דובי וינרוט עם מאמר מחזק שחני ע"ה הותירה אחריה לחנוכה

בחנוכה אני רוצה להזכיר לכם רעיון יפהפה שהיה שגור בפיה של חני והוא יחזק אותנו.

היא אמרה שמצאו את פח השמן שהספיק ליום אחד, והיה נס והוא דלק שמונה ימים.

אבל חני הגדולה קפצה ושאלה: הרי הם לא ידעו שיתרחש נס והם היו צריכים להיות עצובים שמחר לא יהיה?

וחני כמו חני השיבה מיד:

זה לא משנה מה יהיה מחר.

היום יש - אז היום שמחים!

ומי ששמח במה שיש היום, יקרו לו גם נסים - והשמן ידלק אצלו שמונה ימים.

וחני, שהדיאגנוזה שלה הייתה כשנה, יישמה את תורתה וזכתה לנס של תשע שנים נוספות

ומלאות.

ואני מזכיר את הרעיון הנפלא בחנוכה, ורוצה להוסיף לכם רעיון נוסף נפלא שיחזק אותנו אפילו יותר.

כידוע את יוסף זרקו לבור. והבור היה ריק ואין בו מים.

ורש"י מביא את דברי הגמרא שאומנם מים אין בו - אבל נחשים ועקרבים יש בו.

והנקודה היא שהבור הזה הוא הראש שלנו שחייב להיות מלא במים - בתוכן חיובי.

במוח שלנו אין ואקום. אם הוא ריק ואין בו מים, נכנסים בו נחשים ועקרבים.

וכדברי חני: זה כמו חושך ואור, כאשר נכבה האור, בהכרח שמגיע החושך, אין מצב ביניים.

אדם צריך להיות עסוק בטוב, בעשייה ובהתקדמות.

וכשאמרתי לחני את הרעיון הזה היא הוסיפה רובד ענק על ההסבר הזה.

היא שאלה, מדוע אם אין מים אז יש נחשים ועקרבים.

מה באים לסמל הנחשים והעקרבים הללו?

והיא השיבה: שכידוע נחש מכיש מהפה, ועקרב עוקץ מהזנב. ושני אלה מקבילים לשלוחות של היצר הרע שהם "היום" ו"מחר". כי לפעמים אנשים לא חיים את ההווה כי הם מאשימים את העבר או בנקיפות מצפון. לחילופין, הם חרדים מהעתיד, וכך הם מפספסים את ההווה. לחילופין, הם מתרצים תירוצים, שאתמול היה לי כוח לעשות דברים אבל היום אין לי - כי אני כבר זקן. או שמחר כשיהיה לי כסף ופנאי אעשה זאת, ובנתיים מפספסים את ההווה שצריך להתמלא במים.

אז קדימה חברים, בואו נחיה את העכשיו. זה המצב הכי טוב והכי נכון לנו כרגע.

מי יודע בכלל מה יהיה מחר? ומה זה משנה מה היה אתמול! הוא היה.

ואני רוצה לסיים בשתי נקודות יפות:

האחת, של מארק טווין שאמר:

"אנוכי איש זקן.

הרבה צרות היו לי בחיים.

95% מהם לא התרחשו מעולם".

ובאמרה החזקה של הרבנית מלובביץ' כששאלו אותה:

"איזה רגע הכי משמעותי בחיים שלך?"

והיא השיבה:

"הרגע הזה!"

אז בא נשמח ונחגוג את הרגע הזה!

חנוכה שמח חברים יקרים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!