בית פורומים בחדרי חרדים

ראיון עם הגאון רבי אביגדור נבנצל שליט"א ביתד נאמן"

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-16/10/2011 23:50 לינק ישיר 
ראיון עם הגאון רבי אביגדור נבנצל שליט"א ביתד נאמן"

שיחה במעונו של הגאון רבי אביגדור נבנצל שליט"א — רבה של ירושלים העתיקה. בשיחה גלויה ומרגשת אנו שומעים על קירבתו לרובע היהודי ועל העמקת היהדות לצד הסכנות שבה על קדושתה של ירושלים והרובע היהודי בפרט ואף מקבץ דינים והלכות מצויות הנוגעות לימינו, ממורו ורבו מרן הגרש"ז אוייערבאך זיע"א דברו על לב ירושלים... שיחה במעונו של הגאון רבי אביגדור נבנצל שליט"א — רבה של ירושלים העתיקה

 "בין בנין לחורבן העיקר להרגיש את החורבן!"

 הרב מ. ברמן

 המראה הנשקף מחלון הבית ברח´ בתי מחסה בירושלים העתיקה קסום ביופיו, אך בעין מעמיקה המביטה למרחק, לפתע מתגלה לנגד עינינו חורבן הבית כולו... מבין חרכי החומה ניצב לו הר הבית ששמם ושועלים מתהלכים בו, ומאחורי כתלי הבית הגדול — שבעבר עיני כל ישראל היו נשואות אליו כל העת — הפך המקום את קרבו באחת. ´זכרה ירושלם ימי עניה ומרודיה, כל מחמדיה אשר היו מימי קדם, בנפל עמה ביד צר ואין עוזר לה, ראוה צרים שחקו על משבתיה´, כפשוטו, שכינתא בגלותא...

בתוככי החדר, על שולחן עמוס ספרים לעייפה, רוכן לו הגאון רבי אביגדור הלוי נבנצל שליט"א רבה של ירושלים העתיקה, תוך שהוא עמל על כתיבת תשובה תורתית בענין שהזמן גרמא. בקשנו בהורמנא דמלכא לשמוע ממנו על זכרונות מירושלים בתפארתה, ומאוחר יותר על ירושלים באבילותה, וכיצד היא הדרך להתאבל על צער השכינה בימינו. בינות למילים, חושף בפנינו הגאון שליט"א רבות מהדרכותיו של מורו ורבו מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל בעניני ירושלים, עמו היה קשור כל ימיו בעבותות אהבה, ואף מתאר לפנינו ממקורות חז"ל וממעשים מאלפים המוכיחים את הקורה עימנו השתא בירושלים העתיקה, ובסיומו מקבץ הלכות מצויות השייכות בדינים אלו, שפסקיו מובאים בזאת לראשונה במסגרת מוסף ייחודי זה.

בפתחה של השיחה, מבקשים אנו לשאול, כיצד ניתן לדור סמוך ונראה, אל מול הר הבית, במקום שהשכינה לא זזה הימנו לעולם, ולהביט בצרינו המטמאים בה כל העת ולהישאר עם רוח איתנה?

הגר"א נבנצל שליט"א מתאר בפנינו את אשר אירע לפני שנים רבות. היה זה בעת עלותו של הגאון רבי אליהו דוד רבינוביץ תאומים זצ"ל בעל האדר"ת לכהן כרבה של ירושלים העתיקה. בני ירושלים ציפו לראותו מכהן על ממלכתו שנים רבות, ואף חשבו כי יוכל למלא את מקומו של רבה של ירושלים מרן הגאון רבי שמואל סלנט זצוק"ל, שהיה כבר זקן וחלוש באותם ימים. והנה, כעבור ארבע שנים בלבד — בשנת תרכ"ו — נלקח רבי אליהו דוד בסערה השמימה, לקול בכיית עדת מרעיתו. ראש המספידים היה מרן הגאון רבי שמואל סלנט זצוק"ל, שאת מקומו התעתד בעל האדר"ת לישא ברמה... בקול בוכים תיאר רבי שמואל את סיבת פטירתו של האדר"ת. ליבו הרגיש — לאחר שהביט כל שעות היום על גלות השכינה בהר הבית ועל ירושלים הדוויה הנטמאת בידי זרים בראש כל חוצות — לא עמד לו והוא נדם לפתע...

מסיים הגר"א נבנצל בנימה אישית, ´לו היה לי את ליבו של בעל האדר"ת, מסופקני אם הייתי יכול לעמוד בכך שנים רבות כאן מול הר ציון ששמם...´

די להביט בקינות הרבות אותם קראנו זה לא מכבר בימי החורבן, ולראות כיצד גדולי עולם תינו ובכו על חורבנה של ירושלים. קינות ונהי רבים נתחברו, גם בשיריו של רבי יהודה הלוי, על ירושלים הדוויה והאבלה, אך אנו כיום רחוקים מהצער האמיתי על חורבן הבית, על בית המקדש שעומד בשממונו ועל השכינה הרחוקה מעמנו.

ביקשנו לדלות על מעלתה של ירושלים בימים שהכל מתאבלין על חורבנה, והגר"א נבנצל שליט"א בבקיאותו המפעימה שולף לפנינו את אחת מאמרותיו של הזוהר הק´. הזוהר מתאר את הויכוח שהיה בין בני בבל לבני ארץ ישראל. אמרו בני בבל לעמיתיהם מישראל, כי הם, היושבים במרחק, צריכים יותר להתאבל על החורבן הנורא שכה רחוק מחייהם. השיבו להם בני ישראל, אתם מתאבלים על עצמכם בהיותכם במרחק, לכן חושבים אתם שאבלותכם גדולה יותר, ואילו אנו שרואים השכינה מקרוב ודרים אנו ליד מקום שלא זזה הימנו שכינה, ומביטים בדמע על שכינתא בגלותא, אבלותינו גדולה וחזקה יותר.

דוקא אנו, בהיותנו דרים בקירבה למקום השכינה, בהביטנו בצער וביגון על החורבן בשממתו, עלינו החובה היותר גדולה להתאבל ולהצטער על צער השכינה. אם נחשוב מעט, הרי העולם כולו גדול הוא למאד, 527 מיליון ק"מ קיימים על פני הגלובוס כולו, והק"מ הכי נחשב והכי נחשק הוא הק"מ שבין החומות, אליו כולנו מייחלים ולבניית בית המקדש בב"א.

אומרים אנו במגילת איכה [ב, יח] ´צעק לבם אל ד´ חומת בת ציון, הורידי כנחל דמעה יומם ולילה, אל תתני פוגת לך אל תדם בת עינך´, הן הכותל המערבי מוריד הוא דמעות שליש בתשעה באב, ביום בו כולנו מתאבלים על חורבן בית המקדש, ומי אשר רואה את הכותל מוריד דמעות ואינו בוכה עמו...

עצם ההסתכלות על הכותל ומקום המקדש מוסיפה קדושה בנפש האדם, כמובא בכלי יקר, אך אין הדבר אלא למי שראוי לכך. טיטוס הרשע, למשל, אע"פ שהסתכל על המקדש נשאר טיטוס הרשע.

כיצד אכן ניתן בימינו אנו לחוש את האבלות, את החורבן וצער השכינה?

מורי ורבי וש"ב מרן הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל היה אומר תדיר, שכל מצב שנמשך על פני זמן מרובה, מתרגלים אליו במהרה. לו היה מצב של אדם גוסס שיכול להיוותר בגסיסתו זמן רב, היו מתרגלים אף למצב זה ולא היו יראים מכך שיום המיתה קרב ובא. זו הסיבה העיקרית לכך שאלפיים שנה אנו בגלות, כי התרגלנו לחיות עם המצב הנורא בו חסרים אנו כל כלי תפארתה. ואם חפצים לדעת מהי הדרך לחוש ולהרגיש את ההעדר והחורבן, יש ללמוד ולהכיר היטב את מה שהיה בימי הזוהר, בהיות הבית שוכן על משכנו, מהם סוגי הקרבנות ומעלתם, מהו סדר עבודת הכהנים בזוהרם הייחודי אף שירת הלויים הנודעת ואלו ניסים התרחשו בה בקביעות תמידין כסדרם. וככל שיעמיקו ויכירו יותר במעלותיו וביתרונותיו של משכן השכינה, כך יכירו מהו ההפסד שאנו נוחלים מידי יום ביומו, ויגבר הבכי אודות נעדרותו והכמיהה לבנייתו תהיה עצומה ונשגבה.

אכן ראוי להעיר כאן דבר חשוב, מובא בחז"ל: כשהחשמונאים כבשו את הכותל המערבי, היו בצער וקבעו ימי תפילה על מצבו. ואילו כיום, כולם מגיעים לכותל בשמחה ורוקדים בו ריקודי שמחה מיוחדת.

ואף בתקופת הראשונים ואחריהם רואים הרבה בדבריהם כמה ערגה והשתוקקות היתה להם לעלות לירושלים, ומאידך גיסא, איזה צער ואבילות חשו בחורבנה. גדולי הרבנים שעלו לירושלים העידו על תשוקתם זו כל השנים, כמו מרן הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל שעלה מהונגריה, ועוד רבים אחרים.

אני זוכר שמו"ר מרן הגרש"ז אוייערבאך זצ"ל, וכן הגאון רבי נחום פרצוביץ זצ"ל הורו שאין זה מן הראוי לרקוד ליד הכותל מפאת צער החורבן, באומרם שזה כמו מתו מוטל לפניו, שבוודאי אינו רוקד ושמח בכגון זה. ואף אני נוהג כך, למעט בשמחת תורה או הכנסת ס"ת, שאלו האירועים היחידים בהם אני נוהג לרקוד ולשמוח בשמחתה של תורה, למרות צער החורבן שקיים בכל מקרה.

ובדבר הדין לרקוד לכבוד יו"ט במוצאי יו"ט או לשמחת פורים. אנשים עושים את זה, אך אני לא חושב שמו"ר זצ"ל היה עושה את זה. וכי הוא אמר את דבריו שלא לרקוד על יום רגיל? הרי וודאי שדיבר על כאלו זמנים! וריקוד לצורך מצוה, כגון לשמח יתום, עדיף שירקדו ברחבה העליונה ולא ברחבת התפילה.

נשאלתי פעם בדבר הענין שאין להפנות את הגב לכותל, שהמדובר הוא בכל שטח רחבת התפילה, וכן אני נוהג ללכת עם הפנים אליו עד סוף רחבת התפילה. אך בהקפות בשמחת תורה כשרוקדים בשמחת תורה, קשה להקפיד בזה. אמנם כאשר הפנים כלפי הס"ת מותר, אפילו אם הגב מופנה לכותל. וכן בשעת קריאת התורה, מותר לעמוד עם הגב לכותל לצד הספר תורה בכדי להאזין לקריאה.

וודאי הוא שאף תושבי העיר העתיקה צריכים להשאיר בבית אמה על אמה זכר לחורבן, כיון שצריך זכר לחורבן בתוך הבית. אך העיקר זה לקחת את הענין ללב ולהרגיש את החורבן. ואף שאי אפשר לחשוב ע"ז עשרים וארבע שעות ביממה, כי רוצים שגם נלמד תורה בשמחה, מכל מקום כמה שיכול ליקח את הענין ללב — יותר טוב.

מתי החל הרב להתקרב לרובע היהודי בירושלים העתיקה?

עוד בהיותי אברך צעיר לימים, בשנת תשכ"ח, הגעתי ללמוד ברובע היהודי. באותו זמן לא היו בו כמעט אנשים חרדים ויראי ד´, אך חילוניים רבים גם לא היו בו, והערבים הרבים שהתגוררו בסמיכות ליהודים, נפל פחד היהודים עליהם. ולמרות שהתגוררנו בשכונת רחביה, הלכתי בכל יום רגלית מביתי לרובע היהודי כדי ללמוד בו כל היום.

מאוחר יותר בשנת תשל"ג עברנו לגור כאן, בבנין זה שנבנה על ידי אבא ז"ל. אז החלו החילוניים לעזוב את המקום והחלה השכונה להתחרד יותר ויותר. קהילת ברסלב החלה להתפתח במקום, ולמרות שלא היו רבים שהתגוררו כאן, הכותל המערבי היה תל תלפיות לאלפים רבים שבאו לשפוך צקון לחשם בו.

והאמת שהרבה קודם לכן התחיל חיזוקה של השכונה. ידוע הדבר, שהרמב"ן זיע"א היה מן הראשונים שהעלו את ירושלים על ראש שמחתם. וחפץ היה בכל מאודו להשיב את מעמדה הרם לאיתנו, היה זה לאחר שעלה מגולת ספרד והגיע להתיישב בירושלים העתיקה. וכפי שהוא תיאר באותם ימים, דרו בה בירושלים רק שני יהודים צבעים, ולא היה אפילו ספר תורה להתפלל בו. ועמל הרמב"ן ללקט יהודים שיבואו להקים את משכנם בירושלים העתיקה, ובכך החל לחדש את הישוב היהודי בעיר העתיקה, שמיני אז הלך והתעצם. ולמעט הימים קודם המלחמה, השתדלו יהודים רבים לשבת בה כל הימים וליהנות מאיכותו של המקום. ועל שמו הוקם בית כנסת הרמב"ן, שיש המייחסים אותו לבית המדרש בו מכהן הגר"א נבנצל שליט"א, כרבה של העיר העתיקה ובית המדרש. כשלפני שנים מספר מינה לצידו בברכת גדולי ישראל את בנו ממלא מקומו הג"ר חזקיהו שליט"א.

ואכן, רבים הם אלה שבאים להקים את ביתם בירושלים שבין החומות, והדבר מרנין את הלב לחזות בצדיקים גדולים שבאים לעתים תכופות להתפלל במקום שלא זזה הימנו שכינה מעולם ולהתאבל על חורבנה השומם. כך זכורני שמו"ר מרן הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל היה מגיע מידי ערב שבת קודש לכותל המערבי, והיה מתפלל בצקון לחש על צער השכינה, ועל בעיות הכלל והפרט. וש"ב הגאון רבי בנימין ביינוש פינקל זצ"ל היה מגיע שנים רבות מידי בוקר בבוקרו לתפילת ותיקין בכותל המערבי.

וידוע הדבר מקדמונינו שהאבות הקד´ מגיעים מידי ערב שבת קודש בתפילת המנחה, וזו הסיבה שרבים רבים באים לקבל את השבת בכותל המערבי, בזמן שהוא עת רצון מיוחד. היום אף עובדים על פיתוח בית הכנסת של החורבה, ויש צורך לעמול שייעשו הדברים על פי ההלכה בכל הנצרך, בסיועו של הגאון רבי שמחה קוק שליט"א שהצטרף לכך.

בצעירותי, כשהייתי קשור לביתו של מו"ח הגרח"ז פינקל זצ"ל, הייתי קשור עם ישיבת מיר המעטירה. ואף ביקשתי בשעתו מרבי ביינוש פינקל זצ"ל, לאחר שירושלים השתחררה מכבלי הערבים, שיעביר את הישיבה לכאן למקום מקודש זה, שבו התורה תישמע ברמה כיאות לישיבת מיר ששמה הולך לפניה בכל קצוות תבל. אמרתי שאני מוכן אף לסייע במציאת מקום הולם וראוי לכך, אך הדבר לא יצא אל הפועל בשעתו.

זוכר אני היטב את חג השבועות לאחר כיבוש הכותל המערבי בשנת תשכ"ז, היו בכותל המערבי כמאה אלף איש, והיה מסוכן שיכנסו כל כך הרבה יהודים בבת אחת, אז עצרו חלק מהאנשים שלא יכנסו כולם בבת אחת לכותל המערבי. וכך נכנסו בכמה פעמים, וזכיתי אף אני להתפלל בו תפילת מוסף. וזכורני את ההתרגשות הגדולה שאחזה בי בראותי את הכותל המערבי בנוי לתלפיות, והתפללנו בכוונה במקום שלא זזה הימנו שכינה לעולם.

כיום ברוך ד´ רוב רובם של תושבי הרובע היהודי הינם יהודים יראי ד´, וישנה אוכלוסיה מיוחדת גם בעבודת ד´, אך גם במידות ודרך ארץ, כשאיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק. וזאת הרבה בזכותו של בני ממלא מקומי הרב הגאון רבי חזקיהו שליט"א, שעמל על כך יומם וליל להאהיב שם שמים, ולכבד את הבריות בתוככי המקום המקודש הזה, הנקרא הרובע היהודי.

נאמר בהלכה, הכל מעלין לירושלים, האם מדובר אף מיתר העיר ירושלים?

לפני שנים רבות הגיעו בני זוג בשאלה לפני מורי ורבי מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, הבעל חפץ היה להישאר לדור בירושלים בסמוך למקום לימודיו בו יוכל לשקוד על תלמודו, ואילו האשה חפצה להעתיק מגוריה למקום מרוחק יותר מהעיר ירושלים, ואמר מרן הגרש"ז שיש לבעל כח לתבוע שידורו בירושלים, שהרי שנינו שהכל מעלין לירושלים.

ושאלתי את מו"ר האם לבעל המתגורר באחת משכונות ירושלים הישנה, יש זכות תביעה שחפץ הוא לדור בעיר העתיקה, שהוא הידור בקיום הכל מעלין לירושלים. והשיב לי מו"ר בחיוב, שיש הכל מעלין לירושלים העתיקה שבין החומות.

אין ספק כי הכלל של הכל מעלין לירושלים נאמר בהחלט אף על תושבי ירושלים הנצרכים לבא לעיר העתיקה שהיא בחומות ירושלים מקדמת דנא, ולמרות הקושי שבדבר, דומני שישנה חשיבות גדולה. ומי שיכול לעשות כן תבוא עליו הברכה. וטעם הדבר, כי שאר ירושלים — אינה ירושלים האמיתית, ומה שקורין בה מגילה בט"ו הוא מפני שהכל נמשך אחר העיר העתיקה, כי יש בתים שמחברים. וכשבנו את ´בית היתומים דיסקין´ ואז עוד לא היו בתים שיחברו זאת לשאר העיר, נשאל מרן הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל על זמן קריאת המגילה שם, והשיב שהיות וכשמרן המהרי"ל דיסקין אסף כסף לבנות בית יתומים הוא אמר שהוא אוסף כסף בשביל בית יתומים ´בירושלים´, אז זה ירושלים...

וודאי הוא הדבר שיש מצוה להתיישב בעיר העתיקה, שהרי המשנה אומרת שהכל מעלין לירושלים, ואולי זה כלול במצות ´אהבת השם´ כי מי שאוהב אותו — רוצה להיות קרוב אליו.

עם זאת מו"ר זצ"ל פסק, שאלה המתגוררים סמוך ונראה לירושלים העתיקה אינם צריכים לעשות קריעה בבגדיהם גם אם לא היו במקום שלושים יום, וזאת משום שבידם לבוא אל המקום בכל עת שיחפצו בו.

לסבר את האוזן מפרט בפנינו הגר"א, שאכן ישנם דינים מיוחדים הנוהגים במיוחד בירושלים שבין החומות, כמו הדין שלא ניתן לחלל מעשר שני בעיר העתיקה, אלא אם כן מטמאין זאת קודם. ויש דעה הסוברת שנטילת ארבעה מינים בתוך החומות הינה מן התורה, אך ברור הוא שהדין הכל מעלין לירושלים אינו אלא הידור בלבד.

ישנו כאן ברובע היהודי בית כנסת מיוחד בשם צוף דב"ש, וידוע הדבר שהוא נרכש לפני שנים רבות דוקא בשבת ע"י הגאון רבי דוד בן שמעון, שכן הלכה פסוקה היא שמותר לרכוש בית בירושלים על ידי גוי אפילו בשבת באופנים מסוימים.

יש דינים מיוחדים השייכים לתושבי ירושלים העתיקה?

שטח העיר העתיקה בימינו, אין זה שיטחה שהיה בזמן בית המקדש, ואולי חלקים שבימינו הם בתוך העיר העתיקה בזמן בית המקדש לא היו בה, ואיננו יודעים כיום את גבולות העיר המדויקים.

וידועים הם דברי מרן החתם סופר בתשובה שכתב, שעניי ירושלים קודמים הם לכל עניי הארץ כולל ירושלים בשכונותיה השונות, ובאחת מדרשותיו הוסיף לומר כשהספיד את הנפגעים הרבים שנספו ברעידת האדמה שפקדה את הגליל באותו זמן, שאין ספק שיד ד´ היתה בזאת, הרבה בגלל שהעדיפו את פני הגליל על ירושלים.

זכורני ספק אחד שנסתפק בו מו"ר מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, אם בבתי כנסיות שברובע היהודי יש דין שאם פרצוה זרים חיללוה ופקעה קדושתן, או שברובע היהודי קדושה תמיד עליה, ולא נאמר האי כללא דבאו זרים חיללוה, ונקט לחומרא, שלא יהיה בכך דין פקעה קדושתן.

דין נוסף השייך לירושלים העתיקה הוא הדין שלא ניתן לחלל מעשר בו, אלא אם כן יטמאו את הפירות, ולכן אני נוהג שיש להרטיב את הפירות וליגע בהם בטומאה, וכן נאמר כאן האיסור שאין לנטוע עצים בירושלים, ולא מלינים בו את המת, ואף הלויות רבות העוברות לקבור את יקירם בהר הזיתים, אנו מבקשים שלא תעבור ההלויה כנגד מקום המקדש, שאין זה על פי ההלכה, שנאמר שאסור להכניס את המת לירושלים.

וכשנפטר מרן המהרי"ל דיסקין זצוק"ל, דחו את ההלויה ליום המחרת, כיון שציבור גדול מאד בא להשתתף, וסימטאות העיר צרות, ופחדו שהערבים יעשו מהומות. ואף מתים שנקברו ברובע היהודי כגון בשעת מלחמה, נהגו להוציאם מקבריהם כשהדבר התאפשר ולהעבירם אל מחוץ לרובע היהודי.

מו"ר מרן הגרש"ז אוויערבאך זיע"א היה מגיע מידי חג בחג לראות את רצפת העזרה, והיה עולה כל פעם על גג הבית בכדי להשקיף על ההר מרחוק, והיה מביע התפעלותו מהחסד שעושים עמו כל העת. ורבינו מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א מגיע מידי בוקר בחג הסוכות ליטול בו ארבעה מינים, שלדעות רבים הוא דין מן התורה לעשות כן.

אך למשל הדין המובא בגמרא שאין לגדל אפרוחים בירושלים, דומני שכיום אינו נוהג כלל, כיון שאין טהרות בירושלים ולא שייך טעם הדבר כפי המובא להלכה.

ומה שאמרו שמרן הגרי"ח זוננפלד זצ"ל תיקן שרווק מעל גיל עשרים לא יישן ברובע היהודי, כיום איננו שומרים על זאת, כי אם נעשה כך נצטרך להוציא את הישיבות מהרובע היהודי.

ומה שכתב השו"ע או"ח, קנ שבית הכנסת צריך שיהיה גבוה מכל בתי העיר, אף שבין בתי הרובע היהודי יש בתים שהם יותר גבוהים מהר הבית. אני חושב שאולי מותר הדבר, כיון שלעתיד לבוא יהיה הר בית ד´ גבוה מכל הארצות כפי המובא בחז"ל.

ופעם נשאלתי, האם העירוב בעיר העתיקה מועיל לאפשר טלטול ברחובותיה בשבת. ויודע אני שדעת רבינו מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א שאסור לטלטל, היות שהיום לא שייך להתיר את בית מי שאינו מודה בעירוב. ופעם שר המשטרה היה יכול לשכן חיילים בכל בית שירצה וכך תיפתר בעיה זו, אך היום שעל כל דבר פונים לבג"ץ, אי אפשר לעשות זאת, ואף מו"ר זצ"ל לא היה נהיר לו הענין.

לאחרונה הגיעו הרבה פניות לרב בנושא חילולה של ירושלים בעיקר בין החומות...

אכן, בעיית התיירות כאן היא קשה, מגיעים לכאן רבים שאינם מודעים לקדושת המקום, ולכן אף אינם שומרים על קדושתו של המקום כראוי, והדבר מצער מאד. לא מכבר הגיע לכאן תייר אמריקאי נכבד שבא להתרשם מהכותל המערבי והביע התפעלותו מהמקום, לאחר מכן נפגשנו ודיברנו, וכששאלתיו אם התרשם מהכותל המערבי... הוא ענה לי שהתרשם כמו מכל הכתלים המערביים שיש בכל מקום...

זוהי בורות גדולה שקיימת אצל הרבה מהתיירים, גם יהודים, ובעיקר אלו שאינם יהודים, ועל כך יש להילחם, שלא יחולל מקום המקדש שממנו לא זזה שכינה מעולם.

לצערנו, לאחרונה אף בחסות העיריה והעומד בראשה, נערכים מופעי חוצות הפורצים את חומות הקדושה. רק עתה נודע לי שאמור להתקיים אירוע נוצרי גדול על יד הכותל הדרומי בחסות העיריה, וכן מופעים שונים ובלתי כשרים הנערכים בתוככי הרובע היהודי ובסמוך לכותל המערבי. על כך אנו נלחמים ומוחים נמרצות, וברוך ד´ לא אחת נופלות בקשותינו על אוזניים קשובות, אך לא תמיד קל הוא הדבר למעשה.

האם אין במקום זה סכנה ולא נצרכים להיזהר בלכתנו כאן?

ידוע לכל, הלכה היא שעשיו שונא ליעקב, וקיימת סכנה מיוחדת של הגויים כלפי ישראל. ולכך יש לנקוט במשנה זהירות בהליכה במקומות הסמוכים לכותל המערבי. הגר"א נבנצל מספר באוזנינו שבשנת תשל"ג ביקש אביו ז"ל לקבוע את מקום משכנו בעיר העתיקה, ואני בעצת רבותיי עברתי להתגורר ברובע היהודי שבתחילה היה שומם מבלי יושב, אך עד מהרה הגיעו רבים וטובים להשתכן בה ולזכות בקדושתה.

ידוע הוא הדבר שהאיזור הדרומי במעיין השילוח ובקירבתו הוא יותר מוסמך כמקום שהיה מוקף חומה מימות יהושע, ושם אכן קיימת מצוה לדור, אך יש להיזהר רבות מפני הסכנה שם.

מיני אז במשך שנים רבות מכהן הגר"א נבנצל שליט"א כרבה של העיר העתיקה. באחד הימים — סיפר לנו הרב — הגיע אחד מתושבי הרובע היהודי ועמו עובד ערבי שעבד אצלו בסבלות. והיה זה יום חם. הוא הגיע כולו מתנשף ואמר שמבקש הוא לשאול את דעתי. אותו מוסלמי סיפר כי בשל צום הרמאדאן הוא צם ולא הכניס דבר לפיו במשך היום כולו, ובשל החום המעיק והעבודה הרבה שעבד אצל היהודי חש כי חייב הוא להרטיב במשהו את פיו לרוויה, וביקש את הרב אם יוכל להורות לו שניתן לשתות בשל כך למרות צום הראמאדן. השבתי לו באמרי, שמוזמן הוא לפנות אל הקאדי שלבטח רגיל בשאלות מעין אלו ולבטח יוכל להשיב לו תשובה ראויה...

´אין ספק´, משנן באוזננו הגר"א נבנצל, ´חייבים לדעת שהדרכים המובילות אל הכותל המערבי לא אחת אירעו בהם מקרי סכנה, ויש לנהוג בהם משנה זהירות, ולא להיכנס להרפתקאות שיש בהם סיכון מחמת ´ונשמרתם לנפשותיכם´.

זכורני שבאחד הימים שאל יהודי את מו"ר מרן הגרש"ז אוייערבאך זצ"ל אם בנסיעתו לכותל המערבי, כשחולף הוא במקומות שדרים בהם הישמעאלים, אם צריך לברך תפילת הדרך. ואמר לו הרב — שיכול הוא לברך ללא שם ומלכות מפני הסכנה, אך לא היתה דעתו נוחה מכך שמאוחר יותר פירסם כאילו מרן הגרש"ז מורה שיש לומר בכל פעם שנוסעים למקום זה תפילת הדרך ללא אמירת שם ומלכות, ומשום שיש בזה משום ´ולא ימס את לבב אחיו´.

כמו כן, באחת הפעמים לאחר שדקרו כאן יהודי עד מות בלכתו ברובע המוסלמי, נשאלה השאלה לפתחו של רבינו מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א מאת היהודים שדרו ברובע המוסלמי, אם מפאת הסכנה עליהם לעזוב את מגוריהם ברובע המוסלמי. והוא הורה שלא לעזוב את הבתים מחמת החשיבות הגדולה שיש במגורים של יהודים בעיר העתיקה.

מהי הדרך להינצל מהחשש, שהערבים חפצים להמיתנו אף בין החומות?

התורה הקד´ אומרת במפורש, אם שמוע תשמע לכל מצוות ד´ וכו´, אזי יהיה טוב ותתקיים ברכה בישראל, גם אלו שחשבו פעם כי כוחם ועוצם ידם יוכל לסייע להם להגביר תחושת הביטחון, יודעים היום בבירור ש´כוחי ועוצם ידי´ אינו כה חזק כפי שחשבו בתחילה, ורק השמיעה בקול ד´ לילך בתורתו ובמצוותיו היא הערובה היחידה להצלחה להינצל מכל רע.

ונשאלתי לא אחת האם אין לחוש ללכת דרך השוק הערבי כדי להתפלל בכותל המערבי, כיון ששלוחי מצוה אינם ניזוקין, ואמרתי שאינני יודע את המצב שם, אך אם זה מסוכן, אסור ללכת דרך שם ולהכניס עצמו למקום סכנה.

מה ניתן לומר על מעלת התפילה בכותל המערבי מקום שלא זזה הימנו שכינה מעולם...

הכותל המערבי נקרא דוקא ´שריד בית מקדשנו´, למרות שישנו גם כותל דרומי ומזרחי. שכן בקינות לתשעה באב בקינת ´זכור אשר עשה צר בפנים´ כתוב בזה"ל: על פתח הר הבית החל לבוא, ביד ארבעה ראשי טפסריו להחריבו, על צד מערבי לזכר השריד בו, וצג אחר כותלינו לא רב ריבו, עכ"ל. ומבואר שרק הכותל המערבי הוא שריד לבית המקדש. וכן חז"ל אמרו במדרש איכה שאת שלושת הכתלים הנוספים הצליחו להחריב חוץ מהכותל המערבי, ושאר הכתלים שיש כיום — אולי אינם מהמקדש.

רבותינו האריכו בדבר מעלת התפילה בכותל המערבי, והמקור לכך שמעולם לא זזה השכינה מן הכותל המערבי הוא במדרש שיר השירים רבה (פ"ב פס´ ט´). ובמדרש רבה (שמות ב, ב) שנינו על הפסוק "ומשה היה רועה" הה"ד (חבקוק ב) "וד´ בהיכל קדשו", א"ר שמואל בר נחמן עד שלא חרב בית המקדש היתה שכינה שורה בתוכו שנאמר (תהלים יא) "ד´ בהיכל קדשו", ומשחרב בית המקדש נסתלקה השכינה לשמים שנאמר (שם, קג) "ד´ בשמים הכין כסאו". ר"א אומר לא זזה השכינה מתוך ההיכל שנאמר (ד"ה ב, ז) והיו עיני ולבי שם וגו´, וכן הוא אומר (תהלים ג) "קולי אל ד´ אקרא ויענני מהר קדשו סלה", אע"פ שהוא חרב הרי הוא בקדושתו, בא וראה מה כורש אומר (עזרא א) "אל האלקים אשר בירושלים", אמר להן אע"פ שהוא חרב, האלקים אינו זז משם, א"ר אחא, לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי, שנאמר (שיר השירים, ב) "הנה זה עומד אחר כתלנו".

וכן שנינו בזוהר דאמר רב יהודה, מעולם לא זזה שכינה מכותלא דמערבא דבי מקדשא דכתיב הנה זה עמד אחר כתלנו. וסימן טוב הוא בפסוק (דברים ז, כא) "כי ד´ אלוקיך בקרבך ק-ל גדול ונורא", בגימטריא ´כותל המערבי´, לרמז דלעולם לא זזה שכינה מהכותל המערבי.

ויש להוסיף, שהיות ששם הוא מקום השכינה — הלב יותר פתוח בתפילה ומתקבלת היא בשמיא. ואף ששנינו בברכות שכל יהודי שיושב ולומד, שכינה כנגדו, מכל מקום הכותל המערבי זהו ´מקום´ השכינה, ומקום שהשכינה בו היא מעלה מיוחדת. ולא מסתבר לומר שהחילוק הוא בזמן, שבכותל המערבי השכינה שורה כבר אלפי שנים, משא"כ אצל הלומד שרק כשמתחיל ללמוד השכינה שורה כנגדו.

ראוי להדגיש, שיש שהקפידו שלא להגיע יותר מדי לכותל המערבי, למען לא יהפכו כותלי הקודש אצלו ככותלי ביתו, ואף אני מקפיד שלא יהיה הכותל המערבי משכן תפילתי הקבוע, בכדי שנחוש בייחודיותו של מקום מקודש זה שלא זזה הימנו שכינה מעולם.

יצויין, שריבוי המניינים בכותל המערבי הוא דבר שמעולם לא היתה דעתי נוחה מכך, אם אין בדבר סרך של לא תתגודדו, ועדיף היה שיעשו מנין אחד גדול לכולם יחדיו. וכשבא הדבר לפני הגאון הגדול ר"ח קניבסקי שליט"א אכן אמר, שכיון דפסקינן אי בעי כמר עביד וכו´ [ברכות כז, א] אין כאן משום לא תתגודדו בזה.

אילו דינים נוהגים במיוחד בכותל המערבי בשל קדושתו הרבה כשרבים מאד נוהרים אליו במשך כל השנה...

הסיבה לכך שדוקא הכותל המערבי נבחר לתפילה מכל חומות הר הבית, י"א שזה בגלל שנבנה מנדבות עניים, וכן כי רק הכותל המערבי נשאר פחות או יותר שלם מכל הכתלים, והכותל הדרומי אולי אינו מכותלי הר הבית, ויש שאוסרים להיכנס לשם. ושאלוני האם מעלת התפילה המיוחדת בכותל המערבי היא דוקא במתפלל ברחבת התפילה שבכותל, או גם ברואהו מרחוק. והדוד הגאון רבי בנימין ביינוש פינקל זצ"ל אמר, שכשרואים את מקום המקדש זו מעלה יותר מלהתפלל בכותל.

והכותל הקטן שהוא המשך קטע מהכותל המערבי שנמצא ברובע המוסלמי, זהו בדיוק המשכו של הכותל, וזה כהכותל המערבי עצמו. ומה שהרמב"ן פירט במכתב לבנו את המקומות שהתפלל בהם בהיותו בירושלים, ולא הזכיר את הכותל המערבי, אולי הטעם הוא שבימיו עוד לא התפללו שם, או בגלל שלא ידעו את מקום הכותל, או שעוד לא קבעוהו למקום תפילה.

ובמנהרות הכותל המערבי במקום המכוון כנגד קודש הקדשים, נראה שיש ענין מיוחד בתפילה במקום זה, שכן כתוב בחז"ל (תנחומא ויקרא פר"ח) שכאשר יונה הנביא היה במעי הדגה הוא התפלל בכמה מקומות, ואחד המקומות זה כשהיה מול בית קודש הקדשים, ושם הביאור שהתפלל כשהיה בתהום מתחת קדש הקדשים.

ולגבי ההתקרבות עד הכותל עצמו, י"א לחשוש ולהתרחק לכל הפחות כמה עשרות ס"מ מקיר הכותל המערבי, ואני מתרחק כמה ס"מ בלבד. ואמרו לי בשמו של הגאון הגדול רבי מרדכי מן זצ"ל שסיפר, שמקובל הדבר ממרן החזו"א שהורה לא התקרב עד לאבני הכותל, אמנם הגאון הגדול ר"מ מן זצ"ל סיפר שהיה עם מרן החזו"א בכותל המערבי וראה את מרן החזו"א מניח ראשו על ידיו שהיו שעונות על הכותל ומתפלל.

אך בנידון האם מותר ליגע באבנים, כשידיו לא נכנסות ביניהם, הדבר שנוי במחלוקת, ועדיף להחמיר, ואני משתדל שלא ליגע באבני הכותל ממש.

ובדבר השאלה אם יש להקל לנשק את אבני הכותל למי שחש בדבר זה קרבת אלוקים גדולה. בילדותי חינכוני לנשק את אבני הכותל. אך צריך לדעת שאם אכן הדבר אסור — מה שייך בזה קרבת אלוקים, אמנם יש הסוברים שנגיעה בכותל מותרת, וודאי ניתן אף לנשקם.

ולגבי הישענות עליו כגון בנפילת אפיים. ענין זה קשור לשאלה שנידונה אם יש מעילה באבני הכותל או לאו, שהרי גם זה נחשב ´תשמיש´ בהם.

נשאלתי לפני זמן מה על כך שברובע המוסלמי ישנם בתים של ערבים שקירותיהם הם המשך של הכותל המערבי, ושאלוני: אם יהודי רוצה לקנות בית כזה, האם ראוי הדבר לעשותו. ואמרתי, שתלוי מה יעשה בחדר שאחד מקירותיו הוא הכותל, אם ישתמש בו לתורה ולתפילה — מה טוב, אבל אם לא — אין ראוי לקנותו. ואם רוצה לבנות קיר חוצץ בין הכותל לחדרו, רשאי לעשות כן.

ובדבר מה שנהגו אחרים להניח פתקאות בין אבני הכותל — אין שום ענין בזה, הקב"ה אינו ´קורא´ תפילה אלא ´שומע´ תפילה. בנוהג שבעולם אדם כותב לחבירו פתק באחת מג´ סיבות, או שיש שנאה ביניהם והם אינם מדברים אחד עם השני, או שאי אפשר להשיגו, או שהחבר ישכח בלי שיותיר בידיו פתק לזכרון, והרי אצל הקב"ה אין הסיבות הללו אז מדוע לשלוח לו פתקים?! ובכלל, הטמנת פתק בין אבני הכותל, למרות שיש נוהגים כך, יש לחשוש שאפי´ אם ידיו לא נכנסות בין האבנים, מ"מ כשמניח שם את הפתק הרי הוא משתמש באבני הכותל, אפילו שמניחו שם לצורך תפילה והדבר לא פשוט להיתר.

נשאלתי פעם אם הקורא פתק כזה עובר על חרם דרבינו גרשום האוסר לקרוא מכתב של השני ללא רשות. איני יודע אם בדואר להקב"ה יש חדר"ג, אבל זה לא הגון לעשות כך. ומספרים מעשה ביהודי ששלח מכתב בדואר ובו ביקש מהקב"ה שהוא נצרך בדחיפות למאתיים רובל, ובדואר החליטו לשלוח את המכתב להברון רוטשילד. הלה ריחם על היהודי ושלח לכתובתו מאה רובל, לאחר שבוע מקבל רוטשילד מכתב נוסף ובו כתוב: רבש"ע, תודה ששלחת לי מאה רובל, אבל עוד פעם אל תשלח דרך רוטשילד — הוא גנב חצי מהסכום...

יש לשמור על הילדים הבאים לרחבת הכותל, שלא יחללו את המקום במשחקים וכדומה, ומגיל שהם יכולים להבין זאת יש למנוע מהם. ושמעתי מגאון אחד, על הפסוק ´יראת ד´ תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה´, שלפעמים אדם יש לו בן קטן שלומד ומתפלל טוב, והאב חושש מעין הרע, ולכן אומר לחברו שהוא רק נראה קטן אבל באמת הוא גדול, וזהו ´יראת ד´ תוסיף ימים´. ולפעמים יש לאדם בן גדול שמשחק ומשתובב כילד קטן, ואז האבא אומר מרוב בושה שילדו רק נראה גדול אבל באמת הוא קטן, וזהו ´ושנות רשעים תקצרנה´.

כמו כן העושה שמחה, ורוצה לחלק לאחר התפילה מיני מזונות, האם יכול לחלקם שיאכלום ברחבת התפילה. דבר ראוי עשו בכותל ותקנה מיוחדת שלא יחלקו אוכל ברחבת התפילה, וראוי הוא הדבר. ומי שכן מחלק מזונות בכותל, לא יניחם על הבימה, כי זה ביזיון לבימה.

ולא מכבר נשאלתי אודות דברי הגמרא בשבת שאחת הסיבות שעמי הארץ מתים — כיון שקוראים לארון הקודש ´ארנא´ [ארון סתם], ושאלוני אולי לפי"ז יהיה אסור לקרוא לכותל המערבי ´כותל´ סתם.

ובאמת שיש לעיין בזה, שהרי היום גם נוהגים לומר ´פתיחת הארון´ ולא ארון ´הקודש´. ובספר מעילו של שמואל הביא בשם מרן הגה"ק מהרי"ל דיסקין זיע"א, שהקפיד לומר ´הכותל המערבי´ ולא הכותל סתם, ואמר שזה דומה להמבואר בגמ´ דבעוון שני דברים עמי הארץ מתים על שקורין לארון הקודש ארנא ועל שקורין לבית הכנסת בית עם, וכתב רש"י שם וז"ל ארנא כך היו קורין מגדלות שלהם וכו´ בית עם לשון ביזוי שמתקבצין בו הכל.

עם זאת, הגאון הגדול רבי חיים קניבסקי שליט"א שנשאל על כך אמר, שכיום כולם יודעים שכותל זה רק הכותל המערבי, ואין לחוש לכך.

האם יש ענין בעלייה לרגל בחול המועד לכותל המערבי ובאמירת תהילים ´ארבעים יום´ בכותל.

הטעם שבאים לכותל בחול המועד בזמננו, אע"פ שאין בית המקדש, עושים כן זכר למקדש. ומו"ר זצ"ל נהג לראות הריצפה, ויש האומרים אז מפני חטאינו וכו´. ובספר הר הקודש כתב נפקא מינה אם עלייה לרגל בזמן הזה היא רק משום מנהג או שיש בזה מצוה קיומית, שאם היא מצוה קיומית של עלייה לרגל, אם כן המצוה היא לראות פני העזרה, שאף שאינו יכול להיכנס למקום המקדש כיון שהוא טמא, מ"מ צריך לראות את רצפת העזרה, שראיית פנים אינה אלא בעזרה. ומכיון שאינו יכול להיכנס לעזרה צריך לעשות כל מה שאפשר. אבל אם הוא רק משום מנהג, משום עגמת נפש או משום חיבוב הארץ, סגי בזה כשילך למקום המקדש אצל הכותל המערבי ואין צריך לראות את פני העזרה.

ודעת הרבינו בחיי היא שעלייה לרגל צריכה להיות ברגל דוקא, ופעם שאלוני אם לפי זה יצטרכו לא לנסוע באוטובוס כשמגיעים לכותל בחול המועד. ועניתי שמספיק שמתחנת האוטובוס המגיע לכותל המערבי יילך ברגל עד הכותל, וליסע עד הכותל עצמו, אולי לפי רבינו בחיי יש להחמיר בכך.

ובדבר אמירת תהלים מ´ יום, היום על כל דבר אומרים ארבעים יום. ארבעים יום תהילים, ארבעים יום פרק שירה, ואיני יודע מנין המקור לזה. ומי שכן נוהג לעשות מ´ יום בכותל, אם כשיש יום שלא יכול לבא מועיל לשלוח שליח במקומו, נוהגים שכן, וצ"ע מדוע על אמירת פרק שירה מ´ יום לא יעשה שליח...

ובדבר אמירת ´נשמת כל חי´ בכל יום, אי"ז בגדר ´הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף´, כי לא אומר את זה על נס שקרה לו. ומספרים שראו פעם אחת את מרן החפץ חיים אומר ´נשמת כל חי´ באחד מימי השבוע, אך איני יודע אם אמרו כל יום. ודאי הוא שבחצות הלילה זהו עת רצון, אבל היום כבר אומרים גם בשעות אחרות, לי מספיק לומר נשמת לילה אחד בשנה בליל הסדר חוץ מימי שבתות ויו"ט.

מהי השאיפה שצריכה להיות לכל יהודי הקורא את דברינו ורוצה להתחזק מדברי הרב בענין ירושלים?

דומני, שכל יהודי באשר הוא מתפלל מידי יום ביומו ´ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים´, ואני חושב שלכל הפחות צריך כל יהודי לשאוף להגיע לכותל המערבי שלוש פעמים בשנה. ובוודאי ראוי וכדאי ללמוד על מעלתה ועל קדושתה של ירושלים, שיש על כך הרבה בספרי המדרשים וההלכות. וכמובן רק בהיתר ולא באיסור, כמו אלה שמעודדים לעלות להר הבית שזהו דבר שאסור על פי ההלכה.

וראוי לומר שגם כשיבוא משיח צדקנו בב"א וייבנה בית המקדש, הכותל המערבי יישאר מקום תפילה חשוב, שכן זהו מקום שהתפללו בו גדולי ישראל במשך אלפי שנים.

כיצד תיראה ירושלים העתיקה עם בואו של המשיח במהרה בימינו?

ידורו בה הכהנים, ואולי גם כמה פקידי המלך ואנשי סנהדרין, והלויים יגורו יותר בצד דרום של העיר העתיקה, לפי הפשט בספר יחזקאל ]מח[, ואם המשיח יגיד לי לעבור דירה אני אעבור...

פעם נשאלתי על אחד שמכר את דירתו בעיר העתיקה בסכום מסוים, ולאחר מכן אמר לו חבירו — שוטה, מדוע מכרת בסכום כה מועט, הן עוד מעט יבוא המשיח והדירה תהיה שווה הרבה יותר משוויה כיום, האם יכול המוכר לטעון מקח טעות.

ועניתי לו, שאם מדובר ביהודי מאמין שיודע שהמשיח יבוא — לא שייך פה מקח טעות, וגם אם לא ידע שהמשיח יבוא, כגון ביהודי שאינו מאמין רח"ל, מ"מ איני יודע אם יכול לטעון מקח טעות, כי אולי המשיח לא יבוא כל כך מהר. מסופר על גוי שהלוה כסף ליהודי, וכתב לו היהודי שטר שישלם לו בשנה הבאה, אמרה אשת הגוי לבעלה — טיפש, הרי עוד מעט יבוא המשיח וכל היהודים יילכו לא"י ולא ישאר לך כלום, הלך הגוי ליהודי וכתב לו היהודי שטר, שישלם לו ´מיד כשהמשיח יבוא...´

ובסוף שמו"ע מתפללים אנו יה"ר מלפניך וכו´ שיבנה בית המקדש במהרה בימינו וכו´, ואף שהוא כבר בנוי ועומד, אנו מתפללים שבית המקדש יהיה בנוי כאן — על הארץ, ולא שישאר בנוי בשמים. ולכך אומרים אנו מיד ותן חלקנו בתורתך, כי בית המקדש מועיל להבנת התורה, כמו שנפסק ברמב"ם, משחרב בית המקדש א"א לדון דיני נפשות.

ומה שאומרים ´ושם נעבדך ביראה´, אף שרק כהנים ולויים עובדים בבית המקדש, ולא כל יהודי. והלכה היא שכהנים שלוחי דרחמנא נינהו, מ"מ לענין זה הם נחשבים לשלוחי דידן, מאחר וסוף סוף הם מייצגים את כלל ישראל.

ותפילתנו היא כי במהרה יהיה הרב ממשוררי הלויים בבית המקדש...

אומרים אנו בזמירות ליל שבת ´למקדשך תוב ולקדש קודשין וכו´ ויזמרון לך שירין ורחשין בירושלם קרתא דשופריא´, והכוונה למשל ´שיר של יום´ ושאר כל התפילות, ואף שאנו אומרים אותו גם היום, מ"מ אנו מבקשים שיאמרוהו בזמנו ובמקומו בבנייתו של בית המקדש בב"א, ולא יהא זה שיר ש´היו הלויים אומרים´.

 

 

"על ידי מצוות החינוך מבטיחים אנו את עתידו של העם הנבחר"

 

כיצד אנו יכולים לשמור על עתיד ילדינו למנוע שיפלו במלתעות היצר שכה קשה בדורינו?

צריך לשמור היטב על הילדים שלא יהיו להם חברים רעים! המציאות הוכיחה שגם ילדים שגדלו במשפחות הטובות ביותר התקלקלו בעקבות חברים לא טובים.

ילדים הם רכוש שד´ הפקיד בידינו, ויש לשמור עליהם מכל משמר, כפי שאדם שומר על רכושו היחידי. הקב"ה חונן אותנו בילדים, מתנת ידו ית´, אך האחריות של גידול ילדים גדולה. הורים אשר התרשלו בחינוך ילדיהם וכתוצאה מכך הם עזבו את דרך התורה, עתידים לתת על כך את הדין, אפילו אחר מיתתם.

הילדים שייכים באמת להקב"ה, אלא שהם ניתנים לבני האדם כפיקדון אשר יש לשמרו מכל משמר ולטפל בו כראוי. זו לא עבודה קלה, כל מהלך חינוכם צריך להיות בתיאום מלא עם רצונו ית´ — בעל הנשמות הקדושות שהוא מוריד לעולם. הוא רוצה אותם חזרה טהורים כשהיו וקדושים אף יותר.

מאיזה גיל צריך להשקיע בחינוך?

אין גיל מינימלי לחינוך, למעשה מאז שהתינוק מבחין מעט בנעשה סביבו הרי הוא קולט ומתרשם, לטוב או לרע. ילד קטן שרגיל לראות מעשי חסד והטבה לזולת לומד להיות טוב ונוח לבריות, אך ילד הנחשף לריב ומצה, נקמה ותככים ישתדל גם הוא לצעוד בדרך זו. הגאון מוילנא כיבד את רבו הראשון, זה שלימדו ´אלף-בית´ יותר משאר מוריו, אפילו בעת זקנתו הביע הודאה והוקרה לאותו מלמד, אשר לדבריו ירה את אבן היסוד לכל חייו התורניים.

הדוגמא האישית מהווה פעולה חינוכית ממדרגה ראשונה, כי דרכו של הילד להעתיק ולחקות את מה שהוא רואה בחיי היום יום אצל האנשים בסביבתו — בפרט כשהוא רוחש כלפיהם הערכה. בדרך זו ניתן להרגיל ילד קטן להתגבר על יצריו ומזגו הטבעי. אפילו חיה פראית ניתנת לאילוף כל שכן טבע רע שבאדם. אולם, גור אריה נוח לאילוף מאריה מגודל, כמו כן טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו. עניין חינוך הילדים הוא מעיקרי הדת, אברהם אבינו זכה לקרבת ה´ לא מפני גדלותו האישית, אלא בזכות ´למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו´, זהו אחד העקרונות בהם עם ישראל שונה מאומות העולם. הגויים אינם משקיעים בחינוך למידות בצורה כה יסודית, אם בכלל, והתוצאות גלויות. על ידי מצוות החינוך מבטיחים אנו את עתידו של העם הנבחר — עם ד´.

על המקרא ´חנוך לנער על פי דרכו´ מבאר הגר"א, שכוונת הכתוב שבשבירת מידות אין ללכת נגד הטבע לגמרי, אלא להשתמש במידה הטבעית לטוב, לחנך נער עם דרכו וטבעו. כלומר, שלא כדאי לנסות ולשנות את טבעו של הילד, יש רק לכוון את מידותיו לאפיקים הנכונים. כמו למשל העקשנות, לא ניתן להגדיר את העקשנות כמידה רעה, לולא העקשנות כיצד היה העם היהודי מתקיים בסביבה מנוכרת כל כך במקום לבחור בדרך הקלה. הרי יהודים רבים במשך הדורות, אלמלא העקשנות, היו מעדיפים להמיר דתם חלילה ולזכות בעושר וכבוד מאשר להיות בזויים ונרדפים.

כמה תלמידי חכמים שקדו על תורתם מתוך עוני וייסורים בעקשנות, במקום לצאת לשוק ולעסוק במסחר, מי יודע כמה ספרים היינו חסרים לולא עקשנות מחבריהם. על ידי הכוונת המידות לאפיקים הנכונים אפשר להפוך חסרון למעלה. ברם, דרושה לזה חוכמה, פיקחות, התמדה ובעיקר סייעתא דשמיא.

 

"השמירה על קדושתה של ירושלים"

 

אחד מהדברים החשובים עליהם עומד הגר"א נבנצל שליט"א בכל כוחו, הוא משמר צביונו ורוחניותו של הרובע היהודי וכל הסובב אותו. כשאנו שואלים אותו למערכות שניהל במלחמת קודש כנגד המהרסים והמחריבים שביקשו לחלל את קדושתה של ירושלים, משיב לנו הרב באנקדוטה מעניינת שאירעה לפני זמן לא רב.

´היה זה´ — מתאר בפנינו הגר"א נבנצל — ´כשאנשי העירייה בירושלים רצו לקיים פסטיבל נודע וגדול דוקא בין חומות העיר העתיקה. כמובן, כשהדבר הובא לידיעתי, התנגדתי לכך בכל תוקף, ועמלתי בכל דרך אפשרית למנוע את הביזיון במקום המקדש המקודש לנו יותר מכל.

בשיחה עם הנציגים החילוניים שעמדו מאחורי הרעיון לקיים את הפסטיבל, הסברתי להם על חשיבות המקום ועל הצורך לשמר אותו מכל משמר, ואז נעמד אחד הנציגים ואומר בקול גדול — כבוד הרב, אסור לשכוח שהרובע היהודי איננו מאה שערים...

נעמדתי אף אני ואמרתי בקול גדול — אני אחדש לך, שהרובע היהודי קדוש בהרבה ממאה שערים, וכל פגיעה שלכם בקדושתו של המקום, חמורה ומסוכנת בהרבה מפגיעה במאה שערים או בכל שכונה ירושלמית אחרת. רק לאחר שהסברתי את הדברים כראוי, שמחתי כי הדברים התקבלו על לבבם, והם ביטלו לבסוף את הפסטיבל ברובע היהודי´.

עוד משנים עברו נודע הגר"א נבנצל שליט"א בפעולותיו הברוכות לביצור חומות הקדושה בירושלים העתיקה, כך לדוגמא אנו משוחחים איתו על רצונו של טדי קולק, ראש העירייה בעבר, שחפץ היה להקים אמפיתאטרון למרגלות החומה. והיה זה הגר"א נבנצל והרב הספרדי הגר"א מדינה שעמדו כחומה בצורה מול כל השתדלנים, ולחמו בעוז ובתעצומות נפש כנגד הרעיון הנבזה. אמנם, הצליחו לנצור את חומת הקודש בעיר המקדש לבל תחולל חלילה על ידי מבקשי רעתה.

הגר"א נבנצל מדגיש בפנינו, שגם עתה, בשנים האחרונות, קיימת פעילות תורנית רחבה ברובע היהודי, ואכן הוא שינה את פניו לבלי הכר. כיום עשרות רבות של משפחות יראות ד´ מגדלות את בניהם אך לתורה בדרך המסורה לנו מדור דור.

הוא מציין שבשנים האחרונות אכן מינה את בנו הג"ר חזקיהו הלוי שליט"א למלא את מקומו ולסייע לו בעבודת הקודש, והוא בכוחותיו הנמרצים פועל גדולות ונצורות בענייני הכשרות הנוגעים לכל חנויות המזון ברובע היהודי, ובשמירה מוחלטת על קדושת המקום לבל יתקיימו בו מופעים שאינם לרוח המקום. במקביל, הוא עמל מידי שבת בשבתו ומועד במועדו לארגן שיעורי תורה ערבים מפי גדולי הרבנים וראשי הישיבות, כשרבים באים לשתות בצמא את דבריהם. אף נערכת פעילות לנוער המסייעת רבות לחינוך ילדי ישראל בדרך המסורה.

ומסיים הגר"א נבנצל שליט"א, כי למרות העבודה הקשה לשמירת צביון המקום, הדרך עוד ארוכה לשמירה מוחלטת על המקום לפי קדושתו הרמה, שנזכה במהרה לראות את הבית בתפארתו בב"א.




דווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > בחדרי חרדים > ראיון עם הגאון רבי אביגדור נבנצל שליט"א ביתד נאמן"
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר