בית פורומים עצור כאן חושבים

התחבטות,התפתלות,התפלשות...

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-23/9/2003 09:33 לינק ישיר 
התחבטות,התפתלות,התפלשות...

רוששנה.
כמעט הגעתי לסוף רשימת החובות שלי .
הכנתי תפריט לאוכל ,מזוזות,החזרי ספרים,סליחות וכ'

נישארו לי בקשות הסליחה מהאנשים שקשה לבקש מהם.
מאותם אנשים שפגעתי בהם כדי להשיג מטרות חשובות,אנשים שלא הייתי רגישה בעדם עד הסוף,ויש לי הסברים רציונליים מכאן ועד להודעה חדשה .
איך לבקש מהם סליחה אמיתית.
איך לנווט את הנפש כך שארגיש שזו אכן בקשת סליחה.
אני לא חשה את זה.אני לא מסוגלת ללכת ככה נגד עצמי.
אני מתחבטת בעניין,
מתפתלת עם בקשת הסליחה,
ומתפלשת שוב ברעיון הקמאי שצדיקות היא ממני והלאה לאור נסיבות אלה.
איך פותרים את הדילמה?





דווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-23/9/2003 09:54 לינק ישיר 

התבהרות

אני חושש שהדילמה נובעת מהכוונה לחוש חרטה על מה שאינך חשה באופן טבעי. לא זה העיקר כשרוצים לפתוח שנה חדשה. זה זמן לשחזר ולחשוב מה עשיתי רע ומה עלי לשפר מתוך רצוני להשתפרות, תוך כדי כך, נזכרים בעוולות שעשינו ובאה הנטיה הטבעית לבקש סליחה, בפרט כשברקע המגמה לעשות שינוי כללי ביותר.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/9/2003 10:00 לינק ישיר 

פגעתי.
לא משנה מה הסיבה ועד כמה אני צודקת.
נעשתה פגיעה.
תחושתי הפנימית היא שום התחברות למקום של סליחה שנחוץ לי ממנו.
מה עושים?



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-23/9/2003 10:17 לינק ישיר 

התבהרות

הצבעת על מקרה פרטי של בעיה ידועה ומוכרת.

אנו רגילים להחשיב את האותנטיות של רגשותינו יותר מכל דבר אחר.
מה שבא מן הלב הוא אמיתי. מה שבא מכל מקור אחר, בין מכפיה חיצונית ובין מהבנה שכלית, נתפס כמאולץ ושקרי.
אבל זה לא כך.
אני חוזר: זה לא כך.

מדוע?
מפני שגם בלי להבין ובלי לפרט כיצד בנויה הנפש, אנו יודעים שיש לנו רגשות ויש לנו שכל עם הבנה.
כאשר אנו מבינים משהו בשכל, האם זה פחות אמיתי ממה שאנו מרגישים?
בשום פנים ואופן לא.
אם את מבינה בשכלך שעשית רע, שאת צריכה להתנצל, זה חלק ממך.
זו את באמת, לא פחות, ושמא יותר, ממה שאת מרגישה. שהרי ההרגשה זמנית ומתחלפת, והשכל קבוע (הלוואי...). ועוד, שהשכל קובע את הרגש בעקבות ההתבוננות, כי אחת הדרכים שבה אנו מחנכים את עצמנו היא על ידי שיחה פנימית עם עצמנו, שאינה אלא הפעלת השיקול השכלי כדי לנתב את הרגש.
וידיעת דבר זה עצמו כבר מחוללת חלק מן השינוי הרגשי הנדרש. בשיטת "מלמעלה למטה", אנו מזדהים עם הבנתנו, גם אם הלב מתמרד, ולאט לאט אנו מבססים את ההרגשה גם לגבי מקרה פרטי, גם לגבי פלוני אלמוני שהרגיז אותנו כל כך עד שקשה לנו להביא את עצמנו להצטער על הפגיעה בו, וכל שכן להתנצל.

כמובן, הדברים אינם מיועדים רק לך, כי גם אני ובוודאי כולנו נמצאים באותה סירה המחשבת להישבר.

רק יש לזכור שעיונים בנושא דק זה הם עצמם חלק מתהליך התשובה שאנו חייבים בו.

שנה טובה
וכתיבה וחתימה טובה

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/9/2003 10:37 לינק ישיר 

מצורף קובץ

הרשה לי להביע בתמונה זו את תחושתי לדבריך



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-23/9/2003 19:29 לינק ישיר 

"הרגש הוא אויב החובה" –צחי אבנור


יפה נורא בתיאוריה. הרבה פחות למעשה. ואולי משום שדברים לא מתנהלים באמת כפי שתיארת?
(Nothing right should'nt be so hard, טוב, ג"כ לא עומד במבחן המציאות)
כמה פעמים עבדנו על עצמנו, "סלחנו", היינו בטוחים שזו סליחה שלימה, שלא נשארו שום ספיחים, דיברנו עם הבנאדם שגרם לנו צער (שבגללו פגענו בו אחר כך) כאילו לא אירע דבר, ואז, יום אחד, כשהוא פגע בנו שוב, צצו ועלו מקרים ישנים ושכוחים שהוסיפו הרבה מלח לפגיעה החדשה?


הרבה דיו כבר נשפך בנושא השכל והרגש. גדולים וטובים התחבטו בשאלה מי מהם אותנטי יותר.
עד לפני זמן ממש קצר, חשבתי כמוך, מיימוני. עכשיו כבר אינני בטוחה כל כך.
דמיין את עצמך למשל בתהליך שכלי לכאורה של קבלת החלטות. לפניך שמונה יתרונות לאפשרות א' ורק שבעה לאפשרות ב'. ועכשיו אתה, הרציונליסט המוצהר, בוחר באפשרות א' שנתמכה ברורות על ידי השכל. אך על סמך מה קבעת מהו יתרון ומהו חסרון? אתה תאמר שעשית זאת על סמך בחירות קודמות. אך מה נתן בהתחלה את המשקל לכל "נתון" ?! (עוד מושג מאוד מאוד לא מוחלט. אין עובדות. יש הנחות. וכספקן, אתה מודע לזה[קאנט…]).
אפשר לשאול עוד אלף שאלות בסגנון, נראה לי שבסופו של דבר תבוא ההכרה שמאחורי הכל עומדת נטייה אישית. משו פנימי שקשה מאוד מאוד לקרוא לו בשם שכל.



בכל מקרה, אין ספק שיש תקשורת והשפעה בין השכל והרגש. לשני הכיוונים. ותפקידנו הוא לאשר בשכלנו את החלטות הרגש. (החלטות הרגש! כן! כי רק הוא יכול להכריע. השכל רק יציב כוונים אפשריים. הרגש יכריע!). ובהחלט גם בסיטואציה שהתבהרות מתארת אנחנו צריכים לנסות ולהשפיע על עולם התחושות שלנו. אבל!! וזה אבל ענק. אם הרגש מתנגד, צריכים לטפל ברגש בכלים שנועדו לטפל בו. לא תמיד קול ההגיון הוא הקול שיכול לשכנע את הרגש.



והתבהרות, אולי המילים הבאות הן יריה מהמותן שמחטיאה לגמרי את הסיטואציה שאת שואלת עליה, אבל בכל זאת:
אולי קשה לך לבקש סליחה מאלו שפגעו בך, משום שאת עדיין פגועה מהם, והפגיעות אצלך לא נרפאה משום שלא מצאה לה מקום התבטאות משום שהתכחשת לה? אם כך (ואת זה תוכלי לדעת רק אחרי שתנסי להקשיב לעצמך באמת. לתת לעצמך להכנס לפגיעות. לא לפחד. וגם לא להרגיש בזה אשמה), אולי את יכולה למצוא דרך לפרוק אותה כך שתרגישי אחר כך טוב יותר ? נקיה וטהורה יותר? מה שיתן לך את היכולת לגשת ולבקש סליחה בלי עכבות? אולי עצם ההכרה בזה (למשל) שאת פגועה, יספק את אותה פגיעות?





צר לי על הכתיבה המבולבלת. צר לי שזה בטח נשמע כמו פסיכולוגיה בגרוש. לי, תובנות כאלו עולות הרבה יותר מזה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-23/9/2003 19:37 לינק ישיר 


תמי

זה לא, זה יפה מה שכתבת

(המסר האישי דפוק אצלי, זו הזדמנות להגיד שנה טובה וחתימה טובה, ותמסרי גם לכבשה, לקבל אין לי בעיה)



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/9/2003 19:50 לינק ישיר 

איקה
גמלך! מלאנים של טוב בשנה החדשה.

ואמסור גם לכבשה (ואולי היא גם תראה פה...)




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-23/9/2003 21:45 לינק ישיר 

תמיד לומדת.
נהניתי מדברייך מאוד
יש בהם טעםן רב.
תודה על התייחסותך.
איקה,
ברוכה הכותבת.
שנה טובה לכן בנות
ודש ממש חם לכיבשה.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-23/9/2003 22:03 לינק ישיר 


שנה טובה וחתימה טובה התבהרות.

וסליחה ומחילה על שלא הקדמתי אותך.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/9/2003 02:29 לינק ישיר 




שנה טובה ומתוקה לכולן. לכולם.

שנה שהלוואי ונצליח כולנו להגשים את עצמנו, עם כל הכבוד לצורך בברכות מקוריות יותר.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/9/2003 12:08 לינק ישיר 

התבהרות וכולם,

לפעמים עדיף לא לסלוח מפני שזה יזיק יותר מאשר תועיל הסליחה. לפעמים עדיף לחכות לימים טובים יותר בהם הסליחה תהיה אמיתית.

כאשר אדם נלכד במערבולת, הדרך להחלץ ממנה 'נוגדת' את ההגיון האומר תלחם. כדי להחלץ פשוט צריך לזרום עם המערבולת ולצאת מהשורש שלה. אם מנסים להתנגד מאבדים את הכוחות וטובעים.

כך גם בחיים. כאשר יש סערה רגשית או כל סערה אחרת, אם מנסים ללכת נגדה פעמים רבות 'מתכווצים השרירים' ואין אפשרות לזוז במשך זמן רב בעוד שאם היינו זורמים עם הסערה ולא נלחמים בה, היינו אמנם מוסתים על ידה, אך מיד יכולים לחזור לעצמנו ולהתעשת מפני שלא בזבזנו את כוחנו.

אם אפשר ומתאים אז צריך לבקש סליחה, ואם לא אז אפשר לחכות. אם עושים זאת בטרם עת לעיתים עלולים להכנס לסחרור ולא להיות מסוגלים באמת לסלוח גם בימים הטובים שיגיעו.

לוקח זמן להתרפא.

לכל דבר זמן ועת.

על כל אדם להכיר את עצמו ולדעת מתי עיתו.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/3/2006 09:55 לינק ישיר 

הנני מטמיע כאן אשכול שלי "סליחה ומחילה מה הן?", שלא צלח, ווטו.


ווטו1:

הרש"ר ז"ל הגדיר סליחה כקרובה למושג "צלח" דהיינו שהיא באה על פגיעה קלה מאד שהנטיה הטבעית של הנפגע היא לסבול אותה. כמו אחד שדוחף בלי כוונה, הנטיה הטבעית היא להסכים שימשיך לצלוח בדרכו ולא רוצים ממנו מאומה משום פגיעתו הקלה [ובפרט כאשר מבקש סליחה].

את מחילה הוא הגדיר כקרובה ל"חלל" דהיינו שהיא באה על פגיעה חשובה יותר שכדי לתקנה דרוש להסיר את כל הפגיעה שבמאורע הפוגע מנפש הנפגע כמו יצירת חלל [ואכן לשון מחילה מורה על החלל הנוצר ליצירת מנהרה].


נהוג שבראש השנה [דהיינו כל עשרת ימי הראש] מבקשים סליחה ומחילה ממי שפגעו בו/בה כדי שיוכלו להתכפר [דהיינו להיות הנפש מנוקה מהפגיעה בזולת].

תינח לסליחה שדי בבקשה בלבד שכאמור מדובר בפגיעות כאלו שטבעי לסלוח להן. אבל איך שייך בכלל שתיווצר "מחילה" אצל הנפגע על ידי בקשת הפוגע בלבד [גם אם הבקשה אינה אך מהשפה ולחוץ]?



מיימוני:

וטו

עוררת, כהרגלך, שאלה עמוקה מאד.

בקשת סליחה היא חלק בלתי נפרד מהליך של תשובה. אך הליך זה מה משמעותו?

יתכן שהמשמעות של התשובה היא אך ורק כלפי האדם ששב מחטאיו. כלומר, היא חלה רק בתוך עולמו הנפשי, בתוך הפסיכולוגיה שלו.
אמנם, כאשר מדובר בעבירות שבין אדם לחבירו, אין די באירוע בתוך העולם הנפשי. אפילו הביא אדם כל קרבנות שבעולם לא יתכפר לו עד שיירצה את חברו.
מדוע נאמרה הסתייגות זו? כדי שלא ימשיכו הגזלנים לגזול והמזיקים להזיק, אלא ידעו שעליהם לפצות ולרצות את חבריהם. כי קל יותר לקרוא סליחות מכל הלב כל השנה ולא רק בחודש אלול, מאשר לבקש סליחה פעם אחת ועוד לתת פיצוי למי שגזלנו אותו.
אולם כחלק של הליך התשובה, מצד המבקש, הסכמתו של המוחל להביע את סליחתו אינה טעונה בירור נוסף - אלא אם כן הוא מודע לגודל עוונו, ומבין שעליו לוודא שבאמת ריצה את חברו.
כלומר, מצד נפשו, התועלת הושגה ברגע שהבין שעליו לבקש סליחה, ועשה זאת.
וכן מצאנו, שמי שחטא לחברו צריך לבקש ממנו סליחה עד שלוש פעמים נפרדות. אם עשה כן וחבירו לא מחל לו, פטור.
וכן מבקשים סליחה על קברו של מת, אף על פי שאין המתים יודעים מאומה (כמובן, יהיו שיפרשו זאת אחרת, לשיטתם...).

העולה מדברי הוא שלא גודל החטא קובע, ולא הריצוי והפיוס שחלים, אם חלים, אצל הנפגע - אלא השינוי שחל בעולמו הפנימי של זה שעשה תשובה וההשתדלות לעשות את המוטל עליו, שהינה חלק ממעשה התשובה הפנימי והביטוי שלו.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו


יהוסף:

כאשר ישנה סליחה ומחילה אמיתית, אין צורך לבקש אותה אלא להודיע אותה.

מה זה בכלל סליחה? מה זה מחילה?

אין כוונתי להיכנס להבדל ביניהם, בזאת עסק ווטו. כוונתי לעיקרון המשותף, מה זה לסלוח ולמחול?

הסליחה והמחילה פירושם כך: "איני אותו אדם ביחסי אליך כבאותו זמן שפגעתי בך". אדם נניח דחף את חברו מתוך זלזול וחוסר כבוד לקיומו, אם הוא שם לב שהוא טעה וממילא יחסו אל אותו אדם השתנה, הרי שיש כאן אדם אחר עם היחס המתוקן, ואין עוד מה להקפיד עליו. שהרי הקפידא והכעס הוא תמיד על מרכיב ה"אשם" ולא על עצם הדבר שקרה. אדם שקיבל סטירה מחל לסטירה עצמה על מה שהכאיבה לה מעת שזו עברה, שכן היא כבר אינה. הכעס שלו הוא על היחס המזלזל שהתבטא במתן הסטירה ולא השתנה מאז. מרגע שאדם משנה את יחסו ואף מאזן את זה במתן טובה לעומת הרעה, פועל מחילה וסליחה בשינוי זה.

אלא שאם החבר אינו יודע, עדיין הפגיעה קיימת.

לפי זה, כאשר החבר אומר איני מוחל, כוונת הדברים, איני רואה שינוי יחס שיאזן את מה שקרה, אתה לא מספיק לוקח ללב מה שעשית, וגם אם אינך עלול לעשות זאת שוב, אינך מכיר שמן הראוי שתגמול לי טובה תחת רעה וכיו"ב.

זהו משמעות סליחה ומחילה.

הלוואי ואכן כל בית ישראל חשים שינוי מהותי ביחסם לזולת בליל ראש השנה, ומיידעים את חבריהם על כך, במעמד שווה לגבי כל עוול שעשו. ברור שזה לא כך, ואין לכך משמעות אלא לדברים שדי לנפגע בכך שהפוגע חש שמכבודו לבקש ממנו סליחה ומחילה, ובפרט אם הוא מזכיר את האירוע.

יה"ר שנזכה למחול לעצמנו על חטאנו!



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-3/4/2006 19:41 לינק ישיר 

היות והוקפץ אשכול זה, אמרתי אענה אף אני את חלקי בו.
והנה רעיונות הרש"ר זצ"ל שהביא ווטו, יפים ונאים הם, אלא שלענ"ד הם בגדר דרש רחוק.

לענ"ד הגדרים פשוטים בהרבה:

סלח - קרוב לשורש האב "סלל", והיינו יישור מצב פגוע ופגום. יישור דרך. ליישר את ההדורים.

מחל - ברור ששורשו מלשון "מח", דהיינו "מחה", לנקות את הפגם.

כפר - לכסות, מבית ומחוץ בכופר. אולי דווקא משום שמדובר בעוון כבד שאינו נמחה מיידית ויש צורך תחילה בהסתרת הכעס והעלמת עין.

**
מקובל להשוות את שלוש השורשים לשלוש שורשי החטאים. סליחת חטא, מחילת עוון, וכפרת פשע, לפי דירוג עולה.

וגם בהם הרעיונות מוגדרים להפליא:

חטא - החטאה, שינוי ממנהגו הנכון והטוב של עולם ואדם.

עוון - עיוות, חריגה גדולה יותר.

פשע - מצינו לשון "פשה הנגע", כלומר מצב שבו החטא כבר "מכה שורשים" ומתפשט. ודומה שה"ע" מחזקת את השורש בהיותה אות גרונית.


מקוה שנהניתם.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-14/9/2006 08:35 לינק ישיר 

אכן, מזה זמן רב מטרידה אותי השאלה: איך זה שבמקרים מסויימים קל לי לבקש סליחה, ובמקרים אחרים קשה לי? מה ההבדל בין המקרים?

באשכול זה מצאתי כמה תשובות:

א. ע"פ תמיד_לומדת, המקרים הקלים הם מקרים שבהם פגעתי באדם "חף מפשע", והאשמה שלי ברורה; המקרים הקשים הם מקרים שבהם פגעתי באדם שגם פגע בי.
  [ואני מוסיף: הקושי העיקרי במקרים אלה הוא החשש, שמא העובדה שאני מבקש סליחה, תתפרש כויתור על הזכויות שלי ועל הפיצוי שמגיע לי בעקבות הפגיעה מהצד השני; ושמא הדבר יעודד את אותו אדם לפגוע בי שוב].

ב. ע"פ רוני_גרין, המקרים הקשים הם מקרים שבהם אני נמצא בסערת רגשות שעדיין לא נרגעה;

ג. ע"פ יהוסף, המקרים הקשים הם מקרים שבהם עדיין לא השתניתי, אני עדיין אותו אדם שהייתי בזמן שפגעתי; אילו הייתי מגיע לאותו מצב, הייתי נוהג כך שוב; ולכן בקשת הסליחה אינה אמיתית.





דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-14/9/2006 21:59 לינק ישיר 

שוב חזרה אותה דילמה .
חשבתי שניפטרתי מזה .
שוב  הספקות ,האמת ,הביזיון הצביעות ,החולשה ,העוצמות ,
שוב הכל חוזר כאילו לא קרה כלום .
מתי כבר מפסיקים לשאול על זה  ובטוחים כבר כמו צוק סלע איתן?



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > התחבטות,התפתלות,התפלשות...
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 לדף הבא סך הכל 3 דפים.