1. עמוד הבית
  2. יהדות
  3. פרשת השבוע

פרשת השבוע - בהעלותך // הרב מרדכי מלכא

גליונו השבועי של רב העיר אלעד הגאון רבי מרדכי מלכא מתפרסם מידי יום שישי ב'בחדרי חרדים'
Print הרב מרדכי מלכא , ט"ו סיון תשע"ז 09/06/2017 18:43

הרב מרדכי מלכא



פרשת בהעלותך פ"ח (ב) דַּבֵּר֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן וְאָמַרְתָּ֖ אֵלָ֑יו בְּהַעֲלֹֽתְךָ֙ אֶת־הַנֵּרֹ֔ת אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה יָאִ֖ירוּ שִׁבְעַ֥ת הַנֵּרֽוֹת: (ג) וַיַּ֤עַשׂ כֵּן֙ אַהֲרֹ֔ן אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה הֶעֱלָ֖ה נֵרֹתֶ֑יהָ כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְקֹוָ֖ק אֶת־מֹשֶֽׁה: פ"ט פסוק ז: וַ֠יֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁ֤ים הָהֵ֙מָּה֙ אֵלָ֔יו אֲנַ֥חְנוּ טְמֵאִ֖ים לְנֶ֣פֶשׁ אָדָ֑ם לָ֣מָּה נִגָּרַ֗ע לְבִלְתִּ֨י הַקְרִ֜יב אֶת־קָרְבַּ֤ן יְקֹוָק֙ בְּמֹ֣עֲד֔וֹ בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: (ח) וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם מֹשֶׁ֑ה עִמְד֣וּ וְאֶשְׁמְעָ֔ה מַה־יְצַוֶּ֥ה יְקֹוָ֖ק לָכֶֽם:

דברי חז"ל מדוע זכו שתיאמר פרשת פסח על ידי הטמאים:
ופרש"י במדבר פרשת בהעלותך פרק ח פסוק ב: בהעלתך - למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים, לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות: עוד פרש"י במדבר פרשת בהעלותך פרק ט פסוק ז: למה נגרע, אמר להם אין קדשים קרבים בטומאה. אמרו לו יזרק הדם עלינו בכהנים טהורים ויאכל הבשר לטהורים. אמר להם עמדו ואשמעה, כתלמיד המובטח לשמוע מפי רבו. אשרי ילוד אשה שכך מובטח, שכל זמן שהיה רוצה היה מדבר עם השכינה. וראויה היתה פרשה זו להאמר ע"י משה כשאר כל התורה כולה, אלא שזכו אלו שתאמר על ידיהן, שמגלגלין זכות ע"י זכאי {ספרי}:

שאלות:
א} יש לשאול מדוע אהרון הצטער מאחר והוא פטור מהדבר, הרי קיימ"ל כמבואר בירושלמי (וילנא) מסכת ברכות פ"ב ה"ט ותני חזקיה כל מי שהוא פטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט?
ב} עוד יש לשאול מהו הזכות ע"י זכאי שנאמר אצל טמאי הנפש בקרבן פסח מאחר והם פטורים, הרי מבואר בירושלמי כנ"ל ותני חזקיה כל מי שהוא פטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט?
ג} עוד יש לשאול בהקדם שמצינו בדומה לכך אצל בנות צלפחד שטענו במדבר פרק כז (ד) לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם־אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן תְּנָה־לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ: (ה) וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת־מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי יְקֹוָק: (ו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ז) כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם וְהַעֲבַרְתָּ אֶת־נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן: ואומרת הגמרא במסכת סנהדרין דף ח ע"א, וכן במסכת בבא בתרא דף קיט ע"א ראויה פרשת נחלות שתיכתב על ידי משה רבינו, אלא שזכו בנות צלפחד ונכתב על ידן, ראויה היתה פרשת מקושש שתיכתב על ידי משה רבינו, אלא שנתחייב מקושש ונכתבה על ידו. ללמדך שמגלגלין חובה על ידי חייב, וזכות על ידי זכאי.
ולכאורה הניחה חובה ע"י חייב כונת הגמרא פסק דין הריגת המחלל שבת שהוא חובה התגלגל ע"י אדם שחייב כיון שעדיף שלא תהיה מציאות זו ולכן לא נאמר על ידי משה, אולם מה שאמרו על פרשת פסח ונחלות מפני שמגלגלין זכות ע"י זכאי צריך ביאור: והרי משה רבינו היה זכאי שכל התורה תאמר על ידו ומדוע כאן לא זכה משה רבינו, ושהן יותר זכאים ממנו שתצא הלכה זו ותתחדש על ידם?

מנהג העולם:
עד כמה טועים בני אדם שאפילו את המחויב אין מקיימים ויותר מכך שכל סיבה שיכולים לחמוק מקיום המצוות באיזה תירוץ ולהימנע מקיום המצוות פוטרים את עצמן, וקל וחומר אם הוא פטור מעיקר הדין ברור שאינו מתאמץ לחייב עצמו. מעין הפתגם הידוע שהציבור אוהב על המחייה ויהי שם, הכונה בזה שתמיד רוצים בלי חיוב ברכת המזון שזו ברכה ארוכה ובלי תחנון בתפילה בכדי לקצר את התפילה, וכך בכל המצות נוהגים לחפש קולות וסיבות להתפטר ושמחים בכך. ולא רק זה אלא דרכו לדחות קיום המצות לאחר זמן עד שאינו מקיימה. אולם דבר זה נובע מתפיסת האדם והבנתו כאשר האדם מתייחס בעיקר לחיי עוה"ז ולנוחיות גופו ממילא שמח להיות פטור ולפרוק עול מעליו כמו בני ישראל בתלונתם שאמרו זכרנו את הדגה והשומים אשר אכלנו במצרים חינם, ודרשו חז"ל שכוונתם חינם מהמצוות. אך תורתנו הקדושה מלמדת אותנו ההפך ולו חכמו ישכילו זאת עד כמה הזכות שיש לאדם מישראל לעשות רצון של מלך מלכי המלכים, וניקח לדוגמה הנה לפני זמן קצר היה ביקור נשיא ארה"ב טראמפ בישראל דבר שעשה רושם רב וכמה היו דיבורים למי ילחץ יד ולמי לא, ולכן אף נמנעו להשתתף הה"ר מהטקס, ועד כמה הובלט שדיבר יותר קצת עם ראש האופזיציה שרואים בזה שנתן לו חשיבות וכבוד, ומי יוכל להצטלם וכמו אורן חזן שצחקו עליו שאיבד את הטקטק בשביל להצטלם עם הנשיא, והרי אין ספק אם היה פונה טראמפ ומבקש ממישהו שיעשה איזו פעולה למענו, לכבוד גדול היה הדבר נחשב והיה נעשה בשמחה ובמרוצה, ואם כך לכבוד בשר ודם שכל המעמד הוא זמן שאול וחולף, ק"ו להבדיל אלף אלפי פעמים דבר הנעשה לכבוד מלך מלכי המלכים עד כמה האדם היה צריך לשמוח ולרוץ אחרי כל מצוה כי הוא תכלית האדם בעולמו וזו זכות שיש לאדם ההזדמנות לעשות רצון השם יתברך בעד פרוטות כאשר אמר הגר"א לפני פטירתו החזיק בציציות ואמר בעולם הזה אפשר בפרוטות לקיים מצוות ציצית, אבל בעולם הבא אי אפשר אפילו בעד כל הון ולכן צריך האדם לנצל כל מצוה שמתאפשר לו לקיים בשמחה.

גדולתן שהיו מבקשי השם מעלת בנות צלפחד:
ובזה נבא לביאור הפרשה שמעתי דבר יפה מהרב יוסף זליכא{שליט"א} זצ"ל שהזכות היא היות ואותם אנשים טענו למה נגרע להפסיד הקרבת קרבן פסח, והגדלות שבדבר היא שבעצם הם פטורים מהקרבת הקרבן מחמת הטומאה וא"כ יש להם סיבה להיות פטורים ובכל זאת הם לא משלימים עם המצב ומחפשים דרך להתחייב במצוה זו ודבר זה מראה על גדלותן, ואינו שייך לכלל שכל הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט, היות וזה נאמר כאשר עושה הדבר למרות שהוא פטור, אבל בנות צלופחד רצו שיהיה עליהן החיוב וממילא יש בזה מצות ישוב הארץ, ולכן היות וכל כך מחבבין מצוה זו זכו שתתחדש על ידן, וכן בדומה לכך בבנות צלפחד שענין הירושה אינו סתם קבלת מגרש, אלא חלוקת הקרקעות בארץ הייתה בהתאם ולפי תוכן של כל שבט ושבט, זבולון שהיה סוחר קיבל על חוף ימים ישכון, ואילו אשר שמנה ארצו, ואילו יששכר רובץ בין המשפתים לא בקרקע מסחרית וחקלאית ולא על חוף הים כיון שתכליתו עסק התורה, וא"כ מאחר והחלוקה נעשית לפי שורש נשמתם רצו גם הן לזכות בחלקן והיות וחבבו מצות ישוב הארץ זכו שתיאמר על ידן מצוה זו.

שבח טמאי המת בקרבן פסח:
בדומה לכך הטמאים שהן פטורים מהקרבת קרבן פסח ומה להם ללכת לשאול ובפרט שמשה השיבן שטמאים פטורים מקרבן פסח, אך הם לא היו מוכנים לוותר ולהפסיד קיום מצות קרבן פסח וחיפשו את הדרך איך להתחייב במצוה. וזו כוונת חז"ל מגלגלין זכות על ידי זכאי שבמקרה זה בנות צלפחד וכן הטמאים בגלל שחיפשו הדרך לחייב עצמן ולא חיפשו להיפטר מקיום המצוות שראו בזה קיום תכליתן זכו שפרשה זו תיכתב על ידן.

שבחו של אהרון שקינה בנשיאים:
בדומה לכך בתחילת הפרשה נאמר בענין אהרון במדרש כי כאשר ראה שלא זכה להיות בין הנשיאים היה מצטער מאוד ואמר לו הקב"ה שלך גדולה משלהן הדלקת הנרות שהיא לדורות, ופירש הרמב"ן על הדלקת נרות חנוכה, ללמדך מעלתו של אהרון שהיה חסר לו אותה זכות ולא חיפש לפטור עצמו ולכן זכה לדבר גדול משלהם שהוא הדלקת נרות לדורות.

עבידנא יומא טבא לרבנן:
וכמאמר חז"ל במסכת קידושין דף לא ע"א על רב יוסף אשר היה סומא שהיה אומר בתחילה מי שיגיד לי שהלכה כרבי יהודה שסומא פטור מהמצוות וממילא גדול יותר מי שאינו מצווה ועושה אעשה סעודה לחכמים, אחרי ששמע דברי רבי חנינא שיותר גדול המצווה ועושה הכריז שמי שיאמר לי שאין הלכה כרבי יהודה לפטור את הסומא אעשה סעודה לחכמים. הרי שרב יוסף חיפש להתחייב במצות ולא להיפטר ומוכן לעשות יו"ט לאדם שיוכיח לו שהוא חייב. ואף גם זאת מזדרז בקיום המצות כמאמר חז"ל בילקוט שמעוני תורה פרשת בא רמז רא ושמרתם את המצות [י"ב, י"ז] ר' יאשיה אומר אל תקרי כן אלא ושמרתם את המצוות. כדרך שאין מחמיצין את המצה כך לא יחמיצו את המצוות אלא אם באה מצוה לידך עשה אותה מיד. ולכן כל אדם צריך שתהיה לו תשוקה לקיום המצוות כיון שעיקר תכליתו חיי הנשמה והעוה"ז פרוזדור לעוה"ב בכדי לזכות לחיי נצח, וכמאמר חז"ל שיפה שעה אחת בעוה"ז בתשובה ומעשים טובים מכל חיי העוה"ב, אדם כזה מתייחס לקיום התורה והמצוות כנכס וכזכות וכתכלית חייו ולכן בודאי שיחפש כל מצוה ומצוה שיכול להוסיף ולא ינסה לפטור עצמו, ועכ"פ ברור שלא יפטור עצמו בכל מיני סיבות שונות מקיום המצוות.

מעלת מכירת המצוות:
ראיתי מסופר על האדמו"ר מבאבוב הראשון שהיה נוהג לשבת בבית הכנסת בזמן שמוכרים את העליות של התורה, והיה אומר שזה זמן שעושה נחת רוח לקב"ה שמראין עם ישראל עד כמה חביבין עליהם המצוות שכל אחד הולך ומוסיף לזכות בעליה של תורה.

מעשה כיצד היה רוקד עם המצה:
סיפר אחד מבני משפחתו של הגאון הצדיק רבי משה קופשיץ זצוק"ל שהיה סח להם מידי שנה כמה חודשים טרם בא חג הפסח איך שמצפה ומשתוקק כבר להחזיק במצות, ועל אחת כמה וכמה משתוקק לקים כבר את מצוות אכילת הכזייתים, ומשהגיעו המצות לביתו בערב פסח תפס אותם בידו וחיבקם ונישקם והחל רוקד וצוהל בכל עוז הי המצה הי המצה זוהי שמחה של מצוה לדעת להעריך כל מצוה ולשמוח בה כעל כל הון.

מעשה שהיה. בְּ֝מִצְוֹתָ֗יו חָפֵ֥ץ מְאֹֽד:
וכבר אמר דוד המלך בתהלים פרק קיב (א) הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀ אַשְׁרֵי־אִ֭ישׁ יָרֵ֣א אֶת־יְקֹוָ֑ק בְּ֝מִצְוֹתָ֗יו חָפֵ֥ץ מְאֹֽד: והובא מעשה בספר הדרה של תורה. מעשה שהיה באיש אחד יהודי שהיה עשיר תם וישר ואוהב מצוות וגמילות חסדים וגם היה מוהל שיודע למול והיה לו אהבה והשתוקקות במצות מילה הרבה מאוד וגם הוא היה פקיד האוצר של המלך וכל כתבי סודותיו של המלך מסורים בידו והיה המלך הולך על פי עצתו בכל דבר מפני שהיה נאמן למלך בכל דבר, ויתקנא בו שר אחד והיה משתדל למצוא לו פח ללוכדו, ויהי לאותו יהודי משרת אחד נאמן אצלו שהיה מאמין בו מאד ויתן השר ההוא לאותו משרת שני מאות זהובים כדי שיגנוב מאת אדונו היהודי התמים את מפתח הארגז אשר בתוכו שמורים כל מכתבי סודות שיכתוב המלך לאותו יהודי בעת שהוא עסוק במלאכתו באוצר ואינו יכול לדבר עמו פנים בפנים וגם שם היו שמורים מכתבי סוד שיש למלך עם מלכים אחרים וציוהו שיגנוב משם ניירות ומכתבים מלא חפניו ויביא לו וכן עשה לו פעם ושתים, וימצא נייר אחד שכתוב בו סוד המלך וזה הסוד אין מכיר בו שום אדם מעולם אפילו אשתו של מלך כי אם רק המלך כתב סוד זה ליהודי לעשות לו איזו דבר עסק בו. וילך השר ההוא לפני המלך על עסק אחד ומדבר לדבר סיפר השר את הסוד ההוא לפני המלך, ויאמר לו המלך איך ידעת דבר זה ויאמר השר סיפר לי, ויתאמת הדבר אצל המלך כי היהודי מגלה סודו ויחרה אפו עליו והסכים להורגו אך רצה להורגו באופן נסתר, ותיכף קרא המלך ליהודי וימסור לו אגרת אחת לשר האלף היושב במקום אחד רחוק מעיר המלך כמו שש שעות ואותו המקום בנוי כחומה גדולה ובנין חזק ובתוכו נהרגים כל אשר לא ירצה המלך להרגם בפרהסיה אצלו ויש במקום הזה אנשי חיל וארמון גדול בנוי בו ויושב שם שר האלף שהוא פקיד על משמר הזה, ויכתוב לשר האלף הנה שלחתי לך מכתב זה עם אדם אחד למסרו בידך ואתה אחר שתקרא המכתב הזה תיכף ומיד תתפוס זה האדם שהביא לך המכתב ותהרגהו על עמוד פלוני, ואם יאמר לך לא עליו ציוה המלך כי אם על אחר ובטעות נמסר המכתב הזה בידי אתה לא תטה אוזן ואל תשמע לשום דיבור אשר ידבר אליך בהצלת נפשו, ויחתום הכתב וימסרהו בידו של היהודי התמים ויאמר לו דבר סתר נתחדש לי עתה לכתוב לשר האלף המופקד במשמר פלוני ואין לי שום אמונה בשום אדם להוליך המכתב הזה אליו לכן הוכרחתי לשלוח אותו עמך שאתה תמסרנו לידו, וזה היהודי תיכף רכב בעגלה הוא והמשרת שלו והלך למסור המכתב לשר האלף שהיה רחוק שש שעות מעיר המלוכה אך הדרך בין הביניים מלא כפרים הרבה. והנה באמצע הדרך לאחר שהלך כמו שלש שעות מן העיר שהוא אחר חצי היום קרוב לעת ערב ראה לקראתו בעל בית אחד מאנשי הכפר ויאמר לו שלום בואך כי על יום טוב באתה שיש לי בן למול אותו בזה היום ושלחתי אחר מוהל פלוני ועד עתה לא בא ובודאי לא יבוא היום כי קרוב עתה לעת ערב ותעבור מילה בזמנה על כן תכבדני לכבוד המצוה ותבוא לביתי לקיים מצות מילה בזמנה, וזה היהודי מרוב חשקו במצות המילה הסכים לבא עמו למול, אך ראה כי דבר המלך נחוץ להוליך המכתב לכן מסר המכתב ביד משרת שלו וישכור לו עגלה וציוהו שימסור המכתב ביד שר האלף וכן עשה, והוא נכנס לכפר וקיים מצות מילה ובהכרח נשאר שם אצלם גם בלילה בשביל הסעודה ואחר חצות לילה רכב בעגלה שלו לילך אצל שר האלף המופקד על המשמר כי כן ציוה למשרת שלאחר שימסור המכתב ימתין לו שם. והנה בזריחת השמש הגיעה העגלה של היהודי התמים ושר האלף היה עומד בארמון וירא מרחוק את העגלה ויכיר שזו העגלה היא של שרי המלוכה כי יש בה סימן וירד מן הארמון לקראתה וימצא שם את היהודי התמים אשר היה ידוע אצל הכל כי הוא נכבד בעיני המלך יותר מן המשנה והכל מסור בידו, ואז קודם שידבר היהודי עמו הוא התחיל לדבר למה אדוני טרחת לבוא לכאן וכי עלה על דעתך שנתרשלתי בדבר והלא תיכף כשמסר לי המשרת שלך את מכתב המלך תפסתיו והרגתיו אצל עמוד פלוני כאשר פקד עלי המלך במכתבו, וכל דברים שדיבר להציל עצמו לא פניתי אליהם כי כן ציוה לי המלך במכתבו. ואז הבין היהודי שהרעה הזאת היתה עליו וניצול ממנה וישיב לשר דברים שיבין שלא על דבר זה הוא בא לכאן, ויען שר האלף ויאמר ליהודי אדוני טוב עשית שבאת עתה כי אשמיעך דבר חידוש אשר שמעתי מפיו של המשרת שלך בעת שהיה מתודה קודם הריגתו אחר שקשרנו אותו בעמוד כדי להכותו בקנה רובה כי כן המנהג שניתן שהות לנהרג להתודות קודם, ואמר בוידוי שלו שהוא מצדיק עליו הדין שהוא חייב הריגה על אשר חטא שגנב המפתח של הארגז והוציא משם מכתבים פעם ושתים בעבור מאתים זהובים שקיבל משר פלוני ומסר לו המכתבים, ואז היהודי ההוא אורו עיניו בחידוש זה ויבטיח לשר האלף להיטיב עמו לפני המלך להעלותו למדרגה יותר גבוהה, ושב היהודי ביום ההוא לבית המלך ויעמוד לפני המלך. כשראה המלך את היהודי נבהל ויאמר לו מהיכן באתה האם לא הולכת את המכתב, ויאמר היהודי כך וכך היה המעשה אך השם יתברך היטיב חסדו עמי בחידוש אשר שמעתי מן השר האלף אשר שמע בוידוי של משרת שלי, ועתה הבנתי למה כעסת עלי להרגני חינם וידעתי מי הוא זה אשר טמן הפח הזה, לכן ימהר המלך לשלוח עתה לבית השר ההוא פתאום ויקחו כל המכתבים והניירות אשר ימצא אתו בביתו ויביאו לפני המלך שאז יתאמת אצל המלך הפח אשר טמן השר ההוא ויעשה משפט, וישמח המלך על הדבר הזה ותיכף ומיד שלח ולקחו כל הניירות ומכתבים הנמצאים אצל השר ההוא בביתו ויביאו אותם לפני המלך וימצא המלך כמה מכתבים שלו שם וגם אותו מכתב שהיה כתוב בו אותו הסוד של המלך מצאו שם. ואז תיכף תלה את השר ההוא על העץ נכח ביתו ואת היהודי ההוא אהב יותר ויגדלהו עשר ידות ונתקיים בו צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו. ולכן אנחנו מתפללים בכל יום מבקשים בסוף התפילה ואחרי מצוותיך תרדוף נפשי.

מוסר השכל:
למדנו מפרשתנו אשרי הזוכה להיות משתוקק לדבר מצוה כמאמר דוד המלך במצוותיו חפץ מאוד ומצוה הבאה לידך אל תחמצינה, ובזה זוכה בזה ובבא לו ולכל בני ביתו, בהיות וכל מצוה היא ציווי של מלך מלכי המלכים ואם לרצון אדם שנכבד בעיניו רץ ומתפאר שהוא נבחר לעשות רצונו של אותו אדם נכבד, ק"ו אלף אלפי פעמים שצריך לשמוח ולרוץ לעשות רצון מלך מלכי המלכים, מה גם שאינו רק לכבוד אלא אף זוכה ששכרו מרובה שעושה בשמחה כי אין דומה מצוה שנעשית בשמחה למצוה שנעשית בעל כורחו, וכמאמר הפסוק תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה, אין הפסוק אומר תחת אשר לא עבדת, אלא מדובר שעבד רק לא בשמחה, ולזאת החלש יאמר גיבור אני להחדיר את תשוקת ושמחת המצוות בקרבו ובלב זרעו אחריו ועי"ז יתברך הוא וכל בני ביתו בכל הברכות הכתובות בתורה אמן ואמן.


אולי יעניין אותך גם

אולי יעניין אותך גם



הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.