1. עמוד הבית
  2. דעות
  3. יעקב ריבלין

לפני החוק: ויכוח ב'דגל' אלו סנקציות עדיפות

בטור שפורסם בסוף השבוע בעיתון 'בקהילה', בטרם הפצתו היום של חוק הגיוס החדש, חשף הפרשן יעקב ריבלין כי בתנועת 'דגל התורה' התנהל וויכוח פנימי בשאלה על אלו סנקציות עדיף להתפשר בתזכיר המוצע
Print יעקב ריבלין , כ"ח סיון תשע"ח 11/06/2018 22:45

יעקב ריבלין יעקב ריבלין



בקומה השישית במגדל הקריה בתל אביב מסתיימת בימים אלו כתיבתו של מסמך בדרגת סיווג מהגבוהות ביותר בדירוג הצבאי. כשבלשכת הרמטכ"ל מבקשים לעיין בו הם לא מבקשים אותו טלפונית או מיילית. רל"ש הלשכה עולה מהבור לקומה השישית. מקבל לידו את העותק, אחד משלושה, ומחזיר אותו מאוחר יותר לידי ראש הצוות העוסק בנושא. מעבר לחברי הצוות המצומצם, היחיד שניגש באופן חופשי למסמך בלי לדווח לאף אחד, הוא ראש אכ"א בלבד. הוא גם זה שמדווח ישירות לשר הביטחון על המסקנות המתגבשות.

את התיאור המפורט הנ"ל שמע בשבוע שעבר אחד מח"כי יהדות התורה שביקש - מה זה ביקש, התחנן - לקבל קצת פרטים על הנוסח המתגבש. "כל פעם שאני נכנס לרבנים הם שואלים אותי מה עומד להיות בחוק הגיוס שאתם מכינים", כך הח"כ לאיש משרד הביטחון, "הם לא מאמינים לי כשאני אומר שאין לי מושג וחושדים שאני מסתיר משהו". וידוי קורע לב שכזה לא שמע גורם ממשלתי כנראה מאז תשמ"ט.

צינור המידע הכמעט יחיד של הח"כים והשרים (כן. גם הם), הוא מהדלפות היוצאות לתקשורת מסביבת שר הביטחון, במשורה ובמניין. מטרת המידע היא, כנראה, הכנת דעת הקהל, הכללית והחרדית, לחוק שלא ישנה סדרי עולם. יהיו כמה החמרות ביעדים. יהיו סנקציות כלכליות במקרה שלא יעמדו ביעדים, ויוגבר הפיקוח על הישיבות כדי לאתר מי שאין תורתם אומנותם. כמעט כל האמור לעיל התפרסם כאן לפני שבועיים ועבר הרחבה בהדלפות לכלי תקשורת אחרים בשבוע שעבר.

אפרופו הפיקוח על הישיבות. בניגוד לפקחי משרד החינוך שצריכים לספור ראשים ולזהות כל תלמיד עם תעודה מזהה, לפקחי משרד הביטחון תהיה עבודה הרבה יותר קלה. הם יסתובבו בטרמפיאדות ובצמתים ויעקבו אחרי מי שאמור לשקוד על תלמודו ותחת זאת לוקח מקל וגם תרמיל ועולה לגליל.

הוראת המידור הקפדנית יצאה ישירות מליברמן והיא כוללת את הקצינים הבכירים ביותר. איש מהם לא מורשה לענות לחבר כנסת או גורם שלטוני אחר, ועליו להפנות אותו ללשכת שר הביטחון. שם יענו לו כמו שיענו לפנייה של גורם ביטחוני איראני שיבקש לדעת מתי תערוך ישראל את הניסוי הבא שלה בטילי קרקע-קרקע לטווח ארוך. אפילו ראשי ועד הישיבות, שהוא גוף ביטחוני רשמי למחצה הפועל במרץ להשגת יעדי הגיוס, לא יודעים יותר מקוראי מדור זה.

בניגוד להחלטות אחרות של ליברמן, לזו של הטלת החיסיון צריך למחוא כפיים. הניסיון שנרכש בחוקי גיוס קודמים לימד שככל שהנושא נמצא יותר בכותרות, הוא מעניק לכל גורמי ההתנגדות את הזמן הדרוש להתארגן ולחמם את דעת הקהל. בציבור החילוני זה גורם לגל של כתבות שלאחריהן הפגנות בכיכרות ומאהלי מחאה (גורם שנתניהו רגיש אליו). מהצד החרדי זה מאפשר לגורמי הפלג לערוך ביקורים אצל רבנים וראשי ישיבות ולהציג בפניהם תמונה לא מדויקת, ומגמתית בדרך כלל, של הסכנות הצפויות. עיין ערך חוק הגיוס הנוכחי, שהלוואי וגם החדש יהיה כמותו, המוגדר אצלם כגזירת גיוס נוראה המאיימת על עולם התורה. לחוק הבא הם בוודאי כבר מכינים קבלת פנים רועשת יותר. כרוזי ה'געוואלד' כבר מוכנים, וגם התורמים.

סיבה נוספת היא הרצון למנוע חלון זמן ארוך ללחצים פוליטיים. ליברמן מביט אל לוח השנה ורואה שם פחות משלושה שבועות ריאליים להעברת החוק. בשבוע הבא יוגשו מסקנות הוועדה עם נוסח חוק מפורט לאישור ועדת השרים. לפני הנחיות היועץ המשפטי, בחוק רגיל יש צורך בעשרים ואחד יום של הפצה וקבלת חוות הדעת של משרדי הממשלה הרלוונטיים. בחוקים רגישים הוא דורש זמן רב יותר. עד סוף המושב נותרו כשישה שבועות. המשמעות היא שהכנסת תצטרך לדון ולאשר את החוק בפחות משבועיים. טכנית זה אפשרי. היו חוקים בכנסת שעברו בתוך יומיים. חוק הגיוס זה סיפור שונה לחלוטין. האופוזיציה תנהל פיליבסטר במליאה ומאוחר יותר בוועדות. המרוץ מול השעון יהיה אפוא מטורף ולא יאפשר להכניס שינויים רבים בחוק. החרדים יצטרכו להחליט במיידית: לקבל או לדחות. באופציה השנייה יתבטל החוק הנוכחי ומאה ועשרים אלף בני ישיבות אמורים להתחיל לקבל את צווי הגיוס הראשונים. אל תקנאו במי שצריך לקבל את ההחלטה. אולי הקשה ביותר מאז המערכה הגדולה נגד גיוס בנות בשנות החמישים.

הסיבה השלישית היא נגזרת של השנייה. ככל שהפוליטיקאים יעסקו פחות בחוק הגיוס, כך יקל על ליברמן למכור את החוק הן לקהל בוחריו והן לשופטי בג"ץ. אצל האחרונים זה יהיה קשה יותר, אך ממילא אין מי שמאמין ששופטי סדום יאפשרו לבני תורה ללמוד ללא הפרעה. כל הסדרי וחוקי הגיוס לא נועדו אלא להרוויח זמן. בתקווה שעד שיפסלו יקרה משהו. או שמשיח יבוא, או שיום אחד יוחלט שצבא ההגנה לישראל יהיה כמו צבאות אחרים: צבא מקצועי וקטן בלי גיוס בכפייה של כל המגזרים וסתם כאלה שלא רוצים. המוקדם מבין השניים.

הקרב שליברמן מתכונן אליו הוא על קהל הבוחרים הפוטנציאלי שלו. בני העממין מחבר העמים הורגלו במשך כמעט עשור ללוחמנות ללא פשרות שלו נגד חוק דחיית גיוס לחרדים. הם זוכרים את המלחמות שלו בממשלת נתניהו הראשונה נגד החרדים שגרמו לכישלון הוועדה שנתניהו הקים. הם זוכרים את שיתוף הפעולה של ליברמן ולפיד בחוק הגיוס הדרקוני של הקדנציה הקודמת, ובטח שלא שכחו את ההצהרות של ליברמן עם הקמת הממשלה אחרי הבחירות שאין ביכולתו לחבור אליה בגלל הכניעה לחרדים בנושא הגיוס. פליק פלאק לאחור בנושא זה יהיה צורם יותר מהפרת ההבטחה לחסל את הנייה בתוך ארבעים ושמונה שעות.

ה'קייס' של ליברמן יהיה שיקול הדעת הצבאי ללא מעורבות של פוליטיקאים. אם צמרת צה"ל קובעת שהיא לא זקוקה ליותר מסך מסוים של חרדים בשנה, אם ראשי אכ"א יאמרו שאין באפשרותם לגייס יותר מכמה אלפי חרדים גם אם ירצו - בגלל הצורך להקים להם מסלולים נפרדים ומחנות סטריליים מנוכחות נשים - מי יבוא בטענות לליברמן שהוא לא דורש יותר גיוס חרדים מאסיבי. 'אלו צרכי הצבא', יאמר בנאומו המתוכנן, 'ותפקידי כשר הממונה הוא למלא אותם'. הנה סלוגן - בלי זכויות יוצרים - לכותב הנאומים: 'אני שר הביטחון, ולא שר לענייני שוויון'.

לכאורה זהו נימוק ברזל שאמור להשפיע גם על שופטי בג"ץ, אלא שתקדים אחד לפחות בעבר לימד שלעיני השופטים עומדים ערכים שונים מאלה של שלטונות הצבא. התקדים הוא פרשת אליס מילר, חיילת שביקשה להתגייס לקורס טיס. היא סורבה ועתרה לבג"ץ. בתשובה הציג הצבא את מה שהוא יידרש להשקיע כדי לאפשר לה לשרת. עשרות שינויים בעלות של מטוס 35F- חדש מהניילונים. אין שום כדאיות כלכלית צבאית בשביל חיילת אחת – טענו אז נציגי הצבא.

את השופטים זה ממש לא עניין. הם קבעו שערך השוויון חשוב יותר מחישובי התועלת של הצבא וחייבו לפתוח את שערי קורס הטיס לנשים. לא משנה שמאז לא חלפה טייסת אחת מעבר לשמי ישראל, מחשש לנפילה בשבי. העיקר הוא השוויון. לא קשה לנחש מה יאמרו השופטים לנציגי הצבא כאשר אלה יתייצבו בפניהם להגן על החוק שהם בעצמם ניסחו. 'גם אם גיוס חרדים יחייב פתיחת חמישה בסיסים חדשים בהשקעה של מיליארדים, זה בדיוק מה שתעשו', יכתוב יורשו של אליקים רובינשטיין בתוספת ציטוטים מהמקורות על "אחיכם יצאו למלחמה" וגו'.

בחזרה לליברמן והחרדים. בהנחה שהיעדים יהיו כאלה שהממסד החרדי יכול לחיות איתם (כלומר: שרק השוליים והחלשים מהפריפריה יגויסו, והמיינסטרים החזק יוכל להמשיך ללמוד באין מפריע), הנושא המרכזי יהיה הסנקציות הכלכליות. בחוק הנוכחי אין שום סנקציות, וזו היתה אחת העילות של בג"ץ לפסול אותו. בחוק החדש יהיו סנקציות אך לא פליליות כמו בחוק לפיד אלא כלכליות. בנושא זה היה דיאלוג סמוי בין לשכת שר הביטחון לח"כים החרדים. הדיון עסק בסוג הסנקציות, כשהח"כים מנסים למזער את הנזק.

העמדה הראשונית של משרד הביטחון היתה הטלת סנקציות אישיות. כלומר: והיה אם לא תהיה עמידה ביעדים ויוצאו צווי גיוס, יוטלו קנסות ושלילת זכויות כמו קצבאות והנחות בשירותים העירוניים והממשלתיים. לדעתו של יו"ר ועדת הכספים משה גפני מדובר בענישה דרקונית שאין הדעת סובלתה. משפחות לא צריכות לרעוב בגלל שהעומד בראשן החליט לא להתגייס. משל למה הדבר דומה (וסליחה על ההשוואה) למי שיושב בכלא על אחד מחוקי המדינה. כלום יעלה על הדעת לשלול ממשפחתו את קצבאות הילדים והזכאות להנחות במעונות? לסדום אמנם היינו, אך לעמורה טרם דמינו. בינתיים.

האופציה השנייה היא סנקציות על תקציב הישיבות. מוסד שאחוז מסוים מתלמידיו לא יתגייס (במקרה של אי עמידה ביעדים) יקבל קיצוץ מקביל בתקציב. במקרה שרוב התלמידים יקבלו צווים ולא יתגייסו, תקציב המוסד יבוטל כליל.

איזו חלופה מבין השתיים גרועה יותר? לדעתו של ח"כ משה גפני, שכמובן מתנגד עקרונית לכל סנקציה על עולם התורה, הראשונה היא החמורה ביותר. הסיבה ברורה והגיונית: כבר היו בעבר קיצוצים בתקציב הישיבות, אך בחסדי שמים אף ישיבה לא נסגרה (המנהלים נוסעים יותר לחו"ל ומחליפים את הרכב בתדירות נמוכה יותר). סנקציות אישיות, לעומת זאת, פוגעות באברכים ישירות ואין להם כל דרך להשלים את החוסר של ביטול הזכאויות והקצבאות.

מנגד, שמענו מגורם אחר בדגל התורה דעה הפוכה לחלוטין. לדעתו סנקציות אישיות הן לא חוקתיות וייפסלו בבג"ץ, לעומת קיצוץ בתקציב הישיבות שיתקבל בברכה אצל השופטים. היה דומה לנו בזמן השיחה עמו שהוא מדבר מגרונם של אנשי הלובי החזק ביותר בציבור החרדי. יתכן שטעינו. בכל מקרה, סביב החוק שיוגש בשבוע הבא תפרוץ מהומה שסגנון הסנקציות הכלכליות יהיה בה גרגיר אבק אחד מתוך סופת חול צהובה ועכורה.

זכור הברית

ביום שלישי השבוע ישבו שני מועמדים לראשות ערים בישראל ושוחחו ממושכות על קופים. לא, זו לא תחילתה של בדיחה אלא מעשה שהיה וכך היה. שני המועמדים הם השר זאב אלקין שרץ לראשות עיריית ירושלים, וראש עיריית אלעד ישראל פרוש שלא יודע האם הוא רץ והיכן. והם באמת דיברו על קופים. לפרוש ג'וניור יש חזון אותו הוא נושא בליבו. כבר שנתיים הוא עובד על הקמת גן חיות נרחב שיכלול גם מספר קופים, להנאתם של ילדי העיר (כמו שהספקנו להכיר את החתך האנושי בעיר, גם מבוגרים רבים ימצאו בהם עניין). את הקופים הוא ביקש לייבא מפארק הקופים שנסגר לפני זמן מה והמדינה טרם מצאה מה לעשות עם היצורים השעירים שקפצו שם בין העצים.

פרוש מבקש לייבא אותם לגן החיות העתידי בעיר אך נתקל בהתנגדות של המשרד לאיכות הסביבה מטעמים תברואתיים וסביבתיים. במענה הוא הבטיח לעמוד בכל הדרישות והתנאים של המשרד, אך יש לו בקשה נוספת: הוא דורש עשרה מיליון שקל כדי לקלוט את התושבים החדשים. כזה הוא הבחור. זורקים אותו מהחלון, הוא חוזר מהדלת ועם תנאים חדשים. עד עכשיו זה די הצליח לו. כך הוא השיג מאות כיתות לבנייה וכך הוא הפשיר לבנייה את שטח האש הסמוך לעיר, למרות שאיש לא נתן לו סיכוי. אם חוצפה כלפי שמיא מהניא, כנראה שהיא נשק גם כאן בעולמנו העכור.

אלקין נכנס לסיפור המוזר בכובעו השני כשר להגנת הסביבה. בכובע הראשון הוא שר לענייני ירושלים ובכובע השלישי אותו החל לחבוש לאחרונה, הוא מועמד לראשות עיריית ירושלים. קופי אלעד מעניינים אותו כשלג דאשתקד, אבל כשגורם חרדי בעל משקל רב פונה אליו, דווקא המועמדות לירושלים מחייבת אותו להתייחס בחיוב. כעת שלומי אמונים מריצה בירושלים מועמד משלה. מחר מועמדותו עשויה לרדת מסיבה כלשהי והשלומאים עשויים להחליט האם הם תומכים באלקין או במשה ליאון. לאור היחסים הגרועים בינם לבין דרעי, פטרונו של ליאון, הסיכויים שאלקין הוא זה שיקבל את תמיכתם ממש ממש גבוהים.

