בית פורומים עצור כאן חושבים

קבלה- מציאות או שפה?

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-5/6/2011 00:34 לינק ישיר 
קבלה- מציאות או שפה?

 

נושא הקבלה כבר נידון רבות בפורום, מכמה היבטים, אני רוצה להתייחס כאן לנושא שהוא בעיני העיקרי, והוא התיאולוגיה של הקבלה. [וכל נושאי ההיסטוריה והסוציולוגיה של הקבלה טפלים לזה]

עיקר הטענה על הקבלה בזה הוא הריבוי, והדמות, שהם לכאורה מכניסים באלוה. בניסוח המפורסם של תשובות הריב"ש סי' קנ"ז בשם "אחד המתפלספים" "הע"ג [הנוצרים] מאמיני השילוש והמקובלים מאמיני העשיריות"

בעצם יש כאן שני בעיות. א' הריבוי, שהיסוד העיקרי של הקבלה הוא שקיימים עשר ספירות שהם אלוקות, והרי הוא כאומר שאין האלוה אחד כפשוטו. וב' ההגשמה שהספירות מתוארות בתארים גשמיים מאד, תיאור המגיע לפסגתו בשתי האדרות שבזוהר ובכתבי האר"י, שבלשונו של מיימוני, הם כמעט פורנגרופיה. [בעצם שרש שני דברים אלו אחד הם, כמו שביאר הרמב"ם כי ההגשמה נשללת מפני האחדות]

אם מקבלים את לשונות הקבלה כפשוטם ממש [ואפילו לא ממש אלא ], אלו הם באמת בעיות חמורות מאד. הבעיה של הבעיה הזאת הוא, שהמקובלים עצמם הם שהזהירו בלשונות החריפים ביותר נגד ההבנה הזאת בדבריהם.

נפתח בדבריו של הרשב"י [או מי שיהיה שכתב את האדרא] בפתיחת האדרא רבא שהשביע את התלמידים שהיו שם בתקיעת כף ואמר ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה ושם בסתר. וענו כלם ואמרו אמן. ומפרשים כל המפרשים, שמכיון שפתח לדבר בשפה הזאת הזהיר אותם בשבועה לבל יחשבו שהדברים בפשוטם ויעשו מהאל דמות גוף, פסל ומסכה, ומציינים את פירוש התיקונים על פסוק זה בסתר- בסתרו של עולם. כלומר שבסתרים אלו יש מקום גדול לטעות בטעות הזאת, ולכן מצריך הדבר אזהרה חמורה.

כמו כן בדפוס ראשון של הזוהר, ומשם ברוב המהדורות, בתחילת האידרא, נדפס אזהרה של המגיה שאין הדברים האלו כפשוטם, אלא הם מורים ענינים פנימיים שכליים.

וכן מפורש בדברי האריז"ל, בשער ההקדמות, ומשם בעץ חיים שער עיגולים ויושר ענף ד'. ואעתיק לשונו מפני חשיבותו : ואמנם דבר גלוי הוא כי אין למעלה גוף ולא כח גוף חלילה. וכל הדמיונות והציורים אלו לא מפני שהם כך חס ושלום. אמנם לשכך את האוזן לכשיוכל האדם להבין הדברים העליונים הרוחנים בלתי נתפסים ונרשמים בשכל האנושי לכן ניתן רשות לדבר בבחי' ציורים ודמיונים כאשר הוא פשוט בכל ספרי הזוהר. וגם בפסוקי התורה עצמה כולם כאחד עונים ואומרים בדבר הזה כמו שאמר הכתוב עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ. עיני ה' אל צדיקים. וישמע ה'. וירח ה'. וידבר ה'. וכאלה רבות וגדולה מכולם מ"ש הכתוב ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו זכר ונקבה וגו'. ואם התורה עצמה דברה כך גם אנחנו נוכל לדבר כלשון הזה עם היות שפשוט הוא שאין שם למעלה אלא אורות דקים בתכלית הרוחניות בלתי נתפשים שם כלל וכמו שאמר הכתוב כי לא ראיתם כל תמונה וכאלה רבות ואמנם יש עוד דרך אחרת כדי להמשיך ולצייר בה הדברים העליונים והם בחינת כתיבת צורת אותיות כי כל אות ואות מורה על אור פרטי עליון וגם תמונת זו דבר פשוט הוא כי אין למעלה לא אות ולא נקודה וגם זה דרך משל וציור לשכך את האוזן כנזכר ולכן נבאר עתה הקדמה הנזכר על דרך ציור האותיות גם כן ובבחי' ציורים אלו הן ציור האדם והן ציור אותיות שתיהן מוכרחים להבין ענין האורות העליונים כאשר תראה ספרי הזוהר בנוים על שתי בחי' הציורים האלה:

ולשון זה העתיקו הרש"ש בספרו, וכל ספרות הקבלה מלאה באזהרה זאת, כך שאין א' הלומד קבלה שיסבור שמדובר על גוף או דמות גוף כפשוטו.

כל זה לגבי ההגשמה, לגבי הריבוי הדברים בעיתיים קצת יותר. למשל בלשון האר'י המובא לעיל שאינם אלא אורות דקים וכו'. מה הם אורות אלו, [וזה בעצם שרש הבעי' ] וכאן יש לשונות רבים בדברי המקובלים הראשונים ואחרונים הנראים סותרים זה את זה, שיש מהם שנראה מדבריהם שטוענים בתוקף שהאורות האלו הם מציאות ממש, והם האלקות, או שמתאחדים עם האלקות. ויש שטוענים אחרת. למען הקיצור, אשתמש בלשונו של שותפי סוד שהביא באשכול שלו שמייצג את גישתו של הלשם, שהספירות הם נמצאים רוחניים שהבורא מתייחד אתם בחיבור נורא כדוגמת גוף ונשמה.

לשון כזה , אם נקבל אותו כפשוטו ממש, הוא היפוך היסוד הפשוט שהשי"ת הוא יחיד ואין יחידות כמוהו בשום פנים. למען האמת, רבים חולקים בכללות על הבנה של הלשם ושכמותו בקבלה, בראשם ספרי חסידות הראשונים, שטוענים ש"לומדי קבלה מגשימים מאד" [ל' הבעש"ט המובא בדרך מצוותיך לצ"צ. לא הלשון המדוייק] ו"זו דעה מגושמת עד מאד" [לשון התניא על הסוברים שצמצום כפשוטו]  ו"חכמת האמת אשר נתגשמה בעונותינו" [לשון ר' אברהם המלאך, בנו של המגיד ממזריטש בהקדמה לחסד לאברהם] אך אדבר אפילו לשיטתו של הלשם.

תחילת הדבר הוא שכל המקובלים אומרים שדבריהם הם סוד. פירוש, שאין הדברים כפי שהם נראים, כי אילו היו כפי שהם נראים, במה הם סוד יותר מכל דבר. במילים שלי. כל הקבלה באה להסביר הרגשות ודמיונות [במובן הכי עמוק של המילה הזאת] של האדם כלפי האלקות. דבר ידוע הוא, שכשהאדם נדרש לבטא החוויות הכי עמוקות שלו כלפי שום דבר, הוא מתקשה מאד למצוא הלשון לבטא זאת כנכון. קל וחומר כשהוא נדרש לספק ביטוי פילוסופי ומוסבר שכלית של הרגשתו, האמצעים העומדים לרשותו של האדם דלים מאד ביחס לכל חוויה כזו. אם יתעקש מאד להוציא את מה שהוא מרגיש בלשון, נמצא אותו משתמש במשלים הכי רחוקים, ובמישור הפילוסופי, בהסברים הנראים הכי לא מתיישבים עם עצמם. כך שמי שירצה להבין את מה שהוא אומר , אם לא ינסה להתחבר רגשית ושכלית לחוויה הזאת, לא יבין בשום אופן את הדברים. ואם יפרשם מבחינת מה שהם אומרים בלבד, הוא עלול להגיע לכוונות הכי הפוכות ממה שנתכוון בו הכותב.  

אעתיק רק לשון אחד של הרמ"ק שמדבר על הקושי הזה [פרדס רמונים שער ד' פרק ג']: ובודאי יש לנו להאמין כי אין זו כונת החסיד ר' מנחם ז"ל אלא שבודאי רוח אחרת היתה עמו וקצרה יד לשונו בהעתקתו מהשכל אל הפה ומהפה אל הקולמוס:

חווית האדם את האלקות, הוא הדבר הכי פרדוקסאלי וסותר את עצמו שיש בעולם.  והוא גם החוויה החזקה והמושכת ביותר הידועה לאדם. טבע האדם שהוא מחוייב לספר את מה שהוא חווה ויודע. הטבע הזה דוחק את האדם שימצא דרך לבטאות אותו. ולכן הוא ממציא לעצמו משלים הלקוחים מן עולם האהבה הרומנטית [שיר השירים] . ומכל סוג חיבור וחוויה שיימצא בעולם . כן הוא מתאר את האלוה, שהוא יודע שהוא בלתי ניתן לתיאור, בכל סוגי התיאורים שהוא יודע.

כל זה בבחינה האנושית של הקבלה. אך לקבלה עוד הקדמה, והוא שאין דברים אלו מקריים כאילו הם סתם ככה,או מוכרחים להיות ככה. אלא כל דבר שיש בעולם הוא בכוונה מכוונת ובדווקא מאת האל. ובוודאי זה שהאדם יכול או אינו יכול לחוות דברים מסויימים והדרכים שבהם הוא חווה זאת, הם כולם נבראים מהאל. כלומר, במובן המטאפיזי, אפשר לדבר על כל הרגשה כמציאות. אם האדם מרגיש את האל כתכלית הטוב, נקרא לזה מציאות של טוב שהבורא גילה מעצמו בכדי שיוכלו בני אדם להכירו ולהשיגו ולהרגישו כטוב. וזה הדבר מכונה בקבלה ספירת החסד. ולא שבאמת יש איזה מציאות דבר שנעשה או נאצל. אך ההכרה הזאת שבני אדם [או מלאכים וכדו אם תרצה] מכירים את הבורא כטוב, היינו מכירים את הבורא, א"כ הוא הוא עצמו. שאין לנו לומר שאיננו הבורא בעצמו, וא"כ הרי זה דבר שנודע לנו מעצמו. ואנחנו חווים את הדבר הזה בשני מציאות סותרים את עצמם, א' שאנו יודעים שהבורא הוא בלתי ניתן לתיאור, וב' שאנו מכירים אותו במדה הזאת. ומה נאמר, שהמדה אינו הבורא, אלא מי הוא? ולכן נוצרים כל הלשונות האלו כאילו יש כאן מציאות המתאחד עם הבורא, וכל זה לא נמצא אלא במחשבה שלנו.

זה היסוד של הקבלה לדעתי. ואני יודע שגם עלי חל הקושי הזה, ואולי לא דייקתי מספיק , אשמח לענות ולדייק יותר בכל פרט.

ויש עוד דברים רבים להסביר היוצאים מזה, אך כבר נתארכו עכשיו יותר מדי. אך כללו של דבר, החידוש העיקרי של הקבלה הוא דיבור על המטאפיזי כפיזי, דבר שמקרב את הדברים יותר אלינו [עכ"פ רובינו ] ולכן גם תוכל לדבר על שני אנשים שיש להם תכונה שווה כנשמה אחת שנתגלגלה, או נתעברה. וכן על מי שמחשבה מסויימת במוחו כאילו אינה הוא עצמו, כנשמה רעה שנדבקה בו [דיבוק] , וכו' וכו' .

_________________




דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/6/2011 01:24 לינק ישיר 

ומה משמעותה של שפה שאינה מעידה על מציאות כלשהי, או ש, למצער, הקשר בין הטרמינולוגיה שלה למציאות עליה היא מעידה אינו ברור?

_________________





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/6/2011 01:44 לינק ישיר 

פרזנט
קראת את שכתבתי? השפה הזאת מתארת חוויה, לא מציאות. במילים אחרות, המציאות הזאת היא שפה לא מציאות במובן הרגיל

_________________




תוקן על ידי יהיאור ב- 05/06/2011 02:02:55




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/6/2011 02:06 לינק ישיר 

אוקיי אז נדבר על הנמשל, האם הנמשל היא מסיני או מחכמה או מפילוסופיה ?

אם מסיני ? אז זה תורה חדשה שלא קיבלנו אותו במסורת הרגילה,
אם מחכמה\פילוסופיה ? אז אפשר לבדוק אותה,

אבל ברור שאין לקבל אותו כאמת, או שכן או שלא, או שמוכיח את חכמתו או שאני צריך להאמין בו,
להאמין לא נראה שמותר הרי תורה חדשה היא,
לבדוק ולחקור אפשר,

ורק זה מה שנשאר לנו לראות האם הנמשל משקף את המציאות

_________________





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/6/2011 02:16 לינק ישיר 

אגב: אתה כב' כמו שאני כב'

_________________





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/6/2011 02:52 לינק ישיר 

מקס
לא אמרתי לא שהוא משל ולא שהוא נמשל. אמרתי שבאה לתאר , וגם לתת דרך איך להגיע ל-חויית האלקות. ולצורך כך ניתנו כל ה"משלים" וכדו'. אם זה לא עוזר לך, או שאתה בכלל לא מעוניין בחוייה זו, אל תעסוק בזה, למי שכן מעוניין, זה יכול לעזור הרבה.
באופן כללי אתה מדבר על ההסטוריה של הקבלה, ואני אמרתי במפורש שאני לא עוסק בזה. התייחסתי רק לטענה העקרית שהקבלה הוא מייחסת הריבוי באלקות, והסברתי שאין זה ככה כלל. יותר מזה לא אמרתי ואני לא מעוניין לשון בזה באשכול הזה.
אגב:מה זה כב'?

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/6/2011 03:34 לינק ישיר 

אוקיי היא מתארת נכון את המצב המציאותית ? האם החסד בא מאלוקים או היא רק בתוכינו,

אני שואל פשוט האם מה שהיא מתארת נכון ?

אתה טוען שזה שפה: אוקיי האם התוכן שהשפה רוצה לומר נכון עובדתית ? או זה תיאוריה



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/6/2011 03:42 לינק ישיר 

מקס
היא מתארת את המציאות בתוכינו בהנחה שהכל מעשה אלקים. כמדומה שזו הנחה פשוטה לרוב המאמינים, הלא כך כתוב בסידור "שהבורא יתברך שמו הוא ..עשה ועושה ויעשה את כל המעשים"
ובהנחה שכל דרך שאנו יכולים להשיג או לתאר בה את האלקים נבחרו על ידו להיות דרכים שמשיגים אותו. ותיאורטית היה יכול לבחור גם בבלי שיעור דרכים אחרים.
וכל התיאורים שלה למעשה הם התיאורים של הפסוקים ורז"ל. "חסד ה'" מוזכר בפסוקים?

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/6/2011 04:09 לינק ישיר 

בסדר היא מתארת איזה שיטה שלטענתך קיימת גם בחז"ל, אוקיי עכשיו נשאר לך רק לתרגם את השפה של הקבלה לעברית פשוטה,

אנחנו מכירים הרבה השקפות ושיטות בחז"ל איך להבין את המציאות,
והקבלה מתארת אחד מהם,
נווו אז מה הבעיה לספר לנו איזה שיטת חז"ל היא מתארת, ואז נדבר שפה אחת,

אני רוצה שתבין אותי,
יש הרבה דרכים לראות את המציאות ולא מפסיקים לחקור ולהבין, את האלוקים את דרכיו ואת המציאות,
יש לקבלה שיטה להסביר לנו איך זה עובד, (ואנו מוותרים על בעית ההגשמה כרגע באשכול זה)
תסיבר אפי' בהגשמה לצורך העניין,
בסוף נצטרך לקבל מציאות שהקבלה מתארת,
ואני שואל כבר על המציאות ההיא,
האם היא נכונה ? מנין לנו ? מקבלה מסיני ? או מחכמה או חקירה או פילוסופיה,

תבין זה לא מספיק שאנשים נהנים מזה ומרגישים ברמה רוחנית גבוה, כי אם הם מרגישים והמציאות היא אחרת אז זה סתם דימיון, וחבל שאברכים רציניים יתעסקו בדמיונות,
כלומר לא מספיק טוב לנו שהם מהאמינים בזה, אנו רוצים להיות בטוח שזוהי המציאות, ואז גם נתחיל להתעסק ברוחניות הגבוה הזאת,



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/6/2011 04:24 לינק ישיר 

מקס
כרגיל אני לא מבין בדיוק מה מפריע לך, אולי אחרי שתכתוב עוד כמה פעמים.
לא אמרתי שהשיטה הזאת מופיעה ברז'ל. [זה שייך להיסטוריה] אמרתי שהתיאורים על ה' שבו לקוחים מהפסוקים, מרז'ל, ואפילו מהפילוסופיה. כך שאין מה לדון אם הוא מציאות אמתית או לא.
היתרון של הקבלה הוא בכמה נקודות, ואחת מהם החיבור שהיא נותנת בין כל התיאורים שמאפשרת לנו להבין את הכל בצורתה הכללית. כמו כן את הדרך שהיא מקשרת את זה לקיום המצוות. ולא הסברתי את זה כראוי.
במילים אחרות. מי שניגש לחוות את האלקות יש באופן כללי רק כמות דרכים מוגבלות הידועים לאדם לעשות זאת. והקבלה היא סיכום כל אלו הדרכים. כמובן שכל אדם הוא שונה למעשה בדרך השגתו וממילא בעצם כל מי שהוא מקובל אמיתי צריך שיוכל לכתוב את כל הקבלה מעצמו בצורה חדשה [ויסלחו לי  כל החסידים של האר'י או של מישהו] בכל זאת עוזר לנו הרבה מה שאמרו אנשים שהכירו כל זה הכרה מאד מקיפה וטרחו להגדיר את הכלל במושגים הכי כלליים כך שנוכל גם אנו בדרך כלל למצוא את עצמינו באלו הכללים.

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/6/2011 04:37 לינק ישיר 

אנסה להבהיר יותר
לפי איך שהסברתי. אין כאן שום מציאות שנצטרך לדון עליה אם היא אמתית או לא.
יש רק שני דברים שהם מציאות כאן. האלקים. והאדם. הדבר השלישי אינו מציאות והוא מה שהקבלה מדברת עליו, ו החיבור שבין שנים אלו. כלומר כשאדם רוצה להתחבר לאלקים. קיימים רק כמה דרכים מוגבלים לעשות זאת. והדרכים האלו הם בכללות דרכי ההתחברות של האדם, לא דרכי התחברות של האלקים. כלומר האדם יכול להתחבר לדבר שכלית, וכמה מיני שכליים. הוא יכול להתחבר רגשית, וכמה מיני הרגשות, הוא יכול להתחבר מעשית, וכל מיני מעשים. ועוד כמה דרכים אולי. זהו באופן כללי פרצוף האדם עליה מדובר בקבלה.
ואמנם שלא נחשוב שכל אלו הם רק דרכים של האדם ואינם מתחברים באמת לה'. לכן אמרתי שהרי הוא שעשה הכל, ובוודאי גם עשה את הדרכים שבהם נכיר אותו. [שהוא תכלית הכל לפי כמה פסוקים] ולכן אפשר לדבר על האדם הזה כ"אדם העליון". וזהו השפה של יחזקאל הנביא שראה מראה אדם. [ומדובר שם בדמיון נבואי שהוא בעצם רק א' מן הדרכים שבקומת האדם להתחברות] וממילא הדרכים האלו הם מידותיו שלו עצמו. כלומר דרכים שבהם רצה שנראה ונכיר אותו. והוא לא רימה אותנו להתחבר למשהו שאיננו אותו [אע"פ שבוודאי מה שאנו מכירים אינו יכול להיות הוא בעצמו, וזהו הפרדוקס של הכרת האדם את ה']

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/6/2011 10:45 לינק ישיר 

יהי אור,
יפה כתבת, דומני שדבריך תואמים את הקבלה (בהגדרה כללית) כפי שאני מכיר אותה.
השאלה המרכזית בענין הזה , היא שעי"ז הא-להים הופך לכל הפחות מראית עין ( ולהבנתי זה בעייתי מספיק גם אם זה רק למראית העין) למציאות חוייתית-סובייקטיבית שמופיע דרך יחידים, ולא כא-להים של עם וכמלכו של העולם.
           דומני שזה גם המצב העקרוני שהיהדות מתמודדת איתו שנים לא מעטות, בסופר מרקט של הדעות יש נישה ליהדות כמו שיש להבדיל לבודהיזם ולברהמיניזם (נניח) וכד'. אבל בסופו של דבר היהדות נמצאת גם (ואולי בעיקר) על המגרש הבינלאומי יחד עם להבדיל (!) הנצרות והאיסלם, שגם אצלם יש חוויות סובייקטיביות למכביר שמנסים להפוך לאיזה אמת שאין בלתה. (בפרט באיסלם, בנצרות זה פחות רלוונטי כיום ,באשר תחתיה קמה דת הנאורות ו/או המדע והטכנולוגיה וכד') שם חוויות סובייקטיביות לא יכולות להשפיע באופן משמעותי מספיק.

                 רק כדי לחדד זה לא שאני מתנגד לחויה סובייקטיבית, בסופו של יום אני מסכים שרק חוויה אישית מעוצבת היטב אצל יחידים יכולה להוות יסוד מוצק לתפיסה דתית נאמנה בבחינת "וצדיק באמונתו יחיה", אלא שאם נסמך רק על זה ולא נצא מרשות היחיד אל רשות רבים בה הדברים מוגדרים לרבים באופן אובייקטיבי יותר , נישאר תקועים במצב בו היהדות תקועה כבר כמה מאות שנים.
          בנימה יחודית לשלושת ימי ההגבלה, דומני שהנקודה המיוחדת במתן תורה, היא שבה החוויה נחוותה אצל עם שלם.  וגם המצוות שניתנו בעקבותיה מיועדות כדי לבסס עם שלם. (פרשת משפטים אבל בעצם גם המשכן ועוד מצוות רבות אחרות) נראה לומר שחטא העגל הוא בדיוק הנקודה בה התברר שישראל (או חלקים בהם) תפסו את החוויה הכוללת הזו כסוג של חוויה אישית שיש לה ערך בפני עצמה, ולא כחוויה מכוננת המהווה יסוד שעל בסיסו הם יבנו מציאות חדשה.
    חטא שדומני שעדין לא נגמלנו ממנו כיאות. (ויש מה לאריך בענין הזה, אולי בהמשך הדברים אעשה כך)
                 חג שמח, וכדאי לזכור שהשיא של שבועות מיועד להגיע דוקא ביום י"ז בתמוז, יום בו מצד האמת (אלמלא טעינו וחטאנו)  צריכים היינו לקבל את הלוחות הראשונים.

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/6/2011 13:07 לינק ישיר 

איש ציפור
דבריך נכונים מאד. לא אמרתי שהחוויה הזאת הוא היסוד של היהדות או שמהווה שום הוכחה לאמיתתה. שלזה צריכים דברים יותר אובייקטיבים. רק הסברתי איך לקבלה אין שום שייכות למינות שטוענים אליה בפורום הזה.
גם לא הגעתי למכור את תורת הקבלה או שום תורה אחרת, הקבלה בהכרח איננה דבר שצריך כל אחד ללמוד או לדעת, בין היתר בגלל הטעויות שבאים מחמתה- הן לטעות בייחוס הריבוי באלוה. דבר שאודה שטעו בה לא רק מיימוני אבל גם כמה מהאנשים שלומדים אותה. והן בגלל החשיבות שהיא נותנת לחוויה האובייקטיבית. [עם כל זה נראה לי שהחוויה הזאת הא דבר די מרכזי בחייו של המאמין]

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/6/2011 13:23 לינק ישיר 

שאלה לי
("איש מלחמה כרגע באופן מטאפורי")

ראשית כדי לדבר על עולם מטאפיסי,על הנדון להביא ראיות.

כיצד ניתן לדבר אודות העולם המטאפיסי.

א. לכאורה כדבר הרמב"ם:אם יאמר דברים אשר בטרם יתרחשו בהווה,אשר עתידין להיות וכך אכן התרחש.
     ויחזור על כך מספר פעמים הרי שהוא הזיל את הזמן.(נפש האדם היא אחת:כשלונו)

     השאלה שצריכה להשאל:

    מהו אדם:(האם כל היקום בעולם המטאפיסי הוא האדם):הרי שהוא כביכול אחראי לגורל האנשות כולה.

ועתה תשאל מהי מחשבת האדם:


ועכשיו נשאל:

כיצד ניתן לגזור מהספרים שאתם עוסקים בהם מציאות משפטית?!


מהי מציאות משפטית,האם ספר הזוהר עוסק במשפט:

בהגיונות.


מהי מציאות הגיונית כיצד ניתן לשלב מציאות משפטית מהספרים בהן אתם עוסקים:

מהן הראיות,לזריקת אבנים על כלב שנכנס בגילגולו של אדם אחר?


אנא הסבירו לי את משפטכם? כי אני אינני מבין אתכם. 



    



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/6/2011 13:52 לינק ישיר 

יהיאור:

אני הנסה שוב:
אתה אומר יש אדם יש אלוקים, והקבלה נכנס לכאן לומר לתאר ולהתחבר וכו', נוווו זה כבר עושים אלפי שנה,
כלומר רואים את דרכיו של האלוקים וכך מתחברים אליו,
הבעיה שכל אחד ובכל הזמנים ראה את דרכיו של האלוקים אחרת, וכך יש לנו הרבה שיטות חיבור לאלוקים,
השאלה אם היא (הקבלה) מתארת (מה שהיא מתארת) נכון, מול שיטות אחרות,
מה נקודת ההנחה שלה, מנין היא יודעת שכך וכך דרכיו של האלוקים ?

ועכשיו מה בעיה העיקרית שלי עם התזה הזה,
יש אלוקים יש אדם ויש גם את היקום והאנושות בתוכו, לא רק שיש אדם ואלוקים,
כלומר התזה שיש רק אדם ואלוקים, היא תזה ששייך למלאכים, כלומר מלאכים ואלוקים יכולים להתחבר בלי לקחת בחשבון את היקום והאנושות בכללותו,

והיות שהאדם הוא לא לבד, יש יקום שלם ויש גם נצחיות האדם אחרי מותו שהם הצאצאים שלו,
כלומר אנו לא מדברים כאן רק בחיבור לאלוקים, כי בדרכיו של האלוקים נמצא הרבה מעבר לזה,
אז בהכרח יש עבודה בשביל היקום עבודה בשביל טוב האנושות עבודה בשביל נצחיות צאצאינו,
וזה בעצם הדברים שאלוקים רוצה כפי איך שאנו רואים את דרכיו,
כלומר אין חולק בכך שעל פי דרכיו בבריאה אנו רואים שהוא רוצה את זה דווקא, את הלא תרצח והלא תגנוב,
כלומר את חוקי החברה, אפי' את העבדות האלוקים התורה דורשת לתת לכהן (= עובד מדינה)
כלומר עבודת האלוקים בתורה יש בא גם את היקום וסדר חברתי, בזה שמשלמים לאלוקים מעשר וקרבנות שכל אלה היא בעצם תשלום לעובדי המדינה, שהם הכהנים שהם בעצם השופטים והשוטרים והמחנכים והמלמדי תינוקות בחברה שלנו אז,

ברצוני להדגיש לך שאפי' עבודת השם בתורה העיקר מתנות ועבודה לאלוקים מכווון דווקא לכהנים שהם עובדי המדינה,
ושוב אנו חוזרים לעניין שדווקא טובת היקום והאנושות היא היא עיקר עבודת האלוקים,
וכאן אין אנו יכולים לקבל תיאוריות, כאן אנו באמת צריכים לחקור את דרכיו של האלוקים בכדי לדעת אייך לעבוד אותו,

אבל לא היא בקבלה,
הקבלה כבר יודעת מה אלוקים רוצה ואיך לעבוד אותו,
ושאדם עובד את האלוקים לבד ?! אז אלוקים לוקח אותו אליו (כמו חנוך) הוא לא שייך לכאן הוא שייך למלאכים,

הקבלה בהכרח לא עוזר לנו כאן בעבדת השם הצריך כאן בעולם הזה, שהם חקירת דרכיו כאן בעלום הזה, ומזה לחוקק חוקי חברה טובים ולקדם את האבולוציה שיהיה להאנושות יותר טוב, ולקיים את נצחיות האנושות וטובתו,



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/6/2011 14:05 לינק ישיר 

ליהי אור הדברים מתוקים כנתינתם מסיני .                                                                                                               אוסיף ואומר הקבלה לדעתי היא כן פילוסופיה שבאה לענות על השאלה המציקה לכל מאמין בדבר הפער האין סופי בין האין סוף האחד מכלצד שאין שום שינוי תופס בו, לבין העולם כפי שנגלה לעינינו, כעולם מסוים משתנה סופי המכיל תוכו מה שאנו מכנים רע,והמרחק והפער בין היש המוכר לבין האל הופכים בלתי ניתנים לגישור.                                  והרמבם שכתב שקודם נאצל שכל אחד שהכיר את עצמו ואת בוראו ומזה התחילה השניות לא שיכנע את הלבבות.                    ולכן באה הקבלה ותקפה מכיון אחר,להתחיל מלמטה מהכוחות המנהיגים את העולם,כגון האהבה והיראה ,ההתפשטות והחומר,וזה כמו שהמיתולוגיה והשירה היונית הבינה שהכוחות האמיתיים בטבע אינם המולקולות אלא אירוס ואפרודיטה והגורל והשאול .ובשירתה בחנה מי הכח המניע ,האהבה או הגורל העיור, או הגבורה, כך הקבלה דיברה על כוחות היסוד כתר חסד גבורה ,ואמרה שהכוחות האלה אלוהיים,[ומכאן השתלשלה המחשבה החסידית שהכל אלוהות ואין אתר פנוי מיניה] אולם בהבדל אחד שהמיתולוגיה רואה רק מאבקי כוחות לפניה,והקבלה יודעת שהכל אחד והכל הולך לה' אחד ושמו אחד.                              מה שנתנה לנו הקבלה,שכוחות החיים עצמם הפכו הענין ,ופעולות האדם ועלילותיו ויצריו תפסו את זירת העלילה[ואמנם בתחילה בצורה מכנית ביחודים וכלוחץ על כפתור במחשב העל ,אבל סוף שהתגלגל ללקיחת חירות האדם על עצמו, שזה הביאה הציונות{רח"ל}]                                                                                       ןלמקס,אני תמה,מה הם החקירות הישיבתיות,אם הנמשל הוא במסורת או תורה חדשה ח"ו,הלא כל ניסיון של אדם ולו חלקי לחפש אמת ופשר ולא משנה אם ינוסח בצורה מדעית כיחסות וכאבולוציה או בצורת שירה או במיתוס וקבלה כולם דבר האדם כל היותו על אדמתו ואין למעט ביקרו.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > קבלה- מציאות או שפה?
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 4 5 לדף הבא סך הכל 5 דפים.