבל פסקי המקובלים המוזכרים, נטה רבי יוסף חיים רבות אחרי חסידי אשכנז ממזרח אירופה אשר היו ראשי החסידויות הגדולות שם. בזאת היה שונה מהחיד"א שגם התעניין בכתביהם אולם לא הכניסם ליצירתו הספרותית או הלכתית. את פסקיהם הוא העדיף פעמים מספר על פני פסקי הבית יוסף וזאת משום שראה בהם פסיקות יתר מתאימות על פי הקבלה. פעמים רבות הוא העדיף את פסקי הרמ"א על פסקי הבית יוסף. בפסיקותיו המנוגדות לבית יוסף הוא יצר מעין שלוב בין פסיקה ספרדית- קבלית ופסיקה אשכנזית- חסידית. לפעמים סותרים דבריו דברי מקובלים ספרדים אחרים כגון החיד"א ותמוהים הם שכן בעניינים אחדים הכריע נגד כל עמודי ההוראה כגון הרמב"ם, השלחן ערוך והרא"ש ונקט עמדה אחרת. הוא כתב באורים על הגמרא והיה בקי בה מאד.

כיום, כשרוב יהודי ספרד נמצאים בארץ, ישנן התנגשויות בין מנהגים שונים. כיום קיימות שלש שיטות: מנהג יהודי צפון אפריקה לפסוק על פי מנהגיהם של הרבה מן הראשונים, גם נגד דעת השלחן ערוך. מנהג יהודי המזרח לפסוק בשלוב מנהגי ופסקי האר"י ובעקבות דברי האר"י- על פי דברי המקובלים. מנהג הרב עובדיה החולק על הבן איש חי וקובע שהשלחן ערוך הוא סמכות שלא ניתן לחלוק עליו.

רבים מספריו של רבי יוסף חיים נקשרים לשמו ותוארו של בניהו בן יהוידע, שר צבאו של שלמה המלך. וזאת משום ששורש נשמתו של רבי חיים בא משורש בניהו כפי שהזכרנו למעלה.

  • אבן שלמה - פירוש על שיר השירים.
  • אדרת אליהו - דרשות על התורה וההפטרות פרשת השבוע.
  • אורח חיים - פירוש על הגדה של פסח בדרך הפרדס ועם הלכות פסח וספירת העומר בסופו.
  • אם המלך - דרשות ופירושים על מגילת רות.
  • אמרי בינה - דברי אגדה, מוסר וחידות.
  • בן איש חי - הלכות המסודרות על פי פרשיות השבוע וכוללות דברי הלכה, מוסר ואגדה. זהו ספרו המפורסם ביותר ששמו נקשר בו.
  • בן איש חי - דרשות - דרשות המסודרות לפי סדר פרשת השבוע שנלמד על ידי גדולי הקבלה בני זמננו.
  • בן איש חיל - דרשות לארבע שבתות (שהן: שבת תשובה - בעשרת ימי תשובה, שבת זכור - פרשה שלפני פורים בה ההפטרה היא: "זכור את אשר עשה לך עמלק", שבת הגדול - השבת לפני פסח ושבת כלה - שבת שלפני חג השבועות) ודרשות על המועדים.
  • בן יהוידע – ביאורים וחידושים על אגדות התלמוד.
  • בניהו – ביאורים וחידושים על אגדות התלמוד.
  • בניהו - פירוש על תיקוני הזוהר. אחד הספרים הגדולים של רבי יוסף חיים עם מעל לחמש מאות עמודים. הספר נלמד על ידי מקובלים.בספר זה מביא רבי חיים את ספור ל הרש"ש שזה עלה ארצה מתימן דרך עיראק כמאה שנה לפני הולדו של רבי חיים ואמר רבי חיים שאלו היו יודעים מי הוא היה היו משימים אתו כעטרה על ראשם.
  • ברכת אבות - פירוש על מסכת אבות.
  • ברכת חיים – ביאור בפרד"ס על כל הפטרות השנה.
  • דברי חיים - דרשות ופירושים על מגילת קהלת.
  • דעת ותבונה - הקדמות ללימוד הקבלה
  • חוקי הנשים - מוסר והלכות לנשים. הספר נכתב עבור הנשים בשפת העם, ושמו בערבית הוא "קאנון אל נסא" (قانون النساء).
  • חיים והשלום - דרשות ופירושים על תהילים.
  • חסדי אבות - פירוש על מסכת אבות.
  • ידי חיים - שו"ת ופסקי הלכה.
  • כתר מלכות – הנהגות והלכות.
  • מוסיף חיים - פירושים וחידושים על המשנה.
  • מים חיים - מוסר והשקפה.
  • מלאך הברית - דרשות על ברית המילה לפי סדר הפרשיות.
  • משל ונמשל - משלים ולקחי מוסר, מלוקטים מכל ספריו.
  • נחמת ציון - פירוש על מגילת איכה.
  • נפלאים מעשיך – מעשיות ומוסר השכל, מלוקטים מכל ספריו.
  • עוד יוסף חי - דרשות לפי סדר פרשיות התורה.
  • עוד יוסף חי - הלכות לפי סדר פרשיות התורה, הספר בסגנון הספר בן איש חי הלכות. הספר הוצא לאור על ידי ח"ר בן ציון מרדכי חזן בעיה"ק ירושלים ת"ו, לאחר פטירתו של רבינו יוסף חיים. רבינו כתב הלכות על כל פרשיות התורה, אמנם לפנינו חסרות ההלכות על הספרים ויקרא, במדבר ודברים, מלבד פרשיות בודדות. רבינו שלח את כתבי היד להוציאם לאור - על ידי אוניה. יום אחד פרצו שודדים לאוניה, ובמהומה שפרצה נפלו חלק מכתבי היד לים, וחע"ד. כך סיפר ה"ה ר' יוסף כצ'ורי עבייד ז"ל בשם ח"ר בן ציון חזן ז"ל..
  • עטרת תפארת – חידושים ושו"ת בקבלה ואגדה.
  • פירושי בן איש חי על תהילים – מלוקט מכל ספריו הקדושים.
  • קרן ישועה - פירושים וחידושים על מגילת אסתר.
  • רב ברכות – חידושים ופלפולים בהלכה ושו"ת והלכות ברכות.
  • רב פעלים - שו"ת שאלות ותשובות שהשיב רבי חיים לקהילת שואליו מכל ארצות ספרד. הספר בנוי על מתכונת השלחן ערוך והוא בן ארבעה חלקים.
  • שערי חיים - פירוש על עבודת הכוהנים ביום הכיפורים.
  • תורה לשמה - שו"ת על השו"ע ובקבלה (נתחבר על ידי הרב בישיבתו בכלא בשם הבדוי יחזקאל כחלי אשר בגימטריא שווה לשמו "יוסף חיים").
  • מקבצאל – שו"ת על ארבעת חלקי השו"ע (הספר אבד ככל הנראה בכתב יד) ויש דעה שהוא עדיין נמצא בבגדאד שבעיראק.

כן כתב ותיקן עשרות תפילות למועדים ולזמנים, חלקם קובצו לספרים ומקצתם עוד נתונים בכתב יד:

  • אור זרוע – תפילות ולימוד על ציון של התנא רבי עקיבא.
  • אמונת עיתך – תפילות ותיקונים לכל ימות השנה (מצורף עם ספרו "סדר היום")
  • הילולא רבא - סדר לימוד ליום פטירתו של התנא רבי שמעון בר יוחאי.
  • לשון חכמים - תפילות, בקשות, סגולות ותיקונים.
  • משמרת החודש – תפילות, לימוד ותיקון לומר בערב ראש חודש
  • סדר היום – תפילות ובקשות מידי יום ביומו (מצורף עם ספרו "תיקון תפילה")
  • רפואת הנפש – תיקונים והנהגות לכפרת עוונות.
  • תיקון ז' באדר ו-ה' באב - סדר לימוד ליום פטירתו של משה רבנו וליום פטירתו של האר"י הקדוש.
  • תיקון תפילה – תפילות ותיקונים שונים.

[עריכה] קונטרסים שונים

כמו כן כתב רבי יוסף חיים קונטרסים שונים שחלקן נדפסו בספריו.

  • חוט המשולששו"ת בקבלה (נדפס בספרו "עוד יוסף חי" - הלכות).
  • מראות יחזקאל – על יחזקאל הנביא וקברו(נדפס בספרו "עוד יוסף חי" - דרשות).
  • נווה צדיקים – (נדפס בספרו "בן איש חיל").
  • סוד ישריםשו"ת בקבלה (נדפס בספרו "רב פעלים" וב"תורה לשמה").
  • שני אליהו – (נדפס בספרו "בן איש חיל").

ועוד קונטרסים וספרים קטנים ואלו הם: בית תפילה, ברכת האילנות, דועא אל נסא, חזורייאת ותפסירהום, ממלכת כוהנים, סדר הקפות לשמחת תורה, שובי שובי השולמית, שנה חדשה, ותפילת בית העלמין.

[עריכה] פיוטיו

רבי יוסף חיים כתב למעלה מ-200 פיוטים וידועים לנו כ-50 מהם והיתר מצויים בכתב יד.

פיוטיו עוסקים במעגל השנה, אישים מהתנ"ך והתלמוד, ארץ ישראל, כנסת ישראל, גאולה, חינוך ומוסר.

פיוטיו נדפסו בסידורים ומחזורים לקהילת בבל, בהקדמות או סופי ספריו וכן בספרי פזמונים שיצאו לאור בבגדד, ארץ ישראל והודו.

פיוטו הידוע ביותר של רבי יוסף חיים הוא "ואמרתם כה לחי" לכבודו של רבי שמעון בר יוחאי, פיוט זה נכתב בארץ ישראל בשנת ה'תרכ"ט,1869 בציונו של הרשב"י והתפרסם והתקבל בכל קהילות ישראל.

  • ואמרתם כה לחי - פיוט לכבודו של רבי שמעון בר יוחאי, מושר בכל קהילות ישראל.
  • אז ירנן - פיוט לט"ו בשבט, מושר בקרב יהדות בבל ומרוקו.
  • בואי כלה - פיוט לשבועות, מושר בקרב יהדות בבל.
  • תאלת אל - פיוט לשבועות המופיע בסוף ספרו "רב ברכות".
  • כירי רם - פיוט לשמחת תורה, מושר בקרב יהודי בבל ומקובלי ארץ ישראל, ידוע כי כאשר מוחאים כף בפיוט זה ניתן להמתיק את מידת הדין.
  • שמחו נא - פיוט ברכת הלבנה, מושר בקרב כל יהודי המזרח.
  • עד אנה יונה - פיוט על גאולת עם ישראל.
  • פיוטים למוצאי שבת - נכתבו בערבית בבלית והודפסו באותיות עבריות.
  • כתר מלכות - נוסח מעובד על פי הקבלה של שלמה אבן גבירול משום שנמנעו חסידים מלאמרו בגלל סתירות שיש בו כלפי הקבלה. רבי חיים עבד את הנוסח הישן וכיום נפוץ בעיקר החדש המותאם לקבלה.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה





דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-1/9/2009 19:12 לינק ישיר 

סגולה בדוקה לפרנסה בשפע - לימוד הלכות נטילת ידיים של הבן איש חי

ובפרט בפרט ביום ההילולה שלו!!!

מופיע בפרשת "שמיני" בספר "בן איש חי הלכות" עם מפתחות (עמודים: קנג-קנז)

בברכת פרנסה טובה -
בכבוד ולא בביזוי
בהתר ולא באיסור
בנחת ולא בצער
ברוח ולא בצמצום

תכתבו ותחתמו בכל הספרים הטובים - זכות הצדיק תעמוד לכל עם ישראל - אמן!!!









דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-1/9/2009 19:50 לינק ישיר 

הלכות נטילת ידיים הבן איש חי

פרשת שמיני


פתיחה
דע כי בשבתות אלו אשר בין פסח לעצרת, דרכי לדרוש בע"ה תחלה בפרשת השבוע ואח"כ אקשר התחלת פרק מפרקי אבות עם פסוק מן הפרשה, ואדרוש בפרקי אבות ואח"כ אתקשר ההלכות עם המשנה מפרקי אבות של אותה שבת, ואגיד ההלכות לכן בשבתות אלו כל קשור ההלכות יהיה עם המשנה דאבות מידי שבת בשבתו בעה"י:
הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד על האמת ועל הדין ועל השלום, נ"ל בס"ד אמת הוא חלק מצות עשה, ודין הוא חלק מצות ל"ת, ושלום הוא חלק מצות דרבנן, שעל ידם ישא ה' פניו לישראל וישם לם שלום, כמ"ש רז"ל איך לא אשא פנים לישראל שאני אמרתי ואכלת ושבעת וברכת, והם דקדקו עד כזית ועד כביצה, כי מאחר דחכמים התירו בגדרים וסייגים בזה נעשה שלום לישראל מן המקטרגים, שיאן יכולים לקטרג ולומר מדוע תשא פנים להם לקבלם בתשובה ולהאריך להם עד שישובו בתשובה וכמש"א במ"א בזה:
והנה מכלל מצות חז"ל היא מצות נטילת ידים, ומשום דהיא מדרבנן נעשה לה חיזוק יותר דהמזלזל בנט"י חייב מיתה בידי שמים, צא ולמד מעובדא דרבי עקיבא בעירובין דף כ"ה כשהיה חבוש בבית האסורין ולא טעם כלום עד שהביאו לו מים ונטל ידיו, וכששמעו חכמים בדבר אמרו מה בזקנותו כך בילדותו עאכו"כ, ומה בבית האסורין כך שלא בבית האסורין עאכו"כ ע"ש, וכל אדם ראוי שיתפעל בזה, ושומר נפשו יזהר בה, וישתדל לדעת הלכות נט"י שיש כמה דברים שמעכבין בה וכאלו לא נטל דמי, ואין בור ירא חטא והנזהר ינחל טוב:

 


אות א
אע"פ ששיעור נט"י ברביעית יזהר ליטול בשופע, ואותם אנשים בורים שנוטלין ואין נוטלין כראוי עונשם יותר מרובהה מאותם שאינם נוטלין כלל, חדא הנה הם אוכלים בלא נט"י כיון דאין נוטלים נטילה ראויה כפי הדין והב' שמברכים ברכה לבטלה, והג' ריב לה' עמהם מאחר דנוטלין למה אין נוטלין כראוי, מה הפסד יש בזה ומה עול כבד יש להם, בזה אין זה אלא רוע לב, על כן איש הירא יזהר ויזהיר אחרים בזה לעשות המצוה כתיקונה וכמ"ש בחס"ל סי' קנ"ח יע"ש אך אע"פ דאוכל כזית חייב בנט"י, עכ"ז ברכת ענט"י לא יברך אא"כ אוכל כביצה שהוא י"ח דרה"ם, ואם דעתו לאכול כביצה ובריך ענט"י ובעת שבא לאכול לא הי' לאכול כביצה אלא רק אכל כזית, אין כאן חשש ברכה לבטלה על אשר בירך ענט"י, ועכ"ז ידחוק עצמו היכא דאפשר לו לאכול כביצה בשביל הברכה:

אות ב
חיוב נט"י הוא בין על האנשים בין על הנשים, ובעוה"ר יש כמה נשים שאוכלים בלא נט"י ואין מרגישים בחטא דנעשה להם כהיתר, ויש חושבין כיון דאין יודעים לברך בהמ"ז לכך גם נט"י לא יברכו, וצריך להודיעם דלא תליא הא בהא, וצריך כל אדם להשגיח על בני ביתו בדבר זה ולהודיעם חומר הדבר ויזהירם תמידוגם יחנך ילדיו הקטנים אע"פ שלא באו לכלל חיוב כדי שירגילו בכך מקטנותם, וכתב בספר כ"מ כ"י בפעם האחרונה של נט"י בכל יד ויד ימלא חפניו מים וכמ"ש ר"ח אנא מלאי חפנא מיא וכו', ויכוין אותה שעה מי ר"ת מלא ידנו מברכותיך, וגם יכוין מים ר"ת מעושר מתנות ידיך ע"כ ומנהג יפה הוא:

אות ג
כל הנוטל ואינו מהפך ידיו אנה ואנה בשעת נטילה, ה"ז קרוב לודאי שאין המים באים על כל היד וכנראה בחוש הריאות, לכן יזהר להפך ידיו בשעת נטילה אנה ואנה כדי שיבואו המים על כל היד:

אות ד
כשנוטל יקח הכלי ביד ימין וימסרנו ליד שמאל, כדי להכניע השמאל כעבד הנכנס לשרת את אדונו, ואז תשפוך יד השמאל על הימין ג"פ בזא"ז, ותניח הכלי בארץ והימין תקחנו מאליה מעל הארץ ותשפוך ממנו ע"י זמאל ג"פ בזא"ז, ואח"כ ישפשף הימין ג"פ בזא"ז, ויחזור וישפשף השמאל ג"כ ג"פ בזא"ז, כן הוא הסדר המפורש בסידור רבינו הרש"ש ז"ל דבעי לשפוך ג"פ בזא"ז וגם לשפשף ג"פ, ואע"ג דמדברי רבינו האר"י ז"ל בשער המצות משמע לשפוך ב"פ ולשפשף פעם אחת, ודאי דבר זה נתברר לרבינו הרש"ש ז"ל מדברי רבינו האר"י ז"ל במקום אחר, כי נאמן רבינו הרש"ש ז"ל שלא יחדש דבר מדעתו אם לא מצא ו גילוי והכריח בדברי רבינו האר"י ז"ל, לכן אין לזוז מדבריו, ובפרט כי בדבר זה אין נזק יוצא מן התוספת, ושמעתי שכך הוא מנהג קהל חסידים בבית אל לשפוך ג"פ בזא"ז, ולשפשף ג"פ בזא"ז:

אות ה
וכאשר יגביה ידיו עד כנגד ראשו אז תכף ומיד יברך על נט"י, כדי שלא תהיה הגבהת ידיו לבטלה, כנז' בזוה"ק שאסור להגביה ידיו בריקנייא, ואחר ברכת ענט"י בעוד ידיו זקופים יפשוט ידיו לקבל שפע וברכה מעשר מיני שפע הנמשך לי"ב בחינות קדושה הכלולים בעשר ספירות קדושה, הרמוזם בעשר אצבעות ידיו, ויכוין להמשיך מן אור אין סוף מוחין ושפע לי"ב בחינות קדושה הרמוזים בעשר ספירות הכוללים, והם עשר מיני ברכות הנזכרים בפסוק ויתן לך וכו' עד ומברכיך ברוך:

אות ו
כתב רבינו ז"ל בשער המצות נט"י שיעורה כל היד שהוא חמש אצבעות והכף עצמה עד פרק הזרוע וכו', ובזה יובן ענין נטילת ידים שהוא לשון נשיאות כמו וינטלם וינשאם, אשר ביאורו הוא שבעת רחיצתם יגביהם למעלה עד כנגד ראש, ולפחות עד כנגד שתי הפנים שבו כי גם הפנים מכלל רישא אינון, וכאשר תגביה ידיך תכוין להכניס קשר הזרועות לפנים, ולא יהו יוצאין ובולטין כמנהגם לאחורי הגוף והם הנקראים קובד"ו בלשון לעז בסוד וכל אחוריהם ביתה עכ"ל:

אות ז
יברך ענט"י אחר הנטילה קודם הניגוב, ואם לא בירך עד שההתחיל לאכול שוב לא יברך, ויש מי שאומר שאפילו אם לא בירך עד לאחר הניגוב שוב לא יברך, לכן צריך ליזהר לברך קודם הניגוב, וכ"ש שאסור לו לברך בהיותו מנגב ידיו כמנהג המון העם, שהרי אסור לעשות עסק אפילו כל דההוא בשעה שמברך, וכנז' בחס"ל סי' קנ"ח אות ג' ועיין מטה יוסף ח"ב ושאר אחרונים, ולפ"ז אם שכח ולא בירך קודם ניגוב לא יברך אחר ניגוב משום ספק ברכות, מיהו הרב מגיה בחס"ל שם כתב דאם נגב ידיו קודם ברכה יחזור ויטול ידיו כדי לברך קודם ניגוב ע"ש, ויפה כתב וכן רואים לעשות כדי שלא יפסיד הברכה, ואין בזה משום גורם ברכה שאינה צריכה וכמ"ש בס"ד בזה במ"א, אך קודם שיטול יגע בבשרו בידיו ויטמאם, ויטול ויברך קודם ניגוב:

אות ח
ינגב ידיו היטב קודם שיבצע שהאוכל בלא ניגוב ידים כאלו אוכל לחם טמא, ויש מחמירין אפילו בנוטל ידיו בבת אחת ושופך עליהם רביעית בבת אחת עכ"ז צריך נגוב קודם אכילה, ולא ינגב ידיו בחלוקו דקשה לשכחה:

אות ט
אם עשה צרכיו ורוצה מיד לאכול, יטול ידיו תחלה בשביל עשיית צרכיו ויברך אשר יצר, ואח"כ יגע בידיו במקומות המכוסים בגופו, ואז יטול ידיו ויברך ענט"י, אבל א"א לעשות נטילה אח לשתיהם דאין הנטילות שוות, מפני כי נטילת בית הכסא צריכה ג"פ בסירוגין, ונט"י לאכילה צריכה ג"פ רצופין בזא"ז, לכך יעשה כאשר כתבנו, מיהו אם אין לו מים הרבה או שהוא צריך למהר יעשהה כך, שיטול ידיו בסירוגין ג"פ ויכוין בנטילה זו אדעתא דהכי שרוצה לאכול ויבר ענט"י והמוציא, ואחר שיאכל כזית של המוציא יברך אשר יצר, אך לא יעשה כ אלא מדוחק, דלכתחילה טוב לעשות שתי נטילות כל אחת כדינה כאשר כתבנו:

אות י
האוכל צריך נט"י אפילו אם אדם אחר נותן לתוך פיו והוא אינו נוגע במאכל, ואסור להאכיל למישאינו נוטל ידיו, וכן אסור ליתן לאכול למי שיודע בו שאינו מברך, על כן בעה"ב שמביא פת לבני ביתו ויודע שאין מברכין ואין עושין נט"י הרי קולר העון תלוי בצוארו, וכן אם יבא עני לביתו לבקש לחם ויודע בו שיאנו מברך ואינו נוטל ידיו, הרי זה עושה איסור במקו מצוה ועל זה ידוו הדווים:

אות יא
צריך שיהיה במים רביעית מכונס במקום אחד, דהיינו שבעה ועשרים דרה"ם מים שהוא שיעור ביצה וחצי, ואם לא ההיה בכלי רביעית ושפכם על ידו וחזר והביא מים והשלים, ידיו טמאות ואין לו תקנה אלא עעד שינגבם ואז יחזור ויטיל עליהם מכלי שיש בו רביעית מים, וצריך שכל אדם ישים דעעתו בדבר זהה כי הוא מצוי ושכיח שהאדם לפי תומו לוקח הכלי ושופך על ידיו בחשבו שיש בו יותר מרביעית מים, ואחר ששפך ידע שהוא חסר מרביעית דאז יזהר לנגב תחלה, ואח"כ יטול ממים שיביא מחדש שיש בהם שיעור:

אות יב
הנוטל ידיו צריך להזהר שלא יסוק הקלוח עד שיטול כל היד בבת אחת שתתכסה כל היד במים שלא ישאר אפיל וקצת ממנה שלא יתלחלח במים, ודבר זה מצוי הרבה שלפעמים שוך על היד מים רבים ועכ"ז ימצא מקום קטן ביד שלא נאחז בו המים ונשאר יבש ממש:

אות יג
נטל מקצת ידו ונגבה, וחזר ונטל הנשאר בידו הרי ידו טמאה כמו שהיתה, דאין נטילה לחצאין אם אין על מקצת שנטל טופ על מנת להטפיח:

אות יד
מי שיש לו מכה בידו ורטיה עליה אין צריך להסיר הרטיה בשעעת הנטילה, ורק יהר ליטול ידיו מרביעית מים בבת אחת, שאל"כ המים שעל הרטיה יחזרו וימאו את היד, ואע"פ שהוא נטל מרביעית טוב שיכרוך על הרטיה סמרטוט רך משום זוהמא ועיין באליה רבה, ואם באמצע השלחן הסיר הרטיה או נפלה צריך לחזור וליטול כל היד שאין נטילה לחצאין:

אות טו
אם נטל ידיו ובעת שבא לשפשף ראה שנשאר מקום בכף ידו שלא נאחז שם מים שנשאר יבש, ולא נשאר מים בכלי וגם לא אפשר להביא ממקום אחר כדי שיטול פעם שנית, הרי זה יזהר שלא ישפשף, שאם ישפשף יטמא כל ידיו מחמ אותו מקום שנשאר בלא מים וימתין עד שתתנגב מאליה שלא ינגבהה במטפחת, והרי ה יוצא ידי חובת נטילה כמ"ד דס"ל דסגי אד האצבעות, ואע"ג דלא קי"ל כותיה סמכינן בכה"ג שהוא שעת הדחק לאכול פת ע"י נטילה זו מאחר דאי אפשר לו לתקן הדבר, אך לא יברך ענט"י אלא יברך בלא שם ומלכות, ורק יהרהר בשם ומלכות ועיין חס"ל קס"ב אות ג':

אות טז
אם נטל ידו אחת ונגע בה בחברתה שלא נטל אותה עדיין, או אם נגע בידיו אדם אחר שלא נטל ידיו, ואפילו אם נגע בו תינוק בן יומו בידיו הרי נטמאו ולא מהני להו נטילה אלא עד שינגבם תחלה ויחור ויטלם, אך לא יברך פעם שנית, ואפילו נטל שתי ידיו ולא נזהר לשפוך רביעית על כל אחת בבת אחת ישפשף יד בחברתה נטמאו ידיו, ואין לו תקנה עד שינגבם ויחזור וינטלם בלא ברכה:

אות יז
יש חסידים ואנשי מעשה מדקדקין שאין נוטלין הם בעצמם, אלא יהיה אדם אחר שופך לידים שלהם, מפני דלפעמים אם לא שפך רביעית על ידו האחת אז כשיבא ליתן מים על ידו ההאחרת יהיה צריך להשפיל ידו, ואז חוזרין המים שחוץ לפרק ומטמאין את היד, ועוד חוששין שמא בנתינת הכלי מיד ליד נוגעת היד שנטול ביד שלא נטל ותטמא, ועוד חוששין מחמת לחלוח שנטמא בנגעו ביד שאינה נטולה ומטמא אח"כ את הנטולה כשאוחזת באוזן הכלי, על כן מי שמוכרח ליטול בעצמו ישים לבו להשמר בכל אותם החששות שלא ישגה בהם ובחששה האחרונה שהיא בעבור לחלוח הכלי יזהר לאחוז פעם השנית במקום חדש, ואם א"א לו בכך יש לזמוך על המקילין שאורים המים שבאוזן הכלי או בדופני הכלי אין מטמאין בנגיעת יד שאינה נטולה דהכי קי"ל להלכה וכנז' בחס"ל אות ה':

אות יח
מי שהיה במדבר או במקום סכנה ואין לו מים, צריך לכרוך ידיו במפה כדי לאכול פת, ואם ימצא לו מים בודאי עד כדי הילוך שעה ורביע ימתין ולא יאכל, ולכן אם הוא מהלך בדרך ורוצה לאכול ואין לו מים, אם יש מים לפניו עד מהלך שעה ורביע ימתין ולא יאכל עד שיגיע לשם ויטול, ואם אין מים לפניו כלל אך הם לאחוריו אם הוא שיעור מהלך רבע שעה יטרח ויחזור לאחוריו ויטול ידיו כדי לאכול, ואם הוא יותר מרביע שעה אינו מחוייב לחזור בעבור זה, והא דאמרינן בשיעור רבע שעה חוזר היינו בהיכא דליכא פחד וחשש סכנה, אבל בפחד וחשש סכנה או שהוא הולך עם השיירה ואין ממתינין לו, בכל זה יכרוך ידיו במפה ויאכל הפת:

אות יט
קודם שיטול ידיו כדי לאכול פת, יזהר לומר ליקבה"ו וכו' הריני בא לקיים מ"ע דרבנן ליטול ידי ולשפשפם היטב קודם סעודה, כדי לעשות נ"ר ליוצרי ולעשות רצון בוראי לתקן שורש מצוה זו במקום עליון, ויהרמ"י או"א שתהיה חשובה ומקובלת ורצויה לפניך מצוה זו של נטילת ידים והשפשוף קודם סעודה, כאלו כונתי בכל הכוונות הראויות לכוין, ובזכות מצות הברכה אשר נברך על נט"י קודם סעודה, יהיה עתה עת רצון לפניך וימשך מן אור אין סוף שפע מוחין ואורות גדולים לשנים עשר פרצופים הרמזים בעשר ספירות הכוללים הרמוזים בעשר אצבעות הידים, ומשום נקבל שפע עשרה ברכות ככתוב ויתן לך האלהים (להמשיך מא"ס מוחין ושפע) מטל השמים (חכמה) ומשמני הארץ (בינה) ורוב דגן (דעת) ותירוש (חסד) יעבדוך עמים (גבורה) וישתחוו לך לאומים (תפארת) הוי גביר (נצח) לאחיך (הוד) וישתחוו לך בני אמך (יסוד) אוררך ארור ומברכיך ברוך (מלכות):




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-1/9/2009 20:48 לינק ישיר 

יפה מאוד תודה גם לעדנרן וגם לרות



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > הנה ימים באים > הילולת הבן איש חי- הרב יוסף חיים זיע"א
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר