בית פורומים הפורום הכללי והחרדי

תמיכת גדולי ישראל רבים ברעיון הציוני

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-14/9/2010 17:31 לינק ישיר 
תמיכת גדולי ישראל רבים ברעיון הציוני

 

גדולי ישראל שתמכו ברעיון הציוני

מה שמנסים להסתיר רבים מהחרדים היא שהיו לא מעט מגדולי ישראל שתמכו לאורך השנים ברעיון הציוני ולמעשה בגלל תמיכתם ברעיון הציוני, בגלל זה עצמו כבר לא רואים בהם גדולים. זה ממש כפי שכותב הנצי"ב על צדיקי בית שני שהיה צדיקים, עוסקים בתורה וגומלי חסדים, אלא שלא היו ישרים בהליכות עולמים, וכל מי שלא חשב כדעתם היו רואים בו צדוקי ואפיקורס. רובה ככולה היא של גדולי שתמכו ברעיון הציוני. אמנם חלקם התנגדו למסגרת הציונית ואף ל"מזרחי", אך ראו ביישוב הארץ החילוני רצון ה' שכך יהיה, ולא מעשה כפירה שיש להילחם בו, וזה מתאים לדעה הדתית-לאומית ולא להשקפה החרדית שהייתה מקובלת אצל רוב החרדים בראשית הציונות. כמה מהגדולים המובאים כאן היו לפני שהייתה ציונות, אך השקפתם לגבי יישוב הארץ וההתייחסות ליושבי הארץ מתאימה להשקפה הדתית-לאומית ולא להשקפה החרדית המקובלת. אך רוב הרשימה הם גדולים שתמכו בהשקפה הדתית-לאומית במילואה, וחלקם אף שותפים פעילים בה.

מרן הגאון ר' ישראל פרידמן מצ'ורטקוב זצוק"ל (תרי"ד-תרצ"ד) - האדמו"ר השני מצ'ורטקוב ובן למייסד החסידות הגאון ר' דוד משה פרידמן זצוק"ל, מבניו של הגאון ר' ישראל פרידמן מרוז'ין זצוק"ל. על אצילותו כונה "מלך ישראל". מנשיאי מועצת גדולי התורה וממנהיגי יהדות מזרח אירופה קודם השואה. בפגישתו עם הרצל הוא אמר כי החצר הצ'ורטקובית רואה בעין יפה את הפעילות הציונית, אלא שהיא רוצה להבטיח את האינטרסים האורתודוקסיים בתוך ההסתדרות הציונית. אמנם תמך באגודת ישראל והיה אף חלק ממנה וזאת כי ראה בה מחסום בפני ההשכלה והחילוניות, אך בכל מקרה ראה בחיוב את יישוב הארץ הציוני. בפגישת מרן הגאון הרצי"ה קוק זצ"ל בתרפ"א עם רבנים ואדמו"רים בוינה, הוא שיבח את דברי מרן הגאון הראי"ה קוק זצוק"ל בספר "אורות" ואף קנה את הספר במאה כתרים.

מרן הגאון ר' ישראל פרידמן מהוסיאטין זצוק"ל (תרי"ח-תש"ט) - האדמו"ר השני בחסידות הוסיאטין ובן מייסד החסידות הגאון ר' מרדכי שרגא-פייבוש פרידמן זצוק"ל, מבניו של ר' ישראל מרוז'ין. גדולי הצדיקים העריצוהו כאדם קדוש, והאדמו"ר מבעלז כינהו תדיר: "צדיק יסוד עולם". תומך מובהק של דרך הציונות הדתית ואף חיזק את ידי ה"מזרחי". פרסם מכתבים בשבח הפעילות הציונית ובשבח המזרחי וכן מכתב על הצורך בתמיכה בקק"ל כי "גאולת אדמת הקודש מיד נוכרים מצווה גדולה מאוד" (ראו "יחידי סגולה" מאת הרב איסר פרנקל, עמ' 232) ותרומה לקק"ל הייתה בשביל צדיק יסוד עולם זה קיום המצווה הגדולה מאוד הזו. אף הוא שיבח את דברי הרב קוק ב"אורות" באותה פגישה על הרצי"ה. זכה לראות בהקמת מדינת ישראל ואמר עליה שהיא "אתחלתא דגאולה".

הגאון ר' אברהם יעקב פרידמן מסדיגורה השני זצ"ל (תרמ"ד-תשכ"א) - נינו של ר' ישראל מרוז'ין, שנקרא ע"ש סבו, הגאון ר' אברהם יעקב מסדיגורה זצוק"ל (הראשון) ומבני ר' ישראל מרוז'ין. היה מחשובי האדמו"רים וממנהיגי אגודת ישראל. תמך בציונות וראה במדינת ישראל אתחלתא דגאולה וחגג בשמחה את יום העצמאות.

הגאון ר' חיים מאיר יחיאל שפירא מדרוהוביץ' זצוק"ל (תרכ"ד-תרפ"ד) - נכד הגאון ר' אברהם יעקב מסדיגורה זצוק"ל (הראשון) ור' חיים מאיר יחיאל שפירא ממוגלניצה. הוביל את ייסוד ההסתדרות החסידית-ציונית "אגודת יישוב ארץ ישראל" שהסתפחה אחרי כמה שנים למזרחי.

להקמתה היו שותפים הגאון ר' יעקב מהוסיאטין זצ"ל (תרל"ט-תשי"ז) שהיה חתנו וממלא מקומו של ר' ישראל מהוסיאטין, והגאון ר' שלמה חיים פרידמן מסדיגורה זצ"ל (תרמ"ז-תשל"ג) שלאחר כמה שנים באדמורו"ת עזב מעמד זה למען פעילות ציונית.

גם עם הגאון ר' משה פרידמן מבויאן-קרקא זצוק"ל הי"ד (תרמ"ה-תש"ג) נפגש הרצי"ה בוינה, שאליה עברו אדמו"רי בית רוז'ין עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה (כולל ר' ישראל מצ'ורטקוב, ר' ישראל מהוסיאטין, האחים ר' אברהם יעקב מסדיגורה ור' שלמה חיים מסדיגורה, ואחיינם הגאון ר' מרדכי שלום יוסף פרידמן מסדיגורה זצ"ל, בן הגאון ר' אהרן מסדיגורה זצוק"ל שנפטר בדמי ימיו), וגם הוא הביע תמיכתו בדברי הרב קוק.

הגאון ר' מנחם נחום פרידמן (השני) משטפנשט זצוק"ל (תר"ם-תרצ"ג) - היה אמור להיות האדמו"ר השלישי משטפנשט לאחר דודו, הגאון ר' אברהם מתתיהו פרידמן משטפנשט זצוק"ל שהיה אחי אביו, הגאון ר' אברהם יהושע השל פרידמן מאז'ראד, ושניהם (ר' אברהם מתתיהו ור' אברהם יהושע השל) בני מייסד חסידות שטפנשט, הגאון ר' מנחם נחום פרידמן זצוק"ל, בן ר' ישראל מרוז'ין. אך לאחר שחזר מרבנות איצקן לעיירת הולדתו שטפנשט ותפקד בחסות דודו כאדמו"ר לא רשמי, נפטר ממחלה קשה בחיי דודו שנפטר חודש אחריו, ובכך באה לסופה שושלת אדמו"רי חסידות שטפנשט. מצד אמו מרת בת שבע היה נכדו של הגאון ר' יצחק פרידמן מבוהוש זצוק"ל שהיה נכדו של ר' ישראל מרוז'ין (כלומר מצד אביו היה נין של ר' ישראל מרוז'ין ומצד אמו בן נין). נשא לאישה את בת משפחתו, מרים, בת ר' ישראל מצ'ורטקוב. פעל במסגרת "אגודת יישוב ארץ ישראל" שהסתפחה ל"מזרחי", ותמך בגלוי בקרנות הציוניות ואף היה יו"ר קרן היסוד ברומניה. (אליקים גצל קרסל, "לקסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים" כרך ב', ספריית הפועלים, מרחביה תשכ"ז, עמ' 663; "פנקס הקהילות - רומניה", יד ושם, ירושלים תש"ל, עמ' קל"א)

הגאון ר' יצחק טברסקי מסקווירא זצוק"ל (נפטר בתש"א) -  בנו של הגאון ר' מרדכי טברסקי זצוק"ל, אחיו הגדול של הגאון ר' דוד טברסקי זצוק"ל ששימש כאדמו"ר השלישי מסקווירא ובתרע"ד בגלל המהפכה הבולשביקית העביר את חצרו לקייב. לאחר פטירת ר' דוד בתרע"ט שימש בנו הגאון ר' יעקב יוסף טברסקי זצ"ל כרבי מסקווירא בבלז לאחר שנשא את ביתו של הרבי מבלז, הגאון ר' יששכר דוב רוקח זצוק"ל. בתרפ"ג עבר ר' יצחק, בו דודו, של ר' יעקב יוסף לשכונת בורו-פארק בניו-יורק שבארה"ב והקים שם חצר חסידית משלו. היה מראשי המזרחי בארה"ב ונודע כאחד מגדולי צדיקי הדור. לאחר מלחמת העולם השנייה גם ר' יעקב יוסף (נפטר בתשכ"ח) עבר לארה"ב והקים את חצרו בקהילת ניו-סקוור שייסד במחוז רוקלנד במדינת ניו-יורק מתחם מגורים כפרי רחוק מהמרכזים העירוניים. בניהם ונכדיהם המשיכו וממשיכים את שתי החצרות.

הגאון ר' שמואל חיים הורוויץ מחנצ'ין זצוק"ל () -  צאצא ישיר ל"חוזה מלובלין" זצוק"ל ונכד הגאון ר' יוסף ברוך שפירא ("היהודי הטוב") מנוישטאט זצוק"ל שהיה בן הגאון ר' קלונימוס קלמיש שפירא ("המאור ושמש") מקראקא זצוק"ל. אמר שמי שמקטרג על היישוב היהודי בארץ ישראל שכבר בזמנו היה ברובו חילוני הוא מרגל (כלומר כמו המרגלים בתורה שהוציאו דיבת הארץ רעה). הוא השתמש רק ביינות "כרמל מזרחי" וקנה שמן זית, אתרוגים וחיטה רק מא"י. כן דיבר בשבתות בעברית כהזדהות עם שפתם של רוב היישוב היהודי בארץ. סדרי חייו ויומו נוהלו לפי שעון א"י. הרבי מפיאסצ'נה, הגאון ר' קלונימוס קלמיש שפירא זצוק"ל הי"ד (תרמ"ט-תש"ד), ואחיו הגאון ר' ישעיה שפירא זצ"ל (תרנ"א-תש"ה), האדמו"ר החלוץ וממנהיגי "הפועל המזרחי", היו בני בתו.

מרן הגאון ר' חיים ישראל מורגנשטרן מקוצק-פילוב זצוק"ל (ת"ר-תרס"ה) - נכד הגאון ר' מנחם מנדל מקוצק זצוק"ל, שמתרל"ג החל לכהן כאדמו"ר בקוצק ואחרי כן בפילוב. משנתו הציונית בספרו "שלום ירושלים".
מדבריו: 'כאשר הנני רואה שנעשה הערה מן השמים... על הארץ ועל ישראל... שנתיישבו בארצה"ק אלפים מישראל... מצליחים בה והארץ נותנת יבולה... בהשגחה פרטית הנראה לעין, ועוד זאת כי ממשלת תורגמה נתנה רשיון בנ"י לקנות שם אחוזת שדה וכרם אשר עד עתה לא הורשה בכל ממשלתו לקנות אף פסיעה אחת, וכמעט שהיה אסור להזכיר לפניהם שם ישראל, כי המה שונאי ישראל ביותר... ועתה נהפוך הוא, ובשנה שעברה יצאה שמה פקודה שכ"א מישראל יכול לקנות על שמו ארצות ובניינים... והממשלה נותנת להגן עליהם מכל מאורע...' (מההקדמה ל"שלום ירושלים").

'שאף כי העוסקים אינם צדיקים כ"כ, כבר למדנו אשר מהאנשים הפשוטים מבני ישראל, ימצא בהם הקב"ה קורח רוח ולפעמים יותר מן הצדיקים הגמורים ואין אתנו יודע במי חפץ ה' יתברך לקדש שמו על ידו במהרה.' ("שלום ירושלים", סימן א')

הגאון ר' חנוך בורשטיין מסוכצ'וב זצ"ל (נפטר בתשכ"ט) - נכד הגאון ר' אברהם בורשטיין מסוכצ'וב זצוק"ל ובן בנו הגאון ר' שמואל זצוק"ל, שכיהן כאדמו"ר מסוכצ'וב לאחר פטירתו בשואה של אחיו, הגאון ר' דוד בורשטיין זצוק"ל. היה ציוני נלהב משחר ימיו ואף היה עורכו של הביטאון הציוני "ההד".

הגאון ר' ישראל הגר מויז'ניץ זצוק"ל (תר"ך-תרצ"ו)  - אמנם תמך ב"אגודת ישראל" ולא במסגרות הציוניות, אך אמר שלא רצה להיות שותף לקיצונים יותר ולאסור את הציונים מפני שלדעתו רצון הקב"ה שתיבנה הארץ על ידיהם מפני שהבריונים בימי בית המקדש השני גרמו לחורבן בית המקדש (בשרפת המזון שהיה בירושלים והיה יכול להספיק לכ-20 שנים) לכן הבריונים בימינו יבנו את ארצנו ויתקנו את מה שקלקלו הבריונים בבית שני. (הדברים מובאים ב"אם הבנים שמחה" מאת הגאון הרב יששכר-שלמה טייכטל מפישטיאן זצ"ל הי"ד (מחשובי תלמידיו וחסידיו של הגאון ר' חיים אלעזר שפירא ממונקץ' זצוק"ל, שהיה כרבו אנטי-ציוני ותוך כדי השואה הפך לציוני נלהב שראה בבניין הארץ הציוני אתחלתא דגאולה), פרק שני, אות י"ט, עמ' קל"ה במהדורה השנייה בהוצאת "קול מבשר").

