בית פורומים בחדרי חרדים

גדולי ישראל ותקומת ישראל בארצנו - האוסף

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-1/5/2008 11:30 לינק ישיר 

רמ_במזל כתב:

האם מישהו יודע היכן ומתי זה נדפס?

היכן אפשר לרכוש את הקונטרס הזה?

כבשי דרחמנא

על הימים ה' באייר ו-כ"ח באייר מאת אליהו כי-טוב

נדפס בארץ ישראל





כבשי דרחמנא - על הימים ה' באייר ו-כ"ח באייר – מאת אליהו כי-טוב

© כל הזכויות שמורות  'יד אליהו כי טוב'

נדפס בארץ ישראל

 

מאת המו"ל

הקונטרס שלפנינו מורכב משני מאמרים שכתבם המחבר לספר 'התודעה'.

האחד, מאמר על יום ה' באייר שנכתב כפרק בספר התודעה המקורי בשנת תשכ"ב, והשני, שחזורו של מאמר זה (שכן לא זכר המחבר שאותו מאמר עדיין קיים) – כפרק לתרגום האנגלי של הספר, (הדברים נכתבו בלשון הקדש ותורגמו) אשר יצא לאור בשנת תשכ"ח.

על הרקע לכתיבת המאמרים מספר המחבר במכתבו אל מורה בחו"ל, אשר נכתב בשנת תשל"ג ובמכתב זה גם סיכום לבטיו בנושא זה.

מצאנו לנכון להביא את קטעי המכתב במצורף למאמרים, לפניו ולאחריו.

מטעמים שהיו שמורים אתו לא רצה המחבר שהדברים יודפסו (גם מאוחר יותר) בתוך ספר התודעה. כיון שיש  בהם, לדעתנו, צורך לרבים, הוצאנו לאור קונטרס זה בנפרד. לא שינינו מלשונו של המחבר (מלבד שינויי כתיב), לא גרענו מדברי המאמרים אלא כשהייתה כפילות בדברים, ולא הוספנו אלא מעט מלות קישור שנדרשו לצורך הרכבת שני המאמרים לאחד. שם הקונטרס נקבע ע"י העורך.

 

קטעי מכתב מהמחבר

אם התנגדתי לנגוע בענין של 'יום העצמאות' בתוך ספר 'איש וביתו', כבר לא יכלתי להתעלם מכל הענין הזה בספר התודעה שהוא מלוה את כל ימות השנה, ימי חג וימי אבל וכל יום מסוים של פגרא או להיפך, וכאן דוקא כל הבנים שואלים ואין משיב להם דבר ברור, ומטבע הדברים, תלמיד ששואל ואין משיבים לו, הוא משיב לעצמו וזה מסוכן מאד.

כשנה לאחר קום המדינה, כשהיה קיים ה'זרם הרביעי' של אגודת ישראל עם הרב זלמן סורוצקין ז"ל בראש, פנו אלי בשמו שאכין אני חומר למורים מה יגידו לתלמידיהם באותו היום. הכינותי והבאתיו למראה עיניו - החומר נפסל. 'לא מפני שהוא לא נכון, אלא זו אמת שעשויה להרגיז גם את הימין וגם את השמאל' - כך נאמר לי אז. ואני איני מבין ולעולם איני מוכן להסכים עם גישה כזו! אם אמת הדברים - היכן ה'לא תגורו'? ובמיוחד בשטח חינוך הילדים הרכים שאסור לפטמם בדברי חכמות או חצאי אמת שהמבוגרים כבר התרגלו בהם. ברם, מה יכולתי אני לעשות, נאלמתי דומיה.

וכשהתחלתי בספר התודעה, הוצאתי מגנזי אותו החומר ובאתי לשאול אצל גדולי הוראה: האתן חומר זה בספר זה או אחדל? כולם חוץ מאחד אמרו לי כדברי הרב סורוצקין הנ"ל: חדל לך מלנגוע בדבר זה כי אתה מאבד עולמך גם בשמאל וגם בימין... אחד בלבד, הוא ר' ש"א שליט"א הסכים אתי בכל. אף אני שמעתי לדעת רבים, שלא לשם שמים. לשם ביזנעס בלבד

וכיצד נוהגים בבתי הספר הדתיים בכל אותן השנים? להתעלם - אי אפשר אלא שהללו מן המזרחי והקרובים להם אומרים הלכה פסוקה: גדול יום העצמאות כיום שיצאנו בו ממצרים ויותר, והללו שבקצה השני גם אומרים הלכה פסוקה: קשה יום העצמאות מן היום שנחרב בית המקדש, ואילו הללו שבחינוך העצמאי - כל מורה מדבר ככל העולה על  רוחו.... מי יודע אם אחד יש בין כולם שמתוך שאינו יודע מה לומר-יאמר פשוט: איני יודע! וינמק זאת היטב מדוע אינו יודע.

כשבאתי לתרגם ספר התודעה לאנגלית, ואני זה שנים רבות מקושר הרבה עם ארגון החינוך החרדי שבארה"ב  'תורה ומסורה' - הכל דרשו שיוגשו להם דברים שראויים לאמרם בענין זה כי המבוך גדול מאד ומתוך המבוכה רבים נכשלים בכל מיני דברים, טועים ומטעים. אז עשיתי מעשה, ואותו החומר שהוכשר להלכה ע"י ר"ז סורוצקין וע"י אחרים ג"כ וגם הוכשר למעשה ע"י הרב א' ועבר אחרי כן בקורת של עשרות אנשים בעלי דעה (בלי מונופול על 'דעת תורה', אמנם) והשקפה, בארץ וביותר בארה"ב - אותו החומר הבאתי לבית הדפוס וכך הוא נכנס ל'תודעה' באנגלית.

 

ה' באייר

ה' באייר, יום שבו חזר שלטון לישראל בחלק מארץ ישראל, בשנת חמשת אלפים שבע מאות ושמונה ליצירה - לאחר אלף שמונה מאות שמונים וארבע שנות חרבן, כניעה, גלות, שעבוד, השפלה וצפיה לגאולה.

זה לנו שלש אלפים שבע מאות ושש שנים שהארץ  מובטחת לנו מפי הקב"ה המנחיל ארצות, בבריתו  אשר כרת עם אברהם אבינו בין הבתרים 'לאמר, לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר  הגדל נהר פרת' וגו' (בראשית ט"ו).

זה לנו שלשת אלפים שש מאות ושישים ואחת שנים שהברית הראשונה נשנתה עם יצחק אבינו בעקדתו  בהר המוריה. 'וירש זרעך את שער איביו והתברכו בזרעך כל גויי הארץ' (בראשית כ"ב).

וזה לנו שלשת אלפים חמש מאות וששים שנים שהברית עם אברהם ועם יצחק קוימה בשלישית עם יעקב אבינו בצאתו לחרן לאמר : 'הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה ולזרעך' וגו' (בראשית כ"ח).

 

שנות ישיבה ושנות חרבן וצפיה

מאתים וחמש עשרה שנים החזיקו האבות והשבטים בארץ ישראל וישבו בה ישיבת צפיה  לרשתה ולנחול אותה נחלת עולמים. גם כשיצאו מן הארץ, לא יצאו אלא על פי הדיבור ולמען תמלא סאת חובותיהם של כובשי הארץ הקדמונים, להורישם מארץ נחלת אבות העולם.

מאתים ועשר שנים עברו בני ישראל את כור ההיתוך במצרים והמתינו לגאולתם ולרשת ארצם, וארבעים שנים אחרי כן הלכו במדבר על פי ה' וציפו לדבר מלכם ואלקיהם שיאמר להם 'באו ורשו את הארץ אשר נשבע ה' לאבתיכם' (דברים א').

שמונה מאות וחמשים שנה אחרי כן, ישבו בה אבותינו ישיבת קבע שלאחר ירושה. בעלים ואדוני הארץ היינו כל אותן השנים עד שבא סנחריב מלך אשור ואחריו נבוכדנצר מלך בבל וגרשונו מארצנו. ניסו להושיב עמים נכרים ולא נאחזו בתוכה והיתה הארץ שממה שבעים שנה.  

לאחר מכן פקד ה' את עמו ואת ארצו, וחזרנו וישבנו בה עוד ארבע מאות ועשרים שנה עד שבאו הרומאים וגזלו מידינו את השלטון בארץ ושרפו את מקדשנו ורוב עמנו גלה מארצנו ושממו עליה אויבינו. ברם, מאז ועד עתה לא פסקה רגל ישראל מלדרוך על אדמת ארץ ישראל אלא שמעטים היו וגרים בתוך ארצם ורוב רובו של העם גולים ופזורים בארצות אויביהם בארבעת רוחות השמים.

הרי לנו בארץ זו שנות הבטחה שלשת אלפים ושבע מאות שנה, שמהן - שנות ישיבה וחזקה אלף וחמש מאות שנה. כל יתר השנים, כל שנות הגלות והגירוש - כולן שנות צפיה והמתנה לשיבה ולגאולה כאדם העומד ליד פתח חלונו ומצפה לרץ שיבוא לבשרו, ואף על פי שמתמהמה מחכה לו שיבוא כל שעה.

ואם יהיו נדחיו בקצה השמים - רק לארצו נושא העם הזה את עיניו ואינו מתיאש אפילו שעה אחת. העם שומר אמונים לארץ והארץ אף היא שומרת אמונים לעם, ואינה נותנת את חילה אלא לבניה בלבד הבאים לחונן עפרה.

 

הגלות האחרונה

הגלות האחרונה, הארוכה שבגלויות ישראל מארצו, בשנת תש"ח מלאו לה אלף ושמונה מאות ושמונים שנים מאז חרב בית המקדש ביד הרומאים - כל אותה התקופה הארוכה הארץ שוממה מיושביה ובשממתה היא עוברת מרשות לרשות משלטון לשלטון וכולם זרים לה. לא היה בה קנין כלל לכובשיה מעולם, כי לא ביד נביא שלח ה' את הנכרים להגלות עמה ממנה ולשלוט בה. מאליהם באו ברשעת הגויים ובעוונות ישראל שגרמו לשעתן ואולם לא יכלו להפקיע זכות בעליה עליה, זכות ישראל על ארץ ישראל נשארה שמורה להם בלבד שישובו ויבואו לחוננה לעת קץ.

כל אותם הימים הרבים, עם ישראל מיטלטל ונודד מגוי לגוי ומארץ לארץ ואין לו מנוחה בשום מקום בעולם. בכל מקום זר הוא ואף על פי שהוא נאמן תמיד ליושב הארץ ובאמונתו כי רבה הוא מביא  ברכה ומגדיל לעשות והכל נהנים ממנו – אינם עוברים ימים רבים עד ששוכחים את טובתו והכל מזכירים לו את זרותו.

אין מנחם לישראל כל עת הגלות אלא זאת התקוה האחת שבלב כל העם, כל הדורות וכל הימים: ימהר ויחיש גאולתנו ונשוב לארצנו וכקדם נחדש ימינו!

 

אומות העולם תמהות

כל עמי העולם רואים אותנו בצפיתנו כל הדורות ושמים על לב. הם שואלים ואומרים : האמנם  ממתנת להם הארץ הזו החרבה, והם לה? העינינו עוד תחזינה בזה הפלא כשעם וארץ מתרפקים זה על זה לאחר פרידה וגעגועים של שני אלפים שנים?

----

בשנת חמשת אלפים שבע מאות ושמונה ליצירה, בחמשי לחדש זיו הוא אייר, קמו אנשים מזרע יעקב  ועמדו רגליהם ביום ההוא על אדמת ארץ הקודש, קמו והכריזו:

הארץ הזאת אשר אנחנו שוכבים עליה ואוחזים בה  בכל כחנו - לנו היא ולזרעינו! אין שלטון בה אלא  לבניה יורשיה השבים אל ארצם שנשדדה מהם, עתה יבואו כלם מארבע כנפות הארץ וירשוה לעד!!!

אז הוסר שלטון הנכרים מעל שטחים גדולים בארץ ישראל ועבר לזרע אברהם יצחק ויעקב. ורבים מאד מן השוממים על אדמת ארץ הקדש הרבה דורות - פחד גדול נפל עליהם מתוקף המלחמה שהשיבו להם בני ישראל, וברחו כל עוד נפשם בם, וישאירו שדותיהם ובתיהם.

ומרובים יותר מן הזרים הבורחים, היו זרע ישראל שעלו מארצות גלותם ויתנחלו בארץ אבותם וישבו בה, ויפליאו לעשות בבנין, בשדה, ובעץ השדה ובכל עבודה אשר התחילו לעשות בה.

וגם הארץ האירה פנים ועץ השדה התחיל לתת פריו יותר מלמתנחלים הזרים. הרבה ערים חדשות נבנו והמון גדול של כפרים שנתווספו. אניות שולחו בים וצי של אניות אויר, ובכל מקום אשר תדרוך שם  כף הרגל ולכל אשר תשא העין - הכל מישראל. והגוים אשר נותרו בה או באו אחרי כן – זרים נחשבו.

אז נבלו אלופי אויב, אילי ערב יאחזמו רעד, ונדהמו כל יושבי ארצות הקרובים הרחוקים ואמרו כלם: ראו זה פלא שלא ידענו כמוהו בכל דברי ימי עולם - אלקי ישראל נתפיס עם עמו, בנים שבים לגבולם!

 

מבוכה בעולם  

ראו זאת גויים, ויתמהו; ולאומים, ויהי הדבר לפלא בעיניהם, כי דורות רבים לימדום חכמיהם, כי אין עוד תקומה לישדאל בארצו לעולם! והנה קם הפלא לעיניהם, ויבושו חכמיהם מחזותם קשה שחזו על ישראל.

ואף בעינינו ייפלא הפלא ופלא, שכן אשר נעשה לעינינו - לא הוגד לנו מראש שכך ייעשה; וכל אשר הוגד לנו וחזו לנו נביאנו, וציפינו לו כל ימי גלותנו ונדע נאמנה כי דבר אחד מכל דבריהם לא יפול ארצה - עדיין לא ראינו.

 

מבוכה במחנה ישראל

מאורע ה' באייר תש"ח הדהים הרבה מגויי הארצות והביא במבוכה גם רבים בקרב מחנה ישראל. נחלקו הדעות ונתפרדו התגובות פרוד רב.

אתה מוצא רבים מישראל שבתגובותיהם על מאורע זה אינך מכיר את "קול יעקב", הם מתפארים בנצחונם על האויבים ובפיהם הם אומרים ידינו רמה ולא ה' פעל כל זאת.

אתה מוצא רבים אחרים ששמחים בגאולה ומחזירים גדולה למלך הכבוד וקובעים שמחת היום בהלל ובהודאה לה' כעל הנסים בדורות הראשונים. ושוב אתה מוצא את הללו נבוכים ואינם יודעים את המעשה אשר יעשון, לפי שאין המחזה אשר חוזים, עולה בקנה אחד עם החזון שחזו לנו הנביאים.

והיו רבים מישראל אשד התערבו בגוים והתיאשו מן הגאולה, ובקע להם עתה אור חדש וישמחו שמחה גדולה על התמורה שנראתה בעיניהם כי זאת הגאולה.

וכנגדם רבים משלומי אמוני ישראל שכל ימי שבתם בגולה רחקו מן הגוים ויקוו לאור אמת ויצפו לישועת ה', עתה הושחרו פניהם מן הגאולה שאינה גאולה, כי ראו כי קרב הקץ וכל כוס הפורענויות שמן הגולה, שתו מצו.

וגם כי שבו אל ארץ חמדה, עדיין ההסתר פנים גדול מאד, רשעי עולם משנאינו שוב נושאים ראש ואומרים לבלענו, רוב פזורי ישראל שקועים עדיין במדבר העמים באונס ואפילו מרצון. מקום מקדשנו חרב כשהיה ושועלים הלכו בו; -

גם רבים מעם הארץ היושבים על אדמת הקדש - אינם יודעים את ה' והשליטים עליהם דוחקים את רגלי השכינה. ויש בהם המדברים סרה על עם ה' ועל אלקיו ועל התורה, בריש גלי ומלעיזים על דברי חכמים שמפיהם חיינו ונחיה; -

ויהיו הם וכל עם הקדש ללעג וקלס בעיני הגוים שונאינו, כי אמרו: לא עם ה' אלה ולא מארצו יצאו! וכן היינו בעינינו מבוישים מכחשם וממעלם אשר מעלו בה' בהיותם שליטים על עם הקדש ועל ארץ הקדש והנה שתו על ישראל לחלל קדושתם; -

הלזאת צפינו ואם גאולה כזאת חזו לנו נביאינו?

ועיקרה של גאולה, היא פדות הנפש וגאולת הדעת מן השעבוד למחשבותיהם של שונאי ה', והנה הנפש לא טוהרה בגאולה זו והעירבוביה בדעת, גדולה משהיתה, ושעבוד הלבבות לרשעי הגוים לא פסק, והרוגז גדול בין איש לאחיו ואין נחת.

ועוד אתה מוצא את הללו עצבים ומחליטים ואומרים : אם פקד ה' את עמו והאיר לנו אור גאולה - למה ומדוע רק השביעית בעם ראו את אורה ועוד בו שש שביעיות שאינם יכולים, או אינם רוצים ליהנות מאורה ועדיין הם יושבים בארצות גליותיהם ישיבת קבע - הלזו שברנו? כך הם שואלים ולכן הם עצבים.

 

על חטאים שחטאנו וחוטאים עוד

עוד אומרים הללו שעצבים: הלא כל עיקרה של גלות לא באה אלא מפני חטאינו וחטאות אבותינו בעזבנו את ה' ולא אבינו בדרכיו, לפיכך גלינו לבין הגויים עד שנתקן אנחנו חטא ראשונים וניטהר מעוונותינו  ואנחנו על אדמה טמאה, או אז יהיה הצרוף בתשובה שלמה: בשבתנו על אדמה קדושה קלקלנו מעשים, והנה גורשנו ממנה ויושבים על אדמה טמאה ותיקנו מעשים ! מדה כנגד מדה; -

שכן לא בשפלות ידנו ובגבורת אויבינו גורשנו מארצנו, כי גבורים בני גבורים היו בני ישראל מאז  ומתמיד ורדפו חמשה מהם מאה וניצחו מעטים את רבים, אלא העוונות גרמו וכשנתמלאה הסאה והגיעה שעת הפורענות, אותה שעה נהפך עלינו הגלגל ונרדפנו על צוארנו רבים על ידי מעטים  וגבורים נתנו ביד חלשים, כי יד ה' היתה בנו שלא כדרך הטבע כדי להכניענו ולטהרנו מן העוונות בחזקת יד ה' עלינו.

והאמנם היטהרנו? והלא כל חטאות ראשונים עדיין דבקות בנו. הבאלה נבוא עתה לפלטרין של מלך וירצה לנו? –

ועוד, צאו וראו מה עושים פושעי עמנו כשהם מחזיקים בידם שרביט מלוכה - הלא הם מעבירים צורת פניהם של ישראל לעשותם ככל הגויים ואת ארץ ישראל ככל הארצות ועוד ידם נטויה!  הלגאולה זו סיברנו והאם ממנה יש תוחלת?

ושמא - הם ממשיכים לומר - שמא אין כל זה אלא מעשה שטן שהראה לנו פלאות כדי להכשילנו ולהסגירנו ביד מכחשים, בראותנו מעשיהם שמצליחים בידם ואנחנו מאשרים זדים וחוטאים בנפשותינו, וחס ושלום סוף דבד מי ישורנו? כך אומרים הללו ומכניסים עצב בלבם ובלב אחרים.

 

טענות ומענות

כרבות הטענות של הללו כן רבו גם המענות של אחרים.

 

אומרים בעלי הטענות: היכן אנו מכירים במאורע זה את חזון הגאולה שחזו לנו נביאנו? - משובים להם בעלי המענות: אפילו אין זו עדיין הגאולה המובטחת אנו חיבים להיות מכירים טובה ולהדות לה' הטוב, שנתן לזרע ישראל תלוי-ראש בארץ ישראל ופינה לפניהם גויים, ויכו בה שרשים ובכל אות נפשם הם באים ומחוננים עפרה ואין ממחה בידם מכל אויביהם מנדיהם.

ותחת כי היינו אתמול נרדפים על צואר, כלנו, ונער ימשול בנו וכל גוי קטן זמם עלינו להכחידנו, ולא היה לו מורא כלל שיענש על כך - הרי הננו היום ברשות שאין יד הגויים שולטת בה, ולא עוד אלא שנפלה חתתנו עליהם, וגדול כבוד ישראל בגויים כאשר לא היה קרוב לאלפיים שנה - כל הטוב הזה נקבל ולא נשמח בו ולא נכיר בחסדי ה' עלינו ולא נודה על טובתו? אין לנו אלא להודות אלשעבר ולבקש רחמים אלהבא אשר ימהר ויחיש כל גאולתנו ככל אשר הבטיחנו ביד נביאיו.

 

אומרים בעלי הטענות: מימינו לא שמענו שתחילתה של גאולת עולם תבוא בדרך גסה כזו בלי ניצוץ גלוי מאורו של הקב"ה, בדרך של שפיכת דמים במלחמות גדולות וקטנות שאינן פוסקות, ובאיום מתמיד במלחמות השמד מצד גויים רבים קרובים ורחוקים ובהיות רוב רובו של העם בארצות אויביהם ובארץ ישראל אך חלק קטן מן העם; -

משיבים להם בעלי המענות: 'לא שמענו' אינה ראיה, שמא רמזו לנו יודעי בינה לעתים ושמענו ולא הבינונו מה שאנו שומעים, ומי נתן לנו רשות להורות להקב"ה מה יעשה וכיצד יעשה?

עוד הם משיבים: הלא כבר אמרו חכמינו הקדמונים, לכך נמשלה הגאולה לאילת השחר מפני שהיא עתידה לבוא קמעא קמעא כאילת השחר שבתחילתה עדיין חשך, והולך ואור עד נכון היום. והרי אנו עדיין לא ראינו אלא ה'קמעא' הראשונה  ומה תימה שעדיין החשך יכסה ארץ; -

ושמא רמז יש כאן גם בדברי הכתובים שבתורה: אתה מוצא בפרשת התוכחה שבספר ויקרא, נאמר שם (פרק כו) לפני סוף פרשה זו פסוק אחד של נחמה: 'וזכרתו את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכר, והארץ אזכור'. ושוב אחרי פסוק זה סיומה של התוכחה: 'ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם' וגו' - שמא רמז יש כאן שבטרם סיומה הגמור של פרשת הפורענות שבאחרית הימים, כבר תהיה זכירת ברית האבות 'ברית יעקב' תחלה ואחר כך 'ברית יצחק' וגם 'ברית אברהם' - ועדיין התוכחה לא פסקה - 'ואף גם זאת' - לאחר כל הזכירות האלה - 'בהיותם בארץ אויביהם' - שש שביעיות מהם עדיין בחוץ ואף על פי שהם יכולים לבוא לפנים ואינם באים - 'לא מאסתים' וגו' 'כי אני ה' אלקיהם' - בין רוצים ובין אינם רוצים.

 

כבשי דרחמנא

עוד שואלים בעלי הטענות: האפשר הדבר שמפני חטאינו גלינו מארצנו ובאותם החטאים נשוב  אליה? –

משיבים להם חבריהם: דבר זה, להבחין בין חטאי הדורות אשר תוקנו ואשר לא תוקנו - מסור רק לשמים, מסוד כבשונו של העולם ואין ידוע בו אלא בוחן לבבות בלבד. בני אדם שוקלים דברים לפי מראית עינם בלבד וחורצים משפט לפי שהעושה והמעשה נראים אליהם באותה שעה, אבל הקב"ה אינו כן אלא עבר ועתיד גלויים לפניו כהווה, וכן כל מסתרי לב ומעמקי נפש לפניו הם ידועים ונראים כפועל ידים, ולפיהם הוא שוקל וסופר ושופט יחיד ורבים דורות עברו ודורות הבאים. רק לאלקים המשפט ומי איש ויבין זאת לחרוץ משפט לפני האלקים.

או כלך לדרך זאת: כשם שיש סאה לעוונות וכשהיא מתמלאת בא חרון אף בעולם, כך יש סאה לפורענויות וכשהיא מתמלאת, במקום כפרה היא עומדת, ואז באה הארת פנים בעולם והקב"ה מתמלא חמלה על בניו. ואפילו עדיין לא שבו בכל לבם, הוא מרחם עליהם. ואיה דור כדור הזה אשר שתה-מצה את כוס התרעלה?

או כלך לדרך אחרת - יש וגם תגבורת החטא סבה היא לגאולתם של ישראל ואפילו הם מפירים ברית ח"ו, למען עוררם לתשובה בסבה הזאת, או בשביל למנוע חלול שם קדשו.

הלא כה הם דברי הנביא (יחזקאל טז): 'והקימתו אני את בריתי אתך וידעת כי אני ה' - למען תזכרי ובשת ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלמתך בכפרי לך לכל אשר עשית' וגו'.

ואומר (שם לו): 'ויבוא אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי באמר להם: עם ה' אלה ומארצו יצאו! ואחמל על שם קדשי אשר חללוהו בית ישראל בגוים אשר באו שמה, לכן אמר לבית ישראל כה אמר ה' אלקים לא למענכם אני עשה בית ישראל, כי אם לשם קדשי' וגו'.

והעוונות מה יהא עליהם? כבר אמר הנביא (ישעיה מד): 'מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאותיך, שובה אלי כי גלתיך'. 'גאלתיך' - עבר משמע, כבר גאולים אתם ופשעיכם עודם קימים ואמחה אותם אני.

וכל החשבונות האלה מכוסים הם מעין כל חי. מי יבוא עד חקר אלו-ה.

 

על הסכנה משלטון הנתון ביד מכחשים

עוד מקשים הטוענים: אפשר שתבוא ישועת ישראל ביד המכחשים בה' והלא סכנתם מרובה מתועלתם, שהם משתמשים בכח שלטונם להדיח את העם מעם אלקיו ולהגדיל חרון? -

עונים להם חבריהם: והלא מצינו במלכות החשמונאים שרוב השנים מכחשים ועוקרי תורה  היו שליטיהם עשרת מונים ממה שהעינים רואות בדור הזה ואף על פי כן כתב בהם הרמב"ם בנצחונם על היונים: 'וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנים'.

שכן חלול הוא לישראל כשהם חוסים בצל אומות שהקב"ה לא נתן להם תורה ובועטים בה וממאסים אותה כל הדורות. ואפילו הם מקילים ידם ומחניפים לתורה אל תאמין להם ליום מחר. אבל פושעי ישראל, עמה של תורה הם לעולם. ואפילו בועטים בה לשעה, אל תאמין להם למחר. סוף שישובו ותשובתם מתקבלת. ואפילו בטרם שבו והם שולטים  בעם לרע לו, עדיין הכבוד מצוי שם, כי אחד הוא המחצב לכל חלקי העם ולשם הם כולם ישובו ויבואו: -

אף עתה היום כל אשר עינים לו רואה כי נתמעטו הכחש והכפירה בעולם מלעומת שהיו, וחרדים הלבבות בחרדת האמונה הרבה יותר מכמה דורות שלפנינו. מי עשה זאת מי פעל זאת? - זאת ההתרפקות שבין עם קדוש עם ארץ קדושתו היא שפעלה זאת והיא עתידה לחולל פלאות עוד, בימינו יהיה הדבר הזה! –

לפיכך, אם ראית בנים שנזכרים באביהם שנתרחקו ממנו ימים רבים ועתה הם אומרים לשוב - תאמין להם, אפילו עדיין אינם משנים מעשיהם שמקודם לכן ולא כלום, שכן לשורשם נפשם משתוקקת וסוף שיבואו.

אבל אם ראית בנים שבפיהם ובפועל ידיהם מורדים באביהם אל תאמין להם, אפילו צועקים בכל פה  ומכריזים על מרדם. אין צעקתם אלא מפני יראתם להטיל דופי בכל מעשיהם מאתמול, והרגשתם בהתמוטט עליהם בנינם שבנוהו דורות ועתה הוא מתמוטט עליהם - עדיין טומאת ארצות העמים מפרפרת בהם לכן הם צועקים, וסוף שגם הם ימלא לבם אומץ וישובו למקור מחצבתם. כאלה היו פושעי ישראל מאז, וכאלה הם היום, לעולם לא ישתנו לרעה אבל ישתנו לטובה.

אין פחד מהם מעולם. אבל היתה והוה תוחלת מהם תמיד. וכל שכן עתה בימים שהקץ ממשמש ובא  ועמו התיקון הגמור.

 

מעשה אלקינו או ח"ו מעשה שטן

כלפי חקרי הלב של בעלי הטענות האומרים: מהיכן לנו ערובה שכל המעשה הגדול הזה שנתחדש עלינו בדור זה ובתנאים של עתה, מעשה אלקינו הוא ולטובתם של ישראל - שמא ח"ו אין זה אלא מעשה שטן כדי להכשיל את ישראל בנסיון מר של הליכה אחרי טועים ומטעים? – עונים להם חבריהם בגערה: וכי השטן כח לו לעשות מעשים? והלא כל כוחו של שטן רק לחבל במעשים ולהרוס כל מפעל. אפילו היה לו כח לנסות להכשיל - כלום חשוד הוא לחבל במעשיו שלו? ההוא יעשה כדי לפתוח שערי ארץ הקודש לעם קודש ולהביא זרע ישראל למקומות שנתקדשו על ידי אבותיהם ושרוחם עדיין שורה שם והיא מטהרת, מצרפת ומזקקת את זרעם הבאים לשם לשפוך שיח לפני אלקי אבותם? כמעשים הרבים שבכל יום, שרבים מבני ישראל אך רגלם דורכת במקומות המקודשים ולבם מתעורר מיד בתשובה  בתפלה וצדקת המעשים ונאחזים בהם כאש בשלהבת - הכך יעשה השטן ואינו חושש לחבל בעצמו? היה לו להתירא שמא יתקדשו ויאמרו לו: סור ממנו!

האם ח"ו השטן הוא זה שהפיל מורך בלב אויבי ישראל והלביש עוז וגבורה בחורי ישראל להגן על גופותיהם ונפשותיהם של בני ישראל בחרוף נפש שאין מוצאים דוגמתו אלא במלחמות קודש של עם קודש בדורות הקדמונים? –

האם אלו  הם מעשיו של השטן להביא מדי שבת בשבתו ומדי חדש בחדשו מאות אלפי ישראל לפני מקום מקדשם לדובב פיהם ולהרנין לבם בתפלה ובהודיה לאלקי ישראל, ולדפוק על פתחי לבבם של מיליונים פזורים מבני עמנו, רבים מהם אובדים ונדחים במשך דורות, ולהזכירם מי הם, מאין באו ולאן הם עתידים לשוב? –

האם השטן הוא זה הפורץ מנעולי הארץ ופתח ברכתה להוציא יבולה בשפע גובר והולך? הוא השטן המרעיף נאות מדבר וגיל גבעות תחגורנה, המרוה תלמי ארץ ומנחית גדודיה וצמחה יברך? –

אם כאלה הם מעשי שטן, מה אתם מניחים להקב"ה?

הרחמן הוא יצילנו מן הדעה הזאת! לא, אין מעשים לשטן כלל. אכן כח אחר יש לו לעור עיני פקחים להראות להם אור לחשך וחשך לאור, ולטפש לב מבינים.

הרחמן הוא יצילנו מכחו זה שלא יצליחו בנו מעשיו, חס ושלום!

 

כה הם דברי הריבות במחנה ישראל ואלה הן הטענות ומענות בשערינו, שכן עדיין הקץ לא בא, אין עוד נביא ולא אתנו יודע עד מה.

לכך סתומים וחתומים עדיין הדברים, וענינו של מאורע זה עדיין לא נתפרש ולא ניתן לכתוב בספר עד שיעמוד נביא אמת ויפרש לנו.

שאין דבר כזה מתפרש לדעת מובאיו ומוצאיו אלא, או ברוח הקדש מפי נביא אמת או מסוד חכמי אמת שבדור בשבתם יחד וה' נצב בעדתם, או במסורת של דורות ישראל קדושים.

והנה מאבותינו שממרחק הזמן - לא ראינו, אין עוד נביא, ולא אתנו יודע עד מה יהא הסתר פנים זה.

 

לפיכך

לפיכך, אם ראית אנשים מישראל שמודים על הטובה ועדיין לבם מלא דאגה על כל אשר חסר מן הטובה ועודם מצפים ומיחלים לישועת ה' שתהא שלמה - צרף עצמך עמהם, שהרי משיח בן דוד עדיין לא בא ועוד חזון הנביאים רחוק. וחס לנו מלהתיאש אפילו מקוצו של יו"ד מכל הטובה שהם חזו לנו ולעולם לא נחדל אפילו שעה אחת מלתבוע את ההבטחות, עד אשר נראה בכל דברי הנחומים עד תומם ותחזינה עיננו וישמח לבנו ותגל נפשנו באמר לציון: מלך אלקיך! או אז נתנחם ויקוים בנו: 'כה אמך ה' אלקים הנה אשא אל גוים ידי ואל עמים ארים נסי והביאו בניך כחוצן ובנתיך על כתף תנשאנה, והיו מלכים אמניך ושרותיהם מיניקתיך. אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו' וגו' (ישעיה מ"ט).

'עוד יאמרו באזניך בני שכליך צר לי המקום גשה לי ואשבה, ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה' וגו' 'הן אני נשארתי לבדי אלה איפה הם' (שם).

'כי נחם ה' את ציון נחם כל חרבתיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה  וקול זמרה' (שם נא),

'הנה אנוכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים, ושמתי כדכד שמשתיך ושעריך לאבני אקדח וכל גבולך לאבני חפץ וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך' (שם נד).

 

אבל  

אבל, אם ראית אנשים מישראל שלבם חלוק עליהם בין טובה לרעה ואינם מכירים בטובה כדי לברך עליה, שאינם יודעים בין מעשה אלקינו למעשה שטן - בקש רחמים על עצמך ועליהם להנצל מעורון עינים ולבלתי הכשל עוד בכפית טובה חס ושלום.

ואתה תמלא פיך שיר רון ושבח לה' אלקי ישראל על אשר עשה עושה ויעשה עם כל עמו, עם כל זרע בית ישראל מעתה ועד עולם.

ואם באת להדות ולהלל - בכל לשון שלבך שומע ונפשך מתפעלת הוה מודה ומהלל, ומי יודע כמה  עוד יארך הזמן עד אשר יהיה מטבע קבוע לשיר ושבח זה כשאר שירות ותשבחות שקבעו חכמי הדורות על דעת כל ישראל לעד ולנצח.

שכן לא נדע לפרש את ענינו של היום, ואת אשר ציותה בו תורה. רק יודע תעלומות, הוא לבדו יודע את המעשה שעשה ומה טוב צפון בו.

והנה כולנו בציפייתנו שהקב''ה יורנו דרך אמת וישלח לנו משיח צדקו במהרה בימינו ויגיד לנו את הדרך נלך בה, וגם את הדרך אשר הלכנו.


כ"ח באייר

כ"ח באייר, יום בו הובסו כל צבאות ערב שבאו להשמיד להרוג ולאבד את כל זרע ישראל בארץ ישראל. הוסרו מצורי האויבים בגבולות הארץ מסביב, חזרה גזלה לבעליה - זו ירושלים עיר הקודש שמתחילה גזלוה ברובה מישראל ובאותו יום שוב היתה ירושלים עיר אחת שלמה שכולה ביד ישראל, ונפתחו לרוחה כל המקומות הקדושים לישראל מקדשיהם.

בשנת חמשת אלפים שבע מאות עשרים ושבע ליצירה היה הדבר הגדול הזה. תשע עשרה שנה ועוד עשרים ושלשה ימים לאחר אותו ה' באייר שבו חזר שלטון לישראל על מקצת מגבולות ארץ ישראל.

שני ימים קודם לכן ביום כ"ו באייר, עמדו כל צבאות מצרים, כמאה רבוא, בדרומה של ארץ ישראל ועמדו כל צבאות עבר הירדן על אדמת ארץ ישראל במזרחה ובדרומה ובירושלים, וצבאות סוריא בצפונה גם עירק היא בבל נלותה עמהם, ויעמדו צבאותיה בין צבאות עבר הירדן, וביד כולם כלי משחית כחול הים לרוב מאשר נתנו להם שונאי ישראל בארץ צפון הרחוקה, היא רוסיא, חנם אין כסף. ויצעקו כולם קול אחד באזני כל העולם: כלה אנו עושים בישראל! כליון חרוץ אשר לא יוכלו מלט נפשם. משלש רוחות אנו באים על ישראל מדרום וממזרח ומצפון והים סוגר עליהם ממערב. אמר אויב: נרדפם לישראל, נשיגם, לים נדחפם ושם נטביעם! -

ונהפך היה, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם. ביום כ"ו החלה מלחמת המגן של צבא ישראל וביום  ב' בסיון שלאחריו שקטה המלחמה ויד ישראל עושה חיל בכל ששת הימים האלה עד אם כילו לעשות ככל אשר ברצונם לעשות, להגן ולהציל ולהדוף אויב הרחק הרחק לתוך עומק גבולות הארצות שהם יושבים בהנה.

חביב הוא יום כ"ח באייר ביותר, אף על פי שעדיין המלחמה לא פסקה עוד - שבאותו יום חזרה  ירושלים להיות עיר אחת שלמה ונתונה ביד ישראל ומפני חבתה של ירושלים היה דומה אותו יום על כל ישראל, כאילו בו ניתנה להם כל ארץ ישראל.

 

ויהם את מחנה מצרים

בו ביום שעמדו כל צבאות ערב וכלי מפצם עמהם, כולם דרוכים לקבל פקודת מפקדיהם : 'אש על ערי ישראל ועל מחנהו'!

ביום כ"ו באייר - הקדימום נערי בני ישראל שעה אחת, ובדמדומי חמה של שחרית יצאו עם מטוסיהם  להקות להקות ונתפזרו מעל כל שדות התעופה ושאר מרכזי האש של מחנות ערב ופוצצו כמעט כל מטוסי האויב שעמדו למטה על הארץ כאילו מחכים לפורענותם. ואותם גבורי ישראל הלכו ובאו הלכו ובאו ולא נראו בלכתם ולא בואם כך שעה ארוכה עד שלא שרדו מכלי מפצו של האויב אלא מעטים.

מיד אחרי כן יצאו צבאות ישראל אשר על הארץ, יצאו לקראת חילות האויב וגדודיו הרבים והכו בהם  מכת מות, מכת תדהמה וישחיתו כלי משחיתם, והנשארים נפלו שבי ביד לוחמי ישראל הם וגדודיהם, אנשי צבא לרבבות, ויתרם נתפזרו במדבר סיני ונפלו איש בחרב רעהו או נדדו הלכו במדבר אין מאכל ומתו והיו למאכל לעוף השמים. ורבים ממפקדי צבאם שדדו וגזלו את פקודיהם ונטלו מהם צדה ורכב כדי למלט נפשם וסוף שנפלו גם הם ביד לוחמי ישראל שבאו לקראתם מפנים ומאחור.

כך התחילה המכה בצבא מצרים אשר בדרום.

אז התרה צבא ישראל במלך עבר הירדן: 'אם לא תצא לקראתנו למלחמה, ותשלח את גדודיך לאהליהם והיתה ארצך לפלטה, ואם תצא לקראתנו למלחמה ויצאנו גם אנו וירדו עליך כל מכות מצרים'! ויחזק ה' את לבו ולא שעה לאזהרה ויפתח הוא באש, כי סובבו כל שליטי ערב בכחש זה את זה,  ויספרו זה לזה על נצחונות תחת מפלות. וכל הנס מנוסת חרב אמר לרעהו: קום רדוף וחלק בשלל ישראל!

מאת ה' היתה זאת לחזק גדודי עבר הירדן למלחמת תבוסה, למען תת בידינו את כל ערי הארץ אשר בגבולות דרום ומזרח ארץ ישראל ואת ירושלים. וביום השלישי למלחמה הוא כ"ח באייר נשמע  הכרוז: כל ירושלים בידינו וקול תרועת שופר נשמע משריד בית מקדשנו ותפארתנו, לאמור: אנחנו כאן עם הכותל המערבי שלא זזה משם שכינה מעולם. אף אנו לא נזוז מכאן לעולם - ואז היתה הרוחה לכל ישראל ועלתה הצהלה והשמחה עד לשמים.

ואחר טיהרו צבאות ישראל כל שאר חלקי ארץ ישראל מגדודי אויב, ואז פנו צפונה לגדודי ארם היא סוריא, ויכו בהם הלוך והכה עד בואם בשערי דמשק ביום הששי למלחמה, ויעמודו. שעדיין לא הגיעה שעת זכירת 'ברית אברהם' - 'מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת'.

ובשוך המלחמה ביום ב' בסיון יום שבת קדש היה. אז היתה כל הארץ מטוהרת מזורעי מות, עד תעלת סואץ של מצרים בדרום עד להרי חרמון בצפון וכל גבול ירדן במזרח. ולארץ לבנון היתה פליטה, לא עמד בהם כחם לצאת למלחמה נגד צבא ישראל, ונמלטו.

 

מאותות הקשים של עקבתא דמשיחא

אותו יום כ"ח באייר משנת תשכ"ז הוא 'יום ירושלים' והימים שבאו אחרי כן עד ב' בסיון, אף על  פי שהיתה בהם ישועה גדולה לישראל שבהם יצאו כל ישראל שבארץ ישראל ממות לחיים ונשמו בהם  לרוחה כל פזורי ישראל שבארצות תבל - אף ישועה גדולה זו שעלתה בהיקפה ובנסיה על נסים  גדולים אחדים שנעשו לישראל וניתן להם זכר-עד בפיהם ובלבבם של דורות ישראל, אף היא לא זכתה עדיין לבטוי מלא של הלל והודאה להקב"ה. וזה בכה וזה בכה ולא כאיש אחד ובלב אחד כלפנים בישראל בדורות שלפני האחרונים.

עדיין דברי ריבות נשמעים בשערינו עם טענות ומענות שהן המשך לדברים שתחילתם ביום ה'  באייר שנת תש"ח.

אף גם זאת שנתקיים בנו מה שאמרו חכמים ז"ל, שבעקבתא דמשיחא תהא קטגוריא בין תלמידי חכמים. אלה אומרים ככה ואלה אומרים ככה; זה פוסל דברי זה וזה פוסל דברי זה.

ולא כמחלוקת שחלקו חכמים בהלכה מדור דור, שבמחלוקת החכמים - אלה ואלה מודים שאלה ואלה דברי אלקים חיים, אבל מחלוקת זו, אין צד שווה בין החולקים.

זו הקטגוריא - כשהללו פוסלים דברי הללו, אותם ואת אומריהם וכן הללו לחבריהם, זו הקטגוריא בין תלמידי החכמים שבדור הזה, היא שעשתה את עדת ישראל כצאן בלא רועה אחד אלא הרבה רועים, וכל איש, הישר בעיניו הוא עושה.

לזכותם של ישראל

אמרו חכמים: מפני מה נענש חזקיהו מלך יהודה? שלא אמר שירה על מפלתו של סנחריב –

 כמה חיבים אנו לומר שירה על מפלתם של כל אויבינו יחד שבקשו לעקור את הכל, וברוב חסדי הקב"ה עלינו יצאנו חיים, וארצנו שלמה יותר משהיתה קודם!

ברם, זאת יאמר לזכותם של ישראל בדור הזה - שלא כדורות הראשונים בדור האחרון הזה. בדורות הראשונים כבר היתה הגזרה של גלות גזורה, וכל נס שנעשה לישראל שדחה הפורענות מלבוא - היה נס שלם לשעתו, ואמרו עליו הלל והודאה ונתחיבו בו לומר שירה לפני הקב"ה. אבל בדורות האחרונים, אינו כן. שכן קץ הישועה כבר קרוב לבוא עד תומו, וכל נס שנעשה בימים שבינתיים אינו אלא מקצת מן המקצת ממה שעתיד לבא אחריו, ואין אומרים שירה על חצי נס.

משל לחולה מסוכן ביותר שהתיאשו ממנו רופאיו והנה קרה לו נס ונמצאה לו רפואה והוא חי ועדיין שוכב במטה - אינו מברך 'הגומל'. הולך ומבריא, הולד ומבריא, עד כבר יכול להציב רגליו על הארץ - עדיין אינו מברך 'הגומל'. ואימתי הוא מברך? אם יקום והתהלך בחוץ בכל כחו - אז הוא מברך, כי רפואתו שלמה.

אף אנחנו בדור זה כן, הרבה נסים נעשו לנו ואולם חזקה וידוע לנו כי כולם יחד אינם אלא מקצת מן הטובה העתידה לבוא עלינו במהרה בימינו יותר מבימי צאתנו מארץ מצרים.

מהר יבוא גואל צדק והקב'"ה ימהר ויחיש כל גאולתנו ברוב נסיו וחסדיו ככל חזון נביאים אשר נבאו לנו אמת, או אז אמר שירה על הנס השלם. במהרה בימינו אמן סלה.

 

קטע מן המכתב הנ"ל

ומה אני אומר שם? אני אומר: אין הלכה פסוקה, ואי אפשר שתהא הלכה פסוקה בענין ואין אנו יודעים למה שהעינים רואות, אבל העינים אמנם רואות, הרבה חיוב, וגם הרבה שלילה.

ואיני חוזר בי מן ההנחה הזו, אבל חוזר ואומר בפה מלא: אין הלכה פסוקה! ולכן אין לנו כאן לא הלל ולא קינה כבימים הכתובים בשלחן-ערוך שכל דבריו פסוקים לכאן או לכאן.

אפילו יהו שבעים ואחד זקני סנהדדין כולם אומרים דבר אחד, אבל אינם יושבים צוותא לדון ולפסוק - אין הלכה פסוקה.

כל שכן כשהדעות של היחידים אמנם חלוקות ואינם דנים בצוותא. ויש מן הדעות של גדולי היראה וההוראה, למעט הללו שמן המזרחי, אלא אנשים שכולם רק שלנו, שאומרים: חס לנו לומר על מעשי נסים של הקב"ה שח"ו מעשה שטן המה. כך שמעתי בפירוש מפיו של גאון הגאונים וחסיד ותמים בכל מעשיו וצנוע בכל הליכותיו הלא הוא ר' דוד קליין זצ"ל שנפטר בירושלים והוא גדול תלמידיו של האדמו"ר הזקן ממונקץ' זצ"ל ומקורב ביותר ונאמן ביתו של האדמו'"ר מסטמר (שליט"א) זצ"ל בהיותו בניו-יורק לאחר המלחמה.

וכך אני למד גם משיחותיו של האדמו"ר הזקן מאמשינוב זצ"ל בשיחותיו בתורה שאמר בשנת תש"ח, שהשמיע דברים בדרך תפילה שתהא זו התחלה למעשים גדולים שאנו מקוים ומצפים להם בכל הלב שיבואו.

לכן, כיון שאין עוד נביא ולא אתנו יודע עד מה, אין לנו אלא להתחנן ולהתפלל לאלקי מרום שיחוש לתשועת  עמו וח"ו לא יהפכו עלינו המאורעות שארעו לא לטובה.

ובינתיים - אין אנו יודעים ואין אנו מן המהללים בהלל הגדול או קטן, אף לא מן המקוננים בקינות אלא מן המתפללים בלבד, שכן הקב"ה הוא לבדו עשה ועושה ויעשה את כל המעשים ויטיב עלינו החתימה.

הארכתי דברים רבים אולי שלא לצורך. אולם מכיון שכבר נכתבו, נכתבו, והלב יודע אם לעקל או ח"ו  לעקלקלות. והקב"ה הוא יודע - אני את שלי עשיתי כפי מיטב ומרבית כרכורי לב ומעיים... לא למען כבודי וכבוד בית אבא אלא למען האמת אשר בלבי ואשר אני הולך בה כל הימים.

 

כה הם דברי המלמד מירושלים,

אליהו כי טוב.




ותודה ל*תושבע* על אדיבותו:
http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2403195&whichpage=#R_9






דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/5/2008 03:17 לינק ישיר 

.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/5/2008 03:22 לינק ישיר 

תור_הזהב כתב:

באתר הבא, ניתן לצפות בחלקים מתוך הספר "אם הבנים שמחה".
http://www.tsel.org/torah/emhabanim/contents.html#link





והנה תצלומי הספר, על שני מהדורותיו, במלואם.

2       ספר אם הבנים שמחה
מיוסד על גאולתינו ועל פדות נפשינו מגלות האחרון הזה אחר שנעשה כל מה שהבורא כל עולמים מבקש מאתנו ומצוונו לעשות בענין קרבת הגאולה כולם נובעים ממעין טהור של תורתינו הקדושה ומפי חז"ל בש"ס בבלי וירושלמי במדרש ובזוהר וכו', ומבוקש מכל איש ישראל אשר כבוד ה' וכבוד אומה הקדושה וכבוד נפשו נוגע בלבו שיקח לו מועד לעבור במתינות ובדיוק על כל דברי הספר הזה אז אני ערב לו שבעזר הבורא יאירו עינו ושכלו ולבבו יבין את אשר הוא חייב לעשות בעד נפשו, בפרט ובעד כל אומתינו הקדושה בכלל ובעבור שמו הגדול יתברך ויתעלה בב"א. מחובר ממני הצעיר בא"י ישכר שלמה טייכטאהל מלפנים אב"ד בודאפעסט במ"ס שו"ת משנה שכיר ועוד,

בודאפעסט תש"ג לפ"ק., 360 עמודים.



3       ספר אם הבנים שמחה,

ירושלים שנת תשנ"ח לפ"ק. 386 עמודים.



תוקן על ידי יראשמים ב- 30/05/2008 3:23:06




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/5/2008 07:18 לינק ישיר 


המאמר נכתב למוסף המיוחד של העיתון "הציבי לך ציונים" לקראת 60 שנה למדינה ופורסם שוב באתר לקראת יום העצמאות
http://www.bhol.co.il/news_read.asp?id=4807&cat_id=1



הציבי לך ציונים

שותפות או עימות? * בין שיטת ה'דברי יואל' הקובע כי המדינה הינה 'מעשה שטן' לבין שיטתו של הראי"ה קוק כי הציונות היא 'אתחלתא דגאולה' עוברת דרך המלך בה צועד רוב הציבור החרדי

יצחק הורוויץ
תאריך: 14/05/2008 11:51:00

"ביקשתי בכל מיני בקשות: תגידו לנו גלויות האם המתחולל בארץ ישראל הוא תפקיד מאת האלוקים או מעשה שטן כי אחרת אי אפשר... ולא קיבלתי תשובה...". ( יצחק ברויאר, מוריה)

היו אלה ימי ערב השואה כאשר התכנסה הכנסייה הגדולה השלישית בשנת תרצ"ז כדי לדון על תוכנית החלוקה והקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. מתוך הכנסייה הגדולה יצאה החלטה מעורפלת ודו משמעית השוללת את המדינה כפי שהוצעה אך משאירה מקום להקמת מדינה על אדני התורה. עד היום מתווכחים ההיסטוריונים על משמעותה של ההחלטה.

היו אלה הימים בהם נשמעה זעקתו הנואשת של העסקן האגודאי הוותיק ר' יצחק ברויאר שביקש תשובה ברורה איך ראוי להתייחס למדינה יהודית בארץ ישראל, לא ההשקפה גרידא היא שעניינה אותו, אלא שהבלבול וחוסר הבהירות הובילה לפסיביות, לאי מעש ולהתפוררות מאמצי הבנייה של מחנה היראים בארץ ישראל.

עד היום ספרו 'מוריה' בו השמיע את זעקתו הנו כתב הכתוב בדיו של דם וכאב על קיפאון, וחוסר תכנון שפשה בעסקונה האגודאית בכל הקשור לחיזוק הישוב התורני בארץ. והדברים מקבלים משמעות מחרידה כאשר אנו נזכרים בערבם של אלו ימים נוראים נאמרו הדברים הללו.

***

ועדיין...

ועדיין דומה שגם היום אחרי שישים שנה לקום המדינה, אם נשאל את השאלה, האם מדינה זו, שלטון זה, 'אצבע אלוקים' הוא או 'מעשה שטן', הרי שלאלו המצויים בקצוות, לתלמידי גדולי הונגריה, תלמידי ה'דברי יואל' מחד ולנושאי דגלו של הראי"ה קוק מאידך, לשניהם תשובה חדה וברורה: לעבר הזה המדינה היא סמל הרשעה והכפירה ואין להיות שותפים בה כמלוא נימה. ולעבר השני המדינה, על כל הצל שבה, הנה אתחלתא דגאולה ויש להיות שותפים מלאים בבניינה.
אבל בתווך, במקום שנוהר לו הזרם המרכזי של היהודים החרדים שומרי התורה והמצוות הדברים אינם כה חד משמעיים, ואינם כה חותכים. הגדרות שונות ולעתים סותרות נשמעות, חילוקי דעות ניכרים קיימים וגם הלכה למעשה, ישנה מידה של ניכור לעומת מידה של שותפות. לעתים תרועות ביקורת ולעתים צלילי נחת, האור והחושך משמשים בערבוביה.

הרוח הגדולה

בתחילת הדרך היו הדברים פשוטים: לפני כמאתיים שנה נשבה רוח גדולה וטהורה "והגאולה תהיה בהעיר לבות בני אדם, ויאמר להם: הטוב לכם כי תשבו חוץ, גולים מעל שולחן אביכם, ומה יערב לכם החיים בעולם". (אוה"ח ויקרא כה כה)

מביטים אנו באותו הרגע בו נטל רבי חיים בן עטר, ה'אור החיים' הקדוש את מיטלטליו והסב פעמיו לירושלים. ובאותו עידן נשבה רוח גדולה שפיעמה באחת גם במזרח, גם במערב. ועדי צפון הגיעה: אצל הבעש"ט הקדוש אשר ביקש לעלות לארץ ישראל כדי לקרב הגאולה. רוח זו נשבה באופן מופלא גם מעברו של המתרס המתנגדי: אצל הגר"א. כמו קראה ואמרה: בואו בניי ושובו לארץ ישראל. עת הזמיר הגיעה וקול התור נשמע בארצנו. שנת ת"ר שנת המפנה הנה היא כאן. ואף שזה וגם זה לא עלה הדבר ולא הגיעו לארץ חפצם, אבל תלמידיהם החרו אחריהם ושבו לארץ ישראל.

בשנת תקל"ז הייתה עליית החסידים הגדולה בראשות ר' מנחם מנדל מוויטבסק ושלושים ואחת שנה אחר כך עלו תלמידי הגר"א לארץ ישראל גם הם. "לפי הנראה והנשמע מהנסיעה שנוסעים לארץ הקודש רבים וכן שלמים מפורסמים מאוד בעלי רוח הקודש וגדולים בתורה בנגלה ובנסתר... ובוודאי הוא דרישה גדולה לציון... מאת ה' היא התעוררות הזאת הגדולה ובוודאי קרוב לבוא עיתה יחישנו וימהרנו במהרה בימינו, אמן סלה". (דרך אמת לר' משולם פייביש מזברז).

בטפטוף איטי אך מתמיד המשיכו יהודים יראים לעלות לארץ ישראל ולחון את עפרה. במהלך השנים היישוב היהודי התפשט גם מחוץ לחומות ירושלים והערים הוותיקות. גם כאן, בבניית היישובים החדשים פעמה בבונים תחושה של גאולה קרובה והחשת הקץ. קמה תנועת חובבי ציון שראו ערך גם בעבודת אדמת ארץ ישראל ותמכו בה גדולי העולם מהגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל, עד ה'משך חכמה' רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק, ראש ישיבת וולאזין הנצי"ב, והמלבי"ם רבי מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל. "כי הגאולה תצמח לאט לאט כשחר נכון מוצאו הולך ואור עד נכון היום ושתחילה יתיישבו אנשים מבני ישראל ברישיון מלכי הארץ הישרים והחסידים ויהיה יישוב ארץ ישראל לפני ביאת המשיח" (המלבי"ם, ספר שיבת ציון)

השבר הגדול

אלא שבד בבד גם התחולל השבר הגדול והעם היהודי הוטל לוויכוח קשה בכל הקשור לארץ ישראל: בהשפעת ההתעוררות הלאומית באירופה ורדיפת היהודים, נולדה הלאומיות החילונית על ידי הוגי הדעות מהאגפים החילוניים של חובבי ציון והתנועה הציונית.

התנועה הציונית אמנם הציבה את ארץ ישראל וההתיישבות בה בלב תשומת הלב של העם היהודי והוציאה. אך מאידך הביעה רעיון שסתר באופן העמוק ביותר את הרעיון של עם התורה ואת היסוד שאין אומתנו אומה אלא בתורתה.

מאז אותו יום לקתה החמה והוצבה כעין מחיצה המבדלת בין ארץ ישראל ליראי התורה, והוצב בפני היהדות החרדית אתגר עמו אנו מתמודדים עד היום הזה.

עם זאת גם כאשר הוטלה לאוויר העולם הצהרת בלפור בי"ז בחשוון, תרע"ח, כתוצאה מפעילותה של התנועה הציונית, וכאשר החלה תנועה רבתי ליישוב ארץ ישראל, היו מגדולי ישראל שראו בכך המשך לרוח הגדולה הנושבת. וגדול מכולם הוא מרן החפץ חיים אשר "יותר התחזק בשנות השישים שנתעוררו למאות ואלפים לשוב אל ארצנו ולעבוד אדמתה והחלו לדבר על שיבת ציון בכל האומות וראה בזה אצבע אלוקים וכי ישיב ה' את שבות עמו בקרוב וישיב שכינתו לציון ויכונן מקדשו" (קיצור תולדות הח"ח מאת בנו רבי לייב פופקא). אך הציונות החילונית שחרטה על דגלה עקירת שם ישראל, חצצה בין הארץ לרעיון. היו מגדולי ישראל בעיקר מהונגריה ואדמו"רי חב"ד שהתנגדו חריפות לא רק לציונות החילונית כי אם גם לעצם העלייה לארץ ישראל.

מרבית גדולי ישראל, תוך כדי ביקורת על הציונות, ראו בחיוב את העלייה לארץ וההתיישבות בה. ובין כך ובין כך מרבית הציבור היה עסוק בענייניו בגולה, לא חש כלל למה שמתחולל בארץ ישראל.

למרות זאת ולמרות ששערי ארץ ישראל באותו עשור היו פתוחים לרווחה והספר הלבן עדיין לא פורסם, לא נענו ההמונים. מעטים בלבד עלו לארץ ישראל והיא כמעט והופקרה לשליטת הציונות שהלכה והתעצמה בה.

עשור אחר כך, לאחר שארץ ישראל המתינה לשווא קרא רבה של ירושלים רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל בחריפות ובכאב, "איפה הגולה התורנית? וכי היא אינה רואה כאן אצבע אלוקים? הנה אני מבין היום את תפילת מוסף של יו"ט מפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מאדמתנו. כפל לשון? לא! גלינו מארצנו על ידי ה', ואחרי כן נתרחקנו עצמנו מאדמתנו! הכי חדלנו לחכות כל רגע ורגע? נניח שאלפיים שנה לא ירד גשם ולפתע נראה ענן קל בשמים וכי לא יזדעזעו כולם ויאמרו במתיחות יתרה: תאמר דאך... תאמר דאך.. ואולי זה למרות הכול?" (מוריה)

חשרות הסופה

ובזמן ששאל רבה של ירושלים את שאלתו כבר החלו להצטבר חשרות הסופה, עת הרצון חמק עבר לו. דלתות ארץ ישראל החלו להינעל וחדי השמיעה כבר שמעו את הדי השואה הקרבים.

ובאותה כנסייה גדולה גורלית של תרצ"ז מול ההסתדרות הציונית שהיו לה כבר פנים רעות של עקירת התורה, התפקרות ומלחמה אידיאולוגית בדת, ומול המאבק המר מול הערבים והשלטון המנדטורי התעורר ויכוח עז על תמיכה במדינה יהודית. שם שורטטו השיטות והדעות השונות ועיקרן: קיבוץ גלויות כן, עלייה לארץ ישראל כן. חבלי משיח שמא ואולי. אבל מדינה יהודית?
מרבית רבני פולין ובראשם ה'אמרי אמת' מגור ראו אותה בחיוב אם תעמוד על אדני התורה, רבני ליטא ובראשן רבי אלחנן וסרמן הי"ד התנגדו לה חריפות וראו בה מרידה באומות וסכנה לדת ישראל. החלטה מוסכמת ברורה לא יצאה מהמקום, וירושלים נבוכה.

ובינתיים...

בינתיים היה החורבן הנורא, ובינתיים היו המלחמות על ארץ ישראל, ובינתיים קמה וניצבה מדינת היהודים. והמבט רק היטשטש. לרגע נדמינו שהגיעו הרחמים הגדולים ולרגע נדהמנו מעוצמת הכפירה שהתגלתה. היכן תשובת עם ישראל, הלא לא מלאה הארץ דעה את ה' וההיפך הוא הנכון.

ואמר מרן הגרא"מ ש"ך, והוא כדעת הגר"א וסרמן ורבו מרן הגרי"ז, "עם ישראל עדיין בגולה עד ביאת גואל אף בזמן שהוא נמצא בארץ ישראל ואין זו גאולה ולא אתחלתא דגאולה (מכתבים ומאמרים ח"א ע ט) ובסגנון אחד נתנבא עמו הרבי רממ"ש מליובאוויטש, "בבואינו להגדיר מה שהתחדש במצבו של עם ישראל בארץ ישראל, האם זז משהו בכיוון הגאולה או אתחלתא על ידי הקמת השלטון העצמי על ידי היהודים באה"ק, לא ולא, כי ברור הדבר שאין לזה שום שייכות לגאולה שהרי מני חטאינו גלינו מארצנו וכל זמן שלא בטלה הסיבה מפני חטאינו לא בטל המסובב, הגלות". (תורה ומדינה)

ובזה שורטט הגבול בין דעת גדולי ישראל העומדים בתווך, לדעת תומכי האתחלתא דגאולה. לדעתם עומדים אנו להוותנו עדיין בימי הגלות. ימי "עקבתא דמשיחא"' לפי הגדרתו הידועה של הגר"א וסרמן, בימיה האחרונים: "ימי קץ הגלות" כהגדרת הגביש של החזון אי"ש (פאר הדור ח"ד).

ומאידך אין דעתם כי מעשה שטן כאן. הלא תלמידי הגר"א אנו, תלמידי הבעש"ט אנו, ששמעו פעמי משיח ורחש קיבוץ גלויות. וכמו שאמר הרב ח"ד רבינוביץ זצ"ל "אם נבדוק את מהלך המאורעות במאות השנים האחרונות נוכל לראות חוט נמשך לאט לאט וללא הפסקה עד למה שנראה בימים אלו...ההישגים עלו על כל מה שקיוו להשיג אף שהיו אכזבות קשות..." (דעת סופרים)

על כן, אף הרב מבריסק ראה בהקמת המדינה נסים גלויים למענם של שרידי השואה לקומם התורה ולאוקמי מעפרא (במחיצתם של גדולי ישראל) ויש שראו בה רמז לתחילת תהליך של קיבוץ גלויות כהגדרת רבני ירושלים ובתוכם יבלט"א מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, "נודה לה' על שזכינו ברוב רחמיו לראות הניצנים הראשונים של קיבוץ גלויות עם הקמתה של מדינת ישראל. מאת ד' הייתה זאת להראות לנו כי הגיעה שעת רצון לבוא לעזרת ה' בגיבורים כדי שארצנו ומדינתנו תיבנה ותיכונן על טהרת הקודש. תורת ישראל חוקותיה ומשפטיה שניתנו לנו בסיני הם שיעמדו לנו לקיים את מדינתנו והתמדתה, ומחובותינו על כן לשמור עליהם ביתר שאת בהליכות חיינו בארצנו הקדושה (כרוז דעת תורה לבחירות הראשונות).

ודברים נוראים כתב משגיח ישיבת פוניבז' הגר"א דסלר, "קשה להגדיר מה שקורה בארץ הקדושה אתחלתא דגאולה, אבל על כל פנים חסדים גדולים מן הקצה אל הקצה. מקצה הייסורין של חורבן ששת אלפי אלפים מאחינו אל התיישבות עמנו במדינתנו בארץ הקדושה. מזה צריך ללמוד ולקבוע אמונה שבלב. אוי למי שיבוא ליום הדין ועדיין סומא הוא מלראות דבר מוחשי זה". (מכתב מאליהו חלק ג')

סומא! לא פחות.

***

ואם עדיין ישאל השואל: והיכן בתווך הזה של "קץ הגלות" נציב את תקומתה וקיומה של מדינת ישראל. האם לכן תיצבע בצבעי הטובה או שמא להיפך משום שעדיין בגלות אנו, צבעיה, צבעי גלות הן.

ואם נפקח עיננו ונביט נכוחה הלא נדמה לנו והמציאות עצמה מתעתעת בנו.

מחד...

מחד רחמי שמים אנו רואים, ניצחון במלחמות ונסים, הצלחה חומרית. הארץ נותנת יבולה בעין יפה, נושבת היא. ניחוח רחוק של מלכות ישראל.

ומאידך...

מאידך. מאבק דמים מר המקיז דם ישראל כמים. ומאידך, מה נענה לילדי תימן, לבני מרוקו, לעקירת התורה. לעקורי קטיף, לנפגעי הגזירות. האין זו צחנת מלכות מינים ומלכות הרשע העולה באפינו.

ניסים גלויים מחד ומעשי רשע מאידך.

להם, לעומדים בקצוות או הכול פשע ורשע או על כל פשעים תכסה האהבה. אבל לעומדים בתווך הרואים מזה ומזה את המציאות כפי שהיא, דומה והחשך והאור משמשים בערבוביא. ערב רב.

ולכן מה התשובה ל'למעשה' של ר' יצחק ברויער: המדינה שהטוב והרע שולטים בה בערבוביא האם להחרימה ולא להיות חלק ממנה? או שמא להיות שותפים בה?

וישאל השואל, מהי אותה הכרה דה יורה, המצאה משפטית גויית ומהי אותו הכרה בדיעבד? האם כך אנו אומרים על מעשי ה'? היש בדיעבד במעשיו יתברך? טוב או רע? אצבע אלוקים או מעשה שטן. היש כלל אמצע כאן?

תשובה אחת

אבל לא כן. כי בעומק העניין, התווך הזה אינה פשרה אלא עמדה הרואה את מאחורי הקלעים של פני המציאות השונים.

משל לאותו פיל גדול מאוד שישבו החוקרים לקבוע את מהותו. זה תפס זנבו ואמר הרי כאן זנב, זה תפס חדקו ואמר הרי כאן חדק. אבל כולם ביחד נתכוונו לדבר אחד: לפיל אחד. כך גם כאן אל כל המראות הסותרים באה תשובה אחת.

וכה שמעתי נפלאות מפי א"מ בשם הגר"א דסלר זצ"ל שאמר:

מצד אחד יש האומרים שהמדינה כולה הנה מעשה שטן. מצד אחר עומדים האומרים שהיא אצבע אלוקים.

מי מהם צודק?

התשובה תלויה בנו!

כך.

***


כך: אכן אשר הלך ורקם עור וגידים בארץ ישראל מאז שנת ת"ר מעשה אלוקים הוא. אבל מכאן ואילך הכול תלוי במה עשינו אנו העם היושב בציון, בבריאה זו.

האם אין אלה ממש גם דברי הגרי"ז: "הסכמת האו"מ להקמת המדינה הייתה חיוך מאת ההשגחה העליונה, אך השולטים בה קלקלוה". (בין ששת לעשור)

סופה שהוקמה המדינה מתוך מאבק ומרידה, וסופה ששלטת בה אידיאולוגיה חילונית. אך עדיין קולות של חסד ורחמים נשמעים בין קולות הדין והמשפט. ועדיין כאן היא ועדיין הדברים תלויים בנו. ימשיכו וייעשו בה מעשי עוול ורשעה ועקירת הדת כפי שהיה בה עד היום, הרי שסטרא דשמאלה היא, ואם להיפך, להיפך.

המדינה הנה כלי רב עוצמה והחרדים מצויים כבר במערכותיה, ברבנות, בדיינות, בשלטון הארצי, בשלטון המוניציפאלי וכוחם רק ילך ויגבר.

ואם הם שם הריהם שם כדי לחזק ולהתחזק, לחטוף תפוחים מהחטפנים למען התורה וחיזוק היהדות. כפי שציטט הגרי"ז את משלו המפורסם של החפץ חיים. לא כהזדמנות שנקרתה ליד, כאמצעי לקצת שטעלע ופרנסה. ועוד מקום עבודה. שכן אז שוב תישאל היכן אתם עומדים? האם נכון להיות חלק מהמדינה הזו או לאו? אם כן היכן האחריות לציבור. ואם לא? אם לא, אזי מה לכם ולה?

זו התשובה לחיוך ההשגחה ההוא בן שישים השנה, שנלקח, ולזעקה ההיא בת שבעים השנה שנותרה תלויה בחלל האוויר.

אין הדבר תלוי אלא בנו.

פורסם ב'בקהילה' מוסף 'ציון דרך', סוכות



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-26/3/2009 19:25 לינק ישיר 

מאמרו של  כי טוב מעניין מאוד.
זאת היתה אכן דרכה של האגודה, אך מוקוטובסקי היה ידוע כקיצוני יותר בעת הקמת המדינה.

יתכן שלאחר תשכ"ו מיתן את דעתו.

בכל אופן יישר כוח.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/4/2009 18:53 לינק ישיר 

 

תוקן על ידי יראשמים ב- 07/04/2009 18:55:05




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/4/2009 22:23 לינק ישיר 

יראשמים כתב:
"אתחלתא דגאולה" בחתימתם בעיתונות של המוני גדולי ישראל, מכל הערים החוגים העדות וראשי הישיבות.
 הבט נא ... אם-תוכל לספור אותם. תוקן על ידי - יראשמים - 28/04/2006 18:30:04


קראתי (כמדומני בספר "מקטוביץ עד ה' באייר" אני לא בטוח כרגע) שיש הטענה שהרבנים חתמו על כרוז שבו נכתב אתחלתא דקיבוץ גלויות והמודפס אתחלתא דגאולה לא היה על דעתם (חלקם), אם זה בספר הנ"ל צריך לדעת שהוא משתייך לחודי הבד"ץ.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/4/2009 00:46 לינק ישיר 

סנשו,
המובאה הזו דויינה בעמ' 2 באשכול כמדומה.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/4/2009 02:44 לינק ישיר 




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/4/2009 03:17 לינק ישיר 

יראשמים כתב:
סנשו,
המובאה הזו דויינה בעמ' 2 באשכול כמדומה.



זה מריח כמזוייף.כמה וכמה רבנים חתומים פעמיים.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-27/4/2009 03:29 לינק ישיר 


ירא שמים

עם כל הכבוד לך על ההשקעה שלך כאן באשכול הזה להביא את דבריהם של גדולי הדור על חשיבותה של המדינה (לשיטתך).

אתה מזכיר לי את הספר של ברסלב "שבחו של צדיק"  שבו מובא מכל הצדיקים מכל הדורות ומכל הזרמים על גדולתו ועל דרכו ועל ספריו של רבה"ק רבי נחמן מברסלב זי"ע.
והבעיה העיקרית בלהוציא כזה ספר, שזה מראה יותר מכל דבר אחר שבחסידויות אחרות לא אהבו את חסידות ברסלב, וספר זה מגלה שוב את כל המחלוקות סביב ההנהגה זו. ובמקום לתקן יצא מקלקל.  (כי אם אתה אומר, שהכל חלק אצלך, למה אתה צריך להביא ראיות ממקומות אחרים)

 ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, (הנ"ל היה רק משל, ואיני בא ח"ו להשוות)  כך גם אתה עם כל האשכול הזה, כמה שתנסה להוכיח את צדקת דרכיך ב"קדושת" המדינה ע"פ גדולי וצדיקי הדור, זה מראה שבאמת משהו לא הולך כשורה אצלכם, שאתה צריך לחפש גדולי הדור אחרים, (מה לא טוב לך עם הגדולים שלך?) וזה גם לא יעזור לך שבאמת רוב הגדולים לא אחזו כשיטתכם, ואם אתה מוצא משהו, אתה רוקד עם זה כמוצא שלל רב, ואני לא רוצה לכתוב את המימרא    " ו.... ואומר, ראו כשר אני"...



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-27/4/2009 03:50 לינק ישיר 

ביצועי,
אם ברצונך לדעת כיצד הושתקו גדולי ישראל, קח לך רמז: הגרש"ז אויערבך: אני חושש מהבריונים. ובזה גם נבין מדוע גם בשמו עצמו, ישנם כמה וכמה עדויות הנראות סותרות. (כך שאין כאן המקום לסגירת חשבון עם ברסלב).


קלעפער,
לא שמת לב שזהו פשוט שגיאת העתקה, ולכן כמה שורות חוזרות על עצמם.
רשימת החותמים המלאה, הנמצאת בספר "התקופה הגדולה" נמצאת בעמוד השני של אשכולנו. והנה הציום כתיקונו.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/4/2009 11:15 לינק ישיר 

האדמו"ר מבוסטון: אין אומרים תחנון ביום העצמאות

http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?cat_id=4&topic_id=2616115&forum_id=771



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/5/2009 11:51 לינק ישיר 

האדמור מסטרעטין

 

בהרחבה:
http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?cat_id=4&topic_id=2622889

תוקן על ידי יראשמים ב- 13/05/2009 11:48:54




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/4/2010 09:42 לינק ישיר 

לרגל יום ההצלה, נמשיך בעידכון האשכול. (למרות הבאגים שבטח יתוקנו בהקדם על ידי המערכת).


ופותחין בכבוד אכסניה




מקור:
http://www.bhol.co.il/news_read.asp?id=16418&cat_id=1



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > בחדרי חרדים > גדולי ישראל ותקומת ישראל בארצנו - האוסף
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 ... 9 10 11 לדף הבא סך הכל 11 דפים.