הפוך לדף הבית גמ"ח קופונים
בית · פורומים · הרשם · התחברות · פתח ונהל פורום · כניסה למנהלים
בית · פורומים · עצור כאן חושבים · סיפור סבלה של נצבת בת עדיה -אם דוד המלך
שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-14/11/2003 10:27 לינק ישיר 
סיפור סבלה של נצבת בת עדיה -אם דוד המלך



רות המואביה היא אמה של מלכות. בועז הוליד את עובד "ועובד הוליד את ישי וישי הוליד את דוד" (ד/כא)

בועז ורות הם שורשיו של דוד בן ישי. אולם אמו של דוד ששמה איננ נזכר בתנ"ך, היא נצבת בת עדאל, על פי הגמרא (בבא בתרה צ"א ע"א):

"אמיה דדוד נצבת בת עדאל". לא רק אימו זקנתו של דוד סבלה יסורין, אלא אמו מולידתו של דוד סבלה גם היא יסורין וכך אנו מוצאים שהורתו והולדתו של דוד ביסורין.

ב"ילקוט המכירי" לתהלים קי"ח, כ"ב מובא:

"ישי פירש מאשתו שלוש שנים. לאחר שלוש שנים אמר לשפחתו תקני עצמך הלילה כד שתיכנסי אלי בגט שחרור (רצה להכשיר זרעו מפסול מואבי, שעדין היו עוררין על ההלכה 'מואבי ולא מואבית'), הלכה ואמרה לגבירתה.... (הסכימו ביניהן). לערב, כשיאמר לי סגרי הדלת תכנסי את ואני אצא וכך עשתה. עשתה אם דוד עמו הלילה ונתעברה מדוד. בקשו בניה להרגה ואת בנה דוד, אמר להם ישי הניחו לו ויהיה לנו משועבד ורועה צאן.
והיה הדבר טמון עד עשרים ושמונה שנים, כיוון שאמר הקב"ה לשמואל (שמואל א' ט"ז, א) ' לך ואשלחך אל בית ישי הלחמי', אמר לו הקב"ה : קום משחהו כי זה הוא (דוד) . וישי בניו היו עומדים ברתת ואימה. אמרו : לא בא שמואל אלא לבזותנו ולהודיע לישראל שיש לנו בן פסול (ממזר) ואמו של דוד שמחה מבפנים ועצבה מבחוץ (עליו דרשו את הפסוק ' אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה' (כב)

---------------------------------------------

עשרים ושמונה שנה נצרה נצבת בת עדאל את הסוד בלב, סבלה יסורים ובזיון, נחשדה שדוד ממזר, עד שבא שמואל הנביא ופרסם מעשיה עם שפחתה (כמעשה ההחלפה רחל-לאה) וטיהר את זרעה ופירסם צידקותה וכשרותו של דוד.
שמה מעיד עליה- ניצבת - לשון יציבה וחוסן פנימי,עשרים ושמונה שנה היא ובנה מנודים בביתם על לא עוול, ושמרה את סודה עד בואו של שמואל הנביא. בת עד-אל, כביכול הקב"ה מעיד עליה שטהורה היא ובנה כשר, בנו של ישי הצדיק.






דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-14/11/2003 13:16 לינק ישיר 

ראיתי פעם (לא זוכר בשם מי) באותו עניין שמשתמשים במדרש זה לבאר את התנהגותו של ישי אבי דוד כששמואל בא למשוח את אחד מבניו בבית לחם.

כזכור התנהגותו של ישי תמוהה: שמואל מצפה שכל בני ישי יתייצבו כדי לבחור מועמד מתאים וזה אינו רואה לנכון לקרא לדוד להתייצב ונראה כאילו הוא לא מעלה בדעתו שהנער הקטן יכול להיות מתאים ואפילו מסתיר אותו.

י וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שִׁבְעַת בָּנָיו, לִפְנֵי שְׁמוּאֵל; וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-יִשַׁי, לֹא-בָחַר ה' בָּאֵלֶּה. יא וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-יִשַׁי, הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים, וַיֹּאמֶר עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן, וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן; וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-יִשַׁי שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ, כִּי לֹא-נָסֹב עַד-בֹּאוֹ פֹה. יב וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי, עִם-יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי; {פ}

לפי מדרש זה, ישי לא החשיב את דוד לאחד מבניו אלא לממזר שילדה אשתו בזמן שפרש ממנה. כפי שדוד כותב בתהילים (סט ט) מוּזָר, הָיִיתִי לְאֶחָי; וְנָכְרִי, לִבְנֵי אִמִּי. (כזכור ממזר מלשון מום זר)



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-14/11/2003 13:24 לינק ישיר 

לענין זה ראו ברכי יוסף לרבי חיים יוסף דוד אזולאי בעל החיד"א
ברכי יוסף אורח חיים סימן רמ

ד. בני תמורה וכו'. פירש הראב"ד (בעלי הנפש עמ' קכא) וז"ל, מתכוין לערוה ונזדמנה לו אשתו. ויש מפרשים אף בשתי נשיו שמכוין לאחת ונזדמנה לו האחרת. ויש ששואלים לזה הפירוש א"כ יש מן השבטים שהם בני תמורה שהרי יעקב אבינו לרחל נתכוון ונזדמנה לו לאה. י"ל עדיין לא נתנה תורה ולא נאסרו בדוקדוקיה. אי נמי שלא נתעברה בלילה ההוא. אלא אי קשיא הא קשיא מאחר שהוא שוגג והוא סבור שהיא היא המתכוין אליה, למה נקרא מורד ופושע. אלא מחוורתא כלישנא קמא.
ומה שתירץ דעדיין לא נתנה תורה, אכתי מצאה החקירה מקום לנוח בדוד מלך ישראל שאמרו רז"לג דישי נתכוון לשפחתו ונזמדמנה לו אשתו, וכבר פירש הרב עשרה מאמרות (מאמר חקור דין ח"ג ריש פרק י) דכונתו משום ספק מואבי ולא מואבית, וכהוראת הרב ברוך ברזילי כמ"ש מהר"ח אלפאנדארי במוצל מאש סי' ס"ח. ומ"מ יקשה לתירוץ זה וגם לתירוץ שני של הראב"ד, מדוד המלך שהיה אחר מתן תורה הרבה, ונתערבה בעת ההיא.
ולמסקנת הראב"ד שהעיקר כפירוש הראשון דהיינו במתכוון לערוה ונזדמנה לו אשתו, ניחא הכל, דאפשר דישי שחררה. או כמ"ש הרמ"ע שהיה על תנאי ודעתו לקדשה בביאה כדין. אמנם הרא"ש והר"ן (נדרים כ ב) ורש"יד לחד לישנא פירשו אפי' שתי נשיו.
ומה שתירץ הראב"ד ליעקב אבינו בתירוץ שני שלא נתעברה בלילה ההוא קשה דהכתיב (בראשית מט, ג) ראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני אלמא נתעברה בלילה ההוא. והכי אמרינן ביבמות דף ע"ו אטו כ"ע כיעקב דכתיב כחי וראשית אוני שלא ראה קרי מימיו, ע"ש.
ואפשר לדעת רש"י והרא"ש והר"ן דיש חילוק מיעקב אבינו וישי לעלמא, דהא דאיקרו בני תמורה אף שנתכוון לאשתו אחת ובאה לו אחרת היינו משום דפשע, דהי"ל לבדוק ולידע מי היא. אמנם יעקב אבינו כבר מסר סימנים לרחל, ולאה ידעה מרחל, ועשתה לו הסימנים. וגם ישי אבי דוד כתב הרמ"ע במאחר חקור דין ח"ג פ"י שכה עשה ישי דמסר סימנים לשפחתו והיא מסרה סימנים לגבירה, ע"ש. ובכה"ג דכבר היו להם סימנים והטעום, לא הוו בני תמורה, מאחר דעשו את שלהם והשתדלו בסימנים ולא עלתה להם. והרמ"ע שם נתן טעם לזה על פי דרכו, ע"ש. והרב מגן אברהם (ס"ק ט) עמד בזה ותירץ, אך נעלמו ממנו דברי הראב"ד. ואחר זמן רב בא לידי ספר אליה רבה וראיתי לקמן ס' רמ"א (אות ד) שעמד קצת במ"ש, ודבריו דחוקים.
ואחרי כתבי זה ימים רבים בא לידי יד כהה קובץ ישן נושן כתיבת יד על קלף ובו פסקי הלכות מרבוואתא קמאי ומצאתי שם שכתב וז"ל, צריך לכל איש להזהיר לאשתו להיות' זריזה ולשמור עצמה מאד, כי הכל מוטל על האשה לשמור ולעשות כפלים יותר מהאיש, כי ארז"ל (ב"ב יז א) ד' מתו בעטיו של נחש בנימין ישי וכלאב, והנה אמר דוד המע"ה (תהלים נא, ז) הן בעון חוללתי, וכו' ודרז"ל כי אשת ישי שמה הצללפונית, וישי היה שונא אותה, והי"ל לישי פלגש, פעם אחת באה אשתו של ישי במקום הפלגש בלא ידיעת ישי ובאותו הלילה נתעברה וילדה ממנו דוד, ודאי דעת הצללפונית היתה על בעלה וכל רעיוניה. ומחשבת ישי לא היתה עליה כלל, כי היה סבור לבא על פלגשו. וכו' וכן ראיה מיעקב אבינו דכתיב ויהי בבקר והנה היא לאה. הרי שכל הלילה היה סבור יעקב להיות עם רחל. וכן ראיה מיהודה ותמר שלא היה יודע מי היא והיא יודעת שחמיה הוא, ויצאו ממנה בנים צדיקים, עכ"לה. ומ"ש דהצללפונית היתה אשת ישי אמו של דוד המע"ה, הנה בש"ס בתרא דף צ"א אמרו דצללפונית אמיה דשמשון, ואמיה דדוד נצבת בת עדאל.
ערב שבת שלום.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-15/11/2003 19:16 לינק ישיר 


חלמיש

גואל זקנתו של דוד, רות אם המלוכה, מסרב לגאול אותה ואומר:

"אמר, הראשונים לא מתו אלא על ידי שנטלו אותן, ואני הולך ליטלה? חס לי ליטלה, לית אנא מערבב זרעייתי, איני מערב פסולת בבני, ולא היה יודע שכבר נתחדשה הלכה 'עמוני ולא עמונית', 'מואבי ולא מואבית' " (רות"ר ז, ז)

בועז עושה את הדבר בפומבי ( = ברב עם) ובכוונה תחילה. הוא עושה זאת לכבודה של רות – ולא כדי לבייש את ה"גואל" שויתר על זכותו, וחובתו. והוא מקבל את הסכמת הזקנים וכל העם לסלק כל מחשבת עירעור על הנישואין עם רות המואביה. ראויה היא לכולי עלמא לבוא בקהל קדוש. והשופט הנכבד, גדול הדור, הוא המקיים לעיני כל את מצוות היבום, והוא על ידי עצמו, מפרסם את ההלכה "מואבי, ולא מואבית". זהו כבודה של רות, כבוד אשר זכתה לו על ידי מידת החסד שבה.

פרסום ההלכה וההכשר שניתן לרות היה נחוץ מאוד לשעתו ולדורות

והנה עברו ארבעה דורות, ואין ישראל "מקבלים" את החידוש? איך יתכן? מה הסיבה לקושי העורף הזה,? האם זהו חוסר היכולת לשבור מיתוסים ? – שהרי נתחדשה הלכה לגביו, שלא נדבר על זה שכבר בתקופתו של בועז היו בני אדם "סירבו" לקבל את החידוש – וההוכחה לכך היא הזכות/חובה שהיתה לגואל הראשון, והוא פסל אותה על הסף מפני "הדעה הקדומה" שנדבקת כספחת ואינה מרפה מבנ האדם מטבע היותם קשי עורף. שאין בהם חוכמת לב להישמע לשכל.

אם כן נברר מדוע "מואבי ולא מואבית"?
מהר"ל, נצח ישראל", פרק ל"ב

התורה הרחיקה מואבי ועמוני מבא בקהל ישראל, אך התירה מואבית ועמונית ישראל:" ביאור מואבי ולא מואבית...המהר"ל, נצח ישראל", פרק ל"ב

"וכאשר תבין זה תדע, כי עניין עמון ומואב ראוי לזה מצד שהיה עניין בעמון ומואב שלא היה בשאר העובדי גלולים, שהם נולדו מאב שבא על בנותיו, לא כמו כל שאר בני האדם שיש לכל אחד אשה שהיא חמרית גם כן, חלק בבן ומתוך כך אינו הכל מן האיש, וכאשר בא לוט על בנותיו נחשבים טפלים אצל האב והם ג"כ יצאו ממנו, לכך נחשב הכל מן האב.
ותולדות אלו הם נוטים אחר הצורה, כי יש לאיש משפט צורה, ולפיכך נאסרו הזכרים ולא נאסרו הנקבות, כי הזכרים יש להם משפט הצורה, והצורה באומה זו יוצאת מסדר המציאות, כאשר כל האומה הזאת יצא מן האב שבא על בתו, כי הבת בטלה אצל האב וכאילו הכל היה מן אב שהוא זכר, לכך כל האומה הזאת עמון ומואב נמשכים אחר הצורה, והצורה זאת יוצאת מסדר המציאות, כי תולדות אלו אינם כמו אשר סידר השי"ת כאשר בא הכל מן האב אשר נחשב צורה, והוא צורה זרה. ולכך נאסרו הזכרים דווקא ולא הנקבות, כי הזכרים יש להם משפט הצורה, ראוי שיהיו אסורים שהם צורה זרה, שהדבר הזה זר ביותר ולא הנקבות, ומ"מ מוטבע באומה זו כח הצורה ביותר.
אבסל כאשר נטע בריכה זאת בישראל היה עושה פרי חדש והיה עושה שלטון כאשר ראוי אל הצורה, שהיא שולטת, והיה עושה צורה שלימה על כל הוא המשיח שהוא צורה נחשב בישראל"

בתפיסת המהר"ל. כל אדם עשוי מחומר וצורה. החומר הוא הצד הגשמי החומרי, והצורה היא הפרינציפ הרוחני -- {אפשר למצוא בדבריו אנלוגיה = הקבלה ,לתיאור הנפש אצל הרמב"ם בש"פ -- ודע, שזאת הנפש האחת ...כוחותיה, וחלקיה -- היא כחומר, והשכל לה צורה.וכשלא הגיעה לה צורה, - יהיה כאילו מציאות ההכנה שבה לקבל הצורה – מציאות הבל}

"איש" - שיש בו חומר וצורה – הצד הדומיננטי שבו הוא הצורה. הוא המעצב הוא המשפיע
אישה – שיש בנ חומר וצורה - הצד הדומיננטי שבא הוא היותה יותר חומרית מן האיש, והיא מתעצבת על ידו. מן הזיווג שבין איש ואשה נולדים ילדים בנים ובנות כאשר כל אחד מן ההורים תורם לילוד את נקודת העיקר שבו. בנים ובנות כאלה, שבאו מזיווג נורמלי ראויים על ידי גיור לבוא בקהל ישראל.

אולם,עמון מואב שהורתם ולידתם בקשר בלתי נורמטיבי -- היינו אב שבא על בנותיו (לוט ובנותיו), בנותיו אינן לגביו נשים במובן הנורמטיבי של המילה, כיון שהן בנותיו, הן טפלות לו. יוצא מכאן שהולדת עמון ומואב נוצרו באופן דומיננטי על ידי לוט ונושא הצורה הוא העיקר, שכן בנותיו של לוט אינן כאשר סידר ה' איש+אישה, אלא כאן היה איש+בתו, וזה נחשב צורה זרה, בלתי נורמטיבית.

לפיכך הבנים מואבים ועמונים אינם יכולים להטמע בקהל ישראל כי הם צורה זרה בלתי נורמטיבית ולא ניתנת לתיקון.
אבל, מואבית , ועמונית, הנשים, כיון שהיסוד החומרי שלהן הוא הדומיננטי -- הן ניתנות לעיצוב מחדש על ידי נישואין לישראל.
הן ראויות לבוא בקהל מצד בריאתן כנשים – שהן חומריות המצפות לעיצובן על ידי בני זוגן

הנישואין בין בת מואב לבן ישראל הם שהביאו לעולם פרי חדש. הן מיזגו בישראל את יסוד הצורה השלטת והמוציאה מקירבה שלטון ומלכות משיח. רות נישאה לבועז מיהודה ילדה את עובד שהוליד את ישי שהוליד את דוד משיח ה'





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-15/11/2003 19:47 לינק ישיר 

איך אתה מבין שלא קיבלו להלכה
הרי ניצבת היתה אשת ישי בחופ"ק כדת משה וישראל
והיו לדוד אחים.
נכון שדוד לא היה המעודף בבני ישי ראה מדרש תנאים דברים:
מדרש תנאים לדברים פרק א

שמואל כשאמר לו שאול הגידה נא [לי] איזה בית הרואה (שמואל א' ט' י"ח) היה צריך לומר מה אתם מבקשין אני אומר לכם איכן הוא אלא נתגאה ואמר אנכי הרואה אמר לו הקב"ה אתה הרואה אף אני אראך שאין אתה רואה אימתי הראהו בשעה שאמר לו (שמואל א' ט"ז א') מלא קרנך שמן ולך ואשלחך אל יישי בית הלחמי כיון שבא אל יישי העביר לפניו אליאב וראה אותו בחור התחיל משבחו ואומר אך נגד ה' משיחו אמר לו הקב"ה לא כך אמרת אנכי הראה אל תביט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו העביר לפני כולן והוא אומר לו לא בחר ה' באלה לבסוף ויאמר שמואל אל יישי התמו הנערים ויאמר עוד שאר הקטן וכי קטן היה והלא אלי הוא הקטן שנ' (דה"י א' ב' ט"ו) אצם הששי דוד השביעי ולמה נקרא קטן שהיה מאוס בעיני אביו מפני שכשהיה קטן היה מתנבא ואומר עתיד אני להחריב את מקומות פלשתים ולהרוג מהן אדם גדול ושמו גלית ועתיד אני לבנות בית המקדש מה עשה בו אביו הניחו לרעות את הצאן אמר לו שמואל שלחה וקחנו: וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי התחיל שמואל מזלזל בו מיד קצף עליו הקב"ה ואמר לו קום משחהו כי זה הוא קום בגערה אמר לו קום מלפניו משיחי עומד ואתה יושב וכשמלך מהוא אומר (תהלי' קי"ח כ"ב) אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה:



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-15/11/2003 19:56 לינק ישיר 


חלמיש,

לא הבנתי, ואני גם לא מבינה, למה ניצבת היתה צריכה לסבול, שהרי מלכתחילה לא היה לישי סיבה לחשוש מפסול מואבי!

שהרי בועז "חידש" מואבי ולא מואבית!




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-15/11/2003 23:14 לינק ישיר 

ועוד דבר חלמיש

הרי בזה שפרש ממנה , מניצבת, במשך שלוש שנים, הרי בכך חטא לה ולהשם, הוא לא קיים את חלקו בהתחייבות על הכתובה וכל טכס הקידושין, הוא לא עמד בהתחייבותו לספק לה עונתה. ועברה גוררת עברה...
אז איך אומרים? הרצחת וגם ירשת? לא תבעה אותו על הזילזול בה, ולא פרסמה את דבר פרישתו ממנה,היא גילתה את זממו, מנעה ממנו חטא נוסף, מצאה דרך ל"העביר" את כאבה בדרך הכי טובה שיכולה להיות, ועוד בסופו של דבר שילמה על כך שנחשדה,על כי הילד איננו ממנו, מבעלה ישי, הוא ממזר!.

ויוצא מזה שההתיחסות אליה היתה כאל סוטה, בוגדת, שנעשה עימה חסד, ולא מגרשים אותה. היא עוד צריכה לומר: תודה רבה!. נצרה את הסוד בלבה, כדי לא להלבין פני בעלה/אשה.

מזכיר מישהי? ...סבלה בשל כך עשרים ושמונה שנים, זה לא עניין של מה בכך, תסכים איתי?

ישנם עוד הרבה דוגמאות בסיפורי התורה, והגמרא, על גברים שנהגו בדרך דומה, אחת הדוגמאות היא סיפורו של ר' חייא בר אשי,שחשב שבזה שיחליט להתעלם מצרכיו המיניים, יפרוש, ובזה יתקרב לעבודת השם,ויתקן את עצמו.והסיפורים כולם מסתיימים בזה שיצרם של אותם שבחרו לפרוש,גובר עליהם, וסיפור פרישתם נגמר הטרגדיה נוראה.
המסקנה: לשמור להקפיד על מצוות התורה כמו שהם, לא לנטות לשום צד,אין התאמות אינדיוידואליות, שהרי הם אמרו: "אל תאמן בעצמך עד יום מותך!" (אבות)

וכאן באמת מגיעים לזה ש"הנטייה החסידית הכובשת" שאנשים נמשכים אליה גם בגלל הסיבה שאפשר לשחק עם המצוות ולהתאימן למבנה האישיות של המאמין. לדעתי זה גרם להתדרדרות והשחתה במצב היהדות בימינו.




תוקן על ידי - איקה - 16/11/2003 0:09:36



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > סיפור סבלה של נצבת בת עדיה -אם דוד המלך
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר