1. עמוד הבית
  2. דעות
  3. טור אורח

אל תלכלכו את התרבות בחוסר תרבות

תכנים איכותיים שנפשו של אדם משתבחת בהם, מוסיקה ואמנות, תרבות והגות רעיונית, הופכות להיות למרמס על ידי שימוש בהם לטובת הבלטת צדדים רעים | טור הפיוט השבועי של רפאל ביתאן

Print רפאל ביתאן , א' כסלו תשע"ט 09/11/2018 11:33 עודכן: 10/11/2018 21:59

רפאל ביתאן.jpeg

לפני כשלושה ימים, בחר ח"כ אלעזר שטרן (יש עתיד) להתנגח ולזלזל בשׂרת התרבות מירי רגב באמצעות ציטוט מגומגם מתוך פיוט עתיק שכתב לפני כ 400 שנה גדול משוררי תימן רבי שלום שבזי זצ"ל.

הד האירוע הזה קיבל תפנית חדה בעקבות חילופי הערות פוגעניות שהתפתחו בין השניים, בעיקר מכיוונו של שטרן לרגב, ומוקד הדיונים סביב האירוע המדובר, הוא סביב החלק הזה שבסיטואציה.

הבעיה היסודית, שימוש שאינו ראוי

אינני רוצה להתמקד בציטוט המגומגם והבלתי תקין, אף לא בעובדה שגם אני וכמוני שוחרי הספרות העברית בשירה ובפיוט לא מכירים על בוריים את עשרות אלפי הטקסטים השירים והפיוטים שנכתבו לאורך הדורות, למרות הכרתנו את המשוררים והכותבים והערכתנו הרבה אליהם, וגם לא בעובדת השימוש החולי והבזוי בטקסט כה קדוש.

הנושא שברצוני להתמקד בו הוא ההיבט התרבותי והרעיוני החמורים, שאירוע מסוג כזה משקף.

האירוע הזה אמנם כמשל הוא, אך נמשלים רבים יש לו, ודווקא ובדגש על תוככי עולם הפיוט והחזנות.

כיצד אפשר להפוך את הדבר הטעים ביותר בעולם, לדבר הכי דוחה?

פשוט מאוד, ברגע שהשימוש בו נעשה למטרה הפוכה ובכדי לייצר תוצאה מנוגדת, הוא הדבר הבלתי נסבל ביותר שקיים.

באופן אישי פוליטיקה עבורי זו זקנה שמסרבת למות ומתעקשת להישאר רלוונטית.
מכיוון שכל הלגיטימיות שלה מבוססת על מצגי שווא ומשחק, ובעידן המודרני שלנו הרי מצגי השווא והמשחקים מסמיקים מעצמם ובאופן טבעי, וההתנהלות הפוכה, ולכן אין לה מה למכור, אך בכל זאת היא קיימת.

טוב, יש עוד הרבה דברים מיותרים.

איפה מתחיל החלק הבעייתי, החלק המציק שדורש טיפול יסודי? כאשר היא מגייסת לאינטרסיה ופעילותה השלילית, את הדברים והחלקים והנושאים הרלוונטיים, שסביב תועלתם ויופיים עדיין ישנו גיבוש ותמימות דעים ציבורית, כמו חינוך, כמו בריאות, כמו כבוד האדם, וכמו תרבות, מוסיקה ואמנות.

כאשר תכנים איכותיים שנפשו של אדם משתבחת בהם, מוסיקה ואמנות, תרבות והגות רעיונית, הופכות להיות למרמס על ידי שימוש בהם לטובת הבלטת צדדים רעים שבצד אחר, בורותו, הבערות המשתקפת מאי היכרותו אותם, הניסיון להוכיח באמצעותם עליונות אינטלקטואלית וכו' וכו' וכו', זה רע מאוד.

וקל וחומר כאשר צריכת התכנים אין בה שמץ חיובי, כי אם לטובת ההתנצחויות האלו, אזי הם מתכערים, וכל יופיים משחיר, ושליות מטרותיהם הנעלות והמעולות מתהפכות על פניהם.

האירוע הזה עבורי הוא כמשל מפורסם, שבאמצעותו ניתן להאיר על נמשלים נסתרים יותר, כאלו שכמעט והוטמעו ב D.N.A של עולם הפיוטים והחזנות, על שלל סגנונותיו.

נמשל בתרבות בכלל ובעולם הפיוטים בפרט

כמה מצלצל לכם מוכר בשבת בבוקר קריאות ביניים של תיקוני היגוי, ניקוד, דגש וטעמי המקרא בעת קריאת התורה בשבת בבוקר, מוכר מאוד נכון? אך כמה גדול הוא הפער בינם לבין הערות הביניים המגיעות מצד דקדקני וידעני הפרשה, בהפגינם את ידיעותיהם ומומחיותם כמאפילה על חובבנותו של זה הקורא.

שלא לדבר על הסתודדויות המנתחות את החזן תוך כדי ביצועיו, כאלו המגדירות את סף ההנאה לפי מידת חסינותם של ביצועיו מהביקורת של השומעים.

הבה נתקדם הלאה.

אחד הדברים הבולטים ביותר כיום בתוככי עולם הפיוט, הינה החלוקה המגדרית בין אלה ה"יודעים מקאמים", וידע היינו הכרה תיאורטית מוסיקלית מוגדרת ומבוססת, לבין אלו ש"אינם יודעים" ורק משערים מקאמים על פי הרגלי שמיעה, ופיתוח מערכת זיהוי תדרים עצמאית, השיטה הישנה של בתי הכנסת, מול השיטה החדשה של כיתות הלימוד.

תוכניות ובתי ספר קורסים וסדנאות ישנם ללימוד המקאמים, ללימוד הבקשות, ללימוד הפיוטים, וללימוד החזנות.
אך ברבים מהם שיטת הלימוד איננה מתפתחת מתגבשת ומתחזקת בזכות עצמה, כי אם בין היתר על ידי הפיכת התלמידים לביקורתיים ומזלזלים בכל סגנונות הלמידה האחרים.

וממילא, כל מי שלא מכיר את הדברים כמותם, הוא חובבן, הוא לא מוסיקאי, מה הוא מבין בכלל, עוד פיראט וכו וכו

הלאה, סגנונות.שירה וז'אנרים מאכלסים בתוכם מספר רבדים מהם קלים וקלאסיים יותר, ומהם עמוקים ונישתיים יותר.
חובבי היצירות העמוקות והמתוחכמות (נניח) עשויים להפגין לא פעם זלזול כלפי אלו שאינם מאזינים אלא לדברים הקלילים והקליטים יותר.

תופעת המלחמתיות במוסיקה, החלה במחוזות אחרים

ואם קצת אחורה, זה התחיל מהמוסיקה המערבית שכינתה את צלילי מדינות ערב כ"שאון והמולה", זה המשיך כאשר הקהל של המוסיקה הערבית הפגין אווירה של כיתה א' כלפי המוסיקה המזרחית, ושל כיתה טיפולית (בשנים האחרונות יותר) כלפי הגירסאות העבריות שלה, והמשיך בהתנערות של המוסיקה המזרחית מזו הים תיכונית, ובתוך כל רובד, קיימת מלחמה שקטה לרעב ורעשנית לעיתים, מי מכיר יותר, מי מתמצא, מי חלש, מי מיישם את כשרונותיו ותו לא, ומי אינטליגנט.

כל ביצוע וסרטון, הקלטה ותיעוד נכנסים ישר למכבש דיונים משל המופיעים בהם חתמו על חוזה 100% תצורה.
קבוצות שלימות במדיה החברתית בפייסבוק ובוואצטפ מנהלות קרבות בין תפיסת עולם של פייטן פלוני מול חזן אלמוני, אלו מספרים על אלו, והמטרה הופכת להיות לא להנות ולהתעלות, לספוג ולהשתבח, אלא להוכיח ולהוביל, לנצח ולהפגין.

זה קיים בכל הז'אנרים המוסיקליים, יש תחרות, יש התנצחויות, אבל בתוככי עולם החזנות והפיוט זה קיים במידה מוגזמת ועם תולדות שאין במקומות אחרים.

ואם נדייק, זה קיים הרבה יותר בעולם הפיוט והחזנות הירושלמים, ובמידה פחותה ונסתרת פי כמה בעולם הפיוט המרוקאי.

השאירו את התרבות והאמנות מחוץ למשחק המלוכלך

האמנות וקל וחומר המוסיקה ובן בנו של קל וחומר לב לבה של היצירה הישראלית עולם הפיוט, הרי הם נכתבו והולחנו ויוצרו והוגשו, בגלל כל המציאויות הטכניות המרחיקות אנשים אלו מאלו, מהקב"ה, ומחוויית החיים עצמם.
השימוש בהם ומבחני התוצאה של המבינים והמעמיקים בהם, אמורים להיות רק למטרת אור ושמחה, אהבה ואיכות, גשמית ורוחנית.

לכשהם מנוצלים אפילו כבדרך אגב, לטובת מאבקי רחובות אלימים, הם מאיימים על איי השפיות והיופי שאחראיים על האיזון החיובי בחיים האלו בעולם הזה.

חכמת אדם וידיעותיו תאיר פניו ודעותיו, ולא תחשיך פני הפחות מתמצאים ממנו.

ביקורת ותחרותיות, הקפדה ואי פשרנות בכל מה שנוגע לרף הידיעות וההבנה, האינטליגנציה ותפיסת העולם התרבותית הם דברים מבורכים, אך כאשר הם מגוייסים לטובת מטרות טובות ומגייסים להגשמתן אמצעים הגונים.

ולא כאשר זה מגיע ממקום הפוך, המרחיב את גבולות הגזרה של שפת הרחובות הסמוכים לתרבות, ושופך בה את תכולתם.

ומצרף לכם את הבתים הראשונים מהפיוט הנפלא ומזכך הרעיון, זה המדובר והמנוצל: "יום אזכרה חטאי" בביצועו הנפלא של בועז גדקא, אחת מהאמנים המרתקים בהגשתם את המוסיקה התימנית האותנטית.

 

יוֹם אֶזְכְּרָה חֶטְאִי אֲנִי אֶתְחָרְטָה
אוֹדֶה עֲלֵי פִשְׁעִי וְאַל נָא אֶחֱטָא
אָנָה אֲנִי אֶבְרַח וְאָן אִמָּלְטָה                
נָדְדָה שְׁנַת עֵינִי וְנַפְשִׁי נָקְטָה
 אֵשׁ הַנְּדוֹד בָּעַר וְלִבִּי לִהֲטָה:

 
וַתֶּהֱמֶה נַפְשִׁי וְלֵב יֵיקַד יְקוֹד               
מֵרֹב עֲווֹנוֹתַי אֲנִי אֶפְחַד מְאֹד
גַּם כָּשְׁלוּ בִרְכַּי וְלֹא אוּכַל עֲמֹד
וַאְנִי נְקַלּוֹתִי וְנִדְכֵּיתִי מְאֹד
   כִּי בוֹגְדִים אֶרְאֶה וְאֶתְקוֹטְטָה:
 
סָמַר שְׂעַר רָאשִׁי וּפַחְדִי יֶאֱתֵה             
צָרִים יְרִיבוּנִי וְהִרְבּוּ מוֹפְתֵי
נָסְעוּ עֲלֵי רֹאשִׁי וְדָרְכוּ בָּמֳתֵי                
וָאוֹמְרָה: אוֹי לִי, מְרִיבַי, עַד מְתֵי
  אַתֶּם מְרִיבִים לִי וּמָתַי אֶשְׁקֳטָה:   





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.