בלב בני ברק מתקיימים מדי שבוע מפגשים נדירים מהסוג האישי. סימטת שמשון הגיבור מארחת נציגים מכל מרכיבי החברה הישראלית. חלק מהמבקרים חובשים שטריימל והאחרים לא נוהגים לעשות קידוש. המנוסים שבחבורה למודי כוויות בכפות ידיהם דואגים לעטות כפפת אפייה - ולכולם מטרה דומה: הם מתחרים על החלה הכי חמה וטרייה שיצאה מהתנור זה עתה. הבהלה נפסקת רק בצפירה המבשרת על כניסת השבת. מאפיית ויז'ניץ שחגגה לא מכבר 60 שנים להיווסדה הפכה למוסד. לא פחות.
התנאים במקום רחוקים מלהמחיש עד כמה גדולה האטרקציה. אפילו מכשיר הGPS- מתחבט לפני שהוא מאתר סופית את הסימטה. והמאפייה עצמה? נקודת התשלום נמצאת בבוטקה קטן אין מאוורר וודאי שלא מזגן וגם לא שלט מאיר עיניים. אפילו דלת אין במאפייה. הלחמנייה הזולה ביותר עולה שני שקלים ומחיר חלה יכול להאמיר עד 100 שקלים. והכל במזומן. גם מכשיר לסליקת אשראי אין שם.
"בעצם זה כל הקסם" טוען השחקן הזמר והחזן דודו פישר אחד הלקוחות הוותיקים בוויז'ניץ. העגלות עמוסות והחלות יוצאות אנשים מתנפלים עליהן כמעט באלימות ואתה מרגיש שאתה עצמך נמצא בתוך תנור שחומם מראש ל250- מעלות. כל אחד ממשש את החתיכה שסימן בעיניו לוודא שהיא מספיק מוכנה או שפיזרו מספיק שומשום. וכמובן יש מי שתמיד צועק ברקע 'לא לגעת לא לגעת."'!
העיתונאי מנחם הורוביץ עוד לקוח מרוצה מעיד: "למרות הפקקים התמידיים הצפיפות הבלתי אפשרית והידיעה מראש שלא אוכל לצאת בלי כווייה אני לא נרתע מלעבור שוב ושוב במאפייה. אם אני נקלע לסביבה ביום חמישי או שישי אני דואג להיות שם. אני מכין את עצמי מראש לקרב הדחיפות ונכנס ללוע הארי. הסכנה האמיתית היא הריח שמציף את חלל המכונית אחרי הרכישה. בזה אני מתקשה לעמוד."
מה נשאר מהחלה כשאתה מגיע הביתה?
"לא הרבה. היו פעמים שבני המשפחה שאלו אותי למה קניתי כל כך מעט חלות לכל השבת. לא סיפרתי להם שהורדתי חלה שלמה בדרך. אמרתי להם: 'אתם שמנים גם ככה תסתפקו במה שיש."' לא על הלחם לבדו?
בספר דברים נכתב "לא על הלחם לבדו יחיה האדם" אבל דווקא חסידות ויז'ניץ שמקורה באימפריה האוסטרו-הונגרית קוראת תיגר על קביעת התורה. קשה להסביר במילים איך חלה בסך הכל חלה הפכה לפולחן. לחסידות זרועות רבות בכל רחבי העולם. בישראל חיות כ6 000- משפחות מרביתן במרכז הגדול והראשי בבני ברק - ויש לוויז'ניץ אפילו חבר כנסת מכהן מנחם אליעזר מוזס מיהדות התורה.
בעל המאפייה הוא אחד החסידים הרב יחזקאל (חזקי) כהן בן .47 סבו ואביו פתחו את העסק בתחילת שנות ה50- של המאה הקודמת בשיכון ויז'ניץ בעיר. האדמו"ר דאז נתן את ברכתו ומי שהפך למשגיח הכשרות היה רבי משה יהושע הגר כיום האדמו"ר בעצמו. הגר מכהן כנשיא מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל - וגם הוא כמה לא מפתיע לא מוותר על החלה המפורסמת בכל שבת.
ב1989- חלה אביו של חזקי יהודה כהן ז"ל והמאפייה נסגרה. הבן תפס פיקוד ופתח אותה במיקום חדש ומאז הוא שם. בתחילה אפה חלות בעצמו וכעת הוא מתמקד בעניינים האדמיניסטרטיביים.
כהן איש צנוע. משרדו צנום וצפוף והוא עצמו מסרב להצטלם. "גדלתי על החלות האלה ואני מכיר בעל פה את כל התהליך - מהכנת הבצק ועד האפייה עצמה" הוא מספר. "עד היום אני נכנס מדי פעם לחדר האדים או לאזור התנורים ומעיר הערות. אם חלה לא יוצאת טוב מבט אחד מספיק לי כדי לדעת איפה העובדים עשו קיצורי דרך."
אז מה מיוחד כל כך בוויז'ניץ? הורוביץ מתיישב על כס הפרשן: "הבצק הבצק. הוא דחוס מאוד ולא אוורירי והחלה יוצאת קריספית במיוחד." פישר מפשט את העניין: "יש לחלה הזאת טעם של שבת."
לא אכלת אותה אף פעם באמצע השבוע?
"זה לא מתעכל ביום חול. בשבת יש נשמה יתרה ואומרים שהיא גם סופחת את כל הקלוריות."
ואחר כך אתה צריך להתחזן או להופיע.
"זו הצרה הגדולה. ביום של הופעה אני משתדל לא לאכול כלום מהבוקר אבל כשאני בשבת בבית זה בלתי אפשרי. בסוף במקום טונים יוצאים גרעפסים." אחים מתחרים, לא יריבים
גם המשפחתולוגיה לא פוסחת על ויז'ניץ. במרחק אווירי של מאות מטרים ברחוב השומר שנחשב לאחד העורקים הראשיים והעמוסים בבני ברק נמצאת מאפיית הצבי. "החלות בשתי המאפיות שונות זו מזו" מתעקש חזקי כהן אבל הדמיון קיים ואינו מקרי.
לבעלי מאפיית הצבי קוראים צבי כהן והוא האח הצעיר של יחזקאל. עד לפני 16 שנים הוא עבד תחתיו בוויז'ניץ - ואז החליט לפתוח עסק משלו. צבי תופס נישה מעט שונה והוא לא מתמקד רק בחלות אלא מתמחה בעוגות עוגיות ושאר דברי מאפה.
כלפי חוץ לא ניכרים סימני מתיחות. "אנחנו מתחרים אבל ממש לא יריבים" מסביר חזקי "הפרנסה באה משמיים כך שהוא לא לוקח ממני ואני לא לוקח ממנו. כשאני מתארח אצלו בשבת או בחג הוא דואג להביא חלת הצבי אבל ארבעת האחים האחרים ואני אוכלים בבית רק ויז'ניץ."
מי שעוסק בבצקים נזהר מהחמצות אבל ההיבט העסקי בוויז'ניץ מוחמץ לחלוטין. על אף המוניטין שצברה היא לא עברה לאכסניה מכובדת ולא פתחה סניפים ברחבי הארץ. מתברר שאין גם תוכניות כאלה. למעט מכולות פרטיות שמוכרות באופן עצמאי את החלות אין למאפייה זכר מחוץ לבני ברק. "קיבלנו הרבה פניות מאנשים שרצו זיכיון אבל אנחנו לא בנויים להתרחבות הזאת" מודה כהן. "איננו מאורגנים למתג עצמנו בצורה כזו ובכלל לא צריך עיניים גדולות. אבי חינך אותי שפרנסה היא אמצעי ולא מטרה." במבה או ויז'ניץ?
חזקי נהנה מכור ההיתוך שנוצר לו בין הידיים. "יפה לראות אנשים מכל המגזרים נפגשים פה ולצערי זה דבר נדיר כי אין תקשורת בחברה שלנו. בסופו של דבר זו רק מאפייה אבל אני באמת מרגיש שאנחנו מצליחים לקרב כאן לבבות. מצחיק שחילונים שואלים אותי תמיד אם אני חוזר בתשובה כי אני מקבל את פניהם בחיוך. זה לא צריך להיות ככה."
נפתלי וינברגר מחלק בימי חמישי חלות בבית החולים לילדים שניידר בפתח תקווה. פעם הוא נתקל בישיש חילוני בן 90 שנכדו אושפז במקום. "הוא כל כך שמח ואמר לי: 'הייתי פעם דתי ואתה מעלה בי עכשיו זיכרונות מצמררים.' במקרה אחר נתקלתי באדם שסיפר כי הוא אפילו לא עושה קידוש בשבת אבל על החלה הזאת הוא לא מוותר."
חלת ויז'ניץ הגיעה גם למקומות בלתי צפויים. דודו פישר מספר שבעבר המריא להופעה בלונדון ובמטוס נלכד באפו הריח המוכר. "מייד זיהיתי במה מדובר ושאלתי את אחד הנוסעים מה יש לו שם בפנים. התשובה לא הפתיעה."
פישר דאג גם למשלוח שבועי של חלות ויז'ניץ לבסיס חיל הים בחיפה. "זה היה לפני 15 שנה. בני שירת כסגן מפקד צוללת והיה הדתי היחיד שם. היה לו מסטינג משלו סירים והכל אבל בכל שבת החבר'ה שם היו מתענגים על החלות ששלחתי."
בין הלקוחות שעברו לאחרונה במתחם הצנוע היה חנן רפפורט ישראלי המתגורר בהונג קונג. הוא הגיע לביקור מולדת עם אשתו הסינית הלן ובתם התינוקת דניאל ולא פסח על ביקור במאפייה. "אשתי לחצה עלי ללכת למאפייה ורצתה לדעת כבר על מה אני מדבר" הוא טוען. "בהתחלה היא חששה כי נכנסנו לסימטה החשוכה הזאת זה נראה כמו סצנה מסרט. אבל כשהיא טעמה את החלה היא הבינה. אני מתקשה להיזכר למה התמכרתי קודם כילד - לבמבה או לוויז'ניץ."
אתם מתכננים להפיץ את הבשורה גם במזרח?
"יש כבר כמה סינים שמשוכנעים שוויז'ניץ בישראל זה כמו אורז בשבילם. לך תדע בסוף עוד החלות האלה ימשכו תיירים מהמזרח לארץ. הם יבואו בשביל ים המלח אלון דה לוקו וחלת ויז'ניץ. הלן הציעה שננסה לייבא חלות להונג קונג באופן קבוע אבל זה לא ילך. כמו שסושי חייב להיות טרי כך גם החלה."
רפפורט לא לבד. באחד ממסעותיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לחו"ל הוא זכה לליווי מהפמליה הקבועה וגם מערימת חלות מבני ברק. כהן מתפאר בדגמים שונים של חלות שנאפו אצלו - מלחם הפנים של בית המקדש דרך חלה באורך ארבעה מטרים בחתונת בנו של האדמו"ר ועד דגם של ישיבת ויז'ניץ. "הבעיה בחלות האלו היא שאיש אינו מעז לקחת את הצעד הראשון ולאכול מהן ביס אז הן נשארות שלמות."
רק לג'וב אחד סירב חזקי בנימוס. "כשהאפיפיור הגיע לישראל ביקשו ממני להכין לו חלה בצורת דג שלפי האמונה הנוצרית קשורה לישו. את זה כבר לא יכולתי לעשות." •
