"ר' שמואל נפטר, ואנחנו התייתמנו שוב" • טור פרידה

"אני מרגישה יתומה, התייתמתי פעם שנייה ואמא שלי כאילו התאלמנה בשנית", פותחת ש. את דבריה. "אני לא יכולה לתאר לך מה היה פה בבית. רק שמענו על המציאות שר' שמואל כבר לא פה - פרצתי בבכי. הרגשתי שאני אבודה, ועוד יותר ממני הרגישה כך אמא שלי. ביום שישי האחרון אמא שלי דיברה עם הרב בטלפון, היא התקשרה לשתף אותו בכנס בו היא השתתפה מטעם הסמינר, וכמה היא נהנתה. היא רצתה לספר לו על העובדה שאחי התקבל לישיבה שר' שמואל מאוד המליץ עליה, והוא, כמו תמיד, מאזין לה. במשך רבע שעה הוא האזין לה, רבע שעה! רבע שעה בחייו של תלמיד חכם".

"הרב אויערבך יכול היה לסיים שיחה כזו ולשקוע בלימוד רצוף של שעות ארוכות. הוא היה איש של תורה וחסד, רכות והנהגה חדה ובלתי מתפשרת, דמות בלתי אפשרית ומיוחדת. אמי היא אלמנה", משתפת ש', "וחייה של אלמנה הם חיים של עליות ומורדות. בשבוע שעבר מצב הרוח של אמי היה מדורדר, היא הרגישה בודדה. ברוך ה' בשנים האחרונות היא חיתנה את רוב הילדים והבית התרוקן. ערב חג אצל אלמנות הוא תמיד זמן יותר טעון, והיא אכן הרגישה עזובה".

"אמי מתארת כי אחד החתנים שלה הגיע לרב אויערבך על מנת לשוחח עמו על נושא מסוים לאיזו שהיא מטרה. כשר' שמואל ראה אותו הוא ביקש שהחתן יתקשר לחמותו האלמנה, על מנת שר' שמואל יוכל לשוחח עמה. 'אני רוצה לדבר איתה' אמר הרב. החתן חייג לאימי ור' שמואל שוחח עמה שיחה פשוטה ולבבית על החתונה בה פגש את אחד מילדיה. את לא יודעת מה זה עשה לאמא שלי ברגעים של שברון לב, היא הייתה נשמעת אחר כך אחרת לגמרי", מתארת ש' בהתרגשות.

"אמא שלי היא אמנם אלמנה, אך היא לא אישה מסכנה, היא אשת חינוך מובילה ומרצה בתחומים שונים, אבל מאז שעברנו לירושלים הרב היה דמות אבא בשבילי ובשביל אחי. מדי שנה בחול המועד אמא שלי הייתה לוקחת את כל הבנים אל הבית בשכונת שערי חסד. באחת השנים היה חול המועד קצר, ואמא חשבה שאולי הביקור מיותר ולכן החליטה לוותר עליו. במוצאי שביעי של פסח, כשהבלגן בבית חגג, נשמע צלצול הטלפון, והגבאי של רב שמואל הודיע לנו כי בעוד חמש דקות הרב יגיע אלינו לביקור. סידרנו במהירות כמה שיכולנו, ואמא נגשה לארח את הרב. "ראיתי שלא באתם, ורציתי לראות אם הכל בסדר", אמר הרב בפשטות. הוא ישב בבית עוד כמה דקות והלך.

"אתם יודעים איך היה נראה שולחן הסדר אצל ר' שמואל אוירבך?" שואלת ש' ומשיבה מיד: "סביב השולחן ישבו משפחות של אלמנות צעירות, כאלו שאין מי שיערוך להן את הסדר. ר' שמואל לקח את ילדיהם אליו שישאלו אותו 'מה נשתנה', ואיתם הוא ישב סביב לשולחן. כל מה שהיה קשור ביתומים ואלמנות אצל ר' שמואל - לא היה סייג. לא רק בעניין יתומים ואלמנות הקפיד רב שמואל, אלא בענייני חסד בכלל. בירושלים יש יהודי תלמיד חכם שבצעירותו נפגע בתאונת דרכים. מאז מצבו ידע עליות ומורדות, ורב שמואל היה מידי הולך לשבת בביתו ערב אחד בשבוע, שבוע אחר שבוע. הרב היה לומד איתו, מתעניין בשלום אשתו ויוצא".

"אנשים מכירים את דמותו של ר' שמואל המיליטנטית, זו שלוחמת בכל מה שקשור לגיוס", מדגישה ש'. "אבל זה לא נבע מכוח המלחמה, זה נבע מכוח אהבת ישראל והמסירות שלו לכל אחד ואחד. כל תלמידיו הרגישו קרבה מיוחדת אליו, וזה לא סתם: כל אחד שניגש אליו - זכה להתעניינות בפרטי פרטים, וקיבל תשובה רלוונטית לשאלתו. אין ספק", מסיימת ש' את דבריה, "אמא שלי נותרה לבד ואנחנו מרגישים עזובים, ממש יתמות שנייה".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!