ט"ו ניסן התשפ"ד
23.04.2024
להיערך עכשיו לגל השלישי

יועצי רפואה קובעים: "יש לפתוח את מחלקות הקורונה"

בנייר עמדה שגובש בידי יועצים רפואיים בכירים מהציבור החרדי המתפרסם היום בעיתון 'המודיע', מצביעים היועצים על הנהלים שיש לשנות במחלקות הקורונה, אם חלילה יהיה בהן צורך שוב | בנייר העמדה שכולל חמישה סעיפים, הם שמים דגש על הנושא העיקרי: לפתוח ככל האפשר את המחלקות הסגורות 

יועצי רפואה קובעים: "יש לפתוח את מחלקות הקורונה"
בית חולים. אילוסטרציה צילום: יח"צ

מחלקות הקורונה נסגרות בזו אחר זו, כשמידי יום אנו מתבשרים על סגירתה של מחלקה נוספת, בכל יום בבית חולים אחר. ואכן, המחלקות – שרק לפני כחודש לא עמדו בקצב החולים שזרמו אליהם כשאגף הבינוי של משרד הביטחון נרתם להכשיר במהירות מתחמים נוספים למחלקות קורונה – מתרוקנות במהירות מהחולים שגדשו אותן, כשבתוך מספר ימים נהיה עדים בע"ה לסגירתן של המחלקות. החולים הקלים ישלחו הביתה, ואילו אלו שחלו במצב קשה מקבלים את הטיפול במחלקות הטיפול נמרץ – שאינן מוגדרות כמחלקות קורונה.

אך דווקא בעת הזו, כשאנו עומדים לפי כל הסימנים בשלב שבו 'הגל השני' דועך, זה הזמן לבדוק כיצד ניתן לשפר את המתרחש בתוך המחלקות הללו. זאת, בכדי שנהיה מוכנים לאפשרות, שנקווה שלא תגיע, שבו יפציע עלינו גל שלישי, שעשוי להיות קשה מקודמיו מאחר והוא עלול להתרחש בחורף, כשאז השילוב של שפעת פלוס קורונה צפוי להביא לגודש במחלקות ואפילו לקריסה של מערך האשפוז.

מה שברור, ששמן של מחלקות הקורונה הולך לפניהן ולא לטובה. בשבועות האחרונים פורסמו מספר תחקירים שעסקו במתרחש במחלקות הקורונה השונות, והרושם שעלה מהן  הוא שהחולים סובלים במהלך האשפוז, וכי דווקא האשפוז תורם לדרדור במצבם.

בנייר עמדה שמתפרסם היום בעיתון "המודיע", ואשר הוכן בסיוע של מספר יועצי רפואה בכירים מהציבור החרדי, מובאות  כמה הצעות שיביאו לשיפור בהתנהלותן של המחלקות, וזאת בהסתמך על המידע שהצטבר אצל היועצים שליוו באופן שוטף ועקבי את החולים שאושפזו במחלקות הקורונה. נקווה שהמידע הזה לא יהיה רלוונטי, אך במידה ונהיה עדים לגל נוסף – אילו ההצעות הללו יזכו לבוא לידי יישום, אין ספק כי הן יוכלו להציל חיים, פשוטו כמשמעו.

לפתוח למתנדבים

המצב הנוכחי, שבו חולה שמגיע למחלקה מאבד כל קשר עם העולם החיצון, כאשר הוא סגור ומסוגר בתוך מחלקה סגורה כשאלו שנכנסים אליו לפרקים הם רק אנשי צוות הלבושים כחייזרים, הוא מצב בלתי נסבל. עצם ההסתגרות הזו אליה נקלע החולה, תורמת לפגיעה במצב רוחו ולירידה במוטיבציה הנפשית.

שלא לדבר על כך שכאשר הוא זקוק לעזרה, לרוב אין מי שיוכל לעזור לו. הרי אי אפשר לדרוש מאנשי הצוות שיתמגנו ויכנס למחלקה אחת לחצי שעה, והם עושים זאת אחת לשעתיים. בתוך פרק הזמן הזה קורה וחולה זקוק לכוס שתיה, לסיוע בצרכים אחרים, אפילו לבדיקת מדדים שיתכן וישתנו. צריך להבין שבעוד ובכל מחלקה אחרת העזרה הזו ניתנת בידי בן משפחה שסועד אותו, במקרה זה מלבד האחות, שתיכנס רק אחת לפרק זמן קצוב, אין מי שיכול להועיל לו.

במהלך הימים בהם עמדנו מול החולים נתקלנו בסיטואציות מעוררות חמלה, כמו מקרה שבו מכשיר הטלפון של החולה נפל לרצפה, הוא לא הצליח להרימו וכך הוא נותק מכל קשר עם משפחתו – שמצידם היו חרדים לגורלו והם כבר ראו תרחישים קשים. היו מקרים שהסוללה אזלה או שהחולה נרדם, והמשפחה לא ידעה את נפשה מבהלה. בכל המקרים הללו, כאשר זה קורה במחלקה רגילה, יש מי שעוזר או רואה. במקרה דנן, החולה מנותק מהעולם ולכן הדרך היחידה היא למנוע את הניתוק הזה.

ומאחר ואי אפשר לדרוש מהצוות כניסה כל שעה, הפתרון הזמין הוא הפעלת מתנדבים. היוזמה הברוכה הזו שהחלה ב'הדסה' (בידי ר' חזקי ור' שמעון ברוין), המשיכה ל'אסותא אשדוד', ולאחר מכן אומצה והתרחבה ב'תל השומר', הוכחה כיעילה ביותר. ישנם חולים רבים שיכולים לספר כי המתנדבים שהגיעו למחלקה בכל יום, היו אלו שהצילו את חייהם כפשוטו.

כניסתם של המתנדבים למחלקות הקורונה נעשתה תחילה 'מתחת לראדאר' של משרד הבריאות (כשרק מנכ"ל שקרוץ מהחומר שממנו קורץ הפרופ' רוטשטיין יכול לקבל החלטה כזו בעצמו), אך בהמשך הכיר בכך המשרד באופן רשמי והוא קרא לכל בתי החולים לאמץ את הנוסחה. עם זאת, גם היום הפעילות של המתנדבים – שמצידם מוכנים להתנדב, וככל שישנם יותר חולים שהחלימו כך יש מהם יותר – עדיין מצומצמת יחסית. חשוב להגדיל את מערך הפעילות, לפזר אותו על פני כל שעות היום ובעיקר בלילות, כשכך יהיה ניתן לתת מענה לחולים, לסייע, ובעיקר לתרום לקשר שבין החולה לעולם שמבחוץ, כשהוא הוכח כחשוב ביותר.

תנו למשפחות להיכנס

כניסה של בן משפחה למחלקת הקורונה נתפסה עד לפני כמה שבועות כדבר שאי אפשר להעלותו על הדעת. למרות זאת, גם הפעם ב'שיבא' היו הנחשונים לאחר שהם התירו לבני משפחות להיכנס, כמובן תחת התמגנות ניאותה, כשהם מרחיבים את ההיתר שניתן לבתי החולים לאפשר כניסה של משפחות כ'נוהל פרידה' רגע לפני המוות, חלילה, ומאפשרים לבני המשפחות להיכנס כל יום, גם כשמצבו של החולה שפיר לחלוטין.

האפשרות הזו הוכחה כמסוגלת להזרים לחולים אנרגיות חדשות, והיא שינתה את מצבם של החולים מקצה לקצה, בנוסף לעזרה הפיזית שהם מצליחים לקבל מבני המשפחה. עם זאת, היא כרוכה בהיערכות לוגיסטית לא פשוטה מצד הצוות, שנדרש ללוות את בני המשפחה, לוודא שהם ממוגנים די הצורך, לעקוב שהם עצמם לא זקוקים פתאום לסיוע רפואי (וכבר היו דברים מעולם...), בנוסף להסדרת התיאום והסדר.

אך אחרי הכל, אין תחליף לביקורו של בן משפחה ולכן יש לעשות הכל בכדי שהשעות הללו יתרחבו, ובני משפחה יוכלו להיכנס כל יום ולא רק אחת ליומיים או שלושה. פרט לכך, יש להפעיל בכל בית חולים מנגנון שיסייע לחולים לקבל חבילות מהבית במהירות. בבית החולים 'אסותא אשדוד' הופעל מערך כזה בניצוחו של רב בית החולים הרב קיהן, והוא איפשר לשנע חבילות מבתי החולים ישירות אל המחלקה, כאשר הרב קיהן היה זה שטבע את 'מבחן החביתה': כאשר סנדביץ' עם חביתה שנשלח מהבית הגיע לחולה כשהחביתה היתה עדיין חמה, היתה זו מבחינתו הצלחה. גם כאן, מדובר בהיערכות מצד הצוות שלא יכול בכל רגע להיכנס למחלקה הסגורה, אך תיאום יעיל ובעיקר שימת לב יאפשרו גם למיזם כזה להצליח.

סיעוד

תחום נוסף שעליו יש לתת את הדעת הוא נושא הסיעוד. חולים רבים, בעיקר קשישים, זוכים בביתם לטיפול סיעודי מצד העובד/ת הזר/ה, שלא מש מהם ומעניק להם עזרה סיעודית סביב השעון. כאשר הקשיש מאושפז במח' הקורונה והמטפל הסיעודי אינו מורשה להיכנס אליו, העזרה הזו נמנעת ממנו וכך אין מי שיבצע עבורו את המשימות הבסיסיות, שיכולות להיות האכלה, דאגה למתן התרופות בזמן, או כל פעולה סיעודית אחרת שהצוות במחלקה – עם כל הרצון – אינו יכול לתת לו מענה מושלם.

גם כאן, בכל מחלקה אחרת החולה זוכה לליווי צמוד של המטפל. במחלקת קורונה הדבר אינו אפשרי, ויש צורך בהסדרת אפשרות כניסה למטפלים שנוכחותם הוכחה כנחוצה בפרט על רקע הדירדור שאירע אצל חולים רבים בתחומים אחרים, ולאו דווקא בהקשר של הקורונה.

זרימת מידע

תחום נוסף שלוקה בחסר הוא היכולת של המשפחה לקבל מידע רפואי על החולה. בעוד שבכל מחלקה אחרת ניתן להשתתף בביקור הרופאים, לשאול שאלות ולקבל מידע, במקרה זה המידע מועבר לחולה עצמו, או שהוא מועבר בטלפון לבן המשפחה.

אנו יכולים להעיד כי הצוות הרפואי עושה מאמצי על להמציא את המידע למשפחה, אך הדבר אינו קל. לא תמיד מצליחים לתפוס באותו רגע את האיש, וגם אם כן – אינה דומה נוכחות במקום כשניתן לשאול ולקבל מענה לבין שיחה בטלפון שמטבעה לוקה בחסר. החוסר במידע מורגש בעיקר כאשר מבקשים לערב ייעוץ נוסף, אך כל עוד המידע הבסיסי חסר, קשה לראות את התמונה המליאה.

הכי טוב בבית

מה שבטוח, שכל עוד החולה יכול להישאר בבית, יש לעשות זאת. המודל שהציג הארגון החרדי 'חסדי עמרם' זכה לשבחים דווקא מצד אנשי רפואה, ויש לחתור לאמץ את המודל הזה בהיקף נרחב ובמתכונת מערכתית. בעידן הנוכחי אין בעיה לאפשר אשפוז בית לחולים רבים, כשהטכנולוגיה העדכנית מאפשרת ניטור ופיקוח רפואי מרחוק, בדיוק כמו במחלקה, גם מבלי שהחולה ישכב במחלקה עצמה.

אין ספק שכאשר החולה מאושפז בבית, מצבו טוב פי כמה, וכך נמנעת הידרדרותו. מה שחשוב הוא אכן לוודא שהוא זוכה למעקב רפואי צמוד, וכי הטיפול שהוא זוכה לו בבית אכן מספק. (דווקא הטענה שנשמעה "הוא חולה ומסוגל להדביק את משפחתו", מגוחכת. הרי החולה שהה בבית בכל ימי הקינון של המחלה, כך שמי שנדבק נדבק ומי שלא כבר לא ידבק. האם זו סיבה להוציא אותו מביתו ולאשפז בבית החולים?).

בכל מקרה, בהיערכות נכונה ובשיתוף נכון של כל המערכים, בתי חולים, קופות חולים וגם ארגוני חסד (שאחרי הכל הוכיחו את יכולותיהם באופן מעורר השתאות) ניתן יהיה להפוך את המודל הזה למודל מנצח, שיציל חיים ועל הדרך גם ימנע את הגודש במחלקות כשהוא יסיר את החשש מפני הגעה ל'אי ספיקה' – תרחיש האימים ממנו חששה לאורך כל הדרך מערכת הבריאות, כשבדיעבד מתברר כי לולי 'חסדי עמרם' שמנעה את הגודשים במחלקות הקורונה, יתכן והתרחיש הזה היה מתממש...

קורונה

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 3 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד