האם אתם אוהבים לשמוע חזנות? • טור משעשע
נראה שחזנות היא אחד התחומים היותר דיכוטומיים בחברה החרדית והדתית: יש שמכורים אליה ויש שלא יכולים להאזין לה ולו לדקה • הפובליציסט רפי פריי משתף אתכם בתחושותיו אודות הנושא, מנקודת מבטו הייחודית • משעשע, אלא מה?
קונצרט חזנות באולמות האבירים ביפו. צילום אילוסטרציה.
היה לו מבט של טירוף בעיניים. וורידי צווארו התנפחו לכפליים מגודלם המקורי, לחייו האדימו כתפוחים, רוק ניתז מזוויות פיו וקולו השואג נשמע למרחקים.
עד כמה שהתיאור המרתיע הזה תואם את המצב הקליני של התקף פסיכוזה כלשהו, חברי היקר, שאת פרצופו תיארתי בחן וכישרון, לא יצא מדעתו וגם לא איבד את שפיותו. למעשה, הוא עסק בתחביב החביב עליו - חזנות.
לא רציתי בזה ולא חשקתי בזה. למעשה, כשחברי היקר הציע לי את הרעיון לבא לשבת חזנות שהוא עורך לזכרו של החזן משה קוסוביצקי, הדגשתי שאני יותר טיפוס של כוס ויסקי, ובאמת שאין לי שום דבר נגד חזנות מלבד אולי אטמי אוזניים משובחים, אבל הוא התעקש, נדנד, חפר, עדר ואיים בשבוע חזנות קלאסית ב'כוילל', אז העדפתי לבלוע את הצפרדע מאשר לתת לה לקרקר. הסכמתי לסבול את ה'שבת חזן', למרות שהבטחתי לו שסוכריות אני בטח לא אזרוק עליו. אולי אבנים, אם המצב יחמיר.
וכך הופעתי מעונב ומבושם בערב שבת קודש בפתח בית הכנסת ‘ביקורי ענווים’. חברי היקר כבר עמד וחימם את קולו בצווחות קטנות וסדירות. טפחתי לו על השכם בגסות, הוא חייך אלי חיוך רחב וסימן לי בשפת הסימנים שהוא לא כל כך טוב בשפת הסימנים, אבל הבנתי במוחי המבריק שהוא לא מדבר כדי לשמור על הקול עד תחילת הקונצרט, אז אני פניתי למקומי והוא פנה להמשיך במה שהיה נשמע כמו קריאות חיזור של סנאי מנודה.
בשעה היעודה התייצב חברי היקר, החזן העולמי, על מקומו, ולחש לשעון שלו דבר מה, ואז הצמיד את השעון לאוזנו כאילו כדי לשמוע מה יש לשעון להגיב. הרמתי גבה ושרבבתי שפה בתמיהה. רק לאחר מעשה הבנתי שמדובר במכשיר מפוקפק שאמור לעזור לחזן לקבוע את עוצמת החפירה, כך שתתאים בדיוק לתנאי השטח על מנת למקסם את העומס על עור התוף ולהכניס גם את המצלתיים.
המקהלה נעמדה מאחוריו. חמישיית ילדים זייפנים בבגדי לבן עליהם נרקם באותיות של זהב "מקהלת רננו ברווזים". הילדים החמודים הללו נועדו לכסות על כל זיוף של החזן בחמישה זיופים משלהם, דבר שהוביל כמובן לקקפוניה צורמנית של פסגות ווקאליות.
הפלצט האדיר של החזן הראשי ליטף את קולות הטנור הבוסריים של הילדים, מה שיצר ערבוביה של סולמות מוזיקליים, סגנונות שירה ונוסחאות תפילה. באיזה שהוא שלב קלטתי שאחד הילדים סתם צועק "אבאאאאאאאא אבאאאאאאא", במקום "אבינו שבשמים". נו שוין.
בדרשה של הרב נפגשנו בחוץ. "נו, אתה נהנה בינתיים?", הוא שאל. הסלקתי את הניירות שדחפתי באוזניים, וחייכתי אליו חיוך צר" "אני לא חושב שחוויתי כאלה פסגות של עונג מאז שפתחו בבני ברק 'קופיקס' בהכשר הרב לנדא", אמרתי.
"נו יופי! אמרתי לך שלא יהיה כזה גרוע", הוא הגיב. "טוב, אני הולך להתחמם עוד קצת לקראת הקטעים הכבדים". "מההה?" פערתי עליו זוג עיניים עייפות. "מה היה עד עכשיו???". "אה, עד עכשיו זה היה קרליבך, זו לא חזנות." וכך, הוא השאיר אותי שם מוכה הלם וחש נבגד עד עמקי נשמתי.
גמלתי אומר בליבי לעשות מעשה ולהתנקם בחזן האכזר, גם אם הוא יאלץ לשלם בקריירה שלו. התחלתי להציק לו בקטנות. נעמדתי לידו ושרתי את נוסח התפילה במנגינת "בוקרררר טוווב בוקררר טוב", דבר שהוציא אותו מדעתו, וכמובן שהוציא אותו מהקצב. אחרי זה עברתי הלוך ושוב מאחוריו והתחככתי בו, כך שהטלית נתלתה עליו כמו דגל ישראל על פעיל ארגון להב"ה בסיבוב מכות ברובע הערבי. ואז, כשעצביו התרופפו כמו החוטים בראש של מירי רגב, ביצעתי את הגרנד פינאלה.
אני לא יודע אם תהיתם אי פעם מדוע החזנים הדגולים מאריכים בהשתחוויה של 'מודים' יתר על הדרוש. ובכן, אספר לכם: יש להם על הרצפה בקבוק מים קטן, והם מנצלים את ההשתחוויה על מנת ללגום ממנו ממושכות, ואני ברוב תחכומי החלפתי לו את המים בוודקה 'ואן גוך' משובחת. לאחר כמה דקות צפיתי בו מגמגם נואשות בניסיון להיזכר מי הוא, מה הוא, ולמה הוא שר 'בוקררר טוווב, בוקר טוווב' בעמוד החזן.
סוף מעשה: כשליוויתי אותו כושל ומתנדנד לביתו, שאלתי אותו: "תגיד לי, חברי היקר, מה הקטע עם החזנות?" הוא גילה לי סוף סוף את הסוד. "אגיד לך את האמת: אני לא אוהב חזנות! אני אוהב לעצבן אנשים, אני כל כך אוהב לעצבן, שהחלטתי להפוך את זה לדרך חיים, למקצוע. ופה נכנסת לתמונה החזנות - ככה אני יכול לעשות את מה שאני הכי טוב בו וגם לקבל על זה כסף.
הטור הינו טור סאטירה ואין לייחס לנכתב בו שום משמעות או ניסיון לפגוע.
[email protected]
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 16 תגובות