אלקין, בכל מקרה, שקל את הבקשה בחיוב. עם הדרישה הכספית לא היתה לו בעיה. עשרה מיליון שקל הם כסף קטן בתקציב הענק של המשרד להגנת הסביבה. ובאשר לדרישות הסביבתיות? ההנחיה לדרג המקצועי היתה לבדוק מה ניתן לעשות ובאילו תנאים ניתן לאשר את קליטתם של התושבים החדשים בעיר.

עד כמה שזה נשמע מוזר, נושא הקופים העסיק את ישראל פרוש בשבוע האחרון שעות ארוכות. בעוד שראשי סיעתו מקיימים התייעצויות קדחתניות באשר לעתידו בעיר ומתמודדים עם בריתות חדשות ומסוכנות עבורם (במיוחד דיל ש"ס-'דגל' שפורסם כאן בלעדית לפני שבועיים), הוא עסוק בישום אחת ההבטחות שלו לילדי העיר. אם ימשיך או לא, ילדי העיר בוודאי יזכרו אותו לטובה.

השבוע התקיימו מספר התייעצויות פנים דגלאיות בנושא אלעד. בהוראתם של גדולי ישראל נכנס לתמונה הדיין הנודע הגר"י סילמן, שנועד הן עם אנשי דגל התורה והן עם אנשי שלומי אמונים. מה לאחד מחשובי הדיינים בישראל ולסוגיה הפוליטית של זהות ראש העיר הבא באלעד? אז זהו, שאין כאן רק סוגיה פוליטית אלא כנראה הכרעה בדיני טוען ונטען. לפני כשנתיים נרמז כאן על קיומו של הסכם חשאי שנחתם, או לפחות דובר, בין דגל התורה ושלומי אמונים, שעוסק בשיתוף פעולה בערים רבות בארץ. בין הערים גם אלעד.

יש הטוענים (ויש להתייחס לכך בזהירות כי את גוף ההסכם ראו רק שלושה אנשים: משה גפני, מאיר פרוש וגורם נוסף לשעבר) כי הסכם הרוטציה באלעד הוא סעיף אחד מתוך כמה נושאים בהם יש לשתי הסיעות צרכים משותפים. יצוין כי שני הצדדים ממלאים את פיהם מים ומסרבים להתייחס להסכם ולתוכנו. לדיין הגר"י סילמן הם יצטרכו לספר את כל האמת.

עם הסכם או בלי הסכם, שיתוף הפעולה בין 'דגל' ושלומי אמונים נמשך כבר למעלה מעשר שנים. מאז החינוך העצמאי ודרך ההצבעה הגורלית על ראשות ועדת הכספים בתשס"ט, שתי הסיעות הלכו יחד גם ברשויות המקומיות בכל רחבי הארץ. יחד הן תמכו במשה ליאון (וגם ספגו ביחד את המהלומה מעמיתיהם החרדים שוחרי ההקצאות) ויחד הן הביסו את ש"ס באלעד וכבשו את העיר.

האם האירועים האחרונים הם סיומה של הברית? מוקדם לדעת אך לא נאחר לדעת. השבוע התראיין ח"כ אורי מקלב וסיפר בשבחה של הברית החדשה של 'דגל' עם ש"ס באלעד. לדבריו מדובר בברית לטווח ארוך שיהיו לה משמעויות רבות. את הברית עם שלומי אמונים הוא לא טרח להזכיר.

אין פלא שהשלומאים נפגעו. השבוע ישבנו לשיחה עם בכיר בסיעה וניכר היה שהוא פגוע. לאנשים פגועים אין להציג שאלות. נותנים להם לדבר בצורה חופשית והמעיין נובע מאליו. כך עשינו והנה לקט מובחר מתוך מונולוג של רבע שעה. "במשך שנים רבות התקיים שיתוף פעולה הדוק בין ראשי הסיעות ('דגל' ושלומי אמונים, י.ר.). גם כאשר במקרים מסוימים היו חילוקי דעות בין גורמים מקומיים, או כאלה שנבעו מתוך השייכות של שלומי אמונים לאגודת ישראל. תמיד היה קשר רציף בין הבכירים למצוא פתרונות".

הבכיר מאזכר כמובן את שני ההישגים הגדולים של הברית: ההצבעה על ועדת הכספים שהעמידה את גפני בראשה עד עצם היום הזה, והסכם החינוך העצמאי שבזכותו קיבלה דגל התורה את השליטה בארגון. התמורה ששלומי אמונים קיבלה בארגון היתה זעומה. תפקיד סמנכ"ל לאחד מאנשיה שלא ממש קיבל סמכויות, וזאת לדבריו, בניגוד למה שסוכם. "למותר לציין את המחיר הפנים האגודאי הכבד שהרב מאיר פרוש שילם על כך מאז.

"בקדנציה האחרונה הקריב סגן השר את מקומו בכנסת לטובת נציג של דגל התורה, וזאת, למרות הביקורת החריפה מצד גורמים באגודת ישראל שטענו שאסור היה לו לעשות זאת. בפועל הוא לא קיבל בתמורה שום דבר. האם יש בנמצא מפלגה שהיתה מקריבה כך למען חברתה?!" הוא שואל בהבעת כאב שלא ניתנת לזיוף.

"גם כעת, במרוץ המוניציפלי הנוכחי היה בידינו לסגור לבד דיל משתלם מול ראש עיריית בית שמש אבל בשל האחווה וההבנה ש'דגל' עשויה לחפוץ בראשות העיר נמנענו ממהלך חד צדדי וזאת ללא שביקשנו שום תמורה. רק בשם הקשר המשותף.

"קשה לי להבין", כך הבכיר, "מה תקבל דגל התורה מה'פייק-דיל' (לדבריו, י.ר.) עם ש"ס. לבד מראשות עיריית אלעד אותה היא יכולה לקבל גם במסגרת שימור ההסכם עם שלומי אמונים. האם בעבור דחייה של חמש שנים באלעד לתשפ"ד מוחקים את הכל? הרי במסגרת ההסכם עם ש"ס דורשת האחרונה את ראשות העיר בקדנציה הבאה. בדגל התורה יושבים פוליטיקאים מנוסים וקשה לי להבין איך הם נגררים לריב לא להם באלעד. והכל בגלל שדרעי, האיש שמפלגתו מתנדנדת סביב אחוז החסימה, לא מוכן להשלים עם ההפסד באלעד לפני חמש שנים וכעת הוא מבטיח ל'דגל' את ראשות העיר ובלבד שישראל פרוש שזכה לתמיכת מרנן ורבנן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל ויבדל"א מרן הגר"ח קנייבסקי לא ימשיך.

"הברית בין שלומי אמונים ודגל התורה", כך הבכיר, "היא לטווח ארוך", ולהערכתו לבסוף יידעו הצדדים להגיע להסכמות. "מובן מאליו ששלומי אמונים היא לא בית תמחוי ואף היא נהנתה משיתוף הפעולה. חבל מאוד ששיתוף פעולה זה נתון כעת בסכנה בגלל אינטרסים קצרי מועד ובלתי משתלמים שמציעים גופים אחרים", חותם הבכיר את המונולוג הכאוב.

אורו וישעו

את ההודעה הרשמית על הברית בין ש"ס ו'דגל' ואלעד, מסר כאמור ח"כ אורי מקלב. היה זה במסגרת ראיון ארוך שסיפק כותרות רבות בנושאים שונים. כולל חוקי הגיוס, הגיור ובעצם כל מה שעומד על הפרק. בסיכום כולל התראיין ח"כ מקלב במצטבר יותר משני רעיו גם יחד.

וזה לא במקרה. בצמרת דגל התורה מתחולל בימים אלה מיני מהפך שהפך לשיחת היום של כל פעילי התנועה. מול עיניהם המשתאות הפך מקלב מח"כ מספר שתיים העוסק בעיקר בעזרה לפרט ובשבירת שיאי נוכחות וחקיקה, לאיש שמוביל את המהלכים הפוליטיים המרכזיים של התנועה. לא שהוא מזניח את החקיקה והנוכחות אך הוא מוצא זמן בסדר יומו גם לנהל דה-פקטו וכמעט דה-יורה את כל ענייני התנועה. יו"ר התנועה משה גפני, לעומת זאת, מוריד מעט פרופיל ועוסק יותר בענייני ועדת הכספים ותקציבי עולם התורה.

חדי העין שבקרב פעילי דגל התורה ידעו לראות את הרגע שזה החל. היה זה בפרשת בית שמש. בעוד שיו"ר התנועה משה גפני חפץ להריץ מועמד מטעם דגל התורה, הרי שמאחורי הקלעים פעל מקלב נגד התמודדות עצמאית, וזאת במסגרת הברית עם ש"ס. בכך הוא פעל למעשה בהוראת מקורבי הבית ברשב"ם 23 שהובילו את הדיל יחד עם מקורבו של דרעי -מקים העיתונים הידוע. דיל זה נחשף כאן כאמור לפני שבועיים. לגפני ההחלטה בבית שמש עלתה בייסורים, אך כנאמנם של גדולי התורה הוא קיבל אותה בהכנעה ובשתיקה. מי שלא שתק, ויצא ליישם אותה בשטח, הוא הח"כ המקובל ביותר ברשב"ם, ששכרו כבר משולם בימים אלו וזו כנראה רק ההתחלה.

הנסיגה לאחור של גפני בבית שמש והדומייה היחסית שלו בתחום המוניציפלי (למעט טרפוד הסכם בקרית יערים - עוד גורם שיצר כעס נגדו בכתובת מסוימת) יצרו וואקום אליו נכנס מקלב בהצלחה רבה. בהוראה שקטה שיצאה מלמעלה, אם כי לא הוכרזה רשמית על ידי הנהלת דגל התורה, מקלב הוא הכתובת היחידה של כל הנציגים המוניציפליים. את גפני, כך הובהר למי שצריך להבהיר, אין צורך להטריד בכגון דא. הוא יעסוק בכספים, ומקלב בכל היתר.

מבחינתו של מקלב מדובר בזינוק אדיר למעלה. מח"כ שעסק בעיקר ב'צעטלאך' ובפניות הפרט, הוא כיום האיש החזק ביותר בתנועה. הוא גם עוסק רבות בנושא הגיוס וגם שם הוא מדווח ישירות לחלונות הגבוהים. בכך הוא מסיר מעליו את תווית העוזר הנאמן של גפני הממלא את הוראותיו, למאן דאמר עצמאי שאחרים צריכים לשמוע ממנו מה החליט בכל מקום ולהתיישר בהתאם.

האם מקלב חותר לקבל את הנהגת התנועה במקומו של גפני? אם מישהו ישאל אותו בנושא זה, הוא בוודאי יהסה אותו בתקיפות. בדגל התורה לא עוקפים אנשים ולא מדיחים. בוודאי שלא מי שהקים את התנועה כמו משה גפני. בפועל, מקלב גם לא צריך לעשות זאת, כי בתכל'ס הוא מקבל את ההכרעות ומקושר ישירות לחלונות הגבוהים. מה שכן, ביום שגפני יחליט לפרוש, או שכמו בתקדים רביץ ירמזו לו לפרוש, מקלב הוא המועמד היחיד שהחלונות הגבוהים עשויים להכתיר. מי ששומע את הראיונות שלו בחודש האחרון מבחין בשינוי טון. כך לא מדבר מספר שתיים, אלא מי שדחק הצידה את כולם ויודע שברגע הנכון הוא יקבל את ראשות התנועה. הכתובת כבר נמצאת על הקיר ודומה שגם גפני כבר קורא אותה.

בעל החלוקה

לא ממש מומלץ להיות ראש עיר בישראל בימים טרופים אלו. בכל בוקר נתון אפשר להתעורר לדפיקות חוקרי המשטרה ולהגיע בתוך מספר שעות אל ספסלי בית המשפט להארכת מעצר. לפני הבחירות עושה המשטרה ניקוי מדפים ומנסה ליירט מראש כל מי שעתיד להתמודד ויש לפי החשד כמה טיפות של חמאת קבלנים ויזמים על ראשו.

ראש עיריית בית שמש משה אבוטבול לא התעורר לדפיקות השוטרים אלא למשהו הרבה פחות מסוכן אך בהחלט מרגיז. מאן דהו מידידיו הטובים בעיר הוציא לתקשורת רשימה של הקצאות למוסדות ציבור שניתנו בשנתיים האחרונות. בתוך הרשימה: חוגים חסידיים רבים הנמנים לכאורה על אלה שתמכו באבוטבול לראשות העיר. תמכת וקיבלת.

בימים בהם ראשי ערים מובלים בזה אחר זה לחדרי החקירות, אבוטבול אמור היה להיות מודאג. בפועל, אם זה מה שהצליחו להוציא נגדו הוא יכול לישון בשקט. בפרט כאשר הוא מתבונן על ההקצאות בעיר החרדית הגדולה בני ברק. שם מדובר בהקצאות שמדיפות ברובן נפוטיזם וקשרים לכאורה, וחצי מבתי המשפט של אזור המרכז עסוקים היו בעתירות נגדן. היו שם מנהלי מוסדות שיצאו לתקשורת בשמם המלא וטענו שקופחו, ומגרשים ניתנו למקורבי צלחת ובני משפחה. מהטענות האלה לא יצא דבר וגם לא חקירה משטרתית. הנימוק: ההחלטות הן של ועדה מקצועית.

בבית שמש איש לא הרגיש מקופח. איך יודעים? פשוט מאוד. אף אחד לא הלך לבית משפט וביקש לפסול את ההקצאות. ולא מדובר במה שנעשה במחשכים אלא בהקצאות שעברו פרסום ראשון ושני. ולא שחסרים בעלי קטטה ומריבה בעיר הזאת, שלא נופלת בהרבה מאלעד בכמות השנאות הפנימיות שהיא מייצרת, אבל מישהו שקם וטען קופחתי טרם שמענו.

וכל כך למה, מפני שחוץ מהגינות אישית, אבוטבול יודע שהוא ראש סיעת מיעוט בעיר, שני מנדטים בלבד במועצה, והוא חייב שכל החוגים יקבלו את מה שמגיע להם. ואין שום בעיה לתת. בית שמש היא עיר עם עתודות קרקע בלתי נדלות. יש שם מספיק לכולם. לפעמים יש אפילו עודף. ממש אין צורך לריב.

בשם חופש המידע עברנו על רשימת ההקצאות של שלוש השנים האחרונות. חלק מהרשימה היא בקודים של מגרשים. בחלק שמות המוסדות גלויים. ממה שניתן לזהות יש שם כמעט כל חוג חרדי ודתי לאומי. משמות המוסדות החילוניים התקשינו להבין לאיזו מפלגה הם שייכים. יש להניח שגם הם לא קופחו. קשה להאמין שמאה ועשרים הקצאות הן רק לחרדים. ולמה ייגרע חלקם של חוגים שתמכו באבוטבול וכל חטאם הוא שהם תומכים בו גם כעת? אם יש גשם כולם נרטבים. ובהקצאות של בית שמש נראה שירד מבול.

החלוקה הסיטונאית הזאת היא אולי הסיבה שאבוטבול יצא ראשון ברשימת ראשי הערים האהודים שערכו שני כלי תקשורת חרדים במשותף. כשיש מה לחלק והיד פתוחה לכולם, אין שום סיבה שלא כולם לא יהיו מרוצים.

הטור מתפרסם בעיתון בקהילה






אולי יעניין אותך גם

אולי יעניין אותך גם



הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. עדיף יהדות ביושר והגינות. מחרדיות.  (ל”ת)


    • שריר,אתה חולה זקוק לצומי (ל”ת)


  2. ריבלין אתה חצוף!  

    אלעדי

  3. אומנם כתב מוכשר  

    ריבילין הפוץ