מרן הגאון ר' אהרן ישעיה פיש מהאדאס זצוק"ל (נפטר בתרפ"ח), מגדולי תלמידיו וחסידיו של הגאון ר' אלעזר צבי ספרין מקומארנו זצוק"ל, ובעצמו ומגדולי הדור בנגלה ובנסתר (בן הגאון ר' יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין מקומארנו זצוק"ל בעל "היכל הברכה" ובנו של מייסד חסידות קומארנו, הגאון ר' אלכסנדר סנדר ספרין זצוק"ל) אמר לתלמידו הרב אביש רוטמן זצ"ל: 'ואם אנו רואים שרבים מתאווים לבנותה אפילו ע"י הגרועים שבישראל, מאן מפיס ומאן יהיר להפריע אותם מעבודתם, אולי הוא רצון הי"ת לבנות ע"י אנשים כאלה דווקא "ובהדי כבשי דרחמנא למה לך", עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות יודע איך לסבב את הדברים והנח להם'. (הרב טייכטל מעיד ששמע דברים אלה מהרב רוטמן עצמו בבוסרמין והם מובאים ב"אם הבנים שמחה", פרק שני, אות י"ט, עמ' קמ"ט במהדורת "קול מבשר")

כן מביא הרב טייכטל מה שאמרו לו מי ששמעו מפיו של הגאון הרב שמואל רוזנברג מאונסדורף זצוק"ל (תר"ב-תרע"ט) שאמר בתרע"ח: 'אוי! אני רואה שח"ו היהודים לא יוכלו להישאר כאן במדינות אלו ויהיו מוכרחים לברוח. לא יהיה לאן לברוח! מדוע לא רואים לבנות את היישוב בארץ ישראל?!' (עמ' כ"ה במהדורת "קול מבשר")

ועוד כותב ב"אם הבנים שמחה" שאמר לו הגאון הרב דוד מייזלס מאוהל זצ"ל (רב קהילת החסידים אוהל) כשביקר את הרב מייזלס בית החולים וארוש מאיאר בבודפסט באייר תש"ג: "באמת יצא שלא צדקנו בכך שהיינו מאחור בעניין תנועת בניין הארץ" (עמ' קע"ו). ועוד אמר לו הרב מייזלס ש"הרבה מאחינו בני ישראל היו ניצולים אם היינו כולנו עוסקים בבניין ארצנו". הדברים נאמרו בעקבות דרשה שנשא הרב טייכטאל בשבת, חול המועד פסח תש"ג, שבה דיבר גם על חובת בניין הארץ.

מרן הגאון ר' אליהו גוטמאכר מגריידיץ זצוק"ל (תקנ"ו-תרל"ה) - מתלמידי הגאון הרב עקיבה אייגר זצוק"ל. דבק בקבלה ונהג כאדמו"ר אף שהחסידות לא הגיע לשלזיה מקום מושבו. נודע שאחד מגדולי בעלי המופת. אמנם הוא נפטר 7 שנים לפני תחילת העלייה הציונית הראשונה, אך דעותיו והשקפתו ביחס ליישוב א"י מתאימים לדעה הדתית-לאומית כפי שנראה בדבריו להלן.
מדבריו: 'אצלי כבר ברור שאם יקיימו ישראל שיתחילו לעבוד אדמת הקודש בסך ק"ל משפחות שתהיה התחלת הגאולה גם כשלא יהיו ישראל ראויים לכך... ויש לראות גודל התכלית בזה שהקליפה גוברת גם בצדיקים היותר גדולים לבטל הטוב הזה.' (במכתבו לגאון הרב חיים אלעזר ווקס זצ"ל מפיוטרקוב שנדפס בשו"ת "נפש חיה", סוף סימן א')

בתקופת הרב גוטמאכר היו שניים נוספים שהיוו אתו את מבשרי הציונות והיסודות להשקפה הדתית-לאומית:

מרן הגאון הרב צבי הירש קלישר מטהורן זצוק"ל (תקנ"ו-תרל"ה) שהיה מחשובי תלמידי ר' עקיבא אייגר והגאון הרב יעקב ליברבוים מליסא זצוק"ל. משנתו לגבי יישוב הארץ ב"דרישת ציון" ו"אמונה ישרה". הוא כתב כתב: 'נמצאים שם בא"י רבים אשר אור התורה לא זרח למו, ורוצים בכל לב לבקש עבודת האדמה, ואדרבה המה יחזיקו את לומדי התורה תשושי הכוח אשר תורתם אומנותם'.

ומרן הגאון הרב יהודה חי אלקלעי זצוק"ל (תקנ"ח-תרל"ט).

גם השקפת מרן הגאון הרב אברהם אזולאי זצוק"ל (ש"ל-ת"ד), סבו של הגאון החיד"א זצוק"ל ובעל "חסד לאברהם", לגבי ארץ ישראל והיחס לאנשים שאינם שומרי מצוות החיים בארץ מתאימה להשקפה הדתית-לאומית וכך כתב בספרו המפורסם: 'כל הדר בא"י נקרא צדיק הגם שאינו צדיק כפי הנראה לעיניים, כי אם לא היה צדיק הייתה הארץ מקיאו... וכיוון שאין הארץ מקיאו, בהכרח הוא נקרא צדיק, ואף אם הוא בחזקת רשע.' (מעיין ג', נהר י"ב)

וכן כתב בסגנון אחר מרן הגאון הרב משה חגיז זצוק"ל (תל"ב-תק"י): ''כי יצאה הגזרה מלפניו יתברך כי כשם ש"כל האנשים הרואים את כבודי'... אני גוזר עליהם שלא יראו את הארץ, כך לדורות הבאים, כל מי שמוציא לעז על הארץ ילקה בגופו וייכנס בעונש זה, היינו 'וכל מנאצי לא יראוה' דקאי על העתיד ג"כ.' ("שפת אמת" דף ל"ב, ב' במהדורת וילנה תרל"ו)

וכן הגאון הרב החפץ בעילום שמו מאוהל זצוק"ל שנפטר בתרכ"א, וחיבר בעילום שמו את הספר "נחלה לישראל", ולאחר כ-40 שנים שבהן כיהן כרבה של אוהל ועלה לארץ, דעתו ביחס ליושבי הארץ מתאימה לדעה הדתית-לאומית: הוא מביא דברי החסד לאברהם ומוסיף עליהם שאין אנו יכולים להבין בעינינו הגשמיות את יושבי א"י ולכן "אין אנו יכולים לדונם ולבזות אישים פרטיים וכל שכן הכלל, אפילו אנו רואים מהם אשר לא הוטב בעינינו ולא טוב עשה בקרב עמיו" (דבריו מובאים ב"אם הבנים שמחה", עמ' כ"ג במהדורת "קול מבשר" לאחר דברי ר' משה חגיז וה"חסד לאברהם" הנ"ל).

מרן הגאון הרב נצי"ב זצוק"ל (תקע"ז-תרנ"ג) - תמך בהקמת המושבות של חלוצי העלייה הראשונה, אף שכמובן התנגד בכל התוקף לחילוניות.
מדבריו: "ראה ראינו כי היה ה' את רוח עמו ישראל... להתיישב נחלות שוממות בארץ הקדושה ולכונן שם מושבות לנדחי ישראל, וקול ה' דופק על פתחי לבבנו לאמר: 'פתחו לי פתח בפעולתכם, כי הגיעה השעה אשר לא ייאמר עוד על ארץ ישראל עזובה ואין דורש אותה ועתה סרה מעליכם קללת ה' שתהיה הארץ שוממה' ובא דבר ה' בכריתת ברית לאמור: 'והארץ אזכור'."
"וכמו שהיה בימי עזרא הסופר נישא נשים נוכריות... מורגלים בחילול שבת ולא ידעו את התורה כלל, כל אלה נתקבצו והכינו את יישוב הארץ בערים עד שאחרי כן נתמלאה הארץ בבניה, כך עלינו להתעורר לקול רצון ה'... בכל מקום אשר אחינו מפוזרים שם... ובכל סוגי ישראל."
הנצ"יב מביא קושייה ותירוץ בשם הגאון ר' פנחס הורוויץ זצוק"ל זיע"א, בעל ה"הפלאה", לגבי דברי חז"ל: 'לעולם ידור אדם בא"י ואפילו בעיר שרובה עקום ואל ידור בחו"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוק, וכל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוק.' שואל בעל ה"הפלאה": מלשון הגמרא משמע שהדר בא"י רק דומה כמי שיש לו אלוק אבל באמת אין לו, והדר בחו"ל רק דומה כמי שיש לו אלוק אבל באמת יש לו, ויוצא שחו"ל עדיפה על א"י? ותירץ שכוונת חז"ל היא שהמקבל עליו עול תורה ומצוות אין לו אלוק, והפורק מעליו עול תורה ומצוות אין לו, אך מעלת א"י גדולה כ"כ שכל הדר בה, אפילו אין לו לא תורה ולא מצוות, כבר דומה כמי שיש לו אלוק, וכל הדר בחו"ל אפילו מקבל עליו עול תורה ומצוות ובאמת יש לו אלוק, עכ"ז דומה כמי שאין לו. וא"כ, ממשיך הנצי"ב, כוונת חז"ל בחילת דבריהם הנ"ל היא שלעולם ידור אדם בא"י אפילו בעיר שרובם עכו"ם, כלומר, ועי"ז פורק מעליו עול תורה ומצוות, ואל ידור בחו"ל אפילו בעיר שרובה ישראל, כלומר, ועי"ז ישמור תורה ומצוות בשלמות. ומוסיף עוד הנצי"ב ואומר שכך אמרו בסגנון אחר במדרש ילקוט שמעוני איכה ג': 'ורבותיה בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה. אמר הקב"ה: "הלוואי יהיו בני עמי בארץ ישראל אף על פי שמטמאים אותה".' (שלושת הקטעים של דברי הנצי"ב הם מ"שיבת ציון ח"ב)
וכן מופיע מכתב תמיכה של הנצי"ב בהקמת המושבות של העלייה הראשונה מתרנ"א בפתח הספר "ילקוט ארץ ישראל" בעריכת הרב יהודה אידל צילינג מאשמינא זצ"ל.

שם מופיע מכתב תמיכה כזה  מתרנ"א גם מפוסק הדור, מרן הגאון הרב יצחק אלחנן ספקטור מקובנה זצוק"ל (תקע"ז-תרנ"ב) שהיה גם ראש התומכים בהיתר המכירה. בהיתר המכירה בשנת השמיטה.

מרן הגאון הרב ישראל מאיר הכהן קגן מראדין (ה"חפץ חיים") זצוק"ל (תקצ"ט-תרצ"ג) - תלמיד הגאון הרב מנחם נחום קפלן מהורודנה זצוק"ל, והיה גדול הדור, גאון הדור, צדיק הדור ופוסק הדור גם יחד. כונה "הסבא קדישא" חוץ מכינויו "חפץ חיים". אף שהתנגד להשתתפות בהסתדרות הציונית וגם ל"מזרחי", כתב לבנו בתרנ"ו שההתעוררות הגדולה לארץ ישראל היא לפחות עקבתא דמשיחא ויכולה להיות אתחלתא של קיבוץ גלויות שהוא לפני ביאת המשיח (ההקדמה לחלק השני של "מכתבי החפץ חיים" - תרפ"א-תרפ"ג).

הגאון הרב עקיבה יוסף שלזינגר זצוק"ל (תקצ"ז-תרפ"ב) - תלמיד הגאון ה"כתב סופר" זצוק"ל וחתן הגאון הרב הלל ליכטנשטיין זצוק"ל, תלמיד הגאון ה'חת"ם סופר' זצוק"ל וחברו של הגאון הרב יהושע אהרן צבי ויינברגר ממרגרטן (מהריא"ץ) זצוק"ל. נלחם בחריפות גם במשכילים וגם בהנהגת ה"חלוקה" ביישוב הישן. דרש עבודה יצרנית ביישוב והיה ממייסדי פתח תקווה. חיבר את "לב העברי" על צוואת ה'חת"ם סופר', וכן חיבר את "בית יוסף החדש".
מדבריו: "מי הם החייבים, המתחדשים או המתקדשים, יגיד לנו המשיח, כי אין אנו יכולים לדעת אם אלה שקוראים אותם פושעים, אבל בכל נפשם ובכל מאודם עובדים בעד ציון. מה היו צריכים כבר לעשות אלה מסדרי חצות בעד ציון? לכל הפחות לקיים 'ציון במשפט תפדה'. מפני זה יכול להיות שאלה יש להם זכות יותר גדולה, כי הם רק תינוק שנשבה לבין הגויים."
'ומן אז ועד עתה כבר נעשו לערך חמישים מקומות חדשים בארץ ישראל... מהיכן כל אלו נעשו למפליא, ואם לא ככתוב "בונה ירושלים ה' " וכו' והראשונים יקראו עליו: אתחלתא דגאולה.' ("ברית עולם" עמ' ס"ג)

מרן הגאון הרב יצחק יהודה שמלקיס מלבוב זצוק"ל (תקפ"ז-תרס"ה) - פוסק הדור בגאליציה לאחר פטירת הגאון הרב יוסף שאול נתנזון זצוק"ל. כיהן ברבנות ברז'אן, פרמישלא ולבוב שעל שמה התפרסם. חתם על הצהרת היסוד של ה"מזרחי" עם עוד 65 גדולי תורה מכל רחבי אירופה, ביניהם שלושה מגדולי רבני וילנה, הגאון הרב שלמה הכהן (ה"חשק שלמה") זצוק"ל שאף בירך את הרצל בביקורו בוילנה בתרס"ג, אחיו הגאון הרב בצלאל הכהן זצוק"ל והגאון הרב חנוך הניך אייגיש (ה"מרחשת") זצוק"ל הי"ד (תרכ"ד-תש"א) שאמנם בתרפ"ט נטש את המזרחי בגלל שהוא דווקא התנגד למינוי כ"רב מטעם" בוילנה של מועמד הציונים, אך עדיין תמך בדרך הציונית, ובתרצ"ה היה מיוזמי הקמת "מחלקת החרדים" בקק"ל. כן חתם על ההצהרה הזו אחיו של הרב שמלקיס מלבוב, הגאון הרב גדליה שמלקיס זצ"ל, ראב"ד פשמישל, שהיה מנהיג ה"מזרחי" בגאליציה.

הגאון הרב אלכסנדר משה לפידות מרוסיין זצוק"ל (תקע"ט-תרס"ו) - מתלמידי הגאון עמוד המוסר הרב ישראל ליפקין מסלנט זצוק"ל. היה רב ביאנוב ובגרודנה ומתרכ"ו בראסיין.
מדבריו: "גם אם אינני חושב את התנועה הציונית לגאולת ישראל... בכל זאת אחשבנה לאתחלתא דגאולה והאסיפה הבאזלית לשופר גדול אשר תקע לחירותנו." ("זכרונות ציון" לדוד פאניץ, עמ' 55)

הגאון רבי מרדכי גימפל-יפה זצוק"ל (תק"פ-תרנ"ב) - אחי אם אביו של מרן הרב קוק, שעלה לארץ ישראל יומיים לפני ר"ה תרמ"ט והתיישב במושבה יהוד שבה הקים ישיבה. היה מגדולי דורו וכונה הרמ"ג. בחורף תרמ"ג, יסד הרמ"ג ברוז'ינוי, שבה כיהן ברבנות כ-40 שנים, אגודה לישוב א"י בשיתוף עם הגאון הרב שמואל מוהליבר זצוק"ל, ובמסגרת זאת פעל ליסוד המושבה עקרון - מזכרת בתיה שקמה בפועל בחודש מרחשון תרמ"ד. בסוף חשוון תרנ"ב נפטר ממחלת הקדחת.

הגאון הרב יוסף זכריה שטרן משאוול זצוק"ל () - חתנו של הגר"מ גימפל-יפה מגדולי הדור שהתפרסם כרבה של שאוול וכמחבר "זכרון יהוסף". בשיחה עם הרב שמואל הכהן קוק זצ"ל, אחיו של מרן הגאון הראי"ה קוק זצוק"ל, אמר הרב שטרן: "חופשים, כופרים, מה יהיה עם השמיטה, הכול אלו פרטים שלא משנים את עצם הדבר. כולם חייבים להיות ציונים, לעסוק ביישוב ארץ ישראל!"

הגאון הרב יצחק פייגנבוים מוורשה זצוק"ל (תק"פ-תרע"ה) - תלמיד הגאון הרי"ם מגור זצוק"ל והגאון ר' אברהם בורשטיין מסוכצ'וב זצוק"ל ומגדולי רבני פולין שהתפרסם כראב"ד ורשה והיה תומך מובהק של התנועה הציונית.
מדבריו: 'למען ציון לא אחשה ואודיע חוות דעתי בדבר התנועה הציונית שנתעוררה בלב רבים מבני ישראל, היינו לייסד מושבות יהודים באה"ק. זוהי בוודאי מצווה גדולה, הן מצד חיבוב הארץ הקדושה, והן מצד החזקת עניי עמנו... ומי ייתן כי יצליח ה' את דרכי האנשים האלה העוסקים בדבר המצווה הגדולה הזאת..." ("אור פני יצחק", עמ' ל')

הגאון הרב יחזקאל ליפשיץ מקאליש זצוק"ל (תרכ"ב-תרצ"ב) - כיהן כנשיא אגודת הרבנים בפולין ולאחר מלחמת העולם הראשונה קרא לאחדות כל המפלגות הדתיות בפולין.
מדבריו: 'כל זמן שהייתה ארץ ישראל מוחזקת בידי התוגר וההשתדלויות הפוליטיות של הציונים כהררים התלויים בסערה, עד שהייתה להם העבודה שבפנים (עבודת הקולטורה שבגולה) לעיקר ועבודת החוץ רק טפלה לה, אז היה מקום לפירוד הדעות בינותינו. עכשיו, לפי דעתי, בעלה מחלוקת... וחייבים אנו לעבוד שכם אחד עם כל אחינו השואפים אל גאולת ישראל, ובייחוד עם ה"מזרחיים", אשר סוף סוף אחינו הם בדעה, ונוכח ה' ותורתו דרכם גם המה.' ("המזרחי", גיליון 1, ט" בטבת תרע"ט)

הגאון הרב מנחם נתן אוירבך זצוק"ל () - מגדולי ירושלים ונכד הגאון הרב מאיר אוירבך (ה"אמרי בינה") זצוק"ל שהיה רבה האשכנזי של ירושלים. תמך ב"מזרחי" לאחר מלחמת העולם הראשונה. כיהן כרבה של שכונת "מזכרת משה".

הגאון הרב יוסף גרשון הורוויץ זצ"ל () - מגדולי ירושלים שכיהן כרבה של שכונת מאה שערים ויו"ר "הועד הכללי". ממעריצי מרן הגאון הראי"ה קוק זצוק"ל ומראשי ה"מזרחי" בירושלים.

הגאון הרב צבי פסח פרנק זצ"ל (תרל"ג-תש"ך) - מגדולי מורי ההוראה והפוסקים בדורו ורבה של ירושלים לאחר פטירת הרב קוק וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל. בעצמו היה ממעריציו הגדולים של הרב קוק, והיה היוזם הראשון להבאתו של הרב קוק לירושלים, וכן שותף לו להקמת הרבנות הראשית והמועצות הדתיות.
מדבריו: "זה קרוב לשנתיים ימים אשר זכינו לראות כי פקד ה' את עמו להושיענו באתחלתא דגאולה ורוב של ארץ ישראל המערבית נכבש על ידי צבא ההגנה לישראל. היינו נוכחים לראות שחזר ונשמר לעינינו אותו החזיון המרומז בפסוק: "ראה נתתי לפניכם את הארץ" וגו' ("כרם ציון" תש"י, כרך י"א; "קונטרס הר צבי" שנדפס יחד עם אחת המהדורות של "דרישת ציון" לרב קלישר, דף מ"ח ע"א).

הגאון הרב יצחק צבי ריבלין זצ"ל () - מגדולי ירושלים שכיהן כרבה של שכונת "מזכרת משה" ומראשי ה"מזרחי" בעיר.

הגאון הרב יצחק יעקב וכטפויגל זצ"ל () - מגדולי ירושלים וראש ישיבת "מאה שערים". היה ממעריצי הרב קוק.

הגאון הרב יוסף שלמה כהנמן זצ"ל (תרמ"ז-תשכ"ט) - תלמיד מרן קדוש ישראל הגאון הרב ישראל מאיר הכהן קגן מראדין זצוק"ל שהתפרסם כראב"ד פוניבז' ומייסד ישיבת פוניבז', שהקים לאחר השואה את ישיבת פוניבז' בבני ברק. ציווה לתלות את דגל ישראל מעל הישיבה.
מדבריו: "הנני רואה בחזיון שיבת ציון בדורנו גילוי אור ההשגחה העליונה... הנני רואה את ה' יתברך בכל צעד ושעל של העם היושב בציון..." (ממכתב תשובה לבן-גוריון בעניין שאלת "מיהו יהודי", כ"ז בטבת תשי"ט)

הגאון הרב בן ציון אברהם קואינקה זצוק"ל (תרכ"ז-תרצ"ז) - נולד בעיר העתיקה וכיהן כראש ישיבת "תפארת ירושלים" מגיל 30 וכראב"ד ופוסק של העדה הספרדית בירושלים, וכן היה חבר מועצת הרבנות הראשית הראשונה וחבר תנועת המזרחי. מהרבנים הספרדיים הראשונים שהצטרפו ל"מזרחי".

הגאון הרב משה כלפון הכהן זצוק"ל (תרל"ד-תש"י) - מגדולי רבני תוניס ששימש כרב האי ג'רבה (אך סירב להיות אב"ד אלא רק שלישי בדין). היה תומך נלהב בתנועה הציונית ובדרשתו של הרב בשבת פרשת נשא, בי"ב בסיוון תר"פ, ימים אחדים לאחר תום ועידת סן-רמו ושנתיים לאחר תום מלחמת העולם הראשונה. את הדרשה הזו שכתב הרב עצמו לאחר אותה שבת, והיא פורסמה כ'דרוש החמישי לאתחלתא דגאולה' בספרו 'מטה משה כתב: "מעתה אין ספק כי זהו ראשית והתחלת הגאולה, וראוי לכל איש ישראלי לתת אלפי תודות לו ברוך הוא על הגאולה ועל התשועה, כי פקד ה' את עמו והוציאנו משעבוד לגאולה" קבע הגאון רבי משה כלפון הכהן בשנת תר"פ, בעקבות החלטת חבר הלאומים להקים בית לאומי יהודי בארץ ישראל. לגבי הרצל כתב: "בימינו אלה הופיע בקרבנו איש רם המעלה זך השכל וחד הרעיון, בנימין זאב הרצל שמו... המציא רעיון נכבד להיות כל איש הבא להסתופף בצל החברה הציונית ובשם ציוני יקרא... ודפק על פתחי מלכים ורוזנים לקחת מהם משפט גלוי להיות ארץ ישראל לנו כמלפנים". התקין לחגוג באי ג'רבה את חג העצמאות של ישראל במשך שלושה ימים רצופים (ד'-ו' באייר).

הגאון הרב רחמים חי חויתה הכהן זצ"ל (תרס"א-תשי"ט) - נקרא ע"ש סבו מצד אביו וכמוהו היה ראב"ד תוניס. עלה לארץ ותמך במפד"ל. תלמיד הרב כלפון הכהן וממשיך דרכו.

הגאון המקובל הרב מרדכי שרעבי זצ"ל (תרס"ח-תשמ"ד), אמר לגאון הרב עמרם אבורביע זצ"ל, ראב"ד פתח תקווה, שדרכו של הרב קוק נכונה יותר מדרכו של הרב זוננפלד.

