בית פורומים בחדרי חרדים

הבת המזמרת של קרליבך\מקור ראשון

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-11/4/2004 17:55 לינק ישיר 
הבת המזמרת של קרליבך\מקור ראשון
מצורף קובץ

כתבה מרתקת לטעמי...

הביאו כבר?:


הבת המזמרת של קרליבך


נשמה, בתו של הרב שלמה קרליבך, עזבה בגיל 18 את הקולג' והצטרפה למסע ההופעות של אביה. לאחר מותו הפתאומי החליטה להמשיך ולהופיע, אבל עד שביקרה בישראל והשתטחה על קברו העסק לא התרומם כמו שצריך. מאז אותו ביקור העניינים חזרו למסלולם. קרליבך עובדת כבר על האלבום הרביעי, צופה בהנאה על ריבוי המניינים שמתפללים בסגנון שאביה חיבר, ואפילו התחתנה עם מישהו לא עשיר, בניגוד להמלצת סבתהּ



מאת:אתי אלבוים
9 באפריל 2004, י"ח בניסן תשס"ד



עשר שנים חלפו מאז ניצבה נשמה קרליבך מול לוח ההופעות הצפוף לשנה מראש שהכין אביה, הרב שלמה קרליבך, לפני מותו. בתום מסע הופעות משותף, שנמשך עשרה חודשים, נפטר קרליבך בפתאומיות והיא נותרה כואבת ומבולבלת, מבלי לדעת האם עליה לקיים את ההופעות או לבטלן. לבסוף היא החליטה להמשיך את החיים כפי שתוכננו, אבל זה היה שונה. היא הרגישה בודדה ואבודה על הבמה ללא אביה. אחרי הרבה טלטלות היא חזרה לדרך המלך וכיום, בגיל 29 ועם בעל טרי, היא מרגישה שמצאה את עצמה ומרגישה מאושרת ובעיקר מבורכת.

יום יפה דוחה לימודים
חייהם של בני משפחת קרליבך התנהלו בארצות הברית ובקנדה, בשילוב גיחות רבות לארץ, שבמהלכן גרו בביתם במבוא-מודיעין. נשמה נולדה בניו-יורק וגדלה בטורונטו שבקנדה. "אמי גרה בקנדה עד היום, אבי תמיד הסתובב בעולם, ולי היה מאז ומעולם קשר טוב עם ניו-יורק, לכן עברתי לגור בעיר לפני שש שנים", מספרת קרליבך שביקרה לאחרונה בישראל לרגל מסע הופעות. "אנשים רבים בטוחים שאבי בחר את שמי, אבל מי שנתנה לי את השם היתה דווקא אמי. השם המלא הוא 'נשמה טהורה שלוחה אסתר'. אמא שלי מספרת שכאשר נולדתי הייתי תינוקת בעלת תווי פנים ברורים והרופאים אמרו לה: 'איזו נשמה'. כך היא קיבלה את הרעיון לקרוא לי נשמה טהורה. אבי הוסיף את השם 'שלוחה' לזכר אביו נפתלי ואת השם 'אסתר' לזכר דודתי. גם לאחותי היחידה, הצעירה ממני בשנתיים, יש שם מיוחד. היא נולדה בפרשת נדרים ושמה הוא 'חנה נדרה אומרה נפשי'. כולנו קוראים לה 'דרי', והיא צלמת וציירת ואינה מתעסקת במוזיקה".
איך היה לגדול בצל של אבא כמו שלך?
"אבי נפטר בגיל 69, ואני זכיתי להכירו במשך 19 שנים. מעולם לא הרגשתי שאני חיה בצלו. חיי תמיד היו מלאים באושר ובשמחה ובעבורי הוא היה החבר הטוב ביותר. הוא לא היה זה שמקפיד על המשמעת בבית. בכל פעם שהוא היה מגיע, התחושה היתה כאילו זו מסיבה גדולה. הוא היה מסוגל לומר לאמי שיש בחוץ יום יפה, ולשכנע אותה לוותר על הליכתנו לבית הספר. פעם לפני מבחן גדול אבא הגיע לכיתה עם הגיטרה וניגן לפני התלמידים. המורה איבדה את סבלנותה וביקשה ממנו: 'נו, שלמה, יש מבחן'.
"אבא היה האדם השמח והמדהים ביותר שהכרתי. כשהייתי קטנה אהבתי אותו כל כך, עד שלא היה לי מקום בלבי לשום דבר אחר. שוחחנו בטלפון בכל יום, מכל מקום בעולם. אנשים שעבדו אתו מספרים לי שזו היתה תופעה מוכרת, שבאמצע הקונצרט הוא היה נזכר שהוא צריך להתקשר לנשמה".
נהגת לצפות בו בהופעות?
"בוודאי, פעמים רבות. אך הוא היה מופיע ברחבי העולם ואני נאלצתי ללכת לבית הספר. ובכל זאת, אני זוכרת פעמים רבות בילדותי שבהן הצטרפתי אליו למסעותיו. אני זוכרת שכשהייתי ילדה קטנה נסעתי אתו למשך שבוע להופעה בפאריס. הוא היה המורה הגדול שלי, שהעשיר את חיי".

"ניסו לגנוב לי את הקול"
כבר בגיל חמש החליטה קרליבך שהיא רוצה להופיע על בימה כמו אביה. "השתתפתי בשיעורי ריקוד, נגינה ומשחק, כשהמטרה שלי בתחילה היתה לשחק בברודווי. אמי תמכה בי והסיעה אותי לכל שיעור בהתמדה. מעולם לא שמעתי ממנה את המשפט, שבוודאי שמעו נערות יהודיות רבות בארצות הברית, שאני נערה, שאני יהודייה ושאנחנו לא עושים זאת. הורי תמיד אמרו לי שאם אני רוצה להשיג משהו, אני מסוגלת, ולא משנה מה זה, כל עוד אעשה זאת לשם שמיים.
"בגיל 15 לקחתי שיעורי שירה פרטיים. אבי שמע אותי שרה ואמר שהגיע הזמן שאופיע אתו על הבימה בקונצרט. התחלנו לשיר ביחד והוא עודד אותי להמשיך עם השירה. במקביל המשכתי בלימודי המשחק בקולג' של טורונטו. הייתי שקועה לגמרי בלימודי, ואיני יודעת להסביר כיצד קרה שבוקר אחד, בהיותי בת 18, התעוררתי ואמרתי לעצמי שאני פורשת מהלימודים ורוצה להופיע עם אבי. המורה שלי למשחק אמר שלא ייתכן שאעזוב באמצע השנה השנייה, אבל חשתי צורך להיות עם אבי.
"יצאנו למסע הופעות שנמשך עשרה חודשים, וזמן קצר אחר כך הוא קיבל התקף לב ונפטר. הרגשתי שהובילו אותי משמים לעזוב את הלימודים ולהצטרף לאבי, ושאלמלא הייתי עושה זאת, לא הייתי זוכה לבלות במחיצתו באופן מסיבי במשך החודשים הללו. באותה תקופה שוחחנו הרבה ואבי לימד אותי על החיים, על בני אדם, על זוגיות ועל חיי משפחה. לא הבנתי מדוע הוא אומר לי את הדברים הללו, ורק לאחר מכן הבנתי שהוא רצה להכין אותי לחיים. מעולם הוא לא אמר לי שלאחר מותו הוא רוצה שאמשיך את דרכו המוזיקלית, אך היה ברור לי מהרגע הראשון שזה מה שהוא היה רוצה שאעשה".
בסיום מסע ההופעות נכנסו קרליבך ובתו לאולפן הקלטות, ובמשך כמה שבועות הקליטו אלבום משותף, הכולל מיטב משירי קרליבך. שבועיים לאחר סיום הקלטת האלבום הוא נפטר. תמונותיהם המשותפות, המתנוססות על עטיפת הדיסק, הן תמונותיו האחרונות, המתעדות גם את היום האחרון שבו ראתה נשמה את אביה.
"ברגע ששמעתי שאבי נפטר הודיתי לבורא עולם על שהספקנו להקליט את האלבום. לאחר מותו היה לי סיפור עצוב מאוד. הבעלים של אולפן ההקלטות שבו הקלטנו את האלבום אמר שלא מגיע לי שישמעו את קולי ביחד עם קולו של אבי בהקלטה האחרונה שלו, משום שאני אשה. הוא הודיע לי שמחק את קולי מהשירים ושם את קולו, כאילו הוא זה ששר עם אבי במקומי. הוא אפילו עיצב עטיפה חדשה לאלבום עם פוטומונטאז' של תמונותיו עם אבי, וקרא לאלבום 'נר שלמה'.
"בשלב הזה, כאילו לא הספיק לי שהייתי הרוסה ממותו של אבי, כעת הייתי שבורה מכך שמישהו מנסה לגנוב את ההקלטה המשותפת שלנו. במשך שנתיים נאבקתי מולו בבית המשפט, עד שקיבלתי בחזרה את קולי והחזרנו אותו לאלבום. זה היה תהליך דרמטי מאוד, ומבחינתי זה היה מעין 'תיקון'. נראה שהייתי צריכה להילחם על האלבום עם אבי, ולא לזכות בו כמובן מאליו.
"בכלל, מתקיימת תעשייה שלמה של גניבת שירים של אבי, וכל הגונבים הם יהודים דתיים מאוד שהגשנו נגדם תביעות. אגב, עורך הדין שלי מספר שמאחורי כל גניבה גדולה בארצות הברית יש מוח יהודי, לרוב גם ישראלי".

דרוש: מפיק נשוי באושר
בהופעות המשותפות שלה ושל אביה שרה מדי פעם קרליבך לבדה. "אבי היה מכריז שנשמה עומדת לשיר, ושכל מי שלא רוצה להאזין לקול אשה, שיצא לשתי דקות. חלק היו יוצאים, אבל תמיד היו חוזרים אחרי חצי דקה". כיום כולל הרפרטואר שלה, בנוסף לשירי אביה, גם שירים שאינם שירי קודש, ואף שירי אהבה, שלטענתה נובעים מתוך אמונה גדולה. את השירים החלה לכתוב לפני חמש שנים ביחד עם המפיק והקלידן שלה, דיוויד מורגן. "דיוויד הוא יד ימיני. אנחנו עובדים ביחד שבע שנים וחצי. מצאתי אותו על פי הזמנה משמיים, כי לאחר מותו של אבי לא ידעתי מה לעשות עם המוזיקה שלו. מיד בתום ה'שלושים' שאלו אותי האם אני רוצה לקחת את ההופעות המוזמנות שנקבעו לאבי, התלבטתי ולבסוף הסכמתי. התחלתי להופיע, אך הרגשתי אבודה. בכל הופעה הייתי בוכה ואומרת לקהל שאני שרה לכבוד אבי. הייתי עצובה, היה לי קשה ולא הייתי גאה מספיק במה שעשיתי.
"לאחר כשנתיים ביטלתי את כל ההופעות, נסעתי לישראל, השתטחתי על קברו של אבי בירושלים ואמרתי לו שאם הוא רוצה שאמשיך בדרכו, הוא צריך לשלוח לי אדם מתאים שידריך אותי ויעזור לי. תיארתי לאבי בדיוק מה אני רוצה מאותו אדם שיעמוד לצדי: שיהיה נשוי באושר, כדי שלא יהיו לנו סיבוכים לא רצויים, שיהיה יהודי, שיהיה מוכשר במוזיקה, שיבין מה אני רוצה ושתהיה לו רגישות למוזיקה כמוהו. לא האמנתי שפתאום ייפול עליי משמיים האדם המתאים לכל התכונות הללו, אך חודש לאחר מכן פגשתי את דיוויד דרך חברים.
"התחלנו לנגן ביחד, ומאז הוא ומשפחתו הפכו למשפחתי. הוא גר בניו-יורק, נשוי באושר ואב לשני בנים. דיוויד הביא שמחה למוזיקה שלי. התחלנו לכתוב מוזיקה משלנו, רובה באנגלית. יש לנו שבעה חברים בלהקה, מהם שניים אינם יהודים. הקדשתי לנשותיהם את השיר 'אשת חיל' וגם אלו שאינן יהודיות התרגשו מהמחווה".
היית רוצה לגור בישראל?
"מאוד, אבל כעת אני לא יכולה, משום שאני עובדת רוב הזמן באמריקה, רוב ההופעות שלי שם וגם דיוויד והלהקה גרים בארה"ב. אם ארצה לעלות לארץ, אצטרך לפרוש מעולם המוזיקה. ייתכן שאופיע פה ושם, אך זו לא תהיה תעסוקתי העיקרית. אני אוהבת מאוד את ישראל, אך אבי תמיד אמר שיש אנשים שצריכים לגור בארץ ישראל ויש אנשים שצריכים להביא את ארץ ישראל לשאר העולם. אני מאמינה שזה מה שאני והמוזיקה שלי עושים. אני מבקרת בארץ כמה שיותר, בדרך כלל שלוש פעמים בשנה, ונראה שהביקור הבא יהיה בקיץ הקרוב. אני מתפללת שיום אחד אוכל לחיות פה. בעלי רוצה מאוד לעבור לישראל".
את מופיעה רק לפני יהודים?
"אני מופיעה לפני כולם. אבי היה מוכר מאוד בארצות הברית, לא רק אצל יהודים. בשנה שאבי נפטר ביקר בניו-יורק האפיפיור, שצעד בשדרה החמישית לרקע שירו של אבי 'למען אחיי ורעיי' באנגלית. ידיד המשפחה סיפר לי שהאפיפיור אמר שהם עדיין בוכים על מותו של אבי. באחד הימים מצאתי בחדרו של אבי הזמנה של האפיפיור לבקר אצלו, שנשלחה לאבי בטרם נפטר".

קרליבך-ג'ז
בימים אלו מקליטה קרליבך את האלבום הרביעי שלה, בנוסף לאלבום המשותף עם אביה. קשה לה להעריך כמה תקליטים פרסם אביה, כיוון שחלק מהם היו פיראטיים ולא פורסמו מעולם.
"אבי אמר שחיבר כ-5,000 שירים. לא כולם מוכרים לקהל. הוא נהג ללכת ברחוב עם טייפ קטן ולהקליט לעצמו מנגינות שקפצו לראשו. ישנם מעט שירים שכתב בעודו יושב מול פסנתר. הוא היה פתוח וקיבל השראה מכל דבר. לאחר מותו שמעתי את הקלטת שהיתה בטייפ שלו, שבה הקליט בפעם האחרונה. באמצע המנגינה שזמזם לעצמו ברחוב פתאום שמעתי שהוא מברך מישהו לשלום וממשיך במנגינה".
היכן את אוהבת להופיע יותר, בישראל או בחו"ל?
"אני אוהבת מאוד להופיע בארץ. אמנם גם בניו-יורק אנשים פוצחים בריקוד באמצע ההופעה, כמו בארץ, אבל בישראל יש רוח אחרת בהופעות. אני מופיעה גם לפני קהל סגור של נשים בלבד וגם לפני קהל מעורב. אני מאמינה שלגבי השירה שלי לא תופס הכלל של 'קול באישה ערווה', מפני שאני שרה תפילות המשולבות בדברי תורה. אבי תמיד אמר שכאשר הוא שר, הוא חש כאילו הוא מתפלל כפליים. כך גם אני חשה כשאני על הבימה. בעולם שלנו, שהוא מספיק עצוב, לעתים קרובות אנשים פוחדים לחשוף רגשות, הם מבועתים מלפתוח את הנשמה שלהם לתפילות. אני מאמינה שלפעמים, כשאין לנו מילים מתאימות כדי לבטא מה אנו צריכים, המוזיקה יכולה לעשות זאת. יש לה יכולת לשבור את הלבבות ולאפשר לנו לחוש מאוחדים".
החידוש שקרליבך מביאה לשירי אביה הוא עיבודם בסגנון ג'ז. המפיק והשותף דיוויד מורגן, שהוציא בעבר שלושה אלבומים משלו, מופיע בארצות הברית בנגינת ג'ז. "זו ברכה גדולה בשבילי שפגשתי את נשמה", הוא אומר, "היא נשמה-אחות שלי. בזכותה הגעתי בפעם הראשונה בחיי לישראל, וכעת זוהי הפעם ה-11 שאנו מגיעים לארץ. אני אוהב את המוזיקה של קרליבך, אף שלא הכרתי אותה קודם. ההופעות שלנו מזיזות אנשים, גורמות להם לרקוד, לשמוח ולבכות, וזה הדבר החשוב".

נשמה תאומה

לאחר מותו של קרליבך התפשטה תופעה של תפילות בשילוב שיריו. בשנים האחרונות מתרבים מניינים המתפללים בנוסח קרליבך. זוהי תופעה עולמית שקיימת בישראל, בארה"ב, בברזיל, בארגנטינה ובמדינות נוספות. דוד טיק, סגן יו"ר עמותת 'שיר לשלמה' העוסקת בהנצחת זכרו של קרליבך, מתפלא בעצמו על התופעה. "לא הסתובבנו ואמרנו לאנשים להקים מניינים בנוסח קרליבך", הוא אומר, "הדבר קרה מעצמו וצבר תאוצה בשנים האחרונות. התופעה החלה מרבי שלמה עצמו, שהיה שליח ציבור בבית הכנסת קרליבך ברחוב 72 במנהטן, ניו-יורק, ושילב את שיריו בתפילה. כיום קיימים בישראל לפחות 30 מניינים בנוסח קרליבך ולפחות 60 מניינים נוספים ברחבי העולם. אולי פטירתו עוררה את התופעה, ואני מעריך שהיא נבעה מתחושת חוסר אצל המתפללים, כשבעבר אנשים היו מביטים בשעון בזמן התפילה כדי לראות מתי היא מסתיימת. הצעירים רצו להכניס לתפילה שירה וריקוד, ושילבו את מנגינותיו של קרליבך. אני קורא לתופעה הזו 'חסידות של שנות האלפיים'. הדבר דומה בעיניי להופעה של להקה שאדם אוהב, שבה הוא אינו מתבונן בשעונו לראות מתי היא תסתיים. כל מניין פועל באופן עצמאי. אמנם אנו מעוניינים ליצור ביניהם קשר עולמי, אך נזהרים שלא להתערב יותר מדי ולהרוס תופעה יפה שצמחה בטבעיות".
העמותה נמצאת בקשר עם משפחת קרליבך, מעבירה להם תגמולים המתקבלים משיריו, מתווכת בין מוזיקאים המעוניינים לשיר שירי קרליבך ועורכת לזכרו ערבי לימוד והופעות. "מלבד המוזיקה היו לקרליבך תורות עמוקות וגישה לתלמוד תורה", אומר טיק, "יש לנו קטעי וידאו רבים של שיחות שקיים, שהיינו רוצים להפוך לספרים ולקלטות. כמו כן אנו שואפים לחדש חלק משיריו שאינם מוכרים לציבור".
"אני מאושרת שכיום זוכרים את אבי באהבה", אומרת קרליבך, "אך עצוב לי שהוא לא זכה לקבל בחייו את ההערכה שהוא היה ראוי לה. אולי הוא היה זוכה לחיים ארוכים יותר, אלמלא היה צריך להיאבק כל הזמן. חייו היו קשים ואומללים, אנשים לא אהבו אותו כמו היום, צחקו עליו וזה שבר את לבו ואת לבי. היינו מדברים על כך הרבה. אנשים שפטו אותו באכזריות משום שהוא לא הסתובב עם הטיפוסים הרגילים שהלכו בתלם, וגם משום שנהג לחבק נשים. הדבר לא נבע מתוך כוונות רעות אלא מתוך שמחה, אך אנשים לא הבינו זאת.
"בשנים האחרונות תהיתי האם אני עושה את הדבר הנכון, ומאז שאני נשואה, לראשונה בחיי, אני מרגישה שהתשובה לכך חיובית. בעבר הייתי אדם שמח, לאחר מותו של אבי הייתי עצובה, מדוכאת ומלאת שאלות, וכעת יש לי תקופה חדשה בחיי, אני מרגישה מבורכת".
במה את הכי גאה?
"חוץ מאשר באבי, אני גאה בכך שעדיין לא עזבתי את המוזיקה, כי רציתי לפרוש בערך מאה פעמים. היו לי הרבה תקופות של עצב, אבל המשכתי. כיום אני מאמינה מאוד במה שאני עושה, שיש לי מה לומר לאנשים ושהמוזיקה שלי נוגעת בהם. מסיבה מופלאה דווקא אני נולדתי לאבא כזה, וכיוון שכיום הוא לא יכול להביא את המוזיקה שלו לאנשים, אני מוצאת בתוכי את הכוח לעשות זאת".
מהן תוכניותיך לעתיד?
"אני רוצה להיות אם לילדים. היום הזה יגיע, אך לא כרגע. אני רוצה לפתוח את העולם לנשים, בין אם הן דתיות או לא דתיות. אני שואפת שאנשים יבינו שיש לנשים מקום בעולם, אך יש לנו עוד כל כך הרבה עבודה לעשות בנושא".
בשיר 'זוג' את מספרת שסבתך תמיד המליצה לך להינשא לגבר עשיר ולא משנה אם תאהבי אותו. האם עשית מה שסבתך אמרה לך?
"לא ממש. נישאתי לפני שישה חודשים לסטיבן קאצ'ן, שמתפרנס מעסקי משכנתאות. אנחנו מסתדרים לא רע, אבל בחרתי בו לא בגלל כספו, אלא כי הוא הנשמה התאומה שלי".
eti@makorrishon.co.il


http://www.makorrishon.net/article.php?id=1813

עטיפת הדיסק המשותף של שלמה ונשמה קרליבך



דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/4/2004 17:56 לינק ישיר 

יש מי שיודע על מה ולמה התגרש הרב קרליבך?
סתם אני מציצן.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/4/2004 18:02 לינק ישיר 

לויפה!



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/4/2004 18:24 לינק ישיר 

באמת פויה אולי בגלל החיבוקים שנשמהל'ה מתארת



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/4/2004 20:51 לינק ישיר 

התפוח.....



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/4/2004 23:46 לינק ישיר 

וגם משום שנהג לחבק נשים. הדבר לא נבע מתוך כוונות רעות אלא מתוך שמחה, אך אנשים לא הבינו זאת.[מודגש]

זאת הבעיה היחידה שלה?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/4/2004 00:52 לינק ישיר 

אומרים שנשמתו של ר' שלמהל'ה, (אוח אוח ר' שלמה, לא היית יכול לעשות לנו איזה היתר לשמוע אותך גם בספירה) התגלגל במזוזה בשער בית הספר בית יעקב,
כל הבנות מנשקים אותו, והוא לא יכול לנשק חזרה



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/4/2004 01:16 לינק ישיר 

זכות

אולי כי "נעילה" אשתו נעלה בפניו את הדלת ?

http://www.neshamacarlebach.com/




אין עוד מלבדו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/4/2004 14:45 לינק ישיר 

בלי קשר לגאונות המוסיקלית שגילה הקרליבך.
אמא שלי מהתקופה של ההופעות שלו סיפרה שהיה מנשק ילדות ידוע...

פיוק. אומרים בשפתנו.



zivonit - תמיד באמת !



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-13/4/2004 14:49 לינק ישיר 

קצת הרסה לי הכתבה הזאת.
עד היום הערכתי את הרב קרליבך באיזו מידה, ולימדתי עליו זכות שחיבק נשים כי סבר שהוא במדרגה של אנשים שיצרם אינו מעלה טינא כלל, כפי שכתב הריטב"א בסוף קידושין. אבל מי התיר לו להשמיע בהופעות את קול בתו, עם או בלי אזהרה מוקדמת? ואולי אסור להאמין לכתוב כאן?
חבל.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/4/2004 14:58 לינק ישיר 


או בגלל שהוא שחרר אותה...




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/4/2004 14:59 לינק ישיר 

אוי נו עפר איזו תמימות.

הוא היה בנאדם רגיל עם כשרון ומתנה מיוחדת מהקב"ה. וזהו. לא איזה רב קדוש שקוע בתורה.


zivonit - תמיד באמת !



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-13/4/2004 15:37 לינק ישיר 

הוא היה בהחלט תלמיד חכם שעסק הרבה בתורה וקירב, בדרך מיוחדת, אנשים רבים לקב"ה.
השאלה מי הוא במדרגה שעליה מדבר הריטב"א (ואני מסכים שצריך הרבה מאוד זהירות בזה) היא שאלה עובדתית שאינה תלויה בתמימות.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/4/2004 15:59 לינק ישיר 

לא הבנתי מה אתם רוצים ממנו,אז מה אם הוא היה חרדי שהתנהג כחרדי בעברו,הוא היה חייב להתנהג ככזה עד יומו האחרון?,למה אתם לא מסוגלים לעכל את העובדה שהוא בחר לחיות כפי ראות עיניו??



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-13/4/2004 16:10 לינק ישיר 

מעניין, איזו יהדות הוא רצה להציג? יהדות של שבטים בהונולולו? יהדות אורטודוקסית? או אולי יהדות רפורמית?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/4/2004 16:13 לינק ישיר 

ואיזו יהדות מציג כל אחד מאתנו כשהוא מדבר לשון הרע?
אבל כל עוד הוא עושה את מה שמקובל לעשות בקבוצה החברתית שלו - זה בסדר. אם הוא שייך כבר לקבוצה אחרת - ממילא זה כבר נקרא רפורמי.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > בחדרי חרדים > הבת המזמרת של קרליבך\מקור ראשון
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 לדף הבא סך הכל 2 דפים.