בית · פורומים · הרשם · התחברות · פתח ונהל פורום · כניסה למנהלים
בית · פורומים · בחדרי חרדים ·

המרד הגדול בגטו וארשה (לקרוא ולהפנים)

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-29/4/2003 09:51 לינק ישיר 
המרד הגדול בגטו וארשה (לקרוא ולהפנים)


המרד הגדול בגטו וארשה


את הדיווחים הראשונים על ריכוזי צבא גדולים בווארשה הביאו אנשי ה"פלאצובקות". עובדי הכפיה היהודים שחזרו מעוד יום עבודה במפעלים הגרמנים ברובע הארי, הבחינו בחיילים רבים, ביניהם גדודים שלמים של אנשי ס"ס, שהובאו עם ציוד קרבי מלא וחנו במקומות ריכוז במרכז העיר.

18 באפריל. שעות הערב המאוחרות. 24 שעות לפני סדר פסח. הגרמנים תמיד הפתיעו בחגים היהודיים: הקמת הגטו – ערב יום כיפור. האקציה הגדולה – תשעה באב. העוצר אמור להתחיל בעוד מספר דקות. במפתיע, שעות מספר קודם לכן העבירו הגרמנים לגטו מנות קמח מיוחדות לאפיית מצות.
אולי ניסיון להסיח את הדעת מפריצת הכוחות שאמורה הייתה להתחיל בתוך זמן קצר.


היהודים נערכו לליל הסדר. הגרמנים - למלחמה

ההכנות לליל הסדר, בעוד 24 שעות, היו בעיצומן. במעות האחרונות שנשמרו במיוחד לכך נקנו בשר, דגים ויינות במחירי שוק שחור. שרידי היהודים שנותרו בגטו קיוו לעבור בשלום עוד ליל סדר. הרביעי מאז כניסת הגרמים לווארשה. לחוג את חג החירות במקום שהוא כל כך רחוק מחירות.

אבל הפעם, שלא כמו בהתראות קודמות שהגיעו בשבועות האחרונים, נראה היה שהגרמנים נערכים לקרב של ממש: יחידות שריון עם טנקים קלים; משוריינים עם מקלעים כבדים; יחידות תותחנים; נושאי להביורים; יחידות הנדסה וכוחות רגליים מגדודי סדיר ומילואים. סדרי כוח כאלה לא נראו בווארשה מאז מצעד הניצחון הגרמני בחוצות העיר ב-2 באוקטובר 1939.
עם קבלת הדיווחים הראשונים מיהר מרדכי אנילביץ' להזעיק לחדרו ברחוב מילא 29 את מפקדי הכוחות בארגון היהודי הלוחם: ישראל קאנאל, הירש ברלינסקי, לייב רוטבאלט, חנוך גוטמן, זכריה ארטשטיין, מרדכי גרובאס, יעקב פראשקר, צביה לובטקין ומארק אדלמן. ישיבה קצרה שבסיומה הוכרז על מצב חירום וכוננות עליונה בגטו.

אנילביץ' עצמו לא הופתע. המידע הראשוני על אקציה צפויה בימים הקרובים הגיע אליו עוד ב-6 באפריל. בכיר במחתרת הפולנית העביר את המידע לפאוול פרנקל, מפקד הפלוגה הבית"רית שהתמקמה ברחוב מוראנובסקה. פרנקל, שהכיר את אנילביץ' עוד מהימים שבהם היו שניהם חניכים צעירים בתנועת בית"ר, העביר את המידע הלאה, למפקד הארגון היהודי הלוחם. אנילביץ' ידע אם כן שהאקציה קרובה, אם כי גם במידע שהתקבל מהמקור הפולני, לא צויין התאריך המדוייק שבו ייכנסו הגרמנים לגטו.

המתח וההתרגשות ניכרו על פניהם של כל מפקדי הכוחות שהצטופפו בחדר הקטן. כולם נצטוו לבדוק מיד שכל הלוחמים נמצאים בשטח, כל אחד עם נשקו האישי. כל מפקד פלוגה נדרש לעבור פעם נוספת על העמדות שבתחום הגזרה שלו. לבדוק את שטח האש הנשלט מהעמדה ואת דרכי הנסיגה לעמדות אחרות.
מפקד המחתרת וידא שכל מפקדי הכוחות מכירים את הסיסמה החדשה שאמורה להישאר בתוקף במהלך כל ימי המרד: "יאן - וארשה". השימוש בסיסמה נועד למנוע נפילה למארבים בעיקר בלילה, וזיהוי ודאי של לוחמים בשעת כניסה ויציאה מהבונקרים. היא גם תשמש, מאוחר יותר, את הנמלטים מהגטו שעשו דרכם בתעלות הביוב והשתמשו בסיסמה לחבירה בין הכוחות.


חלק מהלוחמים צוידו בכמוסות ציאניד

מעטים ישנו באותו לילה בגטו. למרות שהעוצר נכנס לתוקף, התרכזו כולם בחצרות. מנסים להבין את פשר ריכוז הכוח הגרמני. אלפים החלו עושים את דרכם למעמקי האדמה. אל הבונקרים שנחפרו בשלושת החודשים האחרונים. רבים נושאים בידיהם מצות וכוסות יין, מוכנים להעביר את ליל הסדר בבונקרים החפורים.

לוחמי הפלוגות התקבצו במהירות בנקודות הריכוז. כל לוחם קיבל קסדה שהוברחה לגטו מהשופים הגרמנים ותרמיל אישי שבו היו כמה מצות, ביצה קשה, צנימים, תה, סוכר וגריסים. חלק מהלוחמים, במיוחד אלה שהוצבו במקומות שהיה חשש שייפלו בשבי הגרמנים, צויידו במנת ציאניד, כמוסת רעל שפועלת מיידית.
חיים פרימר, לוחם ביחידה של ברל ברוידה ביקש בשעות הערב לצאת לכמה שעות מנוחה בביתו. הכרזת הכוננות תפסה אותו מיד כשנכנס לבית. "רק התחלתי להחליף את בגדי, והנה נכנסה לילקה זימאק, הקשרית של ישראל קאנאל והודיעה לי שעליי לחזור מייד לקבוצה", הוא מתאר, "כשהגעתי למילא 29 פינת זמנהוף, היה כלפי חוץ הכל כרגיל, ואף על פי כן נסתמנה איזו תכונה חדשה. משהו ריחף באויר".

פרימר נכנסת לחדר של קאנאל ושאל מה קורה. קאנאל, מפקד גזרת הגטו המרכזי לא הירבה בדיבורים והורה לו לבדוק את מחסן הנעליים והקסדות ולחלק אותם לקבוצות הלוחמות. פרימר מיהר לעמדה שהוכנה מבעוד מועד, בקומה העליונה של בית מגורים שחלש על צומת הרחובות זמנהוף-מילא, אחד מנתיבי ההתקדמות הצפויים של הכוח הגרמני.

"התחלנו לבצר את העמדות. את המבוא בשער החצר חסמנו בעגלה שהפכנוה וגלגליה למעלה", הוא כתב בספרו 'מן הדליקה ההיא', "את החלונות בתוך החדרים ביצרנו בשקי חול. האנשים חולקו לעמדותיהם השונות...קיבלתי הוראה מבורידה לבדוק את הנשק ולחלק לאנשים תחמושת. את בקבוקי התבערה מלאנו בסלים והעברנו אותם לעמדות. מרדכי אנילביץ' הגיע ונכנס לחדרו של ישראל קאנאל. לאחר התייעצות יצאו ועברו בחדרים ובדירות וקבעו מקומות מתאימים לעמדות".
מעטים ישנו באותו לילה בגטו. למרות שהעוצר נכנס לתוקף, התרכזו כולם בחצרות. מנסים להבין את פשר ריכוז הכוח הגרמני. אלפים החלו עושים את דרכם למעמקי האדמה. אל הבונקרים שנחפרו בשלושת החודשים האחרונים. רבים נושאים בידיהם מצות וכוסות יין, מוכנים להעביר את ליל הסדר בבונקרים החפורים.

לוחמי הפלוגות התקבצו במהירות בנקודות הריכוז. כל לוחם קיבל קסדה שהוברחה לגטו מהשופים הגרמנים ותרמיל אישי שבו היו כמה מצות, ביצה קשה, צנימים, תה, סוכר וגריסים. חלק מהלוחמים, במיוחד אלה שהוצבו במקומות שהיה חשש שייפלו בשבי הגרמנים, צויידו במנת ציאניד, כמוסת רעל שפועלת מיידית.
חיים פרימר, לוחם ביחידה של ברל ברוידה ביקש בשעות הערב לצאת לכמה שעות מנוחה בביתו. הכרזת הכוננות תפסה אותו מיד כשנכנס לבית. "רק התחלתי להחליף את בגדי, והנה נכנסה לילקה זימאק, הקשרית של ישראל קאנאל והודיעה לי שעליי לחזור מייד לקבוצה", הוא מתאר, "כשהגעתי למילא 29 פינת זמנהוף, היה כלפי חוץ הכל כרגיל, ואף על פי כן נסתמנה איזו תכונה חדשה. משהו ריחף באויר".

פרימר נכנסת לחדר של קאנאל ושאל מה קורה. קאנאל, מפקד גזרת הגטו המרכזי לא הירבה בדיבורים והורה לו לבדוק את מחסן הנעליים והקסדות ולחלק אותם לקבוצות הלוחמות. פרימר מיהר לעמדה שהוכנה מבעוד מועד, בקומה העליונה של בית מגורים שחלש על צומת הרחובות זמנהוף-מילא, אחד מנתיבי ההתקדמות הצפויים של הכוח הגרמני.

"התחלנו לבצר את העמדות. את המבוא בשער החצר חסמנו בעגלה שהפכנוה וגלגליה למעלה", הוא כתב בספרו 'מן הדליקה ההיא', "את החלונות בתוך החדרים ביצרנו בשקי חול. האנשים חולקו לעמדותיהם השונות...קיבלתי הוראה מבורידה לבדוק את הנשק ולחלק לאנשים תחמושת. את בקבוקי התבערה מלאנו בסלים והעברנו אותם לעמדות. מרדכי אנילביץ' הגיע ונכנס לחדרו של ישראל קאנאל. לאחר התייעצות יצאו ועברו בחדרים ובדירות וקבעו מקומות מתאימים לעמדות".


"זו רק פעולה נגד הבנדיטים והטרוריסטים בגטו"

סמוך לעשר בלילה דיווחו התצפיתנים מהיחידה הלוחמת של בנימין ואלד, שהוצבו בעמדות השולטות על שערי הכניסה לגטו ברחוב לשנו, על פלוגות של חיילים לאטבים שפוזרו בידי קציני ס"ס ליד החומות. זוג חיילים חמושים בכל 25 מטרים. הפעם כבר לא היה ספק: האקציה עומדת להיפתח בתוך מספר שעות.

אליעזר גאלאר, מפקד גזרת "השופים" טבנס שולץ, אסף את הלוחמים. גאלאר, שמונה לתפקידו לפני מספר ימים לאחר שהחליף את אנטק צוקרמן, לא השתתף בתדריך במילא 29, אבל קיבל התראה על מצב החירום. שמונה יחידות לוחמות עמדו לרשותו. גאלאר הכריז על כוננות עליונה ודרש מכל תצפיתן ומכל לוחם לדווח על כל תנועה חריגה של צבא. גאלאר הורה ללוחמים לתקוף כל כוח גרמני שינסה להיכנס לגטו, אבל להימנע בשלב זה מלירות לעבר הלאטבים כדי לא להסגיר את מיקומם.

בחצר המרכזית של אחד ה"שופים" ניסו מנהלי העבודה הגרמנים להרגיע את העובדים המבוהלים: "אין כוונה לפגוע בכם", הם הסבירו, "השמירה נועדה למנוע מעשי חבלה מתוכננים ברכוש הגרמני ובמכונות שבמפעלים. הצבא הגרמני עומד לפעול נגד הבנדיטים והטרוריסטים בגטו המרכזי. לאנשים במפעלים אין כל סיבה לדאגה".

כוננות הוכרזה גם במפקדת הפלוגה הבית"רית, שישבה ברחוב מוראנובסקה 7, שולטת על כיכר מוראנוב ועל צומת הרחובות נאלבקי-מילא. כמה שעות לפני תחילת המתקפה הגרמנית התבשרו לוחמי הפלוגה על תוספת חשובה ללחימה ולמוראל: מכונת יריה וסרטי תחמושת שהוברחו לגטו דרך המנהרה שנחפרה במשך מספר חודשים וחיברה את המפקדה עם הרובע הארי. המבצע המסובך הוכתר בהצלחה ומכונת היריה שהוצבה על אחת המירפסות בבית ברחוב מוראנובסקה גבתה ביום הראשון מחיר כבד מחיילי הס"ס.
כל אותה עת שכב פרימר בעמדה על המרפסת שצופה לרחוב זמנהוף. מנקודת התצפית הוא יכול היה לראות היטב את הרחוב לכל אורכו ואת שער הכניסה לגיטו, כ-200 מטרים משם. בידו החזיק אקדח מאוזר ארוך קנה, שתי מחסניות מלאות – כעשרה כדורים בכל מחסנית – כמה רימונים מתוצאת בית ורימון פולני אחד. לפני שעלה לעמדה הצטווה לדווח מיד לאנילביץ' או לקאנאל על כל ניסיון כניסה של גרמנים לגטו. "אם לא יהיה מספיק זמן לדווח", הורה לו קאנאל, "אתה תהיה הראשון שיזרוק רימון יד ויפתיע את הגרמנים".

בשעה שתיים אחר חצות נדרך פרימר. משאית גדולה נכנסה לרחוב זמנהוף ומתוכה ירדו כמה עשרות חיילים לאטבים. פרימר זיהה את המדים השחורים המיוחדים של הלאטבים, דיווח ושאל מה לעשות. בינתיים לא יורים, הייתה התשובה שקיבל. שוכבים וממתינים לרגע שבו ייכנסו הגרמנים לגטו.



"כשיגיעו הגרמנים למרפסת – יש להטיל רימון יד"

בשעה חמש בבוקר נשמע טרטור חזק. מספר מכוניות נכנסו דרך השער ברחוב זמנהוף, נסעו עד לכיכר ועצרו. מתוכן ירדו מספר חיילים גרמנים. מיד אחריהם הגיעה משאית גדולה ועליה שולחנות וספסלים. במשקפת שהחזיק בידו הבחין פרימר שהגרמנים מסדרים את השולחנות, מותחים חוטים ומניחים עליהם מכשירי טלפון. זו הייתה נקודת הריכוז של כוח הפריצה הגרמני.

לאחר מספר דקות החל הכוח העיקרי להגיע לנקודת הריכוז. פרימר הבחין בכלי רכב רבים שעצרו מאחורי חומת הגטו ומהם ירדו חיילים חמושים. חלק מהם הציבו מכונות יריה שכוונו לעבר הבתים שבהמשך הרחוב. בשעה שש בבוקר החל הכוח להתארגן לתנועה. פרימר דיווח לקאנאל על מאות חיילים גרמנים חמושים שנערכים לתנועה בשני טורים לכיוון כיכר זמנהוף-מילא. "כשיגיע הטור למרפסת, יש להטיל עליהם רימון", הורה לו קאנאל, "זה יהיה הסימן להתחלת הפעולה".

הטור הגרמני שנע מאחורי החומה ברחוב גנשה התפצל לשני ראשים. טור אחד נכנס דרך שער הגטו בקצה רחוב זמנהוף והחל להתקדם במעלה הרחוב לעבר רחוב מילא. הטור השני המשיך כמה מאות מטרים לאורך רחוב גנשה ונכנס לגטו המרכזי דרך השער שברחוב נאלבקי.

השעה הייתה שש בבוקר בדיוק. ממש לפי לוח הזמנים שנקבע. דיוק גרמני מושלם.

בעמדת התצפית שלו בשטח המברשתנים, כמה מאות מטרים משער נאלבקי, עקב שמחה ראטהייזר, קאז'יק, אחרי מצעד הגרמנים. טורים של לוחמים, טנקים, תותחים ומשוריינים. "הם הולכים כמו למלחמה", הוא אמר לחברתו לעמדה, ציפורה", "מה אנו ומה כוחנו נגד צבא מזוין ומצויד, נגד טנקים ומכונות משוריינות, ובידינו אין אלא אקדחים ולכל היותר – רימונים?"

גם לוחמי היחידות של זכריה ארטשטיין ולוטק רוטבלאט עקבו מהעמדות המוסתרות ברחוב נאלבקי 33 אחרי הטור הגרמני. מאות החיילים צעדו בבטחה במרכז הכביש מעודדים זה את זה בשירי לכת גרמנים. באקציה הקודמת, ביולי 1942, הספיקו לגרמנים 50 חיילי ס"ס וכ-200 משתפי פעולה כדי לגרש 300 אלף יהודים לטרבלינקה.

הפעם נערך קולונל פון זאמרן להתנגדות, למרות שקשה היה לו להעריך את היקפה. הכוחות הגרמנים כללו גדוד ס"ס בפיקודו של סגן אלוף, גדוד ס"ס פרשים בפיקודו של רב סרן, שני גדודי משטרה של הס"ס בפיקוד אלוף משנה, כוחות של המשטרה הפולנית, יחידת מכבי אש, כוח של משטרת הביטחון בס"ס, כוח של חיל הנדסה, כוח תותחנים וגדוד של חיילים אוקראינים ולאטבים.

הגרמנים נשאו חימוש תקני ליחידות ס"ס וצבא: רובים, אקדחים, תת מקלעים, מכונות יריה קלות, מכונות יריה כבדות. לכוח צורפו מספר טנקים צרפתים קלים, שלושה תותחים נגד מטוסים, תותח נייד בינוני, להביור ושלושה כלי רכב משוריינים.

מול הכוח הגרמני – בנוסף לגדודים שהוטלו למערכה ביום הראשון, עמד לרשות גנרל שטרופ כוח עתודה של כ-3,000 חיילים נוספים – עמדו לוחמי הארגון היהודי הלוחם והמחתרת הבית"רית. כ-500 לוחמים תחת פיקודו של אנילביץ' וכ-250 תחת פיקודו של פאוול פרנקל. נשקם העיקרי היה האקדח. מסוגים שונים, בקטרים שונים ולעתים אף כאלה שיצאו מכלל שימוש. לכל לוחם היו עד 15 רימונים, כחמישה רימונים ועוד כמספר הזה – בקבוקי תבערה. הרובים היו נדירים יותר. כעשרה רובים לארגון היהודי הלוחם, וכמה עשרות רובים לארגון הצבאי היהודי. לוחמי בית"ר הפעילו ביום הקרבות הראשון גם מכונת יריה קלה.


מול צבא מאומן – לוחמים שמוכנים למות בכבוד

ההבדל בין הכוחות לא היה רק במספרים ובחימוש. הגרמנים הפעילו כוח צבאי מיומן. חיילים שעברו אימונים צבאיים רבים. חלקם גם השתתפו בקרבות במזרח. המפקדים היו קציני צבא מקצועיים, בעלי ניסיון רב בפיקוד על מסגרות צבאיות. מולם עמד קומץ צעירים, שרובם לא ירו מעולם ברובה או באקדח עד אותו יום. מפקדיהם לא הפעילו מעולם יחידות קרביות, לא היו בשדה הקרב, ולא עברו הכשרה צבאית בסיסית.

אבל היה ללוחמים היהודים יתרון אחד גדול על פני גדודי הס"ס החמושים: להט למסור את חייהם בקרב הנקמה על מותם של בני משפחותיהם. נקמה על רצח הוריהם, אחיותיהם ואחיהם. נקמה על ההשפלה והייסורים שהיו מנת חלקם מאז רמס המגף הגרמני את רחובות וארשה. רצון לנקמה וצימאון להכות בגרמנים.

היריות הראשונות הפתיעו את הגרמנים הצועדים בסך ושרים ברחוב נאלבקי. מטרים בודדים מעליהם, בעמדות מוסוות בנאלבקי 29, 31 ו-33 פתחו לוחמי המחתרת באש מדוייקת לעבר אנשי הס"ס שצעדו מתחתם. רימוני יד, בקבוקי תבערה וירי מהאקדחים האישיים של הלוחמים. לידם צלף יעקב גוטרמן ברובה היחיד שעמד לרשות הכוח שארב לגרמנים. לא רחוק ממנו ירה פאוול שווארצשטיין מהאקדח האוטומטי שבידו. אברהם דרייאר ומשה רובין כיוונו וירו מעמדות אחרות. אש מדוייקת, שזכתה לשבחים רבים מצידו של גנרל הס"ס, יירגן שטרופ, בדוח הסיכום שהוציא ובו פירט את מהלכי הקרבות.

בין הלוחמים על המרפסת ברחוב נאלבקי 33 היה גם טוביה בוז'יקובסקי. האקדח שבידו להט מחום כשהכדורים נורו לעבר החיילים הגרמנים. משעות הבוקר המוקדמות הוא ליווה בחשש את היערכות הכוחות הגרמנים בכניסה לגטו. צבא של ממש שגוייס והוכן לקרב. "הפלוגות הגרמניות התפשטו בקבוצות קטנות, נצמדות לקירות, חוששות לסלק הרוגיהן ופצועיהן הסרוחים על רצפת הרחוב. 'ארורים' – הבקיע אלינו קול צריחתו של קצין הס"ס אל חייליו המבקשים מחסה..."

"זכריה ארטשטיין, מפקד קבוצת 'דרור', אץ-רץ מעמדה לעמדה ומחזק ידים לקרב. קשרים ממהרים מעמדה לעמדה וידיעות בפיהם. ופצצות האויב וטרטור מכונות היריה שלו מחרישות אזניים. כשעתיים היה נטוש הקרב. רבקה, הצופה, רצה ובאה ובשורה בפיה. האויב נסוג. אין לראות אף גרמני ברחוב. המפקד יצא להשקיף על פני השטח ושב, כולו קורן: הגרמנים השאירו אחריהם כמה עשרות הרוגים ופצועים. ואילו אנו לא סבלנו אף אבידה אחת. הידיעה נפוצה עד מהרה בכל העמדות ורבתה השמחה".


עשרות גרמנים פצועים וזועקים לעזרה

תוך מספר שניות הפך הרחוב השקט לשדה קטל. עשרות גרמנים שכבו על הרצפה. פצועים. זבי דם ומתחננים לעזרה. אלה שלא נפגעו נסוגו במהירות לאחור, מסתתרים בשערי הבתים מפני הכדורים והרימונים שרדפו אחריהם. שום חייל גרמני לא העז לצאת לרחוב ולסייע לפצועים שזעקו לעזרה. ניסיון נוסף לארגן התקפת נגד נכשל אף הוא. הלוחמים היהודים נהנו מיתרון כפול: גם עמדות במקומות שולטים על הרחוב, וגם מוגנים ומוסתרים היטב.

הגרמנים הגיבו באש תופת ממכונות יריה ומקלעים. לוחמי המחתרת מיהרו לעזוב את העמדות שהכינו. משתמשים במעברים שנפרצו בקירות בדיוק לצורך הזה. לפני שעזבו את העמדות עוד זרקו מבט אחרון למטה. לכביש. המראה היה מרהיב: פאר הצבא הגרמני שרוע על הכביש וזועק לעזרה. האם אלה חיילי הצבא הגרמני הבלתי מנוצח, שאלו עצמם הלוחמים תוך כדי נסיגה לעמדות חלופיות.

קרוב לשעתיים נמשכו חילופי האש ברחוב נאלבקי. רק צעקותיו של מפקד הכוח, קצין ס"ס, גרמו לכך שהחיילים עזבו את מקומות המסתור וחילצו תחת חיפוי מקלעים ומכונות יריה את הפצועים שהועמסו על שריוניות ופונו אל מעבר לחומות. הכוח הגרמני לא התקדם מעבר לאותה נקודה. הקרב הראשון הסתיים בניצחון מוחץ. אף לוחם יהודי לא נפגע בקרב ברחוב נאלבקי.

הטור הגרמני השני, מלווה בטנקים ובשריוניות התקדם במקביל ברחוב זמנהוף. מתקרב לעמדות הארגון בצומת זמנהוף מילא. בראש הכוח הגרמני צעדו שוטרים יהודים שנועדו לספוג את מכת האש הראשונה ולמנוע פגיעות בחיילי הס"ס. ארבע יחידות לוחמות, בפיקודם של ברל ברוידה, אהרון בריסקין, מרדכי גרובאס ולייב גרוזאלץ המתינו בעמדות ברחוב זמנהוף 29 ו-30. מרחוק נשמעו קולות הירי מרחוב נאלבקי. איש מהלוחמים לא ידע מה עלה בגורלם של לוחמי היחידות שארבו שם לגרמנים.

חיים פרימר, בעמדה המוסווית ברחוב זמנהוף 29, לא הצליח להדליק את רימון היד בעזרת הגפרורים שהוכנו מראש. אולי מהתרגשות לנוכח הקרב הראשון, אולי מהרוח שנשבה. לוחם אחר הצטווה להשליך את הרימון. הלוחמים המתינו עד שהשוטרים היהודים יעברו את הצומת. הרימון נחת במרכז הטור הגרמני.
זה היה האות להתחלת המתקפה. מיד אחרי הרימון הראשון נחתו רבים אחרים. פרימר לא הפסיק לירות. אחד הלוחמים לצידו ירה בתת מקלע גרמני מדגם שמייסר. כמו בקרב ברחוב נאלבקי, גם כאן התמלא הרחוב בחיילים פצועים שזועקים לעזרה. הקרב נמשך כחצי שעה. הכוח הגרמני נסוג לאחור ופינה מקום לשני טנקים קלים שהחלו לנוע לכיוון הצומת.

הטנק הראשון התקרב לצומת, ספג כמה בקבוקי תבערה והחל לבעור. האש הגיעה גם לטנק השני. הכוחות הגרמנים נסוגו לאחור וחיפשו מחסה בחנויות ובפתחי הבתים שברחוב. קולונל פון זאמרן, שפיקד על הפעולה מעמדת שמוקמה ליד שער הכניסה לגטו, שלח את חיילי הס"ס לפנות את הפצועים וההרוגים. הכל תחת חיפוי של אש כבדה ממכונות יריה ומקלעים, לעבר עמדות לוחמי המחתרת. גם הפעם העדיפו הגרמנים לסגת חזרה ולהתארגן מחדש מעבר לחומות.


רחובות הגטו טבעו בדם גרמני

"בשעת החדירה הראשונה לגטו עלה בידי היהודים והבריונים הפולנים להדוף את הכוחות שהופעלו, לרבות טנקים ומכוניות משורינות, בהתקפת אש מתוכננת", תיאר גנרל שטרופ את הקרבות בשעות הבוקר המוקדמות, "התקפת אש זו של האויב גרמה בתחילה לנסיגת הכוחות המופעלים".

גם הקרב השני הסתיים בניצחון מכריע של לוחמי הארגון היהודי הלוחם. עשרות נפגעים גרמנים – בדוח ששלח למפקדי הס"ס בברלין דיווח גנרל שטרופ על 12 נפגעים גרמנים בקרב, אם כי על פי העדויות מספרם היה גבוה בהרבה – מול לוחם מחתרת אחד בלבד שנפל בקרב.

"הרחוב טבע בדם גרמני", תיאר מארק אדלמן, מפקד גזרת המברשתנים את אירועי הקרב. הפלוגה שבראשה עמד עדיין לא הצטרפה לקרבות, אבל חילופי האש הכבדים וצפירות האמבולנסים נשמעו היטב גם בעמדות שלו, "מדי רגע הסיעו אמבולנסים גרמנים את פצועיהם לנקודות האיסוף בכיכר שליד בית הקהילה, שם הם שכבו בשורה על המדרכה, מחכים לתום להגיע לבית החולים. בפינת גנשיה נמצאה נקודת תצפית גרמנית של חיל האוויר, אשר אותת למטוסים שנעו ללא הרף מעל הגטו: באיזה מקום נמצאים הלוחמים והיכן צריך להפציץ. אבל את הלוחמים אי אפשר היה להכניע. לא על הקרקע ולא מהאוויר".

לאחר התארגנות קצרה, חזרו הגרמנים לתקוף ברחוב נאלבקי. הם הקימו מתרס זמני, בעיקר ממזרונים שנלקחו ממחסן סמוך, וממנו ירו לעבר עמדות המחתרת. נזהרים לא להתגלות לצלפים היהודים שארבו להם בעמדות. המתרס הוצת מבקבוקי תבערה והגרמנים נסוגו פעם נוספת.

כוח גרמני גדול החל להתקדם לכיוון בית מספר 33, תחת חיפוי כבד של מכונות יריה. הגרמנים הצליחו להבעיר את הבית. הלוחמים נסוגו דרך עליות הגג ודרכי מילוט שהוכנו מראש לבית אחר ברחוב. גם לידו התנהל קרב קשה. הקרב ברחוב נאלבקי נמשך מספר שעות, כשהגרמנים מפעילים תותחים קלים לעבר הבתים שמהם ירו לוחמי המחתרת.

ההפוגה ברחוב זמנהוף נמשכה כל שעות הבוקר, למעט אש מקלעים שנורתה מעמדות שתפסו הגרמנים. הלוחמים הנרגשים ניצלו את ההפוגה לארוחת בוקר קלה ולהתחמשות מחודשת לאלה שמלאי התחמושת שלהם אזל. עדיין תחת החוויות שעברו, נפגשו הלוחמים שהשתתפו בקרב והחליפו דיווחים על מה שהיה. סמוך לשעה תשע בבוקר, החלו הגרמנים להפגיז בתותחים את הבתים שמסביב לצומת. הלוחמים ואנילביץ' בראשם נסוגו מהעמדות והחלו לרדת לכיוון הבונקר הגדול שנמצא במרתף הבית. שיטת הלחימה של המחתרת התבססה על לוחמת גרילה: תוקפים את הגרמנים ונסוגים למקומות מסתור מוגנים. עד לתקיפה הבאה.

הבונקר הגדול היה ערוך לקלוט את הלוחמים הנרגשים. בשעות הערב הם פתחו את הרדיו שהוסתר שם ושמעו את תחנת הרדיו של המחתרת הפולנית מדווחת על הקרבות ועל גבורת הלוחמים היהודים שהצליחו להבריח את גדודי הס"ס החמושים מהגטו.

"על המערכה מנצח בחור בן 24"

הדי הקרבות נשמעו היטב מעבר לחומות הגטו. וארשה כולה עקבה אחר הקרב האחרון של היהודים. הבוז ושנאת היהודים התחלפו באחת בהערכה וייראת כבוד למניפי נס המרד נגד הכובש הגרמני. לא עוד היהודי הנצלן, חומד הכסף, המשחד והגונב. יהודי אחר יצא מתוך הלהבות וחילופי האש הכבדים.

"ההגנה העצמית בגטו לא באה בפתאום, אלא הוכנה היטב בידי הארגון הלוחם...", כתב "קול וארשה", עיתונה של המחתרת הקומוניסטית בעיר, "על המערכה כולה מנצח בחור בן 24, שעברו הצבאי אינו מסתכם אלא באימונים של פ"וו. הסיפור (שהפיצו הגרמנים) כאילו קצינים גבוהים מנצחים על הקרב – אינו אלא בדותא. אין אף אמת בידיעות על נשקם המצויין של הלוחמים. נשקם מועט ביותר – בעיקר רימונים".

אפילו העיתונים האנטישמים בווארשה לא יכלו להתעלם ממלחמת הגבורה בגטו: "הנה נפלה בגטו הכרעה בין מיתה בכבוד ובין חיים בכל מחיר", כתב בטאונה של הקונפדרציה הלאומית, ארגון שלא הצטייר כאוהב יהודים, "אנחנו, הפולנים, המשוכנעים בגאון שאנו תמיד יודעים כיצד לבחור בברירה זו, מעריכים את ערכה המוסרי".


פון זאמרן מדווח: הכל אבוד שם בגטו

בשעה 07:30 בבוקר, שעה וחצי לאחר כניסת החיילים הגרמנים לגטו, הופיע קולונל פון זאמרן בדירתו של גנרל שטרופ. לפני שנפרדו אמש בשעת לילה מאוחרת, הודיע שטרופ שיגיע לגטו בשעה תשע בבוקר כדי לעקוב מקרוב אחר גירוש היהודים. פון זאמרן החליט שהוא לא מחכה עד ששטרופ יגיע, ומיהר לדירתו כדי לדווח לו על קבלת הפנים שספגו גדודי הס"ס.

לפני שיצא לפגוש את שטרופ, הורה פון זאמרן לקציניו להמתין מחוץ לחומות הגטו ולא להסתכן בהסתערות נוספת. הפצועים וההרוגים מהקרב פוזרו בין בתי החולים בעיר.

שטרופ כבר היה ער כשפרץ פון זאמרן לדירתו. הגנרל הנאצי סיים להתגלח וללבוש את מדיו. הוא לא האמין למשמע הדיווחים שקיבל ממפקד פעולת הגירוש מהגטו: "הכל אבוד שם בגטו", אמר פון זאמרן, "הכוחות שהכנסתי בבוקר לגטו ספגו אבידות קשות. יש הרבה הרוגים ופצועים. אנחנו חייבים לקבל אישור ולהפציץ את הגטו במטוסי 'שטוקה'. רק כך נוכל להתגבר על הבריונים היהודים ששולטים בגטו".

שטרופ הופתע. הדברים ששמע היו בניגוד גמור לדיווחים שקיבל מאז שהגיע לווארשה יומיים קודם לכן. פון זאמרן, שלא דיווח לו על ההתקוממות המזויינת בינואר, דאג להבהיר לו שהכוח הגדול שריכז ישתלט על הגטו בתוך זמן קצר. רוב התושבים בגטו, אמר פון זאמרן, נסחטים על ידי קומץ בנדיטים מזויינים שמטילים את אימתם ואינם מזדהים עם לוחמי המחתרת. בישיבה האחרונה שקיימו, זמן קצר לפני ששטרופ הלך לנוח, דיווח לו אמנם פון זאמרן על ידיעות כאילו יש לצפות להתנגדות מזויינת בגטו, אך מיהר והוסיף שהדבר אינו נראה לו מעשי.


גנרל שטרופ לוקח פיקוד על המבצע

שטרופ לא הסתיר את זעמו על אירועי הבוקר. "אני לוקח מיד את הפיקוד", הודיע לקולונל הס"ס המופתע. "תישאר כאן, ואני אסע לגטו עם השליש שלך כדי להמשיך לנהל את המבצע".

שעתיים לאחר שהחלה המתקפה הגרמנית, סולק קולונל פון-זאמרן מהפיקוד על המבצע. פון-זאמרן, שפיקד גם על האקציה ב-18 בינואר לא חזר יותר לגטו. שלושה ימים לאחר שהודח מהפיקוד על גירוש יהודי הגטו, הוא נקרא בדחיפות לברלין, והועמד למשפט צבאי. סעיפי האישום: איפשר ליהודי הגטו לצבור נשק ולא פעל בעוד מועד לדיכוי ההתארגנות הצבאית בין החומות.

גנרל הס"ס יירגן שטרופ, קצין נאצי קנאי, ונאמנו של היינריך הימלר, הוא מעתה האחראי לחיסול גטו וארשה. על יושביו ועל לוחמיו.

* * *

פרק מתוך הספר "גיבורים ונואשים" שיצא לאור בימים אלה בהוצאת בית לוחמי הגטאות.





http://images.maariv.co.il/channels/0/ART/469/793.html



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/4/2003 10:28 לינק ישיר 

אולי יש מקום ליום גבורה אבל ביום הזה, לצערי, הדיבורים על הגבורה מסתירים את השואה!



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-29/4/2003 11:25 לינק ישיר 

הויכוח על ה"גבורה" התנהל באשכול אחר.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-29/4/2003 16:24 לינק ישיר 

לתשומת לבכם: כמה קטעים
.אבל היה ללוחמים היהודים יתרון אחד גדול על פני גדודי הס"ס החמושים: להט למסור את חייהם בקרב הנקמה
נקמה על ההשפלה והייסורים שהיו מנת חלקם מאז רמס המגף הגרמני את רחובות וארשה. רצון לנקמה וצימאון להכות בגרמנים

אפילו העיתונים האנטישמים בווארשה לא יכלו להתעלם ממלחמת הגבורה בגטו: "הנה נפלה בגטו הכרעה בין מיתה בכבוד ובין חיים בכל מחיר", כתב בטאונה של הקונפדרציה הלאומית, ארגון שלא הצטייר כאוהב יהודים, "אנחנו, הפולנים, המשוכנעים בגאון שאנו תמיד יודעים כיצד לבחור בברירה זו, מעריכים את ערכה המוסרי".
הערכה על בחירה כזו תקבל מאנטישמיים פולנים לא מיהודי האמון על ברכי התורה.
מעניין היה לו תיאר איך הרגיש יהודי הפשוט שגורלו נחרץ ע"י אלו שאימצו לעצמם ולכל הגטו איתם ההחלטה ה"מוסרית" של הפולנים



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/4/2009 21:33 לינק ישיר 

.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/4/2009 21:41 לינק ישיר 

shom כתב:
אולי יש מקום ליום גבורה אבל ביום הזה, לצערי, הדיבורים על הגבורה מסתירים את השואה!


אולי בכך יבוא על מקומו ההפרדה בין יום הקדיש ליום הגבורה?
אולי כך יבואו על סיפוקם המבקשים שלא להצטער בימי ניסן?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/4/2009 21:44 לינק ישיר 

מוזר, המרד לא פרץ כל עוד שליהודים שם הייתה תקווה שהם או משפחותיהם ינצלו, הוא פרץ לאחר ש-450,000 מתוך 500,000 יהודי הגיטו נשלחו להשמדה בטרבלינקה ובשעה שהגרמנים עסקו באקציה שבה היו נשלחים עוד אלפי יהודים למותם.
בכל מקרה כידוע גם רבנים בגיטו (חלקם לפחות) תמכו במרד והשאלה ההלכתית היא סבוכה מאוד.
על כל פנים לא לנו לשפוט ולגנות יהודים נואשים שעמדו בהשפלות רעב ואימת מוות במשך כמה שנים וידעו שרוב בני משפחותיהם ויהדות פולין כבר אינם בין החיים ושסופם גם הוא יסורים ומוות.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/4/2009 23:19 לינק ישיר 

אסור לנו לשפוט אותם אך היו רבנים שאחזו שזה מעשה התאבדות ברור ואל לנו להתערב בעצמנו במעשי הקב"ה

פרט נוסף שהעסקונה המפאיניקית מעלימה כל הזמן היא שהיו עוד מפקדים ברמתו של אנילביץ אלא שהם לא היו בצד הנכון של המפה הפוליטית ולכן מעשיהם נידונו לאבדון ההיסטוריה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/4/2009 23:37 לינק ישיר 

מה ההבדל בין מורדי גטו ורשא לשמשון הגיבור שאמר "תמות נפשי עם פלשתים"?

http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=899539&forum_id=1364





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/4/2009 00:21 לינק ישיר 

ומי אמר שעשה כדין?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/4/2009 00:33 לינק ישיר 

יש עובדה היסטורית שמשום מה כל הטוענים להתאבדות כביכול מתעלמים ממנה, והיא, שעד למרד לא ניצל איש מגטו ורשה, שכן כל המשלוחים היו לטרבלינקה שהייתה מחנה השמדה ולא מחנה עבודה, והניצולים היחידים מגטו ורשה הם רק אלו ששרדו את המרד.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/4/2009 00:43 לינק ישיר 

יושב_סתר כתב:
אסור לנו לשפוט אותם אך היו רבנים שאחזו שזה מעשה התאבדות ברור ואל לנו להתערב בעצמנו במעשי הקב"ה

פרט נוסף שהעסקונה המפאיניקית מעלימה כל הזמן היא שהיו עוד מפקדים ברמתו של אנילביץ אלא שהם לא היו בצד הנכון של המפה הפוליטית ולכן מעשיהם נידונו לאבדון ההיסטוריה.


האם היו רבנים בגיטו בשעת מעשה שהתנגדו למרד? (מפורסם ויש על כך עדויות מניצולים שהרב זמבא תמך בו).
אכן, הועלם לחלוטין חלקם של חניכי תנועת הנוער הרביזיוניסטית במרד, משה ארנס כתב על כך ספר לאחרונה ובו טוען שהיה להם חלק עיקרי במרד.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/4/2009 01:07 לינק ישיר 

עובדה היסטורית 'יבשה' שמשום מה מתעלמים ממנה.

עד למרד לא ניצל אף יהודי מגיטו ורשא שכן כולם בלי הבחנה נשלחו למחנה טרבלינקה שהיה מחנה השמדה ולא מחנה עבודה, וכך הושמדו כארבע מאות אלף נפש.

הניצולים היחידים הינם אלו ששרדו את המרד

ראיתי את זה באחד הפורומים האם זה נכון ???
למי יש מידע בנושא זה ?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-21/4/2009 10:33 לינק ישיר 

האם היו רבנים בגיטו בשעת מעשה שהתנגדו למרד? (מפורסם ויש על כך עדויות מניצולים שהרב זמבא תמך בו).



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/4/2009 15:02 לינק ישיר 

למה לא לתמוך במרד, הרי סופם ממילא היה מוות, אז לפחות שהגרמנים ירגישו גם במעט את טעם המוות.

אגב, הגרמנים עבדו גם בשיטות פסיכולוגיות, ומהרגע הראשון היטלו פחד כזה, הרגו ברחובות בלי חשבון וכו', כדי שלאף אחד לא יעלה בדעתו לעשות מרד.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/4/2009 15:13 לינק ישיר 

שלומלהה כתב:
עובדה היסטורית 'יבשה' שמשום מה מתעלמים ממנה.

עד למרד לא ניצל אף יהודי מגיטו ורשא שכן כולם בלי הבחנה נשלחו למחנה טרבלינקה שהיה מחנה השמדה ולא מחנה עבודה, וכך הושמדו כארבע מאות אלף נפש.

הניצולים היחידים הינם אלו ששרדו את המרד

ראיתי את זה באחד הפורומים האם זה נכון ???
למי יש מידע בנושא זה ?

אינני בקיאה בהסטוריה, אבל
לפני זמן מה קראתי ספר מדהים (כתמיד) של אורי אורלב, חבל שאיני זוכרת את שמו. סיפור אמיתי של ילד פולני שאביו עבד בביוב ועסק בהברחות, הוא מתאר שם הברחות של תינוקות ומבוגרים עוד הרבה לפני המרד. אדרבא לקראת המרד היו יהודים שכבר הצליחו לברוח והסתתרו בחלק הארי, שהחליטו לחזור ולסיע למורדים. במהלך המרד אכן הוברחו יהודים רבים דרך תעלות הביוב.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > בחדרי חרדים > המרד הגדול בגטו וארשה (לקרוא ולהפנים)
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר