בית פורומים נבואות ואקטואליה באחרית הימים

הפתקים שלי בפייסבוק

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-24/6/2011 12:30 לינק ישיר 
הפתקים שלי בפייסבוק

סדר השתלשלות והגעת משיח וגאולת ישראל.

מאת Mordechi Aluf‏ בתאריך יום שני 20 יולי 2009‏ בשעה 13:10‏‏
 רבי שמעון זקף ידוי, ובכה ואמר, 
ווי מאן דיזדמן בההוא זמנא, וזכאה חולקיה מאן דיזדמן וישתכח בההוא זמנא,
ווי מאן דיזדמן בההוא זמנא, בגין דכד ייתי קב"ה לפקדא לאיילתא,
יסתכל מאן אינון דקיימין בהדה, בכל אינון דמשתכחי עמה, בכל עובדוי דכל חד וחד,
ולא ישתכח זכאי, דכתיב (ישעיה סג ה) ואביט ואין עוזר,
וכמה עקתין על עקתין לישראל, זכאה מאן דיזדמן וישתכח בההוא זמנא, 
בגין דההוא דיתקיים בההוא זמנא במהימנותא, 
יזכה לההוא נהירו דחדוה דמלכא,
ועל ההוא זמנא כתיב, (זכריה יג ט) 
וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב וגו'. 

לבתר דאינון עקתין מתערי על ישראל,
וכל עמין ומלכיהון יתייעטון כחדא עלייהו, 
ומתערי כמה גזירין בישין, כלהו סלקי בעיטא חדא עלייהו, 
וייתון עקתא על עקתא, בתרייתא משכחן קמייתא, 
כדין יתחזי חד עמודא דאשא קאים מעילא לתתא ארבעין יומין,
וכל עמין דעלמא חמאן ליה. 
בההוא זמנא יתער מלכא משיחא לנפקא מגו גנתא דעדן,
מההוא אתר דאתקרי קן צפור, ויתער בארעא דגליל, 
וההוא יומא דיפוק לתמן יתרגז כל עלמא, 
וכל בני עלמא מתחבאין גו מערתי וטנרי, 
דלא יחשבון לאשתזבא, ועל ההוא זמנא כתיב, (ישעיה ב יט) 
ובאו במערות צורים ובמחילות עפר
מפני פחד יהו"ה ומהדר גאונו בקומו לערוץ הארץ, 
מפני פחד יהו"ה, דא ההוא רגיזו דכל עלמא, 
ומהדר גאונו דא משיח, 
בקומו לערוץ הארץ, כד יקום ויתגלי בארעא דגליל, 
בגין דאיהו הוא אתר קדמאה דאתחרבא בארעא קדישא, 
ובגין כך יתגלי תמן קדמאה לכל אתר, 
ומתמן יתער קרבין לכל עלמא. 

לבתר ארבעין יומין דעמודא יקום מארעא לשמיא, 
לעיניהון דכל עלמא, ומשיח יתגלי, 
יקום מסטר מזרח חד כוכבא מלהטא בכל גוונין, 
ושבעה כוכבין אחרנין דסחרן לההוא כוכבא, 
ויגיחון ביה קרבא בכל סטרין, תלת זמנין ביומא, 
עד שבעין יומין, וכל בני עלמא חמאן. 

וההוא כוכבא יגיח בהו קרבא בטיסין דנורא 
מלהטין מנצצין לכל עבר, 
ובטש בהו, עד דבלע לון בכל רמשא ורמשא,
וביומא אפיק לון, 
ויגיחון קרבא לעיניהון דכל עלמא, 
וכן בכל יומא עד שבעין יומין, 
לבתר שבעין יומין יתגניז ההוא כוכבא, ויתגניז משיח עד תריסר ירחין,
ויתהדר ההוא עמודא דאשא כמלקדמין,
וביה יתגניז משיח, וההוא עמודא לא יתחזי. 
לבתר תריסר ירחין יסלקון ליה למשיח 
בההוא עמודא לגו רקיעא,
ותמן יקבל תוקפא ועטרא דמלכותא, וכד נחית, 
יתחזי ההוא עמודא דאשא כמלקדמין 
לעיניהון דכל עלמא, ויתגלי לבתר משיח, 
ויתכנשון לגביה עמין סגיאין, ויתער קרבין בכל עלמא,
ובההוא זמנא יתער קב"ה גבורתיה לכל עמין דעלמא,
ומלכא משיחא יתידע בכל עלמא. 

וכל מלכין דעלמא יתערון לאתחברא לאגחא קרבא ביה, 
וכמה (עמין) מפריצי יהודאין יתהפכו לאהדרא לגבייהו,
וייתון עמהון לאגחא קרבא על מלכא משיחא, 
כדין יתחשך כל עלמא חמש עשרה יומין, 
וסגיאין מעמא דישראל יהון מתין בההוא חשוכא, 
ועל דא כתיב (ישעיה ס ב) כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים:

פתח ואמר (דברים כב ו) כי

זוהר חלק ב דף ח/א

יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ, 
אפרוחים או ביצים והאם רובצת וגו' שלח תשלח את האם וגו', 
האי קרא אוקימנא ליה, 
ואיהו חד מפקודי אורייתא גניזין, 
ואנן אית לן ביה רזי דאורייתא גניזין,
שבילין וארחין ידיען לחברייא, 
באינון תלתין ותרין שבילין דאורייתא. 

אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בריה, אלעזר, 
בזמנא דיתער מלכא משיחא, 
כמה אתין ונסין אחרנין יתערון בעלמא. 
תא חזי, בגנתא דעדן דלתתא אית אתר חד 
גניז וטמיר דלא אתידע, ואיהו מרקמא בכמה גוונין,
וביה גניזין אלף היכלין דכסופין, ולית מאן דעייל בהו בר משיח,
דאיהו קאים תדיר בגנתא דעדן. 

וכל גנתא מסחרא ברתיכין סגיאין דצדיקיא, 
ומשיח קאים עלייהו, 
ועל כמה חילין ומשיריין דנשמתין דצדיקיא תמן,
ובראשי ירחי ובזמני ובשבתי 
משיח עאל בההוא אתר, לאשתעשעא בכל אינון היכלין. 

לגו לגו מכל אינון היכלין אית אתר אחרא טמיר וגניז 
דלא אתידע כלל ואקרי עדן, 
ולית מאן דיכיל למנדע ביה, 
ומשיח אגניז (ס"א אתגלי) לבר סחרניה דההוא אתר, 
עד דאתגלי ליה חד אתר דאקרי קן צפור,
ואיהו אתר דכריז עליה ההוא 
צפור דאתער בגנתא דעדן בכל יומא. 
ובההוא אתר מרקמן דיוקנין דכל שאר עמין, 
דאתכנשו עלייהו דישראל לאבאשא לון,
עאל בההוא אתר, 
זקיף עינוי וחזי אבהן דעאלין בחרבן בית אלהא, 
עד דחמי לרחל דדמעהא באנפהא, 
וקב"ה מנחם לה, ולא צביאת לקבלא תנחומין,
כמה דאת אמר (ירמיה לא יד) מאנה להנחם על בניה,
כדין משיח ארים קליה ובכי, ואזדעזע כל גנתא דעדן, 
וכל אינון צדיקיא דתמן געו ובכו עמיה, 
געי ובכי זמנא תניינא, ואזדעזע ההוא רקיע דעל גבי גנתא, 
אלף וחמש מאה רבוא משריין עלאין, 
עד דמטי לגו כרסייא עלאה,
כדין קב"ה רמיז לההוא צפרא, 
ועאל לההוא קן דילה, ויתבא לגבי משיח וקרי מה דקרי, 
ואתער מה דאתער. עד דמגו כרסייא קדישא,
אתקרי תלת זמנין ההוא קן צפור ומשיח, 
וכלא סלקין לעילא, ואומי לון קב"ה לאעברא 
מלכו חייבא מן עלמא על ידא דמשיח, 
ולנקמא נקמין דישראל,
וכל אינון טבוון דזמין קודשא בריך הוא למעבד לעמיה, 
ותב ההוא קן צפור ומשיח לדוכתיה,
ותב משיח ואתגניז גו ההוא אתר כמלקדמין. ו

בזמנא דיתער קב"ה לאתקנא עלמין, 
ואתנהירו אתוון דשמיה בשלימו,
יו"ד בה"א, (לאתקנא) וא"ו בה"א, למהוי כלא בשלימו חד.
כדין יתער חד ככבא דחילא באמצע רקיעא כגוון ארגוונא, 
להיט ונציץ ביממא לעיניהון דכל עלמא, 
ויקום חד שלהובא דאשא מסטרא דצפון גו רקיעא, 
ויקום דא לקבל דא ארבעין יומין,
ויתבהלון כל בני עלמא, לסוף ארבעין יומין 
יגיחון קרבא ככבא ושלהובא לעיניהון דכלא,
ויתפשט ההוא שלהובא ביקידו דאשא מסטרא דצפון גו רקיעא,
ויחשוב למבלע ההוא ככבא, 
וכמה שליטין ומלכין ואומיא ועממיא יתבהלון מהאי. 
כדין יסתלק ההוא ככבא לסטר דרום, 
וישלוט על ההוא שלהובא, וההוא שלהובא יתבלע זעיר זעיר 
ברקיעא מקמי ההוא ככבא, 
עד דלא יתחזי כלל, כדין ההוא ככבא יעביד 
אורחין ברקיע בתריסר תחומין, 
וקיימין אינון נהורין ברקיעא תריסר יומין אחרנין, 
לבתר תריסר יומין אחרנין,
יזדעזעון כל בני עלמא, ויתחשך שמשא 
בפלגות יומא כמה דאתחשך יומא דאתחרב בי מקדשא,
עד דלא יתחזון שמיא וארעא, 
ויתער חד קלא ברעם וזיקין,
ואתחלחלא ארעא מההוא קלא, וכמה חילין 
ומשיריין ימותון מניה. 
וההוא יומא (ממש) יתער בקרתא דרומי רבתא 
חד שלהובא דאשא, בההוא קלא דיתער בכל
זוהר חלק ב דף ח/ב

עלמא, ויוקיד כמה מגדלין וכמה היכלין, וכמה מגדלין יפלון, 
וכמה פרדשכי ורברבי יפלון בההוא יומא, 
וכלהו יתכנשון עלה לביש, 
וכל בני עלמא לא יכלין (ס"א ולא יחשבון) לאשתזבא. 
מההוא יומא עד תריסר ירחין, 
יתיעטון כל מלכין ויגזרון כמה גזרות וכמה שמדות על ישראל,
ויצלחון ביה (נ"א בהון) כמה דאתמר, 
זכאה איהו מאן דיערע תמן 
וזכאה איהו מאן דלא יערע תמן, 
וכל עלמא יהא בערבוביא סגיא. 

לסוף תריסר ירחי, יקום שבט מישראל, דא מלכא משיחא 
דיתער גו גנתא דעדן, 
וכל אינון צדיקיא יעטרון ליה תמן, 
ויחגרון ליה מאני זיינא באתוון רשימן דמאני דשמא קדישא. 

וקלא יתפוצץ בענפי אילנין דגנתא, קרי בחיל ואמר, 
אתערו קדישי עליונין, קומו מקמי משיחא, 
הא עדנא לאתחברא איתתא בבעלה,
ובעלה בעי לנקמא לה נוקמין דעלמא, 
ולאקמא לה ולאנערא לה מעפרא, 
כדין יקומון כלהו, ויחגרון ליה כמלקדמין מאני זייניה, 
אברהם מימיניה, יצחק משמאליה, 
יעקב קמיה, משה רעיא מהימנא על כל אלין צדיקיא 
אזיל ורקיד גו גנתא דעדן. 

כיון דאתתקן משיח על ידא דצדיקיא בגנתא דעדן, 
יעול בההוא דוכתא 
דאקרי ק"ן צפו"ר כמלקדמין, 
וחמי תמן ההוא דיוקנא דחרבן בית מקדשא 
וכלהו צדיקיא דאתקטלו ביה, 
כדין נטיל מתמן עשר לבושין, ואינון (נ"א ואקרון) 
עשר לבושי קנאה, ויתגניז תמן ארבעין יומין דלא אתגליא כלל. 

לסוף ארבעין יומין קלא חד יתער 
ויתקרי מגו כורסייא עלאה, 
ההוא ק"ן צפו"ר במלכא משיחא דאתגניז ביה,
וכדין סלקין ליה לעילא,
וקודשא בריך הוא חמי ליה למלכא משיחא מתלבש 
בלבושא נוקמא וחגיר מאני זייני,
נטיל ליה ונשיק ליה על רישיה.
כדין מזדעזען תלת מאה ותשעין רקיעין, 
וארמיז קב"ה לחד רקיעא מאינון 
דהוה גניז מששת ימי בראשית, 
ואפיק מחד היכלא דבההוא רקיעא 
חד כתרא גליפא מחקקא בשמהן קדישין, 
בההוא עטרא אתעטר קב"ה כד עברו ישראל ית ימא, 
למיטל נוקמין מכל רתיכי פרעה ופרשוי, 
ואעטר ליה למלכא משיחא. 
כיון דאתעטר ואתתקן בכל הני תקונין, 
נטיל ליה קב"ה ונשיק ליה כמלקדמין, 
מאן חמי רתיכין קדישין ומשריין עלאין דסחרין ליה, 
ויהבין ליה מתנן ונבזבזן סגיאין, ויתעטר מכלהו. 

עאל תמן בחד היכלא, וחמי כל אינון
מלאכי עלאי דאקרון אבלי ציון, 
אינון דבכו על חרבן בי מקדשא ובכאן תדיר,
ואינון יהבין ליה חד פורפירא סומקא 
למעבד נוקמין, כדין קב"ה גניז ליה בההוא קן צפור, 
ואתכסי תמן תלתין יומין, 
לבתר תלתין יומין בההוא קן צפור, 
יחות מעטר בכל אינון תקונין מעילא ומתתא, 
וכמה משריין קדישין סחרניה,
ויחמון כל עלמא חד נהירו תלי מרקיעא לארעא, 
ויקום שבעה יומין, וכל בני עלמא יתמהון ויתבהלון,

ולא ינדעון כלל בר אינון חכימין דידעין ברזין אלין,
זכאה חולקהון. 
וכל אינון שבעה יומין יתעתד (ס"א יתעטר) 
בארעא בההוא ק"ן צפו"ר, באן אתר בדרך,
דא קבורת רחל דאיהי קיימא בפרשת אורחין, ו
יבשר לה וינחם לה, 
וכדין תקבל תנחומין, ותקים ותנשיק ליה. 

לבתר יקום ההוא נהירו מההוא אתר,
ושרי ביריחו קרתא דאילני, בכל עץ, דא יריחו, 
או על הארץ דא ירושלם, 
ויהא גניז בההוא נהירו דק"ן צפו"ר תריסר ירחי, 
בתר תריסר ירחי יזדקף 
ההוא נהירו בין שמיא וארעא, וישרי בארעא דגליל, 
דתמן הוה שרותא דגלותא דישראל, 
ותמן יתגלי מההוא נהירו דקן צפור, ותב לאתריה.
וההוא יומא יזדעזע כל ארעא כמלקדמין, 
מסייפי שמיא עד

זוהר חלק ב דף ט/א

סייפי שמיא, וכדין יחזון (ינדעון) כל עלמא דהא אתגלי מלכא 
משיחא בארעא דגליל, 
ויתכנשון ליה כל אינון דלעאן באורייתא,
ואינון זעירין בעלמא,
ובזכות ינוקי דבי רב יתתקף חיליה לאתגברא, 
ורזא דא אפרוחים, 
ואי לא ישתכחון אלין, הא ינוקי דיתבין בתוקפא 
דאמהון וינקי, 
כמה דאת אמר (ישעיה כח ט) גמולי מחלב עתיקי משדים, 
והיינו או בצים, 
דבגין אלין שריא שכינתא עמהון דישראל בגלותא, 
דהא חכימין זעירין אינון 
דישתכחון בההוא זמנא, והיינו (דברים כב ו) 
והאם רובצת על האפרוחים או על הבצים. 
לא תקח האם על הבנים, (דהא ביה לא קיימא מלה 
לאפקא לה מן גלותא, 
אלא במלכא עלאה, דכיון דאינון רביין וינוקין 
יהבין תוקפא למלכא משיחא, 
כדין אימא עלאה דהיא רביעא עלייהו, תתער לגבי בעלה)
ויתעכב (הכי) 
עד תריסר ירחין אחרנין, לבתר ייתי בעלה
ויוקים לה מעפרא 
כמה דאת אמר (עמוס ט יא) אקים את סוכת דוד הנופלת. 

בההוא יומא מלכא משיחא שארי ויכנוש גלותא
מסייפי עלמא עד סייפי עלמא, 
כמה דאת אמר (דברים ל ד) אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו',

מההוא יומא כל אתין ונסין וגבוראן 
דעבד קב"ה במצרים יעביד לון לישראל, 
כמה דאת אמר (מיכה ז טו)
כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות: 

ערב ראש חודש מנחם אב התשס"ט</</big 

_________________

http://blog.tapuz.co.il/infinitum888




דווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-24/6/2011 12:31 לינק ישיר 

חזון מהעבר מלובש בהווה לאן יוביל את העתיד?

מאת Mordechi Aluf‏ בתאריך יום ראשון 26 יולי 2009‏ בשעה 11:24‏‏
בס"ד

קיראו בבקשה את שנכתב לפני אלפי שנים, וראו עד כמה זה מדוייק להיום.
זה יזיז מישהו לשנות כחוט השערה את מעשיו בעתיד?

א חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל-יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה. 
א חזון ישעיהו בן-אמוץ אשר חזה על-יהודה וירושלם בימי עזיהו יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה:

ב שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ כִּי יְהוָה דִּבֵּר בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי. 
ב שמעו שמים והאזיני ארץ כי יהוה דבר בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי:

ג יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן. 
ג ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן:

ד הוֹי גּוֹי חֹטֵא עַם כֶּבֶד עָוֹן זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים עָזְבוּ אֶת-יְהוָה 
נִאֲצוּ אֶת-קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נָזֹרוּ אָחוֹר. 
ד הוי גוי חטא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים עזבו את-יהוה 
נאצו את-קדוש ישראל נזרו אחור:

ה עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה כָּל-רֹאשׁ לָחֳלִי וְכָל-לֵבָב דַּוָּי. 
ה על מה תכו עוד תוסיפו סרה כל-ראש לחלי וכל-לבב דוי:

ו מִכַּף-רֶגֶל וְעַד-רֹאשׁ אֵין-בּוֹ מְתֹם פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה לֹא-זֹרוּ 
וְלֹא חֻבָּשׁוּ וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן. 
ו מכף-רגל ועד-ראש אין-בו מתם פצע וחבורה ומכה טריה לא-זרו ולא חבשו ולא רככה בשמן:

ז אַרְצְכֶם שְׁמָמָה עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ 
וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים. 
ז ארצכם שממה עריכם שרפות אש אדמתכם לנגדכם זרים אכלים אתה ושממה כמהפכת זרים:

ח וְנוֹתְרָה בַת-צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה כְּעִיר נְצוּרָה. 
ח ונותרה בת-ציון כסכה בכרם כמלונה במקשה כעיר נצורה:

ט לוּלֵי יְהוָה צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ. {פ}
ט לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו:



י שִׁמְעוּ דְבַר-יְהוָה קְצִינֵי סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה. 
י שמעו דבר-יהוה קציני סדם האזינו תורת אלהינו עם עמרה:

יא לָמָּה-לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהוָה שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים 
וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי. 
יא למה-לי רב-זבחיכם יאמר יהוה שבעתי עלות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים
ועתודים לא חפצתי:

יב כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי-בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי. 
יב כי תבאו לראות פני מי-בקש זאת מידכם רמס חצרי:

יג לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת-שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי חֹדֶשׁ 
וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא-אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה. 
יג לא תוסיפו הביא מנחת-שוא קטרת תועבה היא לי חדש ושבת קרא מקרא לא-אוכל און ועצרה:


יד חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא. 
יד חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטרח נלאיתי נשא:

טו וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי-תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ. 
טו ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי-תרבו תפלה אינני שמע ידיכם דמים מלאו:

טז רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ. 
טז רחצו הזכו הסירו רע מעלליכם מנגד עיני חדלו הרע:

יז לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה. {ס}
יז למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה:


יח לְכוּ-נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר יְהוָה אִם-יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם-יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ. 
יח לכו-נא ונוכחה יאמר יהוה אם-יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם-יאדימו כתולע כצמר יהיו:

יט אִם-תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ. 
יט אם-תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו:

כ וְאִם-תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר. {פ}
כ ואם-תמאנו ומריתם חרב תאכלו כי פי יהוה דבר:


כא אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים. 
כא איכה היתה לזונה קריה נאמנה מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים:


כב כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם. 
כב כספך היה לסיגים סבאך מהול במים:

כג שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים 
יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא-יָבוֹא אֲלֵיהֶם. {ס} 
כג שריך סוררים וחברי גנבים כלו אהב שחד ורדף שלמנים יתום לא ישפטו 
וריב אלמנה לא-יבוא אליהם:


כד לָכֵן נְאֻם הָאָדוֹן יְהוָה צְבָאוֹת אֲבִיר יִשְׂרָאֵל הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי. 
כד לכן נאם האדון יהוה צבאות אביר ישראל הוי אנחם מצרי ואנקמה מאויבי:

כה וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל-בְּדִילָיִךְ. 
כה ואשיבה ידי עליך ואצרף כבר סיגיך ואסירה כל-בדיליך:

כו וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי-כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה. 
כו ואשיבה שפטיך כבראשנה ויעציך כבתחלה אחרי-כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה:

כז צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה. 
כז ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה:


כח וְשֶׁבֶר פֹּשְׁעִים וְחַטָּאִים יַחְדָּו וְעֹזְבֵי יְהוָה יִכְלוּ. 
כח ושבר פשעים וחטאים יחדו ועזבי יהוה יכלו:

כט כִּי יֵבֹשׁוּ מֵאֵילִים אֲשֶׁר חֲמַדְתֶּם וְתַחְפְּרוּ מֵהַגַּנּוֹת אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם. 
כט כי יבשו מאילים אשר חמדתם ותחפרו מהגנות אשר בחרתם:

ל כִּי תִהְיוּ כְּאֵלָה נֹבֶלֶת עָלֶהָ וּכְגַנָּה אֲשֶׁר-מַיִם אֵין לָהּ. 
ל כי תהיו כאלה נבלת עלה וכגנה אשר-מים אין לה:

לא וְהָיָה הֶחָסֹן לִנְעֹרֶת וּפֹעֲלוֹ לְנִיצוֹץ וּבָעֲרוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וְאֵין מְכַבֶּה. {פ}
לא והיה החסן לנערת ופעלו לניצוץ ובערו שניהם יחדו ואין מכבה:


_________________

http://blog.tapuz.co.il/infinitum888




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-24/6/2011 12:33 לינק ישיר 

מאת Mordechi Aluf‏ בתאריך יום שני 03 אוגוסט 2009‏ בשעה 15:40‏‏
בס"ד

"אומר בספר הבעש"ט על התורה, פר' שמות,
ארבע מידות בהולכי לבית המדרש: הולך, ואינו עושה--שכר הליכה בידו;
עושה, ואינו הולך--שכר מעשה בידו;
הולך, ועושה--חסיד;
לא הולך, ולא עושה--רשע.

אחרון שבהם, זה שאינו הולך...
איי אינו הולך זה, אז מה מונים אותו בכלל??

אומר אור שבעת הימים, "באמת הרע הוא כסא לטוב"
כיתרון האור שהוא מן החושך!
ונעשה זה התענוג בכל העולמות,
כי ע"י שרואין גודל בהירות אור אין סוף נתבטלו ממציאות,
וכשרואין מעשה הרשעים, שהם אינם בגדר הזה יש תענוג גדול."

מכאן מובן, למה מנה את שאינו הולך לבית המדרש,
ב"הולכי לבית המדרש".

ממנו דייקא התענוג."

& & &

טוב. את הקטע הזה העלתי לרשת ממש מזמן.

לא, הזמן לא שינה את המשמעות..
אבל, משהו כן השתנה (בהסתכלות שלי על כל פנים)
לא, אני לא מרגיש עוד שהתענוג דייקא ממנו.
הייתי מעדיף להתענג בלעדיו.


וְאָתָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא . וְשָׁחַט לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת .
דְּשָׁחַט לַשּׁוֹחֵט . דְּשָׁחַט לְתוֹרָא . דְּשָׁתָה
לְמַיָא . דְּכָבָא לְנוֹרָא דְּשָׁרַף לְחוּטְרָא . דְהִכָּה לְכַלְבָּא .
דְנָשַׁך לְשׁוּנְרָא . דְּאָכְלָה לְגַדְיָא .
דְזָבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי .
חַד גַּדְיָא . חַד גַּדְיָא .
אהבתי ·  · שיתוף · מחיקה

Daniel Yom Tov איך מלאך לבך לחלוק על הבעש"ט???? אתמהה
יום 05 אוגוסט 2009‏ בשעה 15:39‏ · אהבתי
Mordechi Aluf רבנו אמר שבימי אחרית מי שיטול ידיו בבוקר יהיה חידוש גדול יותר מהבעש"ט....את זה אני עדיין עושה :-) (נוטל ידים בבוקר...) המופע שלך בכתב דניאל מהמםםםם..!!!
חחח
יום 05 אוגוסט 2009‏ בשעה 18:19‏ · אהבתי

Daniel Yom Tov בס"ד

אומר אור שבעת הימים, "באמת הרע הוא כסא לטוב"
כיתרון האור שהוא מן החושך!
ונעשה זה התענוג בכל העולמות,
כי ע"י שרואין גודל בהירות אור אין סוף נתבטלו ממציאות,
וכשרואין מעשה הרשעים, שהם אינם בגדר הזה יש תענוג גדול."
הכל טוב ויפה וגם אני גם נוטל ידיים בבוקר .... אבל להגיע למדרגת "שרואים גודל בהירות אור אין סוף" עדיין לא הגעתי ולכן איני מעיז לחשוב לחלוק על אור שבעת הימים... אשריך רבי מרדכי שאתה כן זכית לכך!!!
יום 06 אוגוסט 2009‏ בשעה 14:10‏ · אהבתי
Mordechi Aluf רבי דניאל, אתה צריך ללמוד טוב יותר..."וכשרואין מעשה הרשעים שהם וכו'...יש תענוג גדול" איך יהא הרע כסא לטוב? ע"י ראיית מעשה הרשעים יש לך סיכוי לראות גודל בהירות וכו'...ע"כ בעניין הלימוד. ובעניין טענת המחלוקת, מהיכן שאבת השגה זו? שאני חולק על הבעש"ט? אלא צא ולמד מחידוש דרך האמת שעליה אמר רבנוז"ל ממני ועד משיח וכו', שמהבעש"ט עד רבנו היה מהלך ומרבנו ועד בכלל ימינו אלו זהו מהלך נוסף, ובמהלך נוסף זה נקעה נפשנו ממעשה הרשעים, ומה עוד שרבנו בימיו אמר "נראה שנדחה במאה וכו'"...ועכשיו אנחנו כבר במאתן...ועוד לא נשמעו פעמיו, ועל איזה תענוג בכלל נדבר? אכילת צ'ולנעט?
דחילק, רבי דניאל, רוצים להתנעג כבר ללא נהמא ד'כיסופא...שזוהי תכליתנו הלא כן?

שבת שלום :-)
יום 07 אוגוסט 2009‏ בשעה 13:43‏ · אהבתי

Daniel Yom Tov עכשיו לאחר שהבהרת את כוונתך. הבנתי את מה שכתבת בתחילה.אך בכל זאת אל תדחק את השעה.
יום 09 אוגוסט 2009‏ בשעה 13:57‏ · אהבתי
Mordechi Aluf א. ותעל שוועתם השמיימה אינו דחיקת השעה. ב. כתבתי מפורש שאני "מעדיף" להתענג בלעדיו...היכן מצאת דחיקת השעה? הפכנו קצת רגישים בפעולת השיטור שקיבלנו על עצמנו, הא חכם דניאל? שבוע הבא בפרשת השבוע נכוון היטב על שופטים ושוטרים ראויים....:)
יום 09 אוגוסט 2009‏ בשעה 15:22‏ · אהבתי

Daniel Yom Tov ואיפה הלימוד זכות על כלל ישראל שאין לך דבר גדול מזה בקירוב הגאולה??? אתמהה!!!
יום 10 אוגוסט 2009‏ בשעה 10:07‏ · אהבתי
Mordechi Aluf וואלק , לא יודע מה אתה רוצה...ואפילו הצלחת קצת להרגיז אותי עם ה"אתמהה" שלך שנשמע כמו תקליט שחוק..לא במקום ידידי, אבל מילא. אני מורגל בכגון דא אבל חשבתי שעליך פסח המטמטם, כנראה שלא.
בשבילי לעולם לא תהיה שוטר, ואם תמשיך לנסות תקבל כל מה ששוטר מקבל ממני...
יום 10 אוגוסט 2009‏ בשעה 11:59‏ · אהבתי

Daniel Yom Tov אני מבין שאתה נצמד בדברך לפרשת השבוע הנוכחית "שופטים ושוטרים תתן לך"... "לך" דייקא
יום 11 אוגוסט 2009‏ בשעה 10:00‏ · אהבתי
Mordechi Aluf לאו דווקא, אני יותר מכוון ל - " עִם-חָסִיד תִּתְחַסָּד עִם-גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם - עִם-נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם-עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל....כִּי-אַתָּה עַם-עָנִי תוֹשִׁיעַ וְעֵינַיִם רָמוֹת תַּשְׁפִּיל.

וזה עוד לפני ש - עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ וְאֵשׁ-מִפִּיו תֹּאכֵלגֶּחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ.

!!!

אשרי אדם מכיר את מקומו.
יום 11 אוגוסט 2009‏ בשעה 11:38‏ · אהבתי

Daniel Yom Tov ילמדנו רבנו : מי מחליט מיהו ה"חסיד" ומיהו ה"גבר תמים" או מיהו "נבר" או "עיקש"??? ומי מוגדר כ"עיניים רמות" אתמהה!!!
יום 11 אוגוסט 2009‏ בשעה 11:54‏ · אהבתי
Mordechi Aluf אני.

ותתמה עד מחרתיים.
יום 11 אוגוסט 2009‏ בשעה 17:38‏ · אהבתי


_________________



תוקן על ידי mordechay1 ב- 24/06/2011 12:35:31

http://blog.tapuz.co.il/infinitum888




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-24/6/2011 12:37 לינק ישיר 

עד מתי? עד מתי? עד מתי?
מאת Mordechi Aluf‏ בתאריך יום שני 24 אוגוסט 2009‏ בשעה 10:54‏‏
בס"ד

אמר רבי אלעזר לרבי שמעון אבוי, מה חמא קודשא בריך הוא לנחתא ישראל למצרים בגלותא,
אמר ליה, חדא שאלתא את שאיל, או תרין, אמר ליה תרין,
גלותא למה, ולמצרים למה, אמר ליה, תרין אינון, ואתחזרו לחד,
אמר ליה, קום בקיומך, בגינך יתקיים לעילא משמך האי מלה, אימא ברי אימא.

פתח ואמר, (שיר ו ח) ששים המה מלכות ושמונים פילגשים, ששים המה מלכות,
אינון גבריא דלעילא, מחילא דגבורא, דאתאחדן בקליפין (נ"א בגליפין), דחיותא קדישא דישראל,
ושמונים פילגשים, ממנן בגליפוי דתחותוי, בחזרא (ס"א בחד) חד ממאה,
ועלמות אין מספר, כמה דאת אמר (איוב כה ג) היש מספר לגדודיו,
ועם כל דא, כתיב (שיר ו ט) אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה,
דא היא שכינתא קדישא דנפקא מתריסר (נ"א מתריסין) זיהרא דזהרא, דנהיר לכלא,
ואיהי אתקרי אימא. כגוונא דא עביד קודשא בריך הוא בארעא, זריק לכל עמין לכל עיבר,
ומני עליהון רברבי, הדא הוא דכתיב (דברים ד יט) אשר חלק יהו"ה אלהיך אותם לכל העמים,
והוא נסיב לחולקיה כנישתא דישראל, הדא הוא דכתיב (שם לב ט)
כי חלק יהו"ה עמו יעקב חבל נחלתו,
וקרא לה אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה, דא היא שכינת יקריה דאשרי ביניהון,
אחת היא ומיוחדת ליה, ראוה בנות ויאשרוה, כמה דאת אמר (משלי לא כט)
רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה, מלכות ופילגשים ויהללוה,
אלין רברבי עמין דאתפקדן עלייהו. ועוד רזא דמלה היא, דתנן בעשרה מאמרות נברא העולם,
וכד תסתכל תלתא אינון, ועלמא בהו אתברי, (שמות לא ג) בחכמה ובתבונה ובדעת,
ועלמא לא אתברי אלא בגיניהון דישראל, כד בעא לקיימא עלמא,
עבד לאברהם ברזא דחכמה, ליצחק ברזא דתבונה, ליעקב ברזא דדעת,
ובהאי אתקרי (משלי כד ד) ובדעת חדרים ימלאו, ובההיא שעתא אשתכלל כל עלמא. ומדאתילידו
ליעקב תריסר שבטין, אשתכלל כלא כגוונא דלעילא,
כד חמא קודשא בריך הוא חדוותא סגיאה דהאי עלמא תתאה דאשתכלל כגוונא דלעילא,
אמר דילמא ח"ו יתערבון בשאר עממין וישתאר פגימותא בכלהו עלמין.
מה עבד קודשא בריך הוא, טלטל לכלהו מהכא להכא, עד דנחתו למצרים למידר דיוריהון,
בעם קשי קדל דמבזין נמוסיהון, ומבזין להון לאתחתנא בהו ולאתערבא בהדייהו,
וחשיבו להון עבדין, גוברין געלן בהון נוקבתא געלן בהון, עד דאשתכלל כלא בזרעא קדישא
ובין כך ובין כך שלים חובא דשאר עמין, דכתיב (בראשית טו יז)
כי לא שלם עון האמורי עד הנה, וכד נפקו, נפקו זכאין קדישין,
דכתיב (תהלים קכב ד) שבטי יה עדות לישראל.

בקיצור נמרץ תרגום הדברים:

שואל רבי אלעזר את רבי שמעון אביו: למה גלות? ולמה מצרים?
אומר לו רבי שמעון ענה אתה הואיל ואתה יודע תירוץ על קושיותך...
עונה רבי אלעזר(בקיצור רב):
פיזר הקב"ה אומות העולם בכל קצוות תבל, ושם ממונים על כולם,
ולקח לעצמו את בני ישראל( כי חלק יהו"ה עמו יעקב חבל נחלתו,)
והשרה בניהם שכינתו(וקרא לה אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה,
דא היא שכינת יקריה דאשרי ביניהון,
אחת היא ומיוחדת ליה, ראוה בנות ויאשרוה, כמה דאת אמר (משלי לא כט)
רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה, מלכות ופילגשים ויהללוה)
כל זאת עשה כדי שתהא מלכות ארעא כמלכות שמים.
אולם כדי שתהא שמחתו שלמה, חשב מה לעשות שלא לפגום מרכבה הקדושה(עם ישראל)
התחתונה, שלא יתערבו בין העמים? (טלטל לכלהו מהכא להכא,
עד דנחתו למצרים למידר דיוריהון) הביאם בגלות עד שירדו למצרים
מדור התחתון של הארץ בו יושבים פסולת אנשים, והחשיב בעיניהם את
עם הקודש כעבדים, עד שהגברים שבהם(במצרים) מאסו בנשות ישראל, וגם נשיהם(של מצרים)
מאסו בגברים מישראל בשל "נחיתותם", עד שהותקנו והשתבחו בינם לבין עצמם והיו לעם הקודש זרע ברך ה' שלא התערבב בו מפסולת הגויים, וגם עד ששלם עוון האמורי ושאר עממין שישבו
בארץ הקודש ועתה משהגיע זמן סילוקם, הוציא את עמו זכאים וקדישין, ונתן להם את התורה והביאם לארץ הקודש....

ומכאן תשובה לקושיית רבי אלעזר בן רשב"י על שאלת שתי השאלות - למה גלות? ולמה מצרים?

ואני שואל:

מאז שנכתב קטע זה עברו 2500 שנה !!!!
ומאז זכאין קדישין הגיעו עם תורה לארץ ישראל ונחלוה !!!

ועברו אלפי שנים ועדיין אנחנו בגלות ולא נגאלנו !!!

עד מתי????

עד דנחתו למצרים למידר דיוריהון,
בעם קשי קדל דמבזין נמוסיהון, ומבזין להון לאתחתנא בהו ולאתערבא בהדייהו,
וחשיבו להון עבדין, גוברין געלן בהון נוקבתא געלן בהון, עד דאשתכלל כלא בזרעא קדישא
אהבתי ·  · שיתוף · מחיקה

פנינה מלמד נדמה לי שאנו עומדים על הסף...
ומה זה אלפיים שנה בשיוט אל הנצח?

אהבתי את הביטוי הציורי על ישראל
"כמרכבה קדושה"...:)
יום 24 אוגוסט 2009‏ בשעה 11:15‏ · אהבתי
Mordechi Aluf אם כל דור 25 שנה הרי שאלפים שנה הם 80 דור...יכולה נשמה להזדכך 3-4 גילגולים, נניח שכל גילגול 75 שנה
הרי 3 דורות, 80 : 3 = 26.6 דור, ונניח שרק כל 3 דורות כל נשמות ישראל שלא תוקנו עדיין ירדו להזדכך עוד, נמצא שכל נשמות ישראל מאז היינו לעם יצאנו ממצרים, קיבלנו את התורה, נחלנו את הארץ, וכו', ירדו והזדככו צירוף אחר צירוף של כל הנר"ן....

הנותרה נשמה בגוף?

וע"כ אני זועק ושואל: עד מתי? שהרי כל חלקיק נוסף של זמן בגלות, יסורים בל יתוארו הם לכנסת ישראל, ולבעלה...

נותרה זעקה כל כנה מהדהת: עד מתי???
יום 24 אוגוסט 2009‏ בשעה 11:39‏ · אהבתי

Ben Ami האמת היא שבמאה ה 20 העולם, עולם-החיים נברא וייחרב במאה ה 21, ושוב כשהיה ייברא במאה ה 20 ושוב ייחרב במאה ה 21 ושוב יברא במאה ה 20 ... וכך וחוזר-חלילה..לעולמים. הם 2 המאות הם שנות האלפיים.

קהלת א

(ח) כָּל הַדְּבָרִים יְגֵעִים לֹא יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר לֹא תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת וְלֹא תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ:

(ט) ַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה

וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ:

(י) יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה זֶה חָדָשׁ

הוּא כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵנוּ:

(יא) אֵין זִכְרוֹן לָרִאשֹׁנִים וְגַם לָאַחֲרֹנִים שֶׁיִּהְיוּ לֹא יִהְיֶה לָהֶם זִכָּרוֹן עִם שֶׁיִּהְיוּ לָאַחֲרֹנָה:
יום 24 אוגוסט 2009‏ בשעה 12:39‏ · אהבתי

פנינה מלמד לזעוק צריך-ובכל הכח!

כלום לא זעק משה : "למה הרעותה לעם הזה...?"

כלום אין מי ששומע.....?!

ומה גם שיש חק שימור האנרגיה ...אין שום הפסד או ריק

הוויה אחת תופסת מקומה של הוויה חדשה
יום 24 אוגוסט 2009‏ בשעה 12:41‏ · אהבתי

_________________

http://blog.tapuz.co.il/infinitum888




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-24/6/2011 12:39 לינק ישיר 

ערו ערו עד היסוד בה.....

מאת Mordechi Aluf‏ בתאריך יום שלישי 15 ספטמבר 2009‏ בשעה 00:26‏‏
בס"ד
עברתי בוואדי ערה, וראיתי את אום אל פאחם
את הטירות, והאחוזות של הישמעאלים שהתפשטו על כל 
הגבעות השולטות על הציר הראשי המוביל
את עיקר תנועת המכוניות ממרכז הארץ ודרומה לצפון.

נתתי לתחושת האין אונים לכבוש עוד פיסה ועוד פיסה מבטחוני.
לפתע, נזרקה כאילו מאליה צעקה מפי
הרי אם כך, שאלתו של אברהם אבינו היתה במקומה !!!
במה אדע כי אירשנה, הוא שאל
ועל כך מספרים לנו כל המפרשים הקדושים נסתבבה כל סיבת הגלות
והנה שני פסוקים בלבד משאלה זו כתוב מפורש הוא:
והאמין ב - ה' ויחשביה לו לצדקה !!!
ורש"י הקדוש אומר:
כאן לא ביקש לו אות, וכאן ביקש.
אם כך אתה אברהם שאינך זקוק לאות כדי להאמין לדבר ה' על מה הנך מבקש אות לירושת הארץ?
ועוד, כל גזרת הגלות למצרים, השיעבוד, העבדות, השמד הבזיון וההריגה לאורך כל הדורות ....בשל שאלה זו...

צעקתי צעקה גדולה ומרה !!
והרי שאלתו של אברהם בהחלט היתה במקומה
שהרי אנו כאן בניו צאצאיו מדשדשים כאן בארץ המובטחת והיא כאינה שלנו !!!
מדברים כאן להחזיר או לא, שלנו לא שלנו...
הרי שאלתו של אבא אברהם בהחלט במקומה !!
תן לי אות שאכן הארץ היא ארצי וארץ זרעי, ולא יהא ספק לאף אחד על כך !!!

ומהי תשובתו של הקב"ה?
האמא של הפחם...
הציר המרכזי השולט על חיבור הדרכים בין מרכז הארץ לצפון...מטרופולין ערבי...

_________________



תוקן על ידי mordechay1 ב- 24/06/2011 12:41:52

http://blog.tapuz.co.il/infinitum888




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-24/6/2011 12:45 לינק ישיר 

אני כה רחוק משמים מקודשים אלו בהם נולדתי....

מאת Mordechi Aluf‏ בתאריך יום חמישי 08 אוקטובר 2009‏ בשעה 11:40‏‏
בס"ד

גרתי בדהב.
בניתי ארמון בתוך הדיונה שהשתררה בדיוק בנקודה
בה היתה מתגלה קרקעיתו הנמוכה של הים בעת השפל
ומובילה ללשון היבשה של הלגונה.

כל בוקר אחרי הזינוק למים והצלילה עד כלות הנשימה
שפתתי את הקומקום על הטבון שבניתי בחצר לקפה של הבוקר.

הוא היה מגיע בדיוק מדהים, בריחוף מושלם עם ציפת נחיתה
שולח את רגליו האמתניות ונעמד באחת על עמוד התווך של ארמוני
שהתנשא לגובה של 15 מטר. עייט הדגים. גדול מימדים. 

היה מציץ לתוך עיני, לשניה, ומסלקן ביהירות של יצור שחקים.

התרגלנו האחד לשני, אפילו הכלבה כבר לא נבהלה 
מהצל העצום שהטיל כל בוקר מחדש.

הוא היה מגיע מרכס הצוקים שהשקיף מול ארמוני, 
מחליף את צבעיו עם כל דקה שחלפה בגלגל בראשית אינסופי.

אני אהיה שם, אמרתי לה, והיא שהבינה כל מילה
ידעה שלשם לא תוכל לבא עמי.

כשאזרתי כוחות יצאתי לשם. 
השארתי אותה לשמור על הדגים שיבשתי.
היו שם גם חתולים...

השפיץ החד ברומו של הציור היה היעד,
ניכנסתי דרך וואדי גיניין, בחרתי ערוץ עליה
והחילותי לטפס, יחף, ערום כביום היוולדי.

אם היא לא היתה טורפת את אחד הכבשים של אוהביי 
הבדואים, בשל הרעב של שנינו, כשברחנו מהחיילים שהפכו כל 
אבן כדי למצוא אותנו חודש אחרי שכל מדבר סיני פונה, היינו נשארים שם,
אבל לא רציתי לראות אותם הורגים לי אותה, אז נכנעתי
ועזבתי חזרה לעולם התוהו ממנו פרשתי...

כדי שלא אשכח, כתבתי. 
כתבתי את הטיפוס. (כמעט 30 שנה)

הנה הוא:

"אדום עז ! עוד רכס קטן...עוד מצוק אחד...כאחוז אמוק..
הצבעים מתבהרים, יותר ויותר אור נשפך על דפנות המצוקים,
מליוני טרשים קטנים, חדים ושחורים הופכים בשצף נחשול הטיפוס
למדרגות חשמליות, כשכל דקירה ודקירה מסמלת עוד כיבוש כף רגל,
עוד שלב בדרך לפיסגה, עץ בודד מכופף, מגע יד מלטפת, מבט אוהב,
הלאה...שכבות שכבות של מיסתורין, מסה עצומה של אדרנלין...
מימד הזמן כמו בחלום, אינך רוצה אלא לפרוץ, ולא לראות את הזיוף,
את הניאוף, את השיקוץ, אשר גורמים לך לעוף 
אל מעבר כל גבולות ומחיצות דמיון.

אבן מתדרדרת מותירה מאחוריה שובל של גלי קול מהדהדים ברטט מופלא...
שכבות, שכבות...הנה באים...הרים..סלעים...סדרי חיים, מלכים, ונסיכים..

תקתוק שעון אומר הכל - שקט...אין צליל..דממה..אור...פיסגה !!!

סלע אימתני רובץ על כתר שיברי הרים קטנים המרצדים בכל צבע אפשרי
באותן קרנים חמות של שמש צהרים הקופחת על ראשך כלהזכיר:
אני עוד כאן, אל ראשו של הסלע תעלה, וכל דבר באיזור יהיה תחת רגליך...
אולם אני עוד כאן מעליך...

עליתי לסלע, רוח פסגות אימתנית קיבלה את פני.
שכרון פסגות אחזני, וקולות היבבה של הרוח חזרו בטון מונוטוני
על משפט שהיה רקום על כיסוי הגיטרה שלי, ועכשיו חדר, ונקב, וצעק 
בכל נים בראשי:

א-נ-ו מ-ק-ב-ל-י-ם א-ת כ-ל מ-ה ש-א-נ-ו מ-ו-כ-נ-י-ם ל-ת-ת !!!

אנו - אנו...מקבלים...את כל מה שאנו - אנו...מוכנים...לתת..

כבהתעורר מחלום עמוק, מצאתי עצמי עומד, על פסגת ההר הגבוה ביותר
על פני כל הרכס כולו, כאשר רוח רוגעת פורעת לה בשובבות את שערותי,
כשמתחתי משתרע רכס מפעים בצבעיו, כשלמרגלותיו פרוס מדבר צהוב לוהט,
צמרות דקלים תמירים, נישאים אל על, אל שמים תכולים, המתמשכים הרחק...הרחק..אל עבר אופק רחב ידים, בו נושקים השניים - 
כחול הים וכחול שמים.

דהב - אפריל 1981 לספירת הנוצרים יום שלישי.

באותו יום, על אותו סלע, נזכרתי וחוויתי את המשפטים הבאים:

אני כה רחוק..משמים מקודשים אלא בהם נולדתי

געגועים מרטיטי נשמה גודשים את ישותי לאין קץ 

ברצוני לבכות...לכאוב את ריחוקי ממקורי...

ברצוני לצחוק...עד רוות הנפש צחצחות תענוג הביטול אל שורשה...

עתה כשאין נפש חיה עימדי...כשכה גלמוד אני עם עצמי

כעת כשיש לי הכל....ואין לי לא כלום...

עכשיו אני יודע,

עלה נידף ברוח קדים...הוא חלק הבונה עץ איתן
השתול על פלגי מיים חיים..."

זהו.

היום הייתי משנה כמה וכמה משפטים או מילים, אבל לא נגעתי,
ככה כתבתי אז, וככה קראתם, וזהו, אני הולך לישון.

לילה טוב.

שעטת הנצח.
דג אחד ליום....מי צריך יותר...? :-)

_________________

http://blog.tapuz.co.il/infinitum888




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-24/6/2011 12:47 לינק ישיר 

האותיות פרצו את מחסום החלום ועברו מימדים מעיבור ללידה

מאת Mordechi Aluf‏ בתאריך יום שישי 09 אוקטובר 2009‏ בשעה 10:01‏‏
בס"ד
ראה ראיתי מגדל בבל,
ועל זה חג ומועד חפוי ראש ואבל,
אך האם על המראה לכעוס ולרגוז,
ואותה לנתץ כקליפת האגוז?

מי פה את הסדר החליף ובילבל,
וקירקור העורב מתנגן ככינור ונבל,
היאך אבדה חכמת חכמיו,
והדור כולו מתבוסס בדמיו?

יתא ולא אחמינא ביקשו מחיי מתים,
שמא בחבלו יאבדו מטמונים,
גם בסוד הגילגול לתועלת הכלל לא נתנה דעתם
לולי הבטחת מסתתר נעלם.

אוי לי ואללי לי, קינה ארעימה,
אשרי העם שככה לו, לתוכי אפנימה,
כך עלה במחשבה תחילה, בשורש האחד
דין ורחמים, ידיעה בחירה, ההכרעה לבד.

דור מסכן ומבולבל, מסוכסך ומפורד,
העבד מנהיג, הכלב אריה, הכבש נטרף ואבד,
צועקים אין יאוש, וטובעים במרה,
השפע נשפך ברחובות, אך בכל מארה.

אני מת לכל זה, וחי רק אותך,
גם אם גדל עווני, וחטאי בחיקי,
לב נשבר ונדכה, אזבח בחצות היכלך,
חתירה שחתרת, ידך שהושטת, תהא מרגועי.

גם אם במיימי תורתך ייסרוני
אברהם אוהבך מיחדני
יצליפו חיצי חידודין, בשם ארזים
עצי עקידה לי משמרים.

תפארת בנים אבותם, יעקב ישראל,
שכם ודינה, תמר יהודה,
מיעוט רבים שניים, מאחד משיחיי,
במי ל- ה' אליי. 


זה נכתב 
באחד מרגעי ההתבוננות כאשר האותיות פרצו את מחסום החלום
ועברו מימדים מעיבור ללידה שבהתרחשותה חרתה לנצח את נגיעת התחושה
האישית של הפרט אל הכלל...

_________________

http://blog.tapuz.co.il/infinitum888




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-24/6/2011 12:49 לינק ישיר 

להתחיל מבראשית

מאת Mordechi Aluf‏ בתאריך יום שני 12 אוקטובר 2009‏ בשעה 00:16‏‏
בס"ד

כזבי בת צור - בת מלך זונה
בשליחות הבא ללוק דמו של נשיא בישראל
בעצת הבולע עם - יודע דעת עליון
העושה מעשה ודורש שכר
המצוי לו כעפר
לוחשת מפתה מתפתלת כבועלה - נחש עקלתון
לשמר מציאות רוע חטא קדמון

כי מאיש לוקחה זאת
ולכן תאב משתוקק הלב
לחזר ולחתור אחר זה האות
עליו נכרתה ברית מהולה בכאב
למרות דעת טוב ורע 
בבחירה בין צפוי לבין רשות נתונה
להשלים זו הצלע בצירוף הנכון
ליחד השלם המאוחד עליון ותחתון
ולתקן חטא אדם הראשון

קומי אורי כי בא אורך.. 
הלהחשיך עולם נתגלה עורך?
והרי כל כבודה בת מלך פנימה
והנה זה צועק, למה החצינה?
וכבוד ה' עליך זרח
אותיות מתחברות בצירופי עורבא פרח
לסלף לזייף לשקר לרמות
בשם ערכי אמת מוסר וצדק
להרוס גן נטוע ובוסתן
בשל תחושת תבוסתן?

בראשית ברא והנה תהו ובוהו
ולמה כשמגיע היום לליל אין שם?
חצבה עמודיה שבעה
חכמה בנתה ביתה
ואיוולת כחזיון תעתועים
סרת טעם
מתהללת בקודשי הילולים

ויכולו השמים והארץ
וכלתה גם רוחי
אחת שאלתי
הצילני מיד יוקשי
כי בעוניי אבדתי
במסתרים תבכה נפשי


בעל כורחי אחיה הנסיון
אהיה המתנה בזה הבזיון
אולי יחוס אולי ירחם
כמדקרות מסמרות מתיא בן חרש
כבית עמרם דדליק ופרש
אזעק ואשווע
מבור תחתיות כמלך אסור ברהטים
מתוך שאול שער החמישים
חתירה שתחתור ידך שתושיט
להתחיל מבראשית.
וכי נחש ממית??

_________________

http://blog.tapuz.co.il/infinitum888




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-24/6/2011 13:10 לינק ישיר 

תסתלק מכאן !!! תלך!!! תעוף מפה !!!

מאת Mordechi Aluf‏ בתאריך יום שלישי 13 אוקטובר 2009‏ בשעה 21:32‏‏
ואספר לכם סיפור ששמעתי לא מזמן מחבר שבדידו הוות עובדה.

חברי זה היה מקורב לאדמו"ר מבוהוש מתל אביב זצ"ל, ובימי זקנתו של האדמו"ר
היו הבחורים עושים תורנות לילות עם האדמו"ר שגר בגפו,
ערב אחד כשהיה חברי הבחור במשמרת, קרא לו האדמו"ר ואמר לו שאם יבוא מאן דהוא יאמר לו
שהרב אינו יכול לקבלו.
שמע הבחור, ופנה לעיסוקיו כשהאדמו"ר חוזר לסטנדר שלו ולימודו.

אחר מס' שעות - דפיקה בדלת.
פתח הבחור את הדלת, ולפניו עמד אחד מגדולי ראשי הישיבות בבני ברק.
ישיבה מוכרת וידועה (ולא אומר לך את שמה אמר לי חברי,
הואיל והאדמו"ר התיר לי לספר את הסיפור ללא פרטים מזהים)
אולם ישיבה מוכרת מאד, ורב נשוא פנים המעביר שיעור גדול מאד כל יום לקרוב ל 50 אברכים ובחורים.

עמד בפתח ופניו מכורכמות, ומבקש לראות את האדמו"ר,
עניתי לו כפי שנצתוותי.
הוא התעקש עד שלא נותרה לי ברירה אלא לגשת לאדמו"ר שלבסוף גם הוא נעתר לראותו.
הרב התכנס מאחורי דלת חדרו של האדמו"ר, 
וללא יכולת שלא לשמוע הידהדו קולות בכייתו עד לאוזני.

לאחר שעה ארוכה הוא יצא, עיניו אדומות מבכי, חמק במהירות ונעלם מפתח הבית.
באופן מאד מפתיע וחריג, קרא לי האדמו"ר - שב הוא אמר לי
תראה אני לא מספר בד"כ ממה ששומעות אזניי, אולם כאן יש לימוד גדול לכולם
אז אספר לך ואתה תוכל לספר מבלי לזהות.

זה הרב הגדול ונשוא הפנים לא יכל יותר להחזיק את כלימתו מבלי לספרה לאיש
ובא לפני כדי להשיח את לבו, הוא בעל משפחה עניפה, ויש לו כבר נכדים,
ושיעוריו מלאים תלמידי חכמים היונקים את תורתו בצמא,
אולם לא יכול הוא להפטר מתאוות ה....זנות המפעפעת בקירבו שנים רבות....

ועל זה בא לשאול עצה ולקבל תיקון.

נותרתי פעור פה מספר החבר, זה האיש?

ומה אמרתם לו, שאלתי את האדמו"ר ממשיך לספר חברי,

השבתי לו כך מספר האדמו"ר: אמרתי לו
דע לך, שכמו שהבעל דבר בא אליך, הוא בא אלי אותו דבר !!!
רק שאני צווח עליו:

תסתלק מכאן !!! תלך!!! תעוף מפה !!!


אז הוא בורח....

בהצלחה :-)
What's on a man's mind?

_________________

http://blog.tapuz.co.il/infinitum888




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-24/6/2011 13:11 לינק ישיר 

הפתק ובעל הפתק - בשבילך אתה עם השאלה....

מאת Mordechi Aluf‏ בתאריך יום שלישי 20 אוקטובר 2009‏ בשעה 17:16‏‏
כיון ששאלת שאלה ישירה,
תקבל תשובה ישירה,
אין לי מושג אם הכרת אישית את ר' ישראל אודסר,
וגם אם כן אני לא יודע אם הכרת מחסידות ברסלב 
משהו לפני שהכרת את ה"פתק" ואת "בעל הפתק".
את זה אתה יודע בעצמך.
רק על עצמי לספר ידעתי....
את החזרה בתשובה שלי עשיתי לבד בעזרת ה' יתברך בעצמו
במרומי פסגות הגרניט המשקיפים על לגונת התכלת של דהב בסיני
לפני כ-25 שנה.....לא בשום סימינר...ולא בהשפעת אף "רב",
מה שרבנו הקדוש אומר: "כל הירהור תשובה נמשך ממני", הכרתי שנים
לאחר מכן, כשפינו את סיני, רדפו אחרי החיילים במשך חודשים 
אחרי שעזבו אחרוני המפונים את סיני, לא רציתי בשום אופן להפרד
מהמתיקות הנפלאה של החיבור האינטימי הישיר והבלתי אמצעי, ביני
לבין השם יתברך שהתגלה לי במלוא עוצמת האפשרות שניתנה לתפוס
בחושי המגושמים...עד עצם היום הזה בעצם אנ'לא חושב שחוויתי
עוצמה כזו...בכל אופן כשהגעתי חזרה ל"ציויליזציה", כל אברך לבוש
חליפה וכובע נראה בעיני מלאך ה' צבקות, הסתובבתי מוקסם מהעובדה
שלאור המתוק שהרגשתי במדבר הגילויים יש אחיזה במציאות בצורה של שליחים 
שעושים רצונו...נמשכתי אליהם...חיפשתי את קרבתם...רציתי לראות האם גם הם מחוברים להארה המופלאה שסימנה לי את הדרך...אחד מהם הקסים אותי..
הוא לקח אותי לישיבה של חסידות מוכרה בצפת...ושלושה ימים צללתי,
גלשתי, השתכשכתי, טסתי, במרחבי ההוויה האין סופית עם התניא,
הנפש הבהמית, והאלוקית...אחרי ימים אלו נלקחתי כלאחר כבוד לחדרו
של ראש הישיבה ששמע על התכשיט החדש שהגיע, ושם קיבלתי סקירה מקיפה
בנושא: הכר את היהדות, את פלגיה, את זרמיה, וחלוקת ציונים מקוטלגת
היטב, עם דירוג מצעד המובילים וכו' וד"ל.
יצאתי המום, ארזתי את הצ'ימדן שלי, עפתי לטאבה, נכנסתי לוואדי הראשון
שמצאתי, והעמקתי לתוכו עד שהייתי בטוח שאין שום יצור אנושי בסביבה,
נשארתי שם קרוב לחודש, בכיתי, צעקתי, וצרחתי:
|הדגש|אני רוצה אותך, אבאל'ה, אותך, אותך לבד, את האור המתוק
שנתת לי לטעום כשנתת לי להבין שאתה פה, כשהסרת את הוילון, רק לשניה
הקטנה בה הצפת את נשמתי באושר העילאי שכשהרגשתי אותו חשבתי שכל כולי
נמס ומתפוגג לתוכו....אני צריך אותם בשביל זה????? אני רוצה אותך,
רק אותך.
אחרי חודש, יצאתי משם, היתי חזק מספיק לצאת לבד, ידעתי שהוא איתי,
קניתי לי את הספרים שהיו כתובים בהם "החוקים של היהודים",
קיצור שולחן ערוך, וספר התודעה של ר' אליהו כיטוב זצ"ל,
וככה עברו עלי שלוש שנים מאושרות בהם היתי בוודאיות ובהרים עם הספרים
ועם הדיבור המתוק, היא השכינה הקדושה, עמו אנכי ...
אחרי שנים אלו בהם הבנתי שאני צריך למצוא איזושהי הדרכה כדי
להבין יותר, בקשתי חזור ובקש מהשם ית' שיגלה לי היכן אוכל למצוא
אמת, ושוב בכיתי, והתחננתי...
אז הופיע חבר ילדות שחזר בתשובה, עם ספר ליקוטי הלכות של ר' נתן,
אורח חיים חלק א', ולמד איתי את הלכות השכמת הבוקר, "ועוד מעט
ואין רשע, והתבוננת על מקומו ואיננו"...
מיד אמרתי לו, אחשלי, איפה לומדים את זה?
יומיים לאחר מכן ישבתי על שולחן עם ר' שמואל שפירא זצ"ל, 
עם ר' לוי יצחק זצ"ל, עם ר' בנימין חשין זצ"ל, כשביחד איתנו,
ישבו ללמוד גם ר' לייזר, ר' משה ביננשטוק, ר' יעקב מאיר שכטר, ועוד רבים וטובים....

אל תשכח, ואל תתבלבל, באתי לשם עם אותה "מסננת" שפיתחתי לי
לנסות ולמצוא תמיד בשבילי את האור המתוק הנפלא שאני ורק אני הרגשתי
עם ה' יתברך, ותמיד כשמישהו ניסה לספר לי על המתיקות שלו,
ניסיתי לברר אם יש שם משהו שמתאים לכלים שלי, האם העוד מעט טוב
יכול לגרש את הרשע ממני...או, שזה מתאים לרשע שנמצא אצל החבר שלי,
ואל תזלזל במה שאני אומר לך כאן אם אינך מבין...

בקיצור מה שאני מנסה להעביר לך כאן ידידי זה את המסר הפשוט:
אני יודע נכון להיום אחרי מסלול ארוך ומפותל, שלעניות דעתי
כולל גם את המסלולים בהם אתה צועד כעת...:
עד שיגיע משיח צדקינו, ונדע באופן המוחשי ביותר, שזה המשיח,
האחד והיחיד המורה לי את דרכי הינו: רבי נחמן בן פיגא מברסלב זצוק"ל
הוא רבי ומורי עוזי ומעוזי, המאיר את נתיבתי, וממלא את חיי הגלות
הקשה אותה אנו עוברים, באור של תקוה, ואמונה, והתחדשות,
אני למדתי שלרבי ומורי, היו, ועדיין יש תלמידים גדולים ועצומים,
אולם באותה מידה שלא אעשה את הטעות הנוראה שהגויים עושים
בייחסם לכוחות הטבע המונהגים על ידי הבורא תכונות של אלים, ושוכחים
אותו יתברך, כך לא אתבלבל משום בילבול יהיה הכי מבלבל...כמובן,
בעזרת השם יתברך שלא יביאנו לידי נסיון ח"ו.
אני מרחם, ובטח רבי הקדוש מרחם, על מי שיודע ממנו, ובכל זאת
מבזבז את זמנו על הטפל, ולא שת לבו לעיקר.
העיקר הוא לשכב לאחר 120 שנה עם הרגלים אל הדלת איש כשר...
הטפל הוא פולחן אישיות של מאן דהוא .

בכל דרכיך דעהו, יש משהו שאתה יודע שמסיע לך לעבוד את ה' ית'
עשה אותו בחפץ לב, רק אל תשכח, בורא העולם קורא הדורות מראש,
שעשה עושה ויעשה ואין עוד מלבדו, הוא אחד ושמו אחד, ורק אותו נעבוד
ולא בלתו וזולתו, ובכלל זה בוודאי גם רבנו הקדוש הצדיק יסוד עולם
עטרת ראשנו שהשליך את כל חייו מנגד בשבילנו, שנגיע לתכלית זו,
לעבוד אך ורק את השם יתברך לבדו.

אחר כל זאת אומר לך ככה ידידי, בוודאי יש להחזיק טובה גדולה
במיוחד לר' ישראל בר אודסר על הפצת דעת רבנו בעולם, ותו לא מידי.
הרב לוי יצחק בנדר זצ"ל

מעיין מבית ה' יוצא....
הוא לא הסכים שיקראו לו "יו"ר וועד ביהכ"נ...
הרב שמואל שפירא זצ"ל

מתחת לירמולקה שלו ישבו בצנעה כל 7 החכמות...
הרב בנימין זאב חשין זצ"ל
נודה ונהלל...
ראש ישיבת המקובלים האשכנזים הרב ר' יעקב מאיר שכטר שליט"א.

כל עוד הנר דולק אפשר לתקן...
הרב גדליה קניג זצ"ל
הרב מיכל דורפמן זצ"ל


די, די חברים אתם מאבדים פרופורציות בגלל שאתם פשוט לא מכירים אותי נקודה.
אני הייתי הראשון שעמרם הורביץ זצ"ל פנה אליו וביקש ממנו להקים את צוותות ההפצה, ונתן לי את משאית האיסוזו הראשונה של הקרן עוד לפני שהיה קפצן אחד ברחובות[צוחק חמוד צוחק] הסתובבתי עם המשאית שנתיים ובעקבותי הגיעו כל הסאבנות וכוחות הקומנדו.
מכאן ולקשקש קישקושי ביצים הדרך ארוכה.
את עניין "הפתקה" ביררתי לעצמי כנראה עוד לפני שאתם ידעתם
להגיד "אשרינו" או "ברסלב" ואת דעתי אומר היכן שרק אפשר ובקול רם,
וזה שיש היום ים של פרטיזנים פרועים שקוראים לעצמם ברסלב
ומנחנחים את העולם עם כל בילבוליהם זה רק מוסיף לי מוטיביציה.

וכדי שתהיו מבסוטים אז אסיים בכייף
וככה אני אגיד לך
בפה צדיק פה צדיק מלאפום
יוד היי הג'יפ היי הג'יפ איזה לילה מסביב
גדיש עלה מלא מהגשם המבורך
עד שמקו לקו נוצר עיגול וכולם יצאו במחול...:-)

נ נח נחמ נחמן מאומן.
וגם אוסיף:
יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד.
ואם תרצו אין זו אגדה
וכל עוד בלבב פנימה נפש יהודי הומיה
ושלום רב שובך ציפורה נחמדת
וגנן גידל דגן בגן דגן גדול גדל בגן
גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב
יש עוד מלא אבל נסתפק בזה לעת עתה.

_________________



תוקן על ידי mordechay1 ב- 24/06/2011 13:45:19




תוקן על ידי mordechay1 ב- 24/06/2011 13:47:30

http://blog.tapuz.co.il/infinitum888




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-24/6/2011 13:18 לינק ישיר 

מה זו אהבה?

מאת Mordechi Aluf‏ בתאריך יום שישי 23 אוקטובר 2009‏ בשעה 09:27‏‏
אהבה

מושג השגור על לשונם של מיליוני בני אדם, אולם מעטים טורחים לעמוד על טיבו ומהותו האמיתית.

צוהר אל מושג זה נפתח בפנינו בסיפורו של דוד המלך בשובו מן המערכה, בה הכניע את גלית. דוד ניצב בפני שאול המלך, ומעורר את התפעלותו באומץ ליבו. גם יהונתן בן שאול נוכח במעמד מרגש זה. וכך מתארים פסוקי התנ"ך את התרשמותו: "ויהי ככלותו לדבר אל שאול, ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד, ויאהבהו יהונתן כנפשו" (שמואל א, יח).

המלבי"ם (רבי מאיר לייבוש זצ"ל, אחד מגדולי ישראל במאה האחרונה) מבאר: "רוצה לומר, שלא היתה אהבת הערב או המועיל, רק אהבה עצמית, שיאהב הטוב את הטוב".

מדברי המלבי"ם מתחוור שישנם שני סוגי אהבה.

כשאדם חש אהבה לדבר מה ערב או מועיל, דבר שמענג אותו או מביא לו תועלת כלשהי, לאמיתו של דבר אוהב הוא את עצמו באמצעות הזולת. זהו סוג אחד של אהבה.

אולם ישנה גם אהבה מסוג אחר – "אהבה עצמית, שיאהב הטוב את הטוב", כלומר, לא משום התועלת המופקת מן הנאהב, אלא רק משום היותו טוב. אהבה לטוב, על עצם היותו טוב ותו לא.

באהבת עצמו אדם רוצה, בעצם, רק דבר אחד – לקחת.

באהבת הטוב, האדם שמח בקיומו של הטוב, שהוא מגלה בזולת, ומתעורר בו רצון רק לתת ולהשפיע טובה לאהובו.

מרכז הכובד באהבת עצמו הוא – אני, והמרכז באהבת הטוב – עצם הטוב.

דוגמא נפלאה לעניין זה אנו מוצאים בסיפורים של יעקב ורחל.

יעקב חפץ להינשא לרחל. לבן אביה מטיל עליו, לשם כך, עבודה כרועה צאנו למשך שבע שנים תמימות. "ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים", כותב הפסוק, ומסיים: "ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה" (בראשית כט).

הכיצד?

על פי המושגים המוכרים לנו, כשאיש ממתין לבת זוגו, בפרט במשך זמן רב כל כך, הוא חסר סבלנות, משום שרוחו קצרה להגיע כבר לרגע המיוחל של האיחוד. הזמן שעליו למתין "מתארך", לכאורה. ואילו כאן, בתחושתו של יעקב אבינו, מתארת התורה תופעה הפוכה – "ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה".

יעקב אבינו איננו קצר רוח כל עיקר. אדרבא, אפילו זמן ממושך כשבע שנים נראה לו כימים ספורים. מדוע? גם כאן מאיר המלבי"ם את עינינו ומבאר, שיעקב לא חפץ ברחל כפועל יוצא של אהבת עצמו. לא היתה שם סיבה להיותו חסר סבלנות, משום שרחל לא הצטיירה בעיניו כמושא להשלמת חסרונו, כדבר ערב ומועיל לו. אהבתו אליה היתה "אהבת הטוב את הטוב", רק משום הטוב שמצא בה. ועל כן מדייקת התורה בלשונה וכותבת "באהבתו אותה". אותה ולא את עצמו.

אומרת המשנה במסכת אבות: "כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל אהבה – בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר – אינה בטלה לעולם. איזוהי אהבה התלויה בדבר? אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר? זו אהבת דוד ויהונתן".

אהבת עצמו, אם כן, תלויה בדבר מה חיצוני. כל עוד מקבל האדם תועלת ממושא אהבתו, היא ממשיכה להתקיים. אולם ברגע שאין בידו לקבל את מבוקשו – היא נעלמת. בטל דבר – בטלה אהבה!

v אהבת ה"אין סוף" לברואיו

נתבונן שנית בדברי המלבי"ם אודות דוד ויהונתן. "אהבת הטוב את הטוב" - מה מסתתר מאחורי מילים אלו?

בכדי לאהוב את הטוב המצוי בזולת, בכדי לראות את יופיו האמיתי, צריך האדם לדעת, קודם כל, מהו טוב, ולזהותו בתוך עצמו. רק האדם המודע לטוב שבו מסוגל לזהות ולאהוב את הטוב שבזולתו.

ובאמת, מהו אותו "טוב עצמי" שבאדם אלו הם אותם רצונות, מחשבות, דיבורים ומעשים שתכליתם להיטיב. לא רק לעצמו, כי אם אף לסובבים אותו, לעולם, לבריאה כולה. ומקור ה"טוב" הזה, הלא הוא האין סוף האלוקי, הטוב והמיטיב, שטובו מתפשט באין סוף ברואיו, ודרכם מתגלה גם אל האדם.

שורש אהבת הטוב את הטוב היא האהבה לבורא עולם, עליה נצטוינו בתורתו: "ואהבת את ה' אלוקיך".

אומנם יש המצפים מאלוקים להעניק להם אהבה באופן המובן להם. לספק את אהבתם לעצמם בנעימות, בשפע של פרנסה, בריאות, אושר וכדומה. אך אלוקי-עולם באהבתו, אהבת אמת, יודע לכבוש (ביטוי של ספירת הגבורה) את רצונו להעניק (ביטוי של ספירת החסד), ולחלק את טובו למידות קטנות, לפי יכולת המקבלים, לפי רגישות ואיכותן, לפי התכלית הפרטית והמדוייקת של כל אחת ואחת מהן, אליהם מובילים מאורעות חייה. דווקא כבישת אהבתו, המתפרשת אצל האדם, לעיתים, כרע, כחיסרון, כצער, היא היא המעידה על טיבה של אהבת הבורא – אהבה מחנכת, אמיתית, אשר תכליתה – בנין האדם וצמיחת נפשו.

כך גם מלמד אותנו בורא-עולם להיות כמותו. לאהוב כדי לתת, ולא כדי לקחת.

כל רבוא רבבות ברואיו המקיפים אותנו – נותנים ומעניקים זה לזה מטבע בריאתם (ומשום כך, בסופו של דבר, גם מקבלים זה מזה ומפרים זה את זה).

האדמה מניחה לכולם לחפור בה, להכותה, לדרוך עליה, ואת כל הנזרעים בתוכה היא חובקת בעדינות, מעניקה להם מכוחותיה ומסייעת להם לצמוח, ולהגיע לידי הגשמת מהותם האמיתית. היא איננה מנסה להפיק תועלת מאיש, ולא "להרוויח" דבר בתמורה על מתנותיה.

זוהי הנתינה האמיתית, והיא הביטוי של "אהבת הטוב את הטוב" – לא לרצות שהזולת יהיה כמוך, אלא לתת לו משלך על מנת שיהפוך למה שהוא.

רגבי אדמה, טיפות המים, קרני האור – כולם משתתפים בנתינה, ואף אחד מהם אינו מצפה, משום כך, שזרע יהפוך לרגב אדמה, לטיפת מים או לקרן אור.

"כי האדם עץ השדה", ואיש יכול להחיות רעהו, אחד מיסוד האדמה משרה יציבות על ידי המוצקות שבו, אחד הבא מיסוד המים משרה את חיוניותו ויכולת ההתחדשות שבו, אחד באור שבו, בדעתו המאירה, והאחד בחומו, באהבתו.

את כל עולמו ברא הקב"ה באהבה, ובכל ברואיו טבע שתהיה האהבה תמיד כח המפרה אותם, שומר ומוסיף חיים.

האהבה – היא השמחה בעצם קיומו של הזולת, והרצון לסייע לו להפוך קיום זה לחי יותר, נצחי יותר!

אבן, עץ, בעל חיים, תינוק, איש וזקן – כולם נרעדים למגע יד אוהבת, למבט שאומר: "טוב שאתה קיים. אתה רצוי בעולמו של הקב"ה. יש לך מקום ותפקיד ביופי המקיף הכל, ויש לך צליל לתרום לניגון הבריאה, שמבלעדיו – הכל חסר".

כיצד, אם כן, מתרחש הדבר בפועל?

v נקודות טובות

ראשית – צריך האדם להכיר בכך שיש בו טוב. אחר כך עליו לחפש אותו. להתבונן בכוונת מחשבותיו, דיבוריו ומעשיו, ולשאול את עצמו: "למה אני שואף לזה, בעצם?"

כמובן שאצל כל אחד משמשות בערבוביא שתי האהבות – אהבת עצמו, ואהבת הטוב, ולכשיתבונן בעצמו וישקול את דרכיו גדול הסיכוי שיגלה שכמעט בכל דבר הן מעורבות זו בזו כשאור בעיסה.

אפילו בחסד שאדם גומל עם הזולת יש, לפעמים, מידה רבה של אהבת עצמו, המתבטאת ברצון להראות טוב ומיטיב בעיני אחרים, ובהרגשה הטובה שאדם חש כשהוא מעניק משלו לזולתו. אך עם כל זאת קיימת תמיד אותה "נקודה" טובה ונקיה – היא הרצון האמיתי להיטיב לזולת.

זיהוי ואיתור נקודות כאלה הינה, לפי דברי רבי נחמן מברסלב, עבודתו החשובה ביותר של האדם עלי אדמות. כך מתחיל, לאט לאט, להחשף הטוב שבו, ובהתוודעו אליו – גדלה אהבתו למהותו האלוקית – היא הנשמה, עצם הטוב שבאדם.

אז, בעוד הטוב שבו הולך ומתגלה, יוכל אותו ה"טוב" לזהות ביתר קלות אף את הטוב בזולתו, את האלוקי והנקי שבו, ולאהוב אותו.

אסור להתעלם מן הרע, אך ראוי לחזור ולומר: "יש בי טוב, וגם בזולתי. אף אם הוא טמון ומכוסה – הוא קיים! הוא לבדו המהות האמיתית שלי, ואילו הרע אינו אלא כקליפה החופה על הפרי הטוב. בטוב לבדו אני חפץ, ואותו אני רוצה לגלות".

ומשישתלמו יותר אנשים בעבודה רוחנית זו של חיפוש הטוב ואהבתו, תמלא ה"אהבה שאינה בטלה" את העולם, והוא ילך ויבוא אל תיקונו.

~ "כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל אהבה – בטלה אהבה.

ושאינה תלויה בדבר – אינה בטלה לעולם..." ~

(מתוך "אור פנימי" / ידידי עוז הרב ארז משה דורון שליט'א).

_________________

http://blog.tapuz.co.il/infinitum888




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-24/6/2011 13:21 לינק ישיר 

שבוע טוב ומבורך

מאת Mordechi Aluf‏ בתאריך יום שבת 24 אוקטובר 2009‏ בשעה 21:05‏‏
ריש לקיש החביב

לא הספיקותי להשיבך דבר בערב שבת באשר לשנאה
ועתה מצאתי פנאי...

לאחר תירגולות ורכישת מיומנות בהוצאה מכח אל הפועל של תורת החיים שניתנה ליהודים 
ע"י בורא העולם, זכיתי לסלק מעצמי את הרצון, לאהוב, או לשנוא, בשל תאוותי, 
או בשל השענותי על השכלתי הרחבה.

יש לי עדיין עבודה רבה בתחום, אולם כבר בשלב הנוכחי אני יכול להבטיחך נאמנה:

אם ע"י הבנתי שנירכשה מכח לימוד תורת אבות אבותי, 
לומד אני שעלי לשנוא, איני מתחכם לאמר שנפשי הינה טהורה, וזכה, ורכה, ומוסרית, 
יותר ממי שבראה, שהלא מי שבראה ציווני לשנוא בתורה אותה נתן לי כתורת חיים, 
ועל פיה התהלכו אבות אבותי.

בתורה המושג שנאה מופיע בכמה אופנים:


שנאת הגוים את ישראל.
שנאת איש לאשה.
שנאת הבורא את הרע.
שנאת הבורא את הרשעים.
שנאת הבורא את קרבנות"תפילות הצבועים.
שנאת הבורא את עשו עמלק.
שנאת הצדיק את דרך הרשעים.

דוגמאות:

בראשית פרק כו 
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק, מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי; וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי, וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם. 

דברים פרק כב 
פסוק יג: כִּי-יִקַּח אִישׁ, אִשָּׁה; וּבָא אֵלֶיהָ, וּשְׂנֵאָהּ. 
שמואל ב פרק יג 
פסוק טו: וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן, שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד--כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ, 
מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ; וַיֹּאמֶר-לָהּ אַמְנוֹן, קוּמִי לֵכִי. 

ירמיהו פרק מד 
פסוק ד: וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת-כָּל-עֲבָדַי הַנְּבִיאִים, הַשְׁכֵּים וְשָׁלֹחַ לֵאמֹר: 
אַל-נָא תַעֲשׂוּ, אֵת דְּבַר-הַתֹּעֵבָה הַזֹּאת--אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי. 

עמוס פרק ה 
פסוק כא: שָׂנֵאתִי מָאַסְתִּי, חַגֵּיכֶם; וְלֹא אָרִיחַ, בְּעַצְּרֹתֵיכֶם. 


מלאכי פרק א 
פסוק ג: וְאֶת-עֵשָׂו, שָׂנֵאתִי; וָאָשִׂים אֶת-הָרָיו שְׁמָמָה, וְאֶת-נַחֲלָתוֹ לְתַנּוֹת מִדְבָּר.

תהילים פרק יא 
פסוק ה: יְהוָה, צַדִּיק יִבְחָן: וְרָשָׁע, וְאֹהֵב חָמָס--שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ. 

תהילים פרק קט 
פסוק ג: וְדִבְרֵי שִׂנְאָה סְבָבוּנִי; וַיִּלָּחֲמוּנִי חִנָּם. 
פסוק ה: וַיָּשִׂימוּ עָלַי רָעָה, תַּחַת טוֹבָה; וְשִׂנְאָה, תַּחַת אַהֲבָתִי. 


תהילים פרק קיט 
פסוק קכח: עַל-כֵּן, כָּל-פִּקּוּדֵי כֹל יִשָּׁרְתִּי; כָּל-אֹרַח שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי. 
פסוק קסג: שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי, וַאֲתַעֵבָה; תּוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי.


ידידי, תפסיק להתעקש, התעקשותך גורמת לך להתרחק מהאמת האמיתית, האבסולוטית היחידה שאין בלתה:

כא הֲלוֹא-מְשַׂנְאֶיךָ יְהוָה אֶשְׂנָא; וּבִתְקוֹמְמֶיךָ, אֶתְקוֹטָט.
כב תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים; לְאוֹיְבִים, הָיוּ לִי.

אע, כן, עוד דבר:

אנא בטובך, אל נא תנסה לחשוב לרגע אפילו שזה הדבר היחידי הכתוב 
בתורת החיים של היהודים שניתנה להם ע"י בורא העולם, כן?

ישנם כללים להתנהגות עם ציוויי התורה, 
ולכל הנהגה יש הנחיה מפורשת המתלווה אליה מתי ואיך תצא מכח אל הפועל המצוה כרצון הבורא.

הנה לך דברי החכם באדם בסיכומו הכללי לתמצית חוכמתו:

"קוהלת פרק ט 
פסוק א: כִּי אֶת-כָּל-זֶה נָתַתִּי אֶל-לִבִּי, וְלָבוּר אֶת-כָּל-זֶה, 
אֲשֶׁר הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים וַעֲבָדֵיהֶם, בְּיַד הָאֱלֹהִים; גַּם-אַהֲבָה גַם-שִׂנְאָה, 
אֵין יוֹדֵעַ הָאָדָם--הַכֹּל, לִפְנֵיהֶם. 

יג סוֹף דָּבָר, הַכֹּל נִשְׁמָע: אֶת-הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת-מִצְו?ֹתָיו שְׁמוֹר, 
כִּי-זֶה כָּל-הָאָדָם. יד כִּי, אֶת-כָּל-מַעֲשֶׂה, הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט, עַל כָּל-נֶעְלָם: 
אִם-טוֹב, וְאִם-רָע. 


אז נכון ששנאה קיימת כציווי בחלק מהמקרים, אולם בוודאי היא החושך שממנה ניכר אור האהבה,
יש אנשים שכל מהותם ניזונת מקיום השנאה...ראה את המוסלמים כל מהותם...
"אהבת הבורא" שלהם ניזונת מרצח ושנאה...אז נכון שאתה מצווה לשנוא את 
משנאי ה' כמו שציטטתנו: "משנאיך ה' אשנא"
אולם אם תחיה עם שנאה זו כעיקר המהווה את המניע את מהותך, 
תפסיד את אורות האהבה הנפלאים שיש ביקום...
כלל הדברים : "עת לאהוב ועת לשנוא...
לכשלעצמי מעדיף למלא את זמני באהבה אין סופית המרוחקת כמטחווי קשת ממקום השנאה...

צרף לזה את צווי רבנו הקדוש לחפש ולמצוא טוב גם בגרוע שבגרועים...
והכל מצטרף למקום בו השנאה נדחקת לבויידם:
:-)

שבוע טוב ומבורך

שא ברכה איש חביב.
עד מתי תאכל חרב?

_________________

http://blog.tapuz.co.il/infinitum888




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-24/6/2011 13:22 לינק ישיר 

אמונה בלא דעת, חלשה היא

מאת Mordechi Aluf‏ בתאריך יום שני 26 אוקטובר 2009‏ בשעה 17:39‏‏
בס"ד



למאי נפקא מינא?

הרי הכל בכל מכל כל, היכן שתפתח ברשת, איזה אתר שיהיה,

הרי זה בס"ה עוד דעה של מאן דהוא, ממש כאילו קראת בעיתון,

אז בעיתונים, יש ממש תועבה, ויש אופיום להמונים, 
ויש לאנשים חושבים, ויש של המדינה, ויש של ליטאים, 
ויש חסידים, ויש של בעלי דיעה, ויש פובליציסטים, ויש, ויש, ויש, למאי נפקא מינא?

אני לא קורא אף אחד מהם !

"עיתוני הבוקר" שלי הם: ישעיהו, יחזקאל, ירמיהו, תרי עשר. 
עם גדולי ה"פרשנים" עלי אדמות, חכמי ישראל לדורותם.

ממש אין כל צורך, בדור המבולבל הזה, 
להתבלבל מבילבולם של אחרים, 
בנוסף לבילבול שניתך עלי מעצם היותי חלק מהבילבול :) 

אחים ואחיות יקרים, מילה ברצינות.
ראו נא, אין כל טעם בלעיסת אוכל שניתן בפיו של אחר.
אנא, בואו ננסה לדלות ממציאות יומינו, 
הכוללת את כל הפרטים הבונים אותה, את העיקר !!!

ישנם אנשים שמכירים אותי ברשת, מספיק כדי לדעת:

שאיפתינו היא לקדש את שמו של אבינו שבשמים ברבים !!!

משאת נפשנו לקרוע את מסכי העירפול, 
וההסתרה מעל שקר דמיון המציאות, 
ולגלות מציאות אין עוד מלבדו בעולם !!!

תיקוותינו, שאם "אמת מארץ תצמח", 
הרי שנהיה אנו מאלו המשקים ומרווים ומלווים גידולה בערגה ובאהבה !!!

כל בני העולם מאמינים הם. 
יש שיאמינו שאביהם קוף, 
ויש יאמינו שפסל אבן מאכילם, 
יש יאמינו בכוחם, ויש במוחם.

אנו מאמינים באלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב, בו אנו מאמינים !!! 
שהוא עשה, והוא עושה, והוא יעשה !

הנחלנו אמונה זו לרוב בני האנוש, 
חלק זה, ביכר מטעמי לבושי שקר תאוותם, 
להוסיף על אשר נאמר, בל תוסיף, 
כדי לאפשר המשך סיפוק מאווייהם הבהמיים. 

גם בתוכנו יחלקו המאמינים במדרגות דרך השגת האמונה.

הגדולים שבתוכנו יאמינו כדרך נשים וילדים, בתמימות שהשכל רחוק ממנה, 
באשר האמונה תתחיל במקום שבו נגמר השכל.

הזעירים באמונה מקום שיכלם החוקר דרכי האמונה תופס רוב הווייתם.

אמונה בלא דעת, חלשה היא, 
ולכן דעת אמת נצרכת היא לליבוב אמונתנו, דעת בנויה מחכמה ובינה.

כאשר מהולות האמונה, הענווה, והיראה, יחדיו, 
ונשענות הן על גזע האמת, אזי, תופיע דעת הקדושה.

זוהי נפקא מינא ראויה !!!

[תשובה לשאלה שלא הובאה כאן]

_________________

http://blog.tapuz.co.il/infinitum888




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-24/6/2011 13:24 לינק ישיר 

גברים יהודים....? נשארו כאלה ???

מאת Mordechi Aluf‏ בתאריך יום שלישי 27 אוקטובר 2009‏ בשעה 00:49‏‏
בס"ד

כוכבים יש בשמים לרוב. שם זוהרם.
השמים שמים ל -ה' והארץ נתן לבני אדם.

אכן צריך גוברין יהודאין כדי להציל שארית הפליטה.

גם כאשר התפלגו בני ישראל לכל שערי מצרים בכניסתם אליה
היו חטיבה אחת הפועלת תחת מלכות יהודה.

לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו 
עַד כִּי יָבֹא שילה [שִׁילוֹ] וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים.

"אין מושחין כהנים מלכים... על שם 'לא יסור שבט מיהודה'" (ירושלמי סוטה פ"ח ה"ג).
"'שבט' - אלו ראשי גליות שבבבל, שרודין את ישראל בשבט.
'ומחוקק מבין רגליו' - אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים" (סנהדרין ה.). 
"'ומחוקק מבין רגליו'... גמירי דסנהדרין בחלקו דיהודה" (זבחים נד:).

"יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת" 
(דברים כ"ח, לו). ישנם מצבים שבהם ישראל נתונים בגולה ללא מלך וללא שרים, 
והרי הדבר סותר לכאורה את ההבטחה שההנהגה לא תסור מיהודה. 
אלא, מסביר הרמב"ן, (בראשית מ"ט, י ד"ה לא יסור) שאין הכוונה 
שלא תסור ההנהגה מיהודה לעולם, אלא הכוונה שלא יסור שבט מיהודה - אל אחד מאחיו.

דהיינו מלכות ישראל, כאשר תכון, תהיה בהנהגת יהודה ולא ימלוך
שבט אחר עליו. 
וכך מסביר הרמב"ן את המשך הפסוק: "'מחוקק מבין רגליו' - שכל מחוקק בישראל
אשר בידו טבעת המלך ממנו יהיה". יהודה כבעל השלטון והסמכות, 
הוא שיעניק לאחרים את הכח והסמכות לחוקק. 
"עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים" - הכוונה לפי הרמב"ן, למלך המשיח, 
שיעשו כל העמים כרצונו, ואף הוא יהיה מיהודה.


הרמב"ן מוסיף שיעקב אבינו הדגיש "לא יסור" כדי לרמוז שאכן 
ימלוך שבט אחר על ישראל, אלא שמעת שתתחיל מלכות ליהודה, לא תסור ממנו לעולם.

הרמב"ן ממשיך ומבאר את ענייני המלכים שמלכו בישראל
ואינם מזרע יהודה: שאול, מלכי ישראל והחשמונאים, 
ומבאר זאת בכך שמדובר במצב זמני או במצב לא תקין שעליו נענשו.

ייעודו של יהודה הינו להנהגה, אך מה מייחדו כמתאים לתפקיד זה?
הרש"ר הירש מפרט את תכונותיו של יהודה המייחדות אותו כראוי להנהגה, 
על פי הברכה שנתברך: 
"יהודה אתה יודוך אחיך ידך בערף איביך ישתחוו לך בני אביך. 
גור אריה יהודה מטרף בני עלית כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו"
(בראשית מ"ט, ח-ט). 

"ידך בערף איביך" - מסביר הרש"ר: 
"לא חרבך אלא כוחך הטבעי בעורף אויביך", 
כוחו הטבעי של יהודה יטיל מורא על אויביו, עד שהם יפנו לו את עורפם 
ולא יעזו להתקיפו.

"גור אריה יהודה" - יהודה מאחד בתוכו את אומץ הלב של הנוער - "גור", 
וישוב הדעת של הזיקנה - "אריה",
ואינו חפץ במלחמה ושוד לשם עצמם.

"כרע רבץ כאריה וכלביא" - כוחו אינו דווקא במלחמה אלא גם בעת שלום, 

גם בשעה שהוא נח הרי הוא נשאר אריה וממשיך להטיל את מוראו.

אם ישכילו גוברין יהודאין ברי אוריין לקבל על עצמם מלכות יהודה - דוד - משיח
אזי תיכון מלכותו.
אריה שאג מי לא ירא....

_________________



תוקן על ידי mordechay1 ב- 24/06/2011 13:26:08

http://blog.tapuz.co.il/infinitum888




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-24/6/2011 13:27 לינק ישיר 

וודאי ושמא, וודאי עדיף

מאת Mordechi Aluf‏ בתאריך יום שלישי 27 אוקטובר 2009‏ בשעה 11:49‏‏
בס"ד

שלום וברכה אחי י.......

אם היית עושה העתק הדבק, היית מגלה שאצל רוב בעלי התשובה, וכן גם אצל רבים משומרי התורה
מצויים צירופי האותיות בהם השתמשת לתאר את שעובר עליך....:) 

אכן, סר מרע משתולל, והעת הזו נוראה, עליה קוננו תנאים ואמוראים, והסכימה דעתם שלא להיות בעת גילוי המשיח המיוחל, ובלבד שלא יצטרכו להצתרף באש הזיכוך של הדורות האחרונים, שמא יקלקלו.

אז אם, ענקי רוח עצומים שכל רז לא אניס להם, שביכולתם להחיות מתים, 
ולכפות כוחות ס"א לעשות רצונם, חוששים בכגון דא, מה נאמר אתה ואני?

אני עובר את הדברים שאתה מתאר בדיוק רב כפי שתיארת אחי. 
אני נופל...וקם. נופל....וקם. וכל פעם שאני קם מחדש, אני מקבל יותר ויותר כח, לא ליפול שוב.

העיצה היעוצה אחי י...., זה לחזק את האמונה בכל מה שאפשר, 
לזרוק את השכל, לא לחפש חכמות,לדעת שהמוסר היהודי הגלום בתורתינו הקדושה, 
הטוהר, הקדושה, הצניעות, הם חלקו של בורא עולם אותו הנחיל לנו.

התאוות, הפיתויים, התעתועים, הם כלים שנועדו על ידי הבורא לבדוק את נאמנותינו, ואת מדרגתה.

בדיוק כמו שמאמנים חייל כך מאמנים אותנו באמונתינו, 
בתחילה עושים לנו טירונות של רובאי פשוט, ככל שהמיומנות נרכשת, עולה דרגת האימון, ואיתה הקושי, זה נכון שרוב "קלי העולם" חיים את חייהם מבלי כביכול לתת דין וחשבון, אולם זו טעות.

גדולים הם יסורי הרחבת הדעת בזה העולם, אולם שבעתיים גדולים יהיו בחסרונה לעתיד לבא.

בתעלומת החידה המופלאה בה אנו חיים יש וודאי, ויש שמא, 
הדבר היחיד המספק תשובות חד משמעיות
לגבי תכלית העולם ובריאתו, שהוא בבחינת וודאי, זה תורת ישראל
והאמונה בה הנחילו גדולי ענקי הרוח העצומים בעלי השכלים הצחים 
לדורותם תורה זו.

כל השאר זה שמא.

וודאי ושמא, וודאי עדיף.

טעם העבירה, ותאוותה בחולפה, מרים הם עד מאד, 
ואינם שווים את הצער האיום שיש לנשמה של יהודי מאמין בהבינו את 
גודל האפסות בה הוא נותר לאחר מילוי תאוותו כביכול (אין אדם מת וחצי תאוותו בידו).

נכון, זה קשה, איום ונורא כמה זה נהייה קשה יותר, 
ויותר מיום ליום, אולם, עם תמימות ופשיטות, אפשר להתחזק
בלקיים את המצוות ולשמוח בכך שמחה עצומה.

אשרינו שאנו יהודים מזרע ישראל קדושים.
אשרינו שיש לנו תורה, שבת, תפילין, טלית, וכו'.
אשרינו כשאנו חוטפים בדור המטורף הזה עוד מעשה טוב.

כל עוד הנר דולק אפשר לתקן.

חזק חזק ונתחזק.

_________________

http://blog.tapuz.co.il/infinitum888




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-24/6/2011 13:29 לינק ישיר 

משיחיסטים - חב"ד- הרבי מלובביץ - מלך המשיח.

מאת Mordechi Aluf‏ בתאריך יום רביעי 28 אוקטובר 2009‏ בשעה 14:02‏‏
בס"ד 

אני שמח מאד לשמוע את דעתך, אולם זו אינה מעלה או מורידה בכהוא זה 
מהאמת הפשוטה המיוצגת בדעתי שלי. 

אדמורי חב"ד אינם נמצאים באיזו היררכיה שונה מבני אברהם יצחק ויעקב, 
כבודם במקומם מונח, ויש אפשרות לבדוק את דברי תורתם לעומת דברי גדולי רוח 
אחרים מבני אברהם יצחק ויעקב. 

בבדיקה כזו שערכתי הכרעתי לעצמי ולבני ביתי בדיוק נמרץ כמו שמופיע בהודעותי המתייחסות 
לנושא זה, ואבהיר: 

אין בכוונתי לטעון שאנכי (עפר ואפר) או תורתי, גדולה משל אלו שאותם אתה מכנה "אדמורי חב"ד", 
אדרבא, איני נחשב טיפה מים תורתם הנשגבה. 

יחד עם זאת, הואיל ולכל נשמת ישראל יש חלק פרטי בתורת ה', 
הרי שאת חלקי שלי, אין לאף אחד מאדמורי חב"ד לחוד, 
וגם יחדיו לא ישיגו חלקי הפרטי. שאין הקב"ה עושה דבר פעמיים.
ואגב, זה לא נוגע רק לאדמורי חב"ד אלא לכל אחד ואחד מישראל, 
איי, אם תאמר, הרי נשמות כוללות, נכללים בתוכן הפרטים, 
הרי שאתה מוציא תוקף הידוע שאין בדור אלא נשמה כוללת אחת בגוף אחד 
ולגילויה אנו מחכים.. זו היושבת בקן ציפור. 

מכאן קל להבין. 

הרי ברור לך ולשכמותך שאיני בא במחלוקת כלל עם דברי תורתם של אלו,
ואין לי שיח ושיג בתורתם לברר האם כן או לא לפסוק כמותם. 

הנידון דידן הוא האם אותו זה שרבים מבני ישראל טועים בדור זה 
של אחרית לכנותו "מלך המשיח" והוא מן המתים, 
אכן הוא זה אשר לו אנו מייחלים. 

לגבי דידי, פסקתי לי ולבני ביתי ולכל מי שרוצה לשמוע: 

מי שביטל סעודה שלישית מהשולחן ערוך של היהודי, ומי שהחרה החזיק אחריו בתקנה זו, 
נופל אצלי בקטגוריה עליה הזהיר רבי נחמן: 
"אתה יכול לקמט את הספר שלי, ולא תשנה סעיף קטן משולחן ערוך" 
זוהי הלכה ברורה כשמש, בדיוק כמו ההלכה שאין לישון אפילו שינת עראי מחוץ לסוכה.
[החבדניקים בונים סוכה אבל לא ישנים בה]

לגבי דידי, טיפש מי שטוען : 

אין לך השגה בהשגותיהם, ואין אתה במדרגתם להבין, הואיל ולהבדיל, את 
משיח השקר שבתאי צבי תפסו על דבר פעוט בהרבה מביטול הלכה ברורה זו
(סגירת שרוך ימין לפני שרוך שמאל) 
(דרך אגב על פירסום דברים אלו בדיון הלכתי באחד מאשכולות ב"חדרי חרדים" [כשהפורום הזה עוד הכיל כמה ברי אוריין שאפשר היה לדבר איתם]חסם אותי החבדני"ק דוד10) 

כלל הדברים: 

מי הוא משיח צדקנו, ואופן קבלתו על העם, הוא נושא עמוק וסבוך, 
ומי שחושב שאם יוציא עלונים על נייר כרומו, 
ויספר סיפורי חסידים, ויחזור על המנטרה:"יחי אדונינו וכו'" ויוסיף את הכינוי "מלך המשיח" אחרי "הרבי 
מלובביץ" בזה יצא ידי חובה להסביר סתירות אלו הרי הוא קל דעת. 

סיכום: 

אין לי דבר וחצי דבר להגיד על גדולת תורתם של גדולי ישראל חסידי חב"ד'
או בקשר להנהגתם את בני ישראל הסרים למשמעתם.

יש לי בוודאי מה להגיד על נושא משיח צדקנו.

מקווה שאני ברור. 
דור מסכן ומבולבל...אומר רבנו רבי נחמן מברסלב: בעקבות משיחא יהיה מבול של כפירה, ויירו אפיקורסות. לא מבול של מים, רק של מחשבות זרות...ויכוסו כל ההרים הגבוהים[אנשי שם]ואפילו בארץ ישראל שלא היה שם מבול, רק מחמת שירד בכח ניתזו גם שם המים...זאת אומרת שזה יטפטף ויקלח אפילו בלבות הכשרים. ועם חכמות לא יוכלו לתן עצה, וכל שרי המלוכה יתפזרו[אין הנהגה בכלל כולל רוחנית] והמלוכה לא תעמוד על עמדה, רק עם פשוטי עם ישראל שאומרים תהילים בפשיטות...הם המה יתנו הכתר מלוכה בראשו.[של מלך המשיח]
(שיח שרפי קודש - משך הנחל - תקעז)

_________________

http://blog.tapuz.co.il/infinitum888




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > נבואות ואקטואליה באחרית הימים > הפתקים שלי בפייסבוק
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 לדף הבא סך הכל 3 דפים.