בית · פורומים · הרשם · התחברות · פתח ונהל פורום · כניסה למנהלים
בית · פורומים · חינוך בגיל הרך ·

חינוך בגיל הרך בחברה החרדית - "אנשים בישראל"

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-6/4/2010 12:20 לינק ישיר 
חינוך בגיל הרך בחברה החרדית - "אנשים בישראל"


מחברי המאמר

ר' רוז, חנן אלפר, תמר אלמוג

חינוך בבית גילאים 0-3

"חינוך" העובר

כבר בשבת הראשונה לאחר נישואיה, בשעת הדלקת הנרות, מתפללת הכלה הטריה: "שתזכני לגדל בנים... חכמים ונבונים... אנשי אמת... ומאירים את העולם בתורה ובמעשים טובים...". נשים רבות נוהגות להדליק נרות שבת בשמן זית דווקא, כסגולה לבנים תלמידי חכמים. (מסכת שבת כ"ג ע"ב)

עוד בהיותו עובר ברחם אמו, מתחיל חינוכו של התינוק/עובר. הגמרא (מסכת נידה דף ל' עמ' ב') מספרת כי בזמן שהות העובר ברחם מלמדו מלאך את כל התורה, ובזמן שמגיח התינוק לאוויר העולם מכה אותו המלאך על שפתו העליונה וכך שוכח הוולד את כל מה שלמד. מסיבה זו, מרגע שנודע לאישה כי היא הרה, היא תקפיד שלא להסתכל בבעלי חיים טמאים (המקור למנהג זה מובא ב"ספר חסידים", שם כתוב שעל יולדת להקפיד שלא להסתכל בדבר טמא), וזאת כדי לשמור על טהרתו של העובר. 

על ההתייחסות לעובר כאל ישות קיימת בעלת מודעות ניתן ללמוד בגמרא (מסכת יומא דף פב' ע"ב), הדנה במקרים של 'פיקוח נפש' הדוחה את צום יום הכיפורים. מקרה הובא ביום הכיפורים אל רב חנינא ובו נשאל "האם ניתן להאכיל אשה מעוברת שנתקפה בבולמוס ביום הכיפורים"? תשובתו: לחשו לה (ולעובר) שיום הכיפורים היום... 

התינוק עד גיל שנה

האיחול המקובל ללידת ילד הוא: "תזכו לגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים". איחול זה מסמל יותר מכל את החשיבות הרבה שמייחסים במגזר החרדי להצלחה בחינוך הילדים.

כשהתינוק נולד, משתדלים הוריו לשמור על נפשו הטהורה ולהגן עליה מכל דבר העלול לפגוע בתומתו. את הספרון הקלאסי עם תמונות בעלי החיים יחליף ספרון ובו תמונות צדיקים, ובאופן כללי משתדלים ההורים שעיניו לא ייתקלו בבעלי חיים טמאים או מראות שאינם צנועים. 

בחוגים מסוימים מקובל להניח כיפה על ראשו של הפעוט בשלב בו ניתן לעשות כן (קודם לגיל שלוש) כסגולה ליראת שמים. ואף להלביש לו ציצית. 

על אימו של רבי יהושע מסופר כי הניחה את עריסתו בבית המדרש כדי שישמע את קולות לימוד התורה, ואכן בסופו של דבר גדל והיה לרבי יהושע. אז נכון שהיום קשה למצוא אמהות שמניחות את תינוקותיהן בבית המדרש, אך אימהות המונעות מתינוקותיהן שמיעת רדיו ומוזיקה ממקורות זרים (כלומר, לא יהודיים) יש בהחלט. 

גיל שנה עד 3 שנים

בגילאים המעט יותר בוגרים, מקבל החינוך גוון מעשי יותר, ולא נראה רק כ"מניעה". לפני השינה תספר האם לילדה סיפורי צדיקים, סיפורי התנ"ך או יצירה של סופר/ת חרדי/ת. 

אחד הספרים "הקלאסים" עליו גדלו דורות של פעוטות (וילדים) הוא "כה עשו חכמינו", מחברת הספר, יוכבד סגל, עברה על אגדות חז"ל בתלמוד ובמדרשים ועיבדה אותם ללשון ימינו. אגדות עם נוסח "כיפה אדומה" ו"עמי ותמי" מחוץ לתחום, משלש סיבות עיקריות: א. הן נכתבו על ידי אנשים "לא משלנו" ב. הן נגועות במסרים אכזריים ("ואז הזאב טרף את סבתא..."). ג. אין להן מסר חינוכי או שהמסר החינוכי שלהן שלילי. (הרב פינקוס זצ"ל מאופקים {1944-2001} מנתח באחד משיעוריו את סיפור הילדים "שלושת הדובים" ומוכיח כיצד נוצרת אצל הילד הזדהות עם זהבה המשתמשת ברכוש שאינו שלה ועוברת על איסורי גזל לרוב).

קלטות ושירי ילדים יהיו לרוב מאותם שנכתבו והולחנו על ידי יוצרים (ולרוב: יוצרות) חרדיים. 

חדר הילדים אינו מקושט רק בדמויות פו הדוב או דמויות "דיסני" (בבתים רבים גם הן מחוץ לתחום), אלא גם ובעיקר בפוסטרים של "מודה אני" (מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך, תפילה קצרה הנאמרת בבוקר עם פתיחת העיניים), ו"המלאך הגואל" (המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק וידגו לרוב בקרב הארץ", חלק מקריאת שמע שעל המיטה). לעיתים, אלו לא רק הפוסטרים, אלא גם שעון הקיר שמעוטר בתפילה כלשהי או השעון המעורר שמנגן את מנגינת "מודה אני".

בחוגים חסידיים, כשמגיע האדמו"ר לביקור בעיר מגוריהם של חסידיו, לוקח האב למעמד את ילדיו, גם אם מדובר בתינוקות של ממש, כדי שיזכו לחזות בפניו של הצדיק (מתוך אמונה שמראה פניו הטהורות של הצדיק ישאיר את חותמו על נפשו של הפעוט). קודם לכן, כדי להגדיל בעיני הילד את המעמד, מלבישה אותו אימו בבגדי שבת. 

מסגרות לגיל 3 חודשים עד 3 שנים

כאשר האם היא עקרת בית, בדרך כלל ישהה עימה הפעוט עד גיל שנתיים פחות או יותר, ורק אז ילך לגן פרטי (ראו בהמשך). זאת כדי להקל על התקציב המשפחתי. 

כשהאם עובדת ועליה למצוא סידור לפעוט, עומדות בפניה מספר אפשרויות: מטפלת פרטית, משפחתון או מעון.

מטפלת פרטית

נהוג להסתייע במטפלת פרטית מגיל 3 חודשים ועד סביבות שנה וחצי. המטפלת היא בדרך כלל אישה, המעוניינת להישאר בבית ולא לצאת לעבודה, אך כדי להתפרנס היא מטפלת בביתה במספר מצומצם של ילדים. ברוב המקרים יהיו אלו ילדי השכנים או כאלו שלהוריהם היכרות מוקדמת עם המטפלת, והם נותנים בה אמון (ואמון חייב שיהיה, כיון שמדובר במטפלת פרטית עליה אין כל פיקוח). 

האמון שנותנים ההורים במטפלת חייב להיות בשני מישורים: ה'רוחני' והפיזי. במובן הרוחני השאלה היא מה רואים ושומעים הילדים בבית המטפלת, והמובן הפיזי כולל כמובן את הטיפול בתינוק. 

התשלום למטפלת נקבע בד"כ על פי תשלום לשעה, עיר עיר ותעריפיה. יש שישלמו שבעה שקלים לשעה ויש שישלמו עשרה ויותר. החסרון הבולט של המטפלת הפרטית (מעבר לתשלום הגבוה יחסית) הוא היעדר חוזה עבודה מסודר. מה שמניח לה לקצר ולהאריך ימי עבודה ואפילו לקחת חופשות בזמנים שאינם צפויים ומאידך, מונע מהמטפלת זכויות סוציאליות בסיסיות. 

פריחתם של המעונות והמשפחתונים גרמה להורים רבים להעדיף אותם על פני המטפלת המסורתית, ולכן שוק המטפלות הפרטיות נמצא במגזר החרדי בשקיעה איטית.

משפחתון

הגיל ה"רשמי" לשהייה במשפחתון הוא בין שלשה חודשים ועד לגיל שלוש שנים. אך לרוב, בגיל שנה וחצי, שנתיים תסתיים שהותו של הפעוט במשפחתון. 

את המשפחתונים מפעילות העיריות. ישנן עיריות המתפעלות את המשפחתונים בעצמן (כמו עיריית בני ברק), וישנן המעדיפות להפעיל את המשפחתונים באמצעות עמותות שונות (כך עיריית אלעד, באמצעות רשת החינוך נאות מרגלית). 

במשפחתון חמישה ילדים, והיתרון הבולט שלו על המטפלת הפרטית הוא הסבסוד מטעם משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. אם העובדת שעות רבות יודעת כי ילדה נמצא בידיים טובות (ובכל מקרה המשפחתון מתנהל תחת פיקוח הדוק של הרשת המפעילה), אוכל ארוחות מזינות ומסודרות וזוכה ליום לימודים ארוך במחיר השווה לכל נפש (המחיר המלא לחודש הוא 1350 ₪, אך לאחר סבסוד יתכן שההורים ישלמו אף פחות ממחצית הסכום).

מעונות יום

גיל השהיה במעון, כמו בפעוטון, הוא משלושה חודשים ועד שלוש שנים. 

אם בעבר, התקשר המינוח "ילד מעון" ל"ילד מוזנח", 'מספר' בתוך אין ספור ילדים, הרי שבשנים האחרונות עברו המעונות "מיתוג מחדש", והם נחשבים לברירה המועדפת על הורים רבים. 

אומנם במעון מספר ילדים רב (וכן סייעות), אך בניגוד למשפחתון מתנהל בו סדר יום עם חוגים (ריתמיקה, ג'ימבורי), לימודים, והרבה חברה (כמובן, כל גיל והרמה שלו...). 

את המעונות מפעילות עמותות שונות, כמו רשת "מעונות בית יעקב", רשת "נאות מרגלית" ועוד. אלו המעונות המסובסדים על ידי משרד התעשיה המסחר והתעסוקה. 

בשוק המעונות קיימים גם מעונות פרטיים המנוהלים על ידי אנשים פרטיים, המתפרנסים מכך בכבוד. למעונות אלה פונים הורים בעלי אמצעים, המסוגלים לוותר על הסבסוד תמורת מעון ב'סטייל' המתאים. 

מעונות הפרטיים מציעים איבזור יוקרתי, גני משחקים יפים, פעילות שוטפת, חוגים ועוד. 

בשני סוגי המעונות, מגיל שנה וחצי ועד שלוש מתנהל בבוקר סדר יום של גן, ולאחר ארוחת הצהריים נשלחים הילדים לנוח עד בוא ההורים.

גנים פרטיים

מיועדים לגיל שנה וחצי עד שלוש. 

מגיל שנה וחצי לערך, מעדיפים הורים רבים לשלוח את ילדיהם לגנים פרטיים, וזאת מכיוון שהמעון, או המשפחתון, לאחר סבסוד יעלו בסביבות ה-600 ₪ בחודש. גן פרטי יעלה כ450 ₪. אומנם במעון מטופל הילד שמונה שעות ביום ואילו בגן חמש שעות בלבד, אך כשהאב חוזר הביתה באחת בצהריים (שעת סיום הגן), מאה וחמישים השקלים הללו בהחלט מהווים שיקול, כשכל שקל מחושב. זאת ועוד, מגיל שנה וחצי נחשב הטיפול בילד לקל יותר, והאב יכול לעמוד בכך.
 
גנים אלו מנוהלים ברובם בידי בוגרות המגמות לגננות של הסמינרים להוראה. אין פיקוח על הנעשה בגנים, וההורים הם אלו שמבררים לפני הרישום כיצד מתנהל הגן.

גנון לגילאי 3-5

ביום הולדתו השלישי נפרד הפעוט מהתואר "תינוק" וכעת הוא מכונה "ילד". מפאת גילו הצעיר אין הוא מחוייב עדיין בקיום מצוות, אך עם זאת, מאחר והוריו מצווים על מצוות "חינוך" ("ולמדתם אותם את בניכם" - דברים יא ), זה הגיל בו יתחילו להרגיל אותו לשמירת תורה ומצוות. 

שיערו הארוך של הבן, שלא סופר מעולם, יסופר כולו חוץ מפאות האוזניים, ואלו ישארו ארוכות או קצרות, מסולסלות או חלקות, מאחורי האוזן או מלפנים. הכל תלוי ב"חוג" (החברה: חסידית, ליטאית, ספרדית) אליו משתייך הילד. נוסף על כך, הוא יחל לחבוש כיפה וללבוש ציצית. 

עם הבת, שעד מלאת לה שלוש הייתה פטורה מכל חוקי הצניעות, יחלו להקפיד על הופעה על פי כל דקדוקי ההלכה: היא תלך רק בחצאית, שרווליה יכסו את המרפק והיא תגרוב גרביים. 

זהו גם הגיל בו נפרדות דרכיהן של שני המינים. הבנים ילמדו ב"חדר" - תלמוד תורה, והבנות תלמדנה בגן הילדות האזורי. 

ה'חדר' - תלמוד תורה לבנים

טקס הכניסה ל'חידר'

הערה מקדימה: התיאור דלהלן, נוגע לתלמידי ה'חידר' – המוסד החרדי הקלאסי. ב'תלמודי התורה' של "החינוך העצמאי" המתקיימים במתכונת בית ספרית, הטקסים המתוארים אינם מתקיימים, והעליה מגן הילדים לכיתה א' מתקיימת במתכונת המוכרת בחינוך החילוני.

בבוקרו של היום בו יעבור הילד את טקס ה'חלאקה'-התספורת, יקחו אותו הוריו בפעם הראשונה אל ה'חדר'. לפני היציאה מהבית, יעטוף אותו אביו בטליתו, ויקפיד במיוחד לכסות את עיניו, כדי שאלו לא תיראנה "מראות אסורים" או חיות טמאות. 

ב'חדר' ימתינו לפעוט ה'רבי' (המלמד) וחבריו החדשים. ה'רבי' יושיב אותו על ברכיו ויתחיל להקריא לו את אותיות הא' ב' ע"פ סדר, כשהוא מראה לו את האותיות על גבי לוח קשיח. כדי להמחיש לילד שלימוד התורה מתוק כדבש, ימרח הרבי מעט דבש על האות יו"ד, ויתן לו ללקק. לאחר מכן יחלקו למבוגרים הנוכחים במקום (הורים, סבים וסבתות) עוגת דבש, ואילו הילד יחלק לחבריו החדשים שקיות ממתקים. 

"המכינה"

הכיתה הראשונה ב'חדר', המיועדת לגילאי שלש מכונה "מכינה א'" (נו"ן סגולה, במילרע) – המכינה לכיתה א'. את תפקיד הגננת ממלא בה ה'רבי' או ה'מלמד', כפי שהוא מכונה בחלק מן המקומות. 

ל'רבי' יש גם "עוזר למלמד", שתפקידו העיקרי לסייע בטיפול הפיזי בילדים. 

הכיתה השניה, המיועדת לגילאי ארבע ונקראת "מכינה ב'". בגיל חמש עולים הילדים לכיתה א'. 

בשנתיים הללו של  "המכינה" לומדים הילדים קריאה, כשהמטרה היא להביאם לכיתה א' כשהם שולטים בקריאה ומוכנים ללימוד התורה, בהתאם למאמר המשנה "בן חמש שנים למקרא" (מסכת אבות. ה' – כא'). 

מסורת הוראת הקריאה

בשונה מהחינוך הממלכתי, בו לימוד הקריאה נעשה בצורה החזותית והילד לומד לזהות את המילים על פי צורתן, לדוגמא המשפט המפורסם "שלום כיתה א'" בו הילד לומד לזהות את המילה "שלום", את המילה "כיתה" ואת האות "א", בשיטה החרדית הלימוד נעשה בשיטה הפונטית. 

תחילה לומדים הילדים את האותיות, כל אות בשמה ובצורתה, ולאחר מכן הם לומדים את הנקודות: "אָ- קמץ א' אה" כך כל האותיות עם כל הניקוד. לאחר מכן, ילמדו הילדים לקרוא הברות פשוטות ובהמשך הברות מורכבות יותר. השלב הבא יהיה צירוף הברות למילים, אם כי הקריאה תהיה איטית וללא שטף.
רק בכיתה א', יתרגל המלמד עם הילדים קריאה שוטפת. 

זוהי שיטת הלימוד המסורתית, שהונהגה לפני מאות שנים. לפני כחמישים שנה, הוציא הרב זאב חשין את ספר "המסורת" (או ה"מַסוירֶעס") ללימוד קריאה. הרב חשין שימש כמלמד ב'חדר' "עץ חיים" המיתולוגי של הישוב הישן בירושלים והיה מומחה להוראת הקריאה. עד היום משתמשים רוב תלמודי התורה בספרו, וגם אלו ששינו – משתמשים באותה שיטה בשינויים קלים. 

סדר היום ב"מכינה"

את היום פותחים התלמידים בתפילה, שרובה ככולה נאמרת בשירה ובדקלום בקול רם. 

לאחר התפילה, מלמד ה'רבי' קריאה – אותיות או הברות. השיעור לא נמשך זמן רב, כיון שמדובר בילדים קטנים בעלי כושר ריכוז נמוך. 

לאחר השיעור הקצר הילדים ישוחררו למשחקים תחת עינו הפקוחה של ה'עוזר', ואילו המלמד ילמד תלמידים באופן פרטני על פי קצב התקדמותם האישי. 

נוסף על הקריאה, לומדים הילדים גם את סיפורי פרשת השבוע. שיעורי הפרשה הם שיעורים חויתיים ביותר לילדים, כיון שה'רבי' משתמש באמצעי המחשה רבים הכוללים הצגה, משחק ושיר. 

כיתה א'

לאחר שנתיים של מאמץ, בהגיעם לגיל 5, הילדים כבר קוראים בשטף, וניתן לגשת אל העיקר: לימוד התורה. מתוך חמישה חומשי תורה יפתחו הילדים את הלימוד דווקא בחומש השלישי, הלא הוא חומש ויקרא העוסק במשכן ובקורבנות, וזאת בשל הפסוק "יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים". (ילקוט שמעוני. ויקרא. ו') כלומר: יבואו תינוקות של בית רבן-הילדים הטהורים ויתעסקו בקורבנות הטהורים. 

בלימוד החומש, קוראים הילדים בפעם הראשונה טקסט במטרה להבין. הם קוראים מילה: "ויקרא" ומתרגמים "ד' קרא" וכו'. כך הם מתרגלים כמחצית השנה. 

לאחר כמחצית השנה, קריאתם שוטפת והם מבינים את הכתוב. הם כשירים ללמוד תורה, וזה הזמן ל"מסיבת חומש" 

מסיבת חומש

מסיבת החומש נערכת ברוב פאר. יוזמנו אליה ההורים, הסבים והסבתות, אורחים חשובים שונים כרבנים ועסקנים וכמובן חתני השמחה-תלמידי כיתה א'. 

הילדים, לבושים בבגדי שבת ובכתרים על ראשם יעמדו על הבמה בשורות מסודרות, ואז ה'רבי' ישאל:
"ילדים, מה אתם רוצים ללמוד היום?"
והילדים יענו במקהלה: "את התורה!"
"כמה חומשים יש בתורה?"
"חמישה!"
"מהם חמשת החומשים?"
"בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים!"
"מהן הפרשות בחומש בראשית?"
והילדים יענו במקהלה קיצבית מהן פרשיות חומש בראשית ושאר החומשים.
"איזו פרשה אתם רוצים להתחיל ללמוד היום?"
"ויקרא!"
"למה דווקא ויקרא?"
"יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים!"
ואז מתחילים כולם לקרוא בחומש ויקרא.
לאחר מכן שרים הילדים שירים קיצביים, ובסיום הטקס מקבל כל ילד חומש חדש. 

גן לילדות

מגיל שלש עד שבע לומדות הילדות בגן העירוני. בחלק מערי הארץ מתפעלת העירייה את הגנים, ובחלק אחר הגנים שייכים אומנם לעירייה, אך מתופעלים על ידי רשת פרטית כלשהי, כמו רשת בית יעקב או נשי אגודת ישראל. 

בנות 3-4 לומדות בגן טרום חובה, בנות 4-5 בגן תת חובה ובנות 5-6 בגן חובה. סדר הלימודים זהה פחות או יותר בכל הגילאים, כל גיל ורמתו.

סדר היום בגן

את היום פותחות הילדות בתפילה קצרה המורכבת ברובה משירים, אמירת "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי..." וקריאת שמע. 

התכנים הנלמדים בגן מורכבים לרוב מ"נושאים מזדמנים" היינו חגים, עונות השנה או נושא אחר שהגננת בוחרת. הגננת תקדיש לנושא הנבחר כשבועיים, בהן כל הפינות הדידקטיות של הגן וכל עבודות היצירה יהיו קודש לנלמד. במקביל ל"נושא" המרכזי, תספר הגננת את סיפורי פרשת השבוע. 

בגן חובה ישאו הלימודים אופי מעט 'כבד' יותר, כשהמשימה העומדת לעיני הגננות היא להכין את הילדות לכיתה א'. בשנה זו תלמדנה הבנות את אותיות הא' ב', מספרים וחשבון ראשוני.

סיום הגן ועליה לכיתה א'

בסוף השנה תיערך מסיבת סיום גדולה שהמוטיב המרכזי בה הוא "שלום לגן" ו"שלום כיתה א'". 

ההכנות למסיבה נמשכות זמן רב, והיא כוללת הופעה של ילדות הגן לעיני האימהות. את ההופעה מלווה המנגנת. 

ב"טקס רשמי" בסוף המסיבה זוכה כל ילדה ל"תעודת גמר" של הגן.

ביביליוגרפיה

ראיונות

  • ראיון עם הרב ט"ל, מורה ב"תלמוד תורה" באלעד.
  • ראיון עם מ"ק, גננת ברשת הגנים "בית יעקב" בבני ברק. 

מילות מפתח

חינוך | חרדים | גן | גנון | פעוטון | גננת | מטפלת

http://www.peopleil.org/details.aspx?itemID=7461&nosearch=true&searchMode=1&sLanguage=he-IL



דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-3/9/2010 14:36 לינק ישיר 


מאותו אתר, חינוך בגיל הרך בחברה הדתית-לאומית.

מחברי המאמר

יוסי טישלר, תמר אלמוג

מבוא

ההורים חובקים בשעה טובה בן/בת. בדרך כלל האם תטפל בילד בחדשים הראשונים. היא תנצל את 12 השבועות המגיעים לה כחופשת לידה. אם האם אינה עובדת, היא תמשיך לטפל בילד. אם האם עובדת ואינה יכולה להאריך את חופשתה, יעמדו בני הזוג בפני השאלה: מי יטפל בילד? בדרך כלל, האבא עובד ואינו יכול לקחת על עצמו את הטיפול בילד. אם אחד מבני הזוג לומד במוסד להשכלה גבוהה, ויש לו ימים פנויים, אז לפחות יש להם פתרון באותם ימים. ומה באשר לשאר הימים? אין פתרונות ייחודיים לציבור הדתי לאומי. הפתרונות הם כמו בכלל האוכלוסייה: מטפלת, פעוטון או מעונות יום.

מטפלת

בני זוג שרוצים להעסיק מטפלת שתשמור על הילד בביתם, ישתדלו לחפש אישה דתית שחוקי הכשרות נהירים לה. זאת - כדי שלא תגרום, בהיסח הדעת, להטרפת הכלים במטבחם. אך יש זוגות שיעסיקו גם אישה שאינה שומרת מצוות, לא לפני שיראו לה היכן נמצאים הכלים החלביים והיכן הכלים הבשריים ולפני שיעבירו לה "קורס" קצר בכשרות.

אם בני הזוג מעסיקים מטפלת השומרת על הילד בביתה, ברור שיש חשיבות יתירה להיותה אישה דתית שיוכלו לסמוך עליה. כך שכאשר תכין בשלב יותר מאוחר אוכל לילד, האוכל יהיה כשר. אם בחרו ההורים במטפלת שאינה שומרת מצוות, הם יביאו בבוקר יחד עם הילד, גם את האוכל שלו. בשלב יותר מאוחר כשהילד מתחיל לאכול עם כפית, הם יביאו גם את הכפית, כדי לא להשתמש בכפית שאינה כשרה.

פעוטון/ מעון יום

יש הורים שמסיבות כלכליות ישלחו את הילד הרך לפעוטון או למעון יום, שבו יש מספר גדול יותר של תינוקות וכך העלות זולה יותר. גם במקרה זה העדיפות תהיה לפעוטון/ מעון יום המנוהל על ידי מטפלת/לות דתיות, כדוגמת המעונות של רשת "אמונה". הרשת, נכון ל-2008, מפעילה 130 מעונות ברחבי הארץ ו-8 תינוקיות.

מסגרות קדם-יסודי

מספר גנים ותלמידים

לפי נתוני משרד החינוך, נכון לשנת 2006/7, פעלו בחינוך הממלכתי דתי 1879 גני טרום-חובה וחובה: 761 גני טרום חובה (גילאי 3-4), 116 גני חובה ו-1002 כיתות מעורבות (חובה וטרום-חובה יחדיו).

מספר ילדים בכיתת גן

גן הילדים בעבר כלל קבוצה אחת בהדרכת גננת אחת, שנעזרה בסייעת. עם השנים נוצרו מתחמים של גנים, הכוללים מספר קבוצות. לכל קבוצה ("כיתת גן") יש גננת וצוות מלווה משלה, כאשר בראש פירמידת המתחם עומד/ת מנהל/ת פדגוגי/ת, החולש/ת על כל הקבוצות. מבנה זה מזכיר את מבנה בית-הספר, על המורים והמנהל/ת שלו.

במסמך שפורסם ביולי 2007 על-ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת (לקראת דיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט בשתי הצעות חוק שעניינן הגבלת מספר הילדים בגני-ילדים), הובאו נתונים לגבי צפיפות הילדים בכיתות-גן במגזרים השונים. שיעור כיתות-הגן במערכת החינוך הממלכתית דתית שבהן למדו יותר מ-28 ילדים, עמד על 52%. שיעור נמוך בהשוואה למערכת החינוך הממלכתית (63%).

מדידת צפיפות התלמידים בגני חובה, טרום-חובה וגנים מעורבים (חובה וטרום-חובה יחדיו), בשנת הלימודים 2006/7, נתנה את התמונה הבאה:
שיעור כיתות גן חובה שבהן למדו יותר מ-28 ילדים בחמ"ד עמד על 57% והיה נמוך יחסית לחינוך הממלכתי (69%). כיתות שבהן יותר מ-35 תלמידים נמצאו רק 3 (כ-3%) בחמ"ד, באחוזים דומים לממלכתי.

שיעור כיתות טרום-חובה שבהן למדו יותר מ-28 ילדים בחמ"ד עמד על 55% והיה נמוך יחסית לממלכתי החילוני (62%). כיתות צפופות מאוד שהכילו יותר מ-35 תלמידים: 1% בחמ"ד בהשוואה ל-3% בחינוך הממלכתי.

שיעור כיתות מעורבות (טרום-חובה וחובה יחדיו) שבהן למדו יותר מ-28 ילדים, בחמ"ד עמד על 49%.
שיעור נמוך בהרבה בהשוואה לחינוך הממלכתי (63%). כיתות צפופות מאוד שהכילו יותר מ-35 תלמידים: 2% בחמ"ד לעומת 3% בממלכתי. 

מנתונים אלה אנו למדים שהצפיפות בגני הילדים של החמ"ד פחותה בהשוואה לזו שבחינוך הממלכתי בכל המסגרות הקדם יסודי: גני חובה, גני טרום חובה וגנים מעורבים.

גני טרום חובה

בגיל שלוש מתחילים הילדים ללכת לגני טרום חובה. ככלל ישלחו ההורים את ילדיהם לגנים דתיים. מגיל זה הילדים מתחילים להתפלל בבוקר ולברך על האוכל, וברור שדברים אלה באים לידי ביטוי רק בגנים דתיים. גם חלק מהפעילות החינוכית המופעלת בגן דתי מותאמת יותר למשפחה הדתית: סיפורי התורה, סיפורים על חכמי ישראל, סיפורים על החגים.

רוב גני טרום חובה הינם גנים בהם נמצאים בצוותא בנים ובנות. אולם בריכוזי אוכלוסיה חרד"לית (חרדית-דתית-לאומית) יהיו גם גנים נפרדים לבנים ולבנות.

גני חובה

רקע

גני החובה העירוניים של של החמ"ד (החינוך הממלכתי דתי) הם, בדרך כלל, גנים מעורבים של בנים ובנות. הדבר נכון בעיקר כאשר מדובר בישובים קטנים או בשכונות שאין בהם ציבור דתי גדול, והאילוץ המספרי מחייב הקמת גן מעורב.

ביישובים גדולים ובשכונות בהן קיים ריכוז גדול של משפחות חרד"ליות (חרדיות דתיות לאומיות), נמצא, כמעט תמיד, גנים נפרדים לבנים ולבנות. לעיתים הגן הנפרד יהיה בנוסף לגן המעורב ולעיתים לא יהיה כלל גן מעורב אלא רק גנים נפרדים. הגנים הנפרדים הם ברובם גנים פרטיים שהוקמו על ידי ההורים המעוניינים בכך, והם מנוהלים וממומנים על ידם.

הגנים הציבוריים, שנמצאים תחת הפיקוח של החמ"ד (החינוך הממלכתי דתי), כפופים לתוכנית הלימודים הארצית בתוספת תכנים ייחודיים להם. לשנת הלימודים תשס"ח נקבעו מספר יעדים המפורטים במסמך שהוצע על ידי הגב' שרה תאומים - המפקחת הארצית על החינוך הקדם יסודי בממ"ד, כפי שהוצג באתר מינהל החינוך הדתי בשנת הלמודים 2007/8:
• מחויבות לתוכנית הליבה של האגף לחינוך קדם יסודי
• חינוך לערכים ולמידות טובות
• תגבור תחומי היהדות
• שמיטה הלכה ומעשה
• לקראת קריאה וכתיבה

מצוות חיי היומיום בגן

במסגרת התכנים הייחודיים לגן הילדים הממלכתי דתי, מתחנך הילד למצוות של חיי היומיום. באתר של האגף לחינוך קדם יסודי של משרד החינוך, מציגים את פירוט המצוות:

גמילות חסדים

אחת משלושה דברים שהעולם מתקיים בזכותם - "על שלושה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים".

מצוות ביקור חולים

לטפל בצורכי החולה ולהתפלל עליו. בגן מטפחים את הרגשות האמפתיים לחולה במצבו.

השבת אבדה

המוצא אבדה חייב לקחתה ולהחזירה לבעליה.

חבישת כיפה

סמל ליראת שמיים. הילד מורגל לחבשה, מהיותו בגיל חינוך.

קריאת שמע על המיטה

הילד לומד את חשיבות התפילה, הנאמרת לפני השינה, לחיזוק האמונה.

תפילת הדרך

הילד לומד את חשיבות התפילה כשיוצאים לסיור או לטיול, על מנת שה' ישמרם בצאתם ובבואם.

לימוד תורה

בימי שני וחמישי שבהם מוציאים את ספר התורה מארון הקודש, הילדים לומדים את חומש בראשית וחומש שמות. בגני חובה ובגנים התורניים הילדים מקבלים דפי פרשת השבוע הנקראת באותו השבוע בבית הכנסת.

מצוות צדקה

בכל גן ממלכתי דתי, יש קופת צדקה. הילד תורם לקופה, בהזדמנויות רבות כמו: לפני התפילה, בימי שישי, בראש חודש, בימי הולדת וכדומה.

מצוות ציצית

הילד לובש ציצית ומברך עליה בגן בבוקר בתפילת שחרית.

מצוות מזוזה

הילד לומד שבכל שער וכניסה לבית יהודי, קבועה מזוזה על משקוף הדלת. המזוזה מעידה על כך שבמקום זה גר יהודי.

תפילת שמע ישראל

הילד לומד את חשיבות התפילה, הנאמרת על-ידי כל יהודי פעמיים ביום -בערב ובבוקר.

תפילת שחרית

הילד מתפלל כל בוקר בגן,קטעים נבחרים מתפילת שחרית. הקטעים נבחרו על-ידי גדולי תורה מעדות שונות.

נטילת ידיים

הילד לומד על נטילת ידיים בשגרת היומיום. יש ליטול ידיים בעזרת כלי מתאים ("נטלה") כשמתעוררים בבוקר, לפני אכילת לחם לסוגיו השונים, וכן כאשר יוצאים מהשירותים. 

לימוד אותיות הא'-ב'

בהרבה גנים מתחילים ללמד את הזאטוטים, החל מגן טרום חובה, את אותיות ה-א"ב, ובגן החובה ממשיכים בלימוד הניקוד. המגמה היא שהילדים והילדות יגיעו לבית הספר היסודי כשהם יודעים לקרוא. הלימוד נעשה בצורה שהייתה מקובלת בעם ישראל לאורך הדורות, הנקראת גם 'שיטת החדר'. השיטה היא של לימוד כל אות בפני עצמה וחזרה עליה, ואחר כך את כל האותיות עם ניקוד מסוים, כגון: א' עם קמץ, ב' עם קמץ וכך הלאה. אחרי ניקוד הקמץ יבוא ניקוד הפתח, ובאותה צורה: א' עם פתח, ב' עם פתח וכך הלאה.

"רב הגן"

הן בגנים של החמ"ד והן בגנים הפרטיים משמשות נשים בתור גננות. אין דרישה בחוגים אלו שדווקא גבר יהיה ה"גננת" בגן של בנים. אך בשנים האחרונות החלו הגנים, לסוגיהם, להכניס לגן גם דמות גברית – 'רב גן'. תפקידו של הרב אינו מוגדר, והוא נבנה בתיאום עם הגננת ולפי אישיותו של הרב. יש מקומות בהם רב הגן בא כל בוקר ומתפלל עם הילדים. הדבר אמור בעיקר בגנים של בנים. יש גנים בהם הרב מבקר בגן פעם או פעמיים בשבוע ומספר לילדים את פרשת השבוע בשילוב מדרשי חז"ל, או סיפור אחר בעל מסר חינוכי.

רב הגן אינו חייב להיות דווקא אישיות רבנית מכהנת. ישנם אברכים ב'כולל' או בישיבות גבוהות המשמשים כרבני גן. לעיתים עושה את התפקיד מורה למקצועות קודש, בנוסף על עבודתו כמורה, ויש גם אנשי חינוך בפנסיה וגם סבים, שמשמשים כרבני גן. מה שחשוב הוא שאותו 'רב גן' יהיה בעל אישיות שיודעת לדבר עם הזאטוטים, ולהעביר להם תכנים יהודיים.

רצף חינוכי מהגן לכיתה א'

החינוך הממלכתי דתי רואה בכל שלב בחינוך חלק מהמערך השלם, ולכן קיימת חשיבות רבה למעבר מגן החובה לבית הספר היסודי.

כדי ליצור רצף, מוקמת ועדת היגוי ליד כל בי"ס ממ"ד הכוללת את המפקח על ביה"ס, המפקחת על גני הילדים, רכזת השכבה הצעירה, רב ביה"ס, נציג ועד ההורים, יועץ חינוכי ונציג המרכז לחינוך הדתי. הוועדה בונה תכנית שנתית של פעילויות מגוונות שעיקרן היכרות הדדית: של ילדי הגן הממ"ד והוריהם עם ביה"ס הממ"ד, ושל בית הספר עם הנעשה בגן. הפעילויות כוללות היכרות של הילדים וההורים עם סגל בית הספר, העשייה החינוכית בו וכן עם המבנה הפיזי. ביה"ס לומד להכיר את הילדים וההורים ואת הנעשה בגנים שבהם הם לומדים, וכך יכול להיווצר רצף לימודי עם התכנים שנלמדו בגן. היכרות הדדית זו מקלה על שני הצדדים.

כל ועדת היגוי בונה תוכנית המותאמת לצרכי הקהילה ולמאפיינים של האוכלוסייה ואין תוכנית מחייבת אחת.

ביביליוגרפיה

ספרי עיון ומדע

  • גרוס זהבית ודרור יובל (עורכים), חינוך כאתגר חברתי – אסופת מאמרים על החינוך הממלכתי דתי ועל החינוך הבלתי פורמלי, רמות, 2004.
  • גזיאל אדית, החינוך הממלכתי דתי בישראל: ביבליוגרפיה ותקצירים 1956-1992, מכון הנרייטה סאלד, 1992.
  • א"ר, חנוך הבת, מזכירות הקיבוץ הדתי, 1980.
  • דגן מתתיהו, החינוך הציוני הדתי במבחן הזמן והתקופה, משרד הביטחון ומכללת ליפשיץ, 2006. 
  • רז שמחה (עורך), מאה שנות חינוך ציוני דתי - קובץ הציונות הדתית, המחלקה לחינוך, הסתדרות המזרחי-הפועל המזרחי, המרכז העולמי, 2006.
  • מאה שנות חינוך "המזרחי" ויובל לחמ"ד - "החינוך הדתי - עבר, הווה ועתיד": יום עיון באוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן, ה’ בכסלו תשס"ה. המחלקה לחינוך, המזרחי העולמי, 2005. ‬‬
  • אורבך אורי, סבא שלי היה רב, 2002.
  • עזריאלי יהודה, החינוך הדתי בגבורותיו – 80 שנה לחינוך דתי לאומי בארץ ישראל, 1987.
  • שלג יאיר, הדתיים החדשים, כתר, 2000.
  • כהן אלדד, הציונות הדתית – בין חרדים לאומיים לדתיים ליברלים: השתקפות הפילוג החברתי-דתי בציונות הדתית במערכת החינוך, חיבור לשם קבלת תואר מוסמך, אוניברסיטת בר-אילן, 2003.

מאמרים בכתבי עת ובספרים

  • לאו בנימין, "על חינוך ל'תפארת שביל הזהב' בעידן של תמורות", הגות בחינוך היהודי 7, 2005, 217.
  • גרוס זהבית, "תפקידיו החברתיים של החינוך הממלכתי-דתי, ומדיניות בציונות הדתית", הציונות הדתית-עידן התמורות, 2003, 129.
  • זיוון גילי, "הרהורים על שבחה של מעט ספקנות בחינוך הדתי", הציונות הדתית בראיה מחודשת, רוט מאיר (עורך) נאמני תורה ועבודה, 1998, 93.
  • גרוס זהבית, "תפקידיו החברתיים של החינוך הממלכתי-דתי", מאה שנות ציונות דתית, שגיא אבי ושוורץ דב (עורכים), אוניברסיטת בר-אילן, 2003, 129.
  • זאבי עמי, "החנוך הדתי-ציוני מ'המזרחי' עד לחמ"ד", הציונות הדתית בראיה מחודשת, רוט מאיר (עורך), נאמני תורה ועבודה, 1998, 115.
  • זיוון גילי, "הרהורים על שבחה של מעט ספקנות בחנוך הדתי", הציונות הדתית בראיה מחודשת, רוט מאיר (עורך), נאמני תורה ועבודה, 1998, 93.
  • ירחי רפאל, "הרהורים אודות החינוך הציוני הדתי ביום העצמאות ה-50", דרך אפרתה 8, 1999, 85.
  • שרלו יובל, "תלמוד תורה של נשים – סיכויים וסיכונים", להיות אישה יהודיה, שילה מרגלית (עורכת), אורים, 1999, 67.
  • רוזנק מ', "בין סמכות לאוטונומיה בחינוך הדתי", בין סמכות לאוטונומיה במסורת ישראל, ספראי זאב ושגיא אבי (עורכים), הקיבוץ המאוחד, 1997.
  • בן נון יואל, "כלים הולכים ונשברים - על הדילמות העכשויות של החינוך הציוני דתי", פנים 15, 2000, 10.
  • הדני יעקב, "הרהורים על שילוב לימודי הקודש ולימודי החול בחינוך הדתי", מים מדליו, תשנ"ה, 273.
  • ממו ראובן, "בית הספר הייחודי בממ"ד: 'סוף מעשה במחשבה תחילה'", מורשתנו ט', תשנ"ה, 163.
  • פליקס יהודה, "חינוך דתי - לכל ובכל", טללי אורות ג', תשנ"ב, 99.
  • דגן מתתיהו, "הממלכתיות בחנוך הדתי", תלפיות – שנתון המכללה, תשמ"ז, 193.
  • כהן יפה, "'עולם חסד ייבנה' – על נתינה מכל הלב"", הד הגן 72 (3), 2008, 38.
  • תאומים שרה, "חמ"ד של גן (פרויקט 60)", הד הגן 72 (3), 2008, 4.
  • טאוב דוד, "קבלת תלמידים לחינוך הממלכתי-דתי", דור לדור - קבצים לחקר תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות 29, 2007, 157.
  • טאוב דוד, "קונפליקטים בתכנון תכניות לימודים לחינוך הדתי-לאומי והממלכתי-דתי", דור לדור - קבצים לחקר תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות 29, 2007, 174
  • כהן הינדי, "פינת הקודש בגן הילדים", דרך אפרתה 12, 2005, 169.
  • אחיטוב סיגל "רג'יו 'כהלכה': גישות לתיאוריות של ילדים בין הלכה למעשה", הד הגן, גליון מיוחד, 1999, 94.

פרסומים מקצועיים מדעיים ודוחו"ת

  • הלשכה מרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל 58, 2007.

כתבות ומאמרים בעיתונות

  • שלג יאיר, "בעצם יש להם שר חינוך", הארץ, 29.12.03.

אתרי אינטרנט


http://www.peopleil.org/details.aspx?itemID=7685

 




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-3/9/2010 14:40 לינק ישיר 


מאמר נוסף משם, חינוך מיוחד בחברה החרדית

 

מחברי המאמר

ר' רוז, חנן אלפר, תמר אלמוג

רקע

החברה החרדית הינה חברה הישגית. כישורים והצלחות בתחום הלימודי הינם פרמטר חשוב מאד בהערכתו של אדם. תלמיד חלש או כזה הסובל מליקוי למידה כלשהו יסבול באופן טבעי מניכור סביבתי וממילא מדמוי עצמי נמוך. אחוזי הנשירה הגבוהים ממוסדות הלימוד: כ8% מכלל התלמידים, לעומת 4.5% במערכת החינוך הכללית ו-4.8% בחינוך הממלכתי-הדתי (על פי נתונים שהוצגו בשנת 2005 על ידי חיים להב מנהל תחום קידום הנוער במשרד החינוך וצוטטו בעיתון הארץ), ממחישים את חומרת התופעה. 

עד לשנים האחרונות רווחה הגישה ש"אסור לגלות" ו"אסור לחשוף". הורים הסתירו את העובדה כי ילדיהם מתקשים וחששו מתווית "ילד בעייתי" שתוצמד לילדם ו/או למשפחתו. הם חששו, כי במקרה של חשיפה, הנזק יהיה רב על התועלת. 

אותם שהעמידו את טובת הילד מעל לכל והסכימו להיחשף ולהעניק לילדם את הטיפול המתאים, ניצבו בפני בעיה כפולה ומכופלת – היעדר מוסדות לימוד מתאימים. מחוסר ברירה, נשלחו ילדים אלו למוסדות חילוניים בהם גרם לא פעם המפגש הלא מתוכנן של ילד צעיר עם אנשי מקצוע שהעניקו לו את מיטב הטיפול המקצועי בהתאם להכרתם אך ללא מודעות לרגישויותיו הייחודיות, בנוסף על הוויית החיים השונה ואף סותרת לאורחות חייו למשברים חינוכיים קשים ולהחמרה במצבו. 

אט אט החלו לקום מוסדות חרדיים המתמחים בתחום החינוך המיוחד. הראשונים שבהם כ"עלה" ו"שיח סוד" (ראו בהמשך) נחשבו ל"נחשונים". אך ככל שהבעיה "הועלתה על השולחן" והופסקה ההתעלמות ממנה, הוקמו מוסדות נוספים, נצבר ניסיון וחלה התמקצעות כללית לצד התמחות מיוחדת בתחום החינוך המיוחד לילד החרדי. 

תפיסת ה"אין בעיה" וה"לא לגלות" אינה קיימת כיום ומושגים כ"היפר אקטיביות" H.D.D. / ריטלין הפכו למקובלים בשיח החינוכי החרדי ה"נורמאלי". 

כיום, לרשות הורים חרדיים לילד הזקוק לחינוך מיוחד עומדים מוסדות המציעים את הטיפול הטוב ביותר. החל מטיפול בליקויי למידה קלים וכלה בפיגור כבד. גם מקומם של כבדי השמיעה אינו נפקד והם זוכים למוסדות מקצועיים ביותר. 

מגוון המוסדות נע לא רק בין בעיות הלמידה השונות, אלא גם בין החוגים הרבים: מוסדות 'כלליים' הקולטים אליהם ילדים מכל החוגים, מוסדות ספרדיים ומוסדות לילדי חסידים. וכן, גם מוסד נפרד על טהרת היידיש.

ניתן לומר, שכיום אין ילד חרדי הזקוק לחינוך מיוחד ולא ימצא עבורו מוסד מתאים.

מוסדות ועמותות

להלן, סקירה כללית של המוסדות המפורסמים והעמותות הבולטות בעשייה בתחום החינוך המיוחד.

עלה

"עלה" הינה רשת מעונות המעניקים טיפול רפואי, חינוכי ושיקומי לילדים, בני נוער ומתבגרים בעלי מוגבלויות פסיכומוטוריות קשות. 

ב-1982 נוסד בבני ברק בית "עלה" הראשון. מייסדיו היו קבוצת הורים לילדים פגועים, שרצו לילדיהם מסגרת חרדית שעד אז לא היתה בנמצא. בראש קבוצת ההורים הזו עמד הרב א. פ. שדאג לאנשי מקצוע (ועד היום הוא עומד מאחורי הקלעים של המוסד). עם הזמן התרחבה הרשת, וכיום היא מחזיקה סניפים בירושלים, בני ברק, גדרה ובנגב. 

גולת הכותרת של פעילות "עלה" היא, ללא ספק, הפנימיות שמפעילה העמותה לילדים בעלי מוגבלויות פסיכומוטוריות קשות. בפנימיות הם לומדים כיצד לחיות לצד מוגבלויותיהם וליהנות מפעילויות שונות בדומה לילדים אחרים, כגון טיפוס על סולמות התעמלות, השתכשכות בבריכה, ציור בצבעי אצבע, שירה וריקוד. ב'עלה' מלמדים אותם כיצד לאכול ולהתלבש באופן עצמאי ולתקשר עם העולם הסובב אותם. 

נוסף על כך מפעילה הרשת את הקמפוס לחינוך מיוחד - הכולל גני ילדים ובית ספר המהווה מסגרת לימודית וחינוכית, פעוטון וגן-ילדים "יד לטף" המיועד לתינוקות וילדים בעלי עיכוב התפתחותי מהגיל הרך ועד גיל 3. 

הפעוטון מעניק לתינוקות תכנית טיפולית של התערבות מוקדמת, מתוך גישה הוליסטית, אשר מטרתה לגלות את היכולת של הילד ולפתחה ככל הניתן. כתוצאה מהטיפול האינטנסיבי הזה, חלק מהילדים משתלבים בסופו של דבר במסגרות לימוד לילדים רגילים. 

בקמפוס נמצאת גם מרפאה קהילתית המיועדת לילדים בעלי לקויות קלות ועיכוב התפתחותי, במסגרתה מוענקים טיפולים בתחומים הבאים: פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, ריפוי בדיבור, ריפוי באמצעות טיפול בחיות, ריפוי באמצעות מוזיקה ואמנות, הידרו-תרפיה, הכנה לכיתה א', ועוד.

אחיה

'אחיה' הוקמה בשנת 1993 כעמותה שנועדה לענות על צרכי ילדי הקהילה החרדית במרכז הארץ, בעלי קשיי למידה או עיכובים התפתחותיים. גישתו הרב תחומית של מכון אחיה, המחברת בין הכשרת מורים ובין מתן מגוון שירותים לילדים 'רגילים' והוריהם, הופכת אותו לגוף יחודי בציבור החרדי.

תחומי הפעילות של 'אחיה': 
(א) הכשרת מורים לחינוך מיוחד (ראו בהמשך). 
(ב) מרכז למידה ויחידות להתפתחות הילד בבני-ברק ובאלעד. במרכזים אלה, מועסקים צוותי יועצים חינוכיים, מורים לחינוך מיוחד, מאבחנים דידקטיים ומטפלים פרא רפואיים. כל אלו עסוקים במתן ייעוץ להורים ולמורים, וכן מאובחנים ומטופלים ילדים בעלי עיכובים התפתחותיים או קשיי למידה.

מפעלים נוספים של מכון אחיה כוללים:
מועדונית שיקומית לילדים בני 7-13 עם בעיות רגשיות והתנהגותיות, גני שפה לילדים עם בעיות שפה ומוטוריקה, מועדונית שיקומית בגן לילדי C.P, אגף ייעוץ חינוכי להורים, מחנכים ומנהלים, מערך סדנאות להורים ולמורים בנושאי חינוך והתפתחות ומתן שירותים פרא-רפואיים בתוך בתי הספר. 

מכון אחיה נהנה מתמיכה והכרה של משרדי ממשלה בתחומי החינוך, הרווחה והבריאות.

שיח סוד

מוסדות "שיח סוד" הירושלמים הוקמו בראשית שנות השמונים על ידי הרב דב לוי. כיום מונים מוסדות "שיח סוד" שבעה מרכזים המעניקים ליווי לאוכלוסיות יעד שונות ולגילאים שונים, מגיל המעון ועד לדיור קהילתי: מעונות יום, גני ילדים, "תלמוד תורה" לבנים ובית ספר יסודי לבנות, ישיבה והוסטלים לדיור קהילתי.

מטרת העל של 'שיח סוד' היא להביא את הילד למצב של מיצוי יכולות מקסימלי. גישה זו לא מתייחסת רק אל מרכיבי השיקום כמטרה בפני עצמה (כמו תחומי דיבור, מוטוריקה), אלא רואה בחניך מכלול אנושי, וכל הטיפולים הפרא רפואיים הניתנים לו נעשים כדי לקדם אותו להתנהגות היעילה ביותר כלפיו וכלפי סביבתו. 

לשם כך קיים שיתוף פעולה הדוק בין אנשי הצוות המתבטא בישיבות צוות משותפות של כל המטפלים הפרא רפואיים ובחינת יכולות הילד והצבת מטרות בהתאם.
 
העילות בה משתלבים כל אנשי הצוות לטיפול בילד היא הרכיבה הטיפולית שמאגדת מגוון תרפיות מסורתיות כמו: ריפוי בעיסוק, ריפוי בדיבור, פיזיותרפיה וריפוי בבעלי חיים. דוגמא נוספת היא חדר הסנוזלן (חדר בו מגרים את החושים בצורה מבוקרת, כדי להגיע לאיזון של מערכות הגוף השונות), המשלב טיפול בתחומים רבים כמו מוטוריקה, שפה, תקשורת, תחום לימודי ועוד.

סולם

עמותת "סולם" הירושלמית (שכיום מפעילה שלוחות גם בבית שמש) הוקמה ב1981. "סולם" מפעילה רשת גנים לילדי החינוך המיוחד: מעון יום שיקומי, מעון יום משולב, גני תצפית, גני תקשורת ובית ספר לבנות. "סולם" נחשבת למובילה בנושא שילוב ילדי החינוך המיוחד בכיתות רגילות.

מעון שילובית – מיועד לפעוטות בעלי עיכובים התפתחותיים, שמעבר לתוכנית העבודה האישית המותאמת לכל אחד והטיפולים הפרא מקצועיים משולבים בכיתת מעון רגילה (דבר שהוכח כמצמצם פערים התפתחותיים). 

גני הילדים שמפעילה העמותה מעניקים את מה שמעניקים כל גני הילדים של החינוך המיוחד: טיפולים פרא רפואיים וכו', אך בחידוש מרענן: חלק מהגנים פועלים בשפת היידיש, כולל הטיפולים הפרא רפואיים.
בית ספר אפיקים – המיועד לבנות לקויות למידה או סובלות מבעיות רגשיות. כמקובל בחינוך המיוחד, כיתות הלימוד קטנות, תוכנית לימוד אישית מותאמת לכל תלמידה וכמובן מתקיימת תוכנית לשילוב בבתי ספר רגילים.

פתחיה

הבולטים ביותר מבין מעונות היום וגני הילדים של החינוך המיוחד הם מוסדות "פתחיה" של רשת גני הילדים (הרגילים) "בית יעקב". בשל היות "פתחיה" חלק מרשת מבוססת היא נהנית ממשאבים של השקעה, עזרה וקידום כמעט ללא הגבלה תקציבית. 

"פתחיה" מפעילה שלושים ושבע כיתות בקטגוריה של בעיות שפה, מוטוריקה, בעיות התנהגות, קשיי למידה ובעיות רגשיות. נוסף על כך מפעילה הרשת שש כיתות בקטגוריה קשה יותר של פיגור, תסמונת דאון וכד'. 

גני השפה של "פתחיה" הם קטגוריה מיוחדת הראויה להתייחסות בפני עצמה: גנים לילדים רגילים הסובלים מליקויי למידה שונים ובדרגות שונות. ילדי השפה, רובם ככולם נתמכים בגן רגיל (משולבים) ולבית הספר הם עולים כילדים רגילים לכל דבר. 

בכל הנוגע לשילוב ילדי חינוך מיוחד בגנים רגילים "פתחיה" היא החלוצה. כיון שהיא פרוסה בצילה של רשת "בית יעקב" הכוללת מאות כיתות גן "רגילות", מוצמדים ומשויכים כל אחד מגני "פתחיה", גם בקטגוריות הקשות ביותר לגנים רגילים, ומפעילים תוכנית של שילוב יחידני כמו גם קבוצתי רב ככל האפשר. 

נוסף על השילוב, שהוכח כ"מקדם על" זוכים ילדי "פתחיה" לכל הזקוק להם מבחינה פרא רפואית, פסיכולוגית ורגשית.

אהל שרה

מוסדות "אהל שרה" הוקמו בבני ברק על ידי גב' רבקה גינזבורג. הם החלו ככיתה בודדת שמנתה שלשה תלמידים בתוך סמינר 'וולף' הידוע, והתפתחו לרשת בה חוסים מאות תלמידים הסובלים ממגוון בעיות חמורות: פיגור ברמותיו השונות ובעיות תקשורת כמו אוטיזם ותסמונת אספרגר. 

למרות המצב הכלכלי הקשה של המוסד ולמרות שחלק מהשיעורים להם זוכים הילדים לא עומדים באף קריטריון( כיון שלא תמיד הוכחו כנחוצים ע"פ הקריטריונים) ולכן כמעט שלא מתוקצבים, לא חוסכים בהנהלת המוסד (המצוי במצב כלכלי קשה) בהוצאות. בכל תכנית לימודים של ילד נקבע מהו הרף אליו הוא אמור להגיע, והוא יקבל את כל האמצעים לכך: שעות קלינאית תקשורת, הרפיה במוזיקה, פיזיותרפיה והידרותרפיה, רכיבת סוסים טיפולית, ריפוי בעיסוק, שחיה ועוד.

שמעיה

"שמעיה" הוקמה לפני 25 שנה במטרה לסייע לילדים לקויי שמיעה ולשלב אותם בחברה שומעת. 

העמותה מלווה את ההורים החל מהרגע בו נחתה עליהם הידיעה כי בנם לוקה בשמיעה, וזאת בפגישת היכרות בה מוצגים לפניהם כל החידושים בתחום מכשירי השמיעה. נוסף על כך מלווה אותם קלינאית בכירה, עובדת סוציאלית, פסיכולוגית וצוות מקצועי לימודי שמנסה להקל על התחושות הקשות. 

ילדי "שמעיה" מטופלים החל משלב המעון, ה'רגיל' לחלוטין, בו משולבים ילדים ליקויי השמיעה. במעון שוהה באופן קבוע צוות מטעם "שמעיה" המתרגם לילדים אלה את המסר של הגננת ומסייע להם להשתלב בפעילות השוטפת. השלב הבא עובר דרך שני גני ילדים יחודיים מסוגם בארץ. יחודם בא לידי ביטוי בכך שהילדים לומדים חצי יום בגן "שמעיה" ואת החצי השני של היום הם מבלים בגן רגיל. 

"שמעיה" מלווה את הילדים גם במעבר לבית הספר היסודי, כשבהנחיית הצוות ובסיועו משתלבים הילדים בכיתות רגילות לכל דבר. לאחר סיום בית הספר היסודי נמשכת פעילות "שמעיה" גם בסמינרים ובישיבות.

"חדר" וחינוך מיוחד

נקל לתאר את תחושתו של ילד חרדי שאחיו מספרים חוויות מה'חדר' או מה'תלמוד תורה' ומצטטים את ה'רבי', ואילו הוא נאלץ לספר חוויות מבית הספר או מהמורָה (בציבור החרדי – הבדל שמים וארץ). לשם כך מקפידים בכל בתי הספר לבנים של החינוך המיוחד על התואר 'חדר'. גם המורה – המומחה לחינוך מיוחד – זוכה לתואר 'רבי', וההקפדה על אווירת "'חדר' אמיתי" עומדת בראש מעייניהם של אנשי הצוות.

בשורות הבאות נסקור מעט מן ה'חדרים' לחינוך מיוחד:

תלמוד תורה "אוהלי דוד"

את הרעיון להקים מסגרת מקדמת לילדים ממשפחות חסידיות הגה הרב מרדכי גלבשטיין. כמנהל ת"ת גדול בבני ברק ראה הרב גלבשטיין מה עולה בגורלם של ילדים לקויי למידה שבעייתם מוזנחת והם לא זוכים לטיפול הולם, והקים את ת"ת "אוהלי דוד". מוסד זה הוקם למען ילדים שזקוקים לעזרה בגלל כישרונות חלשים, אוצר מילים דל, חוסר מוטיבציה, אישיות היפנוטית, בעיות חברתיות, משפחתיות וסביבתיות וליקויים מולדים. 

ב"אהלי דוד" מספרם של אנשי הצוות גבוה ממספר התלמידים. דוגמה: בכיתה א' לומדים תשעה ילדים, עליהם מופקדים עשרה אנשי צוות: מורה לחינוך מיוחד, מפקחת חינוך מיוחד, מורות בתחומים מקצועיים ועוד. 

בת"ת הוקם "חדר פעילות" שהינו מקום לשיפור הלמידה והתחושה הרגשית. הילדים הנתקלים בבעיות מוטוריות, רגשיות, בעיות בדיבור או קשיי שפה מוצאים עצמם בחדר הפעילות ועם סיוע מקצועי משתחררים אט אט מהבעיה. 

בחדר הפעילות הילדים משחקים במשחקים מודרכים המפתחים את כישוריהם, וזו גם דרך לימוד חווייתית. כאן לומדים עם הילד חומש ומשניות תוך המחשות ברורות: בחדר הפעילות הופכת תיבת נח, בידיהם של הילדים, כמעט למציאות, וכמוה עדרי הצאן של יעקב אבינו...

מוסדות ישכיל 

מוסדות "ישכיל" הירושלמים כוללים את תלמודי תורה "דרכי תורה" ו"ישכיל פיהו" לילדים הסובלים מאוטיזם, וכן גני שפה ושילוב. המוסד מלווה את הילד מגיל הגן ועד כיתה ח', והיעד הבא העומד לנגד עיניהם של אנשי הצוות היא הקמת ישיבה ללקויי למידה. 

כשהקימו את המוסדות, עמדה למול עיני המייסדים מטרה אחת: לעמוד לימינם של תלמידים מתקשים תוך הקנית ההרגשה לילדים שהם לומדים ב'חדר' רגיל לכל דבר. 

כמו לכל ילדי ה'חדרים', לילדי "ישכיל" מבצעים, פעילויות והעיקר – בחינות אצל גדולי ישראל. ילדי הת"ת נבחנים אצל האדמו"ר מנדבורנא, אצל הרב יוסף שלום אליישיב, אצל הרב חיים קנייבסקי ואצל הרב אהרן לייב שטיינמן. 

אנשי הצוות עושים כל שביכולתם כדי להקנות אוירה של 'חדר' רגיל, אך הלמידה נעשית כמובן בקצב של הילדים ולפי יכולתם. עם המון המחשה וכלי עזר. כל זה לצד הטיפול המקצועי לו זקוקים הילדים: ריפוי בדיבור, ריפוי במוזיקה, בפסיכודרמה, באומנות וכד'. פסיכולוגים, הדרכת הורים, יועצים ועוד.

מוסדות "מגן הלב" – ת"ת "דרכי יהודה"

עמותת "מגן הלב" הוקמה באמצע שנות ה-90 כדי לתת מענה לילדים מיוחדים. 'מרחב המחיה' של העמותה הוא באזור הדרום, ואל הת"ת שלה באשדוד, "דרכי יהודה" מגיעים תלמידים מאופקים, נתיבות, יד בנימין, רחובות, יבנה, קוממיות ועוד. 

כיום מחזיקה העמותה בחמישה מוסדות ברחבי אשדוד ושלושה בבית שמש, בהם גני ילדים ובתי ספר למספר תחומים. לבד מהת"ת "דרכי יהודה", מפעילה "מגן הלב" גני ילדים בכמה רמות, גני שפה, גן בעיות מוטוריות, מסגרת לבעלי מוגבלות קשה ובינונית, ילדי תסמונת דאון ועוד. 

מעבר לטיפול בליקויי למידה ובעיות "רגילות", נותן הת"ת מענה לתחום שבציבור החרדי הוא עדיין בבחינת 'טאבו', והתחום הטיפולי שלו דל ביותר: בעיות הנפש. 

בפרויקט "כלים שלובים" של המוסד מוענק טיפול מקצועי לילדים הסובלים מבעיות נפש, כשהעשייה מבוצעת על ידי צוות רב מקצועי הכולל מורה, סייעות, עובדת סוציאלית, יועץ חינוכי, מנחה ומטפלת רגשית וכמובן פסיכיאטר.

רשת "נתיבים" – ת"ת "אוהל אשר"

ב-2003 הוקם באלעד ת"ת "אוהל אשר" המיועד לילדים לקויי למידה עד דרגה של פיגור קל. בת"ת לומדים כשבעים ילדים מכל רחבי האזור: גוש דן, אלעד, ראש העין, פתח תקווה, רעננה ובני ברק. 

מטרת מנהלי הת"ת, שמאמינים כי אבחון וטיפול מוקדם יכול לפתור את הבעיות כמעט במלואן, היא להביא בסופו של דבר את התלמידים לישיבות רגילות לכל דבר ועניין. גם אם לא ליום שלם – אזי לחלק מהיום גם השפעה חיובית רבה על נפש התלמיד. 

אלו שלא מסוגלים להמשיך במסגרת רגילה ממשיכים בישיבת ההמשך של הת"ת – "עטרת עמרם" (ראו בהמשך).

בנות החינוך המיוחד

גם לבנות חרדיות הזקוקות לחינוך מיוחד יש כיום מענה נרחב ו"לאן ללכת". כמו בת"תים, גם בתי הספר של הבנות מקפידים להעניק לתלמידות תחושה של "רגילה" לכל דבר ועניין. הן מחויבות בתלבושת אחידה (כמעט בכל סניפי "בית יעקב" מונהגת תלבושת אחידה), משתתפות בפעילות ה'בתיה' וכמובן משתלבות בפעילות משותפת עם בתי ספר רגילים.

סולם

בירושלים מפעילה עמותת "סולם" את בית הספר "אפיקים" לבנות כיתות א' – י'. בית הספר מיועד לבנות עם ליקויי למידה או בעיות רגשיות שונות. 

בהתאם למקובל בחינוך המיוחד הלימוד מתנהל בכיתות קטנות ועם צוות מורות מקצועיות שמנסות להביא את התלמידות להישגים מקסימליים בקריאה, חשבון וכמובן בתחום הרגשי. 

ב"אפיקים" יש אף אגף נפרד לבנות דוברות יידיש, הייחודי בארץ.

שיח סוד

"שיח סוד" מפעילה בית ספר יסודי לבנות החינוך המיוחד, המתנהל ע"פ שיטת החינוך שתוארה לעיל. 

בהתאם לגישה הרווחת בכל מוסדות החינוך המיוחד כי יש לקיים סדר יום נורמטיבי, דואגים ב"שיח סוד" שהחיים החברתיים יתפתחו באופן ספונטני ואמיתי. 

כיתר בנות גילן, חוות החניכות את חיי החברה. יש להן את "מלכת הכיתה", "חרוצת הכיתה" ואת זו שעוזרת לכולן. בקיצור, מתח חברתי חיובי ורגיל. 

כדי לעודד את ההווי החברתי ולהפיח בו חיים, מארגן בית הספר תחרויות קישוט קיר, מסיבות והופעות דרמה, פעילות בית ספרית לצד מערכת לימודים ומבחנים.

"מגן הלב" – "בית יעקב"

בבית שמש מפעילה עמותת "מגן הלב" בית ספר "בית יעקב" לבנות לקויות למידה. גם בבית ספר זה מקפידים על אווירה נורמטיבית ככל האפשר.

מכינה כלל חסידית לישיבה

אחד השינויים המשמעותיים ביותר בחייו של ילד המתבגר והופך לנער ובחור הוא המעבר מ"ילד חדר" ל"בחור ישיבה". יש ילדים שהמעבר לישיבה "גדול עליהם", ואלו בד"כ ילדים הסובלים מקושי למידה קל כלשהו. בכיתות הנמוכות עוד הצליחו איכשהו "לגרור את העגלה" בעזרת מורי עזר, אך בכיתות ז' ח', כשב'חדר' כבר לומדים גמרא הם מתקשים לעמוד בקצב ונשברים. 

עבור ילדים אלו הוקמה המכינה הכלל חסידית לישיבה "דרך חסידים" המיועדת לגילאי 11-12. 

המכינה לישיבה מקדמת את התלמידים בצעדים מדודים, והם יבואו לישיבה "רגילה" הרבה יותר מוכנים וישתלבו בה ללא קושי.

"ישיבות" החינוך המיוחד

כמו ב'חדרים', גם בישיבות המיועדות לתלמידי החינוך המיוחד מקפידים על "אוירה ישיבתית" ככל הניתן. הלבוש הינו 'שחור לבן', סדר היום הינו סדר יום ישיבתי ואפילו לומדים גמרא, כל תלמיד ורמתו, כמובן.

למרות "התעוררות השוק", עדיין היצע הישיבות דל יחסית למספר הנערים הזקוקים לישיבות לחינוך מיוחד.

מגן אברהם – דרכי חיים

עמותת "מגן אברהם" נוסדה בשנת 1979 כ'חדר' לילדים לקויי למידה ("לימודי ה'" שבירושלים). בחלוף השנים, ראו מנהלי ה'חדר' כי לתלמידים שסיימו את חוק לימודיהם היסודיים ללא יכולת להשתלב בחינוך הרגיל, אין כמעט אפשרות להמשיך במסגרת חרדית. 

למען ילדים אלו הוקמה ישיבת "דרכי חיים". תלמידי הישיבה זוכים לטיפול מיוחד לצד לימודים במתכונת ישיבתית רגילה. הרעיון שעמד בבסיס הישיבה קבע כי תינתן לבחורים הצעירים אפשרות להגיע לרמת הישגים המתאימים להם, וימשיכו לסלול את דרכם בחיים.

ישיבת "מעלות יהודה" ביתר עילית

גם ישיבת "מעלות יהודה" הוקמה כהמשך ל'חדר' לחינוך מיוחד (ארוממך) ומתוך הצורך. הישיבה, שהוקמה ב-2006 מטפלת בנערים הסובלים מלקויות למידה, בעיות רגשיות, קשיי ריכוז וקשב ולקויות נוספות המצריכות חינוך מיוחד. 

הצוות המטפל הינו מקצועי לכל דבר, והתלמידים זוכים לכל הטיפולים הפרא רפואיים להם זקוקים ילדי החינוך המיוחד.

עטרת עמרם – בני ברק

ישיבה ללקויי למידה שהוקמה בסוף שנות ה-90. בישיבה ארבע כיתות לימוד, ובכל כיתה שנים עשר תלמידים המונחים על ידי צוות מקצועי ביותר. 

סדר היום הישיבתי מתחלק בין לימודי גמרא ובין עיסוק בתחומי הטיפול בלקויי למידה.

הסמינרים והחינוך המיוחד

לפני כתשע עשרה שנה הגיעה קבוצה ראשונה של בנות חינוך מיוחד חרדיות לגיל תיכון, אך לא נמצאה עבורן מסגרת מתאימה. סמינר "בית יעקב למורות" בירושלים היה הראשון שהרים את הכפפה וקלט לתוכו את הבנות הללו, תוך שהוא מעניק להן את כל הדרוש להתפתחות מקסימלית. 

כיום, רוב הסמינרים הגדולים מחזיקים בכיתות מיוחדות לחינוך מיוחד. כמודל נסקור את הסמינר בירושלים.

תוכנית תל"ם

כמאה וחמישים בנות חינוך מיוחד לומדות בסמינר "בית יעקב למורות" בירושלים. המסגרת מיועדת לבעלות לקויות למידה שונות, קשיים בתקשורת ובמיומנויות חברתיות אשר מלווים לעיתים בבעיות רגשיות אחרות. 

התכנית נקראת "תל"ם" – תוכנית לימודים מותאמת. כלומר: תוכנית המותאמת לכל תלמידה ותלמידה בהתאם לכישוריה האישיים. 

יוצרי התוכנית לא רצו להפוך למחלקה נפרדת בתוך הסמינר, ולכן יצרו תוכנית של שילוב בנות תל"ם בכיתות הרגילות. למעשה, מטרת המסגרת היא להכשיר את הבנות לחיים ולהפוך אותן לעצמאיות בכל התחומים וברמת המסוגלות של כל אחת ואחת. 

רוב הבנות לומדות מקצוע ומפתחות אותו כדי שבעתיד תוכלנה להתפרנס בכוחות עצמן ולהשתלב בקהילה. בין המקצועות הנלמדים: מטפלות, מזכירות, טבחות, תפירה וגריאטריה. בסיום הלימודים עוברות הבנות את מבחני משרד העבודה ומשתלבות בשוק החופשי בעידוד וליווי הצוות המטפל. 

נוסף על כך, דגש רב נותן הסמינר להכנת בנות בתל"ם לחיים יהודיים. חלק ניכר מתכנית הלימודים כולל שיעורי יהדות והלכה. זאת כדי להכין את הבנות לנישואין ולתת להן את הכלים להקמת בית על פי ההלכה ולחינוך ילדים.

מע"ש

בין הבנות שמסיימות את תכנית הלימודים של תל"ם נמצאות גם כאלו שלא מסוגלות להשתלב ב"עולם שבחוץ". בדרך כלל מדובר בכאלו שסובלות מפיגור ברמות השונות. עבורן הקים הסמינר את מסגרת ההמשך "מעש" (מפעל עבודה שיקומית).

המפעל מחולק לשני מפעלים נפרדים, האחד לבנות לקויות למידה והשני לבנות הסובלות מפיגור. כך משתלבות הבנות בעבודה ואף מרוויחות משכורת חודשית. 

במסגרת מע"ש הוקם קייטרינג, במטבחו מבשלות הבנות תחת פיקוחה של מורה (את הקייטרינג מנהלת טבחית מדופלמת). קו יצור נוסף של "מע"ש" הוא ליין ה'פעקאלאך' לשמחות, וחנות למכשירי כתיבה שהוקמה בתוך הסמינר, בה המוכרות הן בנות מע"ש.

החינוך העצמאי והחינוך המיוחד

ההכרה לה זכו ילדי החינוך המיוחד, המוסדות הרבים שהוקמו ושינוי צורת החשיבה הכללית באה לידי ביטוי גם בבתי הספר "הרגילים" של החינוך העצמאי.

חלקם של המורים עובר השתלמויות מיוחדות בנושא החינוך המיוחד. המורות והמורים מונחים "להיות עם אצבע על הדופק" בכל הנוגע להתנהגות התלמידים ולהישגיהם. תלמיד שמשתולל כבר לא זוכה לסתם תווית של "מופרע" אלא נשלח לאבחון, אם על ידי מאבחן שמעסיק בית הספר (מגמה חדשה יחסית) ואם על ידי מאבחן חיצוני. כשמתעורר חשד לבעיה רגשית מעורב פסיכולוג בית הספר בעניין (וגם זו מגמה חדשה) או שהילד נשלח לפסיכולוג פרטי. הבעיות (בחלק גדל והולך של מוסדות החינוך) לא מטואטאות מתחת לשטיח ולא נפטרות ב"יהיה בסדר" אלא מטופלות עד השורש.

שילוב בחינוך העצמאי

תחום נוסף בו צועדים החינוך העצמאי והחינוך המיוחד יד ביד הוא תחום השילוב. בחלק מבתי הספר "הרגילים" כיתות טיפוליות לילדי חינוך מיוחד המסוגלים להשתלב בחינוך הרגיל. חלק מהיום שוהים הילדים בכיתתם, בליווי מורה מקצועית וסייעת, ובחלקו השני הם משולבים בכיתות בית הספר. כל תלמיד ומספר השעות להן הוא מסוגל.

כמודל לבתי ספר המשלבים ילדי חינוך מיוחד ניתן להתייחס לבית הספר של החינוך העצמאי בבני ברק "רזי-לי" בו משולבים ילדי החינוך המיוחד במסגרת משותפת אחת עם ילדי החינוך הרגיל. 

ב'רזילי' כיתה לכבדי שמיעה, אשר קבלו בין כותלי התלמוד תורה מסגרת לימודית, סייעות, קלינאיות תקשורת ומורות לדיבור. 

נוסף על כיתת כבדי השמיעה מפעיל בית הספר ארבע כיתות לילדים לקויי למידה. תלמידי הכיתות המקדמות הללו לומדים בתוך מסגרת לימודים של בית ספר רגיל ומשחקים עם תלמידי החינוך הרגיל בהפסקות משותפות. חלק מהתלמידים, לפי אבחון, התאמה ויכולת, משתלבים ביום הלימודים של החינוך הרגיל. 

שתי כיתות נוספות בת"ת מיועדות לילדי PDD. 

מאמץ רב נעשה כדי לשלב את התלמידים המיוחדים בחיי היום יום של בני גילם בחינוך הרגיל, החל ממשחק משותף בהפסקות ובשיעורי חינוך גופני ועד ללמידה משותפת בכיתה רגילה. 

פרוייקט מיוחד מתבצע בתחום זה והוא חונכות של תלמידים בוגרים. תלמידי כיתה ז' מלווים את התלמידים הצעירים בהפסקות, ודואגים לשילובם במשחקי בני גילם. 

נוסף על כך, לומדים ילדי PDD (הפרעה התפתחותית, הכוללת מגוון הפרעות כמו ליקויים בתפקוד החברתי, קשיים בתקשורת, ליקויים במשחק ובדמיון ובמגוון של התנהגויות חריגות - Pervasive Developmental Disorder) נגינה בשילוב תלמידי החינוך הרגיל.

הכשרת מורים ומורות לחינוך מיוחד

ריבוי המוסדות לחינוך מיוחד, ריבוי התלמידים וריבוי הכיתות הגביר באופן טבעי את הדרישה למורים מקצועיים בתחום. הסמינרים לבנות היו הראשונים שהרימו את הכפפה ופתחו "מגמות לחינוך מיוחד". 

בשנים הראשונות לא נהנו המגמות הללו מפופולאריות גבוהה, אך עם חלוף הזמן, כשהיה ברור שהעבודה בחינוך מיוחד שכרה בצידה, הן כלכלי והן רוחני, הפכו מסלולי ההכשרה לחינוך מיוחד למבוקשים ביותר. חלק מהתלמידות רואות במקצוע פרנסה טובה, וחלק רואות בו שליחות ואפשרות להתפרנס אגב עשיית חסד.

המגמה לחינוך מיוחד של סמינר בית יעקב למורות בתל אביב

הנחשון לפתיחת מסלול להכשרת מורות לחינוך מיוחד היה הרב בנימין שצ'רנסקי, מנהל הסמינר בתל אביב. 

תחילה, נפתחו קורסים שונים של הוראה מתקנת (קריאה, כתיבה, כתיב ואסטרטגיות למידה, וכמובן הוראה מתקנת בלימודי קודש), עליהם נוספו עם הזמן תחומי הכשרה מגוונים כהכשרת גננות לחינוך מיוחד.

המגמה לחינוך מיוחד של סמינר בית יעקב למורות בירושלים

במגמה לחינוך מיוחד לומדות התלמידות על תהליכי למידה, מיומנויות למידה, הוראה אינדיבידואלית וקבוצתית. הן רוכשות ידע בכל הנושא של כישורים העומדים מאחורי הלמידה תוך דגש על טיפול ואבחון בו זמנית. הבנות לומדות לאבחן, לבנות תוכנית, לקבוע מטרות, להכיר גישות שונות ולהיות חלק מצוות מקצועי. 

נוסף על כך, מפעיל הסמינר מסלול לחינוך מיוחד – שפה ותקשורת ומגמה להכשרת מורות לליקויי למידה בחינוך הרגיל. 

חידוש נוסף בתחום לימודי החינוך המיוחד הוכנס לסמינר בירושלים לפני שנים אחדות בלבד, והוא תחום המורות המטפלות באומניות שונות: מוזיקה, מלאכת יד, דרמה, ספרותרפיה ועוד.

לימודי המשך

משך הלימודים במגמות הסמינר כשנתיים, שאחריהן אמורות התלמידות לצאת לשוק העבודה כשהן מצוידות בכל הידע הדרוש. דווקא אז, כשעולם התיאוריה נפגש בעולם המעשה, נוצר הצורך להרחיב את הנלמד ולהעמיקו. 

למען זאת הקימו הסמינרים הנזכרים לעיל את מסלול ההשתלמות של המכונים למורות ("בית המורה" של הסמינר בתל אביב ו"המכון להכשרה ולהשתלמות" של הסמינר בירושלים), בהם יכולות המורות לחינוך מיוחד להמשיך ללמוד ולהעשיר את הידע שצברו.

הכשרת גברים לחינוך מיוחד

אחת הבעיות הקשות מהן סבל החינוך המיוחד החרדי הוא העדר מורים מתאימים ב'חדרים' ובתלמודי התורה. אחת הסיבות לחסר הזה היא העובדה שלגבר חרדי לא היה בנמצא מקום המתאים ללימודים (הווי אומר מקום נפרד, מרצים גברים בלבד וכו'). תחום זה התפתח מאד בשנים האחרונות, ובשורות הבאות נסקור את המכונים המוכרים:

אחיה

בשיתוף עם אוניברסיטת בר-אילן, פיתח מכון אחיה קורסים תלת שנתיים לתואר בוגר (BA) עבור גננים ומורים לבתי הספר היסודיים בתחומי החינוך המיוחד, היעוץ החינוכי והאבחון הדידקטי. מאז הקמת המכון הוכשרו למעלה מ-1,000 מורים בתחומים השונים. רובם ככולם משמשים כעת כמנהלים או כאנשי הוראה במוסדות חינוך חרדים בארץ ובחו"ל.

הסתדרות המורים של אגודת ישראל

בין לימודי ההוראה, מלמדים במכון של הסתדרות המורים של אגודת ישראל (ובקיצור 'קלירס') גם את לימודי החינוך המיוחד. 

המכון נחשב לבעל רמה גבוהה ביותר, ובוגריו יוצאים בתום הקורס עם התואר מוסמך בכיר.

מקור המעיינות

מכון 'מקור המעיינות' הוקם עבור ציבור המורים של רשת אל המעיין של ש"ס, אך שמו הטוב ורמת הלימודים הגבוהה שבו מושכים אליו אף מורים מחוץ ל'רשת'.

ביביליוגרפיה

ספרי עיון ומדע

  • דביר י' (עורך), התמודדות, המודיע, תשס"ה.
  • דביר י' (עורך), התמודדות, חוברת מס' 2, המודיע, תשס"ז.

כתבות ומאמרים בעיתונות

  • רותם תמר, "בחור ישיבה רוצה גם ליהנות", הארץ, 24.1.2005

אתרים מקוונים

ראיונות

  • ראיום עם מ"נ, מנהל "תלמוד תורה" באלעד.
  • ראיון עם ח"ב, מורה ב"תלמוד תורה" באלעד.

שונות

  • עלון מידע "תלמוד תורה רזי – לי" בני ברק
  • עלון מידע "מכון אחיה"

http://www.peopleil.org/details.aspx?itemID=7406




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-3/9/2010 15:46 לינק ישיר 


מאמר המשך למאמר הראשון "חינוך יסודי לבנים חרדים"

 

מחברי המאמר
ר' רוז, חנן אלפר, תמר אלמוג

התפתחות 'תלמוד תורה'/ ה'חדר'

תלמודי התורה, או ה'חדרים' בלשון המדוברת, היו נפוצים באירופה כבר במאה ה-13. במקומות אחדים הבדילו בין השנים, כאשר ב'תלמוד תורה' שהיה שייך לקהילה למדו ילדי העניים בכיתות גדולות, ואילו ב'חדר' למדו ילדי המשפחות המבוססות יותר אשר יכלו לממן מכיסם מלמד פרטי. ברבות מהקהילות היו תקנות שהגבילו את מספר הילדים המירבי למלמד אחד, כדי למנוע מצב של כיתות גדולות מידי. 

ב'חדר' למדו בנים בלבד החל מגיל שלש ועד גיל שלש עשרה – בר המצווה, והלימודים כללו לימודי חומש, תלמוד והלכה. התלמידים חולקו על פי גילם לשלש מחלקות, ולמלמד היה 'עוזר' (שנקרא אף 'ריש דוכנא') אשר סייע לו בעבודתו עם הילדים הרבים. 

במאה ה-19, עם עלייתה של תנועת ההשכלה, יצאו מנהיגיה נגד "שיטת הלימוד הפרימיטיבית" ב'חדרים' ואף פעלו לסגירתם. הם הקימו במקום 'חדרים מתוקנים' בהם למדו מקצועות חול כמו חשבון ועברית. 'חדרים' אלו גרמו להתנגדות עזה מצד רבני הקהילות. 

ה'חדר' אליו שולחים החרדים כיום את ילדיהם הוא במתכונת מעט שונה מזו האירופאית הישנה: לצד ההתמקדות ב'לימודי הקודש' אשר להם מוקדשים רוב שעות הלימוד, נלמדים בו גם 'לימודי חול'. כשעתיים ביום, מדי אחר הצהריים (שעות הנחשבות ל"פחות חשובות" )נלמדים ב'חדר' חשבון, היסטוריה, גאוגרפיה ובחלק מן החדרים אפילו אנגלית. לימודי הקריאה ומקצועות הקודש עדיין נעשים בשיטת ההוראה הישנה, אך בחידוש בולט ביותר: המלמדים מרבים להשתמש באמצעים דידקטיים מודרניים כמו תוכנת מחשב, סירטון מתאים, סיפור או שיר.

ה'חדר' מקביל לבית הספר העממי של המגזר החילוני, וכולל מלבד כיתות 'טרום יסודי' (גילאי 3-6) כיתות א'-ח'.

מעמדו החוקי של ה'חדר'/ 'תלמוד תורה'


בקיץ 1947, כשנה לפני קום המדינה, נחתם הסכם ה'סטטוס קוו' בין ראשי הסוכנות היהודית דאז: דוד בן גוריון, יצחק גרינבוים ובין הרב י"ל פישמן מייצג הציונות הדתית. באותו מסמך נכלל סעיף מיוחד שהבטיח לחינוך התורני עצמאות מוחלטת בניהול בתי החינוך על בסיס הפרדת המינים, קביעת תכני לימוד ובחירת המקצועות, ללא שום התערבות חיצונית ובכפיפות מוחלטת להוראותיה של 'מועצת גדולי התורה'. 

עוד נאמר באותו סעיף: "המדינה, כמובן, תקבע את המינימום של לימודי חובה, הלשון העברית, היסטוריה וכד' ותפקח על מילוי מינימום זה, אך תתן חופש מלא לכל זרם לנהל את החינוך לפי הכרתו, ותתרחק מכל פגיעה בציבור הדתי..." 

בהתאם להסכם הנ"ל הוכרו מוסדות החינוך של אגודת ישראל, התתי"ם (תלמודי התורה) ובתי הספר 'בית יעקב' כחינוך ממלכתי רשמי שהוחזק כולו על ידי המדינה. רשת זו התפרסמה כ"זרם הרביעי" (נוסף על שלושת הזרמים: כללי, עובדים ומזרחי).

תלמוד תורה כמוסד פטור

מאוחר יותר, ריחף איום נוסף על התתי"ם: חוק חינוך חובה שעמד לעבור בכנסת.  ה"חזון איש" (רבי אברהם ישעיהו קרליץ) תבע מנציגי אגודת ישראל בכנסת לפעול לכך שהרשויות תפטורנה את ילדי ה'חדרים' מחובת לימוד בבתי הספר הרשמיים. ואכן, הרב יצחק מאיר לוין (שכיהן אז כשר הסעד מטעם סיעת אגודת ישראל) הצליח להשיג את הסכמת שרי הממשלה, ובעיקר את הסכמתו של שר החינוך דאז ש"ז שזר להעניק הכרה חוקית לתתי"ם כ"מוסדות פטור" שלא יחולו על תלמידיהם הוראות חוק חינוך חובה. מובן שהסדר זה מתבטא גם בתקצוב הממשלתי, שירד באחוזים ניכרים. הסדר זה של 'מוסדות פטור מאושרים' נשאר בתוקפו עד היום. 

אחוז קטן מהתתי"ם, המשתייך לחוגי ה"עדה החרדית" בירושלים, המפורסמת בהתנגדותה העזה למדינת ישראל ולמוסדותיה, מתקיימים כמוסדות פרטיים ללא נטילת כל תמיכה מהמדינה.

ניהול וארגון ה'חדר'

המנהל

לרוב, משתייך ה'חדר' לקהילה או לחסידות כלשהי, והוא חלק אחד משלל המוסדות של אותה קבוצה: בית כנסת, ישיבה, בי"ס לבנות, כולל וכו'. ב'חדרים' מסוג זה ממנה ראש המוסדות את מנהל ה'חדר', שנותר כפוף להנחיותיו המנהליות ואף הפדגוגיות של 'מנהל המוסדות'. 

'חדרים' אחרים (מעטים יחסים) הוקמו על ידי איש בודד, והוא הנוטל את ניהול ה'חדר' אך, גם הוא כפוף  לדעתם של גדולי ישראל נותני הטון בציבור החרדי.

קביעת תוכנית הלימודים

תכנית הלימודים נקבעת על ידי מנהל ה'חדר' אך, אין הוא קבוע זאת לבדו. במוסד השייך לקהילה יעבור חומר הלימודים את אישור הנהלת המוסדות. ב'חדרים' עצמאיים תפקח הועדה הרוחנית שהקים מנהל ה'חדר' על הנלמד. ברבים מן החדרים מוגדר 'גדול בתורה' או 'רבי' אליו פונים בשאלות חינוכיות עקרוניות. ב'חדרים' גדולים קיימת לרוב ועדת הורים, שדעתה בנוגע לחומר הלימודים (ולנושאים נוספים) נחשבת ביותר. 

ברוב ה'חדרים' אין פיקוח חיצוני על הנעשה בין כותלי המוסד. בחלקם הגדול מתקיים פיקוח פנימי: מפקח מטעם ההנהלה עוקב אחר הספקי המלמדים / התלמידים. מקובל ברוב ה'חדרים' כי 'בוחן' (פנימי מטעם ה'חדר') נכנס מדי שבוע לכיתות ובוחן את התלמידים על הנלמד במשך אותו שבוע.

ה'רבה' / הרב

את חומר הלימודים הנבחר מלמד 'הרבה' או 'הרב'. לא המורה. מעמדו של 'הרבה' בעיני תלמידיו גבוה ביותר, והוא נחשב בעיניהם ובעיני הוריהם כסמכות חינוכית שלדבריה ערך רב. התלמידים מחויבים בכבוד רבם גם על פי ההלכה, ומכוח זאת קיים בין המורה לתלמיד ריחוק מסוים. 

תמיד יכנה התלמיד את מורהו "הרב" או "הרבה" ולעולם לא יפנה אליו בשמו הפרטי. גם בשיחות עם חבריו, הוא לא יקרא לרבה בשמו הפרטי אלא בשם משפחתו בצירוף "הרב". הפניה אל הרבה תהיה בגוף שלישי "הרבה מרשה לי...?" וכמובן שאף תלמיד לא יעז להתווכח עם רבו. 

עד לשנים האחרונות לא נדרשה מהמלמדים כל הכשרה פדגוגית. לעיתים, הסתכמה הכשרתו הפדגוגית של המלמד באינטואיציה טבעית ובלמידה מניסיונו שלו (במידה והיה) ו/או מניסיונם של עמיתיו לצוות. עיתים, די היה בקשרים מתאימים עם הנהלת המוסד כדי להפוך למלמד. כיום, תמונת המצב שונה לחלוטין. המלמדים לומדים את מקצוע ההוראה על כל שיטותיו במכללות מיוחדות שהוקמו לשם כך, ומלמד שאינו מתמחה באחד ממכללות אלו – נחותים סיכוייו במציאת משרה.

קבלת תלמידים ל'חדר'

יוקרתו של 'חדר' נגזרת ממספר גורמים: רמת הלימודים שלו, רמת החרדיות של משפחות תלמידיו והישיבות אליהן ממשיכים הבוגרים. 

לאחר שבחרו ההורים את תלמוד התורה המתאים להם, הם רושמים את הילד למוסד וממתינים לתשובה האם עבר הילד, ובעיקר משפחתו, את 'ועדת הקבלה' והתקבל ל'חדר' או שמא תהיה התשובה שלילית. התחרות העזה בין תלמודי התורה השונים על שמם הטוב ויוקרתם גורמת להם לסנן את הילדים והמשפחות שיזכו ללמוד אצלם בשבע נפות. 

בשל העובדה שרוב תלמודי התורה הם מוסדות פרטיים, יכולה ההנהלה לקבוע קריטריונים לקבלת ילדים ככל העולה על רוחה, ואלו קיימים בשפע ובמגוון תחומים. ישנם תלמודי תורה המקבלים רק בני אברכים. באחרים תפריע אם הנוהגת ברכב פרטי לקבלת בנה למוסד. בית שנחשב 'מודרני' יאלץ לשלוח את בניו למוסדות יוקרתיים פחות, וברוב תלמודי התורה – דורשים מההורים לחתום שהילד לא משחק במחשב ואינו צופה בסרטים. 

הורים שקבלו תשובה שלילית מתלמוד תורה אליו רצו לשלוח את בנם, לא יקבלו ברבים מן המקרים את 'רוע הגזירה' וינסו להפעיל קשרים שונים כדי שבנם יתקבל ל'חדר' המבוקש.

'חדרים' של זרמי חינוך שונים

בניגוד לבתי הספר של החינוך הכללי ובניגוד לבתי הספר החרדיים לבנות, תלמודי התורה אינם בתי ספר אזוריים. כמעט לכל חוג, חסידות או תת קבוצה בציבור החרדי תלמוד תורה עצמאי משל עצמה, ומשפחות המשתייכות לקבוצה הנ"ל יקפידו לשלוח את ילדיהן לתלמוד תורה השייך 'להן', גם אם כרוך הדבר בכך שהילד יאלץ לנסוע למקום לימודיו (וכזכור, מתחיל הילד את ה'חדר' בגיל שלוש). 

החלוקה הבולטת ביותר בין תלמודי התורה היא בין אותם השייכים לזרם הליטאי ואותם השיכים לזרם החסידי. תת קבוצה נוספת שייכת לזרם הספרדי, אך שיטת הלימוד שלהם זהה לשיטה הליטאית.

ה'חדר' בזרם הליטאי

הערך החינוכי העליון בתלמודי התורה הליטאיים הוא החינוך ללימוד תורה. התלמידים לומדים להוקיר את לומדי התורה. מושאי הערצתם הם "תלמידי חכמים" היושבים ועוסקים בתורה ושאיפתם לחיים צריכה להיות להיות תלמידי חכמים בעצמם. 

חדרי הכיתות מקושטים בכרזות / פלקטים (אשר רובם מוכן על ידי מיטיבי הציור מבין התלמידים (או אימותיהם...) ובהם פסוקים ומאמרי חז"ל המביעים את העיקרון הנ"ל כגון "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף" ועוד. כדוגמא: באחד מן 'החדרים' מתנוססת על הקיר כרזה גדולה: "התורה – מרכז החיים" 

לרוב, מגדיר ה'חדר' את עצמו ככפוף לאחד מהפוסקים הליטאיים הגדולים. כאשר יתעורר הצורך, תפנה ההנהלה בשאלה לאותו רב. הדבר יתבטא גם בשם ה'חדר'. לדוגמא: "תלמוד תורה דרכי תורה בנשיאות הגראי"ל שטינמן". 

ב'חדרים' של "פעם" לא עמדו לרשות המלמדים אמצעים דידקטיים כלשהם ו/או עזרי למידה. התלמידים נדרשו ללמוד את החומר מתוך הספר ולהבינו בכוחות עצמם, ללא עזרת אמצעי המחשה שונים. כיום, במרבית המוסדות ממחישים המורים לתלמידים את החומר באמצעים רבים ומגוונים. זו יכולה להיות תמונה מתאימה, סיפור או תוכנת מחשב. כך גם בתלמודי התורה החרדיים.

קיים זרם קטן בתוך הזרם הליטאי, הדוגל בלימוד ה'מפעיל את המוח', ללא שימוש באמצעי המחשה כלל "כמו בעבר". נושאי הדגל של השיטה הם תלמידי רבי אברהם ישעיהו קרליץ הידוע כ"חזון איש". תלמידיו מכונים "חזונישניקים". ה'חדר' המפורסם ביותר הדוגל בשיטה זו, הוא תלמוד תורה תשב"ר (תינוקות של בית רבן). בחדרי הכיתות ב'תשב"ר' לא תמצא תמונות על הקירות, אין מחשבים ואין אמצעי המחשה. הלימוד היחיד נעשה מתוך הספר. 

כאמור, מדובר בזרם קטן יחסית בתוך החינוך הליטאי. בשאר תלמודי התורה הליטאים משתמשים בשיטות לימוד ובאמצעים דידקטיים מודרניים.

ה'חדר' בזרם החסידי

רוב החסידויות הגדולות מנהלות 'חדר' עצמאי עבור ילדי החסידות. ה'חדרים' הבולטים הם "פני מנחם" השייך לחסידות גור, "צמח צדיק" של חסידות וויז'ניץ, תלמודי התורה של חסידויות בלז, סלונים ועוד. 

שפת הלימוד ב'חדרים' הנ"ל היא לרוב אידיש (למעט בגור ובסלונים), "חיי החדר" מתנהלים סביב החסידות אליה הם משתייכים וסביב האדמו"ר. במסדרונות ה'חדר' יתלו דיוקניהם של אדמו"רי החסידות. המלמדים ידגישו את מנהגי החסידות, השירים יהיו שירי החסידות וחלק ניכר מן הפעילות החברתית תתרכז סביב ל'חצר'. 

מידי פעם יילקחו תלמידי ה'חדר' להיבחן אצל האדמו"ר על תלמודם (לאחרונה אימצו תלמודי תורה ליטאיים מנהג זה, כאשר התלמידים בלווי מלמדיהם מגיעים להבחן אצל 'גדול'). לפני החגים ובחגים הם ילכו לברכו ב"חג שמח" ("גיט יומטב" בלשונם). בחנוכה ילכו כל ילדי ה'חדר' לבית האדמו"ר כדי לראותו מדליק נרות ולקבל דמי חנוכה, ובשמחות הנערכות במשפחת האדמו"ר הם ישתתפו כנושאי שלטי מזל טוב וכאורחים. האדמו"ר מקדיש תשומת לב מיוחדת לדור העתיד – הילדים, או "צעירי הצאן".

ה'חדר' לפי 'שיטת זילברמן' - מוסדות 'אדרת אליהו'

בניגוד לשיטת הלימוד החרדית הכללית, הדוגלת בלימוד גמרא מעמיק כבר מגיל צעיר, הנהיג הרב יצחק שלמה זילברמן (תרפ"ט- י"ח אדר ב' תשס"א) שיטת לימוד שונה. בסיס השיטה הוא מאמר המשנה: "בן חמש למקרא בן עשר למשנה בן שלש עשרה למצוות, בן חמש עשרה לתלמוד" (אבות ה' כא'). ב'חדרים' הנוהגים ע"פ השיטה מתקיים מאמר המשנה כפשוטו, ולימוד הגמרא מתחיל רק בגיל חמש עשרה.

בכיתה א' מתחילים הילדים לשנן את התנ"ך עם טעמי המקרא, לאחר מכן הם ממשיכים בשישה סדרי משנה, וכאמור רק בגיל חמש עשרה הם מתחילים בלימוד הגמרא. או במילים אחרות: דגש רב מושם על שינון והבנה בסיסית בגיל הצעיר, ורק מאוחר יותר מחדדים גם את העמקה. 

למעט תשעה באב, לומדים בתלמודי התורה שנהוגים ע"פ שיטת זילברמן בכל ימות השנה, כולל שבתות וחגים. 

לאחר שניסה ונכשל להפיץ את שיטתו בתלמודי תורה קיימים כמו "הדר ציון" ו"קמניץ", שהיה ממייסדיהם, הקים זילברמן תלמוד תורה וישיבה בעיר העתיקה בירושלים. למוסדותיו הוא קרא בשם "אדרת אליהו" על שם הגאון מווילנה אותו ראה כמורה דרכו. 

השיטה נפוצה יותר בחינוך החרדי דתי לאומי ופחות בחינוך החרדי. מוסדות המלמדים על פי עקרונות השיטה נפוצים בכל הארץ ואפילו בחו"ל: בבני ברק, מודיעין עילית, רמת בית שמש, קרית ארבע, נריה, יצהר, לייקווד, מונטריאול ודרום אפריקה. 

מרבית המוסדות שאימצו את השיטה, לא אימצו אותה ככתבה וכלשונה, אלא הנהיגו מעין "שביל זהב" בין השיטה הכללית המלמדת גמרא כבר מגיל צעיר לבין שיטת זילברמן. ממציא גישת הביניים הוא הרב משה קלצקין, המנהל את רשת המוסדות הפועלים ע"פ שיטת "זכרו". על פי השיטה, בכיתות הנמוכות, במקביל לשינון ה"זילברמני" המקרא והמשנה לומדים הילדים גם גמרא.

סדר הלימוד ב'חדר'

תכני הלימוד

כיתה ב' (גיל שש)

בכיתה זו לומדים הילדים חומש, על פי סדר פרשיות השבוע. במהלך השבוע מספר המלמד לילדים את הפרשה, ופסוקים בודדים ממנה לומדים הילדים מתוך החומש. 

כיתה ג' (גיל שבע)

בכיתה זו גדל מעט עומס הלימודים, ואל לימוד החומש, נוספים המשנה וההלכה. בדרך כלל מתחילים ללמוד את משניות סדר 'מועד' העוסקות בחגים ונוגעות לעולמם של הילדים. את ההלכה לומדים מתוך הספר "קיצור שולחן ערוך" שחיבר הרב שלמה גנצפריד על בסיס ה"שולחן ערוך – אורח חיים". הילדים לומדים הלכות קלות הנוגעות ל"יום יום". 

כיתה ד' (גיל שמונה)

בכיתה זו מתחילים הילדים את לימוד הגמרא. הגמרא היא סברות, קושיות, משא ומתן בנסיונות להבין את המשנה. לימוד הגמרא דורש העמקה, סבלנות, כושר ניתוח והתמדה. מסורת של דורות היא להתחיל את לימוד הגמרא בפרק 'אלו מציאות' ממסכת 'בבא מציעא' העוסק בדיני חפצים שאבדו ונמצאו ובמושגי יום יום הקרובים לעולם המושגים של הילד.
אנקדוטה: כאשר נשאל ה"חזון איש" מדוע מתחילים בלימוד כה מורכב עם תלמידים צעירים ולא פותחים במסכתות קלות יותר כ"ברכות" השיב: "באם לא יומחש לילד מייד עם תחילת לימודו כי ישנם חפצים "שלו" וישנם כאלה ש"אינם שלו" לא יפנים הוא לעולם מושגים אלו ולא ימנע מ"גזל".
כל שעות הבוקר מוקדשות ללימוד הגמרא, ובשעות אחר הצהריים לומדים חומש, נ"ך, הלכה ומעט "לימודי חול" כמו חשבון, היסטוריה וגיאוגרפיה. 

זהו סדר הלימוד עד כיתה ח', כיתת המכינה לישיבה.

כיתה ח' - הכנה לישיבה

כיתה ח' היא הכיתה האחרונה ב'חדר'. בשנה זו נרשמים הילדים לישיבות, והתקווה לקבל תשובה חיובית מישיבות יוקרתיות גורמת לתלמידים מתח רב והם לומדים ברצינות רבה. 

מעמדו של ה'מלמד' בכיתה ח' גבוה ממעמדו של מלמד בכיתות נמוכות יותר, והוא אף זוכה לתואר 'רב' או ר"מ (ריש מתיבתא – ראש ישיבה) , וזאת בשל העובדה שהלימוד בכיתה ח' קרוב מאד ברמתו ללימוד בישיבה. 

גם צורת הלימוד מתחילה "להתקרב" לצורת הלימוד בישיבה, בחלק מהיום לומדים התלמידים ב"חברותא"- לימוד משותף של זוג תלמידים. בשונה משיעור רגיל, בו מעביר המלמד את החומר בצורת הרצאה ובונה בעצמו את הקושיות והתירוצים, בלימוד החברותא עושים זאת הלומדים בעצמם. כשהלימוד נעשה בשניים ולא בנפרד הוא פורה ומוצלח יותר. 

כיתה ח' אמורה להכין את התלמידים ללימודים בישיבה, ותלמיד שזלזל בלימודיו בשנה זו, או נכשל מסיבה אחרת – סיכוייו להיכשל בישיבה גבוהים.

בין הזמנים – החופשות

סמסטר לימודים בתלמוד תורה ובישיבות נקרא "זמן", ותקופות החופש נקראות "בין הזמנים". זמני הלימודים והחופשות בתלמודי תורה שונים מאלו הנהוגים בחינוך הכללי ובחינוך החרדי לבנות.

זמן הקיץ

הוא החופש הגדול, מתמשך לאורך חודש אחד בלבד, מראש חודש אב ועד ראש חודש אלול (אוגוסט). 

זמן אלול

בראש חודש אלול (סביבת ספטמבר) מתחיל "זמן אלול" בו לומדים הכל ברצינות ובכובד ראש כהכנה לראש השנה ולימים הנוראים (הימים שבין ראש השנה ליום כיפור). 

החשיבות שמשווים ללימוד תורה בתקופה זו כל כך גבוהה, שבישיבות רבות התלמידים נמנעים מלקבוע תאריכי חתונה לתקופה זו, כדי שחבריהם המוזמנים לחתונה לא יבטלו מלימודם. 

'בין הזמנים' ממוצאי יום כיפור ועד ראש חודש חשוון

יש לציין כי תלמודי התורה חוזרים לספסל הלימודים יום לאחר חג שמחת תורה (במקביל לבתי הספר ובשונה מהישיבות). 

ה"זמן" הארוך ביותר הוא מראש חודש חשוון ועד ראש חודש ניסן (אוקטובר – מרץ), כשהחופשה היחידה בכל החודשים הללו היא חופשת פורים. 

זמן פסח

בראש חודש ניסן (מרץ – אפריל) יוצאים התלמידים לחופשת פסח, שמנוצלת כמובן לעזרה בהכנת הבית לחג. מיד אחרי החג ישובו הילדים לספסל הלימודים עד ראש חודש אב. 

ה'חדר' מלווה את הילד גם בימי החופשה במבצעים ותחרויות שונות, האמורים למלא חלק ניכר מזמנו. לילדי הכיתות הנמוכות יהיו אלו מבצעי "כיבוד הורים" והתנהגות טובה. ההורים ימלאו דו"ח יומי כיצד עמד הילד בתנאי המבצע, והילד שלו הדו"ח המרשים ביותר יזכה בפרס. 

בכיתות הגבוהות ישאו המבצעים אופי רציני יותר וסגנונם יהיה שונה. בדרך כלל יהיו אלו מבחנים על חומר רב, כמו חמישה חומשי תורה או ידיעת מספר רב של משניות בעל פה. כמובן שהזוכה יזכה פרס נאה.

רשת בתי הספר של החינוך העצמאי

חלק קטן מן ההורים החרדים, החלק ה'מודרני' יותר, אינו מסתפק בחומר הלימודי שמציע ה'חדר' (רמת לימודי החול לא מספקת אותם), ולכן הם שולחים את ילדיהם לבתי הספר של החינוך העצמאי. 

'החינוך העצמאי' הינו רשת של בתי ספר חרדיים שהוקמו על ידי גדולי הרבנים שחיו בתקופת קום המדינה. הרב זלמן סורוצקין (גאב"ד לוצק) היה מראשי המקימים של הרשת, ותמכו בה מבחינה פיננסית הרב אהרון קוטלר מארה"ב והאדמו"ר מקופיטשניץ רבי אברהם יהושע השל. שניהם בצוותא אספו כספים בחו"ל למען הרשת, שעד להכרתה ע"י הרשויות לא זכתה לתמיכה כלכלית מהמדינה. 

ב-1953, כשנחקק 'חוק חינוך ממלכתי', הכירה מדינת ישראל בהנחיית בן גוריון ב'חינוך העצמאי' כ"חינוך מוכר שאינו רשמי" מתוך רצון לשלבו במוסדות המדינה, ומתוך אמונה שבשל המודרניזם החרדיות לא תחזיק מעמד זמן רב. 

החינוך המוכר שאינו רשמי נמצא תחת פיקוחה של מחלקת ה"חינוך המוכר" של משרד החינוך, המפקח על תכני הלימודים. משרד החינוך מעניק תקצוב בסיסי לבתי הספר של החינוך העצמאי. אך, מאחר שבבתי ספר אלו, הנמצאים בתחרות עם ה"חדרים" או (לבתי הספר הנמצאים ב"פריפריה") בתחרות עם חוגי העשרה – מוסיפים בתי הספר של "החינוך העצמאי" שעות לימוד מעבר ל"סל השעות" של משרד החינוך. 

כדי לממן תוספת שעות זו (המכפילה לעיתים את שעות הלימוד) מגייס החינוך העצמאי תרומות ברחבי העולם.

עיקר כוחם של בתי הספר לבנים של החינוך העצמאי מתרכז דווקא בפריפריה ובערי הפיתוח. פעילים עוברים בין הבתים הדתיים ומשכנעים את ההורים לשלוח את ילדיהם דווקא למוסדות החינוך העצמאי. 

תכנית הלימודים

בבתי הספר היסודיים של החינוך העצמאי מקובלת בכיתות א'-ד' תכנית לימודים של עשרים וארבע שעות שבועיות בכיתות. מתוכן מוקדשות כשש עשרה שעות ללימודי קודש. בכיתות ה' - ח' לומדים כארבעים שעות שבועיות מתוכן כשמונה עשרה שעות (פחות מחצי) לימודי קודש. 

כהוראת בעל ה"אמרי אמת" מגור מקפידים מנהלי בתי הספר שיום הלימודים יפתח ויסתיים בלימודי קודש, ולימודי החול יבואו רק באמצע היום. 

תוספת שעות ללימודי הגמרא בכיתות הגבוהות ניתנת לתלמידים בשעות ש"אינן בתקן" והן מתוקצבות על ידי מרכז 'קשת' (קרן שעות תורניות) שע"י מרכז החינוך העצמאי. 

את תוכנית הלימודים מרכיב מרכז החינוך העצמאי, המעביר אותה לאישור משרד החינוך. לאחרונה אירעו מספר חיכוכים בין החינוך העצמאי למשרד החינוך, כשהאחרון דרש להוסיף לתוכנית הלימודים את תוכנית הליבה ואת מבחני המיצ"ב. 

תוכנית הליבה כוללת תוכן לימודים אחיד לכלל בתי הספר שמקבלים תקציב ממשרד החינוך, ומבחני המיצ"ב הינם מבחנים אחידים לכל בתי הספר, המאפשרים למשרד החינוך מעקב אחר הישגי התלמידים. 

בחלקם הגדול של בתי הספר של החינוך העצמאי (שכאמור תכנית הלימודים שלהם מוגשת לאישור משרד החינוך) קיימת ממילא "תכנית ליבה חלקית" במסגרתה נלמדים לימודי החול כאנגלית, מתמטיקה ועוד כאשר תכנם אינו סותר את ערכי החינוך הדתי. 

לעומתם, בחלק מבתי הספר של החינוך העצמאי (אותם השייכים לחסידות גור ובעוד מספר בתי ספר) תכנית הלימודים מקבילה לזו של 'חדר' ואין בהם לימודי 'ליבה' חילוניים. על רקע זה נגרמו חיכוכים והובעה התנגדות עזה מצד הרבנים. זאת בשל תוכן הלימודים המותאם לכלל בתי הספר בארץ והסותר (בחלקו) את הנלמד בחינוך הדתי, ובשל הצורך בשמירה על "עצמאותו" של "החינוך העצמאי" ועל אי התערבות בתכניו (מעבר למוסכם ולמקובל במהלך השנים).
 
כאמור ברובם של תלמודי התורה של החינוך העצמאי נלמדים לימודי הליבה ונערכים (בחלקם) מבחני המיצ"ב ( חלק מן ה'חדרים' העצמאיים הצטרפו גם הם למסגרת זו).

החופשות

החופשות בבתי הספר של החינוך העצמאי מקבילות ברובן לחופשות הנהוגות בבתי הספר של החינוך הכללי, להוציא חופש אחד "החופש הגדול". 

חופשת הקיץ של תלמידי החינוך העצמאי הלומדים בערים החרדיות כבני ברק וירושלים, שווה באורכה לזאת של תלמידי ה'חדרים' והיא נמשכת חדש אחד בלבד (אב / אוגוסט). 

בבתי הספר שבפריפריה – תתקיים חופשת הקיץ במשך חדשיים במקביל לחופשת בתי הספר הכלליים.

המורים

בשונה מן ה'חדרים', ברבים מבתי הספר של החינוך העצמאי מלמדות בוגרות "בית יעקב" בכיתות הנמוכות. ב'בתי ספר' הנמצאים בריכוזים המרכזיים כ"בני ברק" וירושלים – יועסקו מורות בכתה א' בלבד, בפריפריה עד לכיתה.

גם תחום האבחון, השילוב וההוראה המתקנת מפותח יותר בבתי ספר אלו בהשוואה ל'חדר'. בית הספר מעסיק יועץ בית ספרי ופסיכולוג כנדרש. קיימת מודעות גוברת בצורך לאתר ליקויי למידה, ומורה מסייעת מלווה ילדים מתקשים. 

כיתות לחינוך מיוחד מוקמות למען תלמידם הזקוקים לכך, ואלו המסוגלים להשתלב מעט במסגרת החינוך הרגיל – מוצאים מענה לכך בכיתות שילוב בבתי הספר של החינוך העצמאי.

פעילויות מחוץ למסגרת הלימודים

הפעילות המפורטת להלן מתקיימת מחוץ למסגרת הבית ספרית הרגילה, ומשתתפים בהם הן תלמידי החדרים והן תלמידי החינוך העצמאי. על פי עיקרון "כל הבא ברוך הבא".

ה"מתמידים"

לאחר שהסתיים יום הלימודים נותרו לילדים מספר שעות למשחקים ולשוטטות ברחוב, על שלל פיתוייו הסותרים את החינוך החרדי. כדי לחסוך מהילדים שעה וחצי של חוסר מעש בכל יום, הגה הרב מנשה אייכלר מירושלים את רעיון ה"מתמידים". 

בבסיס הרעיון לומדים הילדים מדי יום כשעה וחצי לימודים קלילים יותר מהנהוג ב'חדר', כמו חומש והלכה. ילדים המקפידים להגיע ל"מתמידים" משתתפים בהגרלות נושאות פרסים, מסיבות חגים וראש חודש וטיולים ברחבי הארץ. 

כיום, נמצא הארגון בשקיעה יחסית ואת הבכורה נטל ארגון "אבות ובנים".

"אבות ובנים"

בניגוד לרעיון ה"מתמידים" לפיו מגיע הילד לבית הכנסת ללמוד לבד או עם חברים, ארגון "אבות ובנים" מעודד את הלימוד דווקא עם האבא, כדי לחזק את הקשר בין הילד לאביו. הלימודים מתקיימים בשבתות, חגים, פורים ובזמנים אחרים, אך לא בכל יום. 

כמו ב"מתמידים", גם ב"אבות ובנים" יש תחרויות, מסיבות וחלוקת פרסים. על הארגון וחלוקת הפרסים והממתקים אחראית הקהילה או גבאי בית הכנסת. 

"פרחי דגל ירושלים"

"פרחי הדגל" היא תנועת הנוער החרדית לבנים, ועיקר פעילותה מתרכזת במבחנים הפומביים הארציים שהיא עורכת. 

מדי שנה מוציאה התנועה חוברת העוסקת בהלכות אקטואליות לאותה שנה (כמו שנת שמיטה). הילדים משננים את החוברת ונבחנים עליה במסגרת ה'חדר'. אותם שהצטיינו בבחינה ב'חדר' נבחנים עם המצטיינים מאותה עיר, והמצטיינים מכל עיר ועיר מגיעים להיבחן במבחן הפומבי הארצי הגדול. במבחן הזה יבחר המנצח שיזכה בפרס, סט ספרים מפואר. 

יש לציין שמאורע זה של מבחן ארצי ופומבי בסדר גודל שכזה הוא מאורע שאין לו אח ורע בציבוריות החרדית.

פעילות במסגרת ה'חדר'

לצד ארגונים ארציים אלו מתקימים בכל חדר "מתיבתות" ו"ישיבות ערב" בם מתכנסים תלמידי השכבה, הכתה, חוזרים על לימודיהם, ו/או מעשירים את השכלתם התורנית בלימוד מסכת אחרת מזו הנלמדת ב'חדר'. 

"פרסים", הפתעות ומבצעים מדרבנים את התלמידים להתמיד ולהגיע לישיבות הערב.

ביביליוגרפיה

ספרי עיון ומדע

  • פרידמן מנחם, חברה ודת, יד יצחק בן צבי, תשל"ח.
  • סורסקי אהרון, תולדות החינוך התורתי, אור החיים, 1969.
  • החינוך העצמאי, יובל לחינוך העצמאי, תשס"ג.

מילונים, לקסיקונים ואינציקלופדיות

  • תורמי ויקיפדיה (2007). תלמוד תורה. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 16:13, ספטמבר 29, 2007
  • תורמי ויקיפדיה (2007). שיטת זילברמן. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר בתאריך 10:30, אוגוסט 29, 2007.

ראיונות

  • ראיון עם הרב ט"ל, מורה ב"תלמוד תורה" באלעד.
  • ראיון עם מ"ק, גננת ברשת הגנים "בית יעקב" בבני ברק. 

http://www.peopleil.org/details.aspx?itemID=7404



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/5/2011 15:10 לינק ישיר 


קשור ולא קשור. על הדרך והמדיניות בישראל בחינוך לגיל הרך.

http://www.sw.huji.ac.il/upload/early_childhood_policy.pdf



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > חברה וקהילה > חינוך בגיל הרך > חינוך בגיל הרך בחברה החרדית - "אנשים בישראל"
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר