בית פורומים בחדרי חרדים

המיליונר אבי כץ בהצופה

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-13/2/2004 11:31 לינק ישיר 
המיליונר אבי כץ בהצופה

"אם יתקשר אלי מישהו מבני ברק שהכרתי פעם ויבקש תמיכה, לא אתן לו אגורה שחוקה"
חבל. דוקא רציתי להתקשר.



דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-15/2/2004 11:29 לינק ישיר 

נראה לך מוזר שהוא לא רוצה לעזור

תקרא את הכתבה לאט לאט תבין איזה חיים היו לו

בתור ילד בבני ברק



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-15/2/2004 12:46 לינק ישיר 

המאמר המלא:

מיליונר, עם שליחות

זהו סיפור חייו של אבי כץ, שיכול היה לשמש חומר לטלנובלה רווית דמעות ורייטינג. זהו סיפור סינדרלה עם כל הקלישאות המתבקשות, כולל הסוף הטוב. סיפורו של ילד עני, יתום ודחוי, מבני ברק, שמחוסר כל ודלות איומה הפך למיליונר שגר בדירה מפוארת ברעננה ונוסע במרצדס. בגיל 41 הוא עורך עם עצמו חשבון נפש. מצד אחד, הוא נהנה מהיותו איש עסקים מצליח המגלגל מיליונים, ומצד שני, חש אשמה על כך שלא הפך להיות ראש ישיבה כריזמטי ומוביל. מצד אחד, הוא נמשך לאידיאל עולם התורה החרדי, ומצד שני, מאמין בדרך התורה והעבודה

אחד הדברים הבולטים כשפוגשים באבי כץ לראשונה הוא גובהו. אדם המיתמר לגובה של כמעט שני מטר בולט מיד בשטח. אבי כץ טרם החליט, כמו בדברים אחרים, אם העובדה שגובהו מושך תשומת לב מוצאת חן בעיניו, או לא. בגיל 41 מתבטא אצלו משבר גיל ה-40 המפורסם בסכסוך פנימי וכוחות מנוגדים הפועלים בתוכו וטורדים את מנוחתו. מצד אחד, הוא נהנה מהיותו איש עסקים מצליח המגלגל מיליונים, ומצד שני, חש אשמה על כך שלא הפך להיות ראש ישיבה כריזמטי ומוביל, כפי שתמיד חלם. מצד אחד, הוא נמשך לאידיאל עולם התורה החרדי, ומצד שני, מאמין בדרך התורה והעבודה. בתחום העסקים, מצד אחד, הוא חש שאומנם הצליח בדרכו, אך מצד שני, הוא חש תחושת פספוס קשה, וחושב שאיחר את הרכבת העיסקית בעשר שנים.
סיפור חייו של כץ יכול היה לשמש חומר לטלנובלה רווית דמעות ורייטינג. זהו סיפור סינדרלה עם כל הקלישאות המתבקשות, כולל הסוף הטוב. סיפורו של ילד עני, יתום ודחוי, מבני ברק, שמחוסר כל ודלות איומה הפך למיליונר שגר בדירה מפוארת ברעננה ונוסע במרצדס. כיום, כשכץ יכול להשיג כל צעצוע שיחפוץ, הוא נזכר בילד הקטן שהיה פעם בבני ברק. "בשביל לקבל כדורגל היינו צריכים לחכות לליל הסדר שהתקיים אצל הדוד העשיר", הוא משחזר, "הייתי מביט כל הזמן בעיניים עצובות על כל הילדים שהיו משחקים בצעצועים. לנו בקושי היה כסף ללחם". הוא מחייך ואומר: "עצם העובדה שכל ילד יכול לקנות אצלנו בובה במחיר זול, עושה אותי שמח. לפחות בזה עשיתי משהו בעולמו של הקדוש ברוך הוא".

ילדות קשה בבני ברק

כיום אבי כץ מסתכל אחורה בזעם על ילדותו ברחובות בני ברק, לא שוכח ולא סולח. אף שעברו כבר מעל 30 שנה, העלבון והכאב שהנחילה לו החברה החרדית עדיין צרובים בלבו. "אם היום יתקשר אלי מישהו שהכרתי פעם בבני ברק ויבקש ממני עזרה, הוא יכול לבקש עד מחר. אני לא אתן לו אגורה שחוקה", הוא אומר בכעס. בגיל 6 נפטר אביו ממחלה קשה, שגזלה כסף רב ממשפחתו לצורך הטיפולים. אמו, שהייתה חולה שנים רבות, נאלצה לטפל בו ובאחיו היתומים.
"הכי גרוע זה לגדול בבני ברק כילד יתום. בשנים האלו אף אחד מהחברים של אבי לא התעניין בי, לא לקח אותי לבית הכנסת, לא דאג לערוך קידוש בביתנו. הפכנו למוקצים מחמת מיאוס", הוא מציין.
משפחת כץ בתחילת דרכה היתה משפחה בורגנית-חרדית שחיה ברווחה יחסית בבני ברק. אביו היה קבלן מצליח, ואמו עקרת-בית שהתמסרה לגידול חמשת ילדיה, ולצדה עבדו בבית עוזרות ומטפלות. "לאחר שאבא מת גם המעט שהיה נפוץ לכל רוח. הייתי בן שש-שבע, לא היה מה לאכול, מה ללבוש. המטפלות והעוזרות פוטרו, ואמא בעצמה החלה לנקות בתים זרים. אתה יכול לתאר לעצמך כמה גדול היה השוק הנפשי שלה, וזה אף השפיע לדעתי על מחלתה בהמשך חייה. כילד קטן אני זוכר את הבושה כשהייתי לוקח את הצ'ק מהדואר, פעם בחודש. התקיימנו מהפרוטות שהרוויחה ומכספי הביטוח הלאומי. האוכל היה במשורה. הלחם היה המצרך הנפוץ בבית. אמא מרחה לי אותו בחמאה, כי הייתי רזה. לאחי, שהיה שמן, היא מרחה אותו במעט מרגרינה. הכול חושב לפרטי-פרטים. לשבת אמא בישלה לנו עוף עם תפוחי-אדמה. ערב קודם, בליל שבת, הסתפקנו בשתיית הנוזל של העוף. לא היינו עצובים, לא חשבנו שזה נורא כל-כך".
כץ שמאס באווירה החונקת של בני ברק החליט באופן בלתי מודע לסגור את עצמו במשך שנות נעוריו בישיבות חרדיות שחורות. על מנת לברוח מהמצב הקשה ומהדיכאון בביתו הוא התמכר לספרי התורה, אותם למד במשך 18 שעות ביום, ללא הפוגה. העולם החיצוני מבחינתו לא היה קיים לא מוזיקה, לא תנועת נוער, לא חברים, לא ספרים. העולם החל ונגמר בדף הגמרא היומי. "בחברה החרדית יש אימרה ידועה, שאלף נכנסים לישיבה, אבל רק אחד נשאר .כלומר, בונים על מאסה גדולה של לומדים, שמהם רק בודדים באמת הופכים לגדולי תורה. הרב שלי טען, שאני האחד שבגללו לומדים רבים, ואני אהפוך לראש ישיבה גדול. לא רציתי לשמוע לו".

המרד בחברה החרדית

למרות הבטחות רבניו, גמלה בלבו של כץ ההחלטה להתגייס לצה"ל, החלטה אמיצה וקשה לנער חרדי. "היה לי ברור שאני לא רוצה להישאר כל החיים בישיבה. רציתי לפרוץ החוצה. קצת נמאס לי", הוא מסביר.
מלווה בראש הישיבה הזועם על תלמידו הסורר, פסע אבי כץ, בחור ישיבה צעיר בן 17, בצעדים בוטחים לביתו של הרב שך, האורים והתומים של עולם התורה האשכנזי. כשנכנסו אל ביתו של הרב שך, נדהם אבי כץ למראה ביתו. דירה צנועה, סגפנית, מיטת ברזל חורקת בצד, ספרייה עשויה מקרשים ועמוסה להתפקע, ובקצה החדר עומד הרב שך, נמוך מכפי שדימה אותו, לומד בעמידה, עיניו נפקחות ונסגרות חלופות במבט חודר על "מסכת כתובות". רבו של כץ סיפר לרב שך על הדילמה, והרב שך נענע בראשו ואמר בעברית ליטאית, "מה יש לבויחער להגיד?". כץ, בחוצפה של בחור בן 17, אמר לרב שך שאינו רוצה להמית עצמו באוהלה של תורה, אלא בשדה הקרב. הרב שך המופתע ציווה על ראש הישיבה "אל תשברו את הבחור!!!". לאחר הסכמתו של הרב שך, דרכו של כץ היתה סלולה לעבר צה"ל. "היום קצת חבל לי שלא נשארתי בעולם הישיבה", מהרהר אבי כץ, "אני מאמין שיכולתי להיות ראש ישיבה. זה עדיין כואב לי. זה לא מאוחר, נכון, אבל קצת קשה כיום פתאום לחזור לישיבה". בינתיים הוא מסתפק בשיעור אותו הוא מעביר לקהילה הדתית "רעות" ברעננה, ובשיעור בקיבוץ החילוני ניר אליהו אודות בסיס מחשבת ישראל. אך זה רחוק מאוד מלספק את צרכיו הרוחניים של כץ, שאומר "יכולתי להגיע הרבה יותר רחוק".

מפגש עם הציונות הדתית

לאחר פרידתו ממסגרת הישיבה החרדית החונקת חש כץ בירידה רוחנית קשה. "פרקתי מעצמי משא לא רלוונטי של העולם החרדי, וחשתי מרוקן. הייתי מדוכדך והחלטתי ללכת לישיבת הסדר". השינוי גם כלל מעבר מהלבוש החרדי המסורתי לג'ינס וטריקו, ומכיפה שחורה לכיפה סרוגה, אף שבהתחלה גם צבעה היה שחור.
כץ בחר ב"ישיבת ימית", ישיבת הסדר שבראשה עמד הרב יעקב אריאל ("הוא גאון שלא הגיע למיצוי יכולותיו", אומר כץ), כיום אחד מרבניה הבולטים של הציונות הדתית. "ההסדר היה אז ממש בתחילתו. בתור מישהו שבא מהחברה החרדית, לא התרשמתי במיוחד. האמנתי בתורה ובשירות צבאי כאידיאל, אך המציאות היתה כמובן אפורה. גם מהח'ברה הדתיים לא התרשמתי במיוחד. הם לא נראו לי איזה אלים. די בינוניים, ממש לא מה שחשבתי. בתחום לימוד הגמרא אכלתי אותם בלי מלח".
תקופת שירותו בהסדר היתה עמוסת אירועים וצמתים מרכזיים בתולדות ישראל. ביניהם חורבן ימית ומלחמת שלום הגליל. בגיל 21, בהיותו בשירות צבאי ברמת הגולן, ישב עם חבריו והביט בחורבן ימית ובחורבן ישיבת ההסדר שבה. "אני לא זוכר את זה כטראומה דווקא. חלק לקחו את זה קשה מאוד, אני לא. איני מצליח להתחבר לנופים, בתים ואבנים. ההתייחסות שלי היסטורית. אני יודע ש-50 שנה זה בסך הכל פסוק בספר שופטים. אז כדאי להכניס דברים לפרופורציה", הוא מציע.
את הקשר הסופי לחברה הדתית קשר כשהתחתן, בגיל 22, עם טלי דינר מעפרה, שהשתייכה למשפחה שנחשבה לשורשית בציונות הדתית. הקשר ביניהם החל כאשר בחתונה של אחד מבחורי ישיבת ימית הבחין כץ בבחורה נאה שישבה באחד השולחנות הסמוכים. לאחר שבירר אודותיה עם חבריו, החל לחזר אחריה. "לא נפגשנו למען האמת הרבה", הוא נזכר, "טלי גרה בעפרה. משפחתה, דינר, היא ממקימי עפרה. אחרי 3 חודשים התארסנו, ולאחר עוד 3 חודשים התחתנו. כך שאפשר לומר שמעולם לא יצאתי לבליינד דייטים. אמא שלי אמרה שמי שרוצה להתחתן, מתחתן. השאר סתם תירוצים". אשתו כיום עוסקת בגידול חמשת ילדיהם חגית, 19, הלומדת באולפנת "צביה", רות, 15, דבורה, 10, משה, 6, ויהודה בן ה-4 חודשים.
אבי, אב גאה, מעיד על עצמו שעל אף סדר יום עמוס בעסקים, הוא מקדיש את מיטב זמנו לילדים.
"אם יש סדר יום מסודר ודייקנות, אפשר לעשות הכל. אז אני מקריב למען ילדי לא רואה טלוויזיה, לא קורא עיתונים. אין לי אף ילד שיוכל להגיד לי שלא קיבל את מלוא תשומת הלב".

אבי כץ נכנס לעסקים

מי שמביט בכץ מהצד יתקשה להאמין שמדובר באיש עסקים שמגלגל מיליוני דולרים. בחולצה לבנה של שבת, במשקפיים עגולות, ובפה שמפיק אימרות שפר של חז"ל וציטוטים מהתנ"ך, הוא נראה יותר כמו גבאי בית כנסת צנוע, או חבר במקהלת חזנות דתית. הפוזה של איש עסקים עם הסיגר בפה רחוקה ממנו. הוא גם מעיד על עצמו שהוא מתנזר כמעט מארוחות פאר ומטיולים נוצצים בחו"ל. "האסטרטגיה שלי היא הפשטות", הוא מסביר, "נראה פשוט לכאורה אבל בעצם די מתוחכם. זה מה שהמתחרים שלי לא הבינו".
בגיל 26 החליט אבי כץ להיכנס לתחום העסקים. "ביחד עם עוד בחור, קנינו סטוק של חולצות השייכות למשטרה. היה מכרז וזכינו בו. ככה דברים התגלגלו. הלך לנו פשוט מצוין. עשינו 100 מיליון שקל בשנת 1990. ממש היינו על הגל. אבל אז באה הנפילה הגדולה".
כשנראה היה שהדברים מסתדרים, נחתה על ראשו מכה קשה, שממנה רבים לא מתאוששים. ב-1991, בהיותו בן 28, הוא נפל קורבן לתרגיל עוקץ של חנות צעצועים איטלקית שניצלה את איש העסקים הצעיר וחסר הניסיון. תמורת סחורה עבורה שילם מיליון דולר, קיבל סחורה בשווי 300 אלף דולר בלבד. עסקיו קרסו בין-לילה והוא נותר חייב 700 אלף דולר לבנקים ישראליים, בעיקר לבנק המזרחי, ולאנשים פרטיים.
כץ ההמום והשבור, באותה עת כבר נשוי עם שני ילדים, חש שהשמיים נפלו עליו. "אתה עומד בחוסר כל מול אישה ושני ילדים, אתה מאבד הכל. הייתי צריך להתמודד גם עם בנקים ואנשים טובים שהלוו לי כסף, וגילו יום אחד שההמחאות שנתנו לי לא שוות כלום. הרגשתי כמו נוכל. לא יכולתי להסתכל להם בעיניים.
"היו לי שלוש אפשרויות להתאבד, לעזוב את הארץ, או להישאר ולהתמודד. העדפתי להתמודד. אמונתי באלוקים התחזקה. הבנתי שאולי הייתי חמדן מדי, אולי ביקשתי יותר מדי".
על מנת לשרוד מכר כץ את כל חסכונותיו, כולל הדירה בבני ברק בה התגורר. "את כל הכספים העברתי לאחי שמואל, שמגיל שש אנחנו צועדים יד ביד. הוא קנה את הצ'קים שלי. גם הבנקים למזלי הלכו לקראתי".
כץ הצליח לבסוף להיפטר מחובותיו במאמצים רבים, השתקם כלכלית, ולאחר מכן פתח עם שותפו, רונן לוי, חנות צעצועים בשם "כפר שעשועים", שהיום מונה 64 חנויות ושולטת על שליש ממסחר השעשועים בארץ. שנה לאחר מכן, ב-95' הצטרפה לכפר השעשועים קבוצת אנשי עסקים מדרום אפריקה, שבראשה עמד הרולד זקס. לאחר חתימת העיסקה נשם כץ לרווחה, והבין שהשנים הרעות בהחלט חלפו מאחוריו וניתן להביט קדימה בתקווה ובאופטימיות. ב-96' אף הקים את רשת "הכל בדולר", לאחר מכן את רשת "פיפו" העוסקת בבגדי ילדים, נוער ותינוקות, ורשת "ששת".
המהפך הגדול והמשמעותי אירע ב-2002, כשאיש העסקים בני גאון השקיע 25 מיליון שקל בקניית מחצית ממניות קבוצת "כפר השעשועים", והפך לשותפו של אבי כץ. במשך חודשים בדקו אנשי בני גאון את העיסקה, הציצו בניירותיו של כץ המתוח, ערכו חישובים, והחליטו להיכנס לעיסקה. "גאון ואנשיו ראו את הנתונים המספריים, את האנשים שמאחוריהם, וגם את החזון, אני מקווה שזו עוד לא מילה גסה בימינו. הם ראו שב-2001 מכרו כל חנויות הרשת שלנו ב-300 מיליון שקל. הם ראו שכל 160 החנויות שלנו מופעלות ממטה מרכזי מיוחד, יעיל ומתוחכם מאין כמוהו, המעסיק 20 עובדים בלבד. הם הבינו שהמטה הזה מסוגל להפעיל בקלות רשתות-צריכה נוספות, עם מחזור כולל של מיליארד שקל".
כץ מביט לאחור ומציין שזו הייתה אחת ההחלטות הטובות ביותר שקיבל בחייו העיסקיים. "אפרוח לא יכול לראות את הביצה מבחוץ, וכל אחד הוא במידה רבה אפרוח כזה. אנחנו זקוקים למישהו שיראה אותנו מבחוץ. ידענו שכדי לחשוב יותר גדול וכדי לממש את שאיפותינו ולהתקדם, אנחנו צריכים שותף מהליגה הלאומית, שיש לו הרבה כסף וגיבוי אם שוב פעם ניפול. רצינו מישהו בר-סמכא שמבין יותר מאתנו, שיאמר לנו שמה שאנחנו עושים נכון, או לחלופין יתקן אותנו. כמה שאתה עולה יותר גבוה, הגובה יותר מפחיד, ואתה רוצה יותר ביטחון".

כפייה חילונית

אחד האנשים שמרגיזים ביותר את כץ הוא דווקא איש עסקים דתי מצליח, מבעלי 'קניון ארנה', שדרכיהם נפרדו על שאלת מיליון הדולר בארץ האם לפתוח חנויות בשבת, או לא? "אירגנו פורום של בעלי רשתות קמעונאיות, וכשהסתמנה הצלחה, נפתח 'קניון ארנה' בשבת. אחרי שפתחו את הקניון הזה, נפתחו פתאום עוד כמה קניונים נוספים. הטיעון ש'קניון ארנה' מצליח הוא מטופש. הרי אם הקניון פתוח בשבת וכל הרצליה סגורה, ברור שכולם יקנו שם. אבל אם יפתחו את כל הרצליה, אתה תראה ש'קניון ארנה' יהיה ריק ושומם כמו שהוא כל השבוע", טוען כץ, שמשתדל לפעול נגד פתיחת בתי עסק בשבת, דבר שלטענתו פוגע בו קשות מבחינה כלכלית בתור איש עסקים דתי.
"אני עובר מול שפיים ובא לי להקיא. אני לא מבין איך בנאדם דתי נכנס לחנויות כמו 'טויס אר אס'. אני משתגע! הרי אתה יהודי דתי, אז איך אתה דורך על כל מה שיקר לך? צריכה לקום תנועה. כל חילוני שאתה מדבר אתו מבין עד כמה המצב אבסורדי. זה לא קשור לדת. מה, האם זו התרבות החילונית? קניונים?", הוא מרים את קולו ומשחרר עוד עקיצה לכיוון קניון 'ארנה'. "אם תסתכל טוב, תראה בכניסה לקניון 'ארנה' שלט וירטואלי גדול שאומר 'לא מתקבלים לעבודה יהודים דתיים'. זו כפייה חילונית. שלחנו פעם בנאדם מקצועי לחלוטין משלנו ולא קיבלו אותו לעבודה בגלל שהוא בא עם כיפה. שלחנו אותו לסניף אחר בלי כיפה, וקיבלו אותו בלי בעיות. זה מבחינתי אומר הכל".
כץ מאמין שבסוף הקניונים ייסגרו בשבת. "אם לא תקום תנועה שתסגור את הקניונים, המצב רק יחמיר. אבל יש אלוקים שמנהל את העולם ולא יזניח את יראיו. יש דברים יותר משפיעים מאהוד אולמרט".
אתה מרגיש שאתה מייצג באמצעות החנות את הציבור הדתי, או אתה רואה את עצמך כאדם פרטי?
"אתה זוכר שבצבא אומרים 'דתי בשבת מקלל?'. אז צריך לדעת שלאדם ברחוב יש ציפייה מחובש כיפה. העסק שלנו בהחלט מייצג את הציבור הדתי ואני בהחלט לא רואה את עצמי רק כאדם פרטי, אלא כאדם שיש לו שליחות. בכלל, בקבוצת ההשקעות שלי יש הרבה דתיים, כך שבהחלט ניתן לדבר על אוריינטציה דתית ברורה. גם יש לנו לקוחות רבים דתיים ואני גאה בהם. בהחלט הצלחתי".
אתה יודע, קשה לומר שאתה אדם צנוע.
"או, אתה צריך לעשות הבדלה. אין לי ענווה מזויפת, זה כל השוני. אני אומר את האמת, לא פחות ולא יותר".
גם הבעת רגשות זה לא הצד החזק שלך.
"יש בפרקי אבות משפט שאומר 'קנה לך חבר'. חבר זה רגש, נכון? אבל התנא אומר קנה לך, כלומר גם עניין פרקטי, וזה חלק מהחיים".
בסוף הראיון אבי כץ מביט בשעון, מפהק, מוריד את המשקפיים ואומר פתאום בשקט "הצער הכי גדול שהיה לי קרה בעת הברית לבן שלי לפני 4 חודשים. פתאום באמצע כל השמחה נזכרתי באמי, שהערצתי אותה כל כך, שנפטרה לא מזמן. כך שבסופו של יום, אחרי כל הכסף והפוזה של איש עסקים ומכונית מפוארת, מי שמצליח והוריו לא רואים ושמחים אתו, זה כואב. זו המנה האחרונה בסעודה של ההצלחה, ובלעדיה בעצם אין להצלחה כמעט כל טעם, וגם אם ישנו, הוא די מר. כך שאני יודע תמיד שהכל בעצם יחסי, וצריך תמיד לזכור שיש מישהו למעלה שגדול ממך. ואני אדם בעל אמונה חזקה מאוד".

http://www.hazofe.co.il/web/katava6.asp?Modul=24&id=10496&Word=&gilayon=1027&mador=



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > בחדרי חרדים > המיליונר אבי כץ בהצופה
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר