בית · פורומים · הרשם · התחברות · פתח ונהל פורום · כניסה למנהלים
בית · פורומים · עצור כאן חושבים ·

מדף הספרים של עכ''ח

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-17/10/2014 09:46 לינק ישיר 

אמשלום כתב:




דיון על הספר:

http://forum.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=7&t=19808&p=192759&sid=680b621b80670d4723dafe7807cfbf5c#p192759



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/10/2014 11:56 לינק ישיר 

הדברים ראויים לדיון ארוך באשכול בפני עצמו.

כמדומה שיש כאן מספר ענינים.

א. שאלת "פרו ורבו" מול דחית הולדה.

נזקקתי בעצמי לנושא בעבר, וגם אם יש סכנת מדרון חלקלק (שמי שדוחה בסוף יסתפק במועט אם בכלל) וגם אם יש התחשבות במה שמקובל ולכן הערעור מזיק, לדעתי אין זה נכון להציג את הדברים כאילו יש חובה להוליד מה שיותר ומה שיותר מהר. ואין שום איסור בנטילת אמצעי מניעה בהסכמת הבעל - מעבר לסיכון הבריאותי שיש בחלקם - ואפילו אין צורך "לשאול רב".

כמובן כתבתי כאן הכרזה שצריכה הנמקה. ולכן כדאי לפתוח אשכול. ומעניין שבדף היומי עברנו על סוגיה שנוגעת לענייננו, בענין שימוש במוך.

ב. שאר השאלות שבספר שאיני מכיר.

ג. האם אשה זכאית לדון בשאלות הלכתיות.

ויש עוד הבטים.

מאד מומלץ לפתוח אשכול. ואם יהיה זמני בידי אעשה כן.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/10/2014 14:22 לינק ישיר 

[מיימוני,

בעוונותי, לא הבנתי את השאלה "האם אשה זכאית לדון בשאלות הלכתיות?".
א. מה "זכות" יש כאן? בד"כ בדיון של על לימוד תורה וכד' מדברים על "חובה" דווקא. לכן, אפילו אם אישה פטורה מלימוד תורה (או דיון בשאלות הלכתיות), האם היא אסורה בכך?! תמהתני.
ב. אישה שכבר ברור כי למדה תורה, האם יש שאלה לגבי "לדון"? נניח שאל לה לפסוק הלכה, אבל לדון בהלכה?! שוב, תמהני...]




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/10/2014 15:57 לינק ישיר 

אמשלום

התשובה הארוכה שלי מופיעה באשכול שגזלתי מעצמי זמן כדי לפתוח.


קטע בכל זאת לכאן:

המשפט שלי "האם אשה זכאית לדון בשאלות הלכתיות" משום מה לא היה ברור.

אנסה לבאר.

לימוד תורה נתפס בהיסטוריה שמוכרת לי בתור נחלתם של בני המין שלי, כלומר גברים. לא מצאנו נשים לומדות - אם כי מצאנו נשים נביאות ומנהיגות. אם יש התייחסות כלשהי בגמרא לנושא זה, הריהי שנשים אינן אמורות ללמוד אם כי עדיף שקצת ידע הכרחי יינתן להן.

והנה, בשני הדורות האחרונים היתה מהפכה נוספת לכל האחרות. נשים רוצות ללמוד - גמרא. ואם הן יודעות, אז מתעוררת השאלה: אולי גם הן יכולות להכריע?

אולי הן יכולות אפילו לפסוק בשאלות? להביע דעה?

אני עצמי, לפני שהגעתי לפורום, לפני שהכרתי נשים לומדות, לפני שהכרתי אותך, מסתבר שהייתי עונה בשלילה. איני יודע מה הנימוקים שהייתי מציע. למשל, שהגמרא פוסלת אותן. למשל, שאופן החשיבה שלהן אינו מאפשר להן לעשות זאת (זו הטענה שמייחסים לגמרא). ועוד.

היום אני רואה את הדברים אחרת. אולי אני טועה, אבל איני סבור שההבדלים בין גברים לנשים מצדיקים פסילה של שימוש נשים בתפקיד משיבות לשאלות. נשים ראויות ללמוד ואם ההבדלים ביניהן לבין גברים אינם מהותיים, אז הן יכולות לשמש כמשיבות ופוסקות.
 

...

העדות ההיסטורית נושאת משקל, וכן הנוהג הרווח. אי אפשר או קשה מאד להתעלם מההיסטוריה. האם זה רק הרגל או גילוי מילתא על טבע הנשים? הרי זה שנשים נשלחות ללמוד וזו זכותן הרי זו תופעה חדשה יחסית. ואם נבדוק, אז גם שליחת ילדים ללימוד אינה דבר פשוט מעצמו.

בהתחשב ברקע הזה, אפשר להבין שהופעתה של אשה חכמה ואמיצה, חכמה כדי להבין בתלמוד ובשיטות הספק, ואמיצה כדי להביע דעה - הופעה זו תעורר תגובות גם אם היא תלך בתלם של כללי הפסק הרגילים.

אם אותה אשה תערער על מקובלות, יעשו לה וממנה מה שעושים לעצור חושבים, הפורום שלנו.

ואולי בצדק? יש מי שיחשבו שזה בהחלט בצדק וביושר לתקוף אותה.

בבקשה בבקשה לא להמשיך את הדיון הזה כאן אלא שם.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/10/2014 05:07 לינק ישיר 

היכל נוקיה, שער 4 (סמוך לארומה), תל אביב.
שעות פתיחה: ימים א'-ה':10:00-22:00, יום ו': 9:00-17:00, סיום המבצע: 23.10

ביריד הספרים" בהיכל נוקייה תיהנו ממגוון רחב של ספרים החל מספרי עיון, ספרי ילדים, ספרות תרגום, ספרות מקור, ספרי עידן חדש, ספרי בישול ועוד ועוד...
7 ספרים ב-100 ₪ בלבד, ללא התניות.
בכל רגע נתון ניתן למצוא מעל 1000 כותרים שונים (לתשומת לב: נראה שמדובר בהיצע די קטן -  ספרן )ואחת לשבועיים מגיעים בין 200-300 כותרים חדשים. כל הספרים בחנות הינם ספרים חדשים-לא משומשים ולא יד שנייה.




תוקן על ידי ספרן ב- 19/10/2014 05:13:55




תוקן על ידי ספרן ב- 19/10/2014 05:25:21




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-4/11/2014 09:20 לינק ישיר 

קטלוג מפורט של יריד החסידות תשע"ה:




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/11/2014 10:31 לינק ישיר 

הייתי בהיכל נוקיה. זה מתאים רק לחובבי הרומנים הנפוצים שנמכרים בדר"כ 4 ב-100. שום ספר עיון רציני לא ראיתי שם.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-6/11/2014 10:39 לינק ישיר 

אני דווקא מצאתי בהיכל נוקיה כמה ספרים מעניינים כמו האנטישמיות בעת החדשה של שמואל אטיגר, הביוגרפיה של ישעיהו ברלין ו(עם עובד) ועוד כמה כותרים מעניינים, 



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/11/2014 21:25 לינק ישיר 




[כותבות (לפי סדר אלפביתי):

חגית אקרמן, אליזבט גולדוין, יעל יחיאלי, ענת ישראלי, אילה מירון-שעשוע, נירה נחליאל, דותן נשר, דבורה עברון, אסתר פישר, מיכל רזניק 
הוצאת המדרשה באורנים – מרכז חינוכי לחידוש החיים היהודיים בישראל 


מתוך הספר:

פתח דבר

<* dir="rtl" style="color: #444444; font-family: Arial, arial, helvetica, sans-serif; font-size: 13.333333015441895px; background-color: rgba(255, 255, 255, 0.85098); margin-left: 0px;">

"כל קריאה של העבר היא בעת ובעונה אחת קריאה מחדש של ההווה. מאחורי כל ניסיון להבין עבר רחוק חבוי הרצון להכיר טוב יותר את עצמך". (ישי רוזן-צבי, יצר הרע, מיניות ואיסורי ייחוד: פרק באנתרופולוגיה תלמודית. תיאוריה וביקורת, 14, 84-55.)

"מתייחדת אשה אחת עם שני אנשים..." (תוספתא קידושין, ה ט). 
מתייחדת אשה לעצמה, בעצמיותה. משילה מעליה נשלים בהם הגדירו וגידרו אותה, וחושפת את ייחודה ועוצמתה. 
מתייחדת אשה בקולה האחר. קול באישה עַרֵב בָּה. קול באישה עֵר בָּה. קול באשה אַרַג בה. קול באישה ערגה. 
מתייחדת אשה בלמידה. בשיחה הגולשת במעגל, הנשזרת, המתייעצת, הבוללת שברי יום-יום, קימה בעוד לילה וצפייה בהליכות בית עם עולמות של שמים וקודש. 
מתייחדות נשים ביחד של נשים. מקהלת קולות רבים, אורגות חוטים של חוכמת הלב, ידע אקדמי, תורה שנלמדה לשמה, וידע שצרבו בהן החיים. 

בקובץ זה מובא פירוש קבוצתי פמיניסטי לדפים האחרונים של מסכת קידושין בתלמוד הבבלי. בדפים אלה חבויה סוגיה שעניינה איסורי ייחוד. הפירוש המוצע להם כאן נכתב על-ידי קבוצת לומדות בבית המדרש "ניגון נשים" במדרשה באורנים. הוא נולד מתוך שני מניעים עיקריים, קרובים אבל שונים: 
הדחיפה הראשונה לפירוש ניתנה עם הצטרפותנו למפעל עולמי המתנהל זה מספר שנים - הצעת פירוש פמיניסטי לתלמוד הבבלי כולו. הדפים הבאים הם חלק קטן מתוך מה שאנחנו מקוות שיהפוך לתרומתנו הצנועה למפעל הגדול והמבורך הזה. תקוותנו הראשונה היא אפוא להציע כאן "פירוש פמיניסטי", מושג המצריך הסבר נרחב יותר, שיינתן להלן. 
המניע השני לפירוש החדש הינו נושאה האקטואלי של הסוגיה הנדונה בו. בשנים האחרונות הפך הביטוי "הדרת נשים" לנחלת הכלל, והוזכר אינספור פעמים בתקשורת, במדיה ובשיח הציבורי בכללותו. אמנם התופעה היא עתיקת יומין, אך נראה שבזמן האחרון התחדשו בה שני תהליכים מנוגדים, המזינים זה את זה: האחד, החמרתם והרחבתם של גדרי הצניעות וההפרדה בין המינים (שעיקרם דחיקתן או הרחקתן של הנשים מזירות ציבוריות שונות) בציבור האורתודוכסי על רוב גווניו, כתגובת נגד לתהליכים שונים במרחב החילוני והכללי. השני, וההפוך לו, המודעות הציבורית להדרה, למשמעותה ולהשלכותיה (המתבטאת גם בהענקת שם לתופעה) וההתנגדות לה, בהשפעתה הישירה או העקיפה של המחשבה הפמיניסטית. 
השיח הציבורי האינטנסיבי בנושא זה מתאפיין, כדרכו, בהיותו פשטני, דיכוטומי וסטריאוטיפי. הידע ההלכתי והתרבותי הכרוך בנושא נותר בדרך כלל מאחורי הקלעים של השיח הציבורי, ומעטים מכירים אותו. חלק משמעותי מהדיון ההלכתי, האתי והחינוכי בסוגיית ההפרדה בין המינים התבסס לאורך הדורות, כמו גם בדורנו אנו, על סוגיית איסורי ייחוד שבסוף מסכת קידושין. לימודה, פירושה וחקירתה לעומקה מהווים אפוא גם ניסיון לחשוף את התשתית הפסיכולוגית, הספרותית, ההיסטורית, התרבותית וההלכתית של נושא עתיק ואקטואלי כאחד. גם כאן עלינו להקדים ולהסביר מהם "איסורי ייחוד", אך בטרם נפנה לכך נקדים דברים אחדים על משמעותו ותולדותיו של הפירוש הפמיניסטי לתלמוד בכלל, ועל טיבו של הפירוש שלנו בפרט. 

אנחנו רוצות להודות מעומק הלב ל"ניגון נשים" ולמדרשה באורנים, שעודדו, טיפחו והשקיעו בקבוצת הפירוש שלנו ממיטב מאמציהם ומשאביהם; לפרופ' טל אילן, שהפרויקט העולמי שלה הוא אביו הרוחני של הפרויקט שלנו, על שפתחה בפנינו דלת ולא חששה לחרוג מעט מהדפוסים האקדמיים של הפרויקט; לד"ר ענבר רווה ולפרופ' זאב ספראי, שהואילו להמציא לנו קטעים מספריהם טרם יציאתם לאור ואפשרו לנו להשתמש בהם; ליוריק ורטה על ההגהה והעריכה המסורה והקפדנית ולאילת לין על העריכה הגרפית ועיצוב העטיפה; לרשות למחקר והערכה של מכלת אורנים שסיועה אִפשר את פרסום הספר. תודה גדולה מכולן נתונה לחברותינו הפרשניות, שנענו לאתגר והשקיעו מזמנן ומחֵילן בפרויקט, ללא תמורה כלשהי ומתוך אמונה עמוקה בחשיבותו ובתרומתו הפוטנציאלית להתקדמותנו והתפתחותנו היהודית והנשית, שלנו עצמנו קודם כל, וגם של דורנו כולו ושל הדורות העתידים לבוא. 

סיכום 
מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת את הלהבות העולות משיח החכמים בדפים האחרונים של מסכת קידושין. נדמה שהלהבות, שנשמרות לאורך מסכת קידושין בזהירות תחת מסווה הדיון ההלכתי בדרכי הקנייה של האשה, באופן שבו מתבצע מעשה הקידושין ובאילנות היוחסין שקבעו למי מותר לשאת את מי – מתפרצות באחת מתחת למעטה הדק במהלך הדיון בשאלת הייחוד. כאן, בסוגיה החותמת את מסכת קידושין ואת סדר נשים כולו, עולה סוף סוף במלוא עוצמתה שאלת היצר, ושאלת השאלות: כיצד מתמודדים עם היצר? 
במבט על שיח החכמים, המתובל באנקדוטות ובאגדות רבות, עולה כי היצר אורב על כל צעד ושעל, מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים, תוקף כל איש, גם את החסיד והחכם ביותר, בנסיבות שונות ומשונות ובמקומות הבלתי צפויים ביותר. לית אתר פנוי מן היצר, ואין אדם יודע היכן ומתי יתקוף אותו יצרו, בְּשִׁבְתו בְּבֵיתו וּבְלֶכְתּו בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבּו וּבְקוּמו; תחת שמיכה לצד בתו בלילה, במהלך ביקור נימוסין משפחתי, ביושבו בחצר ביתו לפצח סוגיה הלכתית, בטיול על גדות הנהר, בהליכה בדרך, תוך כדי עשיית מצווה מובהקת ומשובחת, ואפילו בבית הקברות. 
מכאן עולה השאלה, מה יכול להציל את האדם מייצרו? מה עוזר לו לגבור בדו-קרב התובעני מול יצרו? התשובה המתבקשת במסכת שעניינה הוא מעשה הקידושין של האיש את האשה, היא ש"אשתו משמרתו": אדם הנושא אשה מסדיר למעשה את חיי היצר בתוך המסגרת המותרת, ובכך מרגיע את יצרו והופך חסין לפיתוי המזדמן. זו התשובה שמאמצת המשנה בסוגיית הייחוד. עצם היות אדם נשוי, ובפרט נוכחותה של אשתו, מרסנות את האדם ומאפשרות לו להתנהל בעולם בלי שהיצר אורב לפתחו על כל צעד ושעל. נקודת התורפה בהתנהלות החברתית תהיה, אם כך, הרווק ומי שאין לו אישה (אלמן, גרוש או פרוד). 
הגמרא שומטת את הקרקע, פעם אחר פעם, תחת ההנחה הנוחה זאת. באותות ובשלל דוגמאות מוכיחים החכמים כי גם גברים שמאחוריהם שנות נישואין רבות נתקפים על-ידי יצרם. על כן פונה הגמרא לבחון אפשרויות נוספות לריסון היצר. אחת מהן היא החברותא בבית המדרש ומחוצה לו. אלא שגם כאן התמיכה שמציעה החברותא מוטלת בספק, כי לא פעם ה"חברים" הם דווקא אלה המעלים את החשדות, מלבים את האש או מתגדרים בעמדה צדקנית ומתביישים במי שמצהיר עליה בגלוי. 
ואולי הפרדה פיסית בין גברים ונשים מצננת את היצר? קנים וקנקנים המשמשים כמחיצה, ואפילו סולם כבד שדרושים עשרה אנשים להזיזו כדי לעלות לעליית הגג – גם הם מצליחים רק בדוחק לרסן את האש הבוערת. 
ולבסוף, אולי אומנות טובה? אולי התשובה טמונה בעיסוק מכובד המצנן את הגוף ומרגיע את הנפש? השאלה נשארת מרחפת מעט באוויר, כדי לפנות מקום למסקנה הניצחת, המנצחת, הנצחית – לימוד תורה. המים הטובים, החיים, הרבים של התורה הם, יש לקוות, שיכבו את אש היצר וישאירו אותה לבעור לאיטה בתנור הביתי החמים, המיטיב, המרוסן. 
דווקא בנקודה זו אנחנו מסיימות את מסכת קידושין, בלי שדיברנו כלל על זוגיות ואהבה, על חברוּת ושותפוּת, בלי שדיברנו על חיבה ומחויבות או על קירבה שאינה מביאה בהכרח לידי הרהורי חטא או חטא של ממש. את המערבולת הזו של מים ואש, של יצרים ושל גדרות, ביקשנו לפצח במעשה הפרשנות שלנו, באופן שידבר אל לבנו כנשים המשוקעות ב"כאן ועכשיו", ובד בבד נושאות פניהן אל העתיד. 

מה העלינו בפירושנו? ראשית, מצאנו בסוגיה תנועת מטוטלת, חוזרת שוב ושוב, מעמדות פתיחה המביעות חרדה מהיצר וחוסר אמון הולך ומתעצם ביכולת לגבור עליו, לאמירות סיכום ממתנות, שחוזרות לאמון ומציעות לסמוך על שיקול דעתו ומוסריותו של האדם. על הציר בין שני קטבים אלה נעה הסוגיה, מטלטלת את לומדיה ומותירה לפרשניה וחוקריה מרחב גדול להתגדר בו. 
תנועת המטוטלת מתרחשת הן בתוך חלקיה השונים של הסוגיה, בין תחילתו לסיומו של קטע זה או אחר, הן בין חלקיה ההלכתיים לחלקיה האגדתיים. הדיונים ההלכתיים מציעים עמדות מקלות לצד עמדות מחמירות יותר, ואילו האגדות מטשטשות את גבולותיו של הדיון ההלכתי ואף שומטות את הקרקע מתחתיו בהוכחות ניצחות לכך שהגדרות והסייגים ממילא לא יועילו. 
לדעת יוסף סלוטניק, "בהבנת תפקיד האגדה בסוגיה – עולם ההלכה מתווה את קווי האיסור וההיתר אך עולם האגדה פותח לנו פתח לעולם של חסידים ואנשי מעשה. אמנם הנהגת חייהם אינה מחייבת כמו המימרא ההלכתית אך היא בהחלט יוצרת דרך חיים ראויה". אולם לדעתנו, חלק ניכר מהדוגמאות המובאות בסוגיה כלל אינן בגדר מופת ודרך חיים ראויה. נהפוך הוא, הן מציגות את גדולי החכמים (רב, רב עמרם, ר' מאיר, ר' עקיבא, ר' חייא בר אשי, ר' טרפון, ועוד רבים) ברגעי משבר קשים, ומציירות אותם כמי שאינם מסוגלים, או כמעט לא מסוגלים, או חוששים שאינם מסוגלים, לשלוט ביצרם ולהימנע ממפגשים מיניים עם נשים שאינן נשותיהם. 
מהו, אם כן, המסר העולה מהאופן שבו שילבו עורכי הסוגיה בין המחלוקות ההלכתיות לאגדות? נראה שהקורא הגברי שלה יכול לבחור בין מגוון מסרים שהיא מציעה: הוא יכול להסתפק בהנחיות ההלכתיות המפורשות שבמשנה, או לחילופין, ללמוד מחלקים בסוגיה (כגון המימרות של רב) שעליו להחמיר בעצמו ככל האפשר. הוא יכול להסיק משרשרת הסיפורים שבמרכז הסוגיה כי מלחמת היצר כה נוראה עד שאין כמעט מי שיעמוד בה בכל מצב, או לחילופין, ללמוד מרב אחא בר אבא שהחמרה מופרזת איננה רצויה. דומה שהוא יכול ללמוד ממנה שראוי לו להימנע הן מפריצות הן מפרישות מוחלטת גם יחד. מעבר לכך, הוא יכול למצוא סימוכין נאים לכל טווח ההתנהגויות שבין שני הקצוות האלה. 

מה יכולה ללמוד הלומדת הנשית מהסוגיה?...

http://www.oranim.ac.il/sites/heb/hamidrasha/woman/dorshot-tov/pages/default.aspx]



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/11/2014 10:50 לינק ישיר 

לאמאשלום -
לגבי הקריאה הפמיניסטית בתלמוד - זה כמעט אוקסימורון, אבל אולי זה מה שיפה בזה?...
עכשיו, אני לא יודע אם מותר באשכול הזה לשאול שאלה אז כהערת אגב:
מה שחסר בתלמוד כולו, וזה נראה לי מדהים, הוא המושג של אהבה רומנטית, שלא לומר 'הוליוודית': בתנ"ך יש את שיר השירים כמובן, אבל גם את אהבת יצחק לרבקה, ועוד יותר דוד ומיכל, אבל בתלמוד הכל הוא אינסטרומנטלי-טכני. או שאולי אני בהשפעת מסכת יבמות הנוראית ופספסתי משהו?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/11/2014 14:13 לינק ישיר 

[אברם,

למה אוקסימורון?! "קריאה פמיניסטית" אינה מציעה שהטקסט הנקרא הוא פמיניסטי, אלא שהקוראים הם כאלה, ולכן שמים לב לנקודות מסויימות ואפילו מצליחים לחשוף פנים מסויימים בטקסט עצמו, שקריאה במשקפיים אחרים אולי לא מצליחה לראות.
(גילוי נאות: לא קראתי את הספר, אבל אני בהחלט מתעתדת לעשות זאת בשמחה רבה).

אני לא יודעת איזה נוסח של התנ"ך יש אצלך, אבל בנוסח שאני משתמשת בו אין אהבה רומנטית כלל... הסיפור של דוד ומיכל הוא סיפור פוליטי פר-אקסלנס, אבל אם אתה מתעקש לקחת את הרגשות המובעים בו כ"פשט", תוכל לשים לב בקלות רבה לכך שרק מיכל אוהבת את דוד ולא להיפך (אבל דוד, אם תשים לב, לא אוהב אף אחד - הוא רק אהוב, כשמו). אהבה חד-צדדית היא לא ממש "רומנטית" להבנתי...

להבנתי, אכן "פיספסת" משהו :-)
נסה לקרוא את יבמות במשקפיים שאינם הלכתיים (למשל, במשקפיים "ספרותיים" או אחרים). מובטחת לך חוויה לא רק מרעננת אלא גם מאתגרת ומעניינת...]



תוקן על ידי אמשלום ב- 07/11/2014 14:20:10




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/11/2014 15:46 לינק ישיר 

לגבי מיכל ודוד - טוב, הרסת לי אידיליה רומנטית יפה, שהרי דוד מתגעגע כ"כ למיכל שהוא דורש אותה כתנאי מאבנר וכו' - אלעס איז פוליטיקע?!
ולגבי קריאה רומנטית (!) במסכת יבמות (!!) - א"א, חיי ראשי לא זכיתי להבין איך וכיצד? אני לא מדבר על שירי אהבה (כדוגמת שירו של ש' חנוך "צרות טובות", או של ג' אייל "איילונית שלי, עיניים שלי") אלא סתם הבעות חיבה כלשהן...



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/11/2014 15:50 לינק ישיר 

ואם ביבמות עסקינן, לא אמנע צחוק מבעליו ואצרף בזאת את נאום הפרידה שלי מהעברת הדף היומי למסכתא זו, מלפני כחודש:
 

בסיעתא דשמיא ובזכות אדמו"רינו הק'
שלהי דחודש תשרי תשע"ה
"
וְעָמַד וְאָמַר לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ" לפ"ק
יום ד' לסדר "ויולד נח שלשה בנים שזה אומר ג' יבמות, ט"ז צרות וקכ"ב צרות צרורות"

"כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יְלַמֵּד אֶת הַדַּף הַיּוֹמִי לְאָחִיו"

את חטאיי אני מזכיר היום, אשר הנה זה כמה שנים (הג"ה: שנתיים גג) הנני מעביר את ה(מר)דף היומי, בחינת 'בדיל ויעביר', לקהל צאן קדושים אשר לא יתנו שנת לעיניהם ולעפעפיהם תנומה עד אם כילו חוק לימודם, והיה לנו דבר ה' דף לדף, קו לקו, עד אשר זכינו לסיים כל סדר מועד גפ"ת ראשונים ואחרונים תמידים כסדרם.
והנה עם הגיעי לסדר נשים לא יכולתי קום כי דרך נשים לי, רעדה אחזתני חיל כיולדה, וזכורני איככה בימי טל ילדותי, כשסב-זקני הגה"צ זצוקללללהההה"ה שירת בקודש ברבנות ק"ק הרפני"א, והנה ביום אביב בהיר וצח נדחפה אל בית-דינו ההיא עלובתא, ונפשה בשאלתה: כי הנה היא יתומה איילונית גידמת חרשת ואילמת, אשר בן-דוד של אחי-חמיו של סביה קידשה בקטנותה ומיאנה, והנה בא אח אבי דוד צרת זקוקתה (מצד אימה) וביקש חליצתה, שכן שמע שמנהג ישראל כך הוא.

וכיוון ששמע סב-זקני הגה"צ וכו' כך, מייד נסתגר בחדרו ובידו מסכת יבמות דפוס סלאוויט"א, פתוחה ברש"י דף ט: ד"ה 'והאמר רב יהודה', וציווה להוציא כל איש מעליו ויסגור ה' בעדו, לחם לא אכל ומים לא שתה (הג"ה: רק קרעקער'ס עם הערינ"ג). והנה לאחר כששה חדשים כשיצא מחדרו, צהבו פניו ואורו עיניו שכן זכה להבין הרש"י ההוא על בוריו, וממילא נפתרה שאלת חליצתה של אותה יתומה – אלא שאז נודע הדבר שהמדובר בכלל בגויה פולנית ל"ע, שבאה לבקש ברכת רפואה מסבי הצדיק שיחיה, זצ"ל, אלא שאותו דוד זקוקתה (או סב אחי נכדתה, לא סגורני על כך) שמע שחליצה סגולה היא בישראל וביקש לעשותה. כיוון שכך, ולמען לא יהיה לימודו לריק, אזר סבי כגבר חלציו וכתב פירוש מחודש למסכתא זו, ולרוב צניעותו לא קרא שמו עליו וייקרא שמו בישראל 'תוספות חד מקמאי'. הקיצער, מני-אז נדרתי הנאה ממסכתא זו.

והנה לקיים מאמרם ז"ל עד שלא שקעה שמשו וכו', בערב יו"כ העביר לנו לפתע החסיד ... מכתב מאליהו (הג"ה: הודעה ב'מה למעלה') ובו הסכמת נין אח גיסתו של הגר"א מווילנא, הלא הוא הגה"צ בעהמ"ח 'אדרת אליהו' ועוד, כקש"ת ... שליט"א, שראה יבמות כי טוב ויט שכמו לסבול.

והחרה-החזיק אחריו הארז  הגדול, יתום ויבמה יעודד, כקש"ת ... שליט"א, שזכה ללמדנו חלקים מסדר מועד ואנחנו קמנו נתעודד, ונדבה נפשו אותו לחלצנו מן המיצר, בסוגיות צרה וצר.

אשר על כן הריני מסמיכם בזאת ל'יורה יורה יחלוץ יחלוץ', ויזכו להעמיד בנים ובני חלוצים עד סוף כל הדורות – נאם אסקופה הנדרסת תחת רגלי חכמים, זנב לשטריימלים, צעיר התלמידים ואחרון הגבאים, אשר עם הגיעו לסדר נשים, חדל להיות לו אורח כנשים, בדד אלך גם תפילה אין לי וכו',

 האדמו"ר מדענטעלסקי
חונה פה (בכחול לבן) ק"ק אלקנה




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-9/11/2014 09:10 לינק ישיר 

ספרן כתב:


הוצאת ידיעות ספרים ואוניברסיטת חיפה

 

דת ומדינה בישראל

עיון פילוסופי-משפטי

דני סטטמן | גדעון ספיר

 

  • האם משטר ליברלי מחויב להפרדת הדת מהמדינה?
  • האם חקיקה על בסיס טעמים דתיים לא פוגעת בזכותם של החילונים לחופש מדת?
  • האם הדתיים לא מתלוננים יותר מדי על פגיעה ברגשותיהם?
  • האם יכול להיות שבמאה ה-21 יגבילו את חירותם של האזרחים על סמך שיקולים דתיים?

 

 

דת ומדינה בישראל מביא בפני הקוראים תפיסה שיטתית ומקיפה באשר למקום הדת בישראל. מצד אחד, הספר דוחה את ההנחה הרווחת שלפיה הליברליזם מחייב את הפרדת הדת והמדינה. מצד אחר, הוא מציע פרשנות מצמצמת להגנות המיוחדות המוענקות לדתיים, המעוגנות בזכות לחופש דת ובחשיבות ההגנה על רגשותיהם של הדתיים. נושאים מעוררי מחלוקת ורגישים כגון גיוס בחורי ישיבות, מימון ממשלתי לחינוך הדתי ונישואים וגירושים ברבנות נדונים בספר במבט משפטי ופילוסופי מפוכח, המספק כלים לחשיבה צלולה ולדיון פורה. יהיו עמדותיהם של הקוראים בסוגיה זו מגובשות ככל שיהיו, הספר מספק להם הזדמנות מצוינת לבחון אותן מחדש.

 

דני סטטמן הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה ועמית מחקר במכון הרטמן בירושלים. הוא עוסק באתיקה, בפילוסופיה פוליטית ובמחשבת ישראל.

גדעון ספיר הוא פרופסור למשפטים באוניברסיטת בר-אילן ועמית מחקר במרכז לדת ומדינה באוניברסיטת אמורי שבאטלנטה ובפורום קהלת בירושלים. הוא עוסק בתיאוריה חוקתית וביחסי דת, לאום ומדינה.

 

 

"רבים הם המאמרים והספרים, בארץ ובעולם, על חופש המצפון והדת. ספרם של סטטמן וספיר על דת ומדינה בישראל הוא הטוב שבכולם. אין כמוהו ביושר אינטלקטואלי, בחדות מחשבתית ובידע מקיף של הסוגיה על כל היבטיה הסבוכים. לא אגזים אם אומר כי השיח הציבורי-משפטי בישראל על דת ומדינה ישתנה לטובה בעקבות ספר זה, שהוא קריאת חובה לכל אדם חושב."  - פרופ' אהרן ברק







דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-9/11/2014 12:24 לינק ישיר 

אמשלום"נסה לקרוא את יבמות במשקפיים שאינם הלכתיים (למשל, במשקפיים "ספרותיים" או אחרים). מובטחת לך חוויה לא רק מרעננת אלא גם מאתגרת ומעניינת...]"
התחלתי בקריאת דיני חוזים במשקפיים שאינם חוקתיים. מקווה שזה יהיה מעניין מאתגר ומרענן



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > מדף הספרים של עכ''ח
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 ... 52 53 54 ... 79 80 81 לדף הבא סך הכל 81 דפים.