1. עמוד הבית
  2. דעות
  3. יוסי אסולין

אבי גבאי עדיף פי 1,000 על פני גנץ ולפיד הדיקטטורים

לו דעותיי היו נטועות במרכז-שמאל, בוודאי הייתי בוחר במפלגת העבודה - כי למרות הנטיות האובדניות שלה היא נותרה דמוקרטית; לא הייתי משקיע מיליגרם מאמץ לטובת הפלקטים, הדיקטטורים חסרי המשמעות - גנץ ולפיד • טור דעה מאת יוסי אסולין

יוסי אסולין , ז' אדר תשע"ט 12/02/2019 22:37 עודכן: 13/02/2019 13:21

למרות הכשלונות אבי גבאי אבי גבאי צילום: תומר נויברג, פלאש 90

אמש ישב אבי גבאי באחד מאולפני התקשורת המובילים והתבקש לתת הערכה מה תהיה מידת ההיענות של מתפקדי הפריימריז של העבודה - באחוזים. גבאי פסק ללא היסוס - 40%.

את בת השחוק שנמתחה על פני המראיינים לא ניתן היה לפספס. הללו היו בטוחים שאם יביא רק 25-30% מהמתפקדים לקלפיות, תהיה זו הצלחה מסחררת עבורו. אבל גבאי הפתיע ולמרות המצב המקרטע של העבודה, שיעורי ההצבעה ניצחו את כל התחזיות והתקרבו ל-60%. גם את אלו שלו.

גבאי הפתיע שוב שעה שתמונת העשירייה הראשונה של מפלגתו הלכה והתבהרה. התוצאות שעל המסך בגני התערוכה גילו כי למרות הביקורות הקטלניות והצעדים הדרסטיים שהוביל בתוך המפלגה, מתפקדי העבודה נותרו נאמנים לו.

שותפתו הבכירה שלי יחימוביץ' נשארה בצמרת ויריבו המר איתן כבל נדחק למקום לא ריאלי.

איתן כבל לגבאי כמוהו כגדעון סער לנתניהו. מהבחינה הזאת לפחות, גבאי יצא עם ידו על העליונה בעוד שנתניהו יצא בשן ועין בכל הנוגע לאופוזיציה מבית.

אז כמובן שאין בדברים האלו כדי להעיד משהו על הבחירות הכלליות, אבל אין ספק שגבאי יכול להתעודד קמעא מהנתונים הללו.

וזאת למה? כי אם גבאי גילה מנהיגות מבית וידע לקצור הצלחה בבחירות הפנימיות ולהוציא עשרות אלפים לרחובות, הוא יוכל לקצור הצלחה או לכל הפחות לרומם את מפלגתו השסועה אל מעבר ל-10 המנדטים בבחירות הכלליות - אם רק יפעל נכון.

אבי גבאי ויועצו הפוליטי החרדי איציק אלרוב, אמש (צילום: תומר נויברג)

שני דברים מהותיים יכולים לשנות את המפה מבחינת גבאי. הדבר הראשון זה הבנת המרחב הפוליטי הגמיש מאוד שבו מצוי גוש המרכז-שמאל וניצולו עד המקסימום, והדבר השני זה שינוי הקמפיין לטובת הצגת האידאולוגיה שלו והפסקת הטחות מביכות כנגד נתניהו.

נתחיל מהמרחב הפוליטי: סקרים מראים כי מצביעים הנמנים על גוש המרכז-שמאל מצויים בהתלבטויות ובהתחבטויות אין סופיות באשר לשאלה למי יצביעו בבחירות, וישנן נדידות חדות ממפלגה למפלגה. 

העובדה שאנשים רבים טרם החליטו מי המועמד שלהם הופכת את השדה הפוליטי לאכזרית וגמישה מתמיד; ובפעילות נכונה, לכל אחד מראשי המרכז-שמאל - גבאי, גנץ או לפיד - יש סיכוי לא רע לשתות את מרב המנדטים ולהפוך את מפלגתו למובילה בגוש.

מה שמפתיע הוא שלמי שיש כרגע את נקודת היתרון הבולטת בתוך המרחב הזה הוא דווקא המועמד שנראה כעת כבעל הסיכויים הנמוכים ביותר להוביל את הגוש מבין משולש המנהיגים, הלא הוא מיודענו אבי גבאי.

בעוד שגנץ ולפיד מציגים מפלגה של איש אחד, נטולת עמדות ברורות - זה אומר "אין ימין ואין שמאל" וזה אומר "היום ימין ומחר שמאל" - גבאי יכול להתגאות במפלגה דמוקרטית, מאוזנת, שחבריה מציגים עמדות הרבה יותר ברורות; וגם כזו עם מנגנון ביקורת חריף ביותר.

ע"ע איתן כבל ז"ל שביקר בארס את היו"ר והכה בו ללא רחמים, תחת כל עץ רענן. האחרון, נכון לעכשיו, אמנם ז"ל פוליטית - אבל גבאי ניצח אותו בדרך דמוקרטית ולא סתם לו את הפה לרגע לאורך כל הציר. ביקורת שלא נמצא קורטוב ממנה אצל לפיד וגנץ. 

לו דעותיי היו נטועות במרכז-שמאל, בוודאי הייתי בוחר במפלגת העבודה - כי למרות הנטיות האבדניות שלה היא נותרה דמוקרטית; לא הייתי משקיע מיליגרם מאמץ לטובת הפלקטים, הדיקטטורים חסרי המשמעות - גנץ ולפיד.

תחשבו רגע, את מי אתם זוכרים מגלרית הח"כים של יש עתיד משתי הקדנציות שלה בכנסת? כמעט אף אחד - למעט היו"ר. זה לא במקרה. לפיד מנווט את המפלגה כך שהוא יהיה הדמות הדומיננטית במפלגה, כזו שלא תסכים לאף אחד להרים את הראש מעל המים. וכפי שזה נראה כרגע, גנץ הולך בדרכו ואולי אף בבחינת "תלמיד שעלה על רבו".

פלקט חסר משמעות. לפיד. (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)

בכלל, יש בפוליטיקה משהו אכזרי מאוד, דמויות שנכנסו זה עתה למרחב הפוליטי זוכות לקבל מספר מנדטים יוצא דופן, בעוד שמפלגות ותיקות צריכות לשלוח פרלמנטרים מעולים כאיתן כבל הביתה, בשל כניסתם של הכוחות החדשים - שאף אחד לא יודע עליהם דבר וחצי דבר.

אבל מלכודת האש הזאת יכולה להפוך למלכודת דבש. נכון לעכשיו, גנץ, מי שמייצג את התופעה בה"א הידיעה, מצליח לשמור על מומנטום. אלא ש"לא לעולם חוסן".

ימי החסד שמקבל גנץ ספורים. גם הקרדיט שמקבל מהתקשורת שמחבקת אותו ללא הרף ייגמר מתי שהוא, עת יקום העיתונאי האמיץ התורן ויבקר אותו בחריפות כנגד העדר המחשבתי.

סימן לבאות ניתן למצוא בדמות החשיפה של העיתונאי בן כספית. האחרון, שלא חשוד באהדת נתניהו, חשף רק בסוף השבוע האחרון עובדות מביכות מעברו הקרוב.

מהחשיפה עולה כי גנץ התגלה כמנהל כושל ביותר של חברת הייטק בשם "המימד החמישי" שגלגלה מאות מיליונים והיה שותף בכיר לקריסתה ובכירים בחברה השתמשו בו כבובה על חוט.

ויש לנו עוד כמעט חודשיים, עתירי גילויים על הדמות "המסתורית", עד לבחירות. הובלת גוש המרכז-שמאל לא נמצאת בכיס של אף אחד. גם לא בכיס של גנץ.

כאמור, הדבר השני שיכול לסייע לגבאי, שכבר הובא במדור זה בהרחבה, הוא שינוי מהותי בקמפיין הכושל שלו. רק לאחרונה קרא גבאי לנתניהו "עבריין", למרות שבית המשפט טרם אמר את דברו.

השימוש בשפה בוטה ונלוזה כנגד ראש ממשלה הוא בעוכריו של גבאי. לו רק ישכיל לשנות את הקמפיין לטובת הצגת המצע שלו והתעסקות במה הוא יכול לתת ופחות במה אחרים לא יכולים לתת, סיכוייו להוביל את הגוש ילכו ויגדלו.






הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. מי שילם לך על הכתבה ? אתה חבר של אלרוב ? שטויות במיץ רסק ואגב אם הוא דמוקרט למה סילק את ליבני ?  (ל”ת)


    • לבני לא הייתה חברת העבודה 


  2. דמוקרטיה?  

    יוסי

  3. וכי המפלגות החרדיות הן מפלגות דמוקרטיות?!?  (ל”ת)


    • מה קשור. הם לא מתיימרות להיות כאלו 


  4. אם מפלגת העבודה דמוקרטית מה זה קשור לגבאי?  (ל”ת)

    א

  5. טור מנומק. יישר כוחח  (ל”ת)