י"ט ניסן התשפ"ד
27.04.2024
אברח ממך אליך

הקורונה במבט אחר: ברגע אחד הכל יכול להתהפך לטובה

יהודים: יום אחד, והוא לא חייב להיות רחוק, המצב הנוכחי יסתדר. כשהנביא ישעיהו מזהיר "בוא בחדריך", הוא ממשיך ואומר "חבי רגע". לא נשארים בחדר. יש להמתין רגע. כמה הוא הרגע? נדע בדיעבד.  מה שברור שאת הרגע הזה  - כדאי לנצל לטובה • מאמרו המרתק של היועץ האסטרטגי מנחם גשייד שפורסם הבוקר ב'המודיע'

הקורונה במבט אחר: ברגע אחד הכל יכול להתהפך לטובה
מעבדה לבדיקת קורונה בישראל צילום: פלאש 90

הצלחתו של סוחר טוב, או של איש עסקים מצליח, נמדדת  ביכולותיו לזהות הזדמנויות. בכל מצב נתון, יש היצע כמעט בכל תחום. התבונה היא - לנצל הזדמנות.  אסור לתת להזדמנויות לחלוף. הדברים נכונים לגבי כל יחיד ויחיד ונכונים לגבי מדינות. מדינה שיש לה למשל יכולות אטומיות ללא הזדמנות להשתמש בהן בעיתוי מסוים, הרי שהיכולות הללו חסרות ערך. הנשק  יחליד במחסנים.

ההזדמנויות, מחופשות לעיתים לבעיות הנראות כבלתי פתורות ולעיתים לעבודה קשה, ולכן חלק מבני האנוש אינם מזהים אותם או נרתעים מהם. כדי לזהותם יש להיות ערניים. לתת להם לחלוף לידנו - זו טעות אסטרטגית. הזדמנויות לא רק שהן ניתנות לזיהוי, ניתן גם ליצור אותם.

במבט יהודי: הזדמנות הינה סייעתא דשמיא.  לעשות את הדבר הנכון בזמן הנכון. הזדמנות היא עוד סוג של הארה שמימיית. לא פעם אנו מזהים בדיעבד הזדמנות שפוספסה.  כשזוכים לסייעתא דשמיא,  ההארה מבליחה ברגע הנכון.

בשונה מהזדמנות, נתון הוא מצב שבמקרים רבים אין ביכולתנו לשנותו. הוא אינו תלוי בנו. הוא נכפה עלינו. אך בכל מצב נתון ישנן הזדמנויות שיש בכוחה של שימת לב נכונה להפוך מצב עגום או בלתי רצוי, לטובה ובאופן של מידה טובה מרובה. כלומר לצאת נשכרים.  כשהעולם מצוי במצב של "לֵ֤ךְ עַמִּי בֹּ֣א בַֽחֲדָרֶ֔יךָ וסגור דְּלָֽתְךָ֖ בַּעֲדֶ֑ךָ", אפשר לראות בכך נתון, ואפשר לזהות או לייצר הזדמנויות. כי בניגוד לנתון, ההזדמנות קיימת ומאירה.

לעיתים,  אווירת נכאים, פחד או טרדות, מרחיקות מאתנו את זיהוי  ההזדמנויות. הנוסחה למציאת הזדמנות, מצויה בדרך כלל בבהירות. ככל שהענין מתבהר יותר, מופשט יותר, כך קל יותר לזהות את ההזדמנות. ככל שפורטים את הפריטים לפרטים, ממפים את החשובים ושאינם, מבדילים בין האפשרי בידינו  לשאינו, כך תוקל המשימה וההזדמנות מתהווה לברכה.  הדברים נכונים גם למי שחש בתחושה מהסוג של  'סוף העולם  מעבר לפינה'.

####

נתחיל ברשותכם בנקודות הברורות: המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים ומחדש בטובו בכל יום תמיד, נשבע כי לא יהיה עוד מבול בעולם. אין כל מקורות בחז"ל על מצב שבו חלילה, העולם ייחרב, טרם שית אלפי שני וחד. כלומר, העולם יהיה קיים עד סוף העולם השישי. ולגבי ההמשך קיימת מחלקות ראשונים מה הם כוונת הדברים. האם הכוונה כפשוטה או שהעולם יתהווה במתכונת אחרת. אך בכל הקשור למצב הנוכחי, אין רמז בחז"ל על אופציה של החרבת העולם. ויהודים טובים ומאמינים יודעים שכאשר הדברים לא נכתבו בתורה ובחז"ל,  האופציה הזו אינה קיימת.

כשהקב"ה הראה לרועה הנאמן משה רבינו את ארץ ישראל, הוא הראה לו את כל המאורעות שעתידין לאירע לישראל עד שיחו המתים. כך על פי הספרי  המובא ברש"י בפרשת זאת הברכה על הפסוק, "עד הים האחרון", אל תקרי הים האחרון אלא היום האחרון. לכך זכה משה רבינו בזכות התפילות. הוא ביקש לראות את ארץ הקודש, ואמנם לא נכנס אליה, משום שהתבקש לא להתפלל עוד.  אך בזכות התפילות - הראוהו לא רק את ארץ ישראל אלא את כל מה שיתרחש עד יום תחיית המתים. משה רבינו ראה טרם כניסת היהודים לארץ הקודש גם את הקרונה, ואת כל המאורעות עד לתחיית המתים. מאורעות שהיו ושיהיו אך לא הכחדת העולם חלילה.  

על ריבוי תפילות בזמן זה אין צורך להרחיב. הוא ידוע ומפורסם לכל. בתוספת למזמורים ולנוסחים שנוספו ופורסמו בכל חוג ועדה, זכיתי לשמוע בימים אלו מיהודי טוב, שכאשר העולם נתון במצב שכזה, יש להתפלל גם על הגויים שיחיו ואפילו על בעלי חיים. תפילה על העולם כולו, על עולם ומלואו, היא תפילה שהמקטרג חלש כנגדה ומתקשה להסטין. לכאורה זה אחת מהסיבות שבראש השנה – יום הדין, מתפללים ומבקשים 'מלוך על כל העולם כולו' – מלבד המלכת הבורא על כל העולם, אנו כוללים בתפילות את 'כל יושבי תבל', שכן הנכון בימי הדין לכלול את כולם. כך התפילה עולה ובוקעת רקיעים.

יתרה מכך, זיכנו הבורא כי 'טיהר את העולם עשה אותו נקי'. העולם כולו נמצא במעין מקווה טהרה אחד גדול. כל בתי ההוללות בעולם על שאר המרעין בישין הנלווים להם – סגורים ומסוגרים. כל מקומות האכילה שמאכילים בהם טריפות, נעולים על סוגר ובריח. העולם כולו קיבל סייעתא דשמיא אדירה בחלק של 'סור מרע'. האוויר בעולם כולו טהור יותר ואין ספק שעובדה זו מסייעת לעליית התפילות.

בנוסף על כך, כשהשבת קודש פורשת כנפיה, יש לנו הזדמנות מיוחדת להתפלל על כל יהודי ויהודי שיחוש בשבת קודש כזו את 'נועם השבת'. גם יהודים שעוד לא זכו לממש עד כה את ה'מתנה טובה' שניתנה לעם ישראל מבית גנזיו של הבורא, (תהיה הסיבה אשר תהיה), בשבת קודש זו יוקל עליהם לטעום מטעמה של השבת קודש. לנו ניתנה האפשרות להתפלל שיהיו רחמיו מתגוללים על עם קודשו. להתפלל עליהם ולחפוץ בטובתם הרוחנית והגשמית.   

סח לנו אחד מיודעי דבר, כי בשעה שהיו הרופאים פוקדים את מעונו של כבוד קדושת תפארתו מרן הרה"ק רבי אהרון מבעלזא זיע"א, הם היו ממתינים בחדרו עד שיתפנה אליהם. לא ניתן היה להפריע לו בהיותו אחוז שרעפים. פעם העז אחד הרופאים ושאלו "מה חשבתם רבינאר?", ומרן זצוק"ל ענה לו: "טוב על יהודים". בעת ייסוריו הגדולים הוא חשב טוב על יהודים. על כל היהודים. תמיד לחשוב טוב על יהודים.

להאזין למצוקת הזולת. כותב השורות ר' מנחם גשייד. צילום: באדיבות המצלם

###

ישראל קדושים הם ומאמינים בני מאמינים. האמונה של בני ישראל כוללת את הידיעה שהבורא יתברך משגיח עלינו בזמן הגלות עוד יותר מהעת שבה עם ישראל ישבו על אדמתם ועל מלכותם. אלא שבזמן הגלות ההנהגה היא בהסתר פנים "באופן שיש למורדים וחוטאים שבנינו מקום לספק ולהרהר שמא לא בא הענין מאיתו יתברך" – לשונו של המבי"ט בספרו בית אלוקים שער התפילות פרק ט"ז.

הספיקות נובעות -  על פי דברי קודשו של בעל המבי"ט זיע"א -  מהעובדה שבענין מגיפות רח"ל ישנם כמה  הבדלים בצורתם, מההווה לזמנים שבהם היות ישראל תחת ממשלתו. שכן אז  "היות המגיפה דרך פלא ונס מפורסם". כלומר היו נספים רח"ל בבת אחת כמות אנשים ללא חולי ומדווה. כפי שהיה בעדת קרח או בחטאים אחרים רח"ל.  איש לא היה חולה קודם או אחר כך. לעומת זאת, בתקופת הגלות "הטובות והרעות ההוות הם באות באופן שיכול המתעקש לחשוב ולהרהר כי אינם מאתו ית".

 באותו פרק מרחיב בעל המבי"ט על חשיבות ההשתדלות והשמיעה להוראות,  על אף שבראש השנה נגזר על כל אחד מה שיתרחש עמו במהלך השנה. שכן "באותו הצער שמצטער נחשב לו כגלות וניצול באותה שעה. והוא יתברך יודע בחירתו של זה האיש מה שיבחר -  אם לעמוד אם לנוס, וכשרואה ויודע שבחירתו תהיה לעמוד במקום המסוכן חותמו ל...., וכשבחירתו לנוס חותמו לחיים.  ואם הוא ישר בדרכיו,  הוא יתברך נותן בלבו ומדריך אותו, מורה לו מקום לנוס שמה... וענין הדבר בכלל הוא השגחה מאיתו יתברך שהוא בורא חדשה בארץ.... והוא יתברך מקרב הענין לטבע, כי אותם הבורחים ואינם ניצולים מרפה את ליבם שלא להישמר בדרך הטבע מהחולי ההוא המתדבק בו, ומי שאינו נגזר אלא לחיים הוא יתברך מראה לו דרך שינוס ... ותהיה נוסו כפרתו.... ולכן באים בחדריהם, או נסים ובורחים". והדברים מתוקים ומבוארים שם בהרחבה.

###

אדם אינו יכול לברוח או להתחבא מהבורא יתברך. ועל כך נכתב בכתר מלכות לרבי שלמה בן גבירול, "ואם תבקש לעוני אברח ממך אליך". תוהה הרה"ק רבי ברוך מקוסוב זיע"א בספרו עמוד העבודה, שלכאורה הדברים נוגדים, כיצד ניתן לברוח ממישהו אליו, אלא, הוא מבאר בלשון קודשו:  "על ידי דבר אחד אפשר לברוח מגזירותיו ית' והוא התשובה..... מ"מ אין זה בריחה אמיתית אלא קירוב שבתשובה... וזהו 'אברח ממך', היינו מגזירותיך, 'אליך' בתשובה".  כלומר אנחנו יכולים לברוח מהגזירות רק באמצעות בריחה ממקומנו הרוחני הנוכחי, לנקודה רוחנית שבה אנו שבים בתשובה וטובים יותר.  

הבריחה ממנו אליו, כוללת הזדמנויות רבות ומרובות. לכל יחיד ההזדמנויות הרוחניות שלו וכך לכלל. זו הזדמנות לראות במעלת הקרוב ולא בחסרונו, (כי למי אין חסרונות), ללמוד להכיל אותו. ולא פחות חשוב -  ולכאורה זה המפתח: להאזין לו. להקשיב לו. כשאדם במצוקה, המתנה הגדולה ביותר שניתן להעניק לו, היא בראש ובראשונה להאזין לו. לא לטפל בו. קודם להאזין לו. מטיפולים חוששים. ניגשים אליהם בלית ברירה. הרבה לפני שהזולת רוצה שיטפלו בו, הוא רוצה שיאזינו לו. שנאזין למצוקתו ונביע הזדהות או לפחות אמפטיה למצבו. לדברים שהוא מצליח לומר, ולא פחות לדברים שהוא חושש או אינו מצליח לומר ברורות. יש שהסבירו את הפסוק "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה", היינו שתשמע בקולה ומדבריה, כל אשר תאמר- כלומר כל צרכיה ורצונותיה.

ההקשבה הזו, כוללת האזנה פנימית לעצמנו. למהותנו. לשליחותנו. שליחות המוטלת על כל נפש יהודית. כל נפש והשליחות שלה. יהודים שעברו בחייהם חוויות מטלטלות העידו לא פעם כי למרות הקשיים, הם הרוויחו את מהותם. החוויה המטלטלת סייעה בידם לברר לעצמם את זהותם ומהותם. דרכם ושליחותם. הפרספקטיבה שלהם, המבט, השיפוט, הרצונות, השתנו. לא במאת האחוזים. שינוי אינו ענין קל. וודאי שלא לשנות מידה זו או אחרת שלעיתים יש לעמול על תיקונה עשרות שנים. אך הם הרוויחו  שיפור ביכולותיהם האישיות, שעה שניצלו את ההזדמנות שעמדה בדרכם בעת מצוקתם.

בניגוד לשינויים הקשים לביצועים, הסתגלות קלה בהרבה. ההסתגלות היא כורח. נכפית עלינו מציאות מסוימת ולכן אנו מסתגלים אליה במהירות יחסית. שינוי זו יוזמה שאנו נדרשים לבצעה ולכן היא קשה יותר. פעמים שאנו כה 'מכורים' להסתגלות מסוימת, עד שאנו נרתעים מלבצע שינוי, גם כשאנו יודעים שהשינוי טוב עבורנו. 

####

איש מאתנו אינו חפץ חלילה להסתגל למצב הנוכחי. התהיות והשאלות רבות. הזעקה 'עד מתי' עולה מאליה, כמו התהייה 'ואיך זה יסתיים'. התשובה ברורה: זה יסתיים !  ולא, לא  תמיד נדע אפילו בדיעבד לספר איך זה בדיוק הסתיים. היו צדיקים שנהגו לברך יהודים שהגיעו עם בשורות לא טובות על מחלה רח"ל ושמעו את המילים:  "כפי שאתה לא יודע איך היא הגיעה, כך שלא תדע כיצד זה הלך".

איש לא צפה מראש מתי וכיצד יגיע הווירוס הנוכחי. ואיש אינו יודע להצביע כרגע מתי ואיך הוא יסתיים. האם בחום הקיץ, הקודם לכן, האם באמצעות חיסון, תרופה או כל פטנט אחר. אלו השערות שונות, אך אין ספק שזה ייעלם.  בדיוק כפי שהגוף מייצר נוגדנים כשהוא מזהה וירוס הקם עליו לתוקפו, העולם מייצר 'נוגדנים' למצבים הנכפים עליו. צורת ההתמודדות של העולם שונה מענין לענין בדיוק כשם שהנוגדנים בגופינו שונים מווירוס לווירוס. 

איש מאיתנו אינו סבור  שיום אחד יצהיר ראש ממשלה או נשיא כלשהוא הכרזה דרמטית ולפיה: חזרה לשגרה כאן ועכשיו. מי יטול על עצמו אחריות שכזו? להטיל מגבלות וסגר קל בהרבה מאשר ליטול אחריות ולהשיב את השגרה הברוכה. בוודאי בשעה שהאויב שקוף. אין יכולת להגיע איתו להסכמים או לכרות מולו בריתות. איש לא יוכל לערוב לנו שהאויב – הווירוס - הובס. אם כן,  כיצד זה יתרחש? שאלה טובה. התשובה הנכונה: אל דאגה - זה יתרחש !.

דוגמא לכך ניתן למצוא בעומק הבנת דברי חז"ל בגמרא במסכת יבמות דף ע"ב. הגמרא דנה ברוחות דרומיות ובנזקים שהם גורמות. חז"ל לימדונו שבשל החשש מנזקים אלו, אין למול או להקיז דם ביום שבו נושבות רוחות דרומיות. כלומר מי שיום השמיני להיוולדו חל ביום בו נושבות רוחות דרומיות, עליו לדחות את הברית. מסום הסכנה. ממשיכה הגמרא ומלמדת אותנו, כי בזמננו שרבים אינם שמים על לבם שלא למול ביום שבו נושבת רוח דרומית, אנו נכללים בכלל הכתוב "שומר פתאים ה'", ואין להקפיד על כך.

לכאורה, נשאלת השאלה, מדוע אין להקפיד? הרי קיימת סכנה. אלא שהנהגת העולם היא כזו שבמצבים מסוימים (וביחוד במצבי קיצון), העולם  מתאים את עצמו. מתקן את עצמו.  הדברים מסתדרים בבחינת 'שומר פתאים ה'".  בעקבות כך, רוב הראשונים פסקו להלכה, שלאחר שהגמרא קובעת כי הנושא נכלל ב'שומר פתאים', אזי גם במקרה של יום בו נושבת רוח דרומית חייבים למול. כלומר, לא רק  שיש את האופציה  להחליט אם להיכלל ב'שומר פתאים' או לחלופין לחוש לרוח דרומית,  אלא חייבים למול למרות שנושבת רוח דרומית. (למעט הריטב"א הסובר אחרת). כלומר, המציאות הזו העונה לשם 'רוח דרומית' על השלכותיה ההרסניות, פוקעת. היא  אינה קיימת עוד. במקומה העולם התאים את עצמו למצב הנכלל ב'שומר פתאים ה'. יכול שהדברים נשמעים מעט מורכבים למי שנחשף אליהם לראשונה. אך זו המציאות. היא מוכחת וקיימת בשלל מאורעות מההיסטוריה.

להבדיל גם העוסקים במדע והמתבוננים בטבעו של עולם, מצביעים על אירועים שבהם העולם – כלומר אותו טבע שהתהפך ממציאות מסוימת למציאות אחרת, סובב את עצמו חזרה למקום שהיה. אם ניטול לדוגמא את אגם הכנרת:   טובי המדענים מודים שיותר משהם יודעים עליה,  הם אינם יודעים. והנה כשמתרחשת סיטואציה שבה שנים הכנרת מתייבשת ונערכים לשורה של התרחשויות בעקבות התרוקנותה,  לפתע - כמו שאירע בחורף הנוכחי: יורדים גשמים רבים עד שהכנרת כמעט עולה על גדותיה.

ישנם שתי אופציות להביט על הנושא. או שבחסדי השם 'מזל' שהשנה היתה גשומה מאוד והכנרת התמלאה. או שבחסדי השם בגלל הצורך הגדול של הכנרת להיות מלאה (וכאמור כל שהמדע יודע בענין, מועט יחסית), לכן ירד הרבה גשם. כלומר העולם שברא הבורא יתברך, מוצא את הדרך למלא את הכנרת. אנחנו רואים ממטרי גשם. העולם דואג לכנרת מלאה. כך או אחרת, המציאות שהטבע שהטביע הבורא -  מצא את הדרך -  על פי דרך הטבע  - להסתדר. שכן כך הרצון לפניו. וכך בכל מאורעות הטבע בעולם.  

יהודים: יום אחד, והוא לא חייב להיות רחוק, המצב הנוכחי יסתדר. כשהנביא ישעיהו מזהיר "בוא בחדריך", הוא ממשיך ואומר "חבי רגע". לא נשארים בחדר. יש להמתין רגע. כמה הוא הרגע? נדע בדיעבד.  מה שברור שאת הרגע הזה  - כדאי לנצל לטובה. את המצב הנתון איננו יכולים לשנות. את הרגע ניתן לנצל. ובד בבד לזכור בכל עת ורגע, שכשם שהגענו למצב הנוכחי כמעט ברגע, כך ברגע אחד הכל יכול להתהפך לטובה ולברכה. יתן השם במהרה ומתוך שמחה וחדוות הלבבות.

קורונה מנחם גשייד

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 2 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד