בית פורומים פורום רבי שלמה קרליבך

ליום השואה תש"ע

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-12/4/2010 12:35 לינק ישיר 
ליום השואה תש"ע

זה קישור לסיפור של "מוישלה לכבוד שבת", עם הניגון שרב שלמה זצ"ל היה שר. גם יש הניגון יארצייט של שלמה כץ נ"י שם.

הסיפור הוא באנגלית, אם יש למישהו אותו בעברית, או יכולת לתרגם, אנא תעלה את זה כאן.

http://www.breslev.co.il/articles/judaism/jewish_culture/the_%E2%80%9Cgood_shabbos%E2%80%9D_niggun.aspx?id=14261&language=english



דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/4/2010 13:36 לינק ישיר 

שלום ר' דופו

הסיפור כתוב בעברית בספר 'למען אחי ורעי' בהוצאה החדשה בעמוד 64, מצויין שם שהוא מספר אותו לאחיינית של הרבי מקופיטשניץ שהוא היה אחיו של 'מוישל'ה גוד שאבס'.
מחמת האריכות של הסיפור אין לי כוח לכתוב אותו אז... יעויין שם.

"כל הששת מיליונים אנחנו לא יכולים להגיד מי הם ומה הם, אנחנו רק יודעים שהם היו בעולם הזה והאור שלהם עוד זורח עד שיבוא המשיח".
"כל הששת מיליונים הם לא בבחינת אהרן הכהן הם בבחינת נדב ואביהו שנכנסו לקודש הקודשים ולא עזבו",
נ.ב. ממש פרשת השבוע.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/4/2010 15:38 לינק ישיר 

תודה, שיר דברי. בינתיים, מצאתי אותו בין הקבצים שלי:

"על אלה אני בוכי'ה עיני עיני ירדה מים כי רחק ממני מנחם משיב נפשי"
סיפור של רבי שלמה קרליבך זצ"ל
"אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" – פעם מישהו שאל אותי אם יש מקום אחד בעולם שיש בו מספיק מקום לכתוב את כל שמות ששת המליונים. והתשובה רבותי היא מאוד פשוטה: האם התפללתם פעם בכותל המערבי? כל השמות זוהרים שם כזוהר הרקיע.
אתם יודעים חברים, הכאב של ששת המליונים הוא כל כך אינסופי, חשבתי לעצמי, אנחנו יכולים לשיר פה במשך עשרת אלפים שנה ואז אולי נגיע לרגע אחד של הכאב הזה. כי אתם יודעים זה לא רק המספר של היהודים שנהרגו, זה ממש מדהים, אנחנו כבר לא אותו דבר בלעדיהם. אתם יודעים, לפעמים אבא או אמא נפטרים והבנים יורשים את כל הרכוש שהיה להם והם ממשיכים את העסק שלהם אחריהם - כי כך העולם פועל. אתם יודעים, בעולם החיצוני, תמיד משאירים לילדים משהו שיקבלו לאחר שיעזבו את העולם. לאבא יש קצת כסף בבנק, לאמא יש משהו בבנק בשווייץ, ואחרי שנפטרים הם מורישים את זה לבנים. אך אנחנו לא מדברים על ירושה כזו. אצלנו ביהדות, ההורים מורישים לילדיהם בכל רגע ורגע מהחיים שלהם. מתי אבא שלי הוריש לי את השבת? בכל שבת שהייתי אצלו, ירשתי ממנו את השבת. גם ירשתי שבת מהסבא וסבתא שלי. ואתם יודעים, אי אפשר להגיד על ששת המליונים שהם כבר לא איתנו, כי מי נמצא יותר בחיים מאשר ששת המליונים, אבל מה שהם הורישו לנו, השאירו לנו כל כך הרבה…
ראשית כל אני מאוד מודה לכם שבאתם, כי זה לא כינוס פוליטי, אני לא מעורב בפוליטיקה, אלא באנו פה הלילה כדי לקבל יותר כלים, כדי לחזק יותר את הכלים שלנו, כדי לרשת קצת יותר את מה שהם השאירו לנו, שבת שונה, יהדות שונה, ממש הרבה יותר קדושה, הרבה יותר עומק.
הסיפור הזה הוא על הדוד שלך* - אני לא יודע אם את מכירה את הסיפור. אתם יודעים שהמשפחה שלי היתה גרה בעיר וינה שבאוסטריה, ועזבנו ב-1939 לאמריקה. באותו זמן היהודים לא יכלו להסתובב בכלל ברחובות, כי מי שהסתובב היה נעלם. לכן היה נהוג שהיינו עושים מנין תפילת שבת בבוקר אצלנו בבית - כי אבא שלי זצ"ל כיהן כרב העיר. אנשים היו מגיעים בשש בבוקר והיינו ממהרים לסיים את התפילה עד השעה שמונה כדי שיוכלו לחזור בביטחה הביתה. אני ואחי היינו ילדים קטנים, ואתם יודעים שאם לא רואים אנשים אחרים כל השבוע אז יש לך חשק עצום לפגוש אנשים, אז אני ואחי היינו קמים מוקדם בבוקר, והיינו מחכים ליד הדלת כדי לפתוח למתפללים שהגיעו. היהודים היו דופקים על הדלת והיינו פותחים וסוגרים כמה שיותר מהר.
פעם אחת בשבת בבוקר, אולי זה היה השבת הכי גבוהה בחיים שלי, שמענו דפיקה בדלת והלכתי לפתוח את הדלת. ראיתי לפני יהודי קדוש, לא גבוה במיוחד, עם פאות ארוכות וזקן קטן. כי כולם יודעים שלכל נכדי הרבי מרוז'ין אין זקן גדול, שהרי כתוב בגמרא שהיה לשלמה המלך זקן קטן. וכך אותו יהודי קדוש התחיל לשיר: "גוט שבת, גוט שבת…". הוא נכנס לבית, והוא לא מפסיק לשיר. ראיתי עליו שהוא לא מפחד משום דבר, רואים עליו מלכות. כי אתם יודעים מה זה מלך אמיתי? מישהו שממש לא מפחד מאף אחד. וכך הוא הסתובב בחדר ושר כל הזמן: "גוט שבת, גוט שבת". ואז הוא פנה אלי ושאל אותי תוך כדי ניגון: "איך קורים לך?". גוואלד כמה הוא זהר! עניתי לו באותו הניגון: "קורים לי שלמה, איך קורים לך?". וכך הוא שר: "קוראים לי מוישל'ה, גוט שבת, גוט שבת".
התחלנו להתפלל ואני לא רוצה להגיד משהו לא טוב אבל השליח ציבור ממש התפלל במהירות. אתם יודעים ש"נשמת כל חי" היא בין התפילות הכי עמוקות של שבת - הנשמה שלנו משבחת את מלך העולמים. כאשר הגענו ל"נשמת", ר' מוישל'ה הקדוש כבר לא יכול לסבול את זה. הוא פנה לשליח ציבור ואמר לו: "התפילות אמורות לעלות, ואתה מוריד אותם!". וכך הוא אמר, אני לא אשכח את זה לעולמים: "אולי זוהי השבת האחרונה שלנו עלי אדמות - האם זוהי הדרך להתפלל "נשמת"?". השליח ציבור אמר לו: "אני לא יודע אחרת!". ובכן ר' מוישל'ה התחיל לזמר "נשמת כל חי" באותו ניגון. "נשמת כל חי תברך את שמך מלכנו…ומבלעדיך אין לנו מלך גואל ומושיע" - ובכל התפלה כולה הוא זמזם בניגון המיוחד שלו. הוא ממש הוציא אותנו משם לעולם אחר, אף אחד כבר לא הסתכל על השעון. לא סיימנו את תפילת שחרית לפני 11:30. דעו לכם שר' מושיל'ה הקדוש ממש שינה לי את החיים.
לאחר תפילת שחרית אמא שלי הביאה קצת עוגות לקידוש. כמובן שכל החלונות היו סגורות לגמרי והכל היה חשוך, שלא יראו אנשים מבחוץ. ר' מוישל'ה אמר: "כשאני מקדש אני צריך חלונות פתוחים, כי כשאני מקדש אני רוצה להגיד לעולם כולו שהיום שבת קודש". אמרו לו: "ר' מוישל'ה, האנשים שברחוב רוצים להרוג אותנו". מה שהוא ענה היה ממש מעבר לכלים שלי, זה חרות עמוק עמוק בקרבי. הוא אמר: "האנשים שברחוב הם בני עשו שהיה בן יצחק אבינו, ואתם יודעים מה קרה לעשו? הוא שכח שיש שבת בעולם, לו הייתי יכול להזכיר להם שיש שבת קודש הם היו מפסיקים לשנוא אותנו. אילו דוד עשו היה זוכר שבת קודש הוא היה משנה את דרכיו". דעו לכם, ר' מוישל'ה היה שליח ציבור בתפילת מוסף ואח"כ נשאר אצלנו בבית.
ר' מוישל'ה אמר לנו שבכל פינת רחוב ישנם שלטים גדולים עם תמונת דיוקנו. היה כתוב על השלטים: "זהו האויב מספר אחד של הפרוירהר" והציעו פרס של מאה אלף שילינג על ראשו. ולמה הוא היה האויב הכי גדול? אתם יודעים כמה מאות ואלפי יהודים נחטפו ברחובות שלא לחזור עוד לבתיהם?? אז ר' מוישל'ה היה מסתובב בלילות ומחלק מזון לנשותיהם וילדיהם שפחדו להסתובב ברחובות. פעם אחת תפסו אותו והוא איכשהו הצליח להתחמק ולברוח מהם. הוא אמר לנו שעכשיו הוא רק מסתובב בלילות - אני לא יודע איך הוא הצליח לעשות את זה.
ר' מוישל'ה אמר שהוא יחזור פעם אחרונה אלינו ביום רביעי בלילה ושהוא ידפוק שבע פעמים, לכבוד שבת קודש. דעו לכם שהוא יהיה הרבי שלי לעולמים. ביום רביעי בלילה לא הצלחנו להירדם, בדיוק בארבע לפנות בוקר היו שבע נקישות בדלת. אתם יודעים שרוב אנשים רק אומרים "שבת שלום" בשבת קודש אבל לא כן היה עם ר' מוישל'ה - הוא כבר הכין עצמו ל"יום שכולו שבת" - שבו אין הבדלה. פתחנו את הדלת – ור' מוישל'ה עמד שם ממש בשמחה, והוא התחיל לשיר: "גוט שבת, גוט שבת". וזהו הפעם האחרונה שראיתי אותו כי עזבנו את וינה ונסענו לאמריקה. ידעתי שיש לו שני ילדים, אבל יותר מזה לא ידעתי. תדעו שאני ואחי לא פסקנו מלשיר את הניגון, כל החבר'ה שלי שרים את זה, כל הנשים היקרות שרות את הניגון בהדלקת נרות שבת, כל הזמן.
לפני כעשר שנים, הסתובבתי ברחוב בן יהודה בתל-אביב, וניגש אלי יהודי ושאל אותי: "האם אתה לא שלמה קרליבך מוינה?". עניתי לו בחיוב. הוא שאל אותי: "האם אתה זוכר את מוישל'ה?". אתם יודעים כמה אנשים בשם מוישל'ה אני מכיר? אני לא יודע למה אבל פתאום שאלתי אותי: "אתה מתכוון למוישל'ה גוט שבת?". ופתאום הרהרתי לעצמי: אולי הוא עוד חי, אולי הוא חי בבני ברק או במקום אחר כלשהו. הוא שאל אותי: "למה חשבת פתאום על מוישל'ה גוט שבת? אתה באמת רוצה לדעת מה לבסוף קרה לו?". הוא אמר לי לרדת אחריו לחוף הים. ירדנו לים בין השמשות וישבנו שם. היה ברור לי שהוא רוצה להגיד לי משהו כבד, אך הוא פתאום התחיל לבכות בדמעות שליש מעומק הלב, והתחיל לספר לי:
"אתה יודע מה באמת קרה? ר' מוישל'ה השיג לעצמו ולמשפחתו דרכונים מזויפים לאנגלי'ה ומשם לארץ ישראל. הוא כבר ישב שם ברכבת היוצאת מאוסטרי'ה, בפינה ישבו אשתו ושני ילדיו, ואני ישבתי לידו. הוא לא הפסיק לרגע מלשיר. כל הזמן. אשתו התחננה בפניו: "מוישל'ה, אנא, חכה לפחות עד שנצא מאוסטריה". הרכבת התחילה לנסוע, ור' מוישל'ה אמר להם: "אני צריך להגיד "גוט שבת" פעם אחת אחרונה". וכמובן שהכל משמים. הוא פתח את החלון, והתחיל לשיר "גוט שבת". הרכבת נסעה לאט לאט, ופתאום אחד מהם הבחין בו. בפני ילדיו ואשתו ממש הכו אותו למוות. והיהודי אמר לי: "אני נשבע לך שהוא לא הפסיק מלשיר "גוט שבת" עד הרגע האחרון".

ר' מוישל'ה היה האח הצעיר של הרבי מקופיטשניץ, הדוד שלך**. מה אוכל לומר? כל החיים שלי אני שר: "גוט שבת" ו"נשמת כל חי" בניגון של ר' מוישלה. אבל זה עוד לא סוף הסיפור. לפני כמה שנים הוזמנתי להופיע לשיר בבר-מצווה במנצ'סטר באנגלי'ה. טסתי מתל-אביב ביום שישי בבוקר. תכנון הטיסה היה לטוס מתל-אביב ללונדון ומשם למנצ'סטר. בעוד שאנחנו יושבים במטוס, מודיעין לנו שיש שביתה בשדה תעופת לונדון ושנתאחר ב-14 שעות! אמרו לנו שננחת בצוריך, שוויץ. לידי ישב יהודי, ואמרתי לו שאני צריך להיות במנצ'סטר ביום ראשון בשעה שתיים בצהריים. הוא ייעץ לי לטוס לבלגי'ה וביום ראשון בבוקר יש אוני'ה מהירה שתיקח אותי בזמן למנצ'סטר. עשיתי כעצתו והגעתי לאנטוורפן.
הסתובבתי בשכונת היהודים באנטוורפן ופגשתי שם מכר שהזמין אותי לאכול אצלו. בעוד שאני משוחח עמו, איש צעיר אחד עבר לידי,. ראיתי שפניו ממש פני אצילות. הוא היה נראה לי ממש מוכר, אך לא שאלתי בשמו אז לא ידעתי מאיפה. הוא ראה אותי והתלהב והזמין אותי לאכול אצלו בשבת קודש. אמרתי לו שכבר הוזמנתי אך אם אני אעשה מלווה מלכה אני אזמין אותו. שאלתי את המכר הראשון מי זה, הוא נראה מאוד מוכר לי? והוא אמר לי: "האם אתה לא יודע? הרי הוא הבן של מוישל'ה גוט שבת". פתאום נזכרתי שאביו ר' מוישל'ה אמר לי שיש לו בן בשם לייזר. כמה הוא דומה לאביו, איזה מדהים!!! כמו כל נכדי רבינו הקדוש הרבי מרוז'ין.
במלווה מלכה שאלתי את לייזר, אם הוא מכיר את הניגון של אבא שלו אבל הוא היה צעיר מידי כדי לזכור. אמרתי לו: "לייזר, אתה יודע מה, ברור לי שכל השביתה באנגלי'ה היה רק כדי שאוכל להיות פה בשבת קודש. הכל היה כדי שאוכל להעביר לך את הניגון שאבא שלך השאיר בשבילך, ונעבך, לא היה לו הזדמנות ללמד אותך". לימדתי אותו את הניגון ודעו לכם, כל החדר שמה התמלא דמעות. תארו לעצמכם איזה משמעות זה בשביל לייזר, איזה זכות זה להעביר לו את מה שאבא שלו השאיר בשבילו!!
באותה שבת באנטוורפן התפללתי בבית המדרש, ואולי חלקכם יודעים, שכולנו נזכה להיות בדרגה כזו, אני ממש משוגע על ספרים, ב"ה יש לי הרבה ספרים, ובכל מקום שאני מסתובב אני תמיד מסתכל – אולי יש שם ספרים שעדיין אין לי. הסתובבתי שמה בבית המדרש, יש שם מאות ספרים, ופתאום ראיתי ספר שאף פעם לא ראיתי. אני בטוח שחלקכם למדנים מאוד גדולים, אז בטח ידוע לכם שיש חלק אחד בתלמוד - דיני טהרות, שמעט מאוד אנשים בקיאים בהם. אני מסתכל בספר ורואה שהמחבר שואל בו שאלה אחת על דיני טהרות ועונה מאה עשרים ושש תשובות! זה לא יאמן! והם לא רק תשובות קטנות, אלא שכל תשובה היא ממש מערכה בפני עצמה. מאה עשרים ושש מערכות על דיני טהרות. היהודי בטח היה גאון וגדול עצום!!! אבל כשאני מסתכל על שם המחבר אני רואה שאפילו לא שמעתי עליו.
באותו זמן שאני מעיין בספר, מישהו ניגש אלי ואמר לי: "אתה רואה את הספר הזה? אני הדפסתי אותו ודודי הקדוש חיבר אותו. הדוד שלי אפילו לא היה רב אלא הוא היה בין העשירים הגדולים בעיר קראקא. יהודי חסיד אמיתי, יהודי עמוק. הוא היה עשיר מופלג, מיליונר, וביתו היה פתוח לרבים, לאכילה, שינה, ומגורים, יומם ולילה. האמת היא שהוא רק עבד שעתיים ביום ושאר היום עסק בלימוד תורה". וזה הסיפור שבו רציתי לשתף אתכם, תיקחו את הסיפורים האלה יחד אתכם – הסיפור של "מוישל'ה גוט שבת" הוא סיפור בשביל כל היהודים וגם הסיפור הזה הוא סיפור על צוואה אחרונה של אחד מששת המליונים. וכך הוא התחיל לספר לי:
"במשפחה של אבא שלי היו שמונה אחים, כולל דודי, ולקראת סוף המלחמה רק אני ודודי נותרנו בחיים - אף אחד לא שרד. לילה אחד - "והיה לעת ערב יהיה אור" - פגשתי את דודי באחד מצריפי באושוויץ. כמה שמחנו למצוא אחד את השני! ומאז היינו יחד כמה חודשים. ואז לילה אחד - זה היה כמו יום הכיפורים ותשעה באב וליל הסדר - כשהכל טוב ועצוב כאחד - דודי העיר אותי באמצע הלילה. וכך הוא אמר לי: "אתה היחיד ששרד מכל המשפחה, ואני יודע שמחר יקראו בשמי להצטרף לגנזי מרומים". גוואלד - שכולנו נחי'ה עד מאה ועשרים. "מכיוון שאתה האחרון, הנני מוסר לך בזה את הצוואה האחרונה שלי. זהו לא הזמן לגאווה, אז תאמין לי שאני מספר לך אמת. דע לך שאני יודע את כל התלמוד עם רש"י ותוספות בעל פה, אני כאן באושוויץ כבר ארבע שנים אך לא פסקתי מללמוד אפילו רגע אחד. כבר הספקתי לסיים ש"ס כמה פעמים ואני עוד לומד יומם ולילה. היום אני מתחיל מסכת מועד קטן - ואני יודע שכאשר ידחפו אותי מחר לתאי הגזים אני אהיה באמצע דף ז'. וזאת הצוואה האחרונה שלי - שאם הקב"ה מברך אותך להצליח לשרוד - אני מתחנן בפניך שתסיים את המסכת בשבילי".



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/4/2010 21:35 לינק ישיר 

הועבר מאשכול אחר [שנמחק]

נשלח ב-12/4/2010 16:32
חסום משתמש  צטט  הודעה  ערוך  הודעה  לינק ישיר  מחק הודעה  עגן/בטל עיגון להודעה 
התורה של הששת מליונים
נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם

דודי הקדוש ר' יוסף קרליבך הי"ד היה אומר הרבה תורות במחנות ההשמדה, ובשבת 'נחמו' כך אמר להם: לפני הקורבנות שעלו על קידוש ה' היה הפשט בפסוק 'נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם' שהקב"ה בא לנחם את עם ישראל, אבל לאחר הקורבנות הפשט הוא שהקב"ה מבקש 'נחמו נחמו עמי' אותי 'יאמר אלוקיכם', ע"כ, וה' יעזור שכבר תבוא הישועה לנו ולו "אני והוא הושיענא נא".
[תמצית הדברים מתוך הספר 'למען אחי ורעי' עמוד 72]



דווח על  תוכן פוגעני
******* type="text/">menuMgr2776509.renderMenubar();




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/4/2010 22:51 לינק ישיר 
המאמר שדופו הביא, בעברית

 

זה קרה באוסטריה, ערב השואה הקשה. רבי שלמה קרליבך זצ"ל, שהיה אז ילד קטן באוסטריה, פגש את רבי מויש'לה-גוד-שאבעס שסיפר לו על ניגון שבת ישן שרבי נחמן מברסלב בעצמו היה שר. הזמר שלמה כץ מספר את הסיפור המדהים לגולשי ברסלב ישראל.


לפעמים, קשה לכתוב, ועד כמה שזה נשמע לא קל בכלל, אבל אתה פשוט חייב לשתף מישהו... ולא משנה מה יהיה.

יום רביעי האחרון שינה את חיי לנצח, אבל לפני שאספר לכם בדיוק מה קרה, בבקשה מכם רעננו את זיכרונכם ופתחו את ליבכם לאחד מרגעיו היפים והחזקים בחייו של רבי שלמה קרליבך זצ"ל:

אתם יודעים, בדרך כלל כאשר מגיעים ל'נשמת כל חי' אסור לדבר בכלל (בודאי לא בזמן התפילה ובעיקר בחלק זה), אבל רבי מויש'לה לא הצליח לעצור את עצמו. הוא אמר לחזן "אתה מתפלל כלפי מטה במקום כלפי מעלה. התפילין שלך חייבים להיות כלפי מעלה, וכפי שאתה מתפלל הכל הולך כלפי מטה בגלל שאתה מתפלל מהר", ואז בכה. אתם מבינים את מה שהוא אמר. הוא אמר, 'יהודים, אולי זאת הפעם האחרונה שנתפלל 'נשמת כל חי'. האם כך מתפללים 'נשמת כל חי'?'

זה דב שאזכור עד שמשיח יבוא. מויש'לה התקדם ל'עמוד' ואמר: "אני רוצה שכולכם תאמרו את זה בנעימות וברכות", והחל לשיר, "נשמת כל חי תברך את שמך אלוקינו וראוך כל בשר תפאר ותרומם..."

אבל אתם יודעים, חברים, הוא התפלל את כל התפילה עם הניגון הזה. אפילו את תפילת החזרה והקדיש. השעה הייתה כבר 10:30 בבוקר אבל לאף אחד לא היה ממש אכפת. מויש'לה ממש העלה את כולם, לאף אחד כבר לא היה חשש ופחד. התפילה הסתיימה בשעה 11 בבוקר ואימי הביאה יין לקידוש. אני רוצה שתדעו, כל הזמן הזה החלונות היו סגורים והתריסים מוגפים. "כשמקדשים צריך לפתוח את החלון" אמר מויש'לה, "צריך לומר את הקידוש לכל העולם". מה שהוא ביקש היה דבר מטורף לכל הדעות. "מויש'לה זה כבר מוגזם" פנו אליו הנוכחים, "האנשים בחוץ רוצים להרוג את כולנו".

אני ממש לא אשכח את זה. "מי הם?" שאל מויש'לה, "הילדים של עשיו? הם בני דודינו. אתם יודעים מדוע עשיו הוא עשיו? בגלל שהוא שכח מהי השבת. אולי אם יהודי אחד יאמר 'ושמרו בני ישראל את השבת' אולי עשיו יזכור מה לימד אותו יצחק". הוא פתח את החלון ונעמד ממש לידו וממש יכולתם לראות את הגרמנים הולכים הלוך וחזור לאורך כל הרחוב. זה היה מהשמים, הוא ממש הוציא את היין מחוץ לחלון והחל לשיר: "ושמרו בני ישראל את השבת..."

אחרי התפילה הוריי הזמינו אותו להצטרף לסעודת שבת ומויש'לה החל לספר לנו, בצניעות ממש, חצי אומר וחצי לא. "אני רוצה שתדעו שאני ב'רשימה השחורה' של הגרמנים". פתאום נזכרנו, התמונה של מויש'לה הודבקה בכל מקום ברחוב עם הכיתוב: 'היהודי הזה הוא היהודי הכי מבוקש על ידי הפיהרר'.

מה הוא כבר עשה? איזה חטא ופשע? אם אתם זוכרים, אז הרבה גברים יהודים נעצרו והנשים והילדים שלהם נותרו ללא אוכל, ממש גוועו ברעב. מויש'לה היה ער כל הלילה ודאג למחסורם – מביא אוכל לבתים שלהם. זאת הייתה פרשת במדבר, ובפסח הוא ממש הביא מצות ל-2000 משפחות בווינה, גוואלד!

אז הגרמנים חיפשו אותו ולילה אחד, כפי שהוא סיפר, הם תפסו אותו, אבל באותו רגע ממש הוא אמר שהריבונו של עולם נתן לו כוח, הוא הצליח לברוח מהם. במשך היום הוא לא יכול להסתובב ברחובות, אז הוא נשאר איתנו. אז פנה אלינו ואמר: "אני רוצה לבוא שוב פעם, אני חושב שאבוא ביום רביעי בלילה". עכשיו חברים, אני רוצה שתדעו איזה צדיק של שבת הבן אדם הזה. הוא אמר שיבוא ביום רביעי בלילה בסביבות השעה ארבע ואקיש בדלת שבע פעמים לכבוד שבת קודש ואז תדעו שזה אני.

אחי ואני ישנו הכי קרוב שאפשר לדלת. אני ממש לא יכולתי להירדם כל הלילה, חיכיתי למויש'לה גוד שאבעס שיגיע. בסביבות 4:30 לפנות בוקר שמענו ממש 7 נקישות על הדלת. פתחנו את הדלת ומויש'לה עמד בפתחה והחל לשיר: "גוד שאבעס, גוד שאבעס, גוד שאבעס..." שאלנו את מויש'לה מהיכן הניגון הזה והוא סיפר לנו שכשהיה בלובלין בראש השנה והתפלל עם חסידי ברסלב, הוא שמע את הניגון הזה מהחסידים הזקנים שאמרו שהיה זה הניגון שרבי נחמן מברסלב בעצמו היה שר. הייתה זאת הפעם הראשונה ששמענו את השם 'רבי נחמן'. מויש'לה נשאר כל הלילה בביתנו ושר. וזאת הייתה גם הפעם האחרונה שראיתי אותו.

עזבנו לאמריקה ואחי ואני התחלנו ללמוד ב'משיבת תורה ודעת'. כל מי שהגיע ל'משיבה' לימדנו אותו ממש את ניגון ה'גוד שאבעס'. מאוחר יותר התחלתי לפגוש אנשים צעירים, במיוחד בסן-פרנסיסקו. היה לי בית של אהבה ותפילה. אני רוצה שתדעו, הניגון הזה הצליח לחדור לליבם של מאות אלפי אנשים. לא יאומן. הדבר הכי חשוב שלימדתי את כל הילדים הוא, שאפילו אם עכשיו יום רביעי אנחנו אומרים שבת שלום. אנו חיים בדור לפני המשיח, איננו יכולים לחכות עד ליום שבת כדי לומר שבת שלום. אתה יכול לומר שבת שלום כל הזמן.

בכל מקרה, כל זה קרה בשנת 1938. ובינתיים, הזמן עף. אני לא רוצה לספר לכם דברים רעים אבל בבקשה פיתחו את ליבכם. לפני מספר שנים הלכתי ברחוב בן יהודה בתל אביב ומשם המשכתי לכיוון הירקון. פתאום יהודי מוינה פתאום רואה אותי. "אתה שלמה קרליבך?" שאל. "כן" השבתי. "האם אתה זוכר את מויש'לה, אתה יודע, מויש'לה מוינה?"... פתאום זה הכה בי ושאלתי אותו: "אתה מתכוון למויש'לה גוד שאבעס? הוא חי?" אולי הוא בבני ברק? גוואלד! מי יודע איפה הוא? "בוא נתקדם למטה", אמר לי האיש, "יש פארק קטן ליד הנהר, שם אספר לך". התקדמנו לעבר הפארק. "אני רוצה שתדע", הוא החל לספר לי, "שהייתי אחד החברים הכי קרובים של מויש'לה גוד שאבעס" (אגב, חשבתי שאחי ואני היחידים שקראו לו 'מויש'לה גוד שאבעס'. מסתבר, שכולם קראו לו כך. בכל וינה קראו לו 'מויש'לה גוד שאבעס').

חבר'ה תנו לי את הלב שלכם לכמה שניות. היהודי הזה אומר שמויש'לה הצליח להשיג דרכון מזויף, דרכון אנגלי. למויש'לה היו שני ילדים, בן ובת. הוא, אשתו ושני ילדיו ישבו ברכבת שעזבה את אוסטריה, עם דרכון ללונדון. והיהודי הזה אומר לי "גם אני הייתי על הרכבת הזאת". אשתו התחננה בפניו: "מויש'לה, בבקשה אל תשיר" אבל הוא שר את הניגון הזה ללא הפסקה. "בבקשה", היא ממש התחננה, "אל תקים מהומה, חכה עד שנחצה את הגבול". הרכבת יוצאת באיטיות. מויש'לה אומר שהוא חייב לשיר 'גוד שאבעס, גוד שאבעס' פעם נוספת, 'לומר שלום לווינה, אני חייב לומר גוד שאבעס'. הוא פתח את החלון והחל לשיר בפעם האחרונה 'גוד שאבעס גוד שאבעס גוד שאבעס'.

גוד שאבעס גוד שאבעס גוד שאבעס...

אני רוצה שתדעו דבר מדהים. כעבור כמה שנים, הייתי אמור להגיע לקונצרט במנצ'סטר ביום ראשון. כדי להגיע לקונצרט הייתי צריך להמריא מתל אביב ביום שישי בבוקר, כך שחשבתי להיות בלונדון בשבת ואז ביום ראשון להגיע למנצ'סטר. במהלך הטיסה הודיעו לנו, הנוסעים, שיש שביתה בלונדון לכן המטוס ינחת בציריך (היה שם משהו שלא אפשר לנו לנחות). כל מי שהיה צריך להגיע ללונדון, ברגע שהגיע לציריך טיפלו בו ודאגו לו. מדובר בעיכוב של 16 שעות, מינימום, ללונדון נגיע רק אחרי צהריים. אז יהודי אחד פנה אלי ואמר לי: "מדוע שלא תיסע לאנטוורפן ותשהה שם בשבת, ומשם תעלה על ספינה שמפליגה בשעה שש בבוקר ומגיעה ללונדון בשעה 12 ואחר כך תמשיך למנצ'סטר".

טוב, אז הגעתי לאנטוורפן שעתיים לפני כניסת שבת והיהודי שישב לידי במטוס הזמין אותי אליו לשבת. הסכמתי. תוך כדי השיחה עם היושב לצידי ניגש אלי מישהו. אני מכיר את הפנים האלה, אבל מאיפה?.. הוא היה כל כך מתוק שלא רציתי לפגוע בו אם אומר לו שאני לא זוכר מי הוא. הוא אמר לי "ממש שלמה'לה, בוא אלי לשבת". אמרתי לו שאני כבר מוזמן לביתו של היהודי היושב לצידי, "אבל תן לי את מספר הטלפון שלך" אמרתי לו, "אולי אצטרף למלווה מלכה". הוא רשם את מספר הטלפון שלו ואת שמו. קוראים לו העשל. אחרי שהוא חזר למקומו, ניסיתי להיזכר מי זה העשל הזה. בהמשך התברר לי שהוא הבן של מויש'לה. אוי, גוואלד! לא יאומן!

את המלווה מלכה עשינו ביחד. שאלתי את העשל אם הוא מכיר את הניגון של אביו. אתם יודעים משהו, חבר'ה, זה אחד הדברים ששוברים את הלב, הוא היה קטן מדי מכדי לזכור. כלומר, אתם יכולים לתאר לעצמם עד כמה זה היה ברור לי שהגעתי עד לכאן כדי שאשיר לו את הניגון של אביו. וגוואלד! הוא כל כך היה דומה לאבא שלו.

ואני רוצה לספר לכם עוד משהו. הפעם האחרונה שראיתי את מויש'לה, בפעם האחרונה לפני שהוא יצא החוצה הוא עמד ליד הדלת במשך זמן רב ושר: "צור ישראל צור ישראל קומה בעזרת ישראל ופדה יהודה וישראל..." אני רוצה שתדעו חברים, שאני שר את הניגון הזה כל הזמן, כל הזמן..."

ביום רביעי בערב בשבוע שעבר הייתה חתונה של חבר יקר שלי - רוקי זייגלר ובחירת ליבו בינה וויקפילד. החתונה הייתה מדהימה, ממש מדהימה. רחבה מלאה במגוון חובשי שטריימלים והיפים שרקדו ביחד. זה היה מדהים. לחברינו היקר ומורנו, רבי שלמה ברוד, הייתה הזכות לקדש את השניים. לאחר החופה, חסיד צעיר ניגש לרבי שלמה ושאל אותו אם הוא השתמש בניגון של מויש'לה גוד שאבעס כאשר בירך את הזוג מתחת לחופה. רבי שלמה אמר שכן ושאל מדוע הוא שואל זאת. "אני הנין של מויש'לה. זה הניגון של הסבא-רבא שלי", השיב החסיד. (בתמונה משמאל, הזמר שלמה כץ)

כולנו התקרבנו אל החסיד הצעיר והביישן הזה. לא יכולנו להאמין... כולנו הרגשנו חלק מהסיפור. אחד אחד, ניגשנו אליו המומים מצד אחד, אך מלאי שמחה עצומה מצד שני. החסיד הזה אף פעם לא ראה דבר כזה מעולם, וסימן לי שזה ממש מפליא אותו. כיצד אסביר לו מי הוא הסבא-רבא שלו בשבילנו, ולעוד אלפים? כיצד אסביר לו שאלפי אנשים דבקים בניגון של הסבא-רבא שלו ושרים אותו כל יום, כל שבת, כל חג? כיצד אסביר לו מי היה הסבא-רבא שלו לרבי שלנו?

כעבור כמה דקות הוא ניגש אלי ושאל אותי אם אני חוזר הביתה עם רכב ואם יש לי מקום בשבילו, לאשתו ושני ילדיו. מדהים. הוא גר במרחק 15 דקות נסיעה מביתי. הייתי המום מעצם בקשתו – להסיע אותו ואת משפחתו הביתה. כאשר סגרנו את דלת הרכב, וכבר נסענו קרוב ל-25 דקות, התחלתי להרגיש באמת, אבל ממש באמת, את ראש השנה, יום כיפור וסוכות - הכל בבת אחת. זה היה הרבה מעבר למה שאשתי ואני יכולנו להכיל, לא האמנו שזה קורה. אבל, ברוך השם, נזכרתי שלאחרונה שמעתי ברכב את הדיסק של רבי שלמה זצ"ל. היה זה דיסק מאחד הקונצרטים שלו בסוכות, בליל האושפיזין של משה רבינו. במהלך הקונצרט רבי שלמה החל לשפוך את ליבו בפני הקהל: "חברים, אני רוצה שתדעו, אחד הרבנים הכי גדולים שהיו לי אי פעם, אחד המורים הגדולים שאי פעם היו לי הוא רבי מויש'לה גוד שאבעס...' ואז רבי שלמה סיפר את הסיפור בהתלהבות כזו שאף פעם לא שמעתי.

אשתי מצאה את הדיסק, הפעלתי את הרדיו ברכב והדיסק החל להתנגן.

החסיד הזה, ששמו אליעזר העשל, בנו של משה העשל, בנו של אליעזר העשל, בנו של משה העשל המדובר - מויש'לה גוד שאבעס... הוא אף פעם לא שמע את הסיפור הזה לפני כן. הוא ידע מספר עובדות על סבא-רבא שלו, אבל לא מעבר לזה. הוא ישב מאחוריי, וכל מה ששמעתי בזמן שרבי שלמה זצ"ל מספר את הסיפור ושר ברקע הייתה ההתפעלות שלו "פשששש... פשששש". הוא כמעט יצא מדעתו.

אשתו (שהיא קרובת משפחה מצד הכלה) נתנה לי את מספר הטלפון שלהם. אליעזר סיפר לי שיש להם תמונה באלבום משפחתי ישן... תמונה של סבא-רבא שלו. הוא הולך לחפש את זה בבית הוריו ואז יביא לנו אותה. הגענו לביתו. כאשר הוא יצא מהמכונית והחל ללכת לביתו, הוא הסתובב אלי ואמר: "יהי רצון שזכותו של סבא-רבא שלי מויש'לה תגן עליך, על משפחתך ועל חבריך לנצח".

שוחחתי איתו אתמול בלילה, הוא אמר לי שכל מה שהם יודעים הוא שהאפר של מויש'לה נמצא אי שם בווינה. הוא גם אמר לי שהיארצייט של מויש'לה ממש מתקרב, י' מרחשוון, שישה ימים לפני היארצייט של הרבי שלנו.

כי מה בעצם אנחנו יודעים?

גוד שאבעס...





דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-14/4/2010 01:22 לינק ישיר 

גאוועלד שבגאוועלד ועוד עשרות פעמים גאוועלד (באיזה קלטת נמצא הסיפור הזה?)!!!



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-30/11/2010 08:47 לינק ישיר 

שלמה כץ סיפר את הסיפור הזה
ביורצאייט קונצרט בשנה שעברה
ובסוף בסיפור הציג את התמונה של מוישל'ה גוט שבת

נו מי יכול להביא לנו את התמונה גם לכאן



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/8/2011 11:01 לינק ישיר 

לי יש תמונה שלו אוכל להעלות אם יש התעניינות



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/8/2011 15:03 לינק ישיר 

נו‏ ‏קדימה‏ ‏למה‏ ‏הינך‏ ‏מחכה‏!‏?!



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-30/8/2011 15:19 לינק ישיר 

בוודאי נשמח אם תעלה!!



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/8/2011 15:30 לינק ישיר 

איך אני מעלה תמונה?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/8/2011 16:55 לינק ישיר 

https://mail.google.com/mail/u/0/?ui=2&ik=cc1a511130&view=att&th=1321ad201cc694aa&attid=0.1&disp=inline&realattid=f_grywf6mq0&zw
קיבלתי מHOOKII באדיבות ר' שלמה כץ



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/8/2011 17:23 לינק ישיר 

בתגובה העליונה משום מה לא עבד לי כעת אני מקווה שרואים.


תוקן על ידי כלבאשבוע ב- 30/08/2011 17:59:57




תוקן על ידי כלבאשבוע ב- 30/08/2011 18:19:28




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/9/2012 02:54 לינק ישיר 



מקור



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-3/11/2014 13:47 לינק ישיר 

לכבוד היא"צ



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > הכל סביב המוזיקה > פורום רבי שלמה קרליבך > ליום השואה תש"ע
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר