1. עמוד הבית
  2. דעות
  3. הבלוג של המשפיע

כך מסייע 'הפלג הירושלמי' לחרדים החדשים

בין שלל ההפגנות של הפלג הירושלמי לבין טענותיו של אבישי בן חיים אודות התפרקות החברה החרדית, מציע המשפיע הרב מענדל ראטה את דרך הזהב: החרדים החדשים הם פשוט פרגמטיים, והפלג? דווקא הוא זה שמאזן אותם • נשמע מופרך? לפניכם תשע נקודות שאתם פשוט חייבים לקרוא
Print קובי הר צבי , י"ב חשון תשע"ח 01/11/2017 09:34

הבלוג של המשפיע



פה באוקראינה, יושב אני בפנימייה של ישיבת 'תומכי תמימים' בקייב, עיר הבירה, מתעורר מאוחר קצת בגלל החתונה שהתקיימה פה אתמול, בבית הכנסת. בעצם זהו בית הכנסת הגדול פה של העיר קייב, ששוקם על ידי חסידי חב״ד, והפך לבית הכנסת מפואר וענק של חב״ד, כשבחדרים צדדיים מתקיימת לה ישיבה בה לומדים בסך הכל 5 בחורים צדיקים חוזרים בתשובה, שנולדו באוקראינה וזכו להתקרב לשורשיהם היהודיים. אתמול התחתן פה בבית הכנסת בחור אחד מהקהילה. איזו שמחה גדולה ואמיתית הייתה כאן. שמחה יהודית טבעית, כפשוטה. לא היו כאן מחיצות מפרידות, מאיפה להם המושגים האלה, אבל גם לא ריקוד מעורב, חס ושלום. הייתה פשוט שמחה גדולה. אולי לא אווירה חרדית, אבל אווירה כל כך יהודית וקדושה. הם שרו ורקדו עם כל מיני שירים יהודיים מקוריים. ׳הבאנו שלום עליכם׳, או ׳אעופה אשכונה׳. זה היה כל כך יפה ומרגש. לרגע חשתי פתאום את שורשיי היהודיים. שכחתי מכל מיני הגדרות - חרדי, דתי, אשכנזי, תימני. החתונה שם הייתה בכלל של חתן אשכנזי עם כלה ממוצא קווקזי. או איך אמר לי שם בחור יהודי רוסי: "חתונה מעורבת". הוא לא ידע למה ברגע הראשון שאמר לי מעורבת הסתכלתי עליו כאילו הוא מהירח. חשתי שם כל כך הרבה אהבה ואחדות יהודית אמיתית. אמרתי לעצמי: "עזוב, זו היא ההגדרה האמיתית שלי, אני יהודי טהור. לא שום הגדרה נוספת - חרדי, חסידי, אשכנזי. סיימתי עם ההגדרות הללו. יהודי שומר מצוות, מתגעגע לקדושה ואוהב כל אדם בעולם. זהו.

ואז פתאום אני נזכר בכל הבלגן שהולך עכשיו בארץ: הפלג הקיצוני, הפגנות, הפלג המרכזי, גזירת הגיוס, צבא, התייצבות. מה הולך פה. על מה ולמה בדיוק רועשת כל המדינה? כבר זמן רב שאני מנסה למצוא את ההיגיון הפנימי שבכל הסערה הגדולה הזו. מה היא בדיוק נקודת המחלוקת פה? האם אכן כל המחלוקת היא האם להתייצב ללשכת הגיוס ולחתום על דיחוי והצהרת ׳תורתו אומנתו׳? קצת מגוחך לחשוב כך. לא הגיוני שבשביל כך הופכים מדינה שלמה, עוצרים תחבורה בכל הערים ועוצרים את כל סדר היום. אז תגידו שהכול פוליטיקה? אממ... עדיין, לא מצליח להתקבל על ההיגיון. כי גם אם יש פה הרבה אינטרסים פוליטיים, ואינני נכנס לזה כי פוליטיקה אינה התחום שלי בכלל, עדיין צריך לקחת בחשבון את האברכים תלמידי החכמים והבחורים המתמידים שעזבו הכל ונשכבו על הכבישים עם עוד מאות אנשים בכל רחבי הארץ. תגידו שזה בגלל שהרב שלהם ציווה, אבל אני רואה שהם לא פועלים ככבשים תמימים אלא שכולם בוערים כלהב אש בנסותם להסביר את הסכנה שכלל ישראל עומד לפניה. יש כאן משהו שבוער מתחת השטח, עד שנראה שכל הסיפור הזה של ההתייצבות הוא רק עילה מצוינת לבוא ולזעוק זעקה גדולה ומרה על כל מיני דברים אחרים שמתרחשים בציבור החרדי, שאינם מתאימים להשקפת עולמם.

לי זה ברור: זו היא זעקה על כל התופעה הזאת של ׳החרדיות החדשה׳. על הסדקים העמוקים שנוצרו במסגרת החרדית הישנה, ולידת ׳החרדיות החדשה׳. הפלג הזה, שרואה וחש שקורים לאחרונה שינויים עמוקים בחברה החרדית, יצא לזעוק את זעקת מחאתו על הסכנה שהוא רואה לדעתו בשינויים הללו. מהי בדיוק ׳החרדיות החדשה׳? פה אני נזקק לשלם חוב ישן, ולהשלים את הסדרה הישנה שהתחלתי לפני כמה חודשים כתגובה לעיתונאי ד״ר אבישי בן חיים על הסדרות שלו ׳מורה נבוכים׳ ו׳חרדים-ההתפרקות׳. אבישי בן חיים טען בסדרה שלו 'חרדים-ההתפרקות', ששלושת המאפיינים העיקריים של החרדיות, הגטו - הסגירות מן העולם, שלטון המרנים, וחברת לומדי התורה - מתפרקים לנו מול עינינו בתקופה זאת. באשר על כן, החרדיות, ממהר אבישי לומר, מתפרקת ומביאה לנשירה גדולה של הצעירים, כאשר למרבה האבסורד, דווקא הצבא עם מסגרותיו הדתיות שומר לפעמים על חלקם. הגטו מתפרק בגלל האינטרנט והחשיפה אל העולם הגדול, שלטון המרנים מתפרק בגלל פטירת המנהיגים הגדולים כמו הרב אלישיב והרב עובדיה יוסף, וחברת הלומדים מתפרקת בגלל היציאה לעבודה של המון אברכים צעירים רבים. ובכן, האם יש אמת בדבריו של אבישי? אי אפשר להכחיש ולומר שאין שום אמת בדבריו. שינויים רבים אכן נעשים בדור שלנו, אך בעוד הוא טוען שהחרדיות מתפרקת, התשובה האמיתית היא שהחרדיות איננה מתפרקת אלא מתחדשת. השאלה העיקרית שנשאלת היא: מהי בדיוק חרדיות? איך היא נוצרה, למה היא נוצרה, מה הם אכן מאפייניה ויסודותיה שנדע אם היא אכן משתנת ומתחדשת, והיכן בדיוק היא מתחדשת?

ובכן, ה׳חרדיות׳, למעשה, היא מושג חדש שנוצר בתקופה שאחרי השואה. קדם לה השם ׳אורתודוקסיה׳. עד לפני תקופת ההשכלה הרפורמה והחילון לא היו הגדרות נוספות להגדרה של 'להיות יהודי'. ברגע שהתחילו לנשב רוחות שונות ברחוב ונוצרו מודלים שונים של יהודים - משכילים, רפורמים וכדומה, התחילה ההתבדלות ונוצר השם ׳אורתודוקסיה׳. כלומר: יהודים שומרי תורה ומצוות ללא פשרה. אחרי השואה, מול האיום של הישראליות החילונית והצבא החילוני, באו ה'גדולים' ואמרו: "חבר׳ה, צריך לסגור את הגטו. כל הצעירים שייכנסו אל הישיבות, האברכים יישארו ללמוד בכולל, הלומדים יימצאו בראש פירמידת החברה, ומי שלא יילמד - יעמוד בשולי החברה. אין מקום לכבד ולתת במה לכישרונות אחרים, כמו אמנות, מוזיקה, טכנולוגיה, מדע וכדומה. לא בגלל שהם סברו שאלו דברים רעים, אלא בגלל החשש מהחשיפה לעולם הגדול וההיסחפות אחריו. עולם התורה היה חרב ונחרב, והגדולים היו נחושים לשקם את עולם התורה בכל מחיר, והבינו שאין ברירה אלא להיסגר מכל העולם ולסגור את כולם בתוך תיבת נח אחת גדולה. כבר כתבנו במאמרים הקודמים על החזון איש והרב שך ז״ל שאמרו שזה יחזיק לחמישים שנה או יותר, אך אחר כך יצטרכו לתת יותר לב אל הפרט, כשעולם התורה בכללות יהא כבר בנוי ומבוסס, מה שבעצם קורה היום. בעוד פעם הציבור היה מנותק לגמרי מהעולם ושקוע בביסוס ושיקום עולם התורה והיהדות, הרי שכיום הציבור חוזר אל עצמו ומנסה למצוא דרך של שילוב עולם של תורה ומצוות עם חיי חולין מפותחים של פרנסה בכבוד, ואף ביטוי בריא של כל חלקי הנפש, בצורה כשרה ונכונה.

מה הם מאפייניה של החרדיות החדשה? להלן ארצה לעמוד על תשע העקרונות של החרדיות המתחדשת, כששלושה עיקרים בסיסיים הם היסודות לאותם עקרונות:
1) האינדיבידואליות ומימוש העצמי.
2) הדגש על הפנימיות, ולא על החיצוניות.
3)השילוב בין חיי קדושה לחיי חולין ומעשה.

אז מה הם העקרונות של החרדיות החדשה? אחרי מחשבה קלה, נראה שתשעת העקרונות המובאים להלן בקצרה, אלו היסודות העיקריים באופן כללי, ומשם מסתעפים עוד ועוד תתי סעיפים, אך אלו הם היסודות המרכזיים:
1) אינדיבידואליות. ההקשבה לקול הפנימי, לנביעה הפנימית של הלב. בעוד הדור הקודם אהב ללכת לפי הכללים ולפי ההוראות עליהם פיקדו אנשי המערכת, אם אלו אנשי חינוך או כל מיני יועצים, היום הדור הצעיר פשוט הולך עם הלב. צעירים ממעטים להחזיק מעמד במשימה שלא זורמת להם עם הלב. הם מרגישים צורך בלהיות מחוברים עם מה שהם עושים. האם זה אומר שאין יותר ציות לגדולים ולמורי דרך? ממש לא, כל אדם בעולם כמעט מחפש לו 'גדול' ומורה דרך שיוכל להישען עליו בעיתות של ספקות או כאב והתחבטות נפש, אלא שהצעירים כבר פחות מרגישים כפופים דווקא לאותו מורה דרך שהוריהם הולכים לאורו ובדרכו. הם בוחרים בעצמם במורה דרך או בדרך סלולה מסוימת המתאימה להם, אם זה רב מסוים עם כשרון וחכמת חיים, או תנועה המונית כמו ברסלב, חב״ד, קרליבך או לא משנה. תמיד הם ימצאו ביהדות מקורות כל שהם לדרך המתאימה לנשמתם. ובמילים אחרות: הציבור מוכן ורוצה את ה׳מרנים׳, הציבור אינו יכול ללא גדולים ומורי דרך, אך קודם כל, הדור הצעיר כבר לא קונה את ה'לוקשים' הללו של ה׳עסקנים׳ שהם מחליטים לעם מי הם ה'גדוילים' הבאים, הם מחליטים בעצמם למי לציית ואת מי לקחת למורה דרך, ובמקביל לכך, בהרבה נושאים שהם לכאורה עמומים כמו יציאה לעבודה, אקדמיה וכדומה, הציבור הזה פשוט מחליט לבד. ה'גדולים' שירצו ליצור השפעה עליהם יצטרכו להבין שההדרכה לדור צעיר שונה מאשר אל הדור הקודם., אחרת הם עלולים לאבד אותם.

2) מימוש עצמי. אם בדור הקודם הכרנו ערך מרכזי אחד ויחיד, עליו חונכנו כי אין אפשרות לשאוף לעוד משהו אחר ממנו, הלוא הוא לימוד התורה, הרי שהיום הרבה מהצעירים חשים שהם מוכרחים לבטא את כל חלקי נפשם, כל מיטב כישרונותיהם וכוחות חייהם. הדבר מתבטא במיוחד כשזה מגיע אל ביטויי האמנות. עולם המוזיקה שהפך למקום מרכזי אצל הצעירים הוא דוגמה לכך. בעולם זה יש הרבה מקום לביטוי כישרונות שונים ומגוונים, אם זו הלחנה, שירה, נגינה על כלי מסוים, עיבוד, הבנה בסאונד והגברה או בטכניקה ומיקס, או סתם הבנה והבעת דעה על יצירות מוזיקליות שונות ועיבודיהן. כמו כן ניתן כיום המקום להבעת כישרונות כמו: הגות דעות, ספרות ועיתונות חופשית או כתיבת שירה. בעוד בעיתונות החרדית הקלאסית הבעת דעה חופשית יחסית מקבלת צנזור, הרי שברחבי הרשת החברתית, הגבולות הם מעטים והיצירתיות שופעת במרחבים. הדבר הבא זה עולם המשחק: זה התחיל בשנים האחרונות עם ההצגות החסידיות באמריקה, שלאחרונה מנסים לשכפל אותן בארץ, אך זה מתחיל להתקדם מעולם התאטרון (הצגה) אל העולם הקולנועי (הסרט). התחילו הקליפים המושקעים המשלבים משחק, מה שיתקדם ללא ספק גם לסרטים קצרים ובהמשך לסרטים יותר ארוכים. דוגמה לכך הוא מנשה לוסטיג, חסיד סקווירא מאמריקה שעשה לאחרונה סרט דוקומנטרי שפורסם במאות בתי קולנוע - בארץ, באמריקה, בגרמניה ובכל רחבי העולם.

3) יהדות מתוך חיבור עמוק. הדור הקודם התאפיין מאוד בהליכה בתלם המסורתי, מבלי לשאול שאלות רבות, כי ככה עשו אבותינו וככה עושים כולם. הדור הצעיר כבר לא מוותר ולא מתפשר. הוא שואל שאלות: למה, מאיפה המקור, מי אומר. הדור החדש רוצה להבין. הוא רוצה ומוכן להיות יהודי טוב, אבל הוא רוצה וחייב להיות מחובר במאה אחוז עם מה שהוא עושה. יהדות עם הבנה וחיבור עמוק. כמו כן, יהדות עם לב ונשמה. זה לא רק השכל, זה גם הלב. עשרות המניינים הקרליבכיים הצצים להם לפתע בציבור החרדי הם דוגמה לצורך העז ביהדות עם פנימיות וחיבור הלב. מאות ה'קומזיצים' למיניהם, בימי מועד וחג או בימי בין הזמנים, מעידים יותר מכל על הצורך האדיר הזה. הגיטרה הפכה מזמן להיות הסמל של המהפכה הזו. על נושא זה כבר כתבתי לא פעם ולא פעמיים, במאמרים הקודמים בבלוג.

