י"ב ניסן התשפ"ד
20.04.2024
הורים נואשים

האב בכאב: "לא יודע מה קרה לבן שלי"

הכי חשוב שהילדים שלכם יאהבו אתכם וירגישו פתוחים איתכם ושגם אם קרה משהו הם ידעו שהם יכולים לדבר איתכם מבלי שתצעקו ותשפטו אותם: "למה עשיתם כך ולמה עשיתם כך, אמרתי לך אל תעשה כך וכך ולא שמעת בקולי והנה תראה מה שקרה" | טורו השבועי של המטפל הרגשי מרדכי רוט

אילוסטרציה. למצולמים אין קשר לכתבה
אילוסטרציה. למצולמים אין קשר לכתבה צילום: יוסי זליגר, פלאש 90

זה קורה בעקביות אחרי כל חופשת בין הזמנים. בקיץ, אחרי חג הסוכות, אחרי חג הפסח, אני מקבל קריאות מהרבה הורים נואשים: "משהו קרה לבן שלי". זה לא קורה מיד, זה קורה בדרך כלל כשבועיים או חודש אחרי החופשה.

הורים יקרים זועקים נואשות: מה קרה לבן שלהם? מה קרה לרוחניות שלו? מה קרה לו שהוא מתחיל להידרדר ברוחניות? מה קרה שהוא עזב את הישיבה? מה קרה שהעיפו אותו מהישיבה?

אבל אז לפעמים זה כבר מאוחר וקשה לעצור את הגלגל. ואסביר למה אני מתכוון.

היה זה לפני כשנה וחצי באמצע חודש אלול מתקשר אליי אבא לבחור בגיל שש עשרה.

"לא יודע מה קרה לבן שלי. יש לי בן, האמן לי שהרבה הורים היו רוצים כזה ילד הם מייחלים ומתפללים על כך.

אבל נראה לי שמשהו עובר על הבן שלי. אני אבא ואני מרגיש טוב את הילדים שלי. משהו קרה לו מאמצע בין הזמנים. הרגשתי שהוא מסתיר משהו.

שאלתי את הבן היקר לי אם משהו קרה והוא אמר לי שום דבר הכול בסדר. הגיע תחילת זמן אלול הבן נסע לישיבה ללמוד.

ייחלתי והתפללתי שליבי מטעה אותי ושהכול בסדר עם בני. עבר שבוע שבועיים ואז קיבלתי טלפון ממשגיח הישיבה.

'תשמע', אמר לי בעדינות, 'הבן שלך היה ממצויני הישיבה עד הזמן הזה, משהו עובר עליו.

לא יודע מה אבל הוא לא כמו תמול שלשום, הוא בקושי נכנס לתפילות בישיבה.

אני מציע לך לבדוק מה קורה עם הבן שלך'.

אני מבין שמשהו לא טוב קורה עם הבן אשמח שתדבר איתו".

פגשתי את הבחור הוא היה נראה ממש טוב ונראה קצת בסערת רגשות.

התחלנו לדבר ולשוחח ואז הבחור מעצמו פנה אליי ואמר לי תקשיב אני מספר לך משהו אבל תבטיח לי שלא תספר לאבא שלי, אני לא רוצה לצער אותו. יש לי הורים טובים לא מגיע להם את זה.

ואז הוא סיפר לי כך: "נסעתי עם חבר שלי, בחור מישיבה אחרת, באופניים לחוף הנפרד 'שרתון' בשעה די מאוחרת בלילה.

החבר שלי לא היה הבחור הכי טוב שיש אבל היינו חברים, הכרנו עוד מהחיידר שבו למדנו יחד.

אמרנו ניסע לים באופניים, נטבול, וניסע חזרה לבני ברק.

נסענו וכאשר הגענו ליד הים עצרנו ליד אחד הקיוסקים וקנינו שם שתייה, מחוץ לקיוסק היו שם כל מיני חוברות.

חבר שלי לקח אחת שם אצלו בתיק ונסענו לחוף הנפרד. החבר הזה פתח בים את התיק... ואז אני לא רוצה להרחיב... שם נהרסו חיי. והבחור שלפניי פרץ בבכי מטלטל מבלי יכולת לדבר מספר דקות.

הספיקה חצי דקה שראיתי בעיתון הזה כדי להרוס לי את הנשמה!

אותו לילה היה לי קשה להירדם. הייתי בחור תמים וצדיק עד לאותו יום ומה שראיתי זעזע בי משהו.

מאותו יום הרגשתי שקשה לי ללמוד ולהתפלל הרגשתי פושע וגם נבהלתי ממה שראיתי.

לאותו חבר אמרתי כבר למחרת - אני לא רוצה יותר לדבר איתך לעולמים.

אבל משהו קרה לי, ואני מבולבל מאוד. ושוב אני מתחנן לפניך אל תגיד כלום להורים שלי לא רוצה לצער אותם".

כאלו סיפורים וכדומה להם בגרסאות שונות כאלו או אחרות אני פוגש אחרי כל בין הזמנים.

מה שאני מנסה להגיד זה בשתי מילים: "פשוט תשמרו על הילדים שלכם".

כותב השורות, מרדכי רוט.

תשמרו עליהם. אתם לא מבינים עד כמה זה חשוב ובפרט בדורנו אנו.

בין הזמנים זהו זמן מועד לפורענות לבחורים ולאו דווקא לבחורים חלשים שזה יותר קשה להם אלא גם לבחורים טובים.

מה נקרא לשמור על הילדים שלכם?! אסביר!

בחור צריך להרגיש מספיק פתוח שהוריו הם ממש כמו החברים שלו הכי טובים, שהוא יכול לסמוך עליהם ולספר להם הכול.

שיחה פתוחה וכנה בין הורים לבחורים לא תזיק להם להסביר ולהזהיר בצורה עדינה ויפה על שצריך זהירות מדברים מסוימים.

להתרחק מבחורים לא טובים, ולא על כל דבר להסתכל, וכו'. הבחורים חייבים מודעות מפני הסכנות.

כמו שיש ילדים, השם ישמור, שנופלים מכל מיני פושעים בגלל שיש להם חוסר ידע ומודעות. ואחת מדרכי המניעה היא הסבר פסיכו חינוכי לילדים בצורה כשרה וטהורה מפני אותם אנשים. כך גם לבחורים צריך לדבר איתם פתוח ולהסביר על הסכנות שיש. מאינטרנט, מאייפון, עיתונים, חברים לא טובים וכו'.

יש הורים שאני גאה בהם שהם לא רק נותנים לילדים שלהם את ההרגשה שהם אוהבים אותם וחברים שלהם אלא הם גם יוצאים איתם יחד.

אמר לי פעם הורה: "אני לפני פסח אולי פחות מנקה חזק לפסח, אבל זה הזמן שאני יוצא עם הילד שלי לטיולי אופניים לנחלים.

בין הזמנים זה הזמן היחידי שיש לי זמן איכות עם הבן שלי וגם כי אני רוצה לשמור אותו.

שלא יסתובב מפה לשם ומשם לפה".

האמינו לי שווה ההשקעה!

והכי חשוב שהילדים שלכם יאהבו אתכם וירגישו פתוחים איתכם ושגם אם קרה משהו הם ידעו שהם יכולים לדבר איתכם מבלי שתצעקו ותשפטו אותם: "למה עשיתם כך ולמה עשיתם כך, אמרתי לך אל תעשה כך וכך ולא שמעת בקולי והנה תראה מה שקרה".

זה אולי הכי חשוב כי כאשר ילד מרגיש פתוח לספר להורים שלו גם מקרה קשה והוא יודע שהם לא יצעקו ויבקרו אותו ויאהבו אותו תמיד, אז גם אם הוא נפל לאיפה שהוא נפל אם הוא יספר לכם את מה שהוא עבר אתם תוכלו בעזרת הבורא לעצור את גלגל ההידרדרות.

ולא במקרה שהבן לא מספר ואז ההידרדרות ממשיכה בהסתר ואחריתה מי ישורנה.

כאשר אני מקבל את הטלפונים מאותם אבות ואימהות אחרי כל בין הזמנים עיניי יורדות דמעות. כמה צער יש לכאלו הורים! כמה הורה משקיע ורוצה שבנו ילך בדרך השם. כמה אנרגיות כמה מאמץ הורים משקיעים ואז פתאום מגיע משהו וכל החלום שלהם נהרס בתוך מספר שבועות.

אז תאהבו את הילדים שלכם. תשמרו עליהם חזק. לא חניקה, אבל תשמרו עליהם. תתנו להם חופש פעולה, אבל בד בבד תסוככו ותגוננו עליהם. תדעו לאיפה הם הולכים, עם מי הם מדברים, מי החברים שלהם. תיסעו איתם, תטיילו איתם, תהיו חברים שלהם. שום דבר לא יקרה אם תשבו עם כוס קפה עם הבן שלכם ותעשו איתו שיחה פסיכו חינוכית על הסכנות הקיימות ואיך הוא צריך להגיב ולהתנהג במקרים מסוימים.

אדמו"ר הריי"צ אמר: "כשם שהנחת תפילין בכל יום היא מצווה דאורייתא על כל יהודי,  ללא חילוק בין גדול שבתורה לבין איש פשוט, כך הוא חוב גמור על כל יהודי לחשוב כל יום חצי שעה אודות חינוך הילדים ולעשות הכול, מה שבכוחו לעשות ויותר מכפי כוחו, לראות לפעול אצל הילדים, שילכו בדרך בה מדריכים אותם".

והכי חשוב זה להתפלל בכל יום להגיד מספר פרקי תהילים ולבקש מהשם שישמור יגן ויציל על האוצרות שנתן פיקדון בידינו. זה הכי יכול לעזור. לבקש במילים פשוטות אבא תשמור על הילדים שנתת לנו. נסיים בתפילה מעומק הלב - אבא תשמור ותגן על הילדים שלך, הם צריכים אותך.

פסח כשר ושמח לכל עם ישראל היקרים.

לתגובות: [email protected]

חג הפסח בחור ישיבה מרדכי רוט טיפול רגשי

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 7 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד