בית פורומים ספרים וסופרים

מבני בניו של נפתלי הרץ וייזל

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-23/5/2010 02:58 לינק ישיר 
מבני בניו של נפתלי הרץ וייזל

נפתלי הרץ וייזל היה מאבות תנועת ההשכלה היהודית, מתלמידיו של משה מנדלסון. על דמותו ראה בסידרת מאמרים בקובץ בית אהרן וישראל גליון מג ואילך.

והנה מקובל לשפוט אדם לפי צאצאיו (ועל כן מדגישים לדוגמא בקשר למנדלסון, הרצל ואחרים שילדיהם השתמדו), ועל כן אני חושב לגלות גם כאן מי הם צאצאיו של נה"ו.

בעיר טורדה שבטראנסילווניה כיהנו שני רבנים אב ובנו ממשפחת ועזעל ברבנות. האבא ר' כלב פייבל כיהן בשנים תרכ"ה-תרנ"ח, והבן ר' בן ציון בשנים תר"ס-תרח"צ.

שניהם היו תלמידים חשובים של הישיבה בפרשבורג (ראה ספר החתם סופר ותלמידיו עמ' תקיג, תקסה. [שם עמ' תריח מוזכר בנו האחר של ר' כלב ה"ה ר' שמואל בנימין, אלא שכתוב שם שכיהן בקהילת סטטווס-קווא, וזה אינו נכון, כי הוא כיהן בקהילה ניאולוגית]).

"בחודש אדר תרצ"ב נבחר ר' בן ציון ווזל לנשיא הלשכה האורתודוכסית של טראנסילווניה. הוא נבחר על דעתם של שני מחנות הרבנים, האשכנזי והחסידי" – י"י כהן: חכמי טראנסילווניה עמ' 82.

שם מוסיף י"י כהן פרט חשוב אודות ר' כלב: "אביו היה ממשפחת וויזל הידועה מפראג". אינני יודע האם באמת ישנה משפחה ידועה בשם וויזל מפראג, אבל לאחרונה קראתי בספר מסורת המשפחה שהם מצאצאיו של נה"ו המפורסם.

ובכן יש לנו צאצאים של נה"ו ששימשו כרבנים אורתודכסיים מפורסמים. על דרך מבני בניו של המן למדו תורה...




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/5/2010 04:00 לינק ישיר 

כנראה סיבת הדבר בזכות ההסכמות החשובות על ספרו יין לבנון...
לאחרונה נתקלתי בספר "קורא באמת" ח"א (למחברו יש הסכמה מבעל ערוך לנר), ושם במסכת שבת גבי אל תקרי חרות אלא חירות, מצטט את ויזל באריכות (כך בזכרוני).



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-23/5/2010 05:16 לינק ישיר 

רנה''ו זכה להערכה אצל הרבה מגדולי ישראל המפורסמים כדוגמת בעל הכתב והקבלה ועוד



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-23/5/2010 08:49 לינק ישיר 

בנוגע לרנה"ו לא היתה מעולם תמימות דעים. גם בדורו וגם בדורות שאחריו היו רבים רבים שסברו שהוא צדיק גמור, ולכל היותר היה אישיות שנויה במחלוקת, על שום שינויים שרצה להכניס במערכת החינוך (שכיום אין מי שאינו נוהג כתוכניתו!!). החסידים אכן שנאו אותו שנאה עזה כמוות, וגם מעטים מן המתנגדים. מאידך גיסא, בעלי המוסר אהבוהו ועד היום לומדים את ספריו. אני לא חושב שמצאו דופי בביוגראפיה האישית שלו.
ולגבי מש"כ קמ"ל שמקובל לשפוט אדם לפי צאצאיו, כבר אמרו חז"ל המתגורר בבית של זכוכית וכו'.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/5/2010 12:28 לינק ישיר 

לא ידוע לי שמקובל לשפוט אדם לפי צאצאיו. אלא מאי, שכדי להמחיש את הפסול והגנאי בשיטות כאלה הנזכרות ואחרות, יש המצביעים מה אירע לצאצאי ראשי השיטה, בבחינת סופם הוכיח על תחילתם. ואמנם יש משיבים, כשבאים ומראים שפירות באושים יצאו לפעמים גם מגדולים וצדיקים, למן א' שך שבימינו דרך בתו המשומדת של רבי ישעיה פירסט זצ"ל מנהיג אגו"י בווינה (שהבחין בקיומה לאחרונה מיודענו אלייעזר) וכלה במעשה בבנו של רבינו גרשום מאור הגולה? ודוחים, לרוב, שלא דומה כלל, כי הראשונים השתמדו בגלל שיטת אבותיהם ואילו האחרונים יצאו לתרבות רעה למרות שיטת אבותיהם. וגם זה אינו פשוט, וכי כל אחד מה"בגלל" היה מטיף לקירבה לנצרות וכדומה? אלא יש לומר שהכוונה לדרך החיים ולשיטה הכללית, שגם אם הם בעצמם לא חפצו כלל בכך, מכל מקום כשלא אוחזים בתורה ומנמיכים המחיצות בין ישראל לעמים או בין היהדות לנצרות או מאירים פנים לחכמת הגויים או לחכמות חיצוניות בכלל וכל כיוצא בזאת, הרי הדרך קצרה יותר לפרוק עול או חמור מכך. וכמשל הקולע שנכתב לאחרונה ב'המעין', אודות מנדלסון [שם התלהט דיון בנושאים קרובים], שהמחליף סעודת שבת בשיח פילוסופי של יהודים ונכרים, גם אם בעצמו ידקדק על קלה כבחמורה, בחינוך ילדיו לא יצליח. ועדיין קשה יהא, שבשלמא חסידים יכולים לטעון כך בלב שלם, אבל מתנגדים מאי (הכוונה ל'מתנגדים' ההיסטוריים, יהודי ליטא במאה ה-19, לא עולם הישיבות בימינו), הלא גם כנגדם יוכלו לטעון כך, היינו את הטענה האחרונה, שמי שאינו דוחה חכמות חיצוניות בשתי ידיים יש יותר סיכוי סטטיסטי והסתברותי שלא ימשיכו בניו את דרכו. ופוק חזי, שבאמת החסידים טוענים כך... אלא שיש להשיב מנגד, עפמ"ש דוד אסף בספרו הידוע, שלא נעדרו פירות באושים גם בקרב אנ"ש החסידים, ויהיה "למרות" או "בגלל" אשר יהיה, קשה להביא ראיה סטטיסטית לכאן או לכאן (משא"כ בני מנדלסון או הרצל, שם הססטיסטיקה חד משמעית בהחלט. ורק יש להעיר, שהרצל היה ציוני רק בעשור האחרון לחייו, וממילא, למרבה צערו של דרשן-המונים ידוע, מתנתק קשר כלשהו בין התנועה הציונית לבין מה שאירע עם בניו של מייסד התנועה). ואם כן הדרא קושיא לדוכתה, אבל כבר אמרו בזה לחלק ע"ד פוקד עוון אבות ולא יומתו בנים והדברים עתיקים.

נ.ב. שאלו פעם את הגרי"א הענקין, מה פשר שמצינו בנביאים מלך רשע בנו של מלך צדיק, ומהבן יוצא שוב מלך צדיק, או רשע וכן להיפך? והשיב: הרי גם מלכות היו שם...



תוקן על ידי תכלת_דומה ב- 23/05/2010 12:33:31




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/5/2010 13:30 לינק ישיר 

 הזכירו כאן את ההסכמות לרנה"ו, אצטט נא:

ר"ד טעביל כתב: "הרבני המופלג החכם השלם המעולה תמים דרך הנבון ומשכיל כש"ת מוהר"ר נה"ו נר"ו".

הרב תשובה מאהבה כותב (סי' א' אות י'): "ובבאור החכם ר"ה וויזל שם". וכן בספרו אהבת דוד כותב התשו"מ: "האלהים אינה לידי דברי האגרת מהמשורר שירי תפארת המליץ א' מני אלף המהולל ונודע לרבים מימי נעוריו בחבוריו ובאוריו נה"ו..". (למרות שרבו הצל"ח כותב בדרושי הצל"ח לט: "קם מעמינו איש רשע והעיז פניו לומר כו'" וכוונתו לאגרת דברי שו"א של נה"ו).

גם רש"ר הירש בכל ספריו מביא "הגאון רנה"ו נ"ע" (ראה ויקרא ג ה יא ג ועוד).

רד"צ הופמן בהקדמת ויקרא כ' שפירושו של נה"ו לויקרא מצויין.

ראה גם בענף יוסף חגיגה יג' שמביא ממנו דברים.

ועי' בשדי חמד פאה"ש א סד שמביא מכתב מבעל זכר יהוסף שהתרעמו עליו שמביא מדברי רמבמ"ן וכ': חדא - שבאור ויקרא הוא מרנה"ו ושכולה אין בו וכבר הסכימו על ספריו גדולי הדור, וגם מספרי רמבמ"ן כגון בעל עטרת רא"ש שמביאו בחדושי ברכות "הגאון המופלג מו"ה משה דעסוי" ומה שציוה החת"ס הוא רק על חנוך הילדים בקטנותם קודם שידעו להכיר כו' ומסיים בעל שד"ח שדבריו קילורין לעיניים.

ראה גם בעמק הנצי"ב ח"ג עקב מט' "החכם נה"ו בחי' רוח חן".

ובתשו' מהרי"א אסאד (!) "הרב מו"ה נה"ו".

ועי' בלקוטי שו"ת חת"ס סי' ב' שהי' החת"ס אצל מהר"ם שיק וביקש חומש ולא מצא כ"א חומש עם הבאור והוכיחו הח"ס ע"ז ואמר "שגם גאון ידוע למד בהם בפרט בס' ויקרא".

ואגב הביאור, הרש"ש מצטט מן הביאור בב"ר לא' ח' ב"ר סח' ה', בשם רש"ד דהיינו ר' שלמה דובנא. בשמ"א ה' יט' הוא מביא את "תרגום האשכנזי". ועי' בב"ר פט' ה' (ראה במדב"ר כב ב) הוא מצטט את הספר תלמוד לשון עברי, ספרו של י"ל בן זאב. – (שבשערו כתוב: "מתנגד לדעת התלמוד בעניני אגדה").

 




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/5/2010 13:31 לינק ישיר 

ואגב אזכיר את המשפט המצחיק הנמצא בכמה מאמרים "רנה"ו שר"י", דהיינו רבי נפתלי ה"ו שם רשעים ירקב..



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/5/2010 13:49 לינק ישיר 

ואגב ביאורו על ויקרא, כבר העירו כאן בעבר שנזכר בדברי מהרי"ל דיסקין על התורה ונגזר דינו, תרתי משמע.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/5/2010 14:43 לינק ישיר 

במטותא, לא הנ"ל הוא שנזכר, עיין באשכול הרלוונטי. ולגבי לשון הסכמות וכדומה על וייזל, הרי הם קובצו בהערה ארוכה בחלק האחרון של המאמרים בעניינו ב'בית אהרן וישראל'. והשאר, כבר הפניתי לגליונות 'המעין' מן השנה הקודמת.

ואתעניין, אגב, באיזה מאמרים נמצא אותו 'הביטוי המצחיק'. במאגרים למיניהם לא עלה בידי.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/5/2010 15:10 לינק ישיר 

לצערי איני בקי בהמאמרים והמאגרים ושאר כלי החיפוש של הדור הצעיר
ומה שעולה בזכרוני או ברשימתי אני כותב
אבל אני מניח שביטוי כזה לא נמצא במאמרים בהמעיין, אלא במשהו חרדי נאיבי ושורשי



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/5/2010 19:42 לינק ישיר 


במאמר הראשון שנדפס בקובץ באו"י אודות נה"ו נדפס בכותרת המאמר שר"י - ברם, אך ורק במאמר הראשון.

אך במכתב הנדפס שם במאמר הראשון מהגאון הנוב"י הוא כותב מפורש על נה"ו שם רשעים ירקב וכו' וכו' - ראה את כל מכתבו שם שפורסם לראשונה מכת"י ביטויים חריפים ביותר על נה"ו.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/5/2010 01:00 לינק ישיר 

כידוע היתה עליו בקורת בחוגי המשכילים כי ספרו מתאים יותר מדי עם חז"ל.
אגב ספריו היו בעבר בהברו בוקס והושמטו. וסנגוריה בת זמנינו עליו, ראה כאן-




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/5/2010 08:41 לינק ישיר 

אכן. ולמי שלא עקב אחרי מה שנכתב בעניין בעולם הספר החרדי בכ-15 שנים האחרונות, הרי "תקציר" ביקורתי שרשמתי זה מכבר, ואיני סבור שתהיה לו תועלת יותר מאשר בהכא:


מחד:
בקובץ 'בית אהרן וישראל', לאורך שנת תשנ"ג, נדפס מאמר ארוך בכמה המשכים (שנה ח' גליונות א'-ה'), בשם "דעתם של גדולי הדור במלחמתם נגד המשכיל נפתלי הרץ וויזל שר"י", מאת הרב ישראל נתן השל מבני ברק. המאמר נלווה לפרסום שני מכתבים חדשים בנושא מכת"י הנוב"י, מגנזיו של האדמו"ר מקרלין-סטולין, שכנראה היוו את התמריץ לכתיבת המאמר.
החלק הראשון בסדרה מוקדש בעיקר לרקע הפרשה, ולדברי הנוב"י. החלק השני מוקדש לדברי הרב דוד טביל אב"ד ליסא, השני רק לנוב"י בעוצמת מלחמתו כנגד ויזל. החלק השלישי מורכב יותר, ועוסק בפעולותיו של הרב צבי הירש אב"ד ברלין (ואגב כך בתגובתו של ויזל; ובהערה כותב שאינו רוצה אף לצטט מלשונו של ויזל מפני שהיא כתובה בצורה גסה ומחוצפת עד שאין הנייר סובלתה וכו'), ובהקשר זה מפרסם את מכתבו השני של הנוב"י, הממוען לגרצ"ה אב"ד ברלין הנ"ל, אשר לא נשמר בידינו זכר ישיר לפעולותיו כנגד ויזל, אלא רק בעקיפין ממכתבים אליו (כמו זה של הנוב"י) או של ויזל וחבריו המזכירים זאת. וכן מתוארות המשך פעולות הנוב"י והגר"ד טביל.
החלק הרביעי בסדרה (שמשום מה, בו ובהבא אחריו נעלמה הסיומת 'שר"י' משמו של ויזל בכותרת המאמר. אולי גילה בינתיים הכותב פתאום שיש גם דעות אחרות לגביו) מתייחס לדרשתו של בעל ההפלאה, שאמנם לא הזכיר בפירוש את ויזל אף תקף בחריפות את ה'ביאור' של מנדלסון, בו היה לו חלק. אלא שבעל ההפלאה מדבר אמנם בתחילה בלשון רבים "פוגרים הפוגרים בתורת ה'" שהדפיסו ספרים, אך אח"כ עובר ללשון יחיד "איש אחד המשוקע בטומאת בית הסתרים...", ועכ"פ ברור שמדובר בתגובה כוללנית ל'ביאור' ולעומדים מאחוריו, ולא בהתייחסות ישירה לויזל ולפולמוס סביב 'דברי שלום ואמת'. גם במכתבו לאב"ד ליסא לא מזכיר אותו או אחרים במפורש (מאוחר יותר, ובגליון ניסן-אייר תשנ"ד הדפיס הר"ינ השל מכת"י את דרשתו של בעל ההפלאה, העוסקת לדבריו בהתקפה על ויזל, אף שכמו כל דברי בעל ההפלאה לעיל, אין הוא מוזכר במפורש אלא ברמז. זו הדרשה שנדפסה במקוטעין בחלק הרביעי של המאמר, ובגליון הנ"ל נדפסה בשלמות). .
בחלק החמישי והאחרון הוא עוסק בתמיכתם של רבני איטליה בויזל כנגד הלוחמים נגדו (שאף תמכו בגישתו בעניין לימוד החכמות), וכותב שבאשכנז "היו מאוחדים כל גדולי ישראל בשעתו נגד שיטה זו". ובהערה מתפלא כיצד על אף שבעל ה'תשובה מאהבה' יצא כנגד מנדלסון , ולדבריו גם כנגד ויזל (אך ראיותיו לא מפורשות, אלא התייחסויות עקיפות ומרומזות מדברי התשובה מאהבה לטענת ויזל "שיש שתי תורות, אחת תורת השם ואחד תורת האדם" - וקורא לזה "הבל הבלים" ו"דברים בטלים" ו"שטות עצמן", אבל לא משהו ישיר יותר), הרי ש"בשנים מאוחרות יותר מצטט כבר מדבריהם כדלהלן", ואף עשה זאת בלשון דוגמת "המהולל ונודע לרבים מימי נעוריו".
עוד הוא מביא מכתב של הרב ישראל משה חזן, אודות היחס בין ויזל ורבני איטליה, אשר מכבד מחד את ויזל ובאופן עקרוני גם את שיטתו, אך מצדיק את התנגדותום של גאוני רו"פ מחשש האפיקורסות וכו' שתצא מזה, שהתברר שצדקו. כן מביא את דבריו של בעל 'זרע אמת' (והיות שדבריו מתאימים לו ונוחים לו יותר מדבריהם של שאר רבני איטליה הנ"ל, מביאם בשלמות על פני כמעט ארבעה עמודים).
בהערה האחרונה במאמר, הנפרשת על פני ארבעה (!) עמודים באותיות קטנות, הוא מתייחס סוף סוף לגדולי ישראל האחרים, שדווקא ציטטו מדברי ויזל ואף שבחוהו; ולטענתו המוזרה, הרי זה "כנראה מבלי שמוע מכל הפולמוס שנתהוה על וויזל וחיבוריו", או טענה מוזרה אחרת, שהפולמוס סביב מנדלסון האפיל והשכיח את הפולמוס סביב ויזל, או טענה דומה, שבגלל שהרפורמים שקמו אח"כ היו גרועים יותר, "גרם לכך שרמ"ד ונה"ו נחשבו כשרים לעומתם". וכך דוחה לסוף ולהערה באותיות קטנות דברים כמו אלה של המהר"ם שיק הכותב ש"עברתי בין בתריו" של הביאור לספר ויקרא, שחיבר ויזל, "ולא מצאתי בו שום נדנוד אפיקורסת וחשש", ורק כשאמר זאת לחת"ס הפנה אותו הלה לספר דברים (שחיבר מנדלסון) והסתייג מן הביאור, או תלמידו הגדול השני של החת"ס, הרב יהודה אסאד, שמזכירו אף הוא בלשון מכובדת, ושאר הגדולים שהם ואחריו הובאו במבואות הספרים הנ"ל. ומזכיר רק בקצרה את הסכמת הערוך לנר ומצטט ממנה שני משפטים בסה"כ (כאשר מדברי אחרים, באותה הערה, הוא מצטט לפעמים חמש עשרה שורות!), ואת דברי בעל תפארת ישראל על ויזל ש"הגם כי עיניו כיונים על אפיקי הש"ס" (להיפך גמור מדברי גדולי הנלחמים נגד ויזל, אשר במאמר הראשון מאריך הרב הנ"ל לדון בהם, שטענו שהלה היה רק בקיא במקרא ודקדוק ולא בתלמוד). וכל כיו"ב, אע"פ שמספר הגדולים שציטטו מדברי ויזל ומהם אף התייחסו אליו במפורש בכבוד - רובם מן הדור שלאחר הפולמוס והלאה - גדול כמה מונים ממספר הגדולים שנלחמו נגדו. ומזכיר אגב אורחא ששאול לוין, בעל 'בשמים ראש' ובנו של הגרצ"ה אב"ד ברלין, כתב קונטרס בשם "כתב יושר" על הפולמוס סביב ויזל, "ואכמל"ב" - וא"כ, כיוון שקיצר, חזקה שקונטרס זה מצדד בויזל... (אלא שאין זו מחמאה, כמובן). וכן מזכיר בחצי משפט את מאמרו של ר' מאיר הילדסהיימר על יחס גדולי ישראל למנדלסון, אך לא מפנה למקומו, אולי מחשש עינא בישא.




מאידך:

בירושלים תשס"ב נדמ"ח 'ספר המידות' של "מו"ה נפתלי הרץ ויזל זצ"ל" (כרשום על הכריכה), ע"י "הרב חיים ליפשיץ מח"ס 'אמונת חכמים'". בפתח הספר מופיע מאמר הקדמה מאת הרב משה צוריאל, ולצידו מבוא ארוך מאת המו"ל (יש שטענו שהיינו הך), המאריך להגן על ויזל ולהוכיח שאע"פ שהיו מגדולי דורו שיצאו נגדו בחריפות, ובראשם הנוב"י, יש הרבה מן הגדולים (בייחוד מגרמניה) שהעריכוהו ודיברו בעדו, אף בדור שלאחר הפולמוס סביבו. במאמר מתפלמס הרבה הרב צוריאל עם הספר 'הגאון', שיצא באותה שנה, וטוען שאסמכתאותיו מפוקפקות, בין השאר מפאת הטיעון המקורי, שלדעתו אין לסמוך על כתבים ומכתבים שנדפסו רק עשרות שנים לאחר פטירת מחברם, אא"כ מצורף להם תצלום הכת"י, ואחרת הם לעולם חשודים כמזוייפים... מאידך הוא גם מעלה טענות ענייניות לגבי דעתם של כמה גדולים, בעיקר על סמך המתודה של הוכחה שתלמיד ידוע של אותו גדול חלק במפורש יחס מכובד לויזל, וא"כ אי אפשר לייחס לרבו התנגדות חריפה לו.
הוא, ויותר מזה בספר שלהלן, אינם עומדים על כך שהבאת ראיות משמו של "רנה"ו" או "החכם נפתלי הרץ ויזל" וכדומה אינם בהכרח אישור לדמותו של הלה, לא כל שכן להשקפותיו, אלא מלמדות יותר על כך שגדולי ישראל הללו, ובאותם דורות, לא נמנעו מלהביא "את האמת ממי שאמרה" אף אם האומר הינו מפוקפק (ושלא כדרך הנוב"י, שסבר שיש להחרימם ולהוקיעם מחוץ לגבול ישראל ולא היה מעלה על דעתו להביא מדבריהם). ממילא אפשר למחוק חלק ניכר משמות הגדולים שמביא כתומכים בויזל (אם כי מאידך אכן יש כאלה, ובראשם הערוך לנר, שביטויי הכבוד וההערכה שלהם כלפי ויזל אינם מתפרשים לשתי פנים).
בראשל"צ תשס"ג נדמ"ח ספר נוסף של ויזל, 'יין לבנון' על מסכת אבות (בהוצאת ישיבת ההסדר המקומית), ע"י "הרב יעקב סגל". גם כאן נדפס כמבוא מאמר גדול להגן על ויזל ולפרט בשבחיו כתלמיד חכם ירא שמיים; המו"ל מביא הרבה מהנכתב בספר הקודם, ומוסיף הרבה באותו כיוון. מתפלמס למשל לגבי התשובה בשו"ת החת"ס החדשות (נדפס בתשמ"ג) סי' ו', שלטענתו נשלחו בה ידיים כדי להשמיץ את ויזל. כן מביא עוד רשימה ארוכה של רבנים, חלקם גדולים וידועים וחלקם פחות, שציטטו מדבריו בכבוד והסתמכו על דבריו. כן הוא מתעכב ארוכות על הסכמתו הנזכרת של הערוך לנר לספרו של ויזל, דור ומחצה לאחר הפולמוס. באופן כללי, הוא טוען שבזמן הנוב"י עוד לא היה את עשרות הרבנים שלאחר מכן התייחסו במכובד לויזל על אף דברי הנוב"י, משא"כ היום, כשלמול דברי הנוב"י ומקצת אחרים יש את כל הנ"ל, וא"כ עלינו, ההולכים לאורם של גדולי ישראל (ללא פניות כביכול), בהחלט להעדיף את דעתם ויחסם. כמו כן, לסיום, מביא עדות מהרד"צ הילמן שראה בכת"י הספר "חכמה ומוסר" של ר' שמחה זיסל זיו מקלם מובאות מדברי ויזל, שנמחקו על ידי מו"לי הספר בניו יורק תשי"ז.

ע"כ.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/5/2010 09:06 לינק ישיר 

עד שעברתם לדון באישיותו של וייזל עצמו, אולי יבאר נא קא משמע לן את דבריו שבראש האשכול:


שם מוסיף י"י כהן פרט חשוב אודות ר' כלב: "אביו היה ממשפחת וויזל הידועה מפראג". אינני יודע האם באמת ישנה משפחה ידועה בשם וויזל מפראג, אבל לאחרונה קראתי בספר מסורת המשפחה שהם מצאצאיו של נה"ו המפורסם.

איפה בדיוק קראת? מהו "ספר מסורת המשפחה"" [או, שצ"ל קראתי בספר, מסורת המשפחה שהם וכו', אבל מהו הספר?]




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/5/2010 15:26 לינק ישיר 

             היה תלמוד של ר יהונתן אייבשוטץ ויש לו עדות מעניין מאד על רבו כאן (בסוף) http://onthemainline.blogspot.com/2010/02/rhirschel-lewin-and-moses-mendelssohn.html



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/5/2010 07:09 לינק ישיר 

תכלת_דומה כתב:
תלמידו הגדול השני של החת"ס, הרב יהודה אסאד, שמזכירו אף הוא בלשון מכובדת,


ר יהודה אסאד לא הי' תלמידו של החת"ס. הי' תלמיד ר' מרדכי באנעט. 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > שירה ספרות ופרוזה > ספרים וסופרים > מבני בניו של נפתלי הרץ וייזל
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 לדף הבא סך הכל 2 דפים.