4) אהבה וכבוד לכל אדם באשר הוא, או אם תרצו: ׳פלורליזם׳ חרדי. הכלת השונה. הדור הקודם היה מאוד חשדני כלפי כל מי שמשהו בלבושו או באורחות חייו היה קצת שונה ומקורי. החרדי החדש לא מייחס חשיבות לרובד החיצוני. הוא עצמו גם לא מקפיד תמיד על הליכה באותם משקפיים שהאבא הולך, מתוך ראייה היסטורית רחבה שכל חמישים-שבעים שנה התחלפו המלבושים, בהתאם לשינוי התקופה והזמן. הכלל של ׳לא שינו שמם לשונם ולבושם׳ תקף מבחינתם רק על הניסיון לחקות את הגויים ולהתערב בהם, לא כשהמודרנה מחליפה את המודה חדשים לבקרים מתוך התפתחות פנימית טבעית. החרדי החדש לא מבחין מדי בין המגזרים השונים, ומוצא את הטוב הפנימי בכל מגזר, אם חרדי או חרדל״י או דתי לאומי, ואפילו חילוני. הוא מכבד אדם באשר הוא, שהרי בסך הכל כל אדם פועל כפי המקום והסביבה בהם נולד. גם היחס אל הגוי משתנה בהשקפת עולמה של החרדיות החדשה: הגוי גם הוא בסך הכל אדם עם אהבה ומשפחה וילדים, ויש לו תפקיד משלו בבריאה. לא בכדי ברא אותו אלוקים. כמו כן, היחס אל האשה הוא כאל אדם רגיל כמו הגבר, גם אם התפקידים הם שונים בהחלט לפי תכונותיהם השונות.

5) הנאה ותרבות פנאי. בעוד בדור הקודם התאפיינה השקפת העולם החרדית במיאוס כלפי כל מנעמי העולם הזה לחלוטין, הרי שהחרדיות החדשה מאמינה שהעולם היפה נברא אך ורק בשבילנו, שנדע איך לנצל אותו וליהנות ממנו, במינון הראוי ובגבולות הנכונים, כמובן. החרדים החדשים צורכים בהמוניהם את תרבות הפנאי על שלל גווניה, אם כי בצורה כשרה למהדרין. מסעדות עשירות ברמה גבוהה אך כשרות למהדרין, חופשות קיץ במלונות שונים ברחבי הארץ או אי שם בעולם, איטליה יוון או רומניה, הופעות מוזיקליות מושקעות או הופעות אמנותיות אחרות ברמה גבוהה, כשלכל אמצעי תרבות אלו נלווים ההכשרים המהודרים, ואף בשילוב דרשות והרצאות ביהדות מפי טובי המרצים והדרשנים. אין הכוונה לומר בכך שהחרדים החדשים מאמינים בשקיעה בחומר ובגשמיות, ממש לא. אבל הם גם לא מאמינים בסגפנות. אמונתם הראשונה היא שהעולם על כל רבדיו נברא בשבילנו ולא בשביל שנתכחש אליו, אלא שזה צריך להיעשות בצורה יהודית מאוזנת ונכונה.

6) השתלבות בשוק העבודה. החרדים החדשים מאמינים ביציאה לעבודה ובהתפרנסות מיגיע כפיים. בעוד אחרי השואה הומצאה ואומצה תורת ׳חברת הלומדים׳ הדוגלת בכך שכל בחור חייב ללמוד בישיבה כתשע או עשר שעות ביום, ואף אחרי נישואיו להמשיך ללמוד ב'כולל' עד כמה שיוכל לשרוד כך, ואף מתוך חיי עוני ודוחק, הרי שהתזה הזאת מתמוססת לנו מול עינינו בדור החדש. הציבור מפסיק להאמין בכך. יותר ויותר אברכים משתלבים בשוק התעסוקה והעבודה, ואף ממחנה הצעירים בעולם הישיבות נשמעים קולות על כך שכשל כוח הסבל, ואין להם עוד האפשרות לסחוב את השנים כך בלי לעשות משהו עם החיים וסתם להתבטל בישיבה על הספסלים כשהם מספיקים לא יותר משעה שעתיים לימוד ביום, במקרה הטוב.

7) השכלה ואקדמיה. החרדים החדשים מאמינים בידע, בצורך ללמוד חכמות שונות שיהיו לתועלתם ולתועלת סביבתם בעתיד. אם אלו לימודי אנגלית, אם אלו לימודי פסיכולוגיה, תרפיה, היסטוריה, כלכלה ורפואה. ככל שהאדם לומד ומשכיל, הוא יודע לנווט ולהבין את החיים הרבה יותר, ועל פי רוב זה אף מכניס פרנסה מכובדת יותר ומקל על החיים. אך לא רק.: אדם משכיל שצבר ידע, גם לימוד הגמרא או כל לימודי היהדות מקבלים אצלו עומק ייחודי והבנה רחבה יותר. כך הייתה גם השקפתו של הגאון מווילנא, שככל שישיג האדם בחכמות העולם, כן יבין את התורה והיהדות פי אלף יותר.

