בית פורומים בחדרי חרדים

ידידיה שליסל ממאחז הבלאדים מספר קצת על החיים במאחז הכי מושמץ ביו"ש

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-7/1/2016 11:42 לינק ישיר 
ידידיה שליסל ממאחז הבלאדים מספר קצת על החיים במאחז הכי מושמץ ביו"ש

החיים במאחז הבלאדים

ידידיה שליסל ממאחז הבלאדים מספר קצת על החיים במאחז הכי מושמץ ביו"ש - הבלאדים. מהפינג'אן קפה על גזייה ועד הלימוד הקבוע כשיוצאים למרעה. הכי אותנטי שאפשר







הוכן ע"י מייצר הקוד של הניו_יורקר
קישור לוידאו


המתקפה התקשורתית שמופנית בימים אלה כלפי נערי הגבעות מביאה גם אותם לנסות ולהציג את חייהם בצורה שונה מזו המוצגת על מרקעי הטלוויזיה.

'גבעת הבלאדים' זה שמו של אחד המאחזים היותר מושמצים ביהודה ושומרון. כוחות שב"כ ומשטרה פושטים על המאחז הממוקם סמוך לכוכב השחר לעתים תכופות ומנסים להשפיע על תושבי היישוב הסמוך לפעול כנגד תושבי המאחז.

 

מאחז הבלאדים

 

בנוסף לסרטון שהפיקו תושבי המאחז, החליט ידידיה שליסל, נער שמתגורר בגבעה, לכתוב קצת על ההוואי במקום, על שגרת הטיפולים בעדר והתה המחמם כשהטמפרטורות נמוכות למדי. הכי אוטנתי שאפשר.

 

 | מכתב מבלאדי

אנסה לתאר חיי השגרה של מי שחי בגבעה כדי שאנשים יוכלו להזדהות עם היהודים שחיים כאן. אבל לפני זה כדאי להקדים: יש כאלו המנסים ליצור תשתית למלחמה נגד מה שהם מגדירים 'תג מחיר'. לשם כך הם משתמשים בשמות והופכים אותם להגדרות, לדברים שונים. "'טרור יהודי' שמבוצע על ידי 'נערי גבעות' המאורגנים ב'התארגנות יהודית קיצונית' מ'מאחז הבאלדים'". או לדוגמה "הפיגוע יצא ממאחז הבאלדים" ועוד.

אז הבלאדים זה לא ארגון, לא קבוצה אידיאולוגית ולא שם של חברה או מגזר. הבאלדים זה מקום! במקור הוא הוקם על הר כשני קילומטר מזרחית לישוב כוכב השחר, והוא נודד ממקום למקום בהתאם לצווי ההריסה שהמנהל האזרחי מוציא על המבנים. עכשיו, אחרי התנכלויות רבות, החרים המנהל האזרחי ציוד רב בשווי עשרות אלפי שקלים.

 

מאחז הבלאדים

 

הוחרמו בין השאר קרוון נייד שעודד שפירא (נשוי +2) בנה לעצמו, על כל תכולתו, שזה בעצם כול רכושו עלי אדמה. הוחרמו גם שני רכבים, ארבעה אוהלים, כלי עבודה, מיטות, שמיכות, ספרים ועוד. הוחרם גם עדר כבשים שהוחזר בעד כופר של 10,000 שקל, ובעקבות כך מתו מספר רב של כבשים, וכן היו הפלות, מחלות וזיהומים. הדבר הזה גרם נזק כספי רב לעדר, שגם כך בקושי החזיק את עצמו. בעלי העדר נאלצו לצאת לעבוד, במקום לטפל רק בעדר, כדי שהעדר יוכל שוב להחזיק את עצמו. לפני שהחלו ההחרמות, היו לחיים הווי כל שהו שאפשר לכנות כשיגרה.

 


שלג בבלאדים

 

חורף. 4 מעלות, 7 בערב. 12 בחורים בגילאי 14 עד 22 מצטופפים באוהל מסביב לתנור עצים הלוהט. בחוץ יש המלטה ושם לבושים בחרמוניות ומלאים בוץ עד מעל לברכיים מטפלים כמה בחורים בעדר, אחר כך צריך לעשות הפרדות כדי להביא תוספת תערובת לכבשים הרזות, לאלו שלפני ואחרי המלטה ולטלאים הצעירים שבתהליך גמילה. כל זה עלול לקחת שעות של שהיה בחוץ בגשם בבוץ ובקור המקפיא. אחד הבחורים שנשארו באוהל מניח שני פינג'נים על הגז - תה וקפה, החבר'ה חוזרים מבחוץ להתחמם סביב האח עם התה המהביל. אט אט החבר'ה מתפזרים לישון, מורידים את המזרונים מהערמה. אחד החברה הולך לישון ברכב בחוץ ומודיע למי שנשאר ער אחרון שיחשבו אותו בשמירות.

 

ארבע לפנות בוקר. "קום, קום לישמור".

 -"כמה זמן?"

 -"שעה."

-"מי שמר כבר?"

-"זה לא משנה אתה אחרון."

 השומר מחכה עד שאני אקום אלבש נעלים ונכנס תחת השמיכה שכבר חיממתי לו...

הלילה בחרתי מזרן לא נוח ושמיכה דקה כדי שיעירו אותי בסוף הלילה וכך אזכה לשעות שינה רצופות...

אני יוצא החוצה, עושה סיבוב. רואה שהעדר במקומו והכל בסדר ופונה לערמת העצים לבקע גזע להסקת האח, שלא יקפאו להם בשנתם... מתיישב ללמד את הלימוד הקבוע שלי לשמירה.

 


מאחז הבלאדים

 

נביחות בחוץ, אני יוצא שוב לקור המקפיא הכלב הרעב קופץ עלי בהתרגשות כמה ליטופים והוא חוזר למנוחתו עם האוזניים נטויות. אני עושה עוד סיבוב לראות שהכול בסדר וממלא מים מהצינור להרתיח תה וקפה. עוד מעט יעלה השחר וכשאני אעיר את החבר'ה לתפילה יהיה תה חם על האש, והאח יהיה מחומם היטב.

מעבר חד... קיץ 10 בבוקר השמיים זוהרים בצבע תכלת והחבר'ה יושבים בחוץ מתחת הצלייה. הרועה חזר מהמרעה. הטלאים קיבלו תערובת, מילאו כבר מים לסוסים וכבר אספנו די ביצים. בקבוק חלב עיזים חם מהעטין, שקשוקה, לחם וטחינה, ארוחת בוקר. היום אחד החבר'ה רכב על החמור לישוב אז יש גם לחם טרי במקום מצות... כבר חודש וחצי אנחנו אוכלים מצות, תתפלאו דווקא סבבה לגמרי, מתרגלים!

 


מאחז הבלאדים

 

תכל'ס אי אפשר לחיות בהקרבה מתמדת צריך גם ליהנות ומי שיודע לבחור ממה ליהנות מרוויח. אז אנחנו הרווחנו. יש לנו סלנג משלנו, וקודי התנהגות משלנו שאנחנו משתדלים שיהיו רק לפי רצון ה'. אנחנו בונים את זה לבד, לא משועבדים לאף אחד. לא מנותקים מהעולם הרחב אך גם לא משועבדים לכללי התרבות שלו. הכל נבחן ע"י השכל הישר, על פי התורה, וצריך להתמודד עם ההתנגדות של כל החברה האנושית כך שיש לכל אחד פה אמת חזקה מאוד. וגם אם למישהו אין, מהר מאוד זה יתפתח אצלו.

 

 וואו להיזכר בבוקר ההוא.. זיכרון שמשתלט לי על כול המציאות, מי שלא היה, אף פעם לא יוכל להבין, ואת הרוח והאווירה אין אפשרות לתאר.

 

"נו עוד עשר דקות זריחה כמה פעמים צריך להעיר אותך?".

 

- "עשר דקות?!" אני מזדעק. קופץ מהמיטה לובש שתי זוגות גרבים אחת על השניה, קפוצ'ון ומעליו מעיל דובון צבאי. יוצא החוצה ליטול ידיים במים הקפואים מהצינור וטס להפשיר אותם על תנור העצים. מניח תפילין ומתחיל במרוץ אחרי הנץ החמה... אה הנחת והרוגע של הלימוד אחרי תפילה וותיקין בשעת הבוקר המוקדמת, שחור חזק מהפינג'ן, חלווה ו'שנים מקרא'. ארבעה חבר'ה מתענגים להם על איזה פרק תנ"ך. אוכלים תמרים לבד בזמן שהעייפים עוד לא התפללו, הם לא אוכלים לפני התפילה ואנחנו שמחים לאיד.

 

 - הרמב"ם? זה לא מה שכתוב! לא הבנת!

 שוב פעם אותו ויכוח על הכריעות בשמונה עשרה.

- שחור תתקשר לסבא שלך ונראה.

-  צורי כבר שאל אותו והוא אמר שהוא חושב שזה לא מה שהרמב"ם מתכוון, אבל אין בעיה להשתחוות.

- יוד'ה אמרת שאתה מביא סט שולחן ערוך?

-  מחר אני נוסע לקנות.

בקיץ הרועה יוצא למרעה בסביבות ארבע חמש בבוקר וחוזר אחרי ארבע שעות. הכבשים לא אוכלים בשעות החמות רק עומדים במקום ומחביאים את הראש אחת מתחת לשנייה. הרועה צריך להספיק את השעות שעוד לא התחמם. אחר כך יוצאים שוב ארבע שעות לפני השקיעה.

בחורף יוצאים פשוט 8 שעות רצוף, כך גם אפשר ללכת רחוק, ואז יש יותר 'כיבוש'. הרועה מתארגן בבוקר, לוקח מים, אש, פנג'ן, קפה, ספרי לימוד - בדרך כלל תנ"ך, לפעמים משניות, רמב"ם, או כל ספר אחר. לפעמים הוא שוכח או לא מספיק או שאין עדיין אוכל אז החבר'ה הולכים לבקר אותו במרעה, או שסתם הולכים לארח לו חברה חצי שעה שעה. יש כמה חבר'ה שמתמצאים יותר בצמחים כך שהם חוזרים מהמרעה עם צמחי תה מענגים. באזורנו יש בעיקר קטלה וג'עדה מדברית. כמעט כל יום יוצאים לסיור של שעה בערך בהרים ומדי פעם עושים גם סיורים ליליים. כמעט כל שבוע יש חבר'ה שיוצאים לטיולים (בד"כ יוצאים רגלית מהגבעה) ליריחו דרך וואדי וו'חיתא ומבואות יריחו, לעוג'ה, נחל ייטב, לשילה, למכמש או מצפה יריחו.

בדרך כלל בערך חצי מהחבר'ה בגבעה יוצאים לעבוד בכול מיני יישובים באזור בבניה ושיפוצים.

יש כל הזמן מה לעשות בגבעה. יש עדר שאפשר לכתוב ספר על הטיפול שהוא צריך ויש סוסים וחמורים וכלבים ותרנגולות, וכל זה רק בנושא הטיפול בבע"ח. אנחנו חיים בגבעה כך שיש כל הזמן מה להוסיף, לבנות, לשכלל. יש לנו באוהל ספריה עם ספרי קודש. ויש את המשטרה שבאים לפי קריזות, לפעמים פעם בשבועיים לפעמים פעמים ביום. פשיטה זה חלק מהווי החיים שלנו... וגם לחם וטחינה.

כן כן. לפעמים אנחנו סתם ישובים בגבעה כמה חבר'ה, יושבים ומפטפטים ולא עושים כלום! גם זה חשוב. אף אחד פה לא חשב פעם שהחיילים בצבא שיושבים שמונה שעות בשמירה הם חדלי מעש! אנחנו חיים בעבודה מתמדת, דברים שבבית נורמטיבי קיימים בהישג יד, בגבעה צריך לקום לעבוד ולהתאמץ כדי להגיע אליהם.

'נערי הגבעות' לא בטלנים! תראו, עובדה שהם נמצאים בכושר גופני כמו של חיילים בלי להתאמן.

הם לא שואפים למרוד, הם שואפים להתקדם. הם גדלו בבתים חדורי אידיאלים והם מממשים את האמת שקיבלו. הוריהם כבר הזדקנו והתעייפו מהמאבק, אך להם יש עוד רוח קרב להביא את הגאולה.

מקור




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/1/2016 12:23 לינק ישיר 

מה הבריות אומרים "אוי לו לרבו שלא למדו תורה".



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/1/2016 17:49 לינק ישיר 

סוג של צדיקים.אולי צדיקים משוגעים-אבל צדיקים.


נשלח מהאנדרואיד שלי




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > בחדרי חרדים > ידידיה שליסל ממאחז הבלאדים מספר קצת על החיים במאחז הכי מושמץ ביו"ש
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר