הפוך לדף הבית גמ"ח קופונים
בית · פורומים · הרשם · התחברות · פתח ונהל פורום · כניסה למנהלים
בית · פורומים · עצור כאן חושבים · סדר הפרשות ופרשת הסדרים
שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-23/6/2003 02:29 לינק ישיר 
סדר הפרשות ופרשת הסדרים

ענין זה מפריע לי הרבה זמן ואציע לקוראים כאן אולי יעלו פתרונות מניחים את דעתי.

קראתי וראיתי ספרי דרוש ופשט וסוד ופילוספיה, וראיתי שמעטים נדרשו לכך.

בימינו אלו אני יודע על שני חכמים שנדרשו לכך ביצירותיהם, אבל גם לא באופן עקבי, וגם לדידם זה בגדר דרוש או פשט למדני או עומק הפשט, אך אני מחפש משהו פשוט יותר אולי היסטורי יותר.

ידוע שבתקופת הש"ס עדיין הי' שני אופני קריאת התורה, זו הבבלית וזו המערבית הארצישראלית. במערבי (שהרי ארץ ישראל היהת מערב לבבל), כלשון הגמרא בשלהי מס' מגילה, נהגו לקרות את התורה פעם לשלש וחצי שנים וחולקו לסדרים מתאים למעגל זה. ובמצרים עדיין המשיכו כך בקהילת ה"שאמיים" שהם נהגו כמנהג ארצישראל הקדמון בזמן הרמב"ם, והרמב"ם אף מזכירם בספרו כידוע. וכן מזכיר התופעה, רבי בנימין מטולדו במסעו הידוע.

מאידך, מנהגנו, מנהג בבל הקדומה מזמן הש"ס, הוא שמסיימים בכל שנה את כל התורה. ומכך יש לנו חלוקת הפרשיות המוכרות ומקובלות על כלל ישראל לנ"ג פרשיות.

נראה שבעקרון התגבש הדבר לפחות בימי הגאונים המקודמים, או אולי בזמן הש"ס, אך עם זאת עדיין מצינו בשנות השיני'ם של האלף השישי בספר תקון יששכר מצפת שכותב שקיים מנהגים שונים בזה גם בימיו. אך באופן כללי, ברובו המכריע כבר התגבש התבנית והמתכונת המוכרת אצלינו.

בעקבות האמור, אני תמה על החלוקה של הרבה פרשיות לפרשות השבוע נראות לכאורה שרירותית בעליל. ולא רק זה, אלא לפעמים הפסקת הפרשיות מעקמת את הבנת הכתובים, שכן הפסקת הרצף מאבדת את ההקשר הכולל, וממילא נותן אצל הקורא את התורה כקורא בבית הכנסת, תחושה והבנה שכאילו כאן דוקא מתחיל הענין, במקום שאינו כן.




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/6/2003 02:29 לינק ישיר 

אמחיש בדוגמאות:

פרשת בראשית מסתיים בקאפ' ה פסוק ח' ונח מצא חן בעיני ה' (והרי ידוע שגם הקאפטילים בעייתים ביותר, אבל על כך כבר דנו). יותר הגיוני ולא שובר את רצף הסיפורי הי' אם פרשת נח היתה מתחילה בפסוק לב שבקאפ ה: ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח את שם את חם ואת יפת. ויהי נח החל האדם לרוב על פני האדמה...וירא ה' כי רבת רעת האדם בארץ....

נלך לפרשת נח שמסתיימת ב"ויהיו ימי תרח חמש שנים...", ופרשה לאחרי זו מתחילה בפתיח המפורסם לך לך. לכאורה יותר הגיוני לרצף הסיפורי ולאחידות הפרשה שפרשת לך לך היתה מתחילה ב"אלה תולדות שם, שם בן מאת שנה (על כך ניתן לומר שרצה להראות ש"לך לך" פותחת פרק חדש בהיסטוריה, ואינה המשכיות למה שהי' קודם (עיין רמב"ן עה"פ), אך מבחינת הפשט עדיין הי' יותר מובן ההקשר הכולל אם הי' מתחילים לפני כן.

פרשת וירא אליו אברהם הי' הגיוני יותר אם הי' מתחיל מפרשת המילה שבסדר לך לך: ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים וירא ה' אל אברם ויאמר אליו אני קל ש-ד-י התהלך לפני והיה תמים, (ועדיין הפרשה היתה נקראת וירא!)

פרשת ויצא הי' הגיוני יותר ומובן יותר אם הי' מתחיל בהתחלת קאפ' כח שהוטמע בפרשת תולדות ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו ויצוהו ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען.

נעבור לחומש שמות: בפרשת שמות, אם מסתכלים בפרשת וארא נראה שהתחלת וארא הינה תגובת הקב"ה לטרוניות משה "למה הרעתה" ובכן מן הגיון שהטרוני' והתגובה הן בפרשה אחרת ולא מבותר לשתי פרשיות שונות.

סיום פרשת יתרו כי תאמר אל בני ישראל הי' צריך להיות התחלת פרשת משפטים שכן ואלה המשפטים הם המשך ציוו הקב"ה שלאחרי מתן תורה.

נדלג לחומש במדבר. פרשת במדבר בינה בכלל חומש קשה, מאד סדר הדברים מאד מסובך, למה שובצו סיפורים מסויימים עם דינים מסוימים מתמיה מאד , ובהז עצמו יש לעיין על סידור הפרשיות.

פרשת נשא הארוכה. מן ההגיון שהתחלת פרשת נשא נשא את ראש בני גרשון,שייך לפרשת במדבר כחטיבה אחת עם בני קהת. ואילו פרשת נשא היתה צריכה להתחיל בוידבר ה' אל משה צו אל בני ישראל וישלחו (מה עם פרשת וישלחו?, יש לנו בשלח, וישלח, שלח, מה רע עם עוד שם בעל צליל כזה?)

פרשת פנחס היתה צריכה להתחיל בספור של דקירת פנחס והזנות? ולא עם הבטחה שלו.

מה ההגיון שהנחה מחלקי הפרשיות?

באופן אישי, כשאני נזקק לסוגיה זו , אני מחפש בכל פרשה את הנקודה היסודית, אך אז אני דורש כל פרשה כיחידה עצמאית, כעת אני מחפש

האם הי' להם ענין דוקא לשבור את הנרטיב באמצע? כמו מספרי סיפורי מתח - להבדיל -שמפסיקים את הסיפור דוקא באמצע השיא?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/6/2003 04:20 לינק ישיר 

אני מפנה אותך לחבירי ד"ר נתן דוד רבינוביץ, הכותב כעת ספר שלם ומקיף על הנושא, אין לי כוח וזמן להציג כאן את המתודות שלו שהן לא תמיד תואמות עם דעתי.

אם אתה רוצה אשלח לך בדוא"ל את הטיוטה הראשונה שלו על הסדרים הארץ-ישראליים, הוא מתכנן להמשיך כך על הפרשות הבבליות.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-23/6/2003 09:07 לינק ישיר 

אתה צודק אבל לא הכל בחיים כמו שהיה צריך להיות.. רוב הדברים בחיינו הם תוצאה של הנסיון, ולא של ההיגיון.....

"אין כמו עפולה בלילות"



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/6/2003 15:20 לינק ישיר 

מזקני,

לתשובה כזו לא הייתי צריך לבא ל"כאן חושבים" יש לי מספיק נסיון לדעת שאין חכם כבעל נסיון.

ממדבש,

תודה על מה ששלחת לי, אך הלה אינו מעלה פתרונות מניחים את הדעת, ובהרבה נשאר בצריך עיון, ובאלה שעונה, עונה דחקים.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/7/2003 19:25 לינק ישיר 

A friend send me the following

בקשר לדיון על הפרשיות, מצאתי בספר התודעה (פרק ל: 'סיון - התורה והמסורה') גישה מענינת (אם כי אינה דנה ישירות בנושא הנ"ל - הוא מתכוין לפרשיות של 'פתוחה' ו'סתומה' - ולא פרשיות השבוע), אך משפט הכותב: האם הי' להם ענין דוקא לשבור את הנרטיב באמצע? כמו מספרי סיפורי מתח - להבדיל -שמפסיקים את הסיפור דוקא באמצע השיא? הזכיר לי את דברי ספר התודעה שלהלן:
- - והפרשיות, פעמים הן ארוכות מאד ופעמים הן קצרות מאד - - - כשהיא קצרה מאד, אנו למדים שפרשה זו היתה גדושה מאד בתורה שבעל פה וצריך ליתן לה רוַח של התבוננות, או מפני שרוצה לעשות הבדלה בין הענין הקודם לענין שלאחריו - - - וכשהיא ארוכה מאד, אנו למדים שהענין המדובר כאן כולו מקשה אחת מתחילה ועד הסוף, או שמדובר בסכנה גדולה, ודברה תורה בלשון בני אדם, ובשעת סכנה האדם עוצר הנשימה עד שעובר עליה. - - -
(במהדורות הישנות של ספר התודעה, הובאה 'סקירה על מקצת מן הפרשיות' - בהתאם לדוגמא הנ"ל, ואצטט מסוף דבריו שם: "וכיוצא בזה אתה דן בכל הפרשיות הארוכות שבשאר הספרים, והגדולה שבכולן - פרשת בלק שאין בה הפסק עד 'וגם בלק הלך לדרכו' מפני שישראל היו אז בסכנה גדולה - - -". אך במהדורות החדשות הושמט קטע זה, ורק צוין שהמחבר ב'ספר הפרשיות' האריך בראש כל פרשה לבאר עפי"ז).

ובקשר לדיון עצמו, יש לזכור חלוקת הפרשות לא נעשתה במטרה לחלק בין ענינים - אלא חלוקת התורה לנ"ג חלקים, כנגד שבתות השנה, במטרה לקרוא בכל שבת חלק ולסיים את התורה עד שמחת תורה. [אך כמובן - השאלה במקומה עדיין מונחת ומענינת - מה הביא את המחלקים לחלק כך].
מן הראוי לציין כי בביאורו לתורה של הרב דוד צבי הופמן (מבית המדרש לרבנים בברלין), אין כלל חלוקה לפרשות כלל - אלא לפי נושאים. ואכן, פעמים שהנושאים מתמשכים בין שתי פרשות.
מסתבר, שבחלוקת הפרשות, היתה מגמה להתאימן - ככל שהדבר ניתן - לתקופה בהן הן נקראות.
וכעין זה ראה בשל"ה, (מסכת תענית - פרק תורה אור (מו, טור ב, ד"ה ועוד)), ז"ל:
ועוד תתבונן ותראה ענין נפלא, הנה דבר בעתו מה טוב, ואנחנו רואים שהפרשיות שהם תמיד בשבתות דבין המצרים, דהיינו מטות ומסעי ודברים, שבהם מוזכר ניצוח ישראל להאומות וחילוק הארץ, והוא ההיפך מעת רעה שבאותן הימים, ולפעמים גם כן פרשת פנחס בהתחלת המצרים ועם כל מועדי ה'. אלא הענין הוא כמו שהזכרנו שהצומות יתהפכו למועדים, והגלות גורם קיום הארץ לעתיד, ובמקום חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, יתהפך מאבל ליום טוב.


בשולי הדברים: אולי לפרשות השבוע יש לקרוא "פרשות" ולא פרשיות.
ולפרשה סתומה ופתוחה שבתורה - יש לקרוא "פרשיות" (הסיומת 'יות', מקטינה את השם, וה"פרשיות" הן (כמעט) תמיד קטנות יותר מה"פרשות")




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/7/2003 19:33 לינק ישיר 

בחיפזון מפני כניסת השבת!

סוף פרשת במדבר ותחילת נשא הגדולה בפרשיות יוכיחו שהחלוקה היא מסיבה פראקטית ולמען לא תהיה נשא גדולה מדי לקחו ממנה את נושא עבודת בני קהת והשאירוה לבמדבר!

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=120384&whichpage=11



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/7/2003 03:08 לינק ישיר 


למסתברא

כמוך ואין ספק שכך גם האחרים, חשבתי גם אנוכי על "תחילת וסוף הפרשיות", ודבר בעתו מה טוב, רק השבוע חשבתי על תחילתה של פרשת פנחס, שאינה אלא סיומה של פרשת בלק, וכבדבריך בפתיחת האשכול, הבעיה אינה חדשה, וכמוך, מעולם לא הבנתי, מהו "בדיוק הסיפור".

על מנהג השמאיים בפוסטאט שנהגו כמנהג הארץ ישראלי בקריאת התורה, כותב הרמב"ם בפי"ג מהלכות תפילה ונשיאת כפים הלכה א, "ואינו מנהג פשוט", אך בנו רבי אברהם ב"ספר המספיק לעובדי השם-כתאב כפיאה אלעאבדין (מהדורת נסים דנה, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, תשמט, עמ' 180), כותב בלשון הרבה יותר חריפה, "ועיני ראו ולא זר כי בעיר קאהיר יש שני בתי כנסיות ידועים, אחד מהם ידוע בשם "אלעראקיין", שהמנהג בו בתפילה ובקריאה בספר תורה, כמנהג בני הגלות כולם, והשני ידוע בשם "אלשמעיין", שיש בו מנהג השונה מכל אחד, בזה קוראים בספר תורה "פרשה" ובזה "סדר", בזו עומדים ב"קדושה", ובזה יושבים ב"קדושה", זולת זה שינויים בפרטים רבים, ואבא מארי זצ"ל, היה מגנה זאת. אולם רשעת הרשעים וזולת זה חייבוהו לשתוק...",

עזרא פליישר, בספרו "תפילה ומנהגי תפילה ארץ ישראליים בתקופת הגניזה", האוניברסיטה העברית, ירושלים תשמח, דן בפרק השביעי בקריאת התורה של בית הכנסת השמאי, ואעתיק את הנאמר שם בהערה 1 שבעמוד 293, המקורות המצויינים שם אינם בידי; ואיני יודע מה נאמר בהם, ואף שרוב דבריו על החלוקה התלת שנתית, אולי יהיו מקורותיו לסיוע.

"על שיטת הקריאה בתורה, בבבל ובארץ ישראל, נכתבה כבר ספרות ענפה, עיין למשל המובא לענין זה אצל י"מ אלבוגן, "התפילה בישראל", עמ' 117, השיטה התלת שנתית נידונה בהרחבה בשני הכרכים המונומנטליים של י' מאן, "הקריאה במקרא", סינסינטי 1940, 1960, השיטה התלת שנתית היתה רופפת יותר מזו השנתית, ובמקומות שונים נהגו בו חלוקות שונות, רשימה סינופטית של הסדרים התלת שנתיים, התקין י"י יואל, קרית ספר, לח, (תשכג) 126 ואילך, וכן מ. ווכולדד כנספח להקדמה למהדורה השניה של מאן ניו יורק 1971, 51 ואילך, (שם גם רשימת הפטרות שנתיות), הקריאה התלת שנתית לא נסתיימה בזמן קבוע כפי שהוכיח י. היינמן, "הקריאה התלת שנתית ולוח השנה", תרביץ לג (תשכד) 367 ואילך, ועיין עוד להלן, גם חלוקת התורה החד שנתית, היו הבדלים רבים בין העדות".

ידעתי שאין כאן כל מענה לשאלתך, אך ייתכן שבאחד המקורות המצויינים שם, שאינם בידי, ישנה התייחסות לבעיית חלוקת הפרשיות החד שנתית,

על חלוקת התורה לפרשיות וסדרים, ראה גם י, גליס, מנהגי ארץ ישראל, מוסד הרב קוק תשכח, עמ' נט, המביא את דברי ד"ר י"ב לוין בספר החילוקים שבין אנשי מזרח ובני ארץ ישראל".

ראה גם את דברי ר"ר מרגליות, "המקרא והמסורה",מעמ' לז, בפרק "מנין סדרי תורה", וציונו שם לדברי האבן עזרא בשמות ו, כח, שכתב אודות סדר הפרשיות, "אולי בעל ההפסקות ידע לו טעם למה עשה כן כי דעתו רחבה מדעתנו".

ברשימותי מצאתי רשום, לעיין במאמרו של פרופ' י' זימר "הפסקות בפרשיות וסדרות התורה", סיני סח, עמ' קסב-קעב, ואיני יודע מה נאמר שם.

ואסיים אשר מצאתי בלקוטי שיחות לאדמו"ר חלק טו (עמ' 425 בעיקר בהערות 17/18)דעיון, שחלוקת הפרשיות היא הלכה למשה מסיני בדוגמת הפתוחות והסתומות, רעיון שמצאתי גם במילואים לתורה שלמה מילואים לחלק ח סוף עמוד רעזבשם משנה כסף, לר' יוסף כספי, שכתב "לא נדע מי היה הראשון להפסיק הפרשיות... ונכון שהיה משה עצמו מפי השם.

אם קבלה היא נקבלה.

שבת שלום








דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/7/2003 04:59 לינק ישיר 

נישטיך,

תודה רבה על המקורות, נושא קריאת ארץ ישראל ידוע לי היטב.

אולם מה שציינת מאבן עזרא אינו שייך לכאן כי שם מדובר מפרשיות סתומות ופתוחות ולא מסדרות.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/7/2003 06:39 לינק ישיר 

מאמרו של פרופ' זימר שגם התפרסם בספרו: עולם כמנהגו נוהג, ירושלים תשנ"ו, עמ' 152-162, מתייחס לנושא אחר לגמרי, על חלוקת הפרשות לשבעה קרואים. במאמרו נעדרים מקורות בסיסיים ומשמעותיים בנושא, וכתבתי על כך במקום אחר.


תוקן על ידי - ממדבש - 25/07/2003 6:42:16



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-27/7/2003 14:27 לינק ישיר 

bלמסתברא ולממבדש,

תודתי על הערתכם,

צדקתם, האבן עזרא מדבר בענין הפרשיות הפתוחות והסתומות, ולא על חלוקת הפרשיות, ומקומו במכתבי היה צ"ל בסופו, אחרי הציטוט מהלקוטי שיחות, שכתב שחלוקת הפרשיות היא הלכה למשה מסיני, "בדוגמת הפתוחות והסתומות", ומקורו בברכות דף יב עמוד ב, "גמירי: כל פרשה דפסקה משה רבינו - פסקינן, דלא פסקה משה רבינו - לא פסקינן, ורציתי להעיר לדברי האבן עזרא שמהם משמע שהפתוחות והסתומות אינן הלכה למשה מסיני, אלא של מי ש"דעתו רחבה מדעתנו".

המהר"ל כותב בגור אריה, בראשית - פרק מז פסוק כח, "שהפרשיות איזו סתומה ואיזו פתוחה הוא קבלה בידינו מעזרא הסופר, שהיה סופר מהיר בתורת משה". והמהדיר י.ד. הרטמן (גור אריה, מכון ירושלים), מציין שם, בהערה 75 לרמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יג הלכות א-ב, וכותב, "שמשמע מדבריו שחלוקת התורה לסדרים גם היא מתקנת עזרא הסופר", ולא ברור אצלי, איך הבין זאת מדברי הרמב"ם שמקורם במסכת מגילה דף לא עמוד ב, ומה ראיה יש ממה שתיקן שיהיו קורין קללות שבספר ויקרא קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה, הרי יכלו לקרוא את הקללות לבדם, מבלי לקרוא את הפרשה, וכפי שעשו בני ארץ ישראל (אם הקפידו על קיום תקנת עזרא).





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-31/8/2003 05:49 לינק ישיר 

מענין לענין באותו ענין; הפסקות העולים לתורה: "שני" "שלישי" וכו' עד מפטיר.

אולי זה נושא לאשכול נפרד, אך מאחר ומי שעלול להמציא תשובה לשאלתי הוא מסתברא עליו השולמית, לכן אני מציע אותה כאן ואבקש ממסתברא אם יש לו תשובה לרדת לרגע קט מעצו הגבוה!

השבוע קראנו פסוק על השגת גבול והוא נמצא מיד בתחילת העליה "ששי". מאחר והתורה מחולקת בדעתי לפי הנושאים [שבאשכול פרשת השבוע], התפלאתי שלכאורה מצות השגת גבול הוא נושא כשלעצמו בן פסוק אחד, שלפניו נושא דבר הרוצח ולאחריו נושא דבר העדים. זה לא ק"ק קשה שיהיה נושא בן פסוק אחד ושנעלם מעיני בעל הנושאים, אך הקשה הוא מה עניינו של השגת גבול לפרשת שופטים המדברת על ענפי הממסד כמו משפט, מלוכה, כהונה ולוויה, נבואה, עדות ומלחמה.

אך מדי עיוני [בין גברא לגברא כמובן] נוכחתי לראות קשר בין השגת גבול לנושא הקודם של דבר הרוצח בו הוזכר שילוש הגבול בארץ בקביעת ערי המקלט וממילא שייכת אגבו מצות השגת גבול בארץ.

אבל ששי מפסיק בדיוק לפני הפסוק הזה כדי לגמור כנראה לקורא הקודם ב"וטוב לך". קורה הרבה פעמים שמחמת הסיום או ההתחלה הטובים, מפסיק העולה באמצע נושא. בדרך כלל כאשר ניכר להדיא שאותו נושא ממשיך אחר ההפסקה עוד ניתן להבין שלמען התחושה הטובה של העולה יפסיקו, אבל כאשר זה עלול להטעות כמו בפרשתנו שנראה את הפסוק כמנותק לגמרי [ודברים כאלה הם הנותנים פתחון פה למבקרי המקרא] קשה לסבול את ההפסקה באמצע!

זוכרני שגם בפרשת ויצא יש הפסקה באמצע שיחה בין יעקב ללבן כדי לסיים לעולה ב"ויברכני השם בגגלך" וגם שם הפריע לי [אך אין החומש תחת ידי כעת לבדוק].

השאלה האם יש ידיעה וודאית על אנשים חכמים שקבעו את מיקום ההפסקות או ש"מקובל" וזהו?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-1/9/2003 00:44 לינק ישיר 

על מקורן של החלוקות האחידות לשבעה קרואים, קיימות דעות שונות. לאחרונה כתבו שני חוקרים על הנושא והגיעו למסקנות שונות. י' זימר שציינתי לעיל, סבור בעיקר מתוך התבססות על דבריו של חכם בן המאה ה-16, ר' יששכר ב"ר מרדכי בן סוסאן, שהחלוקה נעשתה בתקופת הגאונים ואולי כבר בתקופת האמוראים, אך לא על ידם כי אם על ידי חזנים ובעלי קריאה. ר' יששכר כותב בספרו תיקון יששכר: "מצאתי כתוב בקונדרס ישן הפסקות הקריאות... וכתוב עליהם שהם מסדר הגאונים ז"ל...". א' קצנלנבוגן, במאמרה: "חלוקת פרשות התורה לפי מנין שבעה קרואים", סיני, קיט (תשנ"ז), עמ' רכד-רמה, ערכה רשימות של מרבית השיטות של החלוקות המופיעות בכתב-יד ובדפוס. והיא הגיעה למסקנתה בצורה יותר מפורטת, ובבדיקה קפדנית: 1. רשימות של חלוקת הפרשות היו בנמצא כבר בתקופת הראשונים. 2. בראשית תקופת הדפוס לא צויינו ההפסקות בחומשים אלא בספרי מנהגים שונים. 3. עד לפני כשלוש מאות שנה היו הרשימות שונות זו מזו, והיו ביניהן הבדלים רבים. 4. לפני כשלוש מאות שנה החלה להתגבש צורת חלוקה אחידה (עם שינויים קלים בין מהדורות שונות של חומשים) וומנה התגבשה במשך הזמן צורת החלוקה המקובלת כיום. 5. הרשימות השונות לא נערכו ע"י חז"ל וגם לא ע"י הגאונים או הראשונים, אילו היה כן לא היו בנמצא שינויים רבים כל כך בין רשימה לחברתה. קרוב לודאי שאכן הרשימות הללו נערכו ע"י חזנים ובעלי קריאה שונים במקומות שונים ובתקופות שונים.

חבל ששניהם לא היו מודעים לקטעים בבליים מתקופת הגאונים של הגניזה הקהירית, שחלקים מהם כבר פורסמו לפני קרוב לחמישים שנה, בידי אנ"צ רות, קטעים אלו כוללים חלוקה שיטתית לקריאות של שני וחמישי ומנחה בשבת, ראה: הנ"ל, "מבית מדרשם של הגאונים ב"גנזי קויפמן"", סורא, ב (תשט"ו-תשט"ז), עמ' 284-288. חלקים נוספים של אותה חלוקה, אותרו ופורסמו לאחרונה בידי: י' עופר, המסורה הבבלית לתורה עקרונותיה ודרכיה, ירושלים תשס"א, עמ' 188-189; 200-203. וראה עוד: מ"מ הוניג, "הערות לגליונות כ-כא", אור ישראל: קובץ לעניני הלכה ומנהג, כב (תשס"א), עמ' רל; הנ"ל, 'הערות ועדכונים', שם, כט (תשס"ג), עמ' רלב.

הקריאה של "שישי" בפרשת שופטים, המתחילה לפי החלוקה המקובלת בפרק יט, פסוק יד, לא פותחת באמצע נושא לפי הפרשנות הביניימית הרווחת, אדרבא שם פותח נושא חדש, ראה: ראב"ע, על אתר: "...ונסמכה פרשה זו, כי הסגת גבול מביא לידי ריב ומכות ורציחה, על כל כתיב אחרי זאת: נפש בנפש עין בעין שן בשן (פסוק כא), והטוען כי חברו הסיג גבולו יביא עדים. על כן לא יקום עד אחד (פסוק טו), בין לרוצח בין למכה בין למסיג בין לכל דבר, רק על פי [שני עדים]". וראה עוד: חזקוני, שם; רבינו בחיי, דברים, יט טו.

אולם הפירוש המיוחס לר' אלעזר מגרמייזא, אכן מקשר את "השגת גבול" לנושא הקודם, ראה: פירוש הרוקח על התורה, מהדורת י' קלוגמנן, בני-ברק תשס"א, ג, עמ' רכה: "ובערת דם הנקי לא תשיג גבול, שלא תאמר הואיל ומותר להרוג את הרוצח אשיג גבולו לא יהיה ממונו חביב מגופו, כמו ממון מסור לאבדו בפ' בתרא דב"ק (קיט ב)... לא תסיג אזהרה לב"ד שלא יחליפו אחת מעיר מקלט לעיר אחרת ולא ישנו את הסטרטאיות המשלשות לתוכן. לא תסיג... והוצרך להזהיר עליו אע"פ שהוא אינו באחזותו ולא ישוב עד מות הכהן הגדול לא יסיגו גבולו כי במה יתפרנסו אשתו ובניו...". וראה עוד: בעל הטורים, על אתר. על פירוש הרוקח ראה: י' דן, "פירוש התורה לר' אלעזר מגרמיזא", קרית ספר, נט (תשמ"ד), עמ' 644; ד' אברמס, ספר גימטריאות לר' יהודה החסיד, מהדורת פקסימילה, לוס-אנג'לס תשנ"ח, עמ' 1, הערה 5: "...פירוש התורה שייך כנראה לאחד מתלמידיו..".

חלוקה זו היא השכיחה ביותר ברשימות, אבל קיימות שיטות נוספות. ראה: קצנלנבוגן, שם, עמ' רמב, שקריאת שישי מתחילה בפסוק טו ולא יד, בכתב-יד וירונה 34, וברשימה השנייה של תיקון יששכר. ושישי מתחיל ברשימה הראשונה בתיקון יששכר המיוחס לגאונים, בפרק כ, פסוק טו. ובחומש וילנה תמ"ה, בפרק כ, פסוק י.

ובפרשת "ויצא", ישנן חמש שיטות נוספות, ראה: קצנלנבוגן, שם, עמ' רכח.

תוקן על ידי - ממדבש - 01/09/2003 0:54:04



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-1/9/2003 02:12 לינק ישיר 

הוספה:
מאמרו של רות פורסם לאחרונה שנית בתוך: י' יודלוב-ש"ז הבלין (עורכים), תורתן של גאונים, ירושלים תשנ"ב, ז, עמ' 627-635.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-1/9/2003 02:37 לינק ישיר 

ממדבש,

יישר כוחך


לפי דבריך הרי האב"ע והמפרשים שציינת בפרשת שופטים היו מאוחרים לחלוקת הקרואים ולכן ייתכן שניסו לפרש לפי ההפסקה, כי מתוכן הענין קשורה השגת גבול יוצר לחלוקת הארץ, שאם מפני הצורך בעדות למה לא ימנה כאן גם גזילה, גניבה, עושק, שומרים וכו'?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-1/9/2003 03:06 לינק ישיר 

לא מסתבר שהוא מפרש לפי ההפסקה של איזה חזן, שהחליט להפסיק שם, ולקבוע כך בחלוקתו.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > סדר הפרשות ופרשת הסדרים
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 לדף הבא סך הכל 2 דפים.