כשהניה שוורץ מרביצה צניעות בבנות ישראל
"היא מגדירה את מה שראתה כלא צנוע, ואם היא הייתה בהלם, אז מה זה אומר על משרדי הפרסום החרדיים?" • הניה שוורץ, עורכת המגזין 'בתוך משפחה', תוקפת את משרדי הפירסום
- יונה גרין, בחדרי חרדים
- ל' ניסן התשע"ב
- 18 תגובות
בת ישראל צנועה. צילום אילוסטרציה.
עורכת מגזין הנשים 'בתוך משפחה' של עיתון 'משפחה', הניה שוורץ, פירסמה השבוע בטור הפתיחה שלה 'כמה מילים', את הדברים הבאים:
קוראת שלחה לי קטע עיתון, וכשקראתי הזדעזעתי, אבל הבנתי למה היא שלחה וחשתי שאני חייבת להעלות את הדברים. אמנם מעולם לא ציטטנו עיתון חילוני, אבל עכשיו זה פשוט מחויב המציאות.
ובכן, הקטע נלקח ממגזין 'סופשבוע' של עיתון מעריב מתאריך 4.11.2011, והוא מתוך ראיון ארוך ומקיף עם שחקנית חילונית שמספרת על ההיסטוריה המקצועית והאישית שלה. בין היתר היא מגלמת דמות של מנהלת חרדית של משרד פרסום. כדי להבין טוב יותר איך עושים קופירייטינג ביידיש, נכתב בכתבה, נשלחה השחקנית להיכרות עם משרד פרסום חרדי.
והנה ציטוט מדויק:
"הייתי בשוק, הבנות שם לבושות הרבה פחות צנוע מאתנו, הן כאילו עם ארוך אבל צמוד צמוד צמוד. היינו בהלם". היא מתארת אי אלו תיאורים בלתי צנועים בעליל, ואנו נמנענו כמובן מלהביאם.
זה ציטוט מפיה של שחקנית חילונית שמטבע הדברים בינה לבין צניעות אין כמעט ולא כלום, ואם היא מגדירה את מה שראתה כלא צנוע, ואם היא הייתה בהלם, אז מה זה אומר על משרדי הפרסום החרדיים? מה זה אומר על אלו שעובדות שם? מה זה אומר על מי שמשתמש בשירותים שלהם, כלומר אנחנו כעיתון, שהם מתווכים לנו את הלקוחות שלהם? מה זה אומר על כולנו כצרכנים שמשתמשים במוצרים שהם מפרסמים?
יוצא לי אישית להיות בהרבה מסיבות עיתונאים. לכן אני הראשונה שיודעת שאי אפשר להכליל את כל משרדי הפרסום החרדיים תחת אותה מטרייה, ממש לא. יש שם נשים שזה לא ממש בראש מעיניהן, כמו בכל עיסוק ותחום.
וכל אחת מאתנו יודעת שלא הפרסום הוא התחום הבעייתי, כי בכל תחום יש מקומות בעייתיים ואחרים שממש לא. אבל כן, אין ספק שמי שעובד יום יום עם הציבור החילוני וגם צריך להתחנף אליו לא מעט, לא יכול להישאר ממש כמו שהיה לפני שהגיע לשם, ואני אומרת את זה כבעלת ניסיון של ימי עבודה ארוכים במשך שלושה שבועות ארוכים במשרד פרסום 'חרדי'. זה פשוט לא פשוט.
משרדי הפרסום מובאים כאן רק לשם הדגמה כי הם אלו שכיכבו באותה כתבה, ומובן הוא שמשרד הפרסום הוא רק משל, זה יכול להיות בבנק וגם במשרד ממשלתי, זה יכול להיות בחברת החשמל או במשרדי העירייה, לא משנה המקום. העובדה היא שמסתכלים עלינו. מסתכלים כל הזמן, בוחנים ומסיקים מסקנות. אחריות למסקנות כמו שהסיקה השחקנית דלעיל מחייבת נדודי שינה קשים ומעבר להם.
יצא לי להיות בחו"ל עם חברה בקבוצה חילונית, האוכל נשפך כמים והיה כשר לחלוטין, חלק גדול ממנו מהדרין של ממש. הייתה לי רשימה מסודרת מנין הגיע כל חלק וחלק מהבשר והעוף, ושני משגיחים בכיפה גדולה הסתובבו בשטח.
לכאורה לא הייתה בעיה לדעת מה אפשר ומה לא, ובכל מקרה הכל היה כשר לחלוטין (לדעתם גם מהדרין) גם אם חלק לא היה מהדרין לשיטתנו. ובכל זאת חוש הריח, כמו שאמר לנו שהאוכל טעים מאוד מאוד, אמר לנו שכדאי להיזהר. משהו פה לא ממש הריח חנו חלק למרות הכל.
אז בפשטות במשך חמישה ימים נזהרנו מכל דבר מבושל. כיוון שהיו דברים ברורים כמו מנות שנראו בדיוק כמו שוקי עוף אבל גם היו דברים חמימים שהחביאו בתוכם שאריות של בשר כמו ממולאים ומרק שבסיסו בקר והיתר ירקות, פשוט הורדנו לא רק את הבשרי אלא תשעים ושמונה אחוז מהמבושל. זה היה קשה כי הייתה רק ארוחת בוקר חלבית וכל שאר היום בעצם היינו די מורעבים, אף על פי שהיה סביבנו שפע של מזון בכמות אדירה.
פתאום שמנו לב שאנשים עוברים ליד השולחן שלנו ותוקעים מבט בצלחות, ממש בוחנים אותן, והן היו ריקות ברובן. חלק מהאנשים המשיכו הלאה בלי לומר מילה. אבל הרבה אמרו: "מה, אתם לא אוכלים? אבל כשר כאן", וכשאמרנו שאנחנו מקפידים יותר אמרו "כל הכבוד" בהערכה עמוקה.
בסופו של המבצע יצאנו רעבים מאוד אבל מסופקים מאוד ולא מהאוכל. הבנו שהיה כאן אקט של קידוש השם. אולי לא צעדנו לכבשן, אבל בדורנו גם העובדה שאנשים הסתכלו עלינו כעל גיבורים שלא אוכלים כי אנחנו חרדים – בהחלט גרמה לנו להרגיש טוב.
כי מה לעשות, אנחנו דוגמה למצוינות, וכדוגמה מסתכלים עלינו גם כשאנחנו לא מרגישים ומעבירים עלינו ביקורת כל הזמן. לרוב היא לא צודקת ולפעמים נובעת מצרות עין, אבל לפעמים כמו בקטע שציטטנו לעיל היא נכונה, ומאוד מאוד כואבת דווקא בשל כך.
בימים כאלו שהצניעות נלחמת על חייה בכל כך הרבה מישורים בעולם, אנחנו צריכים לשמור עליה הרבה יותר, בתוך ביתנו, בתוך החוג והמגזר שלנו ובמיוחד אם יש לנו מגעים עם העולם שבחוץ!
חברות, דקה לפני הקיץ, כשמזג האוויר מוציא אותנו לחנויות כדי לחדש גדרוברה, כשכולנו בודקות מה עולה עלינו מתוך מה שיש בארון ומה לא – זה הזמן לחשיבה מחודשת בעניין.
קבלנה עליכן עוד משהו קטן, ביחד נתקדם, נעלה, נשפר ונשמור על עצמנו, על ילדנו, על משפחותינו ועל עמנו. כי מהרבה דברים קיבלנו פטור והקלות, אבל צניעות היא הדגל שלנו. בואנה נרים את הדגל הזה גבוה.
קוראת שלחה לי קטע עיתון, וכשקראתי הזדעזעתי, אבל הבנתי למה היא שלחה וחשתי שאני חייבת להעלות את הדברים. אמנם מעולם לא ציטטנו עיתון חילוני, אבל עכשיו זה פשוט מחויב המציאות.
ובכן, הקטע נלקח ממגזין 'סופשבוע' של עיתון מעריב מתאריך 4.11.2011, והוא מתוך ראיון ארוך ומקיף עם שחקנית חילונית שמספרת על ההיסטוריה המקצועית והאישית שלה. בין היתר היא מגלמת דמות של מנהלת חרדית של משרד פרסום. כדי להבין טוב יותר איך עושים קופירייטינג ביידיש, נכתב בכתבה, נשלחה השחקנית להיכרות עם משרד פרסום חרדי.
והנה ציטוט מדויק:
"הייתי בשוק, הבנות שם לבושות הרבה פחות צנוע מאתנו, הן כאילו עם ארוך אבל צמוד צמוד צמוד. היינו בהלם". היא מתארת אי אלו תיאורים בלתי צנועים בעליל, ואנו נמנענו כמובן מלהביאם.
זה ציטוט מפיה של שחקנית חילונית שמטבע הדברים בינה לבין צניעות אין כמעט ולא כלום, ואם היא מגדירה את מה שראתה כלא צנוע, ואם היא הייתה בהלם, אז מה זה אומר על משרדי הפרסום החרדיים? מה זה אומר על אלו שעובדות שם? מה זה אומר על מי שמשתמש בשירותים שלהם, כלומר אנחנו כעיתון, שהם מתווכים לנו את הלקוחות שלהם? מה זה אומר על כולנו כצרכנים שמשתמשים במוצרים שהם מפרסמים?
יוצא לי אישית להיות בהרבה מסיבות עיתונאים. לכן אני הראשונה שיודעת שאי אפשר להכליל את כל משרדי הפרסום החרדיים תחת אותה מטרייה, ממש לא. יש שם נשים שזה לא ממש בראש מעיניהן, כמו בכל עיסוק ותחום.
וכל אחת מאתנו יודעת שלא הפרסום הוא התחום הבעייתי, כי בכל תחום יש מקומות בעייתיים ואחרים שממש לא. אבל כן, אין ספק שמי שעובד יום יום עם הציבור החילוני וגם צריך להתחנף אליו לא מעט, לא יכול להישאר ממש כמו שהיה לפני שהגיע לשם, ואני אומרת את זה כבעלת ניסיון של ימי עבודה ארוכים במשך שלושה שבועות ארוכים במשרד פרסום 'חרדי'. זה פשוט לא פשוט.
משרדי הפרסום מובאים כאן רק לשם הדגמה כי הם אלו שכיכבו באותה כתבה, ומובן הוא שמשרד הפרסום הוא רק משל, זה יכול להיות בבנק וגם במשרד ממשלתי, זה יכול להיות בחברת החשמל או במשרדי העירייה, לא משנה המקום. העובדה היא שמסתכלים עלינו. מסתכלים כל הזמן, בוחנים ומסיקים מסקנות. אחריות למסקנות כמו שהסיקה השחקנית דלעיל מחייבת נדודי שינה קשים ומעבר להם.
יצא לי להיות בחו"ל עם חברה בקבוצה חילונית, האוכל נשפך כמים והיה כשר לחלוטין, חלק גדול ממנו מהדרין של ממש. הייתה לי רשימה מסודרת מנין הגיע כל חלק וחלק מהבשר והעוף, ושני משגיחים בכיפה גדולה הסתובבו בשטח.
לכאורה לא הייתה בעיה לדעת מה אפשר ומה לא, ובכל מקרה הכל היה כשר לחלוטין (לדעתם גם מהדרין) גם אם חלק לא היה מהדרין לשיטתנו. ובכל זאת חוש הריח, כמו שאמר לנו שהאוכל טעים מאוד מאוד, אמר לנו שכדאי להיזהר. משהו פה לא ממש הריח חנו חלק למרות הכל.
אז בפשטות במשך חמישה ימים נזהרנו מכל דבר מבושל. כיוון שהיו דברים ברורים כמו מנות שנראו בדיוק כמו שוקי עוף אבל גם היו דברים חמימים שהחביאו בתוכם שאריות של בשר כמו ממולאים ומרק שבסיסו בקר והיתר ירקות, פשוט הורדנו לא רק את הבשרי אלא תשעים ושמונה אחוז מהמבושל. זה היה קשה כי הייתה רק ארוחת בוקר חלבית וכל שאר היום בעצם היינו די מורעבים, אף על פי שהיה סביבנו שפע של מזון בכמות אדירה.
פתאום שמנו לב שאנשים עוברים ליד השולחן שלנו ותוקעים מבט בצלחות, ממש בוחנים אותן, והן היו ריקות ברובן. חלק מהאנשים המשיכו הלאה בלי לומר מילה. אבל הרבה אמרו: "מה, אתם לא אוכלים? אבל כשר כאן", וכשאמרנו שאנחנו מקפידים יותר אמרו "כל הכבוד" בהערכה עמוקה.
בסופו של המבצע יצאנו רעבים מאוד אבל מסופקים מאוד ולא מהאוכל. הבנו שהיה כאן אקט של קידוש השם. אולי לא צעדנו לכבשן, אבל בדורנו גם העובדה שאנשים הסתכלו עלינו כעל גיבורים שלא אוכלים כי אנחנו חרדים – בהחלט גרמה לנו להרגיש טוב.
כי מה לעשות, אנחנו דוגמה למצוינות, וכדוגמה מסתכלים עלינו גם כשאנחנו לא מרגישים ומעבירים עלינו ביקורת כל הזמן. לרוב היא לא צודקת ולפעמים נובעת מצרות עין, אבל לפעמים כמו בקטע שציטטנו לעיל היא נכונה, ומאוד מאוד כואבת דווקא בשל כך.
בימים כאלו שהצניעות נלחמת על חייה בכל כך הרבה מישורים בעולם, אנחנו צריכים לשמור עליה הרבה יותר, בתוך ביתנו, בתוך החוג והמגזר שלנו ובמיוחד אם יש לנו מגעים עם העולם שבחוץ!
חברות, דקה לפני הקיץ, כשמזג האוויר מוציא אותנו לחנויות כדי לחדש גדרוברה, כשכולנו בודקות מה עולה עלינו מתוך מה שיש בארון ומה לא – זה הזמן לחשיבה מחודשת בעניין.
קבלנה עליכן עוד משהו קטן, ביחד נתקדם, נעלה, נשפר ונשמור על עצמנו, על ילדנו, על משפחותינו ועל עמנו. כי מהרבה דברים קיבלנו פטור והקלות, אבל צניעות היא הדגל שלנו. בואנה נרים את הדגל הזה גבוה.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 18 תגובות