1. עמוד הבית
  2. מוזיקה
  3. מוזיקה

הזמר חושף: "סוכני מוסד מבוהלים המתינו לי במלון"

לכבוד שיר חדש שהוציאו הפייטנים ליאור אמליח ומיכאל פרץ לקראת הילולת הבבא סאלי שתחול השבוע, מספרים השניים מה כתבה להם חולת הסרטן הסופנית, מתי הפסיק פרץ לעבוד בשבת, ומדוע סוכני מוסד מבוהלים חיכו לאלמליח בפתח המלון בו שהה באיסטנבול

Print אבנר שאקי , ב' שבט תשע"ט 08/01/2019 14:49

אלמליח ופרץ אלמליח ופרץ צילום: באדיבות המצלם

הפייטן ליאור אלמליח חווה לא מעט חוויות סוערות ב-45 שנותיו. בתוך כך, בין היתר, הופיע אלמליח לא פעם במדינות מוסלמיות עוינות, כטוניס למשל. עם זאת, שום דבר שחווה, כך לדבריו, לא הכין אותו לאחד האירועים המפחידים אותם ידע בחייו. "לפני שמונה שנים הוזמנתי להופיע באיסטנבול. המסר של ההופעה היה 'שלום בין הדתות', נגנים מקצועיים מכל העולם הגיעו אליה, והמואזין הכי מוכר בטורקיה, שהוא גם איש הדת המוסלמי הכי חשוב במדינה, היה אמור להופיע איתי.

"למרות שההופעה אורגנה על ידי המפלגה שמתנגדת לשלטון של ארדואן, חשבנו שהכל יעבור בשלום. עשינו חזרה גנרלית למופע, וכשהיא הסתיימה יצאתי להסתובב קצת בעיר לפני ההופעה. לא עברו כמה דקות, עד שקיבלתי טלפון מההפקה: 'תחזור דחוף למלון. ראש העיר קיבל איום מפורש מאל-קאעידא - אם תופיע הם יעשו פיגוע באולם'.

"מיד עליתי על מונית ודהרנו למלון. ברגע שהגעתי ראיתי שכמה סוכני מוסד מחכים לי בלובי. כמה שניות אחר כך הגיע טלפון משגריר ישראל בטורקיה, שדחק בי לטוס במהירות לישראל. מצד אחד, מאוד רציתי לקיים את המופע, כי בדיוק נגד דברים כאלה כוון המסר שלו. מצד שני הבנתי שלא יכולים לאבטח אותי כראוי, ושזו סכנה ממשית עבורי להישאר בטורקיה. סוכני המוסד הסיעו אותי לשדה, שם חיכה לי כרטיס, ואחרי כמה שעות כבר הייתי בארץ".

חוויה זו היא לדבריו של אלמליח, שלב נוסף בדרכו הארוכה אל עבר הפצת הפיוט היהודי-צפון אפריקאי בפרט, והמוזיקה האנדלוסית בכללותה - כמה שיותר רחוק, גבוה, ולכל עבר. דרכו זו אף זכתה לפני פני מספר חודשים להכרה ממלכתית, וכפי שפורסם לראשונה באתר הידברות, זכה אלמליח בפרס שר החינוך לשנת התשע"ט בקטגוריית המוזיקה. לדרך זו, שותף בשנה האחרונה הפייטן מיכאל פרץ, וגולת הכותרת של יצירתם המשותפת של השניים היא 'פרויקט הפיוט הישראלי'.

 

החלום המשותף של שנינו

"ליאור גדול ממני בעשר שנים" אומר פרץ, "והוא נכנס לעולם הפיוט הרבה לפני, וגם למדתי ממנו המון, אבל היום אני יכול להגיד שאנחנו משתפים פעולה באופן מלא. אחרי שחזרתי משליחות שנמשכה כמה שנים בחו"ל, חזרתי להופיע בישראל. ככה, על הבמות, התחיל הקשר החברי בינינו. עד אז הכרתי אותו רק דרך השירים וההופעות שלו.

"אני חושב שהדבק הכי חזק שחיבר בינינו היה החלום המשותף של שנינו - להכיר לדור הצעיר את הפיוטים היהודיים-צפון אפריקאים. האוזן של אנשים התרגלה היום לשמוע שירים עם הפקה מודרנית, אבל עד שנכנסנו לתחום, הפיוטים הופקו בעיקר עם כלים מזרחיים מקוריים כמו עוד, קאנון ודרבוקה.

"הטוויסט שאנחנו הבאנו לעלילה הוא שבאנו עם אמירה מיוחדת. אנחנו מתייחסים לפיוטים כאילו הם שירים לכל דבר. אמנם התוכן שלהם שונה, עמוק, ותורני יותר משירים רגילים, אבל מבחינת אורך, עיבוד וכו', התייחסנו אליהם כמו לשיר רגיל. קח למשל את 'יפה ותמה'. זה פיוט של 24 דקות, אבל הפקנו אותו כשיר מודרני. גם מבחינת עיבוד וגם מבחינת אורך. הביצוע עומד כרגע על למעלה ממיליון ומאתיים צפיות ביוטיוב. תחשוב כמה אנשים הכירו את השיר הקדוש הזה בזכות הביצוע שהפקנו.

"זה בהחלט הכיוון שלנו", מוסיף אלמליח. "כל שיר שיוצא במסגרת 'פרויקט הפיוט הישראלי' מונגש לדיגיטל ולכל תחנות הרדיו בישראל. גם הכי חילוניות. הכנסנו לעיבודי הפיוטים כלים כמו גיטרות חשמליות, בס, חצוצרות, תופים ועוד. מעבר לכך, אנחנו מקפידים לארח בכל שיר מהפרויקט אמנים שונים, שלא מגיעים ישירות מעולם הפיוט. עד כה אירחנו את זאב רווח, מיכה שטרית, אריק משעלי, סגיב כהן ועוד. אנשים שיש להם גישה וזיקה לפיוטים, והם מזכירים להם את בית אבא, אבל עד כה לא התעסקו איתם מוזיקלית.

"אגב, בהפקות הבאות שנעשה יהיו גם השפעות של רוק ישראלי, מוזיקה ים תיכונית, דרום אמריקאית ועוד. אנחנו מתמקדים בפיוטים המרוקאים, אבל משלבים הרבה דברים. מעבר לכך, חשוב לי לומר שלא הלכנו על הפיוטים המוכרים. לקחנו משהו שהיה מונח בפינה ושמנו עליו פנס.

"אנשים שלא מכירים את הפרויקט שואלים מה תכל'ס חידשנו בו. מה שהם לא מבינים זה שנכון שהיו ביצועים לפיוטים האלה, אבל הם לא היו מונגשים לציבור הרחב. גם דברי תורה, למשל, תמיד היו, אבל הידברות באה והגישה אותם באופן כזה שמדבר לאנשים ומגיע לקהלים רחבים. למשל, הרבה אנשים הכירו את 'אעופה אשכונה', אבל הביצוע שלנו הרים את החשיפה שלו בכמה רמות. אגב, אנחנו לא מקדמים שירים ברשת. מאוד חשוב לנו שהכל יהיה טבעי".

רבי יהודה הלוי פינת אבן גבירול

נדמה כי ההצלחה הגדולה לה זוכה פרויקט הדגל של אלמליח היא כמעט טבעית. אלמליח, תושב קריית שמונה במקור, נשוי ואב לשלושה המתגורר כיום בהוד השרון, התחיל את קריירת שירת הפיוטים והבקשות בגיל צעיר ביותר, וככל שחלפו השנים התמיד והעמיק בה. כיום, כך מעידים בכירים בתעשייה, נחשב אלמליח לאחד המומחים הגדולים בעולם בכל הקשור לשירת הבקשות והפיוטים הצפון אפריקאים.

"גדלתי בקרית שמונה, הורי זיהו את כישרון השירה שלי, ובגיל צעיר ביותר התחלתי ללמוד אצל ניסים שושן, שהיה תלמיד מובהק של רבי דוד בוזגלו, גדול הפייטנים המרוקאים במאה השנים האחרונות. אחד הדברים שהכי השקעתי בהם היה למידת ספר שנקרא 'שיר ידידות'. בספר הזה מופיעים שירי הבקשות, אותם שרים בלילות שבת, מאמצע הלילה עד הנץ החמה, משבת בראשית עד שבת זכור.

"בשנה רגילה יש 20 שבתות בתקופת הזמן הזו, ולכל שבת יש את הפיוטים, המקאם, והמקצב המיוחדים לה. הלימוד של שירת הבקשות לעומק הוא מפרך. לא לכל אחד יש את הסבלנות לזה. זו אנתולוגיה שלמה. מאוד השקעתי בזה, וכבר בגיל צעיר הייתי נחשב ידען ומומחה.

"פייטנים היום מוציאים פיוט או שניים, וכבר רוצים לעוף גבוה. אני מסוג הפייטנים של פעם, של עבודה קשה. אני בא עם המון ידע. אנשים יודעים מאיזה בית מדרש באתי, וזה מקנה לי אפשרויות רבות. לכן למשל אני מפיק אירועים גדולים בתחום, ופייטנים אחרים לא עושים את הדברים האלה".

במהלך השנים, לאחר שלמד בקונסרבטיון מוזיקה קלאסית ופסנתר, פסע אלמליח לעבר שינוי קטן בעלילה, ופנה ללימודי תואר ראשון בשיווק ותקשורת. "למדתי תקשורת כדי לדעת איך להפיץ את המוזיקה שאני עושה. לדעתי כל אחד צריך להבין בניהול ושיווק כדי לדעת איך למקסם את החשיפה של היצירה שלו. אם נפעל כמו המורים שלנו, אז הפיוטים ישארו בפינה שלהם. החלום שלי היה להביא אותם לקהל הרחב".

אפרופו הקהל הרחב, מה דעתך על המוזיקה הים תיכונית הפופולארית?

"מטבע הדברים, כמו כל אחד, יש שירים וזמרים שאני מתחבר אליהם יותר, ויש שפחות. להגיד שבכללי אני יותר מתחבר לסגנון המוזיקה הזה בגלל שאני מזרחי – זה ממש לא מדויק. באופן אישי אני למשל מתחבר יותר לרוק ישראלי. בגדול, להוציא דברים מאוד מסוימים, אני פחות מתחבר לטקסטים של המוזיקה הים תיכונית. אחרי שאתה צולל לעולם הפיוט, הרף שלך גבוה.

"שלא תבין אותי לא נכון. אפשר וצריך לכתוב על דברים שמוגדרים 'חול'. גם רבי יהודה הלוי ורבי שלמה אבן גבירול, הגאונים והעצומים, ורבים נוספים, כתבו על דברים שהם חול. יש להם לא מעט חומרים על הטבע, תקופות שונות בחיים, עונות השנה, ודברים נוספים. השאלה היא גם איך ומה כותבים, ולא רק על מה.

"אגב, בקשר לחול", מוסיף אלמליח, "כשזוכרים שהכל קשור לה' יתברך, והכל מגיע ממנו, אז אפשר לשיר גם על החול. ואפשר לשלב. עשיתי למשל את השיר 'מודה אני' של מאיר אריאל, ועם שלומי שבן שרתי באנסמבל אנדלוסי. אם הדברים מחוברים לה' ולתורה – אנשים מעריכים את זה, היצירתיות רבה ומותרת, והשמיים הם הגבול.

"החיבורים האלה בין קודש לחול מאוד קרובים ללבי. באתי משם. אני בא מבית מסורתי. עם הזמן, כשנכנסתי לעולם הפיוט בגיל 11, ב"ה כל הבית עבר שינוי והתחלנו לשמור שבת כהלכתה. תודה לאל, עד היום אני רואה ומרגיש השגחה פרטית בעשייה שלי. אתה לא באמת יכול לעסוק בתחום הזה אם אתה לא מגיע מהמקום הרוחני. אני מאוד מאמין שה' חייב ללוות אותך בדרך הזו.

"מעבר לכך, אני מאמין שאני מביא את הפיוט למקומות שמוסיפים כבוד ליהדות. מעבר לכך שאני שומר שבת, כשרות, מניח תפילין וכו', אני גם מנסה לחבר עולמות ולהרבות אחדות בעם ישראל. בתכל'ס מה שאנחנו עושים זה חיבורים בין קהלים שונים בעם ישראל בינם לבין עצמם, וגם בינם לבין ה', התורה והמסורת.

"בהקשר הזה אני גם יכול להרחיב מעט על פרס שר החינוך שקיבלתי לפני כמה חודשים. התרגשתי עד דמעות. זו הייתה הפעם הראשונה שמדינת ישראל הכירה בפיוט המזרחי. זה נתן חיזוק משמעותי למה שאנחנו עושים. תמיד ראיתי שליחות בעשייה שלי, וזה משמח ומרגש כשגם המדינה כממסד מכירה בחשיבות של זה. אני מקווה שמכאן ואילך המדינה תתמוך יותר ויותר בשימור ופיתוח המסורת שלנו. אין הרבה דברים יותר חשובים מזה".

מגיהנום לגן עדן

את השפעתה הטובה והרבה של שירת הפיוט, חש היטב גם פרץ, 36, נשוי ואב לחמישה, יליד מושב חוסן אשר כיום מתגורר בחדרה. "לפני כמה שנים", הוא מספר, "הייתה לנו סדרת מופעים במרכז 'סוזן דלל', מעוז תל אביבי עוצמתי במיוחד. אחרי המופע האחרון קיבלנו מכתב מאישה שספרה שהגיעה למופעים למרות שהייתה חולה בסרטן סופני.

"בהמשך המכתב ספרה האישה שאחרי כל הופעה המדדים שלה היו משתפרים, והרופאים לא הבינו מה קורה. ממש היו בהלם. אני לא יודע מה עלה בגורלה של אותה אישה, אבל כשאתה שומע שהמוזיקה שאתה עושה מחייה אנשים, כפשוטו, זו תחושה חזקה שאי אפשר לתאר. למרות שאתה בעשייה מגוונת, גם בה יש שגרה לפעמים, ודברים כאלה מזריקים חיות וחשק לעשייה.

"גם אני, אגב, כמו ליאור", מוסיף פרץ, "התחלתי את הקריירה בגיל מאוד צעיר. כבר בגיל 8 שרתי באירועים, והוגדרתי כילד פלא. בנוסף לכך, גם במקרה הזה - בדומה לליאור, המשפחה שלי עברה שינוי בהקשר הדתי כשהייתי צעיר, ולכן אני מאוד משתדל לפעול למען חיבורים בעם ישראל, ומכיר היטב את שני העולמות.

"נולדתי למשפחה מסורתית, ואבא שלי חזר בתשובה כשהייתי בן 13. לא לכולם זה היה קל, ולא כולם עשו איתו את הצעד הזה, אבל אחרי כמה שנים החלטתי שאני הולך לישיבה תיכונית. הכרתי עולם עשיר של יהדות ותוכן, והחלטתי שב"ה אני מקבע את עצמי בעולם התורה. ההחלטה הזו גם הכניסה אותי הרבה יותר חזק לעולם החזנות והפיוטים, ובהמשך גם כיהנתי כחזן הקהילה היהודית בבריסל.

"התחתנתי מאוד מוקדם, בגיל 19, ובשלב הזה כבר היה לי ברור שאני רוצה להקים בית נאמן בישראל, המושתת על ערכי התורה והעבודה. בית שיהיה בו לימוד תורה לצד עבודה ועשייה בעולם הזה. בעבר לקחתי את העניין העבודה חזק מדי, וגם בשבת עבדתי, כחזן בשבתות חתן וכדומה.

"הכל כמובן היה על פי ההלכה, אבל אחרי כמה שנים כאלה קיבלתי על עצמי להפסיק לעבוד בשבת ורק להתענג בה. משפחה, תפילות, לימוד תורה עם הילדים, סעודות וכו'. אגב, אם כבר מדברים על שבת, אני חייב לומר שעלון הידברות הוא אוויר לנשימה מבחינתי, וחלק חשוב מעונג השבת שלי.

"אגב, מעבר לכך שהשירה עוזרת לי לחנך את הילדים שלי לתורה ומצוות, כמו שקורה בין היתר בשבתות, היא גם מאוד עוזרת להשפיע בעניין זה על ילדים אחרים. לפני שנתיים, בסוף אחת ההופעות ניגשו אלי אב ובנו, והאב אמר לי שהבן שלו מעריץ אותי, מכיר את כל השירים וכו'.

"שאלתי את הבן האם הוא רוצה לשיר ולהצליח בכך. הילד אמר שכן, ואמרתי לו שאם הוא באמת רוצה, שיבוא ראשון לבית הכנסת, יתפלל בכוונה, ישיר את כל השירים, ובמיוחד את פרקי תהילים. אני יודע כמה זה חשוב, כי בעצמי ינקתי את כל המוזיקה שלי מבית הכנסת.

"אחרי כמה חודשים פגשתי שוב את האבא, הפעם בלי הילד, והוא סיפר לי שהם עברו גיהנום עם החינוך של הילד הזה, אבל מאז השיחה שלנו נהיה גן עדן - הילד קם מוקדם, אוהב להתפלל, השתנה לחלוטין. זה מאוד משמח לשמוע דברים כאלה, אבל גם מטיל אחריות גדולה. אתה מבין שיש לדברים שלך השפעה לא מבוטלת".

 "לסיום", מסכם אלמליח, "חשוב לי לומר שהקשר העוצמתי שלנו לכל שירת הפיוטים והבקשות, מביא אותנו מדי שנה לקיים נקודת ציון אחת שמרכזת את כל העשייה שלנו. נקודת הציון הזו היא פסטיבל הפיוט בים המלח, שיתקיים השנה בפעם השמינית.

"גדולי הפייטנים מכל רחבי העולם יהיו שם, וכמובן גם האמנים שהתארחו בפרויקט שלנו, עם שירים שלהם, עם שירי הפרויקט, ועם פיוטים מקוריים. בניגוד לאירועים עדתיים אחרים, מה שמייחד את הפסטיבל הזה הוא שהוא יותר קלאסי. לא אוכלים בהופעות. הכל מאוד מכובד. זה מופע אומנותי, לא חפלה או חינה.

"הפסטיבל, שיתקיים ב"ה בחודש הבא, יתחיל ביום חמישי ויסתיים בשבת שבה נשיר את שירת הבקשות, פיוטי השבת, ועוד. יש הרבה דברים שמרגשים אותי בפסטיבל הזה, אבל אני חושב שהדבר שהכי נוגע בי הוא מגוון האנשים האדיר שמגיע מכל רחבי העולם. כל שנה אני אומר לעצמי: לראות ולא להאמין, ומיד מתפלל: אלי אלי שלא יגמר לעולם".

 פורסם לראשונה באתר 'הידברות'





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.