בית פורומים קונצרטים של חזנות

הפינה האישית של שטרימר. יידע. ולימוד.

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-16/6/2005 16:23 לינק ישיר 

שמעתי מאבי סיפורים רבים על חזנים שהתפללובבוקרשט לפניהמלחמה בליווי פסנתר בשבת וחג. האם לפי הידע שלך יתכן שהחזן שלום כץ התפלל בשבת בליווי פסנתרן יהודי?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/6/2005 20:26 לינק ישיר 

ענתאור הנכבד\ה
ראשית עם אביך עוד בחייםנשמח מאוד אם תשתפו אותנו בדחיפות בסיפוריו.
היהודים הרומנים של היום אכן יודעים מעט וזה בגלל השלטון הקומנסטי ששלט שנים ולא נתן ליהודי רומניה הנהדרים והמאוחדים לעסוק בדת היהודית.
לגבי שאלתך בפסנתר לא ניגנו ב'היכל' אף פעם .
כשנגנו בשבתות וימים טובים נגנו בליווי אורגל עם מקהלת גברים בלבד שהייתה נפלאה שרבים עדיין זוכרים אותה . אפילו הגויים המקומיים באו לשמוע את התפילה.
אבל בהיכל זה לא התפלל מעולם החזן שלום כץ.
ולכן לפי המידע שבידי הוא לא התפלל בבית כנסת נאולוגי ולכן לא התפלל בליווי אורגל.
על מנת להמחיש את מצב קהילת בוקרשט בערך לפני שנות השואה בשנת 1937 פעלו בעיר יותר מ40-- בתי כנסת, קהילה פורחת אדוקה ותוססת.
אחד מהחזנים האהובים עלי מיוצאי רומניה הוא החזן נחום מליק ששימש בקודש בבית הכנסת כרמי ה' בחיפה הניחן בטנור נדיר ובכישרון יוצא מן הכלל, באינרפרטציה המזכירה את כל החזנים הדגולים מהדור הקודם. [אגב האם הוא בחיים?]
למרות שרבים חושבים על יהודי רומניה שהם יותר ליברלים ההפך הוא הנכון.
למעלה מחמישים אלף יהודים גרו בבוקרשט שהיוו 12% מכלל תושבי העיר



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/6/2005 08:23 לינק ישיר 

יום שישי י' סיון עש"ק פרשת בהעלותך התשס"ה

פרק 22

החזן בעל ה "שאגת האריה".
מדובר על החזן ר' יוסף טיקטינסקי שכיהן 22 שנה בבית כנסת הגדול בפינסק.
הוא מולד במיר בשנת 1857 לאחד משליחי הישיבה הגדולה של מיר, שנקראו אז ברוסיה בשם "ארזי הלבנון אדירי התורה". ר' יוסף למד בישיבת מיר ויצא לו שם כעילוי. בן י"ח קיבל סמיכות לרבנות, נשא אשה ונסע לברדיטשוב ללמוד חזנות אצל ירוחם הקטן (בלינדמן), ואחר זה היה שר אצל ניסן בלזר הנודע, והלה כיבדו מאוד וקראו בשם 'רבי יוסף'. שנים אחדות ישב בברדיטשוב. אחרי שידע היטב חזנות, שב למיר ומיד נתקבל כחזן עירוני. הוא יסד מקהלה שבה שר כטנור החזן הנודע אברהם משה ברנשטיין מווילנה. הוא כיהן בחזנות במיר, שדלץ ובריסק עד שנת 1922, ולבסוף עבר לפינסק ובה נשאר עד פטירתו.
הוא היה בעל הדרת פנים וכל החזנים העריצוהו. הוא עצמו מעולם לא שאף לגדולות בחזנות. כל ימיו היה לומד תורה את "הושענות" בהושענה רבה היה אומר בעל פה ועושה שבע ההקפות בעינים עצומות. מלבד היותו בר אוריין בש"ס ופוסקים היה בעל ידיעות עמוקות במוסיקה, מלחין גדול ובעצמו מנצח על המקהלה.
בעיר פינסק כיהן בחזנות 22 שנים. שנה לפני פטירתו פרש לפנסיה עקב בריאותו החלשה. אך גבאי פינסק לא ידעו להעריכו יפה והסתפקו במתן זהובים זעום למחייתו. וכשנפטר בה' באייר 20 אפריל תרצ"ד, ערכו לו בני העיר לוויה גדולה. אלפי אנשים ליווהו לבית עולמו ונשמעו ארבעה הספדים.
ר' יוסף החזן השתמש ברפרטואר מתקדם ביותר המורכב מיצירות קלאסיות ומקהלתיות, יתכן, שהשפיעו עליו שתי העובדות דלהלן:
בגיל צעיר הוזמן לעבור לפני התיבה בימים הנוראים בלונדון, ושם עשה רושם רב בביצוע קול- יחיד ביצירות קלאסיות קשות. הוא הוזמן מיד מיד כחזן קבוע, אך מתוך חשש שבניו לא ייעשו פורקי עול תורה ומצוות בעיר החפשית לונדון- חזר לביתו.
הוא ביקר גם באודיסה, שיצא לה שם כמרכז החזנות ברוסיה. ומיד יצא לו שם בין החזנים בשם
"שאגת אריה" הוא היה בעל קול בריטון נעים וחזק. ופעם קרה, שהמלחין הנודע דונאייבסקי נכנס לבית הכנסת השאלאשי, כשהחזן ר' יוסף טיקטינסקי התפלל מנחה של חול ותפילתו מצאה מאוד חן בעיניו. וכאות הכרה נתן לו שי את ספרו - סידור מוסיקלי לשלוש רגלים.
חשוב לציין שעוד בכהונתו בשנותיו הראשונות כחזן בעיר שדלץ ערך פעם "הנותן תשועה" (פרק תפילה הוקרה לקיסר בימים עברו) לקיסר הרוסי . הגנרל- גוברנטור נתן לו 50 רובל מרוב התפעלותו מזמרתו ומקולו הנאה.
רושם יוצא מן הכלל היה עושה בזמרו את "שלוש עשרה מידות" לרזובסקי ואת ה"קידוש של עף-דוד
ו "ממקומך" (בקדושה השניה) בסול – מינור.
עם פטירתו אבד לעולם החזנות אחד מחבריו החשובים והמוכשרים ביותר, אחד מבניו המשכילים, שנשא תמיד ברמה את דגל החזנות ואף פעם לא פגע בו בלחנים זולים ובלתי הולמים. היה תלמיד חכם גדול וידען בש"ס ובפוסקים, בקי בעברית ובספרותה הישנה והחדשה, בעל ידיעות עמוקות במוסיקה, ותמיד טייל לו בשבילי החזנות הקלאסית.

שבת שלום

מקורות: ספר עדות לק"ק פינסק קרלין.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/6/2005 13:00 לינק ישיר 

למר שטרימר היקר !

לבקשתך תחקרתי את אבי שיחיה . בבוקרשט בשנים 41-42 בטמפל שברחוב ממולר , ניגן בשבתות מר שוורצמן שהיה מנצח התזמורת של המלך קרול .שוורצמן הנ"ל התגורר בחצרו של האדמו"ר מבוהוש זצ"ל והיה מקורב אליו .
בבית הכנסת הנ"ל היה רב רפורמי בשם ד"ר בק , אבי כמעט בטוח שהחזן פישל רוזנברג שהתפלל בבית כנסת זה , התפלל גם בליווי אורגן ומקהלה .
בבית כנסת נוסף שנקרא טמפל קורל התפלל החזן רובינסקי בשבתות בליווי אורגן .

אבי טוען בבטחון גמור שהחזן שלום כץ שהיה תלמיד ויז'ניץ עבר לפני התיבה בבית כנסת הניאולוגי . הוא אינו זוכר אם היה ליווי , אך הוא זוכר בבטחון ששלום כץ
היה מקורב לרבי לייזר מויז'ניץ .

בהזדמנות זו אימי שתחיה טוענת שגם בטמישווארה ניגנו בשבת באורגן בבית הכנסת .

אם אתה מעונין בפרטים נוספים אבי ישמח לדבר איתך .( באם הינך מעונין שלח לי הודעה לתיבה האישית ) .

שבת שלום
ענתאור



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/6/2005 13:01 לינק ישיר 

סליחה . . . בהודעה הקודמת הסמיילי קפץ בלי כוונה



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/6/2005 00:11 לינק ישיר 

מוצאי שבת קודש פרשת בהעלותך תשס"ה
שבוע טוב ומבורך לכולם

הפרק היום הוא רק לאוהבים ספרות מיוחדת בבחינת יין עתיק ומתוק.

פרק 23

"החזן מן האחרונים לחזנות שבעל פה"
החזן ברוך קרלינר
אחד מן החזנים הנודעים בדורו במאה הי"ט, שתלמידיו תפסו משרות חשובות בקהילות גדולות בארצות שונות.
שם משפחתו היה "קינסטלר", אך הוא נקרא על שם עיר מושבו קרלין. מן האחרונים לחזנות שבעל פה . היה בר אוריין גדול בתלמוד וירא שמים. במקצוע שלו, בנגינה, לא קרא ולא שנה אפילו תמונת אות בכתב הנגינה, ואף על פי כן נחשב והיה אחד מגדולי החזנים בשעתו. מוצאו היה מקורלנד. אחרי שנשא אשה , את פייגל אייזנברג מפינסק , התיישב בעיר זו , ושנים רבות כיהן כחזן בבית הכנסת הקרליני.
עם כל גדולתו בחזנות היה אביון מדוכא כל מי חייו. בני קרלין קפחו שכרו. החסידים אינם "גורסים" חזן כל עיקר, וקבלה היא בידם : "זבח רשעים תועבה" נוטריקון בהפוך האותיות "חזן, באס, זינגער". ורוב בעלי הבתים בקרלין היו מתנגדים קנאים , שרדפו את ברוך בגלל חסידותו. נוסף לזה היו פני העיר נוקמים ונוטרים לברוך בגלל שיגעונותיו וקנטוריו. הוא לא חת מפני כל ולא ידע להתרפס לפני שום עכברא דשכיב אדינרי, ולפיכך קיפחו פרנסתו.
זכות אחת נשארה לו, זכותם של כל החזנים שבעולם, חופשה לכל ימי הקיץ לחזור בעיירות ולאסוף מזון בתפילותיו. הנקל לומר על ברוך "לאסוף ממון" . כאמור, לא ידע כלל מה זה כתב נגינה. גם משלו לא שר מעולם מן המוכן ולא הרשה לעצמו שום זמר כל זמן שהשכינה לא היתה שורה עליו. ושנסתלקה שכינה ממנו, היה עובר לפני התיבה ומתפלל תפילה חטופה אפילו בקבלת שבת. נחה עליו הרוח באמצע תפילה, היה מתנער תוך כדי דיבור, וכל העם רואים "מה טיבו של ברוך". ושעת גילוי שכינה כזאת אין ברוך מחמיץ ; באותו רגע כנוח עליו הרוח, אם עומד הוא ב"לכה דודי" או ב"השכיבנו" מוטב, ואם בקדיש שאחרי התפילה או ב"עלינו" גם כן מוטב. והוא הדין בשחרית ובמוסף, או שהוא "גומע אטריות", או שהוא מתעורר פתאום
ו"בוקע רקיעים" מענינא ושלא מענינא.
אם היו בעלי בתים שבעיר פקחים ויודעים טיבו וטבעו של ברוך, לא היו דוחקים את השעה, ובתפילת שחרית של יום חול פשוט, וביחוד ב"והוא רחום" של "יום הכניסה" היו שומעים מפי ברוך מה שלא שמעו אחרים בשבתות ובמועדות. ואם היו בעלי הבתים קצרי רוח, היו פוטרים את ברוך תכף אחרי בלי תשלום גמול ונמצא הוא מוציא זמנו לבטלה ומפסיד את הוצאותיו.
היה מעשה וברוך עובר ברחוב ו"עניין חדש" החל מתרקם במוחו, שפריר של ניגון יפה, והוא רואה בחושו הפנימי שעתיד "עניין" זה לשתלם, להתפתח לדבר מתוקן. ופתאום קרא הגבר! מעשה שטן. תרנגול מגושם מוסיף לו לברוך נופך משלו. וברוך רודף אחרי התרנגול בחוצות ובשווקים, במבואות וסימטאות המטונפות, תופסו ומולק את ראשו...
וככה עושה ברוך גם למשורריו, כשהם נכשלים בטון: מקהה שיניהם באגרופו, ומטעם זה וגם משום שעני גדול הוא, אין לו לברוך משוררים הגונים המכירים את ערכו. אלא מאי? הקב"ה מזמין לו משוררים "לשמה". הם מתענים, כאשר הא מתענה, מקבלים ייסורי שיגעונותיו באהבה, יוצקים מים על ידיו ושותים בצמא את יצירותיו.
וכך היה דרכו של ברוך בקודש: עומד הוא לפני התיבה על האבנים, "מנעים זמירות ושירים אורג". התרקם ברעיון היסודי המבריח הגרעין, והרי הוא מרצה אותו בקול והטנורים חוזרים, משנים ומשלשים, אבן השתיה כבר הושתתה על מכונה. עכשיו מתחילות ה"וויראציות" חילופים ושינויים, פירושים וביאורים, נוספות ומילואים, הניגון הולך ומשתלם, הולך ומתפתח, מתגדל ומתנשא מדרגות מדרגות, עד שלבסוף הוא מגיע למרום פסגת שלמותו.ובכל תחנה ותחנה ,מדרגה ומדרגה ,
הטנורים משנים ומשלשים קול ראשון, כמו שהוא מפורש יצא מפי ברוך, והשאר מסייעים ומלווים, קול שני, קול שלישי, וכו', ברוך מפקח על כולם מפקד צבאו בידיו ובראשו. יד ימנית כלפי ימין אל המשוררים הגדולים, העומדים על הקרקע סמוך לו. ביחוד הוא מרמז לקולות הבאס העבים, כיצד מלווים בקיצור , בלי סילסולים יתרים, אלא רק את התווך למקוטאים, ומוליך בידו הימנית מימין לשמאל כמנגן על הפנדורא. ויד שמאלית מופנה למעלה כלפי הקטנים העומדים על שלבי הבימה של ארון הקודש ומורה להם דרך, כיצד מצפצפים בבת קול "ביי קול" בלע"ז וממשיכים בנימה דקה מן הדקה.
וברוך עצמו "כל עצמותיו תאמרנה". ביחוד הוא מכבד את השם מגרונו. גרון (קולורטורה בלע"ז) עוגב. מתחיל הוא לגלגל אותו ניגון עצמו בגרגרתו ומתיז ניצוצות סלסולים כקטניות הללו. הנושרות משק נקוב ונופלות תכופות על הרצפה. אבל סילסוליו של ברוך אינם נושרים בפשטות מלמעלה למטה. אלא ילפתו אורחות דרכם בנחש עקלתון, מתפתלים כזיו ברק ונושרים תכופים בקשקוק "קרש"ק קש"ק".
הגיעה השירה למרום קצה, וברוך עם חבורת משורריו עדיין יש להם זמן: חוזרים הם על הראשונות מהדורא בתרא, הקובעת מסמרות בעניין . נזדמנה אגב אורחא עוד תנועה יפה מספחים אותה לנוסחה ראשונה, וכל החשוד קצת ממהדורא קמא נדון בגניזה והכל שריר וקיים: נחתם הניגון ומונח בקופסא, זכרון לדור אחרון.
ומספרים על מאורע מיוחד במינו, שאירע פעם לברוך. ומעשה שהיה, כך היה. ברוך וחבורת משורריו עומדים על דוכנם בליל יום כיפור בתפילת ערבית שאחרי "כל נדרי" הבית מלא מפה לפה. מלבד המתפללים הקבועים של בית הכנסת נקבצו ובאו לכאן כל יודעי נגן שבקרלין ובפינסק. חוש ריחם הדק של בני קרלין ופינסק גילה להם, שהלילה יהיה ליל שימורים לברוך, לילה שכולו שירה וסוד שיח שרפי קודש. ובכן הבית מלא מפה לפה. כל העם מזיע מרוב חום. וברוך עומד ב"שמע קולנו" ורוקם שירה חדשה, עגומה, מלאה געגועים נפלאים ובקשת רחמים עד כלות הנפש ממש, וברוך ממחלק ומפריד את התיבות שבתפילה הברות הברות, כפי שהן מתיישבות במידה ובמשקל על פי ניגונו: " אוי אל תש לי תש לי כנו כנו מל מל פניך ניך ".... ופתאום צרה צרורה: פשפש עליון של חלון נפתח ורוח קרה ולחה נושבת אל תוך חללו של בית הכנסת. עדיין היא מרחפת בשכבות האויר העליונות. אבל רואה ברוך בחוש, שעוד מעט ותקרב אל העמוד, ואז חסל! לא די שרוח הקודש בלבד תילקח ממנו, אלא שגם קולו יפגם ויצטרד תיכף ומיד, ומי יודע, אפשר שגם תסכן בריאותו: לך, ברוך, וצוה לביתך. ומה יעשה עלוב זה? כל רמז דרמיזא "נו א נו" ישחית את הגנון שכבר נתיישב ונתמזג עם הניגון לחטיבה אחת, וילד שעשועיו זה ייבול בלא עתו. נמלך ברוך כהרף עין בדעתו ומוצא דרך יפה להיחלץ מן המיצר: הוא ממשיך את ניגונו אלא שהוא מיישבו במילים אחרות באותו משקל ומידה, כשהוא פונה לתלמידו החביב מנדל: "או מנדל מנדל , סגור את החלון...".
מנדל עם שאר הטנורים פוסקים פסוקם בנוסח החדש, אינם משנים ממטבע שטבע רבם. ובנתיים מנדל עושה שליחותו וסוגר את החלון. לכאורה כול שריר וקיים והדרא תפילת "אל תשליכנו" לדוכתא. אלא שכבר זז "המסע" בדרך הכבושה החדשה וברוך מפקד כבר על הבאסים, שיסעו גם הם , ואף הם שרים: "מנדל מנדל"... ומעשה שטן, תוך כדי נגינה מזדמן לברוך סלסול חד שנפלא, שאין להחמיצו אפילו רגע אחד ואין שום שהות להחזירו למסלול הקודם ל"אל תשליכנו" שמא יפגם. ואף ברוך גופו כבר נמשך שלא מדעתו אחרי יצר סלסולו החדש, ומחרוזת של מרגליות נוצצות, מבריקות, מזהירות נושרות מתוך גרונו "מנדל מ..נדל..." ומתוך סלסול נפלא זה הניגון קופץ ומתעלה פתאום לעילא ולעילא. המשוררים כבר ירדו לסוף דעתם של רבם, ואין כל העניין כולו חסר אלא הקשה אחרונה. והרי הם מסיימים כולם פה אחד: "מנ דל מנדל סגור ה ח לון "...
וזקני הדור, כשהיו מספרים מעשה זה, היו מושכים בכתפיהם ואומרים: מי יודע, אם דוקא תפילה זו לא בקעה כל השערים ולא הגיעה ישר לכסא הכבוד. רחמנא ליבא בעי"...
ברוך קרלינר החל בפעולתו החזנית בעיר מולדתו בקרלין. משם עבר לכהן בבית הכנסת הגדול בקובנה והוזמן לבריסק ובה החשיבוהו מאוד. מבריסק עבר לכהן בקמיניץ פודולסק. אך הוא מת במגיפת החולרע בשנת 1896. היה אוהב לבקר בקרלין מפעם לפעם ולהיפגש עם מכריו וידידיו ולהחליף עמם דברים. שמו נישא עד היום בפי יהודי פינסק בהערצה.

מקורות :מ. ש. גשורי. פינסק.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-19/6/2005 08:31 לינק ישיר 

לפני כמה שנים קיבלתי קלטת וידאו מקונצרט חזנות
שהפיק ד"ר סובול בתל אביב ושם אהבת עד למאוד לראות ולשמוע את החזן בן ציון מילר מארה"ב מבצע בכישרון רב קטע כמדומני בלחנו של החזן ברוך קינסטלר.
הקטע הוא:"וביום שמחתכם"
קטע מצויין מבחינה מלודית ,רגשית, ועוד והוא העיקר החיבור בין המקהלה לחזן. ובמקהלה גופא , הקטעים, ש
שהבאסים שרים סולו פשוט תענוג...זה ממש הכניס אותי לחווית הסיפור הנ"ל. אשמח לדעת האם יש עוד קטעים ממנו שנרשמו על תוים או על רשם קול.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-19/6/2005 21:43 לינק ישיר 

יש "אתה בחרתנו" של ברוך קרלינר בביצועו של יעקב גולדשטיין. גם התווים ברשותי ,אך אין לי דרך להעבירו כאן.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-20/6/2005 07:29 לינק ישיר 

יום שני י"ג סיון התשס"ה

פרק 24

"החזן צבי הורוויץ ואחיו הלווים"

אין לי צל ספק שהחזנים לבית הורוויץ ישירו בבית המקדש השלישי שיבנה במהרה בימינו.
שכן הם לווים המיוחסים עד שמואל הנביא. יחסנים משום עצמם ויחסנים משום משפחתם המפוארת - משפחת הורוויץ - . ייחוסה של משפחה זו הייתה נודעת עד שמואל הנביא ועד ליצהר בן קהת בן לוי בן יעקב אבינו. וכבר אמר הבעש"ט הקדוש אשר שלוש משפחות יש בישראל מיוחסות ונקיות דור אחר דור, אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק ויעמידה ליעקב והם שפירא הורוויץ ומרגליות, ואחד ממשפחות אלו שמוריד דמעות מעומקא דליבא מיד נענה.
כותב בעל 'הקדושת לוי' על שירתם של הלווים: לפי הנגינה דרכי ההשפעה, וזה היה העבדות של לוים שהיו מזמרים קולם בשיר ולפעמים היו נמוך קולם, כמו שידוע לחכמי המוזיק"א. כי כשהיו מגביהים קולם בשיר היה נרמז שרצונם לסלק השפע מרשעים שאינם עושים רצון הבורא, וכשהיו מזמרים בקול נמוך אדרבה כוונתם להמשיך השפע בתחתונים בכל הברואים, דהיינו גם לרשעים.
רבים הם גדולי הדורות אשר נמנו על משפחה זו. ביניהם : אחד מן הראשונים הנודעים רבי זרחיה הלוי, מחבר ספר "המאור" , רבי ישעיה הורביץ - בעל "שני לוחות הברית" הנודע בשמו השל"ה הקדוש. משפחת הורוויץ הינה דור שביעי לחזנים ובעלי תפילה המגיעים עד רבי שמעלקע מניקלשבורג שהיה מחותן עם אחיו רבי פנחס הלוי הורוויץ רבה של ק"ק פרנקפורט דמיין הידוע כ"בעל ההפלאה".[ באותו זמן שרבי פנחס הגיע לק"ק פפד"מ נתקבל לבית - הכנסת המרכזי שבעיר חזן בעל קול ערב. שלא הצטיין ביראת שמים יתירה , אך בני הקהילה אהבו להאזין לתפילתו הנעימה. כיוון שחש החזן , שהמוני בני הקהילה מעריצים אותו בשל קולו ונעימותיו הערבים לאזנם - החל נוהג כלפי המתפללים מידה מופלגת של יוהרא,
ולבסוף העלה בפני ראשי הקהל דרישה תקיפה, ששכרו השנתי לא ייגרע כמלוא נימה משכרו של רבי פנחס . אב בית הדין שבמקום. לא עברו ימים מרובים וראשי - הקהל נתכנסו לדון בדרישת החזן, להעמיד את משכורתו שווה בשווה עם השכר המשתלם לרבם האהוב והנערץ, רבי פנחס. בסערת הרוחות שפרצה באותה אסיפה, העיר אחד ממנהיגי הקהילה : החזן שלנו עושה מעשה זמרי (מלשון "זמר") , ומבקש שכר כפינחס...]
ידוע ששניהם היו בעל קול ערב ונעים במיוחד עד שבעל התניא רבי שניאור זלמן מליאדי מייסד חסידות חב"ד העיד עליו: "שמי ששמע את רבי שמעלקע מניקלשבורג מתפלל לפני עמוד התפילה, היה חוזר בתשובה מעוצמת השתפכות ומתיקות ערבות ונעימות קולו".
רבי שמואל שמעלקע . נפטר בב' אייר תקל"ח , בן 52, ומסופר שלפני פטירתו אמר לתלמידיו כי נשמת שמואל הנביא שכנה בו, ועל כן שמו שמואל, ומשבט לוי הוא, וגם שנותיו כשנותיו של שמואל הנביא.
אבי משפחת הורוויץ היה רבי צבי הירש הלוי הורוויץ בן רבי מאיר אב"ד טשורקוב. נפטר יום ב' ט"ו מרחשון תקי"ד בטשורקוב תלמיד חכם מובהק, חריף ובקי, צדיק ואיש קדוש, ומגדולי רבני הדור כיהן כאב"ד בטשורטקוב . מצאצאי רבי פנחס הורוויץ גיסו של הרמ"א. אף הבעש"ט העריץ אותו מאד. וכשעזב הבעש"ט את העירה טלוסט הסמוכה לטשורטקוב אמר "השארתי בגליציה גברא דכוותי, את רבי צבי הירש רבה של טשורטקוב".
בעל ה"נודע ביהודה" כותב באחת מתשובותיו שאל סמכו על פסק דינו עד שיצרפו לו את הגאון רבי צבי הירש. מסופר שלמד שבע שנים נגלה ושבע שנים נסתר. בנו רבי שמעלקא נולד בשבע שנים שלמד נסתר, ורבינו נולד בשבע שנים שלמד נגלה.
על קדושתו ונפלאותיו של רבי צבי הירש סיפרו כל בני דורו בהתפעלות. ואמר להם בענווה שאין כאן לא אות ולא מופת אלא שאני נזהר בלשוני, לא לומר דבר לבטלה , ומן הדין שהבורא שחותמו אמת . לא יעשיני חלילה לבדאי! ...
בפנקס של קהילת טשורטקוב נרשם דבר נפלא: רבי צבי הירש נסתמא פתאום ולאחר שנתרפא גמר את כל הש"ס. לגמרה של תורה עשה משתה גדול וביקש מהקצב, כי יכין לו לסעודת מצוה בשר במידה מספיקה. באותו יום שלח מושל העיר לקצב שיתן לו הנתחים הטובים ביותר מהבשר שברשותו, הקצב מיהר והודיע זאת להרב, והלה הבטיח לו שלא יאונה לו כל רע, והוא מקבל עליו אחריות מלאה. מיד שלח המושל לרב ושאל אותו למעשהו, רבי צבי הירש סיפר לו על הנס שקרא לו ובגלל זאת עשה את המשתה. מושל העיר אמר לרב, כי ינסהו לראות אם הוא צדיק או לא. שני כלבים רעבים אוכלי אדם היו לו למושל, אותם סגר בחדר מיוחד, וצווה להרב שיכנס לחדרם. בהסתכלם בפני הצדיק פרצו הכלבים את החלון וברחו בעדו, ובדרך בריחתם נפלו לבור ונהרגו, ויהי הדבר למופת.
זוגתו האמא הצדקנית לבית הורוויץ הלא היא הצדקנית מרת מלכה בת רבי מרדכי אב"ד לוצק. רבינו פנחס הלוי הורוויץ כותב עליה: "אמי ז"ל היא תתהלל אשה יראת ה' צנועה וחסודה וצדיקה".
צדקנית זו הקפידה מאד בחינוך ילדיה לתורה ויראת שמים, ואף את הקטנים בעריסתם היתה מכסה את ראשם במצנפת וכובע, דבר המסוגל ליראת שמים, ובעת שהלכה לבית הכנסת בר"ה לקחה עמה את בניה הקטנים אשר היו עדיין בערשם בעגלה, מחשש שמא לא תשגיח המשרת שיהא ראשם מכוסה
על צדיקותה מסופר: בילדותם הייתה אמם הצדקנית רגילה למנות את חסרונותיהם של בניה ולהתלונן עליהם: " שני בנים לי, האחד אינו מברך ברכת במזון , כי אין לו אף פעם פנאי לאכול סעודה מסודרת , והשני אינו נזהר לקרוא קריאת שמע - כי אינו הולך לישון, אלא נרדם תוך כדי למוד ומיד מתעורר וממשיך בתלמודו..."
פעם רצו שני הבנים הקדושים רבי שמעלקא ורבי פנחס לנסוע אל אמם שהתגוררה בטשורקוב, ולשמח את ליבה. כאשר השמועה נפוצה בכל העיר על בואם של הצדיקים המפורסמים הריצה אליהם אמם שליח, ודרשה בכל תוקף: "בגזרת כיבוד אם אני גוזרת שתישארו במקומותיכם, ואל תבואו לבקרני!".
"אין אני רוצה ליהנות מכבודם בעולם הזה, אני מעדיפה לקבל את שכרי בעולם הבא!".
כאשר קיבלו את הודעתה חזרו לבתיהם ולא באו לביקור ,כי רק בכך ימלאו אחר מצוות כבוד אם.
בימינו זכינו לחזן ממשיך השושלת המפוארת לבית הורוויץ , הלא הוא :רבי צבי הורוויץ הידוע כבעל כשרונות מוסיקליים נדירים וגם גאון בתורה. קולו קול טנור לירי עם גוון קול מתוק במיוחד, דיאפז'ון נרחב וקולורטורה המסוגלת לבצע את הביצועים המסובכים ביותר בעולם החזנות. כמו כן הוא "בעל תפילה" ו"בעל רגש" עמוק מהסוג שכבר כמעט נכחד מתקופת "תור הזהב של החזנות" החזן צבי הורוויץ למד הרבה ממורו ורבו הגדול אביו רבי פנחס הלוי הורוויץ ז"ל, שהיה מתלמידיו הבכירים של החזן האדיר והמורה הנדיר רבי שלמה זלמן רבלין ז"ל כמו כן למד צבי הורוויץ אצל ה"אורים ותומים" בדורינו הלא הוא החזן שריד לדור דעה משה שטרן לאורך ימים ושנים טובות. יליד הונגריה שידוע שכמעט כל היהודים ההונגרים קיבלו במתנה לב טוב , ולב טוב מוציא קול טוב ומרגש. חשוב לציין שגם אחיו של רבי צבי הורוויץ חזנים מדרגא ראשונה הלא הם רבי משה הורוויץ ורבי שלום הורוויץ הנתונים והמסורים לעולמה של תורה.
גם בחירת קטעי החזנות היא אומנות בפני עצמה ורבי צבי הורוויץ לקח את "הקרם ד לקרם" המיטב המלחינים: בית אבא. ישראל שור. יהושע ווידר. יוסלה מנדלבוים. משה גנטשוף. יוסלה רוזנבלאט. משה שטרן . משה קוסביצקי. כל קטע היא הנאה צרופה אחת הקלטות הכי טובות עינגו ושימחו אותי בשנים האחרונות . חבל שאין כלום משמואל מלבסקי. דומני שהחזן צבי הורוויץ היה מבצע אותו ברגש עצום.
מן הראוי לציין את קולו המיוחד, החם, והחזק של אחיו החזן ר' משה הורוויץ שהוא מגיד שיעור בישיבה, אפילו בהפסקת צהרים אחרי שינה ותנומה קצרה הוא מזמזם תמיד חזנות 24 שעות ביממה.
אוהב את החזנות בכל מאודו תפגשו אותו תמיד מסלסל את פיאותיו באצבעותיו... ואת תוי החזנות מסלסל בגרונו... פשוט ציור מיוחד שווה מליון דולר...
שיהיו בריאים כל המשפחה .
אשמח מאוד עם יעשו קונצרט חזנות המוקדשת לבית משפחת הורוויץ בהיכל התרבות עד שייבנה בית המקדש.


מקורות:
אוצר ישראל
רבני פפד"מ מ. הורוויץ.
ולווים בשירם, יוסף וירצבערגער.
זאב שטרימר מהשמועה
בסוד עבדיך גרליץ.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-20/6/2005 22:51 לינק ישיר 

אשמח לדעת היכן מכהנים או נמצאים כיום החזנים הבאים.

שנאור זלמן בומגרטן. "קול האריה" ...
אפילו איצ'ה מאיר הלפגוט סיפר לי פעם שההשתתף בסיום הרמב"ם שהתקיים בבניני האומה והוא שנה אחר כך עוד ניסה לחכות את בומגרטן מה קורה איתו.

מרדכי ויצמן. חזן צעיר חסיד גור מה קורה איתו בתחום החזנות? פעם יצא לי לשמוע אותו בקטע 'מודים' של הרשמן
והוא עשה את זה יפה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-21/6/2005 01:21 לינק ישיר 

מוטי וייצמן ממשיך ללמוד והוא השתפר מאד מכל הבחינות - קולית, ביידע ומוסיקליות, וביכולת ההבעה והביצוע.
מדי פעם בי"כ הגדול ר"ג והוא 'מתגלחים' איש על רעהו...



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/6/2005 09:02 לינק ישיר 

יום ג' י"ד סיון התשס"ה

פרק 25

" המשך תאור קולם של האדמורי"ם לבית חב"ד"

(חשובים לי באופן אישי מאוד אדמור"י חב"ד כי בשורשים של משפחתי אנו מיוחסים לרבנית מנוחה רחל מחברון).

רבנו דובער האדמו"ר האמצעי.
ישנם ניגונים המיוחסים לרבנו האמצעי שנתחברו בזמנו, והיו מנגנים בפניו אבל לא שהוא חיברם.
היתה לו "קאפעליע" [מקהלה] של בעלי שיר ובעלי זמרה. קבוצת אברכים מנגנים הידועה בשם "להקת הנוגנים של הרבי האמצעי", ונחלקה לשתי פלוגות: בעלי שיר- בפה, ובעלי זמרה - בכלים שונים.
ניגון וחסידות שייכות חזקה ביניהן, חסידים צריכים לנגן. צריכים להיות בשמחה ולנגן מצד אמונה וביטחון, והשי"ת יעזור לראות את הטוב הגלוי. חסידי הרבי האמצעי לא היו מתפללים ברעש, הם היו מנגנים בשעת התפילה, אבל בלי רעש.
רבנו - אדמו"ר - הזקן, גר בביתו גם בנו (ממלא מקומו) רבנו דובער, אדמו"ר האמצעי. רבנו דובער הצטיין בכוחות התרכזות העמקה ודביקות מאין כמוהו. בעת לימודו או תפלתו לא הי' מרגיש כלום מהמתרחש סביבתו. פעם, בהיות אדמו"ר האמצעי שקוע בלימודו, וקרן זוית בחדרו היתה עריסה ובה תינוק, נפל התינוק מתוך העריסה ופרץ בבכי, אבל אדמו"ר האמצעי לא הרגיש בדבר.אולם, אביו, רבנו הזקן, אף שדירתו היתה בקומה העליונה וגם הוא הי' שקוע באותו שעה בלימודו, שמע צעקת התינוק. הפסיק לימודו וירד ונכנס לחדרו של בנו, הרים את התינוק, טיפל בו והרגיעו והשכיבו בעריסה, ולא זז משם עד שראה את נכדו בשלוה.ועדיין לא הרגיש רבי דובער לא באביו ולא בבנו. לאחר זמן ובשעת הכושר הוכיח רבנו הזקן את בנו בהסבירו אשר לא זו הדרך להיות שקוע בעניני לימוד וכו' עד כדי כך שאין שומע קול ילד בוכה.

הרבי מנחם מנדל בעל ה"צמח צדק":
היה נעים תפילה, ואלפים הצטופפו בבית מדרשו בשבתות ומועדים עת עבר לפני התיבה ומשך את המונים בנעימותיו ובדבקותו.
היה בעל כשרונות מלידה בכלל, והיה בעל כישרון יוצא דופן בחכמת הנגינה בפרט בכתיבת שירים וניגונים. ועבד על עצמו לבטל אצלו את חוש הנגינה, כנראה שלא לבטלו מהתמדתו בלימוד לאחר מכן התחרט על שביטל חוש זה מעצמו.
חיבר כמה ניגונים, לימודו היה בקול ובניגון, ולפעמים היה מפסיק באמצע לימודו או כתיבתו דא"ח או שו"ת ומנגן איזה ניגון. היה גם בעל קורא והיה מדייק מאד שיקראו הטעמים בדיוק רב.
מסופר על ר' בנימין-בייניש שנכנס פעם לבית-הכנסת, ומאחר שהיה איש פשוט שאינו יודע ללמוד, הוציא מכיס בגדו ספר תהילים והתחיל לומר מזמורי תהילים בקול לבבי.
ה'צמח צדק' ישב עטור בטלית ותפילין ולמד בעיון רב. כעבור משך זמן שמע קול אמירת מזמורי תהילים מקרב ולב עמוק, עד כי נפשו של הקורא יצאה באמירה זו, והוא פנה לראות מיהו האיש שאומר תהילים. כשראה ה'צמח צדק' שזהו ר' בנימין-בייניש איש הכפר, פנה לקרן זווית ובכה במר נפשו, מתוך קנאה בתמימותו ופשטותו של ר' בנימין-בייניש איש הכפר. בתוך כך נכנס אחד מחסידיו המפורסמים של חמיו אדמו"ר האמצעי, ר' אפרים יפה מקאפוסט. אמר ה'צמח צדק': הלוואי שהייתי יכול לומר פסוק תהילים אחד בפשטות כזו, כפי שאומר ר' בנימין-בייניש...
על ניגון שמחבר הרבי בעצמו, אמר: זהו "ניגון מכוון הפותח שער מיחידה לחי' ומחי' לנר"ן".
בספר "אור התורה" :...על-כן הוזהרו הלוויים במדבר להעביר תער על כל בשרם, שהרי דרכם של בני לוי והילוכם בקודש היה בהתלהבות וכלות הנפש, כאילו הם "מסתלקים מהכלי", דבר שבא לידי ביטוי גם בעבודתם בשיר של יום בקול ורינה נעימה, ולכן היה האור שנשאר בכלי מצומצם, כי כל עיקרו היה עולה מהכלי בהתלהבות ובכלות הנפש, ואם תהיה המשכה מהאור שנותר בכלי, יכולה להיות ממנו יניקה לחיצונים דרך שערות הלוויים ועל כן העבירו תער על כל בשרם.
מסופר על החסיד ר' יהודה ליב סלונים בנה של הרבנית הידועה מנוחה רחל סלונים שאני מצאצאיה.
... כבר כאשר היה בגיל שמונה עשרה ניחן בקול ערב נעים ומרגש במיוחד. הגיע מחברון עיר האבות לעיר אבותיו ליובאוויטש. כ"ק אדמו"ר הצ"צ שלחו לעמוד לפני התיבה בראש השנה יום הדין וסירב בעדינות בטענו שהוא צעיר מדי וישנם רבים וטובים ממנו. אמר לו הרבי שיקח את הקיטל והגרטל שלו ויתפלל. תפילתו המרגשת והלבבית גרמה לכך שכל שנה המשיך והתפלל לפני העמוד בימים הנוראים .

מקורות: ספר החסידות
הישוב היהודי בחברון
חברון. ר' בוקיעט ליקוט



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-22/6/2005 08:22 לינק ישיר 

יום רביעי ט"ו סיון התשס"ה

פרק 26

"נשים בעולם בחזנות"

כל חזן הוא ילוד אשה וצריך על פי המסורת ההלכתית אף להיות נשוי לאשה שכן ליבו רך ונכמר .
ועד שאמרו על דרך הצחות שהתפילה הגיע עד למעלה הפרוש הוא: לעזרת הנשים...
בשולחן שבת נשים מבנות המשפחה בודאי יכולות לשיר חזנות או במקהלות נשים.
נשים מאז ומתמיד ידעו להגיד בשקט את מה שהגברים צריכים לומר בקול...
מרכז כל התפילות הוא 'שמונה עשרה' תפילת העמידה הבנויה על תפלתה של חנה המתפלל מעומק ליבה לבורא העולם שתזכה לחבוק בן בזרועותיה. ועל תפילה זו בנו חכמים את עיקר התפילה.
אבל בשקט. לפי המסורת האורתודוקסית אין לאשה מקום להיות חזנית מהרבה נימוקים הלכתיים הקשורים בעיקרן לצניעות "כל כבודה בת מלך פנימה. "קול באשה ערוה". ועוד נימוקים רבם מום כבוד הציבור
התפילות באו במקום הקרבנות ולכן עבודת בית המקדש נעשתה בזכרים וכך גם בתפילה בימינו.
לכן בעולם הדתי המסורתי מדורי דורות אין נשים בחזנות. הראשונה הידועה כחזנית בימי הבניים היא דולצה (Dolce ) אשת ר' אלעזר מורמייזא (בעל הרוקח). אחר הירצחה (ב-1197) קונן עליה בעלה קינה הבנויה על פסוקי "אשת חיל", ובדבריו אנו שומעים על חלקה בתפילות הנשים: "משוררת זמירות ותפילות ומדברת תחנונים וידוי בכול יום לנשמת כל חי וכל מאמינים נואמת פיטום הקטורת ועשרת הדברים בכל המדינות למדה נשים ומנעמת זמרים סדרי תפילה בבוקר ובערב סודרת ולבית הכנסת מקדמת ומאחרת" . חזנית נוספת היא ריכנצה (Richenza), שנרצחה בנירנברג עם כשש מאות נשים נוספות בשנת 1298, והיא מתוארת כ-"האשה שהתפללה בעד הנשים…" ידועה גם חזנית בשם אורניה (Orania) מוורמס, שעל מצבתה מצוין "והיא גם היא בקול זמרה לנשים משוררת בפיוטים ובעטרת ל"ה תהיה למשמרת". ייתכן שתפילות נשים אלו קשורות להתעוררות הדתית הכללית שגברה בעולמן של הנשים באירופה הנוצרית למן המאה ה11-, התעוררות שלבשה צורות שונות כמו, למשל, ריבוי מנזרי נשים, קומונות נשים, קבוצות נשים נודדות וכדו'. תופעה זו בשיאה נקראה בעולם הנוצרי "הרוח החופשית" (free spirit). שלא כמו העולם הנוצרי הגברי שדחה תנועות אלו ורדפן, יש טוענים שחכמי ישראל קיבלו באופן אוהד את שאיפתן של הנשים היהודיות ליטול חלק פעיל בעולם המצוות ולהתקרב לעולם הדתי-הגברי. פרופ' ישראל תא-שמע הטוען טענה זו, מדגים את היחס האוהד של חכמי ישראל. למרות שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, ישנן כמה מצוות שנשים נהגו לקיים באופן וולונטרי. פסיקתם של חכמי אשכנז המקבלת בחיוב מנהג זה יכולה להתפרש על רקע זה. ייתכן גם שתפילת הנשים היהודיות התפתחה על בסיס אקלים חברתי ותרבותי זה. במאה ה-15 בערך הייתה נפוצה כבר עזרת הנשים בצד עזרת הגברים במתכונת המוכרת לנו היום. בתקופה זו הפכה "החזנית" - "בעלת התפילה" - לפופולרית מאוד בקרב הנשים בעזרות הנשים. גם כאן אין אנו יודעים הרבה על צורתה של תפילה זו – האם קראו בתורה וכדומה - אך ידוע לנו שבעלות התפילה היו דומיננטיות מאוד ולפעמים אף כתבו תפילות ופיוטים משל עצמן לקריאה בתפילה, פיוטים שלא בלשון הקודש.בימינו: ישנן נשים רבות מהזרם הליברלי אשר לומדות חזנות בהיברו יוניאן קולג' בירושלים, ומשמשות "בקודש" ברוב "בתי הכנסת" של הרפורמים ישנה חזנית בארה"ב את יכולה להתקל בשני מצבים או חזנית או דואט של חזן וחזנית, ישנו מורה נפלא בראה"ב בשם ג'ק מנדלסון יש לו גם אתר באיטרנט אשר מכשיר חזניות ומסמיכן לחזנות. לכולם ידוע אשר בתקליטי משפחת מלבסקי יש לנשים מקום בהשתתפותן בשירה . והמון חזנים אדוקים דתיים מאזינים לשירתן הנפלאה. חזנית זמרת פופולרית נוספת היא פריידעלע אוישר אחותו של משה אוישר. לפריידעלע יש בת בשם מרילין מייקלס שהיא זמרת ובדרנית מעולה בזכות עצמה. מרילין השתתפה בשעתו בכמה מן ההקלטות של משה אוישר. בהקלטות של גרשון סירוטא יש נשים במקהלה, וכן בהקלטות של יאן פירס.החזן נפתלי הרשטיק הוציא לאור מבית התפוצות קלטת אדירה בשם "מסורת קהילת דנציג" בליווי מקהלת חזניות. החזן אלברטו מזרחי אף הוא הוציא דיסק נפלא בגרמניה עם ליווי חזניות.

מקורות: פמניזם יהדות ד"ר וינרוט.
מנהגי ישראל פרופ' שפרבר.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-22/6/2005 12:10 לינק ישיר 

מסורת קניגסברג היא עם מקהלת "רינת" לשעבר, מקהלה קלאסית מעורבת והנשים ממש לא חזניות בהכרח...

תופעת חזניות/זמרות ב"אורטודוקסיה מודרנה" דימינו היא רפורמה בדלת האחורית.

מש' מלבסקי אכן יצרה תקדים בעייתי מאוד; הרבה חרדים התרגלו לזה ומקבלים זאת כמובן מאליו.
הדוגמא של אשת בעל 'הרוקח', למשל, למי שאינו יודע על חסידי אשכנז ו'ספר חסידים' עוד עלול להביא ראיה שגברים נהגו לשמוע את זמרתה...
'ברית המעור וברית הלשון' קשורים. הלואי ונשמור על מעלת וקדושת היכל הנגינה... ולשומע יונעם.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-22/6/2005 12:27 לינק ישיר 

אומנם נכון שהיום ישנם "חזניות" בכל מיני בתי"כ רפורמים. אבל רובן אינן בקיאות בכלל בנוסח התפילה אלא שרות מתוך תווים. לא קיים אצלן מושג של אימפרובזציות בתוך התפילה ניתן לומר שזה משהו שמאוד דומה למה שאנחנו(אורטודוכסים) מכירים אבל זה בהחלט משהו אחר.
אני הייתי קורא להן זמרות תפילה אבל בהחלט לא חזניות.
(אולי התלמידות של ג'קי מנדלסון כן מבינות משהו...)

תוקן על ידי - חושבטוב - 22/06/2005 12:28:10



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > הכל סביב המוזיקה > קונצרטים של חזנות > הפינה האישית של שטרימר. יידע. ולימוד.
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 ... 5 6 7 ... 13 14 15 לדף הבא סך הכל 15 דפים.