התורה, המנורה ועם-ישראל

במנורה היו שבעה קנים, תשעה פרחים, אחד עשר כפתורים ועשרים ושנים גביעים. על שבעת הקנים דיברנו לא אחת כמי'יצגים את שבעת טיפוסי האופי האנושי'ים, וגם על הפרטים האחרים יש הרבה מה ללמוד. אנחנו נתמקד בגביעים שמספרם זהה למספר האותיות בלשון הקודש.

הגביע הוא כלי קיבול למשקה, ואותיות לשון הקודש הן כלי קיבול לאור האלוקי המהווה את העולמות באמצעות התורה. כאשר י'הודים עוסקים בתורה שנכתבה בעשרים ושתים אותיות, הם מחזקים את האחדות הפנימית של עם ישראל ואת הקשר עם הבורא יתברך, נותן התורה, ובו בזמן מקי'ימים את העולם שנברא בעשרה מאמרות, שנאמרו בכ"ב אותיות. זהו תירגול נשיאת הראש הנדרש מאתנו.

·         ורמז יפה שמעתי בדבר הקשר העצמי שבין המנורה ובין התורה:

חמישה חומשים יש בתורה הקדושה וכל אחד מהם נקרא על שם המלה הראשונה או אחת מן המלים הראשונות בו, כדלהלן: 

בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹקִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. שבע מלים כנגד שבעת הקנים והנרות. 

וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה:  אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ. אחת עשרה מלים כנגד אחד עשר הכפתורים.

וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר. תשע מלים כנגד תשעת הפרחים. 

וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד:  בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לֵאמֹר. שבע עשרה מלים כנגד שבעה עשר טפחים גובהה של המנורה. 

אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן: בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב. עשרים ושתים מלים כנגד עשרים ושנים הגביעים.

עם כל חשיבותה ויופיה של המנורה, התכלית היא: אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת הרמוזים במכוון בפסוק הראשון של התורה. ללמדנו כי האמונה בבורא העולם ומנהיגו, שברא יש מאין ובורא הכל בכל יום מחדש, היא יסוד הכל ובלעדי'ה אין דבר. שלהבות האש המרצדות בראש המנורה ונראות כחותרות להפרד מן הפתילה ולעלות למעלה, מייצגות את רעיון נשיאת הראש הנדרשת מאתנו, שעני'ינה הוא השאיפה להתעלות מעלה מעלה בהעמקת האחדות בינינו לבין בוראנו ובינינו לבין עצמנו. את זה ניתן וצריכים לעשות, אך ורק באמצעות הוראות התורה ואותיותי'ה, הרמוזות במנורה.

הנהגה זו נדרשת לנו במיוחד כעת, כאשר נראה כי מצבנו הולך ומחמיר ואין רואים שום מוצא. וכבר התנבא על כך הנביא זכרי'ה בשלב המעבר שבין גלות בבל לשיבת ציון:  

רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל-רֹאשָׁהּ, וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ--שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת, לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל-רֹאשָׁהּ. 

יתן ה' ונזכה לכך מיד ממש כדי שסוף סוף יהיה טוב ליהודים.



 המקור 



(רציתי לצרף תמונה, אבל משום מה האתר לא נותן אפשרות)

_________________

    אין יום שאין בו טוב

א.

לימוד על הנס - כתב הרמב"ם (הלכ' חנוכה פ"ד הלכ' י"ב) : ".כדי להודיע הנס, ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הניסים שעשה לנו", על כן טוב ונכון שכל אדם יקרא בחנוכה את סיפור הנס שבגמרא, ספר יוסיפון, ספר מכבים, ספר חשמונאים ומגילת אנטיוכוס, כדי לדעת ולהודיע את ניסי הקב"ה יותר ויותר וככל שאדם מודה לקב"ה על ניסיו כן מעורר רצון עליון להמשיך ניסים ונפלאות בכל דור ודור (עיין זוה"ק רע"מ פרשת בא, ובבן איש חי ש"ר פרשת צו אות ל"ז שהביא את הזוה"ק הנ"ל).

ב.

לִמּוּד בְּסֵפֶר חַגַּי - בכ"ד בְּכִסְלֵו טוֹב לִלְמֹד בְּסֵפֶר "חַגַּי" פֶּרֶק ב' מִ"בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע"... עַד סוֹף הַסֵּפֶר שֶׁמְּדַבֵּר עַל נְבוּאָה שֶׁשַּׁיֶּכֶת לְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשֵּׁנִי וְנֵס חנוכה (בן איש חי כ"ג).

ג.

אִסּוּר מְלָאכָה לְנָשִׁים - הַנָּשִׁים צְרִיכוֹת לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ מְלָאכָה בְּעוֹד שֶׁנֵּרוֹת חנוכה דּוֹלְקִים, וּבְעִקָּר יֵשׁ לְהִזָּהֵר בַּחֲצִי שָׁעָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהַנֵּרוֹת דּוֹלְקֵים (שָׁם כ"ז שו"ע תרע) ויש מחמירות לא לעשות מלאכה כל עוד שהנרות דולקות אפילו אחרי חצי שעה. ואם יש להן סיבה מיוחדת - יכולות להתנות שאין הם "מקצים" את הנרות למצווה אלא רק לזמן חיוב - חצי שעה, ואחר כך תעשינה מלאכה.

ד.

יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹהֲגוֹת בָּהֶן הַנָּשִׁים שֶׁלֹּא לְכַבֵּס אוֹ לִתְפֹּר וְכַדּוֹמֶה, בְּיוֹם רִאשׁוֹן וּבְיוֹם אַחֲרוֹן שֶׁל חנוכה וְכָל שֶׁכֵּן בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ טֵבֵת, וְרַק הַנָּשִׁים שֶׁפַּרְנָסָתָן על ידי מְלָאכוֹת אֵלּוּ - אֵין צְרִיכוֹת לְהַחְמִיר בְּזֶה (בן איש חי שם).

ה.

נָהֲגוּ בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁהַנָּשִׁים עוֹשׂוֹת מְלָאכָה בְּכָל יְמֵי חנוכה, אַךְ יֵשׁ לָהֶם קַבָּלָה שֶׁאִם אִשָּׁה נִקְלְעָה לְסַכָּנָה, תִּדֹּר נֶדֶר שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בַּחנוכה וְתִנָּצֵל, וְיֵשׁ נוֹדְרִים יוֹם אֶחָד וְיֵשׁ נוֹדְרִים שְׁנֵי יָמִים כְּפִי מַה שֶּׁיִּרְצוּ. אַךְ הַנָּשִׁים הַבָּאוֹת מֵחוּ"ל, אֵינָן מְשַׁנּוֹת מִנְהָג שֶׁהָיָה לָהֶן בְּחוּ"ל. (שָׁם)

ו.

כתב הבן איש חי בספרו עטרת תפארת (אות כ"ו) : "בר"ח וחנוכה ופורים יש יתרון ומעלה בבחינת הנשים לכן צריכים הם להחליף בגדיהם ולא ישארו בבגדי חול, גם אשה שיש לה תכשיטין של זהב תלבשם באלו הימים, להורות על יתרון שיש באלו הימים בבחי' שלהם למעלה". וגם הגברים יזהרו בזה להיות בלבוש מכובד. כאילו מקבלים אורח.

ז.

יֹארְצַיְיט בַּחנוכה - מי שֶׁיֵּשׁ לוֹ יֹארְצַיְיט - יוֹם זִכָּרוֹן עַל הוֹרָיו אוֹ עַל אֲחֵרִים, וְהוּא בְּתוֹךְ יְמֵי חנוכה - יַעֲלֶה לְקִבְרָם לִפְנֵי חנוכה (שָׁם כ"ב). וּבְגֶשֶר הַחַיִּים כָּתַב שֶׁהָאַשְׁכְּנָזִים נוֹהֲגִים לָלֶכֶת בחנוכה, וּבְכָל אֹפֶן לְקִבְרֵי צַדִּיקִים הוֹלְכִים.

ח.

מאכלים שמנים - נהגו לאכול סופגניות ולביבות, והטעם משום שמטגנים בשמן, והרי זה זכר לנס חנוכה שהיה בשמן.

ט.

מַאַכְלֵי חָלָב - אוֹכְלִים מַאַכְלֵי חָלָב בַּחנוכה זֵכֶר לַנֵּס שֶׁנַּעֲשָׂה בֶּחָלָב - כְּשֶׁיְּהוּדִית הִשְׁקְתָה בְּחָלָב אֶת הוֹלוֹפַּרְנֶס וְהוּא נִרְדַּם וְכָךְ יָכְלָה לְהַתִּיז אֶת רֹאשׁוֹ מֵעָלָיו. וְעוֹשִׂים זֵכֶר לְנֵּס זֶה בַּחנוכה, מִפְּנֵי שֶׁגַּם הוּא כְּמוֹ הַיְּוָנִים רָצָה לְהַעֲבִיר אֶת יִשְׂרָאֵל עַל דָּתָם. (שָׁם כ"ד עיין ר"ן שם).

י.

יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִּנְהָג זֶה נִקְבַּע זֵכֶר לְמַאַכְלֵי חָלָב שֶׁהֶאֱכִילָה בִּתּוֹ שֶׁל יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל לְרֹאשׁ הַצּוֹרְרִים, וְאַחַר כָּךְ הָרְגָה אוֹתוֹ.

יא.

סְעוּדַת מצווה - אֵין חוֹבָה לְהַרְבּוֹת בִּסְעוּדַת חנוכה ויש אומרים שֶׁיֵּשׁ מצווה קְצָת, ויש אומרים שֶׁיֵּשׁ מצווה לְהַרְבּוֹת בַּאֲכִילָה בַּחנוכה. בְּכָל אֹפֶן, אִם עוֹשֶׂה סְעוּדָה וְאוֹמְרִים בָּהּ דִּבְרֵי תּוֹרָה וּזְמִירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, הֱוֵי סְעוּדַת מצווה (שו"ע תרע ס"ע ב).

יב.

יַרְבֶּה בִּסְעוּדַת שַׁבָּת שֶׁל חנוכה יוֹתֵר מִשְּׁאַר שַׁבָּתוֹת, וְכָל שֶׁכֵּן אִם חָל בּוֹ רֹאשׁ חֹדֶשׁ ג"כ, וְכֵן יַרְבֶּה בִּסְעוּדָה בּרֹאשׁ חֹדֶשׁ טֵבֵת שֶׁהוּא בְּתוֹךְ יְמֵי חנוכה בִּשְׁבִיל פִּרְסוּם הַנֵּס (בן איש חי שם).

יג.

בְּיוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ טֵבֵת מִנְהָגֵנוּ לְהַדְלִיק שֶׁמֶן לַמָּאוֹר לִכְבוֹד נִשְׁמַת רַבִּי מֵאִיר בַּעַל הַנֵּס זיע"א (שָׁם כ"ח). מִלְבַד הַנֵּר שֶׁמַּדְלִיקִים כָּל לֵיל רֹאשׁ חֹדֶשׁ.

דיני "על הניסים"

יד.

אוֹמְרִים "עַל הַנִּסִּים" בַּעֲמִידָה לִפְנֵי "וְעַל כֻּלָּם", וּבְבִרְכַּת הַמָּזוֹן בִּבְרָכָה שְׁנִיָּה לִפְנֵי "וְעַל הַכֹּל" (שו"ע תרפב).

טו.

בסוף על הניסים אומרים הספרדים: "וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו בהלל והודאה ועשית עמהם ניסים ונפלאות ונודה לשמך הגדול סלה", והאשכנזים אומרים "וקבעו שמועת ימי חנוכה אלו, להודות ולהלל לשמך הגדול". ובכל מקרה לא יאמרו כשם שעשית ניסים ונפלאות לאבותינו בימים ההם בזמן הזה כן תעשה לנו... כי כאן זה מקום הודאה ולא מרום בקשה. ויש אומרים שמותר לאומרו רק אין חיוב (שו"ע ס"ע ג כף החיים ומשנה ברורה שם)

טז.

שכח - אִם שָׁכַח וְלֹא הִזְכִּיר "עַל הַנִּסִּים" בַּתְּפִלָּה אוֹ בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן - אִם עֲדַיִן לֹא הִזְכִּיר אֶת שֵׁם ה' בַּבְּרָכָה, כְּגוֹן שֶׁאָמַר רַק "בָּרוּךְ אַתָּה", חוֹזֵר וְאוֹמֵר "עַל הַנִּסִּים". וְאִם הִזְכִּיר אֶת שֵׁם ה' - אֵינוֹ חוֹזֵר *ולא יסיים "למדני חוקיך". וְכָל שֶׁכֵּן אִם סִיֵּם אֶת הַבְּרָכָה שֶׁל "הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת" בַּתְּפִלָּה, אוֹ "עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן" - בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, בֵּין בְּחוֹל בֵּין בַּשַּׁבָּת - אֵינוֹ חוֹזֵר. (שו"ע תרפ"ב סעיף קטן ב, ועיין בטור שם, וב"י משם ראבי"ה, ב"ח, רדב"ז בשו"ת ח"א סי' תקס"א, ברכ"י סי' קפח)

יז.

אִם שָׁכַח לוֹמַר "עַל הַנִּסִּים" יָכוֹל לְאוֹמְרוֹ בְּסִיּוּם הַתְּפִלָּה, אַחֲרֵי "יִהְיוּ לְרָצוֹן" לִפְנֵי "אלוקי נְצֹר" אוֹ לִפְנֵי "יִהְיוּ לְרָצוֹן" הַשֵּׁנִי. וּבְבִרְכַּת הַמָּזוֹן יֹאמַר בְּ"הָרַחֲמָן": "הָרַחֲמָן הוּא יַעֲשֶׂה לָנוּ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה, בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ...". (רמ"א תרפ"ב סעיף קטן ב')

יח.

וּבְסֵפֶר עוי"ח כָּתַב שֶׁיֹּאמַר לִפְנֵי "יִהְיוּ לְרָצוֹן" הַשֵּׁנִי "נוֹדֶה לְךָ ה' או"א עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן..." "בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ...". וּבְבִרְכַּת הַמָּזוֹן יֹאמַר "הָרַחֲמָן נוֹדֶה לְךָ עַל הַנִּסִּים וְהַפְֻּרקָן..." "בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ...".

יט.

מי ששכח "על הניסים" וטעה וחזר להתפלל י"ח בחושבו שחייב לחזור ובאמצע תפילתו נודע לו שאינו חייב לחזור - יפסיק תפילתו באמצע (ועין שו"ע תרפ"ב ובב"י שם ולחונים עליו).

כ.

אם בברכהמ"ז של שבת חנוכה שכח "רצה" וחוזר לברך בשנית - אומר "על הניסים". ואם הוא ר"ח יאמר "יעלה ויבוא", אע"פ שלא שכח לאומרם בפעם הראשונה שבירך. (עי' סי' קפ"ח סעיף קטן י"ג, ועיין כף החיים שם אות ל"ו מ"ג ובית מנוחה).

כא.

נִמְשְׁכָה סְעוּדָתוֹ בַּיּוֹם הַשְׁמִינִי שֶׁל חנוכה עַד הַלַּיְלָה, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמַּזְכִּיר "עַל הַנִּסִּים" בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין מַזְכִּירִים, וְכֵן נוֹהֲגִים. וְטוֹב לְאוֹמְרָם בְּ"הָרַחֲמָן". ולדעת הרמ"א אומר (עיין שו"ע תרצה ס"ע ג)

כב.

בְּבִרְכַּת מֵעֵין שָׁלֹשׁ אֵינוֹ מַזְכִּיר "עַל הַנִּסִּים". *)סי' ר"ח סעיף קטן י"ב). ואם טעה והזכיר - לא הוי הפסק (עיין כף החיים תרפ"ב סעיף קטן ג').

כג.

בְּ"עַל הַנִּסִּים" יֹאמַר חַשְׁמוֹנַאִי בְּחִירִיק תַּחַת הָ"א", וְכֵן יֹאמַר "לְשַׁכְּחָם תּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ", וְכֵן "וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חנוכה אֵלּוּ". ויש נוסחאות אחרות וכל אחד יעשה כמנהג אבותיו.

סדר התפילות בחנוכה

כד.

שַׁחֲרִית חנוכה - נוֹהֲגִים לְהַדְלִיק בְּבֵית הַכְּנֶסֶת נֵרוֹת חנוכה בַּבֹּקֶר לִפְנֵי הַתְּפִלָּה בְּלִי בְּרָכָה (עיין לעיל).

כה.

אֵין אוֹמְרִים וִדּוּי וּנְפִילַת אַפַּיִם כָּל שְׁמוֹנַת יְמֵי הַחנוכה וְלָכֵן לֹא אוֹמְרִים "לַמְּנַצֵחַ. יַעֲנְךָ..." ולֹא תְּפִלָּה לְדָוִד...".

כו.

שַׁחֲרִית, מִתְפַּלְּלִים כְּמוֹ בַּחֹל וְאוֹמְרִים "עַל הַנִּסִּים" בְּהוֹדָאָה, וְגוֹמְרִים הַהַלֵּל וְאוֹמְרִים חֲצִי קַדִּישׁ, וּמוֹצִיאִים סֵפֶר תּוֹרָה וְאֵין אוֹמְרִים "בְּרִיךְ שְׁמֵיהּ" וְאוֹמְרִים "בָּרוּךְ הַמָּקוֹם" וְ"גַּדְּלוּ" וְהַאַשְׁכְּנַזִים אוֹמְרִים "בְּרִיךְ שְׁמֵיהּ".

כז.

הספרדים אינם אומרים "בריך שמיה" בהוצאת ס"ת אלא בתפילה שאומרים בה "כתר" (במוסף) ועל כן לא יאמרו בהוצאת ס"ת של חנוכה "בריך שמיה" אלא אם כן הוא ר"ח. והאשכנזים בכל הוצאת ס"ת אומרים "בריך שמיה".

כח.

הלל - יִזָּהֵר בְּ"הַלֵּל" שֶׁל חנוכה לְאוֹמְרוֹ בְּכַוָּנָה וּבְשִׂמְחָה, כִּי אֲפִלּוּ בְּחַג הַמַּצּוֹת אֵין אוֹמְרִים הַלֵּל גָּמוּר, וְכָאן אוֹמְרִים הַלֵּל גָּמוּר שְׁמוֹנָה יָמִים. עַל כֵּן יֹאמַר אוֹתוֹ בְּכַוָּנָה וּבְשִׂמְחָה רַבָּה (שָׁם כ"ח).

כט.

גם מי שנאלץ להתפלל ביחיד יברך תחילה וסוף על ההלל בימים בהם גומרים את ההלל (עיין רמ"א תכ"ב סעיף קטן ב' ומ"ב שם סעיף קטן י"ז ומנהגי א"י לר' טקוצ'ינסקי).

ל.

הפסקה בהלל - ביום שגומרין את ההלל אין להפסיק בו אלא למה שמפסיקין בק"ש, וכשאין גומרין את ההלל, אפילו באמצעו שואל בשלום אדם שהוא צריך לנהוג בו כבוד, ומשיב שלום לכל אדם (ואפילו למברכים על הלל שאינו גמור) ועל כן המתפלל בכותל, לדוגמא, מותר להפסיק באמצע ההלל לה' אמנים שבקדיש ולכ"ח תיבות של אמן יהא שמיה רבה, ברכו, וג' תיבות של "מודים אנחנו לך" - ובקדושה שני פסוקים ראשונים בקול רם ופסוק שלישי בלחש (עיין שו"ע תכ"ב סעיף קטן ד', שו"ע תרמ"ד סעיף קטן א', ולחונים עליו).

לא.

ספרדי הַמִּתְפַּלֵּל בְּבֵית אָבֵל אוֹמֵר בַּחנוכה הַלֵּל בִּבְרָכָה, וְגַם הָאָבֵל יֹאמַר הַהַלֵּל בִּבְרָכָה. (כף החיים קל"א ס"א) ולאשכנזים לא יאמרו הלל ושאר הציבור (מלבד האבל) יאמרו הלל בביתם או שיצא האבל מהחדר ויאמרו הציבור הלל (עיין בן איש חי ויקרא טו, מ"ב קל"א ד', מגן אברהם קל"ה, מ"ב תרפ"ג א', כף החיים שם סעיף קטן ד', נובי"ת רט"ו) ולדברי גשר החיים הנ"ל אפשר גם לאבל לאומרו.

לב.

נשים בקריאת ההלל: גם נשים יגמרו את ההלל בברכה כיון שהוא מסדר התפילה, אך אינן יכולות להוציא את האנשים ידי חובה, שהאנשים מחויבים בקריאת ההלל מצד עצמו ולא רק בגלל סדר התפילה (עיין רמב"ם חנוכה פ"ג הלכ' י"ד, תוס' סוכה ל"ח ד"ה: "מי שהיה", ועיין שד"ח אסיפת דינים חנוכה סי' ט' אות ב').

לג.

קְרִיאַת הַתּוֹרָה - קוֹרִין ג' עוֹלִים בְּפָרָשַׁת נַשֹּׂא. בְּיוֹם א' קוֹרֵא הַכֹּהֵן (מפרק ו' פסוק כ"ב) עַד 'הַמִּשְׁכָּן', (פרק ז' פס' ג) וְלֵוִי קוֹרֵא עַד 'לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ', (פס' יא) וְיִשְׂרָאֵל קוֹרֵא עַד 'עַמִּינָדָב' (פסו' יז - והאשכנזים נוהגים אחרת כמודפס בסידורים), וְאוֹמְרִים חֲצִי קַדִּישׁ, וְגוֹמְרִים הַתְּפִלָּה כִּשְׁאַר יָמִים, רַק אֵין אוֹמְרִים "יַעַנְךָ" וּ"תְפִלָּה לְדָוִד", וּכְשֶׁיֹּאמַר "הַיּוֹם יוֹם פְּלוֹנִי בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ", לֹא יֹאמַר "הַשִּׁיר שֶׁהָיוּ הַלְּוִיִּים...". וְאַחֲרֵי "הוֹשִׁיעֵנוּ" אוֹמְרִים "מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת וגו'".

לד.

בְּיוֹם ב' מִתְפַּלְּלִים כְּמוֹ אֶתְמוֹל, וְקוֹרִין ג' עוֹלִים, כֹּהֵן קוֹרֵא מִן "בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי" עַד "מְלֵאָה קְטֹרֶת", לֵוִי קוֹרֵא מִ"פַּר אֶחָד" עַד "צֹעַר", וְיִשְׂרָאֵל חוֹזֵר וְקוֹרֵא מִ"בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי" עַד סוֹף הַקָּרְבָּן, וְכֵן עַל זֶה הַדֶּרֶךְ בִּשְׁאָר יָמִים, כַּמֻּדְפָּס בַּסִּדּוּרִים.

לה.

אם טעה בקריאת יום מסוים וקרא במקומו קריאה של יום אחר וכבר החזירו את הס"ת לארון הקודש, אין צריך לחזור ולקורא כיון שקריאת הנשיאים הוא זכר בעלמא.

לו.

בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִתְפַּלְּלִים כְּמוֹ שְׁאַר הַיָּמִים, וְקוֹרִין ג' עוֹלִים, כֹּהֵן קוֹרֵא מִן "בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי" עַד "מְלֵאָה קְטֹרֶת", לֵוִי קוֹרֵא מִ"פַּר אֶחָד" עַד "פְּדָהצוּר", יִשְׂרָאֵל חוֹזֵר וְקוֹרֵא מִ"בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי" עַד "כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנוֹרָה" בְּפַּרָשָׁת בְּהַעֲלֹתְךָ. וְהַאַשְׁכְּנַזִים, יֵשׁ שֶׁנוֹהֲגִים כנ"ל (הרב טיקוצי'נסקי מנהגי ארץ ישראל) וְיֵשׁ קוֹרְאִים לַשְּׁלִישִׁי מִ"בַּיּוֹם הַתְּשִׁיעִי" עַד "כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנוֹרָה" *)עיר הקודש והמקדש פרק כ"ה) וּמַמְשִׁיכִים הַתְּפִלָּה כַּמֻדְּפָּס בַּסִדּוּרִים.

לז.

רֹאשׁ חֹדֶשׁ טֵבֵת שֶׁחָל בַּחֹל מִתְפַּלְּלִין כָּרָגִיל, וּמַזְכִּירִין "יַעֲלֶה וְיָבוֹא" בִּרְצֵה, וְ"עַל הַנִּסִּים" בְּהוֹדָאָה, וְגוֹמְרִים "הַלֵּל", וְאוֹמְרִים קַדִּישׁ תִּתְקַבַּל. מוֹצִיאִין ב' סֵפֶר תּוֹרָה, וְאוֹמְרִים "בְּרִיךְ שְׁמֵיהּ". בָּרִאשׁוֹן קוֹרִין ג' עוֹלִים בְּפָרָשַׁת רֹאש� חֹדֶשׁ: כֹּהֵן - עַד "רְבִיעִית הַהִין". לֵוִי - עַד "הַתָּמִיד וְנִסְכָּהּ". יִשְׂרָאֵל - עַד "וְנִסְכּוֹ". וְהַשְּׁלִישִׁי לֹא יֹאמַר קַדִּישׁ, וּבְסֵפֶר שֵׁנִי קוֹרֵא הָרְבִיעִי בַּחֲנֻכַּת הַנְּשִׂיאִים מֵעִנְיַן הַיּוֹם, וְאוֹמְרִים חֲצִי קַדִּישׁ, וְהַסְּפָרָדִים ממְשִׁיכִים אַשְׁרֵי, וּבָא לְצִיּוֹן, בֵּית יַעֲקֹב, שִׁיר שֶׁל יוֹם וְהוֹשִׁיעֵנוּ וְהַאַשְׁכְּנַזִים מַמְשִׁיכִים כְּכָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ. (ועיין שו"ע תרפ"ד סעי' ג' רמב"ם פי"ג מהל' תפילה הלכ' כ"ד ועיין מ"ב שם סעיף קטן י"ב, כף החיים סעיף קטן כ"א).

לח.

מנהג האשכנזים בס"ת - יש אומרים שצריך לגלול את הספר הראשון, ואחר כך מוציאים ופותחים את הספר השני, וקוראים את קריאת היום של חנוכה. יש שנוהגים להניח את ס"ת הראשון על התיבה ואומרים חצי קדיש, ויש שאומרים חצי קדיש כשעל התיבה מונח רק הס"ת השני.

לט.

מנהג הספרדים בס"ת - מניחים מראש את שני ס"ת על התיבה אחרי שעלו ג' עולים בס"ת של ר"ח, סוגרים אותו ופותחים ס"ת השני של חנוכה, והרביעי אומר חצי קדיש.

מ.

לִפְנֵי מוּסָף, מַחְזִירִין הַסֵּפֶר תּוֹרָה לִמְקוֹמָן, וְאוֹמְרִים חֲצִי קַדִּישׁ, מִתְפַּלְּלִין מוּסָף שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ, אוֹמְרִים "עַל הַנִּסִּים" בַּהוֹדָאָה, קַדִּישׁ תִּתְקַבַּל, בָּרְכִי נַפְשִׁי, מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת וְקַדִּישׁ יְהֵא שְׁלָמָא, וְגוֹמְרִים הַתְּפִלָּה.

סדר התפילות בשבת חנוכה

מא.

שַׁבַּת חנוכה מִתְפַּלְּלִין כִּשְׁאַר שַׁבָּתוֹת וְאוֹמְרִים "עַל הַנִּסִּים" בַּהוֹדָאָה וְגוֹמְרִין אֶת הַ"הַלֵּל", וְאוֹמְרִים "קַדִּישׁ תִּתְקַבַּל", "אַתָּה הָרְאֵיתָ" וּ"בְרִיךְ שְׁמֵיהּ" וּמוֹצִיאִין שְׁנֵי סִפְרֵי תּוֹרָה, קוֹרְאִין בָּרִאשׁוֹן ז' עוֹלִים בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, וְאוֹמְרִים חֲצִי קַדִּישׁ, וְהַמַּפְטִיר קוֹרֵא בְּסֵפֶר שֵׁנִי בַּחֲנֻכַּת הַנְּשִׂיאִים מֵעִנְיַן הַיּוֹם, וְאוֹמְרִים חֲצִי קַדִּישׁ, וּמַפְטִיר "רָנִּי וְשִׂמְחִי". וְהַאַשְׁכְּנַזִים מוֹצִיאִין שְׁנֵי סִפְרֵי תּוֹרָה, קוֹרְאִין בָּרִאשׁוֹן ז' עוֹלִים בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, וְגוֹלְלִים ומַנִחִים עַל הַתֵּבָה את הַסֵּפֶר הַשֵּׁנִי על ידי הָרִאשׁוֹן וְאוֹמְרִים חֲצִי קַדִּישׁ, וְהַמַּפְטִיר קוֹרֵא בְּסֵפֶר שֵׁנִי בַּחֲנֻכַּת הַנְּשִׂיאִים מֵעִנְיַן הַיּוֹם, וּמַפְטִיר "רָנִּי וְשִׂמְחִי".

מב.

אִם חָלוּ שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת בַּחנוכה עוֹשִׂין כנ"ל, אוּלָם בְּשַׁבָּת רִאשׁוֹנָה מַפְטִיר "רָנִּי וְשִׂמְחִי", וּבַשְּׁנִיָּה "וַיַּעַשׂ חִרוֹם".

מג.

לְאַחַר קְרִיאַת הַתּוֹרָה אוֹמְרִים "אַשְׁרֵי" וּמַחְזִירִין סֵפֶר תּוֹרָה לִמְקוֹמָן, אוֹמְרִים חֲצִי קַדִּישׁ, מִתְפַּלְּלִין מוּסָף וְאוֹמְרִים "עַל הַנִּסִּים" בַּהוֹדָאָה, וְגוֹמְרִים הַתְּפִלָּה כִּשְׁאַר שַׁבָּתוֹת.

מד.

שַׁבַּת רֹאשׁ חֹדֶשׁ וַחנוכה - שַׁבָּת ורֹאשׁ חֹדֶשׁ וַחנוכה מִתְפַּלְּלִין כִּשְׁאַר שַׁבָּתוֹת, וְאוֹמְרִים "יַעֲלֶה וְיָבוֹא" בָּעֲבוֹדָה, וְ"עַל הַנִּסִּים" בַּהוֹדָאָה, וְגוֹמְרִין אֶת הַ"הַלֵּל", אוֹמְרִים "קַדִּישׁ תִּתְקַבַּל", "אַתָּה הָרְאֵיתָ" וּ"בְרִיךְ שְׁמֵיהּ" (הַסְּפָרָדִים נוֹהֲגִים לוֹמַר לִפְנֵי הוֹצָאַת סֵפֶר תּוֹרָה פְּסוּקִים "מִי לֹא יִרָאֲךָ...") וּמוֹצִיאִין ג' סִפְרֵי תּוֹרָה.

מה.

קוֹרִין בְּסֵפֶר רִאשׁוֹן שִׁשָּׁה עוֹלִים בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ וְאֵין אוֹמְרִים קַדִּישׁ, וְאִם עָלוּ יוֹתֵר מִשִּׁשָּׁה עוֹלִים, הָאַחֲרוֹן אוֹמֵר קַדִּישׁ (עַיֵּן חק"ל) וְהַשְּׁבִיעִי קוֹרֵא בְּסֵפֶר שֵׁנִי בְּפָרָשַׁת רֹאשׁ חֹדֶשׁ מִ"וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת", וְאוֹמְרִים חֲצִי קַדִּישׁ, וְהַמַּפְטִיר קוֹרֵא בְּסֵפֶר שְׁלִישִׁי בַּחֲנֻכַּת הַנְּשִׂיאִים מֵעִנְיַן הַיּוֹם וְאוֹמְרִים חֲצִי קַדִּישׁ.

מו.

מַפְטִירִין "רָנִּי וְשִׂמְחִי", וְאוֹמְרִים פָּסוּק רִאשׁוֹן וּפָסוּק אַחֲרוֹן שֶׁל הַפְטָרַת רֹאשׁ חֹדֶשׁ "כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְּאִי". וְאִם יָחוּל רֹאשׁ חֹדֶשׁ טֵבֵת גַּם בְּיוֹם רִאשׁוֹן יוֹסִיפוּ פָּסוּק רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן מֵהַפְטָרַת "מָחָר חֹדֶשׁ". גוֹמְרִין תְּפִלָּתָם כִּשְׁאָר שַׁבָּתוֹת. והאשכנזים לא מוסיפין פסוקים כדי לא לעבור מנביא לנביא (עיין שו"ע תכה ס"ע ב וחסידי חב"ד כן אומרים)

_________________

    אין יום שאין בו טוב

_________________

    אין יום שאין בו טוב

_________________

    אין יום שאין בו טוב

_________________

http://blog.tapuz.co.il/infinitum888