מסופר על הגר"יח זוננפלד זצ"ל, שפעם הפסיד מישהו אצלו בד"ת, והלה שהיה בר אוריין החל להשתלח בו ולבזותו, והגרי"ח כהרגלו בלם פיו, לאחר זמן נפגשו בדרך לכותל, פנה ר' חיים בפיקחותו הידועה ליהודי הנ"ל בשאלה שיסביר לו את הנאמר בתורה "אלקים לא תקלל", וכי למה יעלה על ליבו של אדם לעשות כן, אלא שמדובר כשבאו לפניו לד"ת, ואם זוכה הרי אין סיבה שיקלל, וכמו כן אם חוייב והחייב משוכנע בצדקת הדין, על כרחך מדובר כשהפסיד בדין כשלדעת החייב זה לא כדין, ועליו הזהירה  התורה מלקלל את הדיין, ומלזלזל בו.

אז רבותי, זהירות! מדובר בלאו דאורייתא.

תוקן על ידי אקורדיון ב- 23/07/2012 10:17:09

תגובתי מופנית למגיבים שמעלי, ולמוטי חושבני ששאלה כזאת מקומה כאן בדיוק כמו בדיסקוטק בשיינקין.

אין כזה מושג.
או שחסר פרטים, או שיש אינטרס חריג לדיין.
עצתי לך, תוכל להעלות את כל טענות ב' הצדדים, כך נוכל לראות מה ההגיון בפסק.

ומה טענות צד ב'?

יש להניח שצד ב' טען טענות, נזמין את מוטי להעלות את טענותיו.