האב נשבר: 10 שנים הספיקו; רוצה להתגרש

היה זה לפני שנתיים, פגשתי יהודי וכך הוא סיפר לי: "אני נשוי זה עשר שנים, יש לנו ברוך השם חמישה ילדים.

זוגיות טובה ובריאה זה לא משהו שהתברכנו בו, כבר שנים רבות שאני ואשתי יש בינינו מריבות רבות, כמעט כל הזמן אנחנו במריבות ועימותים. ההבדל בזמנים - פשוט יש זמנים שאנחנו רבים על גז נמוך ולפעמים המריבות הן על גז לוהט, על האש הכי גבוהה.

מה לא ניסיתי? לכמה יועצי נישואין הלכנו! לפחות לשבעה יועצים הלכנו ושום דבר לא קרה, אש המריבות עדיין לוהטת לפעמים נמוכה ולפעמים גבוהה אבל היא פשוט לא מפסיקה.

קראתי ספרי מוסר על כעס, על ויתור, עבודת המידות, אבל זה פשוט יותר חזק ממני או מאיתנו. המריבות האין סופיות האלו ממשיכות וממשיכות.

כנראה שזה הגורל שנגזר עליי והגיע הזמן אולי פשוט להתגרש וזהו. עברתי בחיי הילדות שלי מספיק דברים קשים אין לי כוח להמשיך את הסבל הלאה.

אמא שלי הייתה אישה מאוד קשה, ביקורתית ופוגעת. אבי בחיים לא אמר לי מילה טובה, מי מדבר על חיבוק, נשיקה. כלום!

לא מגיע לי להמשיך את הסבל הזה שוב. עשר שנים מספיק היו בשבילי. אני לא צריך שאשתי תמשיך את הסבל הזה.

אני חושב על כיוון של גירושין, מה אתה אומר?"

"תשמע", אמרתי לו, "אני מאוד מבין את המצוקה שלך ואת הקושי שלך אבל לפני שאני אגיד לך מה דעתי אני אשמח שתספר לי קצת יותר על העבר שלך, על חיי הילדות שלך והנעורים שלך".

"אם אתה חושב שזה יעזור, אז אני בשמחה אספר", אמר.

והיהודי היקר שישב מולי החל לספר:

"היו לי הורים לא הכי נחמדים, הם אולי לא רבו ביניהם אבל שום דבר אמיתי לא היה ביניהם. לא יחס של כבוד, לא אהבה, לא קשר, הכול היה טכני.

אבל בעיקר התמודדתי עם היחס של ההורים שלי כלפיי.

אמי הייתה אישה ממורמרת והיא הייתה באופן קבוע מעירה לי הערות, מעבירה עליי ביקורת, צועקת עליי, מבזה אותי.

אבי אומנם לא היה מעביר ביקורת או מבזה אותי, אבל אהבה וחום בחיים הוא לא נתן לי. וגם כשאמי הייתה מעירה לי וצועקת עליי הוא היה מצדיק אותה.

לא הייתי הכי מצטיין בכיתה, הייתי ילד שמביא ציונים שישים - הכי הרבה שבעים.

ראש גאון לא היה לי ואחרי כאלו צעקות והעלבות אז גם ריכוז בשיעור בחיידר לא היה לי.

פעם אחרי שאמי פגעה בי שאלתי אותה בתמימות: 'למה את צועקת עליי כל הזמן?' והיא אמרה לי:  'תהיה ילד נורמלי אני אהיה אמא נורמלית'. והמשיכה ללכת לעבר חדר הכביסה.

אני לעולם לא אשכח את עצמי בגיל 11 באחד הלילות, שוכב במיטה אחרי ערב שאמי צעקה עליי על ציון מבחן שקיבלתי בו שלושים.

שכבתי במיטה והרגשתי כזה בודד, עזוב ומושפל, בכיתי ובכיתי כמעט שעה שלמה.

רציתי שמישהו יחבק אותי, שיאהב אותי אבל כלום! הזעקה האילמת לא זכתה למענה. הרגשתי הכי לבד שיש בעולם.

כך המשיכו החיים עד שהתחלתי ללכת לישיבה קטנה.

בשבילי זה היה מפלט, הייתי חוזר הביתה פעם בחודש בשבת חופשית. כך פחות ספגתי את הביקורת, הכעסים והפגיעות שהיו מנת חלקי כמעט מידי יום ביומו.

החיים המשיכו, סיימתי ישיבה קטנה עברתי לישיבה גדולה. הקשר עם החברים עזר לי מאוד להרגיע את נפשי ואף נתן לי כוחות, וכבר הרגשתי יותר חזק עם עצמי.

בגיל 21 התחתנתי, בחודשים הראשונים לנישואין הכול היה בסדר אבל לאט לאט דברים התחילו להיות מסובכים. הייתי נפגע מאשתי מכל מיני משפטים שהיא הייתה אומרת לי.

היא לא הייתה רעה אבל היא קצת הזכירה לי את אמא שלי בדיבור שלה. הייתה לה לשון חדה ולא תמיד היא חשבה לפני מה שאמרה.

ואני הכול חזר אליי בהבזקים מהעבר, אמרתי לעצמי: 'אני לא אתן שוב שידברו אליי כך, אני אגדע את זה כבר בהתחלה. ובפעם הבאה שהיא תדבר אליי באופן לא מכובד אני אחזיר לה שהיא תלמד לקח'.

אשתי למדה, למדה היטב אפילו, היא רק למדה הפוך! וכשדיברתי אליה בחזרה מעט בצורה קשה  רק נעשה יותר גרוע והיא התחילה לדבר אליי בצורה יותר פוגעת...

ומשהו ששכחתי לספר לך, אשתי גדלה בפנימייה לבנות בגלל שהוריה התגרשו, אבל זהו סיפור בפני עצמו.

את סרט ההמשך סיפרתי לך כבר. על המריבות, הייעוץ וההחלטה שלי להתגרש.

אז זהו, עד כאן. אני מרגיש שמיציתי, אין לי כוח להמשיך עם הסבל הזה יותר. אני מרגיש שאני חייב להתגרש".

כותב השורות, מרדכי רוט.

"תגיד לי", שאלתי אותו, "פעם הלכת לטיפול רגשי?" 

"ממש לא!" הוא ענה.

"הצלחתי להתמודד עם זה ברוך השם בזמן היותי בישיבה עד שהרגשתי שנרפאתי".

"תקשיב לי", אמרתי לו, "מה שהלכת לשבעת יועצי הנישואין לא יעזור לך וגם אם תלך לעוד שבעים יועצי נישואין לא יעזור לך.

ואתה יודע למה? כי יועץ נישואין יכול לעזור לך ולהדריך אותך מה זו אישה, מה זה חיי נישואין, איך לנהל תקשורת נכונה עם בן הזוג.

אבל אם עברת את מה שסיפרת שעברת לא תוכל ליישם את מה שלמדת אצל יועץ הנישואין, פשוט אין לך את הכוחות הנפשיים האלו!

אני בטוח במאה אחוז שאם אתה תעבור טיפול רגשי עם עצמך עם מה שאתה עברת, ואני בטוח שגם אשתך עברה לא מעט בימי ילדותה וימי נעוריה ואף היא תלך לטיפול רגשי בנפרד ממך, אני בטוח שחיי הנישואין שלכם יעלו על דרך המלך".

למה אני מספר את הסיפור הזה, אני פשוט רואה הרבה מאוד מקרים שיש לאנשים בעיות בזוגיות ואז מנסים יועצי נישואין, ספרים, הדרכות וכו'.

אבל הם לא מבינים שזה פשוט לא קשור אליהם זה קשור לנפשם שסובלת ומתמודדת.

ועד שהם לא ירפאו את נפשם שום הדרכה או ייעוץ נישואין לא יעזרו להם.

לדוגמה: אדם שהוא מאוד רגיש ופגיע ויש לו סכמה של חסך רגשי שהוא לא קיבל אהבה, חום וכו'.

הוא לא יוכל ליישם את הנאמר לו בייעוץ הנישואין כי מה יגידו לו: "לא צריך להיפגע. תדבר עם בן הזוג שלך שזה פוגע בך וכו'".

אבל זה לא יעזור, כי בגלל החסך הרגשי הכבד אז לא יעזרו לו הדברים האלו, החסך הרגשי יותר חזק ממנו. ועד שהוא לא יפתור את זה בטיפול רגשי לא יעזור לו שום ייעוץ.

דוגמה נוספת: אדם שחווה חוסר אמון והתעללות בתור ילד ונער אז הוא יכול לפתח חוסר אמון באנשים סביבו וגם בבן הזוג שלו. וזה מאוד קשה לחיות עם בן זוג שלא מאמין בך וסומך עליך. וגם פה ייעוץ לא יעזור, כי עד שהוא לא יפתור את בעיית חוסר האמון בשורשה אז שום הדרכה לא תעזור פה.

ואני יכול להגיד בביטחון גמור, אחרי כל כך הרבה שנים של התעסקות בנושאים האלו, שהרבה מבעיות הזוגיות נובעות בגלל בעיות רגשיות שיש לאחד מבני הזוג או לשניהם כאחד.

אדם שחזק בנפשו ואין לו משקעים מהעבר הרבה יותר קל לו ליישם את חוקי הנישואין: להעניק, לפרגן, להחמיא, להעריך, לאהוב, לכבד, להוקיר וכו'.

וגם אם הוא לא יודע מה זה חיי נישואין אז הוא הולך וקורא על כך בספרים, או הולך לקבל הדרכה \ ייעוץ מה זה חיי נישואין. ואז הוא יכול ליישם את מה שאמרו לו כי יש לו בסיס של נפש חזקה ובריאה ליישם את כל זה.

פעם היה אצלי יהודי שאשתו טענה שהוא לא נותן לה יחס מספיק ואהבה, הלכו ליועץ ולא עזר. ומה שהתגלה שפשוט הוא סובל מדיכאון קל ומחרדות, משהו שהוא לא סיפר לאשתו. נראה לכם שאדם שמתמודד עם דיכאון וחרדות יש לו מספיק כוחות להתייחס לאשתו?

נפגשתי גם עם אנשים שחוו פגיעות שאיני רוצה פה לפרטם, ופשוט שאחרי שהתגלה מה שהם עברו בימי ילדותם זה הסביר את כל הריחוק וכו' שיש להם בקשר הזוגי.

לפעמים יש בני זוג שהם פוגעים מילולית בבני הזוג שלהם ושום ייעוץ לא עוזר, מגיעים הביתה עוברים כמה ימים ושוב מתחילות הפגיעות בבן הזוג.

אלו יכולים להיות אנשים שהם עצמם חוו פגיעות מילוליות בתור ילדים ונערים ויש להם סכמה של פגיעות, הנפש שלהם למדה להתנהג הפוך ובשביל לא להיפגע הם החלו לפגוע באחרים.

אבל מה, הם לא רעים, הם פשוט מסכנים. אלו הן נפשות שעברו התעללות וזוהי הדרך של הנפש להגן על עצמה.

והמציאות מוכיחה שאחרי מספר טיפולים ההתנהגות השלילית נעלמת.

ברנה בראון, פרופסורית גדולה בתחום הרגשות בארה"ב, בדקה ומצאה שאותם האנשים המצליחים להעניק את המירב לזולתם הם דווקא אלה המלאים ברגשות חיוביות כלפי עצמם ומתוך כך הם 'פנויים' להעניק אף לאחרים – כידוע שמים גולשים החוצה רק כשהכוס כבר מלאה וגדושה.

היהודי שהתחלנו איתו את הכתבה - איך הייתם מצפים שאדם כמוהו יוכל לנהל חיי זוגיות תקינים אחרי מסכת הקשיים שעבר בילדותו ובנעוריו?

בעזרת הבורא אותו אברך שהגיע אליי ולאחר תקופה חיי הזוגיות שלו השתנו ללא היכר, אבל בעיקר החיים שלו עם עצמו השתנו, חיי הנפש שלו השתנו. הוא טיפל בעצמו ואשתו הלכה לטיפול בנפרד, אחרי עשר שנים הם עלו בסייעתא דשמיא על דרך האושר.

שבת שלום מלאה אור, אהבה, קדושה ואמונה לכל עם ישראל הקדושים.

לתגובות: [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!