הגאון הרב שלמה זלמן אויירבך זצ"ל (תר"ע-תשנ"ה) נשאל ע"י הגאון הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל והגאון הרב יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי זצ"ל לאחר כיבוש "אום-רשרש" היא אילת אם צריך לחגוג יום טוב של גלויות או רק יום אחד כבא"י. תשובתו הייתה שלא כי היא במלכות ישראל. תשובה זו צונזרה ע"י שועלים קטנים מחבלים בכרמים ב'שו"ת "מנחת שלמה" ב'-ג' " וב"מנחת שלמה תניינא" ובמקום "השלטון והמלכות הן של ישראל", "השלטון והמלכות של ישראל", "מלכות ישראל" נכתב "שהשלטון אחד" ודומה לו. הנוסח המקורי כפי שנמצאה בהעתקת סטנסיל הוא: "והשתא דאתינן להכא אפשר גם לומר דבזמננו אנו שהשלטון והמלכות הם של ישראל [...] אפשר דבכה"ג לא שייך לומר שבני "אילת" אינם נגררים אחר א"י כיון שעל כרחם יש להם להגרר בכל דבר אחר השלטון והמלכות של ישראל, ונמצא דמעיקרא כשגזרו על בני חו"ל דלא ליגררו אחר בני א"י היינו דוקא כשאין מלכות ישראל שבא"י שולטת עליהם...  גם [...] אפשר דלגבי הדין של יו"ט שני יש מקום לומר שגם כאן השלטון והמלכות של ישראל מועיל לצרף את כל השטח שמחובר לא"י ונתון לרשותם להחשב לענין קביעות המועדים כמחוברת ממש לא"י, ואמרינן דמעיקרא לא נתחייבו להחזיק במנהג אבותיהם כי אם כל זמן שהם תחת שלטון נכרים דאז אין שום מקום נטפל ונגרר אחר המקום השני, משא"כ בכה"ג ששלטון המדינה הוא בידי ישראל שבא"י שפיר חשובה גם אילת כא"י לענין דין יו"ט שני של גלות. ואין לחוש דשמא ישתנה ח"ו המצב ואילת תנותק מא"י (חלילה לך מעשות זאת) ואתי לקלקולי, דכמו שלענין בבל ומצרים אמרינן שהדין של יו"ט שני משתנה לפי המצב כך גם בזה, ואין לחוש בכגון דא לקלקולא כיון שהכל יודעים שכך הוא הדין דבחו"ל נוהגים ב' ימים ובא"י רק יום אחד. [...]'
בנוסח המצונזר מופיע כך: "והשתא דאתינן להכא אפשר גם לומר דבזמננו אנו שהשלטון הוא אחד [...] שעל כרחם יש להם להגרר בכל דבר אחר השלטון [...] היינו דוקא כשאין שלטון אחד שבא"י שולטת עליהם, משא"כ בזה"ז... גם [...] אפשר דלגבי הדין של יו"ט שני יש מקום לומר שגם כח השלטון מועיל לצרף את כל השטח שמחובר לא"י [...] לא נתחייבו להחזיק במנהג אבותיהם כי אם כל זמן שהם תחת שלטון אחר [...] משא"כ בכה"ג שהשלטון הוא אחד בידי ישראל שבא"י שפיר חשובה גם אילת כא"י [...]. ואין לחוש דשמא ישתנה ח"ו המצב ואילת תנותק מא"י ואתי לקלקולי, דכמו שלענין [...].' וכן עמי הארצות הללו ביצעו עוד שני צנזורים: "שלטון נכרים" שונה ל"שלטון אחר". וכן נמחקו הדברים "חלילה לך מעשות זאת" שבסוגריים לגבי שאין לחשוש שאילת תתנתק מהארץ (ייתכן והוא כתב "חלילה לאל מעשות זאת" ובהקלדת הסטנסיל חלה טעות, ובכך רמז לדברי הרמב"ם ב"ספר המצוות", מצוות קידוש החודש" (עשה קנ"ג) כותב: "...אילו אפשר דרך משל שבני ישראל יעדרו מארץ ישראל, חלילה לאל מעשות זאת, כי הוא הבטיח שלא ימחה אותות האומה מכל וכל..."
בנוסף לקראת שנת השמיטה תשס"ח יצא לאור "כתבי מעדני ארץ" שממנו הושמטו כל המבוא וכל הדברים בגוף הספר שמהם עולה תמיכתו של הגרש"ז בהיתר המכירה של הרב קוק. המו"לים התכוונו להוציא מהדורה חדשה מצונזרת של "מעדני ארץ" ללא דעת הגרש"ז על היתר המכירה עם השמטת המבוא ושינויים בפנים הספר, אך רבנים חשובים איימו על המו"לים הבורים ועמי הארצות שהם יפרסמו דברים שלא ינעמו להם, ולכן הוציאו ספר אחר על דברי הגרש"ז באותו עניין שכוללים גם דברים מ"מעדני ארץ" וגם משו"ת מנחת שלמה" ובו התעלמו מדעת הגרש"ז לגבי היתר המכירה.
בספר "מאורי אש" על חשמל בשבת שהוא ספרו הראשון שיצא לאור בתרצ"ה, בין ההסכמות נמצאים הסכמותיהם של מרן הגאון הראי"ה קוק זצוק"ל ושל מרן הגאון אבא יעקב הכהן בורוכוב זצוק"ל שהיה מהרבנים הראשונים שהצטרפו ל"מזרחי", בנוסף להסכמותיהם של מרן הגרא"ז מלצר זצוק"ל, מרן הגרח"ע גרודזינסקי זצוק"ל ואביו, מרן הגרחי"ל אויירבך זצוק"ל.  

רבנים נוספים מגדולי הדור תמכו בציונות, אלא שחרדים רבים הקטינו את דמותם בגלל שהתפרסמה השקפתם הציונית, וביניהם:

מרן הגאון הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצוק"ל (תרכ"ה-תרצ"ה) שרבים מהגדולים מתנגדי הציונות, ראו בו אחד הגדולים ביותר (יש לי על כך לקט נפרד) כמו הגאון הרבי מגור זצוק"ל שאמר עליו שהוא כאותו תלמיד של ר' מאיר שלא היה כמותו בדורו, אך לא פסקו כמוהו כיוון שהיה מטהר את השרץ בק"ן טעמים ואומר על טמא טהור ועל טהור טמא; כמו הגאון החזו"א זצוק"ל שהתייחס אליו כ"מרן" כפי שהתייחס לגרא"ז מלצר זצוק"ל, לגרי"ז מבריסק זצוק"ל, לגרח"ע גרודזינסקי זצוק"ל ולגאון הרב וסרמן זצוק"ל הי"ד, ועמד לכבוד הרב קוק במשך כל נאומו של הרב קוק בהנחת אבן הפינה לישיבת "בית יוסף" בבני ברק כי "התורה עומדת"; כמו "החפץ חיים" שכששמע דברי פגיעה ברב קוק הגיב: "פגעו במרא דארעא דישראל! יש לקרוע קריעה! ואמר "דעו לכם שהוא קדוש וטהור וכל הנוגע בו לא יינקה!"; כמו מרן הגרש"א אלפנדרי זצוק"ל שכינהו 'הכהן הגדול מוהרא"י קוק' והתבטא על מי שדיבר נגדו: "גידף מערכות ישראל ואלופי ישורון, תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק!" וכן ביקש את דעתו של הרב קו על גיליון דברי קבלה שלו; כמו מרן הגר"ש אליישיב זצוק"ל שאמר עליו: "כליל השלמות בגאונות, כליל השלמות בצדקות, כליל השלמות במחשבה וכליל השלמות בהנהגה"; וכמו הגרא"ז מלצר שאמר עליו: "יחיד הדור בגאונות, יחיד הדור בצדקות, יחיד הדור בחסידות!" וכך רוב גדולי תקופתו. על כתב מינויו לרבנות ירושלים חתומים רובם ככולם של רבני ירושלים וראשי המוסדות התורניים.
גאון אדיר בכל חדרי התורה ובקי גם בחוכמות העולם, קדוש וטהור שלא הביט על פני אישה מגיל 10-9 ולא ידע צורת מטבע, צדיק עליון שהיה עדין נפש ובעל מידות תרומיות מאין כמותן שהעביר על המידות עד לאין שיעור.

הגאון הרב אברהם אהרן בורשטיין זצוק"ל (תרכ"ז-תרפ"ו) - נודע כ"הרב מטבריג" ובשנתו האחרונה לפני שנפטר בפתאומיות, כיהן כראש ישיבה ב"מרכז הרב". נודע כאחד מגדולי גאוני דורו.

הגאון הרב יצחק יעקב ריינס זצוק"ל (ת"ר-תרע"ה) - היה ידוע כאחד מגדולי רבני פולין, אך לאחר שייסד את ה"מזרחי" בתרס"ב בעלי המחלוקת פסלוהו. ויש לציין, כאמור לעיל, שגדולי תורה מכל אירופה תמכו במזרחי וחתמו על הצהרת היסוד שלה, וביניהם הגרי"י שמלקיס מלבוב, מגדולי פוסקי הדור, מגדולי רבני וילנה ועוד.

הגאון הרב שלמה חיים פוליאצ'ק זצוק"ל (תרל"ח-תרפ"ח) - נודע בכינויו מישיבת וולוז'ין "העילוי ממייצ'יט", וחידושיו הם חידושים עמוקים ביותר. הוא הצטרף ל"מזרחי" ושימש כראש ישיבה בישיבת "תורה ומדע" בלידה מייסודו של הרב ריינס ואח"כ היה ראש ישיבה ב"ישיבת רבי יצחק אלחנן" שמסגרת "ישיבה-יוניברסיטי" בניו-יורק. על אף "מזרחיותו" הגאון הרב חיים הלוי סולובייצ'יק מבריסק זצוק"ל שהתנגד בתקיפות לציונות שיבחהו ביותר: בהזדמנות מסוימת כשהיה הרב פוליאצ'ק ראש ישיבה בישיבת "תורה ומדע" בלידה מיסודו של הגרי"י ריינס דיבר הגר"ח מבריסק עם מקורביו והתגלגלו הדברים על הרב פוליאצ'ק, ור' חיים שבחו ביותר. אחד ממקורביו העיר שכיוון שר' חיים מתנגד חריף לציונות והמייצ'יטי הוא מה"מזרחי" והעלה את קרנה של ישיבתו של הרב ריינס בלידה, אפשר היה לשער שלא ישבח אותו כך. השיב ר' חיים ואמר ש"יכול אני להתנגד לציונות ולהיות חסיד של הרב ריינס. אני רשאי להתנגד גם אליו ולחשוב שישיבתו היא טובה, וגם אם הישיבה לא לרוחי היא, עדיין נותר המייצ'יטי כמות שהיה!" כדי להכניס את הספר לישיבות החרדיות, אז הוציאו את 'חידושי העילוי ממייצי'ט' (מעט מכתבי החידושים הרבים שאבדו ובהם כ-1500 שיעורים שמסר בישיבות עד הגעתו לארה"ב) ללא הדברים שהשקפתו הציונית מובנת מהם.

הגאון הרב אברהם יעקב הכהן בורוכוב זצוק"ל () - מגדולי דור ומהרבנים הראשונים שהצטרפו ל"מזרחי".

הגאון הרב שמואל מוהליבר זצוק"ל (תקפ"ד-תרנ"ח) - מחשובי גדולי התורה בדורו שהתפרסם כרבה של ביאליסטוק, ומהמעטים בין רבני תנועת "חובבי ציון" שתמכו בהשתתפות בהסתדרות הציונית שייסד הרצל.

הגאון הרב מרדכי אלישברג זצוק"ל (תרע"ז-תר"ן) - מגדולי הדור שהיה רבה של בויסק לפני הרב קוק.

הגאון הרב משה שמואל גלזנר זצוק"ל (תרט"ז-תרפ"ה) - מגדולי רבני הונגריה והיחיד שהצטרף ל"מזרחי" כשכמעט כל רבני הונגריה היו אנטי ציוניים קיצונים. היה נין של החת"ם סופר.

מרן הגאון הרב יעקב משה חרל"פ זצוק"ל (תרמ"ב-תשי"ב) - בצעירותו היה מגדולי תלמידי המקובל הגאון הרב יהושע צבי מיכל שפירא זצוק"ל שאמר עליו כשהיה בגיל 15 שהוא "פלא", ולאחר מכן גדול תלמידיו של מרן הרב קוק וראש ישיבת "מרכז הרב" לאחר פטירת הרב קוק. כיהן גם כרב שכונת "שערי חסד".

מרן הגאון הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל (תרנ"א-תשמ"ב) - ראש ישיבת "מרכז הרב" לאחר הגרי"מ חרל"פ. הגרב"צ אבא שאול זצ"ל בחתונה שבא השתתפו שניהם עשה דברים כדי לקיים ברצי"ה שימוש תלמידי חכמים. הגאון המקובל הרב מרדכי שרעבי זצ"ל אמר עליו שדבריו חשובים בשמים. הגרי"ז שיבח את יראת השמים שלו.

הגאון הרב יצחק אריאלי זצ"ל (תרנ"ו-תשל"ד) - מגדולי מורי ההוראה ומגדולי רבני ירושלים שמעולם לא אסר מספק ומחוסר ידע. היה המנהל הרוחני של ישיבת "מרכז הרב". כן כיהן כפוסק של בית החולים "ביקור חולים", וכרב לשכונת "בצלאל - כנסת ישראל". ממייסדי השכונות "קריית שמואל" ו"נווה שאנן".

הגאון הרב דוד יהודה אריה לייב הכהן זצ"ל (תרמ"ז-תשל"ב) - כונה "הרב הנזיר" וקיבל על עצמו נזירות בגלל יופיו כמו הנזיר מן הדרום בגמרא שהיו לו שער תלתלים זהוב ועיניים תכולות. היה גם צמחוני. ערך את "אורות הקודש"  והיה מהר"מים בישיבת "מרכז הרב".

הגאון הרב משולם ראט[ה] זצ"ל (תרנ"ה-תשכ"ג) - מגאוני דורו הגדולים. עלה לארץ בתש"ד וכיהן כדיין בבית הדין הגדול וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל והפוסק שלה.

הגאון הרב משה אביגדור עמיאל זצ"ל (תרמ"ו-תש"ו) - מגדולי רבני פולין ששימש גם רב באנטוורפן בבלגיה. בתרצ"ו עלה לארץ לשמש כרבה הראשי של ת"א-יפו לאחר פטירת הגאון הרב שלמה הכהן אהרונסון זצוק"ל (תרכ"ג-תרצ"ה) שהיה רבה הראשי האשכנזי הראשון של ת"א ובעצמו מגדולי הרבנים.

הגאון הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל (תרמ"ט-תשי"ט) - מגדולי דורו ששימש כרב באירלנד לפני היותו הרב הראשי האשכנזי לארץ ישראל לאחר פטירת הרב קוק, ולאחר הקמת המדינה היה הרב הראשי האשכנזי לישראל. פעל רבות להחזרת ילדים יהודיים שהוחבאו במנזרים בזמן השואה לעם ישראל.

הגאון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל (תר"ם-תשי"ג) - מגדולי יהדות המזרח שנולד בירושלים וכיהן כרבה של סלוניקי לאחר שהרב הקודם הגאון הרב יעקב מאיר זצוק"ל (תרט"ז-תרצ"ט) שנולד גם הוא בירושלים עבר לכהן כראשון לציון והרב הראשי הספרדי הראשון לארץ ישראל עם הקמת הרבנות הראשית לארץ ישראל. עלה לארץ בתרצ"ג לכהן כרב הראשי הספרדי הראשון לת"א-יפו, ומתרצ"ט לאחר פטירת הרב מאיר כיהן כראשון לציון והרב הספרדי הראשי לארץ ישראל ולאחר הקמת המדינה, הרב הספרדי הראשי לישראל. גם הרב עוזיאל וגם הרב מאיר היה מתלמידיו של הרב קואינקה.

הגאון הרב יוסף דוב סולובייצ'יק זצ"ל (תרס"ג-תשנ"ג) - בנו של הגאון הרב משה סולובייצ'יק זצ"ל, מבניו של הגאון הרב יצחק זאב סולובייצ'יק זצוק"ל שהתנגד בחריפות לציונות, אך בנו ר' משה היה ציוני וכך גם ר' יוסף דוב (שנקרא על שמו של "בית הלוי" זצוק"ל, אביו של הגאון הרב חיים מבריסק זצוק"ל) שנודע בהשקפתו הדתית-לאומית. כיהן לאחר אביו כראש "ישיבה-יוניברסיטי" בניו-יורק שלימודיה הישיבתיים במסגרת "ישיבת רבי יצחק אלחנן". היה מועמד לרבה הראשי האשכנזי של ת"א, אך הרב עמיאל זכה בבחירות.

מרן הגאון הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ"ל (תרע"א-תשס"ח) - החזון איש אמר עליו בהיותו אברך צעיר שהוא יהיה מגדולי הדור. היה ראש ישיבת "מרכז הרב" והרב הראשי האשכנזי לישראל.

מרן הגאון הרב מרדכי צמח אליהו זצ"ל (תרפ"ט-תש"ע) - מגדולי המקובלים והפוסקים שהיה הראשון לציון והרב הראשי הספרדי לישראל לצד הרב שפירא. היה קדוש וטהור ובעל רוח הקודש.

 

 

 




דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-14/9/2010 17:38 לינק ישיר 
ראו אשכולות שלי בעניין הערצת רוב הגדולים לרב קוק גם לאחר פרסום "אורות" ותמיכה של לא מעט מהגדולים בהשקפת הרב קוק

הערצת הגדולים לרב קוק:
http://bhol-forums.co.il/topic.asp?cat_id=24&topic_id=2826851&forum_id=1364

תמיכת לא מעט גדולים בהשקפת הרב קוק, אף שנראה שכמעט כולם התנגדו:
http://bhol-forums.co.il/topic.asp?cat_id=4&topic_id=2826869&forum_id=20354



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-14/9/2010 21:36 לינק ישיר 
ראו אשכול נוסף שלי המשלים לשני הקודמים על דמותו של מרן הגראי"ה קוק זצוק"ל

דמותו של הרב קוק כפי שמשתקפת ממעשים והנהגות (בעיקר מעשים):
http://bhol-forums.co.il/topic.asp?cat_id=4&topic_id=2826917&forum_id=20354



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/5/2011 20:55 לינק ישיר 
הוספה

ב"ה

הגאון הרב איסר זלמן מלצר זצוק"ל אמר על המדינה שהיא מתנה מאת ה' ותגמול ראשון על השואה. ('כתבי הגאון רא"ז מלצר', עמ' שס"א)

הגאון הרב יוסף אליהו הנקין זצ"ל, תלמיד מובהק לגרא"ז ומתנגד מובהק למדינה, תמך גם הוא בציונות בדעותיו של הרב קוק כפי שאמר אברך אחד שלמד עם הרב הנקין בשנתו האחרונה של הרב הנקין: '...ואמר עליו שהיה איש קדוש ופלאי וגדול שבגדולים, ואע"פ שחלקו עליו חבריו בעניין הציונות, הצדק היה אתו. אמר לי שבדרך כלל דעתו הייתה מסכמת עם דעותיו של הגרא"י קוק זצלה"ה, וכששאלתי אותו על אודות הקמת מדינת ישראל שכידוע התנגד אליה בתוקף. ענה לי שהרב קוק זצלה"ה לא היה סובר להקים מדינה על ידי מלחמה ושפיכות דמים...' (הדברים הובאו בידי נכדו, הרב יהודה הרצל הנקין שליט"א, בשו"ת "בני בנים" ב', חלק המאמרים, מאמר א', עמ' ר"ט - כך הבנת הרב הנקין בדעת הרב קוק אך גדולי תלמידי הרב קוק כמו הגרי"מ חרל"פ, בנו הרצי"ה, "הרב הנזיר", הגר"י אריאלי, ור' אריה לוין ועוד, לא הבינו כך)




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-18/2/2013 13:30 לינק ישיר 

ב"ה

הוספה:

מרן הגאון הרב שמואל סלנט זצוק"ל (תקע"ה-תרס"ט) - רבה של ירושלים במשך 44 שנים ודיין במשך 68 שנים עד פטירתו. נודע כצדיק מופלא וקדוש עליון בעל רוח הקודש. תמך בהתיישבות הציונית ואף שלח מכתב תנחומים לוינה אחרי פטירת הרצל בידי הרב הלל ריבלין, כפי שסיפר בנו, אברהם ריבלין. ר' שמואל רצה להספיד כהלכה את הרצל ושלח להדפיס מודעות הקוראות לבכי ומספד על מותו של הרצל. הקנאים דפקו על שולחנו ואמרו שישברו חלונות ביה"כ שבו יהיה ההספד ודברים אחרים. ר' שמאל לא שעה להפחדות הקנאים ואישר לקיים ההספד בית הכנסת "בית יעקב" המכונה "חורבת רבי יהודה החסיד" ע"ש רבי יהודה החסיד שעלה לארץ בשנת ת"ס (1700) והקים את ביה"כ. אך כשעלה המספיד על הבמה, הקנאים, שנכנסו בהיחבא לבית הכנסת וכל אחד מהם עמד ליד אחד מהציונים, דקרו בבשרם של הציונים שצעקו מכאב ובעקבות כל זאת התבטל ההספד. 


מרן הגאון אליעזר הלוי סג"ל מישל זצוק"ל (תרכ"ג-תרצ"ט) - מגדולי הפוסקים בגליציה שהתפרסם כמחבר "משנת אליעזר" וכראב"ד טורקה בגליציה המזרחית. גדול בבקיאות ובחריפות ובהבנה מעמיקה באותה מידה. בקי באוצרות הלשון העברית וכתב את חיבוריו בעברית עשירה מאוד. כתב היד שלו היה יפה ביותר. כמו כן היה דרשן מחונן במיוחד. גם במחלת הכליות הקשה בשנותיו האחרונות שקד על תלמודו וכתב חידושים ותשובות בהלכה. כל כתביו עם חידושים על כל הש"ס, כאלף תשובות הלכתיות ודרשות רבות, אבדו בשואה. במלחמת העולם הראשונה היה בבודפסט והיה הכתובת לכל הרבנים שהיו שם מאותה סיבה ורבני הונגריה שיבחוהו מאוד. נותר ממנו רק מה שהספיק להוציא לאור. תמך בציונות ואף שיבח את הרצל בדרשותיו.


מרן הגאון הרב יקותיאל אריה קמלהר זצוק"ל (תר"ל-תרצ"ג) - ר"י "אור תורה" בסטניסלב ורישה ומחבר "דור דעה" ועוד. תמך בהשקפה דתית-לאומית כפי שעולה ממכתבו לרב קוק באב תר"פ לגבי המאמר "תחית הקודש" שפורסם לראשונה ב"המזרחי" בוורשה.


מרן הגאון הרב יהודה זרחיה מרדכי לייב חיים הלוי סג"ל זצ"ל (תרפ"ד-תשס"א) - מגדולי המקובלים בדורו ובעל רוח הקודש. נולד בירושלים, ובינקותו עברו הוריו לגור בנוה-שלום שביפו. בהיותו בן שנה וחצי הוא נחטף, וכפסע היה שאנחנו כבר לא נדע מיהו. אביו מצאו בתוך שק על שכמו של ערבי. כבר בהיותו ילד כבן 8-7 היה הציבור נהנה מדרשותיו. כשהתבגר למד בישיבת לומז'ה שבפתח-תקוה. ה"חזון-איש" אמר עליו שהוא ארי בין אריות. הרב סג"ל כתב מאמרים בעשרות כתבי עת היוצאים לאור על ידי חוגים שונים, כי הוא לא השתייך לאף חוג, אלא היה כלל ישראלי. מאמריו קובצו לספריו "חידושי רבי יהודה זרחיה" ו"צמח יהודה" (5 חלקים). השקפתו הייתה ציונית. "בחג העצמאות תשל"ז" (כך בלשונו) כתב לרצי"ה קוק מכתב ברכה, ובו שיבח אותו על שהוא "משמש אורה זו תורה לאלפי צעירים ומתסיס לאהבת ארץ ישראל", על כל חלקיה (שני עברי הירדן), "ובלי ספק זכותו רבה מאד והמקום יעזרנו לשמש בכהונה גדולה בבית המקדש שיבנה במהרה בימינו". את יום העצמאות עצמו הוא מכתיר כ"יום גדול זה אשר בו מוקם כבוד שמים ומוחזרת השכינה לישראל כי כבוד ה' המחולל בגויים הולך ומתקדש בעצם קיום המדינה ומרכז לנדחי ישראל וממנה יתד וממנה פנה לחלות הנבואה בעמנו." על רוח קדשו מלמד סיפורו של אחד מבני קהילתו שבאמצע התפילה ניגש אליו הרב ואמר לו: "קח את הטלית ולך הביתה". הלה התפלא על שהוא כביכול מגורש מבית הכנסת, ופנה אל ביתו. שם מצא את אשתו מחוסרת הכרה. "משמים שלחו אותך הביתה להזעיק עזרה" אמרו לו הרופאים בבית החולים לאחר שחיי אשתו ניצלו.

 

_________________

 



תוקן על ידי גאולה_שלמה ב- 18/02/2013 13:30:54

 



תוקן על ידי גאולה_שלמה ב- 18/02/2013 13:31:44

 



תוקן על ידי גאולה_שלמה ב- 18/02/2013 13:32:25




תוקן על ידי גאולה_שלמה ב- 18/02/2013 13:35:19

"מתוך שנחרבנו ונחרב העולם עימנו מתוך שנאת חינם, ניבנה ועימנו העולם יבנה מתוך אהבת חינם"




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-4/7/2013 15:41 לינק ישיר 

ב"ה

כאן אראה שההשקפה הדתית לאומית וראיית הציונות ומדינת ישראל כאתחלתא דגאולה, וכפי שגדולי עולם רבים סברו כאמור לעיל, מיוסדת על יסודות איתנים במקורותנו לא פחות מכחל השקפה חרדית ואלו ואלו דברי אלוקים חיים.

מדינת ישראל כאתחלתא דגאולה 

1. הגאולה אינה תלויה בתשובה

אנו רואים שהקמת המדינה ושלטונה הם דווקא ע"י אנשים פורקי עול תורה ומצוות שהולכים נגד התורה, כפי הנאמר בסוף מסכת סוטה שבעיקבתא דמשיחא... מלכות תיהפך למינות. וכן מִקוֹם המדינה חלה הידרדרות רוחנית גדולה בחלק גדול מעם ישראל כתוצאה משלטון זה. ולכאורה, איך הדברים עולים בקנה אחד מה שאמור להיות לפי דרך התורה?

בכדי לענות על שאלה זו, נחזור לדברי הגר"א על תיקוני זוהר שכותב: "והוא יהיה פקידה כמו שהיה בבית שני בימי כורש". בסוף גלות בבל, כשעלה עזרא הסופר עם עם ישראל לא"י ובנו את ביהמ"ק, היו אלה יהודים עובדי עבודה זרה ונשואים לנוכריות, ואלה הם אשר עלו לארץ ובנו את ביהמ"ק, ורק לאחר שנבנה ביהמ"ק התחיל עזרא להוכיח את העם על מעשיהם ולהחזירם בתשובה. והסיבה לעיכוב זה כדי שלא יהיה קטרוג בשמיים על חזרת עמ"י לארץ ועל בניית ביהמ"ק, שכן כאשר רואָה הסיטרא אחרא שהדבר נעשה ע"י עובדי עבודה זרה וכו' אינה מקטרגת בחושבה שזה איננו מצד הקדושה, ואחר ששבו לארץ ובנו את ביהמ"ק, אז כבר אין חשש לקטרוג ולכן התחיל עזרא להוכיח את העם.

כמו אז כן היום, הקב"ה שהוא אל נורא עלילה גרם לכל התהליכים האלו להיעשות ע"י יהודים רחוקים מתורה ומצוות כדי שלא יהיה קטרוג על זה בשמיים. ב"ה זכינו בעשרים שנה האחרונות לחזרה בתשובה גדולה בעמ"י ועוד היד נטויה.

על נקודה זו כתב גם הגאון הרב חיים בן-עטר זצוק"ל זיע"א ב"אור החיים" הקדוש בפרשת בלק בביאור הנבואה של בלעם על אחרית הימים ואלו דבריו: "יתבאר על פי דבריהם ז"ל שאמרו (סנהדרין צ"ח ע"א) שאם תהיה הגאולה באמצעות זכות ישראל יהיה הדבר מופלא במעלה, ויתגלה הגואל ישראל מן השמים במופת ואות, כאמור בספר הזוהר (ח"א קי"ט), מה שאין כן כשתהיה הגאולה מצד הקץ ואין ישראל ראויים לה תהיה באופן אחר, ועליה נאמר (זכריה ט',  ט') שהגואל יבא עני ורוכב על חמור: והוא מה שאמר כאן, כנגד גאולת בעיתה שהיא באמצעות זכות ישראל, שרמז במאמר אראנו ולא עתה, אמר דרך כוכב, שיזרח הגואל מן השמים, גם רמז לכוכב היוצא באמצע השמים לנס מופלא, כאמור בספר הזוהר (שם) וכנגד גאולת בעתה, שרמז במאמר אשורנו ולא קרוב, אמר וקם שבט מישראל, פירוש שיקום שבט אחד מישראל כדרך הקמים בעולם דרך טבע, על דרך אומרו (דניאל ד', י"ד) ושפל אנשים יקים עלה, שיבוא עני ורוכב על חמור, ויקום וימלוך, ויעשה מה שנאמר בסמוך." הרי אנו רואים מדברי "אור החיים", שאנו בתקופת גאולה של בעתה ולכן אלה שיגרמו לגאולה זו יהיו אנשים שפלים שנאמר: "ושפל אנשים יקים עליה".

רואים אנו מדברי חז"ל הקדושים שהקב"ה פועל בצורה מכוונת ונסתרת על מנת שנגיע לגאולה השלימה ועל דברים אלו אמרו חז"ל: "כי לא מחשבותיי מחשבותיכם". ולכן צריך להבדיל בין שלטון הערב רב הכפרני שהקים את המדינה לבין תהליכי הגאולה והניסים הגדולים שעשה ועושה עמנו הקב"ה, ועל זה צריך לשמוח ולהודות (אבל לא בדרך של הכופרים...) ולקוות לגאולה השלימה במהרה בימינו אמן.

במסכת סנהדרין דף צ"ז ע"ב מובאת מחלוקת תנאים האם גאולה תלויה בתשובה. דעת רבי אליעזר היא שגאולה תלויה בתשובה, ואילו לפי דעת רבי יהושע יתכן ותבוא הגאולה גם אם עם ישראל לא ישוב בתשובה. ומסיימת הגמרא את הסוגייא במילים: "ושתק רבי אליעזר."

הראשונים והאחרונים, וביניהם: הרס"ג, רש"י, רמב"ן, רד"ק, מהרש"א, מהר"ל, רמח"ל, "אור החיים" וה"חפץ חיים", זצוק"ל זיע"א, הבינו מלשון זו של הגמרא שנפסקה ההלכה כרבי יהושע והגאולה לא תלויה בתשובה, וראו בהמשך עמוד זה דברי הגר"נ פרידלנדר זצ"ל. כלומר, יכולה הגאולה להתרחש גם כאשר המצב הרוחני של עם ישראל אינו מושלם.

וכך כותב הגר"א: "בכל דור יש קיצים לפי עניין התשובה והזכויות המיוחדים לאותו דור, אבל קץ אחרון לא תלוי בתשובה אלא בחסד, כמו שכתוב "למעני למעני אעשה" (ישעיה מ"ח, א') וגם בזכות אבות, וזה שאומרים וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה" ("אבן שלמה' קמ"ז, וכן ב"תיקוני זוהר" תיקון כ"ב, ועיין "מעייני הישועה" לר"מ קצנלבויגן עמ' 15). במקום אחר אומר הגר"א, כי הגאולה תבוא "בדור שכולו חייב" ('ביאור הגר"א לתקוני זוהר' קכ"ז).

גם תלמידי הגר"א ותלמידי תלמידיו, וכן מקובלים נוספים מבית מדרשו של הגר"א, כותבים מפורשות שגאולה לא תלויה בתשובה, ורבים המקורות לכך (ועיינו בספר 'אחרית כראשית' - מאמרי גאולה מהרמח"ל והגר"א). נביא לדוגמא את דבריו של הגאון הרב יוסף זונדל מסלנט זצוק"ל, שהיה מתלמידיו המובהקים של הגר"ח מוולוז'ין, ואף עלה ארצה ע"פ ציוויו. ר' יוסף זונדל היה מחובבי ציון הגדולים, וראה בבניין הארץ את תחילת הגאולה. את דבריו על סוגיה זו של גאולה ותשובה, מביא תלמידו, הרב נתן פרידלנד (בספרו 'יוסף חן' דף כ"ז), וזה לשונו: "אחרי המחלוקת הנ"ל (האם גאולה תלויה בתשובה) חתמה הגמרא שם 'ושתק רבי אליעזר'. ואמר לי מו"ר (ר' יוסף זונדל) תנצב"ה כי שתיקה כהודאה דמיא, דאל"כ למה צריכה הגמרא דווקא פה לסיים 'שתק ר"א' דלא כהרגיל, אלא רק להודיע שהודה לר"י (שגאולה לא תלויה בתשובה) והראה לי ב'פרקי דר"א' שהודה ר' אליעזר בפירוש, נמצא רב יחידאי שהדבר תלוי בתשובה (עיינו סנהדרין צ"ז ע"ב), ואחרי תיבות "ושתק רבי אליעזר" הביאה הגמרא תכף ומיד על זה: "ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר: "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא", היינו על כל הנ"ל, כאומר: אין תשובה מעכבת ואין קץ מעכב, כי אין קץ בדבר רק זה הקץ המגולה, כאשר בכל זמני הכושר יתקרבו ישראל לבוא אל ארץ הקדושה של נחלת שדה וכרם והארץ תתן להם יבולה בשפע רב זה הוא הקץ המגולה, וזה הוא דור שבן דוד בא (כי סתמא דגמרא כתבה שם 'ואמר רבי אבא' בוא"ו אף שלא נזכר שם ר' אבא מקודם, לומר שר' אבא סובב הולך על כל דברי התנאים והאמוראים שם").

וז"ל מרן הגאון הרב שלמה אליישיב זצוק"ל: "גאולה העתידה אינה תלויה בזכות ומעשים כלל... וכן מורה כמה פסוקים ביחזקאל ל"ו ל"ז. מבואר שם כמעט בפירוש שהגאולה האחרונה אינה תלויה בתשובה ומעשים טובים כלל" ("הקדמות ושערים" ל"לשם שבו ואחלמה" שער ו' פרק ט'). למפרע, כולנו רואים כיום את התקיימות דעת רבי יהושע; אנו נמצאים בתהליך גאולה למרות המצב הרוחני הקשה שאנו רואים בעינינו.

חשוב להדגיש נקודה זו, משום שרוב אלו הטוענים שאיננו ב"אתחלתא דגאולה", הוכחתם היא מהמצב הרוחני של העם, וסבורים הם כי גאולה תלויה בתשובה (עיין למשל ב"ויואל משה" עמ' נ"ו, צ"ב, ק', ק"ב, ועין 'פרדס חב"ד' גיליון12 , עמ' 240). אך כאמור, מסקנת הגמרא, כפי שהבינו רוב גדולי ישראל, היא שאין הגאולה תלויה בתשובה. וממילא גם כאשר המצב הרוחני קשה מאוד תוכל להתרחש הגאולה.

הדברים עולים בקנה אחד עם דברי גדולי עולם להלן בהקשר לשיתוף פעולה עם רשעים בבניין הארץ כי בגלל שהגאולה אינה תלויה בתשובה, מדינת חילונית שמובלת בידי רשעים יכולה להיות חלק מתהליך הגאולה ואז חובה להיות שותפים במהלך הגאולה וכך היא מדינת ישראל, ומה גם שהחילונים הם לרוב תינוקות שנשבו:

מרן הגאון ר' אליהו גוטמאכר מגריידיץ זצוק"ל (תקנ"ו-תרל"ה) שהיה מתלמידי מרן הגאון הרב עקיבה אייגר זצוק"ל ונודע כאחד מגדולי הדור וכן כבעל מופת. אמנם הוא נפטר 7 שנים לפני תחילת העלייה הציונית הראשונה, אך דעותיו והשקפתו ביחס ליישוב א"י מתאימים לדעה הדתית-לאומית כפי שנראה בדבריו להלן. מדבריו: 'אצלי כבר ברור שאם יקיימו ישראל שיתחילו לעבוד אדמת הקודש בסך ק"ל משפחות שתהיה התחלת הגאולה גם כשלא יהיו ישראל ראויים לכך... ויש לראות גודל התכלית בזה שהקליפה גוברת גם בצדיקים היותר גדולים לבטל הטוב הזה.' (במכתבו לגאון הרב חיים אלעזר ווקס זצ"ל מפיוטרקוב שנדפס בשו"ת "נפש חיה", סוף סימן א')

בתקופת הרב גוטמאכר היו שניים נוספים שהיוו אתו את מבשרי הציונות והיסודות להשקפה הדתית-לאומית:

מרן הגאון הרב צבי הירש קלישר מטהורן זצוק"ל (תקנ"ו-תרל"ה) שהיה מחשובי תלמידי ר' עקיבא אייגר והגאון הרב יעקב ליברבוים מליסא זצוק"ל. משנתו לגבי יישוב הארץ ב"דרישת ציון" ו"אמונה ישרה". הוא כתב כתב: 'נמצאים שם בא"י רבים אשר אור התורה לא זרח למו, ורוצים בכל לב לבקש עבודת האדמה, ואדרבה המה יחזיקו את לומדי התורה תשושי הכוח אשר תורתם אומנותם'.

מרן הגאון ר' חיים ישראל מורגנשטרן מקוצק-פילוב זצוק"ל (ת"ר-תרס"ה) - נכד הגאון ר' מנחם מנדל מקוצק זצוק"ל, שמתרל"ג החל לכהן כאדמו"ר בקוצק ואחרי כן בפילוב. משנתו הציונית בספרו "שלום ירושלים". כתב ב"שלום ירושלים", סימן א': '...שאף כי העוסקים אינם צדיקים כ"כ, כבר למדנו אשר מהאנשים הפשוטים מבני ישראל, ימצא בהם הקב"ה קורח רוח ולפעמים יותר מן הצדיקים הגמורים, ואין אתנו יודע במי חפץ ה' יתברך לקדש שמו על ידו במהרה וזכות מי תגדל יותר בזה...'

הגאון הרב עקיבה יוסף שלזינגר זצוק"ל (תקצ"ז-תרפ"ב) - תלמיד הגאון ה"כתב סופר" זצוק"ל וחתן הגאון הרב הלל ליכטנשטיין זצוק"ל, תלמיד הגאון ה'חת"ם סופר' זצוק"ל וחברו של הגאון הרב יהושע אהרן צבי ויינברגר, ראב"ד ממרגרטן בטרנסילבניה, (המהריא"ץ) זצוק"ל שהיה גם הוא תלמיד החת"ם סופר. מדבריו: "מי הם החייבים, המתחדשים או המתקדשים, יגיד לנו המשיח, כי אין אנו יכולים לדעת אם אלה שקוראים אותם פושעים, אבל בכל נפשם ובכל מאודם עובדים בעד ציון. מה היו צריכים כבר לעשות אלה מסדרי חצות בעד ציון? לכל הפחות לקיים 'ציון במשפט תפדה'. מפני זה יכול להיות שאלה יש להם זכות יותר גדולה, כי הם רק תינוק שנשבה לבין הגויים."

מרן הגאון ישראל אליהו יהושע טרונק מקוטנה זצוק"ל (תקפ"א-תרנ"ג)  מגדולי הפוסקים שהתפרסם בשו"ת "ישועות מלכו". תמך בהיתר המכירה בשמיטה ובאתרוגי א"י כנגד אתרוגי יוון ואיטליה. כך כתב על העלייה הציונית הראשונה: "העלייה לארץ ישראל מצווה גדולה היא... אין ספק שהיא מצווה גדולה, כי הקיבוץ הוא אתחלתא דגאולה ונאמר 'עוד אקבץ עליו לנקבציו', ועיין ביבמות דף ס"ד שאין השכינה שורה פחות משתי רבבות מישראל, ובפרט עתה שראינו התשוקה הגדולה, הן באנשים פחותי ערך, הן בבינוניים, הן בישרים בלבותם, קרוב לודאי שנתנוצץ רוח הגאולה. אשרי חלקו שהוא ממזכה רבים." (בשו"ת, חלק יו"ד, סימן ס"ו)

מרן הגאון הרב נצי"ב זצוק"ל (תקע"ז-תרנ"ג) - דבריו על העלייה הראשונה: "ראה ראינו כי היה ה' את רוח עמו ישראל... להתיישב נחלות שוממות בארץ הקדושה ולכונן שם מושבות לנדחי ישראל, וקול ה' דופק על פתחי לבבנו לאמר: 'פתחו לי פתח בפעולתכם, כי הגיעה השעה אשר לא ייאמר עוד על ארץ ישראל עזובה ואין דורש אותה ועתה סרה מעליכם קללת ה' שתהיה הארץ שוממה' ובא דבר ה' בכריתת ברית לאמור: 'והארץ אזכור'."

"וכמו שהיה בימי עזרא הסופר נושאי נשים נוכריות... מורגלים בחילול שבת ולא ידעו את התורה כלל, כל אלה נתקבצו והכינו את יישוב הארץ בערים עד שאחרי כן נתמלאה הארץ בבניה, כך עלינו להתעורר לקול רצון ה'... בכל מקום אשר אחינו מפוזרים שם... ובכל סוגי ישראל." (שני הקטעים האחרונים מ"שיבת ציון" ח"ב, עמ' 6-5)

הגאון הרב יוסף זכריה שטרן משאוול זצוק"ל (תקצ"א-תרס"ד) - חתנו של הגר"מ גימפל-יפה מגדולי הדור שהתפרסם כרבה של שאוול וכמחבר "זכרון יהוסף". בשיחה עם הרב שמואל הכהן קוק זצ"ל, אחיו של מרן הגאון הראי"ה קוק זצוק"ל, אמר הרב שטרן: "חופשים, כופרים, מה יהיה עם השמיטה, הכול אלו פרטים שלא משנים את עצם הדבר. כולם חייבים להיות ציונים, לעסוק ביישוב ארץ ישראל!"

הגאון הרב יצחק צבי ריבלין זצוק"ל (תרי"ז-תרצ"ד) - הוריו, הגאון הרב בנימין זצוק"ל, ראב"ד טאלאצין ורייזל היו נכדי הגאון הרב משה ריבלין זצוק"ל, "המגיד משקלוב", שהיה ממנהיגי האשכנזים בירושלים, בן הגאון הרב הלל משקלוב זצוק"ל, מחבר "קול התור" ותלמיד מרן הגר"א מוילנה זצוק"ל זיע"א. למד אצל אביו ובישיבת וולוז'ין כאביו. כונה בישיבה 'העילוי מטולצ'ין' או 'הש"ס החי'. אשתו, אם חמשת ילדיו, התנגדה לרצונו לעלות לארץ, והוא נתן לה גט ועלה יחידי בתרמ"ד. גם בין גדולי ירושלים התבלטה גאונותו המופלגת, בייחוד בבקיאותו הנפלאה בש"ס ופוסקים ובשקידתו העצומה. הוא ידע היכן נמצא כל דבר שבש"ס במידה מדויקת יותר מב'מסורת הש"ס'. כוח תפיסתו היה עצום, עד שהיה יכול להגיד במהירות את מספר המרצפות שבחדר או מספר האבנים שבבנין. היה מגדולי ירושלים וממנהיגי ה"מזרחי" ובתרס"ג ראש מייסדי סניף ה"מזרחי" בירושלים שהיה הראשון בארץ. באחת מדרשותיו שנערכה ע"י חברת "ישוב ארץ ישראל", הדגיש הגרי"צ שחובה עלינו ליתן כבוד לכל חברות המשתדלים ברעיון הזה ולקרב את החופשים. והתריע נגד המסרבים לעלות, בהזכירו את היראים שלא רצו לעלות מבבל לא"י בימי נחמיה בעטיים של אלה שהיו דורכים גתות בשבת, וע"י שיטה זו גרמו לנו את הגלות המרה הזאת: "גם המרגלים היו גדולי הדור אז וטעו ועי"ז מתו יותר מחצי מליון יהודים. עיקר מצוות ישוב א"י היא בנין ונטיעת אדמתה, ולא המדרש עיקר אלא המעשה - עלינו להתעורר מלמטה, ואז תהיה התעוררות מלמעלה, ועלינו לתקן את עוון המרגלים ואח"כ ירחם ה' את יעקב." ('מוסד היסוד' עמ' 61 ועמ' 292).

וכן מצאנו אצל גדולי עולם קדושי עליון יחס לרשעים החיים בארץ המתאים להשקפה דתית-לאומית ולא להשקפה חרדית:

מרן הגאון הרב אברהם אזולאי זצוק"ל (ש"ל-ת"ד), סבו של הגאון החיד"א זצוק"ל ובעל "חסד לאברהם", לגבי ארץ ישראל והיחס לאנשים שאינם שומרי מצוות החיים בארץ מתאימה להשקפה הדתית-לאומית וכך כתב בספרו המפורסם: 'כל הדר בא"י נקרא צדיק הגם שאינו צדיק כפי הנראה לעיניים, כי אם לא היה צדיק הייתה הארץ מקיאו... וכיוון שאין הארץ מקיאו, בהכרח הוא נקרא צדיק, ואף אם הוא בחזקת רשע.' (מעיין ג', נהר י"ב)

וכן כתב בסגנון אחר מרן הגאון הרב משה חגיז זצוק"ל (תל"ב-תק"י): ''כי יצאה הגזרה מלפניו יתברך כי כשם ש"כל האנשים הרואים את כבודי'... אני גוזר עליהם שלא יראו את הארץ, כך לדורות הבאים, כל מי שמוציא לעז על הארץ ילקה בגופו וייכנס בעונש זה, היינו 'וכל מנאצי לא יראוה' דקאי על העתיד ג"כ.' ("שפת אמת" דף ל"ב, ב' במהדורת וילנה תרל"ו)

וכן הגאון הרב החפץ בעילום שמו מאוהל זצוק"ל שנפטר בתרכ"א, וחיבר בעילום שמו את הספר "נחלה לישראל", ולאחר כ-40 שנים שבהן כיהן כרבה של אוהל ועלה לארץ, דעתו ביחס ליושבי הארץ מתאימה לדעה הדתית-לאומית: הוא מביא דברי החסד לאברהם ומוסיף עליהם שאין אנו יכולים להבין בעינינו הגשמיות את יושבי א"י ולכן "אין אנו יכולים לדונם ולבזות אישים פרטיים וכל שכן הכלל, אפילו אנו רואים מהם אשר לא הוטב בעינינו ולא טוב עשה בקרב עמיו" (דבריו מובאים ב"אם הבנים שמחה", עמ' כ"ג במהדורת "קול מבשר" לאחר דברי ר' משה חגיז וה"חסד לאברהם" הנ"ל).

 2. גאולה בדרך הטבע

אנו רואים בבירור ממקורות חז"ל שהגאולה תבוא או לפחות יכולה לבוא בדרך טבעית במצב של העם לא יכול לזכות לדרך ניסית, וממילא מדינת ישראל הציונית החילונית יכולה להיות נקודת ההתחלה של תהליך גאולה טבעי עד זמן הגאולה השלמה, ובפרט שראינו שהגאולה אינה תלויה בתשובה, וכאמור לעיל.

"אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב (ישעיהו ס') 'בעתה', וכתיב, 'אחישנה'! זכו - 'אחישנה', לא זכו - 'בעתה'."

"אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב (דניאל ז') 'וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה', וכתיב (זכריה ט') 'עני רוכב על חמור'! - זכו - 'עם ענני שמיא', לא זכו - 'עני רוכב על חמור'." (מסכת סנהדרין צ"ח, ע"א)

"רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא בי רבי כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קימעה קימעה כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? (מיכה ז) 'כי אשב בחושך ה' אור לי' (מיכה ז', ח'). כך בתחילה 'ומרדכי יושב בשער המלך' (אסתר ב', כ"א) ואחר 'ויקח המן את הלבוש ואת הסוס' (שם ו', י"א) ואחר כך 'וישב מרדכי אל שער המלך' (שם ו', י"ב) ואחר כך (אסתר ח) 'ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות' (שם ח', ב') ואחר כך 'ליהודים היתה אורה ושמחה' (שם פסוק ט"ו)." (ירושלמי ברכות פרק א', הלכה א' [דף ד' ע"ב]; שם יומא פרק ג', י"ב; תהילים רבה [בובר], מזמור כ"ב; שיר השירים רבה [וילנה] פרשה ו', פסיקתא י' על הפסוק "מי זאת הנשקפה כמו שחר" [שיה"ש ו', י']; ילקוט שמעוני תהילים, פרק כ"ב, רמז תרפ"ה - בהבדלי נוסח מסוימים)

"כתוב אחד אומר 'מגדול' ('מגדול ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו', שמואל ב', כ"ב, נ"א), וכתוב אחד אומר 'מגדיל' ('מגדיל ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו', תהילים י"ח, נ"א). רבי יודן אומר: לפי שאין הגאולה באה על אומה זו בבת אחת, אלא קמעא, קמעא. ומהי 'מגדול'? לפי שהיא מתגדלת והולכת לפני ישראל. עכשיו הם שרויים בצרות גדולות, וכשתבוא הגאולה בבת אחת, אינם יכולים לסבול ישועה גדולה... לפיכך היא באה קמעא, קמעא, ומתגדלת והולכת לפניו." (מדרש "שוחר טוב" י"ח, ל"ו)

" 'רבי יהודה פתח ואמר: "מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות"… מי זאת הנשקפה? אלו הם ישראל, בזמן שהקב"ה יקים אותם ויוציאם מן הגלות, אז יפתח להם פתח אור דק מדק וקטן מאד. ואחר כך פתח אחר מעט גדול, ממנו עד שהקב"ה יפתח להם את השערים העליונים, הפתוחים לארבע רוחות העולם. וכן כל מה שעושה הקב"ה לישראל ולצדיקים שבהם, הכל כן הוא, ולא בפעם אחת. [בדומה] לאדם הנתון בחשך, ותמיד בחשך היה משכנו, שבעת שרוצים להאיר לו צריכים לפתוח לו תחילה, אור קטן כפתחו של מחט ואחר כך מעט גדול ממנו, וכן בכל פעם, עד שמאירים לו כל האור כראוי. כך הם ישראל… האור שלהם הולך ואור מעט מעט עד שיתחזק ויאיר להם הקב"ה… והכול שואלים עליהם ואומרים: "מי זאת הנשקפה כמו שחר" - "שחר" הוא שחרית הבוקר, דהיינו החשיכה התחזקת שטרם אור הבוקר, וזהו אור הדק מדק, ואח"כ "יפה כלבנה" כי הלבנה אורה מרובה יותר משחר, ואח"כ ו"ברה כחמה" אשר אורה חזק המאיר יותר מלבנה, ואח"כ איומה כנדגלות. (תרגום לעברית מהזוהר וישלח ח"א דף ק"ע, א' על הפסוק "שלחני כי עלה השחר" [בראשית ל"ב, כ"ו]).

אם דברי חז"ל לא מספיקים, אביא גם מגדולי הדורות אחריהם שדיברו שהגאולה תבוא בדרך הטבע:

רבי סעדיה גאון זיע"א

הרמב"ם זיע"א

הרמב"ן זיע"א

הגאון הרב יוסף יעב"ץ זצוק"ל זיע"א - מחכמי ספרד בתקופת הגירוש. ראה תחילת ספרו "אור החיים" (מהדורה אחרונה בבני-ברק תש"ס עם הערות "מעין גנים" של הגאון ר' צבי אלימלך שפירא [ה"בני יששכר"] מדינוב זצוק"ל והערות "הצבי והצדק" של הגאון ר' צבי אלימלך פאנט זצוק"ל, נכדו של הגאון ר' יחזקאל פאנט [ה"מראה יחזקאל"] זצוק"ל).

הגאון הרב חיים בן-עטר זצוק"ל זיע"א - ראה למשל בויקרא כ"ה, כ"ז (שם מדבר כדברי הגמרא בסנהדרין שאם זכו ישראל הגאולה ניסית אך אם לא זכו הגאולה תבוא בדרך טבעית) ובמדבר כ"ד, י"ז.

הגאון ר' ישראל בעל-שם-טוב זצוק"ל זיע"א

הגאון הרב אליהו קרמר (הגר"א) מוילנה זצוק"ל זיע"א

תלמידי הבעש"ט

תלמידי הגר"א - הקימו מחדש את ביה"כ ע"ש רבי יהודה החסיד זצוק"ל זיע"א (עלה לארץ בה'ת"ס [1700 למניינם] בראשות 300 אנשים, אך עלייתם נכשלה ונכנסו לחובות שבגללם הערבים הרסו את ביה"כ שהקים ליד ביה"כ של הרמב"ן) וקראו לזה "ראשית צמיחת גאולתנו" ו"אתחלתא דגאולה".

השל"ה הקדוש.

"אור החיים" הקדוש".

אדמו"רי בית רוז'ין שבראשו הגאון ר' ישראל פרידמן מרוז'ין זצוק"ל.

אדמו"רים רבים מפולין ורוסיה.

הגאון הרב עקיבה אייגר זצוק"ל.

הגאון הרב משה סופר זצוק"ל.

הגאון הרב עקיבה יוסף שלזינגר זצוק"ל.

הגאון הרב צבי הירש קלישר זצוק"ל.

הגאון הרב אליהו גוטמאכר מגריידיץ זצוק"ל.

הגאון הרב יהודה חי אלקלעי זצוק"ל.

הגאון הרב מלבי"ם זצוק"ל.

הגאון הנצי"ב מוולוז'ין זצוק"ל.

הגאון הרב ישראל מאיר הכהן קגן מראדין זצוק"ל.

הגאון הרב מאיר שמחה הכהן מדווינסק זצוק"ל.

הגאון הרב מרדכי גימפל-יפה זצוק"ל.

הגאון הרב אדר"ת זצוק"ל.

הגאון הרב פנחס הכהן לינטופ זצוק"ל.

ועוד רבים.

 3. סימנים ורמזים המחזקים את ההשקפה הדתית לאומית

*הגאון הרב דוד בהר"ן זצוק"ל (צאצא של הגאון הרב נחום לוי משאדיק זצוק"ל, מחמשת האחים הקדושים של הגאון הרב אברהם לוי מפוזנה זצוק"ל, שעלה בתר"ג לירושלים עם שני אחיו, הגאון הרב אשר למל והגאון הרב יעקב יהודה לייב, זצוק"ל כשאחים נוספים הם הגאון הרב שלמה זלמן והגאון הרב ישראל לוי, זצוק"ל) אמר שבמשנת הגאולה של הגר"א לפני ביאת המשיח תהיינה 3 פקידות: א. תש"ז-תש"ח. ב. תשי"ז-תשי"ח. ג. תשכ"ז-תשכ"ח. יש לציין שרבי דוד בהר"ן זצ"ל נפטר בשנת תש"ו, כשנתיים לפני מלחמת השחרור. בשלוש התקופות האמורות אירעו כידוע האירועים האלה: בתש"ז-תש"ח - מלחמת השחרור, בשנת תשי"ז-תשי"ח - מלחמת סיני, בשנת תשכ"ז-תשכ"ח - מלחמת ששת הימים ושחרור ירושלים (מפי ר' אברהם אייזן מירושלים בשם הרב יעקב גליס והרב יהושע לוי, ולדבריהם היו הדברים ידועים ומפורסמים בין תושבי שכונת "שערי חסד" עוד לפני הכרזת המלחמה בתש"ח. מובא בספר "התקופה הגדולה" עמ' תקנ"ח).

נקודה חשובה בעניין ה"אתחלתא דגאולה" היא עניין ה"שישים ריבוא מישראל" שיעלו ארצה. מספר זה של שישים ריבוא כיוצאי מצרים מסמל את כלל ישראל כולו. וכך גם מפורש בחזונו של הגר"א. וז"ל תלמידו רבי הלל משקלוב "קול התור" פרק א']: "שאלתי את פי רבנו אם יהיה האפשרות במציאות הגשמית להעביר את כל ישראל בפעם אחת לארץ ישראל, כיצד לעשות, הרי יעמדו לפנינו שאלות רבות וקשות בנוגע לסידור הישוב. אחרי עיון רב בשאלה זו ענה לנו רבנו, אם יהיה אפשר להעביר לארץ ישראל שישים ריבוא בפעם אחת, צריכים לעשות זאת מייד, כי מספר זה של שישים ריבוא כוחו גדול ושלם להכריע את הס"מ בשערי ירושלים, ואז תשתלם מיד הגאולה השלימה בענני שמיא בדרך ניסית. וע"פ האמור: "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה", שע"פ רבנו נאמר זה על משיח בן יוסף, וע"פ חז"ל (שבת פ"ח ע"א) בפסוק זה נכלל המספר שישים ריבוא".

עניין זה של קבוץ גלויות בשיעור של 'שישים רבוא בשערי ירושלים', עמד בראש שאיפתם של תלמידי הגר"א מייסדי הישוב.

ניתנו כמה מקורות אפשריים לדבריו אלו של הגר"א. בזוהר כתוב בקשר לפסוק "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו" (תהילים קכ"ב): "הכי אמינא לך, לא איעול אנא לעילא עד דעילון בך אולכוסא לתתא" (הקב"ה אומר: אני לא אכנס לירושלים של מעלה עד שיתכנסו אוכלוסא דישראל לירושלים של מטה). ובתלמוד בבלי בברכות נ"ח ע"ב כתוב: "אין אוכלוסא פחות משישים ריבוא" (ועיין 'דורש לציון' עמ' רטז שמסביר זאת באורך). רמז נוסף ניתן למצוא בדברי המדרש ("ילקוט שמעוני" ב', הושע, רמז תקי"ח): "כתיב "וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים", מה יציאתם ממצרים בשישים ריבוא וכניסתן לארץ בשישים ריבוא, וכן לימות המשיח בשישים ריבוא".

מספר זה של 'שישים ריבוא' כותב גם ר' יהושע מקוטנא (בספרו 'ישועות מלכו' פ"א מתרומות הלכה כ"ו) לעניין 'ביאת כולכם', שהשיעור הוא שישים ריבוא. שם מדובר בסוגיה הלכתית של חיובי תרומות ומעשרות מן התורה.

כלומר רואים שאוכלוסייה של ששים ריבוא היא סימן ברור לגאולה. בשנת תש"ח היו בארץ כשישים ריבוא יהודים ובשנת תשכ"ז היו כשישים רבוא גברים מעל גיל 20.

*בספר "צדיק יסוד עולם" (פירוש על מגילת רות) כתב: בפירושו על הפסוק "ליני הלילה והיה בבוקר אם יגאלך טוב יגאל ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנוכי חי האל שכבי עד הבקר", מבואר שהלילה רומז לגלות והגואל הוא הקב"ה וישנם שני אפשרויות לגאולה. הראשונה ע"י זכויות של עם ישראל אם יעשו תשובה וזה מבחינת אחישנה, ועל זה אמר אם יגאלך טוב יגאל ואם לא האפשרות השנייה היא גאולה בזמנה, ועל זה נאמר וגאלתיך אנוכי וכו'. ומבאר האר"י ש"חי" רומז ליסוד (על פי הקבלה) ושם ה' רומז לתפארת, ופה כותב האר"י "ויש בכאן רמז גדול שלא ניתן לכתוב באשר שנוגע אל זמן הגאולה". האר"י אומנם לא מבאר את הסוד, אך היום אנו יודעים שיסוד שבתפארת (שמרומז ב"חי ה'...") זהו היום בספירת העומר בתאריך ה' באייר. רואים מכאן, שהאר"י עוד לפני למעלה מ-500 שנה כבר ראה ברוח קודשו את החשיבות של יום זה. ואפשר להוסיף על דבריו בסוף הפסוק "שכבי עד הבקר" שאם נוציא את האות ה' של הבקר נקבל גימטרייה של שלושת התיבות 708 ועם האות ה' שרומזת ל-5000 נקבל את התאריך ה'תש"ח (וכן ראיתי שביאר כך בספר "רסיסי לילה").

*הגמרא במסכת סנהדרין ל"ח מבארת לנו את שלבי בריאת האדם הראשון ביום הששי למעשה בראשית: "אמר רבי יוחנן בר חנינא שתים עשרה שעות הוי היום שעה ראשונה הוצבר עפרו שניה נעשה גולם שלישית נמתחו אבריו רביעית נזרקה בו נשמה חמישית עמד על רגליו ששית קרא שמות שביעית נזדווגה לו חוה שמינית עלו למטה שנים וירדו ארבעה תשיעית נצטווה שלא לאכול מן האילן עשירית סרח אחת עשרה נידון שתים עשרה נטרד והלך לו שנאמר אדם ביקר בל ילין".

בכדי להבין זאת נאמר שחז"ל משווים את יומו של הקב"ה לאלף שנים שלנו שנאמר: "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור". אם כך, אדם הראשון שנברא ביום הששי מרמז על האלף הששי שבו אנו נמצאים.וכידוע שהלילה רומז לגלות, לכן לא יכולה להיות גאולה בלילה שהן 500 שנה ראשונות אלא ע"י זכות גדולה שלא זכינו אליה כידוע. אם כך, נשאר לנו 500 שנה של יום הששי עצמו ונחלק אותם ל-12 שעות היום יוצא לנו שכל שעה של הקב"ה היא 41.6 שנים שלנו, וכך יוצא לנו:

שעה ראשונה הוצבר עפרו (5500-5541.66)

שניה נעשה גולם (5541.66-5583.3)

שלישית נמתחו אבריו (5583.33-5625)

רביעית נזרקה בו נשמה (5625-5666)

חמישית עמד על רגליו (5666-5708.3)

ששית קרא שמות  (5708-5750)

שביעית נזדווגה לו חוה (5750-5791.66)

שמינית עלו למטה שנים וירדו ארבעה (5791.66-5833.33)

תשיעית נצטווה שלא לאכול מן האילן (5833.33-5875)   

עשירית סרח (5875-5916.66)

אחת עשרה נידון  (5916.66-5958.33)                     

שתים עשרה נטרד והלך לו (5958.33-6000)

מכאן רואים, שהשעה החמישית שנאמר "קם על רגליו" מסתיימת בשנת ה'תש"ח.

*בסוף "יד משה" מביא הרמ"ך חישוב על חזון דניאל פרק ח' פס' י"ד: "וַיֹּאמֶר אֵלַי עַד עֶרֶב בֹּקֶר אַלְפַּיִם וּשְׁלשׁ מֵאוֹת וְנִצְדַּק קֹדֶשׁ". מבאר המלבי"ם שפסוק זה מדבר על התחלת הגאולה. וכותב הרב כלפון שמניין 2300 שנה המוזכרים בפסוק מתחילים בסוף ה-70 שנה של גלות בבל, שכן חזון דניאל היה בתוך ה-70 שנה. החשבון יוצא כך: בית ראשון נחרב בשנת 3338 ונוסיף 70 שנות גלות בבל ועוד 2,300 שנה מחזון דניאל, נקבל שנת ה'תש"ח.

*בספרים נוספים העוסקים בענייני גאולה, שנכתבו לפני כמאה שנה ויותר, מדובר על שנת תש"ח כשנת גאולה, חלקם כותבים זאת ע"פ הגר"א ('קונטרס היחיאלי' עמ' צ"ח ביחס לחודש שבט תש"ט שבו קמה מדינת ישראל באופן רשמי, ובספר 'חשבונות גאולה' עמ' 40 על שנת תש"ח ע"פ הגר"א. ועיינו "התקופה הגדולה" עמ' 708, ובספר "מדרש שלמה" עמ ו'. כך גם נזכר בדבריו של ר' דוד בהר"ן זצ"ל שהבאנו לעיל. כך גם מספר ר' יוסף ליב זוסמן זצ"ל: "ר' שמעון הורוויץ שייסד את ישיבת המקובלים 'שער השמים' ואף עמד בראשה, דיבר על זה שעכשיו זה זמן הגאולה. הוא אמר לי הרבה שנים לפי קום המדינה שלפי החשבון של הגר"א הגאולה צריכה להיות בשנת תש"ח-תש"ט." (מודפס ב'קונטרס היחיאלי' שהדפיס זאת עוד בשנת תרפ"ח, 20 שנה קודם קום המדינה, וכן ב"מבחירי צדיקיא" עמ' קס"ח, ועיין בספרו של הגאון המקובל הרב שמעון צבי הורוויץ, "קול מבשר", העוסק בעניין קיבוץ גלויות, החזרת עשרת השבטים, והחובה לעסוק ב'אתערותא דלתתא' לקרב הגאולה).

*בשו"ע או"ח מופיע האתב"ש המפורסם של מועדי ישראל כנגד שבעת ימי הפסח כשכל מועד חל באותו יום בשבוע של היום מחג הפסח שכנגדו, למעט שביעי של פסח שלא היה לו אז מועד כנגדו.

זכינו בזמננו למדינת ישראל שקיבלה עצמאות מהמנדט הבריטי בה' באייר תש"ח וה' באייר חל בדיוק באותו יום בשבוע שבו חל שביעי של פסח והושלם הא"ת ב"ש. ולהוסיף על זה, יום שחרור ירושלים (כ"ח באייר) חל באותו יום בשבוע שבו חל היום השני של פסח ובכך זה מוסיף על ב-ש:

א' - תשעה באב (אף שהוא יום החורבן, יש לו צד של מועד לעתיד לבוא ולכן לא אומרים בו תחנון כבשאר המועדים).

ב' - שבועות, שחרור ירושלים.

ג' - ראש השנה.

ד' - קריאת התורה=שמחת תורה.

ה' - צום=יום הכיפורים.

ו' - פורים שלפניו.

ז' - עצמאות [מדינת ישראל].

*"בסוף החמשת אלפים ושבע מאות שנה לבריאת העולם, בקירוב, אם מעט קודם או מעט אחר כך, יבוא קיצנו בעזרת ה', למען יוכלו לשבת בני ישראל בטח על אדמתם, בשלש מאות שנה מהאלף הששי, למען יתראה לעין כל היות האמת אתם, ויהנו בגוף ובנפש מן העולם הזה, תחת אשר נענשו בעול גלות האומות בגוף ונפש." (פירוש חמש מגילות להרב דון יוסף ב"ר דוד אבן יחייא ז"ל מגולי ספרד)

*אדם-דוד-משיח: מאדם עד דוד - 2854 שנה. מדוד עד ה'תש"ח-2854 שנה.

*הגר"מ אליהו זצ"ל: "רצית ה' ארצך שבת שבות יעקב". המלה "שבות" - קרי "שבית", וכתיב "שבות". "שבות" מלשון שיבה, תשובה. ובגימטרייה שווה 708 - רמז לשנת תש"ח (708). בשנת תש"ח השיב הקב"ה את "שבות יעקב" עם קוממיות ישראל במדינתנו.

*בשנת היובל הזאת תשבו (=תש"ח) איש אל אחוזתו".

*הפסוק ה-5700 בתורה: "וַיִּחַר אַף ה' בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה."

הפסוק ה-5708 בתורה: "וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ."

הפסוק ה-5727 בתורה: "וְעָשָׂה ה' לָהֶם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְסִיחוֹן וּלְעוֹג מַלְכֵי הָאֱמֹרִי וּלְאַרְצָם אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֹתָם."

(דברים כ"ט, כ"ו; ל, ה'; ל"א, ד - סיחון אותיות חוסין ששלט בירדן אז)

*מה שמפליא ביותר הוא, שתאריך זה של ה' באייר תש"ח לא נקבע ע"י ישראל בכלל, אלא ע"י פקיד בריטי באופן שרירותי, שבתאריך 14 במאי48 ' למניינם יסתיים המנדט, ולא ידע מכל רמזים הנ"ל. באותה שנה יצא תאריך זה בה' באייר, וליל שבת קודש היה, וכל זה מורה על ההשגחה האלוקית שבדבר.

 

_________________

"מתוך שנחרבנו ונחרב העולם עימנו מתוך שנאת חינם, ניבנה ועימנו העולם יבנה מתוך אהבת חינם"




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-8/7/2013 17:21 לינק ישיר 

ב"ה

לגבי הרבי מחנצ'ין הוזכר שהיה צאצא של היהודי הטוב" ואביו "המאור ושמש" ושם משפחתם הוזכר כשפירא אך ראיתי בויקיפדיה ששם בערכו של המאור ושמש ששם המשפחה הוא אפשטיין.

תוקן על ידי גאולה_שלמה ב- 08/07/2013 17:19:27



תוקן על ידי גאולה_שלמה ב- 08/07/2013 17:19:50

"מתוך שנחרבנו ונחרב העולם עימנו מתוך שנאת חינם, ניבנה ועימנו העולם יבנה מתוך אהבת חינם"




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > חברה וקהילה > הפורום הכללי והחרדי > תמיכת גדולי ישראל רבים ברעיון הציוני
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר