בית פורומים ספרים וסופרים

משומדים/מומרים, הרב הילמן הרב שיינפלד ישורון ומוריה

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-27/5/2009 10:21 לינק ישיר 


צבע אדום - תודה רבה!
ומכאן, אליבא ד'אב"ד ירושלים' ראיה גדולה ועצומה לשיטת ביאלה, וכבר
נכתב פלפול רב ועצום, ל'הוכיח' צדקת נוסח זה [קצת בדרכו של ה'צדיק'
הידוע חיים בלוך, ודי לראות מלחמתו המכוערת בגאון הרב הענקין זצ"ל],
כמדומני ע"י בן האדמו"ר מביאלה רמת אהרון, בספר ששכחתי את שמו. 

אי אפשר לעבור בשתיקה, ללא מחאה, על ניסיון לעיל ל'שפץ' את דמותו
של המתועב והמשומד: מ' ל' פרומקין, אלתר פרומקין, מ' ל' רודקינזון,
אלתר רודקינזון, מ' ל' אלתר. כפי שרמזתי היחס הזה מבצבץ מדברי
הפרופ' יוסי דן, והפרופ' גדליה נגאל, המחשיבים אותו כאבי הסיפורת
של ספורי צדיקים.
בהשג"פ נפל לידי ברגע זה ספרו המעניין מאוד של הד"ר י' ש' בלוך,
העיילוי הגליצאי, חבר הפארלמנט האוסטרי, והלוחם הגדול, נגד כל
האנטישמיים הנבזיים, והתפרסם ממשפט הדבה שהגיש נגד הפרופ'
רוהלינג [בלוך קונטרה רוהלינג, [אין לו שום קשר לבלוך דלעיל,
לפי הצהרתו של ח' ב'] 'זכרונות מימי חיי', כרך ראשון, עמ' 113,
שייחד פרק למתועב הזה: מ. ל. רודקינזון 'השלישי בקושרים'.
וכה יכתוב י"ש בלוך: 

 מ. ל. רודקינזון "השלישי בקושרים"

כנתין רוסי שגורש ממולדתו, ישב רודקינזון מאוקטובר1884  בוינה וערך שם את -הקול", עתון עברי, שנדפס בפרסבורג, אצל לוי את אלקלעי. באותו בית הדפוס פירסם בן ארצו אפרים דיינארד סופר ונוסע עברי ידוע, את ספרו "מסע באירופה" פרסבורג 1885 . בספר הזה מוסר המחבר את רשמיו ומתאר מצבי תרבות במקומות שונים באירופה; הוא היה גם באנגליה והוא מספר זכרונות מלונדון, ביחוד תמונות של היהודים הרוסים שהיגרו לשם או שיושבים שם ישיבת ארעי. והנה, באחת מן התמונות האלה, הוא מצייר גם את בן ארצו ומכירו הישן מ. ל. רודקינזון עורך – "הקול", והקוים, שהוא רושם בהם את תמונתו, מחשיפים לעיני הקורא פרצוף מגונה ומכוער מאד. בעמוד162 הוא מאשים אותו: "שכל מעשה נבלה כצחוק הוא בעיניו, שהוא מחליף את אשתו ואת דתו, את שמו המזוייף ואת תעודת מסעו המזוייפת, כאותו צועני המחליף את סוסו". "ברוסיה נידון בעד מעשי תרמית וזיופי שטרות ובגרמניה ערך עתון עברי בשם "החוזה" מטעם המיסיון: "בזה אחר זה נקרא כבר בשמות דלקמן: מ. ל. פרומקין, אלתר פרומקין, מ. ל. רודקינזון, אלתר רודקינזון, מ. ל. אלתר. "ובוודאי לא נחתם אצלו עדיין אוצר השמות".

לי לא היה רודקינזון ידוע כלל ‏ואולם את אפרים דיינארד ידעתי כסופר עברי בעל שם נכבד. ספרו "מסע באירופה" נדפס באותו בית הדפוס ובאותו הזמן, שבו נדפס "הקול" של רודקינזון, ואם כן איפוא אתו יחד, על ידי אותם מסדרי האותיות ואותן המכונות.

‏זכורה היתה עמי גם איזו הערה מוזרה, שבאה ב"Literaturblatt‏" ("ליטעראטור בלאט") של ראהמר (מס. 11 ‏שנת1883 ) ברצנזיה על אחד מכתביו העבריים. שם הספר היה "המצות והאשמת הדם" ונאמרו עליו שם כדברים האלה:

‏"שום שונא ישראל עוד לא ביקש בפראות כזאת ובטיפשות כזאת אחרי עקבות, כמו מר ר. זה. - בתור כתבן רוסי איתרע מזלו לא פעם אחת, ומספרים עליו דברים, שאין לומר עליהם, שיש בהם משום המלצה לחברה הטובה".

‏לאחר תיאור נוסף של שאיפותיו מס‏יימת הרצנזיה: "אנו נמנעים מלפרט את עבודתו לפרטים, דבר זה היה מביא רק לידי חילול השם".


הפרק ממשיך שם במעללים ובתעלולים שפלים ביותר של ה'סופר העברי' הזה.
ואין לי כוח כעת להעתיק עוד. וכל זאת עוד לפני שהגיע לבסוף גם לארה"ב, ושם
תרגם את התלמוד לאנגלית, ובעל האוצרות רי"ד אייזנשטיין חשף קלונו ברבים.

ונזכה שהקב"ה יאיר עינינו בתורתו ויפתח לבנו, ונהיה כלים לקבלת השפע.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-27/5/2009 15:27 לינק ישיר 

לא שיש לי ענין להמליץ על רודקאנסאהן, אך להאמין לדיינהארד זה כמו להאמין למחבר הירושלמי המזוייף.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/5/2009 17:08 לינק ישיר 

חושבני שזיהיתי אימתי מאבד אתנחתא את שיקול דעתו,
ואימתי תגובותיו באות מן הבטן.

אמת שדיינארד 'לא אהב' את החסידות, ו'לא אהב' את גדולי החסידות,
מצד שני אמת, שרודקינזון ימ"ש, היה מגזע חב"ד וחיבר ספר על חב"ד
ועל אדמוה"ז, עם זאת אי אפשר לערוך כל השוואה ביניהם.

אין אנו צריכים את עדותו של דיינארד, כאן מדבר ד"ר י"ש בלוך,
ודומני, שמי שלא קרא מה שציינתי קודם, אין טעם שיחווה דעה עליו.

האדון ר' הצליח בזמנים שונים, לשטות ברבים ו'טובים',
עד שנתגלה קלונו, ונעשו כולם לבוז.

לכשאתפנה אמשיך ל'זכות' את הקוראים בקטעים מספרו של בלוך.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-27/5/2009 17:43 לינק ישיר 

לא איבדתי שיקול דעתי סך הכל כתבתי הערה על דיינהארד, אסור לי כבר להעיר מאומה? (אימתי דבריי באים מן הבטן? ברצוני לדעת בכדי לדעת להבא...)

אולי לא הבנתי היטב, וקראתי כעת שוב ועדיין נראה לי שעיקר דבר בלוך שציטטת כאן הם ציטוט מדיינהארד שהיה שקרן מובהק. (והעיקר מדברי בלוך לא הבאת)  (על דיינהארד זה לא רק שלא אהב חסידות, היו הרבה מאד שלא אהבו חסידות, אך דיינהארד הינו שקרן מובהק).

בשום אופן איני רוצה אפילו להצטייר שיש לי חלילה ענין לדבר בזכותו של רידקנזאהן שהיה אמנם טיפוס חולני, אך לא כפי שהאשים אותו דיינהארד (דיינהארד שנא אותו שכן חשד בו שרצה לה]וך את החסידות בעיני המשכילים כמשהו חמוד כפי שעשו אחר כך צוויפיל והורודצקי)


על כל הטענות נגד רדיקנוזן והאשמות דיינהארד (שהיה משומד עם צנזורה או בלעדיה) ראה בארוכה מאד יונתן מאיר שהדפיס בכתב עת 'קבלה', ושם תיאור על המחלוקת והדברים אינם פשוטים.

(שוב, כבוד הדיסק הקשיח, תירגע איני בא חלילה לחלוק עליך, כי מי אני ומה אני,  חלילה, רק להעיר. )






דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/5/2009 21:13 לינק ישיר 

בתיאום מעניין לאיזכורו של ליפא שוואגר כאן, פורסם ב'מקור ראשון' ביום שישי האחרון מאמר עליו מאת נכדתו. הריהו:





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/5/2009 21:26 לינק ישיר 

בטור הראשון בקטע הרביעי מוזכר שהרוסים שרפו את מחסן הספרים. כמדומני שזהו המקור לסיפור שריפת הירושלמי.

'גוי עכו"ם שקיבל על עצמו שלא לעבוד עבודת אלילים', האם הכוונה שהוא עובד כוכבים ומזלות אבל לא אלילים?




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/5/2009 22:55 לינק ישיר 

הבלאגן חוגג ורמת ההקשרים דועכת. באשכול זה הוזכר אגב גררא מעשה הזיוף של פרינלנדר בעקבות כך נפתח אשכול העוסק בזיוף זה ושם הזכירו שפרינלנדר שינה שמותיו כרודקינזון ומתוך שהזכירהו סיפרו בגנותו וקם אחד לתבוע עלבונו ועל כך באה כאן תגובתו של דגים. היש לך חד גדיא גדול מזה? 

אגב. המציאה שנזדמנה לדגים בהשגחה פרטית מספרו של בלוך הזדמנה לפני שנים לפרופ' רש"ז הבלין במאמר התגובה על הגניזה החרסונית שהתפרסם בישורון ד' [כסלו תשנ"ט] וקדם לזכות בה ד"ר אלפסי בספרו "מועדי קודש" ת"א תשנ"ח. בפרק "ליל הסדר של הבעש"ט באיסטנבול"



תוקן על ידי אלייעזר ב- 27/05/2009 22:58:59




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/5/2009 00:12 לינק ישיר 

דגים,
בוא וראה על אילו מקורות הסתמכת בבואך לקלל, לחרף ולגדף את רודקינזון:
א.      אפרים דיינארד: מחבר פורה ודמות מעניינת, אבל מסוכסך עם כל העולם, פולמוסן חריף, ואחד שיורה לכל הכיוונים.
ב.      יוסף שמואל בלוך: אינני בא כאן לפגום בדמותו, בפרט שאינני יודע עליו מספיק. אבל אני רק מפנה את תשומת ליבך לפרט הבא: בשנת תרמ"ו הוציא רודקינזון בוינה ספר ששמו:
ברקאי: שריון וקשת בידי מ"ל ראדקינסזאהן נגד אויביו ... שבראשם עומד .. יוסף שמואל בלאך ...  
אתה הראית לדעת שריב היה ביניהם [אינני יודע את פרטיו ועל רקע מה, אבל לא חסר...גם אינני יודע אם הספר קדם לזכרונות בלוך או לא (אף שנראה לי שכן, מה שמראה על ריב ישן יותר) אבל אין זה משנה כל עיקר]. לבוא ולהסיק על אדם מתוך מה שכתב בעל דבביה... נו, אין צורך להוסיף, וההיסטוריה מלאה מדוגמאות שכאלה [תפעיל לרגע את זכרונך ותקיש למקרים אחרים].
ג.       כפי שכתב אלייעזר, קדם לך כבר פרופ' הבלין במכתבו שבסוף ישורון ד'. וראה זה פלא: לשונך המשתלחת זהה להפליא לביטוייו שלו. רק הבדל אחד עיקרי: התואר "ימש"ו" שזכה לו רודקינזון מלשונך הנקייה, אין לו זכר אצל הבלין, שגם כשהשתמש בלשון ביקורתית לא עשה זאת תוך כדי ירי על כל הסובבים אותו.
למאמר של י' מאיר שציין אתנחתא [שהייתי מאד מעוניין להשיג אבל צריך להגיע לספריות מאד מסויימות לשם כך] יש להוסיף עוד חומר קדום יותר וחשוב [שסביר שחלקו מובא אצל מאיר], אבל בתור התחלה קטנה תרשה לי להפנות אותך ללקסיקון של ג' קרסל, שבמילים בודדות מציין למה שאירע בעיתון "הקול" וברוח הסוציאליסטית שנשבה ממנו.
אני מצטרף לגמרי לדברי מכובדי, אתנחתא, בכך שאינני נכדו של רודקינזון, ואין לי סיבה מיוחדת להגן בלהט על דמותו. די לי במה שקראתי עליו להבין שמדובר באדם הפכפך, פולמוסן, ויתכן וגם מתוסבך. אבל אינני שותף לאתנחתא בהתרפסותו כלפי - מה שמפריע לי מאד - טיפוסים בני זמנינו שמתיימרים בקריאה שטחית ורדודה אצל מאן דהוא לחרוץ משפט מלא ו"מנומק" על אדם שפעל לפני למעלה ממאה שנה, ושהמאפיינים את דמותו, יכולים להלום עוד עשרות, אם לא מאות, מבני עמנו שחיו ופעלו ב"הסתערות הרעיונות של המאה התשע עשרה" [כלשונו הקולעת של משה כרמלי-ויינברגר בכותרת שהעניק לפרק תשיעי מספרו החביב "ספר וסייף"].

הגע בעצמך, דגים. בעוד מאה שנה, ינבור מישהו בדפי האינטרנט, באתר ששמו "פורום ספרים וסופרים – בחדרי חרדים". והנה, בעלעול בין דפיו, הוא יגלה טיפוס פולמוסן, חורץ דין מהיר, שמשנה את שמו מדגים לדיסק קשיח [ואולי גם ל"הצופן"], גולש ומזגזג – מרוב להיטותו – בין האשכולות, ויחרוץ עליו גזר דין קצר וחריף, ובכך יקבור אותו לעוד שנים רבות. האם יהיה זה הוגן ?? .......

תחשוב על זה.
ואעפ"כ – חג שמח !!



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/5/2009 01:59 לינק ישיר 

ציטרון,

באם חפץ אתה מאד במאמרו המעולה של י' מאיר (או אחרים שרוצים) תביא לי באישי  כתובת אי מייל ואני אשלח את זה, זה  מאמר שווה)




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/5/2009 03:40 לינק ישיר 

ציינתי כבר, שמילא חוקרים ומשכילים מסנגרים על רודקינזון, ודנים אותו כסופר וכו', אבל יהודים
יראים ושלמים, וחזקה על כל המשתתפים בפורום שהם לא רק דתיים אלא גם חרדים, יבקשו
ללמד 'זכות' על הדמות המפוקפקת כל כך, והמשומד ממש [אין לי מושג על מה מסתמך
אתנחתא שקורא לדיינרד משומד, האם אין זה מתחושת בטנו בלבד ...], שהזיק ופגע כל כך
ביהדות והיה חבר לכל אותם שפלי אדם האנטישמיים ורודפי היהודים, לספק להם נשק
ותחמושת להתגולל על היהודים והיהדות. פליאה נשגבה בעיני.

מה הם הגמגומים הללו, מי יודע, זה שקול, הם היו יריבים, דיינארד חשוד, בלוך חשוד, רק
הפושע הזה, יש להתעלם מכל מעלליו, וזה לא כל כך נורא. יש שני צדדים, וצריך להבין,
אולי ילדות קשה, אולי קושי פרנסה אולי מריבות בשלום בית, ובכלל לא צריך לדבר סרה
ב'יהודי'.

כפי שציינתי הרב ד"ר י"ש בלוך היה מן האישים הגדולים והבולטים ביהדות גליציה, גם
ת"ח, גם מלומד, גם דמות פוליטית חשובה, חבר הפרלמנט האוסטרי כנציג היהודים
בגליציה, ובעיקר לוחם מסור ומצליח נגד האנטישמיים, מעלילי עלילות הדם ומסיתים
הפרעות ביהודים. זכה להוקרה ולהערצה מגדולי התורה והחסידות בימיו.

והנה המשך דבריו של בלוך באותו פרק שהבאתי ממנו לעיל:

 

כל זה לא עיכב בידי מר ר. מלהתקבל בסבר פנים יפות ובתמיכה נדיבה על ידי אישים חשובים של הקהילה הישראלית בוינה, וביחוד על ידי פרנס הקהילה, האדון עמנואל בוימגרטן.

בחדשים הראשונים של שנת 1884 המועצה המחוקקת כבר הסכימה מזמן לאשר את התביעה שהוגשה נגדי על ידי הפרופיסור רוהליג - ביקרתי בית מסחר ספרים יהודי, על מנת לקנות שם כתבים אחדים. אז הגיש לי מוכר הספרים חוברת חדשה, כתובה עברית, שנתחברה לפי דבריו נגד אספקלריית היהודים של יוסטוס- אקר· ושעתידה היתה לצאת בוינה גם בתרגום גרמני. כשדיפדפתי בה רגעים אחדים מתוך סקרנות, אמרתי: "ספר זה גרוע יותר מאספקלריית היהודים של הדוקטור יוסטוס" ראיתי חשיבות מיוחדת בכך, שהדברים האלה תישמענה לאזניו של מוכר הספרים, והוספתי, ביחס לרודקינזון, מחבר החוברת: "מפני האיש הזה אני מפחד". פחדי לא היה מחוסר כל יסוד, וכששלח לי המחבר, שנדע ימים אחרי זה, את שאר כתביו לא קיבל ממני שום תשובה. צביונם המיוחד של הספרים האלה, הוא שהכפיל את הסכנה שבהם. לכאורה לא כתב המחבר שום דבר נגד היהודים, להיפך הכל נכתב בעדם, ואולם, מתוך המושב הבטוח הזה של הסניגור שולח היה בערמה ומן המארב, כל מיני "חיצים באחוריים", כמבטאו של ביסמארק. בדיבורים שנאמרו כלאחר יה וכמשיח לפי תומו, הביא - בשירות המיסיון - את הגילוי 'המדעי' כביכול, שהצלב מקודש היה בישראל כסמל, עוד לפני הופעתה של הנצרות, שהעברים הקדמונים שובתים היו את שבתם ביום ראשון, ושרק מתוך אופוזיציה ושנאה ללא-יהודים של הימים ההם העבירוה ליום השביעי. באופן כזה ­מגן היה על היהודים ומגיש באותה שעה מטעמים לכל הרוהלינגים למיניהם, שלא היתה להם שום סיבה להתמרמר על – ההגנה - הזאת. הוא לא נרתע בשעת הצורך גם מפני תוצרת ציטטות, ונוטה היה להדפיס באותיות מאירות דווקה את אותם המקומות, שאפשר היה לראות בהם פנים לרעה. לסניגור שלי, הד"ר קופ נשלחה על ידי מישהו אותה חוברת של רודקינזון נגד יוסטוס אקר, בתרגום גרמני, לאחר שקרא בה אמר: "חוברת זו מפליגה עם דגל מזוייף היא לא נכתבה נגד הד"ר יוסטוס, אלא נגד היהודים". עוזרו, הד"ר פרידריך טצנר קיבל את אותו הרושם. בעד כתב ההגנה המוזר הזה קיבל המחבר תמיכות גדולות מאילי הכסף היהודים שבוינה, כי הבין האיש הזה הבן היטב, כיצד לרכוב על שני סוסים בבת אחת, או מוטב שנאמר: על שני חמורים.

באוקטובר1884 קבע ר. את מושבו בוינה. מה לו עתה בוינה? שאלתי את עצמי ומנוחתי הודרכה במקצת השערות מהשערות שונות עלו במוחי. מלומד פרוטסטאנטי אחד מגרמניה כתב לי: "היזהר מפני רודקינזון. האיש הזה הוא יותר  מדי - מוכשר". מלונדון קיבלתי מאנשים בלתי ידועים את שני ספריו של הדרשן הלונדוני ר' י. כוהן-צדק "‏שפת אמת" ו"אהלי שם", שנכתבו נגד רודקינזון ושבהם תוארו חייו הקודמים כמו שתיאר אותם אפרים דיינארד. מלבד זה מאשים בהם המחבר את רודקינזון בגלוי, שהוא פפרקורן שני, ושהוא בן בריתם המושבע של האנטישמיים. לבסוף קיבלתי על ידי הדואר גליון של העתון העברי הפטרבורגי המליץ מס.28 , שנה15 ובו מאמר, בחתימת ידו המלאה של העורך צדרבוים, המספר על רודקינזון כדברים האלה: מלפנים עובר היה בעיירות ובכפרים שברוסיה, כ"רבי ובעל נס", היודע לפקוד עקרות, ובנסיו אלה הגדיל לעשות במידה כזאת, עד שלעתים קרובות מקבל היה מכות נמרצות בשכרם. הוא חיבר גם סיפורי מעשיות על צדיקים חסידיים ונפלאותיהם, ואולם לבסוף נידון על ידי בית דין המושבעים בפטרבורג  1 ספטמבר 1875 , על מעשה תרמית וזיוף שטרות, להפסד כבודו למשך שלוש 'שנים ולתשלומי נזק בסך 1880 רו"כ. הוא ניצל מן העונש הזה על ידי מנוסתו, וצדרבוים הזכיר בפרוטרוט את מספר ותאריך ההרדפות, שנשלחו אחרי הבורח.

משלוח המאמר הזה והכתבים הנ"ל מחוץ לארץ, הוכיחו לי, שגם במקומות אחרים ישנה ההרגשה, שלא לחינם בא מר רודקינזון לוינה, לעיר שבה התנהל משפט רוהלינג לפני הערכאות, אלא חזקה עליו, שמצא תפקיד לעצמו בענין הזה.

יום אחד בא אלי רודקינזון בבקשה, שאדפיס מודעה על ספרו החדש ב -  Osterreichische Wochenschrift - (אסטריכישע וואכענשריפט). דחיתי את בקשתו בכל תוקף, ואמרתי לו, שאני רואה בכתביו נזק ליהודים. הוא: "‏הלא הרשות בידך לחלוק עלי ותוכל לכתוב את הערותיך נגדי, כעולה על רוחך". אני: "לכך לא איכשר זמני הפעם, ומלבד זה איני רוצה לעורר את תשומת לב הקוראים לכתבים ממין זה". הוא ביקר עוד פעמיים בביתי, והואיל ולא שיניתי מקרירות יחסי אליו, הפסיק לבוא. תחת זה פתח בעתונו בהתקפות שונות נגדי, ואולם אני לא עניתי עליהן.

נסעתי לגליציה למסור דין וחשבון לבוחרי על פעולתי בפרלמנט, ולהציע את עצמי לבחירות החדשות. מר רודקינזון נוסע אחרי. אני רואה אותו מאחורי בכל צעד ושעל. בנאומיו הוא מכריז ומודיע, שאני, בלוך לא עשיתי לו שום רעה, ובכל זאת הוא יודע לספר עלי כל מיני דברים מגונים. הוא בחר בשבילי בכינויים המעליבים ביותר אני שתקתי, כאילו לא נגעו לי הדברים כלל, שמו לא עבר על דל שפתי, עד מהרה נפוצה בצ'רנוביץ, לבוב וקולומיה השמועה, שנלחשה מפה לאוזן, שרודקינזון נשלח לגליציה על ידי המיסיון, כדי להפריע בעד בחירתו של הד"ר בלוך. ואולם זאת היתה טעות, השערת שווא. רודקינזון לא היה שליח המיסיון. כי אם שליחו של צד אחר, שנשלח לפגוע כי ולמעט את דמותי בעיני הבוחרים, מאחר שהמלחמה הגלויה. שניהל נגדי אותו צד לא הוכתרה בנצחון.

שבועות חלפו. אני כבר שבתי מגליציה, ועסוק הייתי לעבור עם פרקליטי על חוות דעת המומחים שהגיעו אלינו, בענין משפט רוהלינג. לרגל ביקור אצל ידיד מצאתי אצלו גליון של "הקול" של ר. ובו "גילויים" על אישיותי שלי, שלא היו מחוסרי חשיבות כל עיקר. המחבר העיד, שאני אמרתי לו פעם אחת בבית קפה ופעם שניה בשעת טיול בפראטר: "המוסר של התלמוד הוא חלאה. שאין שום אפשרות לנקותה". ומן הדומה לזה אמרתי גם ביחס לתורה שבכתב.כתבי הפולמוס שלי נגד רוהלינג נתחברו על ידי אחרים ואני רק השאלתי להם את שמי. ‏בצאתי בפרלמנט נגד האב אברהרד מקראקוי, שהוציא בפיתוייו את הנערה האומללה רחל שטיגליץ, מידי הוריה והכניסה למנזר - עוררתי רק את חמתם של הכומרים הקתולים, מבלי להועיל ליהדות. הוא חושש מאדן, שאני אפסיד בדיני נגד רוהלינג.

והנה נזכרתי, שבשעת החקירה ודרישה שאלני השופט החוקר שאלות דומות לאלה, ושהקריא לפני מתוך הניירות: רוהלינג טוען, שאת כתבי הפולמוס נגדו חיברו אחרים. שהשתמשו רק בשמו של הד"ר בלוך, והוא מבקש מבית הדין. שיערוך חקירה מפורטת בנקודה זו דווקה. מובן שיכולתי להבטיח לבית הדין, במצפון שלם, שמלבד מוכר הספרים ליפה לא ידע איש על חיבור הכתבים האלה. ומכל שכן שלא יכול להשפיע עליהם שום השפעה שהיא.

ואולם דבר אחד נתברר לי עכשו: עתה ידעתי מה צפוי לי מצדו של מר רודקינזון, ההלך הנודד הזה. אם, למשל, יבוא ויצהיר לפני המושבעים: דעתו של בלוך על התלמוד היא בדיוק כדעתו של רוהלינג, בלוך אינו מבין בתלמוד יותר מאשר רוהלינג,זה האחרון הוא בכלל רק קרבן של מזימה, שמצאו לנכון להשתמש בה בשמו של הד"ר בלוך - דבר טוב מזה לא יכול היה רוהלינג לאחל לעצמו. על כן "החששות" של רודקינזון, שרוהלינג יזכה במשפט. על כן גם הודעותיו החוזרות, שאין לו בלבו שום טינה עלי, שאני לא עשיתי לו שום רעה, חס ושלום.

ואולם בינתיים, לאחר שמסרו המומחים את חוות דעתם, הגיעו עניניו של רוהלינג לידי מצב. שגם בעלי ברית שכאלה שוב לא יכלו להצילו יותר. עבר ‏הזמן, שבו הרהרתי מלא פחדים ברודקינזון, כבאיש היכול להופיע פתאום כעד ראשי. רוהלינג ביכר את המנוסה על גזר הדין. ותבוסתו המוסרית היתה לסנסציית היום.

‏ואולם היה בזה משום חצי מלאכה. אילו נלכד אותו רוהלינג שמחוץ ליהדות בלבד בשעה שנותנים היו לעוזריו ובעלי בריתו שבפנים להמשיך מתוך שלוות נפש בתעלוליהם המזיקים עוד יותר. ניגשתי איפוא לקרוע את המסכה מפניו של רודקינזון זה, וליטול ממנו את עוקצו.

‏לשם כך לא הייתי זקוק לעשות הרבה, במאמר שנקרא "אהרן ברימן ור." (א. וו. מס. 43 1885 ‏) הזכרתי ראשית כל את העובדה, שמלבד ברימן היה עוד אדם שעמד לשירותו של רוהלינג והספיק לו חומר לציטטות שלו, ושיש לנו כתב יד מענין המעיד על כך. בין המכתבים של רוהלינג לברימן, שזה האחרון מסרם אחר כך, לרגל המקרה שקרה לו באינסברוק, לעורך הדין הד"ר אלבוגן נמצא גם מכתב אחד מ-12 ‏למרץ 1884 ‏, שבו שואל רוהלינג את ברימן "אם הארת האספקלריה של הד"ר אקר מכילה גם את הקטע מן הלקוטים". "מובן שהיה טוב מאוד אילו דיבר iu sensu nostro   ואני חושב שכך יעשה". אחר כך הוא מוסיף: פרטים אחר כך. הנני מחכה בכל יום לידיעה ההיא מר.  ‏אני מאמין שהיא תהיה לפי רוחי. דרישת שלום לבבית. א. רג."

‏והנה שאלו הכל: מי היה ר. המסתורי הזה? לפי כל הסימנים היה זה בן בריתו, בעל דבבו ובן עמו של ברימן, שמסיבות אופורטוניסטיות מצא לנכון, לשמור לפי שעה על המסיכה של היהדות, ואולם בסתר עמד בחזית אחת עם האנטישמיים ושירת אותם, במסירת חומר לספרות השיסוי שלהם נגד היהודים. מיום שהגיעה שעתו של משפט רוהלינג להתברר, קבע אותו בר נש את מושבו בוינה. ידיעותיו בעברית פתחו לפניו את כל דלתי הנדיבים והוא היה מקבל את תמיכותיו מן היהודים, מן המיסיון הפרוטסטנטי ומן האנטישמיים, בבת אחת. נודע לנו בביטחה שהאדון קורנליוס פטר, גיסו של הד"‏ר פטאי הפרקליט של רוהלינג במשפטו נגד הד"ר בלוך, שאל בהתעניינות מרובה לכתבתו של ר. ולא קשה לנחש, מה שוחחו ביניהם שני האדונים הללו. על אישיותו של ר. זה לא יוכלו איפוא לעלות שום ספקות. בסוף המאמר הוספתי:

‏"ב-20 ‏לנומבר 1885 ‏ פירסם הNeuzeit ‏ (נייצייט) הערוך בידי הד"ר ילינק את המאמר דלקמן עם המלה המציינת: "השלישי בקושרים".

‏"אויגוסט רוהלינג הוכה שוק על ירך. בחזרו בו מתביעת העלבון נגד הד"ר

 

 

 

 






דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/5/2009 03:45 לינק ישיר 

המשך -

 

בלוך, שהאשים אותו בהצעת שבועת שקר, אישר בעצמו, לפני כל העולם כולו, שלמרות אי ידיעתו ואי יכלתו לקרוא ספר תלמודי-רבני, העיז להפיץ את ההאשמות הכבדות ביותר נגד היהודים על יסוד ציטטות תלמודיות-רבניות, שציטט ספרים שלא היו ולא נבראו, בתור חומר לקיטרוג וזייף משפטים שלמים מתוך התלמוד, ושביחוד האשים את היהודים בשימוש בדם נוצרים לצרכים דתיים, אף על פי שיכול היה להיווכח מתוך ספרים לטיניים ואחרים, שההאשמה הזאת בשקר יסודה.

ואולם הנזק שגרם אויגוסט רוהלינג הוא כל כך גדול, שהעלמו משדה הקרב האנטישמי אין בו עדיין כדי לספק אותנו, יש צורך לבדוק ולתאר את כל תולדותיו של האיש הזה ולבוא עד חקר פעולתו השפלה נגד היהודים. ביחוד יש לגלות מי הם אלה שהמציאו לו את החומר לכתבי הפלסתר שלו נגד היהודים. הוא בעצמו מחוסר כל ידיעות ובכל זאת ציטט מתוך 'הזוהר'! הספר הראשי של הקבלה, מקומות שעל ידם חפץ להאשים את היהודים בשחיטת בתולות נוצריות כקרבן רצוי לאלהים. מי מסר לידו את הציטטות הקבליות הללו יוסטוס ברימן לא עשה זאת, הואיל והוא בעצמו מביע באחד ממכתביו לד"ר אלבוגן את השתוממותו, שרוהלינג, פירסם בשעה שלמד אצלו, שתי חוברות, שבהן מובאות ציטטות מן 'הזוהר', שלא ידע אפילו לקרוא בהן, וכן הודה, שההוספה הקבלית המצויינת ל'אספקלרית היהודים' שלו, שבה מובא, על יסוד ספר קבלי, ששחיטת בתולות נוצריות היא מצוה - איננה שלו. בכלל אנו חושבים, שיוסטוס ברימן לא היה כל כך שפל, עד כדי להגיד או לרמז, שיש ליהודים פולחן דם ושהם משתמשים בדם נוצרים לצרכים דתיים. לא יוסטוס ברימן אלא יהודי אחר, שהיה בקיא ב'זוהר' ובכל ספרי המקובלים מסר לרוהלינג את כל אותן הציטטות הקבליות המובאות על ידו, ולמד בהן פנים שלא כהלכה, באופן שאפשר היה להסיק מהן את האשמת הדם נגד היהודים. אויגוסט רוהלינג מספר ב'טריבינה' ואחר כך גם בספרו הראשון נגד הרבנים, על יהודי אחד שהוא בא עמו בקשרים וששירת אותו בעבודה הנמבזה הזאת. לגבי האדם הזה, ששכח את אלהים עד כדי כך, שיכול היה לתמוך בהאשמת הדם נגד היהודים על ידי ציטטות מן הקבלה, לגבי האדם השפל הזה ברימן הנהו עוד איש נכבד. את השלישי הזה צריך לגלות. מי שמסייע לכך, מביא תועלת ליהדות ומצילה מצרות גדולות בעתיד. אם אויגוסט רוהלינג מסר חוות דעת במשפט ריטר, שבה הוא מצטט קטע מתיקוני הזוהר (תיקון כ"א), שצריך להוכיח, שמצוה על היהודים לשחוט בתולה נוצרית שנתעברה על ידי יהודי, כשהתינוק בבטנה, חזקה שלא הוא בעצמו מצא את הקטע המפליץ הזה אלא שהוא נרמז לו על ידי יהודי, הבקיא בתיקוני זוהר הללו, היהודי הזה הוא השלישי שמן  ההכרח לגלותו וליטול ממנו את עוקצו. יואילו נא קוראי העתון הזה, למסור למערכת, את הסימנים הכי קלים, שמוליכים אל עקבות הבוגד השפל הזה.
מי שהיה מחבר המאמר הזה שהופיע ב"נויצייט" דבר זה לא היה מוטל בספק. ואולם העובדה, שהמחבר לא שם, כרגיל, את ראשי התיבות של שמו תחת המאמר, אלא בחר בכינוי ספרותי, הראתה בעליל, שכאן נחוץ היה, לא לבקש אחרי איש בלתי ידוע, אלא להטות את תשומת לב הציבור על בן אדם ידוע, שנגדו מכוון היה החשד הקשה.

מבלי שנזכר רודקינזון בשני המאמרים הללו. נישא שמו מפה אל פה. הכל התרחקו ממנו, משפחות, שהיה נכנס ויוצא בביתם, ביקשוהו שלא יבוא אליהם יותר ועל נתינת שלומו לא החזירו לו שלום. ואולם אחד היה האיש שנשאר נאמן לו, ללא כל תנודה, עד שער בית הכלא ומעבר לזה - זה היה האדון עמנואל בוימגרטן. חבר ההנהלה הכל-יכול של הקהילה הוינאית.

במכתבי שנוררות לחברים עשירים של הקהילה הוינאית התאונן רודקינזון אחר כך שאני רצחתי אותו נפש, נשבע שהוא חף מכל פשע והסתמך על עדותו של חבר ההנהלה המשכיל עמנואל בוימגרטן. אלי פנה באיומים חמורים, שאכתוב לו תעודה מפורשת, שהוא איננו ר. של רוהלינג. הוכרחתי לסרב בכל תוקף. הוא ניסה להינצל על ידי כתב פלסתר חדש נגדי שבו כתב, שאת המאמרים הטובים שלי ב א. וו. אני נותן לכתוב לי בידי אחרים, משום שאני בעצמי איני מוכשר לכך ; שהתקשרתי עם הסוציאל דמוקרטים, כדי שהממשלה תהא נאלצת, מתוך פחד מפני גדודי הפועלים, לתמוך בבחירתי. מלבד זה ציטט את ה Westungarischer ‏"  Grenzbote (וועסטאונגארישער גרענצבוטע) האנטישמי שהאשים אותי להיותי הגורם המוראלי להתנקשות בפקיד המשטרה האומלל הלובק בפלוריסדורף. כתב הפלסתר הזה שנתרגם לגרמנית ונדפס באלפי אקסמפלארים עלה בוודאי בממון רב; אקסמפלארים נשלחו לא רק לחברי הקהילה היהודית, כי אם גם לכל המיניסטרים ולכל צירי הפרלמנט, באופן שהד הסקנדאל חדר גם לעתונות בחו"ל, שהקדישה משום כך הערכות מפורטות לרודקינזון, בהיותו "השלישי בקושרים". אז נראתה בעיניו הדרך המחוכמת ביותר, לקרוא את הפרופסור הפראגי עצמו לעזרתו. בצורה של חליפת מכתבים בין מר ד"ר פטאי ופרופסור רוהלינג צריך היה הזיכוי לצאת לפועל. רוהלינג שהיה שטוף בעדויות ב"שבועת כהונתו" אסור היה לו לסרב גם הפעם. הד"ר פטאי הסכים לתכנית הזאת ומכתבו לידיד רוהלינג היה מלא חרפות וגידופים נגדי. רוהלינג ענה, כפי הדרוש, שבאות ר. במכתבו אל ברימן לא נתכוון לרודקינזון. חליפת המכתבים הזאת, שמענינת גם מפאת היותה מאשרת את אמיתות המכתב של רוהלינג לברימן (המדובר על "השתתפות ברימן בחוות דעתו  

של אקר על אספקלריית היהודים, נדפסה במס' 3 ‏,1887 של ה"נייצייט" הערוך בידי ילינק, עם הערת המערכת בת החייל, שבה הוצג מר רודקינזון' לתמהון הקהל, - שוכר עוד את המאמר "השלישי בקושרים" - בבגדי הרחצה החדשים של בור הלבב. חולשת אופיו של ילינק היתה מחוסרת הגנה כלפי כל לחץ קל מבחוץ. ה"נייצייט" ידוע היה כאורגאן רשמי של הנהלת הקהילה. אשר עמנואל בוימגרטן שלם בתוכו שלטון בלתי מוגבל, מבלי להודיע אפילו לחברי ההנהלה האחרים, מכל מה שנעשה.

חליפת המכתבים הזאת, ביחד עם הערת מערכת ה"נייצייט", נשלחה בהוצאה מיוחדת לכל חברי הקהילה ולכל בעלי המקצוע והעתונאים בארץ ובחו"ל. את הוצאות הפעולה הזאת כיסה בוימגרטן, בכספי בעלי הון יהודים מוינה.

המקרה הוא לעתים קרובות לץ גדול. הספר הידוע של אדולף וואהרמונד, חוקת הנומאדיות והיהדות של זמננו היה אז הסנסציה של העתונות האנטישמית והקלריקאלית, שהביאה ממנו עמודים שלמים. המחבר צייר שם בעזרת ציטטות זולות את הדמויות של הביבליה, כנומאדים רוכלים, שאינם עושים שום עבודה פרודוקטיבית, ואת הלקח של הביבליה כמחושב לכך, לעורר את היהודים לניצול עבודתם של אחרים ולחנכם למקח וממכר ולרוכלות. נגד ספרו של וואהרמונד פירסמתי שלושה מאמרים בוואכענשריפט מס. 22, 23, 24, 1887 . בשעה שהכתבתי את המאמרים האלה, הביאו לי את יצירתו "המדעית" האחרונה של רודקינזון, חוברת עברית בשם 'ברקאי', וינה1886 חוברת זו הכילה מסה כתובה עברית ­האופי של רוח העם הישראלי·, שמחברה התאמץ בכל כוח פילפולו, לתאר בה כבר את האבות הראשונים אברהם, יצחק ויעקב כיהודי סחר-מכר, כמבקשי רווחים נומאדיים ומנצלי כוח עבודתם של אחרים. בעמ' 3 כתוב: "הראשון, שמופיעים אצלו הכסף והזהב, שצבר הון, לא עד ידי עבודה, כי אם על ידי מסחר, זה היה אברהם אבינו. בשום דור לפניו לא נזכר אף אדם אחד, שצבר הון או שהיה לו כסף וזהב. ואולם אברהם לא גילה שום מכרות זהב וגם לא הרויח את כספו על ידי חריצות ועבודה בשדה, - הרי הוא היה רק אחד מן הנומאדים ונדד מארץ אל ארץ - כי אם על ידי מסחר, עד שהיה כבד מאד בכסף ובזהב".

המחבר מתאר את כל המאורעות בחייו של אברהם באותה הרוח, מצייר אחר כך את יעקב ויוסף בתמונות דומות לזו, וסובר, שגם במצרים כבשו היהודים לעצמם, זמן קצר אחרי כניסתם, את כל הנכסים של הארץ ואת כל המסחר (עמ' 100 ) ואולם גם משה היה רוכל נומאדי שסחר בכבשים של חותנו, והוביל אותם למדבר, רק לצרכי מסחר. (עמ' 12 ‏).

לפי כל תכנו -ברקאי" הנהו השלמה חשובה של הספר מאדולף וואהרמונד 'חוקת הנומאדים', ואינו אלא תאומו העברי. הוספה עברית זו לספרות המלחמה האנטישמית נתחברה ונדפסה בוינה, בו בזמן שחבר הנהלת הקהילה עמנואל בוימגרטן וחבריו השתדלו בזיעת אפם ובמיטב כספם, לנקות את המחבר מן החשד של השתתפות בעבודת האנטישמיים. בית הדפוס עיכב עד עתה את הוצאת הספר, משום שהמחבר לא יכול זמן מה לשלם את הוצאות הדפוס. אולי היתה זאת רק פגישה מקרית, שבשעת ההרס המוראלי של רוהלינג נחתמו גם מקורות כספו של רודקינזון. מעתה מוכרח היה עמנואל בוימגרטן, העוזר המוכן תמיד. לדאוג להמצאת דמי הדפוס. אמנם אין להעלות על הדעת, שידע את תוכן הספר, אשר בשבילו אסף כספים יהודים. כדי לשמור על בן חסותו מפני צרות חדשות עם המדפיסים, ניגש לכן, לסדר לו בית דפוס עברי משלו. כל המכשירים, המכונות והאותיות היו כבר מוכנים, כאשר בא הפרץ. ב-9 למרץ 1887 , לפי ידיעות המשטרה ­נאסר על פי דרישת בית הדין הארצי הסופר אלתר שמידרוב פרומקין. הוא גר בבריגיטנוי תחת השם מיכאל לואיס רודקינזון, נולד באורשא שברוסיה, נרדף ע"י הרדפות מאת בית הדין לעונשין בפטרבורג על עוון תרמית, והושם מסיבה זו בכלא. מאסרו של רודקינזון היה בשביל העתונות היומית בוינה סנסציה ממדרגה ראשונה.טורים שלמים הוקדשו לתאורי הרפתקאותיו בערים השונות וסיכסוכיו המרובים עם הערכאות, וביחוד לפעולתו המיוחדת במינה באויסטריה, כיצד הבין לתמוך בפרופסור רוהלינג ולקבל באותו הזמן תמיכות הגונות מיהודים וינאיים.

בשעה שנערך המאסר, שאלו במערכת של ה'אסטריכישיה וואכענשריפט' לכתבתו - מבלי שאפשר היה לתת תשובה. אחר כן הוזמנתי על ידי בית הדין בתור עד. אמרתי לרושם, שמתון ידיעה עצמית איני יכול להעיד כלום על הנאסר. מה שפירסמתי עליו, העתקתי רק מסופרים ועתונים אחרים באוסטריה וברוסיה.

אין שום ספק שמכתבי הד"ר פטאי והפרופסור רוהלינג. שנדפסו בהוצאה מיוחדת של ה"נייצייט" יחד עם הערות המערכת, ושנשלחו גם ליהודים נכבדים ברוסיה, הגיעו, כדרך הטבע, לידי הצנזורה, ועוררו את תשומת לבם של הערכאות הרוסים אל האיש ואל מקום מגורו הנוכחי.

כאשר ישב כבר בכלא, קיבל עוד על ידי הדואר הזמנה לביתו של האדון בוימגרטן. הביאו את הגלויה למשטרה, ושם מצאה, בתור דוקמנט מעניין, את תשומת הלב הראויה לה. הברון אלברט רוטשילד פקד לדרוש מבוימגרטן חזרה סכום כסף, שלוקח מן הבנק בעד קניית בית הדפוס העברי לרודקינזון. כל א‏חד התבייש, שנתן לרמות א‏ת עצמו על יד אורח פורח שכזה.

כאשר באתי יום לאחר מאסרו של רודקינזון אל ישיבת בית הנבחרים, ניגש א‏לי ראש המיניסטרים הגראף טאאפה וברכני במזל טוב.

 

 

 

 

 




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/5/2009 03:51 לינק ישיר 

שמעו נא רבותי, אם כל הנ"ל לא הספיק, אנא עיינו בספר שכמדומני אינו ידוע כ"כ
[עכ"פ בקטלוג הספריה בגבעת רם לא מצאתי רישומו, אך בקטלוג הר הצופים נמצא].
'תפלה למשה' על ענייני תפלין, שי"ל בפרסבורג תרמ"ג, ושם תמצאו דברים שאף כופר,
מבקר, מחרף ומגדף לא היה מתבייש בהם.
מכיוון שלא ראיתי שוב סזפר זה במשך שנים רבות, איני זוכר כעת דוגמאות, ורק הרושם
הכללי נשאר עמי.
 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/5/2009 04:01 לינק ישיר 

למה אני נחשד בהמצאת דברים יש מאין? (ככה?)

בזכרונות דיינהארד תחת כותרת אחד קדוש של החסידים ששם הוא מתאר המומר איש המיסיאן יחיאל הירשזאהן - ליכטענשטיין הוא מציין בחדא מחתא לשני המסיאנרים הירשזאהן ורדיקנזאהן.

(אך אחד אינו סבור שלא היה כופר, וכי חסרו כופרים? והיה איש שפל ביותר ואיש רע מעללים, אך מותר לברר בדיוק מהו שרק ומהו אמת. הסתימות פיות זה משהו)




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/5/2009 05:43 לינק ישיר 

מצחיק מה שהולך כאן. אתנחתא כתב שריינרד האשים את רודקינזון שהיה משומד, אבל דגים הבין את דברי אתנחתא שרודקינזון הוא המשומד והאשימו בהמצאת דברים מדמיונו, וכיון שלא הבין אתנחתא מה רוצה ממנו דגים, החזיר לו בהוכחה שריינרד כתב שרודקינזון היה משומד. ללמדנו, שחלק גדול מהויכוחים כאן נובע מחוסר תקשורת. 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/5/2009 11:34 לינק ישיר 

מרברבאשי
אם מתוך כך זכינו להיחשף לאותו פרק הסטורי עמום למדי [ויש"כ לדגים על הבאת הדברים], הרי אי ההבנה היתה כדאית..
יתכן מאד שכל קנאת סופרים מתחילה מתקשורת לקויה, אך בכ"ז היא מרבה חכמה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > שירה ספרות ופרוזה > ספרים וסופרים > משומדים/מומרים, הרב הילמן הרב שיינפלד ישורון ומוריה
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 4 5 לדף הבא סך הכל 5 דפים.