8) אינטרנט וטכנולוגיה. החרדיות החדשה רואה בהתפתחות הטכנולוגיה מתנה נפלאה מהבורא שהעניק לעולם בשביל להועיל לו, ולא איזה מין שטן שצריך כל היום רק ללחום בו. צריך אמנם לדעת היטב איך להשתמש בה ולסנן את השלילי המרובה הנמצא בה בערבוביה, אך בד בבד להשתמש בצורה נבונה בכל הדברים התועלתיים והשימושיים הנמצאים בה, שיכולים לשמש לטובתנו. בייחוד מתבטא הדבר לגבי השימוש באינטרנט. החרדים החדשים עברו מזמן אל הרשת החברתית ומשתמשים יום יום עם האפליקציות החברתיות, כמו 'וואטס-אפ', 'טלגרם' ו'טוויטר', ואף צורכים תוכן אקטואלי מאתרי החדשות למיניהם. האינטרנט הביא איתו ברכה ותועלת מרובה, מידע אינסופי בכל נושא, ותקשורת קלילה ומהירה במיוחד. אין להתעלם, אמנם, מהמטענים השליליים שהאינטרנט הביא גם כן בכנפיו, אך על כן נוצרו החסימות השונות כמו 'רימון', 'אתרוג' ודומיהן. מסתבר שהברכה הטמונה באינטרנט היא יותר מהקללה, ועל כן הדרך הנכונה יותר היא לקחת את הטוב שבו ולהשתמש בו לטובה. כל זאת בלי לזלזל באלו שבוחרים מרצונם הטוב שלא לקחת שום סיכון ולהתנזר לגמרי מהרשת הגלובלית.

9) השתלבות והתמזגות במדינת ישראל. החרדיות החדשה מאמינה בעתידנו כאן, ובעתידה של מדינת ישראל בעתיד הקרוב כמדינה יהודית שומרת תורה ומצוות. יש לה, לחרדיות החדשה, בעיה עם החילוניות, אך לא עם החילונים ולא עם עצם קיום המדינה. היא מאמינה שבעתיד, בריבוי הילודה החרדית הטבעית, הציבור הדתי והחרדי יהיו פה הרוב, אם כי החרדיות תיראה כבר אחרת במובנים רבים, לא בפשרה על סעיפים מהשולחן ערוך אלא בצורת אורחות החיים היומיומיים. ברגע שזהו העתיד שלנו, הרי שעלינו להשתלב בכל תחומי חייה של המדינה ולשתף פעולה איתה, ואפילו ליצור שלוחה חרדית בצבא הישראלי, שייתן מקום לצעירים שנפלטו כבר מהמסגרת החרדית הקלאסית, שלפחות יעשו משהו טוב עם החיים, ולהגן על עם ישראל מפני אויביו הוא משהו ממש טוב. עם הזמן, אין ספק, הצבא יכשיר בכך את עצמו לעוד ועוד חרדים, עד כי בעוד דור או שניים יהיה לנו בכלל צבא דתי וחרדי המקפיד על קלה כבחמורה ומלא בשיעורי תורה ושטיבלאך למנייני תפילה 24 שעות ביום.

אז האם צדק בכך ד״ר אבישי בן חיים שהחרדיות הולכת ומתפרקת? תלוי איך מבינים את יסודות החרדיות. אם מבינים את עקרונות החרדיות כפי שד״ר אבישי תיאר אותה, ההסתגרות בגטו הקטן, הבלעדיות של חברת הלומדים, ושלטון ה'מרנים' הבלעדי, אזי אכן חלק מהדברים מתמוססים לכאורה מול עינינו. אך העקרונות האמיתיים של האורתודוקסיה לא היו אף פעם ההסתגרות בגטו או הבלעדיות הזאת של חברת לומדי התורה. העיקרון היה דבר אחד: לשמור על המשכיות היהדות בכל מחיר, ללא שום פשרה על קיום התורה והמצוות. המודל של החרדיות הישנה עוצבה על פי הצרכים של הדור הקודם, מול הסחף החילוני בימי קום המדינה ובימי טרום התמסדות עולם התורה והיהדות, בארץ ובעולם. הדברים השתנו כבר מזמן, ולכן הגיע הזמן לחרדיות שונה ומתחדשת. אך העקרונות האמיתיים של שמירת התורה והמצוות ללא פשרה על סעיף משולחן ערוך נשארו כמו שהיו, ולא עוד, אלא שלהפך: על פי השקפת עולמה של החרדיות החדשה, דווקא ההתחדשות והשילוב הזה של חיי תורה וקדושה עם חיי חולין כשרים ומפותחים, הם הערובה להמשך קיום ספינתה של היהדות החרדית בדורנו אנו.

כעת נחזור אל הפרשיה הישנה, פרשת 'מתווה הכותל הרפורמי', איתה התחלנו את הסדרה הזו: ׳חרדיות חדשה מול רפורמה׳. ד״ר אבישי עורר את תשומת הלב לכך שבעוד שהממסד ורבניו לא התנגדו בהתחלה למתווה הכותל, הרי שדווקא אתרי האינטרנט החרדיים הם אלו שעשו את הבלגן וחוללו את המהפך. אבישי לא יכול היה להבין את זה אחרת אם לא שהחרדים החדשים הללו, מתוך תחושת ריקנות אידאולוגית ניסו ליצור לעצמם זהות עצמית על ידי המלחמה ברפורמה, ובכך להרגיש סיפוק ותחושת חשיבות וזהות כל שהיא. הטיעון הזה הוא כמובן מופרך מיסודו: לחרדיות החדשה יש אידאולוגיה מאוד ברורה. הרבה יותר ברורה ואמיצה מחברתה החרדיות הישנה, גם אם לא כל מי שנוטה אל החרדיות החדשה יודע להסביר את עקרונותיה בטוב טעם ודעת. הסיבה שהמלחמה ברפורמה מקבלת משנה תוקף באתרי האינטרנט החרדיים שמכוונים על פי השקפת עולמה של החרדיות החדשה היא מסיבה מאוד פשוטה.

החרדיות הישנה לא רואה ברפורמה איום כל שהוא על זהותה. היא רחוקה ממנה כרחוק מזרח ממערב. התחומים בהם עשתה הרפורמה שינוי - מעמד האשה, מעמד הגוי, השתלבות עם העולם, פלורליזם בלתי מוגבל כמעט, אין להם ולחרדיות הישנה כלום. על כן, החרדיות הישנה לא 'נדלקת' כל כך כשהרפורמים מקבלים איזו שהיא הכרה מטעם המדינה. שיקבלו. הם לא מאיימים להשפיע על בנינו ועל זרענו כלום. מחיצה גדולה מדי בינינו. אבל החרדיות החדשה, היא זו שהרגישה פתאום מאוימת מול האויב הזה. היא, שגם כן דוגלת בשינויים מסוימים במעמד האשה, בפלורליזם מסוים, בהשתלבות נכונה ונבונה עם העולם, אך הכל רק בדרך התורה וההלכה ללא וויתור על סעיף משולחן ערוך, היא זו שמרגישה את הצורך העז להבדיל בינה לבין הרפורמה שלא השכילה לשלב נכון בין חיי תורה וקדושה לחיי החולין והמעשה, ולמרבה הצער וויתרה על הדרך על הרבה מהלכות ויסודות היהדות. היא זו שנזעקה בקול רם על ההכרה ברפורמה כתנועה רשמית, והחליטה להילחם בכל עוז נגדה, בכדי להבדיל בין דרכה, הנשענת על התורה ועל ההלכה הצרופה, לבין הרפורמה, שנגסה ביד גסה בחלקים מהתורה והביאה את בניה לידי התבוללות המונית.

אז מה לסיכום? הפלג הירושלמי או הפלג המרכזי? ובכן, ברור, אין בכוונתי להיכנס אל מחלוקת שכבר דשו בה רבים יותר מדי, ובפרט שיש כאן גדולי עולם בשני הצדדים. המראה הנשקף הוא שרובם המוחלט של הגדולים אינם מתנגדים להתייצבות בשביל להצהיר את הצהרת ׳תורתו אומנתו׳. אז האם כל הגדולים הללו מצדדים בכל השקפת עולמה של החרדיות החדשה? נראה כי תהיה זו גוזמה והיסחפות לומר כך. מה שנראה הוא שהחרדיות החדשה עומדת בצד אחד, הפלג הירושלמי בצד האחר, והפלג המרכזי איכשהו באמצע. אבל מסתבר כי מנהיגו של הפלג המרכזי יודע וחש כי הדור משתנה, והוא מוביל את הדור באטיות ובתבונה אל הכיוון החדש המשלב חיי קודש וחיי מעשה, בחזותו את העתיד להיות עוד שנים רבות. זה שהפלג הירושלמי מפגין בכל כוחו? זה כנראה דבר טוב, כאיזון. כמו שאמרו גדולים רבים (כמו ה'בית ישראל' מגור, והרב שך זצ״ל) על שיטת סאטמער, שעל אף קיצוניותה, הייתה צריכה להיות ולהשמיע את קולה בשביל לשמור על האיזון. כשאנחנו עומדים לקראת שינויים חדשים, טוב שיש מישהו שמחדד לנו את הצעדים שאנו עושים. זה גורם לנו לפעול בשיקול הדעת ולשקול כל צעד בזהירות ובתבונה.


אולי יעניין אותך גם

אולי יעניין אותך גם



הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. 9 מאחד שהוא 10  (ל”ת)

    מזתהה

  2. האיש מדלג על עקרונות תורה יסודיים, הוא פופוליסט זול ורדוד, ואינני שייך לפלג. אני גם עובד  


    • יהודי 


  3. ולא דברת על המוני חרדים חדשים שפשוט התפרקו מהדת ולא מעניין אותם חיבור פנימי ולא בטיח.  


  4. מדהים!  (ל”ת)


  5. בכל הדברים אתה צודק אבל תדע שילדי החרדים החדשים יהיו חלוניםבעוד דור או שניים  


    • תגובה  


    • בניהם של החרדים הישנים יהפכו 

      חסיד ויזניץ

    • עם ישראל החזיק אלפי שנים ללא שכ-ו-ל-ם עברו בשנות הנעורים בישיבות הבטלה הידועות לשמצה 


    • מאיפה אתה מביא את זה? 


  6. חרדי חדש = יציאה הדרגתית ובין דורית מהדת  (ל”ת)

    תבדקו

  7. אבל למה לשכב בכבישים .ולגזול זמן לאנשים שלא קשורים לענין. ונגרם חילול השם?  (ל”ת)


  8. מסכים עם כל מילה! הבחור משכיל לבטא את התחושות של הדור הצעיר בצורה מדויקת  

    חרדי צעיר

  9. ניתוח מדהים  (ל”ת)

    מריוו

  10. קצת ביקורת  

    ד

  11. לומד מסכים ונהנה מכל כתבה של ראטה, דברים נכונים וישרים. יישר כוח  (ל”ת)

    אויבער חוכם

  12. מאמר מיוחד במינו וחשוב מאד  


  13. תיאור מדויק  

    יענקל

  14. מנדל רוט  

    יהודי שפוי

  15. זה מדהים האומץ לכתוב בשם מלא דברים שהרבה אנשים  

    תמי4

  16. כבחור צעיר  

    חסיד ויזניץ

  17. נקודה עמוקה למחשבה  

    מוטי

    • מריח לא טוב 

      חיים

  18. שאלה אמיתית ונוקבת  

    -

  19. דעות אפיקורסית  


    • ולכן הוספת את החיוב של כובע וחליפה, 


  20. הניתוח של המצב ראוי לציון ראיית העתיד אני מסופק  


  21. חכמים הזהרו בדבריכם  

    בתעיר

    • ביג ליק לתגובה 21. 

      בת ישראל

  22. עצם השתתפותכם בדיון  

    חיים