י"ח אדר ב' התשפ"ד
28.03.2024
כן לאזרח הפשוט

כשהאוטובוס מזהם, אתה לא מתקשר לבנט

כשהכביש ליד הבית שלך שבור; כשהאוטובוסים מזהמים את האוויר; כשאין לך פארק בשכונה; כשבית הכנסת נעול בגלל חובות;  כשאתה רוצה תמ"א 38 - אתה לא מתקשר לבנט או ללפיד, אתה לא כותב לליברמן או לנתניהו. אתה כן כותב לנורדמן

כשהאוטובוס מזהם, אתה לא מתקשר לבנט
נורדמן צילום: שוקי לרר

השבוע, ביום שני לאחר הצהריים, השתתפי בטקס מיוחד, קריאת שם לרחוב מרכזי בחדרה: "ילדי תימן החטופים". דומה וזה הרחוב הראשון בעיר הראשונה בארץ שהשכילה והסכימה להעניק שם שכזה לרחוב בעיר.

הרחוב, היוצא מתחנת הרכבת בחדרה, הוא מקום סואן, בו עוברים אלפי אנשים ביום, ויש כאן אמירה משמעותית של העיר והעומדים בראשה, ראש העיר, חברי הנהלת העיר, וועדת השמות, ובמיוחד ידידי מר אבנר פרחי, שפעל ללא לאות עד שהגיע לרגע המיוחל הזה.

פרחי, בן לעולי תימן, איבד בעצמו אחות בפרשה הידועה של 'ילדי תימן החטופים'. ביום בהיר אחד נעלמה אחותו הקטנה ואבנר נטל על עצמו את החובה והזכות לשמר את זכרה כמו גם של עוד המון ילדים שנאבדו ונעלמו באותם ימים הרי גורל, כשהם לא מותירים להורים ולמשפחה אפילו מציבה לפקוד אותה.

בשנים האחרונות המוּדעות מטעם המדינה לאסונם של משפחות עולי תימן צברה תאוצה ואף גנזך המדינה חויב לפרסם חלק ניכר מהמסמכים של אותם ימים. המסמכים הקשים מעידים יותר מכול, כי הייתה כאן יד מכוונת וזדונית שהפקירה את הילדים והעלימה עין מהקורה מתחת לשטח.

לפני שבועיים פרסם עיתון 'ידיעות אחרונות' עדות ראשונה של הגברת שושנה שחם ששימשה כמטפלת בילדי העולים בראש העין בשנות ה־50, וראתה במו עיניה כיצד תינוקות ממוצא תימני נמסרים ללא ידיעת הוריהם למשפחות אחרות. "שאלתי את האחיות: למה לוקחים את התינוקות? אז הן אמרו: לוקחים אותם כדי לשפר את המצב שלהם".

בטוחני, כי כל מי שיעבור בימים אלו ובימים הבאים ברחוב של תחנת הרכבת וירים עיניו לנוכח השלט הצעקני ישאל את עצמו: מה היה שם? ובעוד דור ושניים, כשילדינו ונכדינו יעברו שם, הם ישאלו את הוריהם: מה קרה לילדי תימן?

בשביל זה לבד, הכל היה כדאי.

שֶם הוא לא רק כינוי לאדם, שם הוא גם מהות ולפעמים גם נושא בחובו תפקיד. חכמינו אמרו שלא כדאי להעניק לילד שם על שמו של אדם רשע, כדי שחלילה לא יושפע ממעשיו, אלא כדאי תמיד לתת שם מהתורה או מהנביאים או על שמות צדיקים מכל הדורות.

בפרשה שלנו, פרשת לך לך, אנו קוראים על ציוויו של הקדוש ברוך הוא את אברהם אבינו לעזוב את חרן ארץ מולדתו: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". מספרים לנו חז"ל כי אברהם אבינו מיד התחיל ללכת בשליחותו של הבורא, על אף שבאופן טבעי כאשר אדם יוצא לדרך מקננות בליבו תחושות מעורבות.

דרכו של מסע שהדרך גורמת לשלשה דברים: ממעטת ילודה, ממעטת את הממון וממעטת את השם. וכנגד שלושת דברים אלו הובטח אברהם אבינו שלושה ברכות: ואעשך לגוי גדול - שהבטיחו על הבנים, ואברכך - על הממון, ואגדלה שמך – הבטיחו על השם.

דרכו של עולם, גם אדם מפורסם במקום אחד בתבל, כשהוא עוקר למדינה אחרת, הוא מאבד את שמו הטוב, את פרסומו ולפעמים גם את פרנסתו. אברהם אבינו הובטח בידי הבורא כי שמו הטוב יילך לפניו, כאשר אכן כן היה, מאז ועד היום.

וכפי שאמרו חכמינו במדרש: "למה אבינו אברהם דומה? לצלוחית של אפרסמון המוקפת צמיד פתיל ומונחת בקרן זוית ולא היה ריחה נודף, כיון שהיתה מטלטלת היה ריחה נודף, כך אמר הקב"ה לאברהם: טלטל עצמך ממקום למקום ושמך מתגדל בעולם".

הנביא אומר "ונתתי להם בביתי ובחומותיי יד ושם טוב מבנים ומבנות". שם טוב לפעמים הוא קודם לבנים ולבנות.

מי שיצא שמו הטוב בעולם היהודי כולו הוא שר התורה שבדורנו מרן רבי חיים קניבסקי שליט"א. זכינו השבוע אני וחבריי מקהילת הפארק יחד עם רב בית הכנסת הרב יעקב שובע  לעלות למעונו בבני ברק, אל הבית שהפך לתל תלפיות וכולם נוהרים לשם להתברך ולקבל עצה.

הזכרנו לפניו את הייחודיות של חדרה שהתברכה בשבטים רבים, בקהילות שונות ובזרמים ייחודים ומגוונים. שר התורה ברך בחמימות את תושבי העיר והעניק לכולם את ברכתו "ברכה והצלחה", אמן כן יהי רצון.

חכמינו כבר לימדונו כי "כל הנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל", הגו בנפשכם: לכמה ברכת הדרך אנו זקוקים היום ובכל יום?!

אנו עומדים בפני תקופה מכרעת במישור המוניציפלי. ואל תגידו בליבכם: זה רק בחירות מקומיות, ואין להם משמעות כה גדולה.

ההיפך הוא הנכון: אמת שבמישור הארצי, המדיני והממשלתי נקבעים חוקים וצעדים הרי גורל לטובת המדינה ותושביה, אבל האזרח הקטן, האדם הפשוט, נהנה יותר, משיג יותר ומרוויח יותר במישור המוניציפלי.

כשהכביש ליד הבית שלך שבור; כשהאוטובוסים מזהמים את האוויר; כשאין לך פארק בשכונה; כשבית הכנסת נעול בגלל חובות; כשבא לך להשתתף בשמחת בית השואבה; כשאתה רוצה תמ"א 38 - אתה לא מתקשר לבנט או ללפיד, אתה לא כותב לליברמן או לנתניהו. אתה כן כותב לנורדמן וליצחקי מדבר עם חזקי ולירון. אתה פוגש אותם ביומיום, אתה מכיר אותם והם מכירים אותך, ערים לבעיותיך, לצרותיך, מדברים איתך בגובה העיניים.

בסוף בסוף, זה מה שהאזרח צריך. הקשבה, הכלה, השתתפות, אכפתיות ועזרה.

אנחנו אומרים היום בקול גדול וצלול:

כן - לאזרח הפשוט

כן - בגובה העיניים

כן - לך ולך ולכולנו

כן - לעזרה הדדית

כן - כי אכפת לנו

וכן – בקלפי – העיר של כולנו!

 

שבת שלום

בן ציון (בנצי) נורדמן 

פרשת לך לך פרשת השבוע

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.message }}
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד