1. עמוד הבית
  2. דעות
  3. יעקב ריבלין

דרעי ההמום התנפל על גפני ותבע הסברים

"לא זוכר שבכלל אמרתי דבר כזה", היתה הגרסה הראשונה שעלתה על דעתו. הגרסה השנייה שהגיעה רגע לאחר מכן היתה: "אולי דיברתי בליל שבת והקליטו אותי על ידי גוי". נדיר לתפוס את גפני בגמגומים
Print יעקב ריבלין, בקהילה , ד' שבט תשע"ח 20/01/2018 23:54

יעקב ריבלין יעקב ריבלין



הצלה בחירום

בערבו של יום שני השבוע ישב השר דרעי במליאת הכנסת ומילא את חובתו כשר תורן מטעם הממשלה. הנושאים שעל סדר היום היו משמימים והנואמים קשקשו את עצמם לדעת שעות ארוכות. דרעי תלה עיניים בתקרת המליאה ושקע בהרהורים עמוקים כשהבעת פניו מלנכולית בעליל. על מה הוא חשב? כל ניחוש יהיה כנראה נכון. אולי על הח"כים שלו עשויי הקרטון שאף אחד לא הסכים לעלות לשידור ולהגן עליו בפרשת המרכולים. אולי על חבריו הטובים ביהדות התורה שנתנו לו לדמם בפרשות גליק ואזולאי ולא יצאו להגנתו. או שמא האש שספג בעקבות הראיון אותו העניק לידיעות אחרונות בו טען שאי אפשר ואין כוונה לאכוף את חוק המרכולים.

עוד הוא יושב ומהרהר, פרצה לפתע מיני מהומה בירכתי המליאה. עוזרים ויועצי תקשורת חרדים החלו להריץ פתקים לחברי הכנסת החרדים ולשר החרדי היושב ליד שולחן הממשלה. הרקע למהומה היו חדשות השעה שמונה בערב שהוקרנו לסיבוב הפרסה הידוע המקיף את אולם המליאה. כתב הערוץ השני חשף שם קלטת מדבריו של חבר הכנסת משה גפני בפני חברי 'איחוד הצלה' שהתכנסו בשבת בקיבוץ לביא. דרעי קרא את התקציר שהעביר לו במהירות אחד מעוזריו ולא האמין למראה עיניו. חשיפה בלעדית על תוכנית להסבת מאות פקחים גויים של משרד הפנים שמועסקים כעת בשירות ההגירה, לטובת פיקוח על חוק המרכולים בשבת.

יוזם הסיכום, כך חשף הח"כ בחדווה, הוא ראש הממשלה בכבודו ובעצמו. ככה. מעל הראש של שר הפנים האחראי על שירות ההגירה ובלי ידיעתו של אף גורם חרדי אחר שהתנהל בשבועות האחרונים מול ראש הממשלה. ובכלל, איך אפשר לשלוח פקחים ממשלתיים לפיקוח על חוקי עזר עירוניים?
דרעי ההמום התנפל על גפני שבמקרה היה במליאה ותבע הסברים. כנראה שגפני לא ידע מראש על פרסום הקלטת ולא התכונן לבליץ הציבורי והתקשורתי. "לא זוכר שבכלל אמרתי דבר כזה", היתה הגרסה הראשונה שעלתה על דעתו. הגרסה השנייה שהגיעה רגע לאחר מכן היתה: "אולי דיברתי בליל שבת והקליטו אותי על ידי גוי". נדיר לתפוס את גפני בגמגומים, אבל עוצמת ההלם של הפרסום היתה מוציאה גמגומים גם מווינסטון צ'רצ'יל ומנחם בגין.

הגרסה של דיבור בליל שבת שהוקלט על ידי גוי, הוכחשה בתוך עשר דקות על ידי חושף הקלטת שלא היסס להזדהות בשמו. היה זה הכתב אבי רבינא שנכח בסעודת מלווה מלכה בה נשא גפני דבריו בתום השבת המרוממת. הבחור שם את מכשיר ההקלטה שלו לעין כול על השולחן ויצא לפטפט עם חברים למקצוע שעישנו את הסיגריה הראשונה של מוצאי שבת. כשהעביר את הקלטת למערכת הוא בעצמו לא ייחס לה חשיבות מרובה. אחד מעורכיו בעל אוזן חדה במיוחד הקשיב לכל חצי שעת הנאום ואז צד את אוזנו המשפט בו מספר גפני על הסיכום עם ראש הממשלה בנושא המרכולים. ממתק כזה - אין עיתונאי חרדי שיעמוד בפניו. כדי להגביר את ההנאה והפרסום הועברה הקלטת לערוץ השני, שהמתין עם הפרסום עד יום שני (ביום ראשון היו כותרות מרעישות יותר בתחום הביטחוני. עמית סגל העדיף לחכות ליום שקט יותר) ואז שחרר את המרעום מהפצצה שהיתה בידיו.

האם גפני חטא באי אמירת אמת ביודעין? חלילה מלומר זאת על נציג ציבור חרדי נאמן ושלוחם של גדולי ישראל. גפני, כך מתברר, דיבר פעמיים בפני החבר'ה של איחוד הצלה. פעם אחת בליל שבת ופעם שנייה במוצאי שבת. תחת הלחץ של הפרסום ביום שני והצעקות של הקולגות במליאה, הוא חשב לרגע שאת הדברים על פיקוח המרכולים אמר רק בליל שבת ומשכך רק גוי יכול היה להקליט אותו. מאוחר יותר, מול כובד ההוכחות, רוענן זכרונו שהדברים נאמרו במוצאי שבת מול מאה וחמישים איש ומול מצלמת הווידאו של מארגני הכנס. אם היתה שם גם הקלטה של עיתונאי שהיה במקום, זה כבר ממש לא משנה. כשמדברים בפני מאות אנשים צריך להביא בחשבון שהם ייצאו החוצה. תשאלו את מאיר פרוש שהפסיד את הבחירות בירושלים בין היתר בגלל דברים שנשא באידיש בפני קהל מובחר של חסידי בעלזא.

מול ההוכחות שהדברים נאמרו במוצאי שבת עבר גפני מהגנה להתקפה. כן - הוא אמר את הדברים וכאן זה לא רוסיה שאי אפשר לדבר עם חברים (ציטוט מדויק). מאוחר יותר קו ההסברה הפך להיות תקיף יותר. כן - הדברים נאמרו כדי שייצאו החוצה כקונטרה לראיון של דרעי בידיעות אחרונות. דרעי טען שם שהחוק לא ישים ולא בר אכיפה (כמעט מילה במילה מתוך מה שנכתב במדור זה בשבוע שעבר) והחילונים לא צריכים לפחד ממנו. מקורבי גפני תוקפים: אם כך למה עבדנו על החוק הזה כל כך קשה? רק בשביל החלק ההצהרתי? ממש לא. עבדנו כדי שיהיו לחוק הזה שיניים אותן חשף כבוד הח"כ במוצאי שבת.

אם אכן יש שיניים לחוק, השאלה האם יפה עשה גפני שחשף אותן היא חומר גלם חלומי למראיין בפאנל מיוחד בקעמפ של אור ישראל, לדוגמה, בימי בין הזמנים. חזקה על גפני שהוא היה עונה עליה כיד השם הטובה עליו. אפס כי כל מי שאמור להיות לו חלק במערך הפיקוח החדש טוען שאין לו מושג על מה המדובר. לא דרעי שפקחי ההגירה נמצאים בתחום אחריותו. לא רשות ההגירה שטוענת שיש רק כמה פקחים גויים, ולא מאות, וגם אותם אין אפשרות להסב בגלל מחסור בכוח אדם. וגם לא המחותן השני, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהתעורר בוקר אחד בהודו הרחוקה ושמע על המהומה בארץ. "סיכם?" "איתי?" נפנף נתניהו את הסיפור באוזני מקהלת העיתונאים שנלוו לביקור. שלל התגובות הנדהמות מזכיר את הסיפור על אותו אדם שקם בבוקר ומצא בתיבת הדואר הזמנה לחתונה שלו עצמו מבלי ששמע בכלל על הכלה המיועדת.

ובכל זאת, להגיד שמדובר ב'פייק ניוז' של ח"כ שהשתלהב מול קהל אוהד יהיה זה קצת מוגזם. עם כל הטענות שיש פה ושם על גפני, עדיין אי אפשר לטעון שהוא לוקה בהזיות. יש גרעין של אמת בסיפור הזה. לפני מספר חודשים, כאשר החלה המהומה סביב פסיקת בג"ץ בנושא המרכולים בתל אביב, היה מי שהעלה רעיון לשלב את חוק המרכולים בחוק שעות עבודה ומנוחה בשבת ולאפשר לממשלה לפקח בעצמה על יישום החוק.

דרעי עצמו סיפר על כך בראיון שפורסם באחד מכלי התקשורת. מסיבות משפטיות ויישומיות כאחד, ירד החוק מהפרק ולא עלה שוב לדיון. כל העוסקים בנושא, כולל דרעי, ליצמן ושרת המשפטים איילת שקד, שכחו אותו לגמרי. גפני לא שכח ולטענתו הוא אף שוחח בעניין עם ראש הממשלה וקיבל את הסכמתו. החלק האחרון הוא כנראה פרי ההשתלהבות בפני הקהל האוהד של 'איחוד הצלה' (ועל כך בהמשך). נתניהו לא יכול לסכם עם גפני שום דבר בנושא שקשור לפחות בשלושה משרדים: פנים, עבודה ורווחה - האחראי על חוק שעות עבודה ומנוחה ומשרד המשפטים, בלי ליידע ולקבל את הסכמתם של השרים העומדים בראשם. הכל דיבורים מיותרים.

מוקדם עדיין לאמוד את הנזק שגרמו הדברים שנאמרו. כצפוי, אלו עוררו מהומה תקשורתית וכל פוליטיקאי ובעל טור חילוני התעלה על עצמו בדברי גינוי וחרפות. מי שהפתיע ולא חירף אלא אמר כמה דברים של טעם היה יו"ר מרכז השלטון המקומי וראש עיריית מודיעין תחתית, חיים ביבס. "חוק המרכולים", כך ביבס, "הוא חוק המתייחס ליכולתו של שר הפנים לפסול או לאשר חוקי עזר חדשים בנושא השבת. אכיפת החוקים היא אך ורק בידי הרשויות המקומיות ולא בידי אף אחד אחר. אין סמכות לממשלה והיא אף לא העניקה לעצמה לאכוף חוקי עזר מקומיים. לא בתחום הבנייה והניקיון וגם לא בנושא סגירת עסקים בשבת". כמה פשוט. כמה נכון.

הסקרים של סוף השבוע הנוכחי ילמדו האם הדיבורים על פקחים גויים בשבתות עשו את מה שלא עשה חוק המרכולים בעצמו. בסוף השבוע שעבר פרסמו שני מכוני סקרים רציניים, סקרי עומק שהוכיחו כי החוק נתן אמנם במה חופשית להסתה של לפיד ושותפיו, אך לא ממש השפיע על דעת הקהל. ש"ס שיזמה והגישה את החוק עלתה מארבעה מנדטים שהעניקו לה אותם סוקרים לפני חודשיים. גוש הימין בכללותו ניזוק קלות: שישים ושלושה מנדטים לעומת שישים ושישה כעת, ונתניהו עדיין מוביל בהפרש ניכר על לפיד וגבאי בשאלת ההתאמה לראשות הממשלה.

מבחינתה של ש"ס מדובר בסוג של חלום. דווקא בשבועות שכל הכותרות סביב התנועה היו בעיקר שליליות: מגליק ועד אזולאי וחוק המרכולים, מתפרסם סקר שמקפיץ אותם מאזור הארבעה מנדטים - גבול אחוז החסימה, אל המנדט השישי. ולא מדובר בסקר אחד אלא שניים. בהיעדר הסבר רציונלי נתלים ראשי התנועה הקדושה בזכותה של השבת - מי שנלחם עבורה היא משלמת לו בריבית דריבית. מאחר ומדובר בהסבר על טבעי, אין כמובן מקום לשאלה מה תרם חוק המרכולים לשבת קודש, אם היוזם והמגיש עצמו מתראיין וטוען שהוא לא בר יישום. אפשר שזכות ההצהרה הדקלרטיבית על חשיבות השבת אף היא נושאת פירות. אם לא במציאות, אז לפחות בסקרים.

ליל התקציב

בהופעה הבלתי נשכחת בפני חברי 'איחוד הצלה' חשף גפני סיפור נוסף שהכה בתדהמה את הקולגות שלו מש"ס ואגודת ישראל. "התקשר אלי ראש הממשלה באמצע הלילה", כך גפני לאיגוד המצילים, "ורצה לאשר את תקציב המדינה לשנת 2019 עם קיצוץ גדול בכל התקציבים החרדיים. אמרתי לו: בשום פנים ואופן. כל מה שהובטח בהסכם הקואליציוני ייכנס לבסיס התקציב. ראש הממשלה הסכים וכך אושר התקציב". במילים אחרות: רק אני מנעתי את הקיצוץ הגדול שתכנן האוצר בתקציבים החרדיים.

זה שגפני לא הזכיר את הפעילות של עמיתיו דרעי וליצמן בנושא התקציב – עדיין אפשר להבין. חלוקת קרדיטים אף פעם לא היתה הצד החזק שלו ובפרט בנושא תקציבים. גם דרעי וליצמן לא ממש מזכירים אותו בנאומים שלהם בפני צאן מרעיתם. אבל לבוא ולספר שקיצוץ של חצי מיליארד שקל נמנע בחצי דקה של שיחה טלפונית בשתיים בלילה, כאשר צוות שלם של אנשי דרעי וליצמן עושים שם את הלילה, זה כנראה חלק מאותה השתלהבות בפני קהל תומך ומעודד. בש"ס ובאגודת ישראל נשמעו השבוע ביטויים הרבה פחות מכובסים על התנהלותו של גפני, אך מפני שמדור זה נכתב השבוע לאחר אמירת 'יעלה ויבוא' החלטנו להוריד אותם.

גם אם נניח את ביטויי הכעס בצד, מדובר בהבדלי גרסאות מהותיים ביותר על מה שקרה באותו ליל תקציב. ראשיתו של הסיפור ביום ראשון שעבר. לקראת ישיבת הממשלה באותו יום הגיש האוצר 'הצעת מחליטים' המגדירה את גבולות התקציב לשנת 2019. השרים החרדים פתחו את דפי ההחלטה וחטפו שוק. בלי שאף אחד דיבר איתם וגם לא עדכן אותם מראש (מסתבר שהחברים באגף התקציבים גם לא טרחו לעדכן את סגן השר איציק כהן בנושא), החליט האוצר למחוק את כל הכספים הקואליציוניים שהובטחו לחרדים בסך כולל של כחצי מיליארד שקל. הסכום שקוצץ היה בעיקר מתוך תקציבי הישיבות והכוללים - טרף קל וקבוע בכל הצעת תקציב - וגם מתקציבי משרד הפנים והדתות. כל המשרדים האחרים, כולל בריאות וחינוך, זכו דווקא לתוספות נאות.

לכל המעורבים בנושא היה ברור שמדובר בתרגיל העז הידוע. חותכים כאילו בבשר החי ומחזירים את הקיצוץ מאוחר יותר בתמורה לכך שלא יבקשו תקציבים נוספים. מה שהרגיז את החרדים היה שהתרגיל הזה ננקט דווקא מול התקציבים החרדיים. באף משרד אחר לא בוצע קיצוץ דרסטי, ורבים קיבלו תוספות ההולמות את מדיניות הטוב והמטיב של כחלון לעם היושב בציון. לכולם פרט לחרדים.

ההתנגדות של השרים החרדים הוציאה את ההצעה מסדר היום של הממשלה ביום ראשון ונקבע כי תתקיים ישיבה לילית ממושכת במשרד ראש הממשלה בסוף השבוע. דרעי החליט שלא להגיע לישיבה. הוא שיחק ברוגז עם ראש הממשלה ושר האוצר על קיצוצים של מאה מיליון שקל במשרד הנגב והגליל ועל כמה הגבלות תקציביות שהוטלו עליו במשרד הפנים.

ליצמן עצמו נוכח לסירוגין בישיבה הלילית אך את עיקר המו"מ ניהל מטעמו עוזרו הנאמן מוטי בבצ'יק. מטעמו של דרעי היו שם אנשי התקציב של משרד הפנים בניצוחו של ראש לשכתו עו"ד משה ארבל.

היה זה לילה ארוך אך לא ממש סוער. כבר בתחילת הישיבה היה ברור שכל הקיצוצים הדרסטיים בתקציבי הישיבות והכוללים הם עורבא פרח. השאלה היתה מתי יחזירו אותם. האם כבר באותו לילה כחלק מהצעת המחליטים החדשה של הממשלה, או כפי שהיה נהוג בשנים אחרות - רק בדיוני ועדת הכספים שעוסקת בתקציב.

על מה שקרה מכאן ואילך יש חילוקי דעות כל כך קוטביים עד שאין מנוס מלקבוע שמישהו כאן משקר ובגדול. לדברי גפני בפני חברי 'איחוד הצלה', הוא דרש וקיבל את ביטול הקיצוץ מיד באותו לילה וראש הממשלה נענה לו. והכל בשיחה של חמש דקות בשעה עשרה לשתיים בלילה. ללמדך עד כמה רב חילו.

אפס כי לדברי גורמים מאוד בכירים בש"ס ואגודת ישראל הם שמעו מראש הממשלה דברים שונים לחלוטין. לדבריהם אמר להם נתניהו שאין טעם להתעקש על ביטול הקיצוץ כבר עכשיו, כי הוא סיכם עם גפני שהכל יחזור בדיוני ועדת הכספים. קיצוץ עכשיו - החזר אחר כך. "מה אתם מתעקשים, אם גפני כבר מסכים?" מצטט איש שיחנו את דברי ראש הממשלה.

שמענו את זה והתפוצצנו, אומר לנו אחד השותפים למו"מ. היה ברור לנו שגפני, אם אכן כך סיכם עם ראש הממשלה, עושה לנו תרגיל של קרדיטים. קודם כול יהיה קיצוץ, וכאשר הוא יחזיר אותו בוועדת הכספים הוא יצטייר כמושיע הגדול של החרדים וכמי שלזכותו נזקף הכול. גרסת גפני, יש לציין שוב, שונה לחלוטין. מי כאן לא דובר אמת - רק ראש הממשלה יודע. כשיחזור מהודו אולי אפשר יהיה לשאול אותו.

על מה שקרה בהמשך הלילה אין הבדלי גרסאות. כולם מודים שנתניהו הבין שאין לו סיכוי להעביר את התקציב עד הבוקר בלי ההסכמה של ליצמן ודרעי ו/או גם של גפני והחליט להתקפל. הוא היה מוכן להחזיר את כל הקיצוצים ואף לעגן אל תקציב הישיבות המלא בתוך בסיס התקציב. ההבדל בין בסיס תקציב לבין כסף קואליציוני הוא די מינורי. את שניהם אפשר לקצץ בכל רגע נתון (המדינה לא מחויבת חוקית לממן מוסדות תורניים). ההבדל הוא בעיקר טכני וגם קצת הצהרתי, לא יותר.
בתמורה להסכמה דרש נתניהו חתימה של כל ראשי המפלגות החרדיות על מסמך הקובע כי לא יהיו להם דרישות תקציביות נוספות מכל סוג שהוא במהלך השנה. מדובר בהסכמה בעלת משמעות רבה.

הניסיון מלמד שבמהלך השנה תמיד מתגלה שיש חוסר בתקציבי החינוך החרדי בגלל גידול טבעי, או שמלכתחילה החישובים היו מוטעים, ואז החרדים לוחצים על האוצר להגיש לוועדת הכספים בקשה לעדכון תקציבים. המסמך החתום הוא אפוא אליה וקוץ בה - מה שהתקבל בלילה הזה, מתקבל, מה שלא, הלך ללא שוב. הנה קורבן אפשרי אחד: חמישים ושניים מיליון ₪ ש'בטעות' לא נכנסו לתקציב הישיבות. ועכשיו לך ותחזיר אותם אחרי מסמך חתום שכזה.

צוותי המו"מ של ש"ס ואגודת ישראל הסכימו עקרונית לדרישה אך התברר שאף ראש מפלגה לא מוכן לחתום עליה בשמו המלא. דרעי שהיה ספון בביתו וניהל את המו"מ בשלט רחוק דרך משה ארבל, הפך פתאום בלתי ניתן להשגה. ואם דרעי לא חותם אז גם ליצמן לא. בסופו של לילה הוסכם שמטעמו של דרעי יחתום ארבל ומטעמו של ליצמן מוטי בבצ'יק. חתימה של עוזרים על מסמך כה משמעותי, לא נרשמה בתולדות המפלגות החרדיות מאז שכותב השורות החל לסקר אותן, וכנראה עוד קודם.

נתניהו לא הסתפק בחתימות של עוזרי דרעי וליצמן, ודרש גם את חתימתו של נציג דגל ויו"ר ועדת הכספים משה גפני. מאחר ועוזריו של גפני לא היו בליל המו"מ (שמואל ליטוב היה שם אך הוא כבר מזמן לא עובד אצל גפני אלא אצל דרעי), ניסו עובדי לשכת נתניהו להשיג אותו טלפונית אך לשווא. מאז השיחה שהיתה בשעה עשרה לשתיים הוא ניתק את הטלפון והלך לישון. זכותו. בכל זאת יהודי לא צעיר שגם כך עובד ח"י שעות ביממה. הסבר אחר: גפני ידע על המסמך והעדיף שאחרים יחתמו עליו, ולא הוא.

בצר להם נזכרו בלשכת ראה"מ שיש להם אחות בבית המלוכה. מדובר בעובדת חרדית בכירה בלשכה שמתגוררת בבני ברק. ממש לא הרחק מביתו של גפני. אי לכך העירו אותה בשעת בוקר די מוקדמת וביקשו ממנה להקיש על דלתו של יו"ר ועדת הכספים ולעדכן אותו שמחפשים אותו דחוף בלשכה. הגברת עשתה כפי שהתבקשה אך גפני כבר לא היה בבית. הלך להתפלל ותיקין או עניין אחר הכרוך בעבודתו יתברך. משחזרה בידיים ריקות הסכים נתניהו להסתפק בחתימות של עוזרי ליצמן ודרעי בלבד.

נקמתם של שני האחרונים לא איחרה לבוא. בהודעה שהוציאו לתקשורת בבוקר יום שישי פורט ההסכם עם ראש הממשלה עם כל ההישגים הגדולים של הכללת תקציב הישיבות בבסיס התקציב וקבלת כל הדרישות החרדיות המהותיות. ותנחשו לבד איזה שם לא הוזכר בהודעת התהילה. לא מן הנמנע שהנאום של גפני במוצאי שבת באיחוד הצלה היה הריאקציה שלו למה שקרה באותו ליל תקציב ועל הקרדיט שלקחו לו עמיתיו למה שעשה. או שלא עשה.

א גרויסע גליק

דרעי & גליק. צילום: פלאש 90
דרעי & גליק. צילום: פלאש 90


על מה חשב דרעי בלילה בו כיהן כשר תורן ניתן רק לשער. את מה שראה, לעומת זאת, ראה כל מי שישב ביציע העיתונאים. היו שם שני אנשים שתיעדו את דרעי במצלמותיהם במשך דקות ארוכות. אחד מהם עוזרו של ח"כ יהודה גליק, השני עיתונאי בידיעות אחרונות. שניהם לא הסירו עין מדרעי, שניהל סתם שיחה אקראית עם השר גלעד ארדן.

דרעי נצפה כשהוא מביט בהם בתימהון. תוך דקותיים הוא כבר הבין בדיוק מה הם רוצים. סביבו החל לחוג ח"כ גליק כשהוא מנסה לצוד את תשומת ליבו. דרעי הבין מיד את ההתרחשות - גליק רוצה ידיעה ותמונה לידיעות אחרונות כשהוא משוחח עמו עם כותרת של סולחה בין השניים. דרעי החליט שלא לתת לו את התענוג הזה. מאז שפנה לרב היישוב עתניאל לשאול האם יש היתר הלכתי לגליק לבוא להצביע למרות שהוא יושב שבעה, לא היה לו רגע אחד של מנוחה. אחד מאנשי גליק הוציא את הסיפור של הבקשה החוצה, ודרעי חטף טונות של עלבונות על אדם אטום רגש שרוצה להקים מאבלו אדם שזה עתה שכל את אשתו. הסיפור תפס כותרות במשך שלושה ימים וגרם לדרעי נזק רב.

במהלך השבעה פנה אחד מאנשי גליק לדרעי ושאל אותו האם הוא מתכונן לבוא ולנחם. דרעי קלט שרוצים לעשות עליו סיבוב תקשורתי נוסף – הנה, האיש שהעליב ופגע ברגשותיו של גליק בא לנחם אותו ולבקש ממנו סליחה. משכך סירב לבוא חרף כל הבקשות. אפשר לומר על דרעי מה שרוצים, אבל בסבבים תקשורתיים הוא עוד מבין.

כשגליק החל להסתובב סביבו ולנסות לצוד את תשומת ליבו, הביט דרעי שוב אל היציע וראה את השניים מכוונים אליו את המצלמות. הוא ניסה להתעלם מגליק כמה דקות אך זה החליט שלא לוותר. הוא התיישב ליד דרעי בשולחן הממשלה ואחז בכתפו. דרעי נכנס למלכוד. אם היה דוחה את הושטת היד היתה לו כותרת: דרעי דחה את גליק וסירב לשוחח איתו חרף הסבל שגרם לו. אם היה מתחבק איתו היתה לו כותרת של סולחה. מבין שתי האפשרויות הוא בחר בשנייה. בעל כורחו הוא קם להתחבק עם גליק, שאחז בו כאילו היה אחיו התאום. תוך כדי חיבוק הבחין דרעי שגליק, לדבריו, מביט אל היציע ומסמן משהו. באותו רגע יצאו השניים מיציע העיתונאים וגליק חזר למקומו. למחרת כמובן הופיעה בידיעות אחרונות כותרת 'סולחה' על חצי עמוד ותמונה ענקית של גליק ודרעי מחובקים.

בתוך תוכו דרעי רתח מזעם. ביום חמישי שעבר - שלושה ימים לאחר שקם מהשבעה, נסע גליק להשתתף ב'ליכודיאדה' באילת. באותו ערב הוא התראיין לאחד הערוצים ושפך שם את כאבו על מה שדרעי עשה לו ואיך שהוא לא בא לנחם. הוא כמובן לא כועס, ברוח אהבת ישראל צריך תמיד לסלוח ולהבין. הנה, עוד סחיטה מוצלחת של לימון פרשת הבקשה לבוא ולהצביע (למעשה אפילו זה לא - הוא בסך הכל בדק הלכתית עם רב היישוב ולא פנה לגליק עצמו). אם גליק חשב שזה יעזור לו בסקרים של הליכודניקים שבאו ל'ליכודיאדה' באילת - הוא טעה. בסקר אחד הוא בכלל לא הופיע. בתיבת הקלפי של המשתתפים באירוע הבידור והליצנות הזה הוא הצליח לתפוס את המקום העשרים ותשעה מתוך השלושים האפשריים. כנראה שהטריקים והשטיקים עובדים רק בתקשורת הכללית. שם כל אייטם שדרעי במרכזו, ועוד בהיבט שלילי, שווה כותרות גם שבועיים לאחר מכן. על הליכודניקים האסליים שהגיעו לאילת זה לא עבד, וטוב שכך. מטרד אחד פחות עבור המפלגות החרדיות בכנסת הבאה.

הטור התפרסם בשבועון 'בקהילה'


אולי יעניין אותך גם

אולי יעניין אותך גם



הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. צבא  

    בערל