י"ב ניסן התשפ"ד
20.04.2024

הגראי"ל שטיינמן בפסח: "ירחם ה' עלינו וניפטר מהם"

את צערו של הגראי"ל שטיינמן ממצבה של היהדות החרדית ניתן היה להרגיש בחג הפסח • "עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע", התבטא והוסיף: "ירחם ה' עלינו וניפטר מהם"

הגראי"ל שטיינמן. צילום: יעקב נחומי
הגראי"ל שטיינמן. צילום: יעקב נחומי

מי שנכנס למעונו של הגראי"ל שטיינמן בחג הפסח האחרון, יכל לחוש את צערו של ראש הישיבה מה"משנאיך נשאו ראש" והמצב אליו נקלעה היהדות החרדית.

שוב ושוב אמר "ירחם ה' עלינו וניפטר מהם ומהמונם", "עת צרה היא ליעקב, וממנה יוושע", שב והתבטא בתפילה, כשהוא מכוון לכך שכתבו המפרשים כי "ממנה" יוושע - מתוך הצרה עצמה תבוא הישועה.

גם כאשר הגיע הרב שמעון גליק לבקרו, סיפר לו הגראי"ל על צערו הנורא מכך שרוצים חלילה וחס למעט תורה בישראל, והוסיף כי עיקר צערו הוא מפני ה"חילול השם" היוצא מכך.

בכינוס בוגרים של ישיבת נחלת הלויים, בליל ז' ניסן, אמר ראש הישיבה את הדברים הבאים, כשוא מתייחס לנושא לימוד התורה והשגת הפרנסה.

"מורי ורבותי, ידוע שעיקר הבניה של האדם היא בימי הבחרות, נניח מגיל חמש עשרה עד בערך שלשים וחמש, זה הזמן שאדם בונה את עצמו, לא דוקא הגוף, רק העיקר בניית הרוחניות שלו.
וכל זמן שנמצא בישיבה, משתדלים ראשי הישיבות והמנהלים רוחניים, להקנות לתלמיד דברים שיועילו לו לכל החיים.

"החפץ חיים היה אומר כך, כמה בן אדם צריך להשקיע בשביל החיים שלו כאן בעולם הזה, אם אחד לומד מקצוע כדי שיהי' לו פרנסה, למשל אחד לומד בבית ספר, באוניברסיטה, כי הוא רוצה פרנסה, ומה תהי' הפרנסה, הוא יהיה רופא, או מהנדס, ושאר כל מיני דברים. כדי ללמוד את המקצוע הזה, צריך ללמוד הרבה שנים, אולי חמש עשרה או שש עשרה שנים, ולמה כל זה, כי אולי יתפרנס מזה, להרבה שנים.

"והרי כמה חי בן אדם, שישים, שבעים, שמונים, תשעים, מאה! זה כבר יוצא מן הכלל, ובשביל מספר שנים אלו, הוא צריך ללמוד כמה שנים את המקצוע. א"כ כמה צריך האדם לעבוד כדי לחיות חיי נצח! הרי אם בשביל כל כך קצת שנים, צריך ללמוד כל כך הרבה, כמה צריך ללמוד בשביל לחיות חיי נצח?! חיי נצח זה הרי מיליארדים מיליארדים שנה! ומה עושים בשביל זה? הרי היה צריך להיות שישקיעו הרבה מאד, ובסוף אדם מסתפק במועט, הוא לומד בישיבה כמה שנים, וזה לבד כבר צריך לתת לו מספיק על "כל" חיי הנצח!

"והאיך זה שענייני פרנסה שלא צריך לנצח, רק לכל היותר מאה שנה, כי מי חי בימינו יותר ממאה שנה, אם אחד חי מאה ואחד זה נדיר מאד, ולא לדבר על מאה ושתים! מרן הרב אלישיב זכר צדיק לברכה היה בן מאה ושתים, אך הוא היה יוצא מן הכלל, אחד בדור! ובכל זאת בן אדם מבין שצריך הרבה לעבוד על זה, אם כן כמה צריך לעמול בשביל חיי נצח, הרי כל החיים היה צריך לעבוד בשביל הנצח, כמדומני שכך אומר החפץ חיים.

"אך לדאבונינו אנשים לא מרגישים את זה, אבל לכל הפחות צריך לדעת שהחלק הכי גדול שנוגע לבנין האדם על המעט נצח שיש לו, זה צריך להיות "רק" בימי הנעורים, והמקום לזה – הישיבה!
ובזמן שהוא לומד בישיבה, הוא לא מרגיש כל כך שהוא בונה את עצמו לנצח, רק אחרי שעוזב את הישיבה ויוצא לעולם המעשה, אז הוא מתחיל לראות האיך שזה נחלש ונחלש, כל ההשפעה שהיתה לו בישיבה, נחלשת מאד.

"והרי לא כל אחד זוכה אחר כך למשרה בעניינים של תורה ויראת שמים, בעניינים של רוחניות, אלא חלק גדול נמצא בעולם המעשה בעבודה לא כל כך רוחנית, ורחוק מרוחניות! ממילא במשך הזמן הוא נחלש, וצריך מזמן לזמן להתרענן קצת, להרגיש בחזרה את הנעימות הרוחנית שהיתה לו בימי היותו בישיבה. ובאמת כל אחד צריך לנצל את זה, ולא שייך שיעשו את הכינוס, ולא ינצל את הזמן הזה להתרומם קצת, כי אחרת במשך השנים כל התועלת שהיתה לו - פג לאט לאט.. ועכשיו צריך להתרענן להתרומם קצת, וזה דבר גדול מאד.

"כל אחד ינצל את הלילה הזה, ואמנם זה רק כמה שעות, אבל זה צריך לעשות מהפיכה באדם, שירגיש התרוממות, וירגיש אוי וויי... כמה טוב היה כשהיה בישיבה, כמה טוב היה לשבת בישיבה עם הסטנדר והגמרא. כמה טוב היה לשמוע את הדברים, אם זה שיעור או ההתעוררות רוחני שהיה. כל אחד צריך להרגיש את הטעם הזה, ואולי זה יתן לו כח להמשיך, שלא לטבוע לגמרי בבוץ של העולם הזה, העולם הזה הוא בוץ גדול".
הגראיל שטינמן צער גזירות ישיבה רוחניות

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 3 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד