השגריר הופתע: החתן שובר את הכוס עם פטיש

דרור אידר, שגריר ישראל באיטליה, פרסם פוסט שבו סיפר על סיור מיוחד שערך באיטליה. השגריר נפגש עם חסידי אומות העולם, ביקר בבתי כנסת עתיקים וזכה ללמוד בספרים עתיקים, וגילה איך באחת הקהילות שוברים את הכוס תחת החופה.

במהלך ביקורו של דרור אידר, שגריר ישראל באיטליה בבית הכנסת בעיר סיינה שנבנה באמצע המאה ה-18. אמר השגריר ליהודי סיינה כי "בדמיוני אני רואה את המשפחות היהודיות שגדשו את בית הכנסת במשך מאות השנים מאז, הם התפללו לבריאות וחיים טובים, אבל גם לגאולה, והגאולה הייתה לחזור הביתה לציון, עמדתי ליד ארון הקודש וקראתי פרק תהלים לזכרם: "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים". כמה סמלי. זכינו להגשים את החלום בימינו. תודה לקל".

השגריר ביקר גם בליבורנו, לפנים עיר ואם בישראל. "השם ליבורנו מרטיט את געגועיי לאבי שמואל ז"ל, שהיה חזן ראשי בבית הכנסת "הכוהנים" ונהג להתפלל מסידורים שהודפסו בליבורנו, כלומר בנוסח גולי ספרד. עבורי השם ליבורנו היה מושג, שם קוד. היום לבש השם הזה צורה, כשביקרתי במקום שבו הודפסו הספרים ומשם יצאו לרחבי העולם היהודי" כתב השגריר.

המשלחת של השגרירות ביקרה גם את הקהילה היהודית בליבורנו. בית כנסת יפהפה עם ארון קודש יפה עוד יותר. ליבורנו הופצצה במלחמת העולם השנייה ורבים מהבניינים בה נחרבו. ביהכ"נ הזה נבנה בראשית שנות ה-60.

השגריר ציין בהתרגשות, כי בבניין הקהילה היהודית נמצאו אוצר של כתבי יד יהודים במצב די מוזנח. "פתחתי חלק מהחיבורים הללו, תחושה מדהימה, הרחתי את הדפים וליטפתי את האותיות. הנה כתב יד שהועתק בשנת 1754 בעוד ששאר כתבי היד שבדקתי נעדרו עמודי פתיחה, רוב החיבורים עוסקים בקבלה, וייתכן שזאת הסיבה שלא הודפסו אלא הועתקו בכתב יד עברי מסולסל".

"חשבתי לעצמי, שגם בימים הקשים ביותר, ישבו חכמים מבני עמנו ועסקו בתורה וברוח ובשאלות קיומיות. והאם חלמו בעומק הגלות, שיום אחד ידפדף בין דפי חיבוריהם נציג רשמי של מדינת ישראל? מכל מקום, לא המתנתי והתקשרתי משם לידידי דודי נעים, הספרן בראשי של הספרייה המרכזית באונ' בר אילן, ננסה להציל את הספרים".

השגריר סיפר כי הם הגיעו לבית הכנסת המדהים בפירנצה לטקס חסידי אומות העולם, שם הוענק מדליה מטעם יד ושם למשפחת דני, שתחת הכיבוש הנאצי הצילה את משפחת צ'יבאדלי (הורים ושלוש בנות).

משפחת דני הפגינה גבורה מוסרית. ג'וזפה והוריו, ג'ובאני ומריה, הצילו את ג'ורג'יו ואשתו וונדה לבית צ'יבידלי, ואת בנותיהן, מרים, קרלה ואלווירה. ג'וזפה ניהל את החווה של משפחתה של וודנה, ששם הסתתרה משפחת צ'יבידלי המורחבת, אבל די מהר, עם הכיבוש הנאצי של מרכז איטליה המצב נעשה מסוכן, מכיוון שכולם ידעו שהוא מסתיר יהודים ואנטי פשיסטים. ג'וזפה לא הרים ידיים, ומצא להורים מסתור בכפר קרוב ואת שלוש הבנות הסתיר בבית הוריו, ג'ובאני ומריה. מאוחר יותר הצטרף גם האב ג'ורג'יו לבנותיו בבית דני. הם דאגו לכל צורכיהם ופינו חלק מביתם למען משפחת צ'יבידלי והצטופפו למענה בחלק מביתם.

פרט מעניין מחיי הקהילה היהודית בפירנצה (שנשמר גם כיום), הוא שהחתן שובר את הכוס מתחת לחופה לא באמצעות רגלו, אלא באמצעות פטיש. השגריר כתב "לא הבנתי ממש מדוע. אולי זכר למישהו שלא הצליח לשבור ברגלו".

המשלחת הישראלית ביקרה גם בעיר פירנצואולה (פירנצה הקטנה), הטקס נוסף של חסידי אומות העולם. ליד העיר עבר "הקו הגותי" שהגרמנים קבעו כדי לעצור את התקדמות בנות הברית. קרבות עקובים מדם התחוללו באזור והעיר הופצצה עד היסוד בספטמבר 1944 ולאחר מכן נפרץ הקו.

הגיעו לטקס כ-150 איש, כולל ראשי ערים מהסביבה וכלי תקשורת. זו באמת זכות גדולה להעניק למשפחות שהצילו יהודים בתקופת השואה, מדליה מטעם יד ושם בשם מדינת ישראל. הפעם הענקנו מדליות לשתי משפחות, מאטי ואנג'לי, שהצילו את משפחת שמואלביץ'.

בזמן שהמרדף אחר היהודים באיטליה התגבר, והמצוד אחריהם התהדק, מצאו זיגיסמונדו ודורה שמואלביץ מסתור אצל ארמנדו וקלמנטינה מאטי, שלא רק החביאה אותם, אלא גם הגנה עליהם ודאגה לכל מחסורם, במיוחד מחסורם של ילדיהם, אלסנדרו ואסתר. וכשגברו החיפושים בפירנצואלה, והמצב נעשה מסוכן למשפחת מאטי, מצאה משפחת שמואלביץ' מסתור בפונטה רוקונה ליד משפחת פייטרו ודינה אנג'לי, קרובי משפחת מאטי.

אחד הילדים שניצלו, היום אדם מבוגר, סיפר בהתרגשות על מה שעבר עליהם. ברגע מסוים אמר שאבא היה חוזר ומספר, כיצד בחג המולד חלקה אתם המשפחה המצילה את מעט האוכל שהיה להם. האוכל לא הספיק אפילו לבני הבית, אבל היה חשוב להם לחלוק אותו עם היהודים שהחביאו בביתם. סיפר, וקולו נשבר בבכי. איש מבוגר שראה דבר או שניים בחייו, אבל בתוכו נותר הילד שהוריו לקחו בסערת הימים ההם להסתתר מפחד ציידי האדם הנאצים והמשטרה הפשיסטית.

ובתם של המצילים, אף היא אישה מבוגרת כיום, שסיפרה בעדינות על הוריה, "אנשים פשוטים שביקשו לעשות טוב בעולם". חיבקתי אותה. אמרתי לטלוויזיה, שאירועים כאלה חשובים לאין שיעור. הזוועות ההן התאפשרו מפני שלא היה מספיק אנשים שהתנגדו להן, וגם משום שהיהודים הופקרו לנפשם בשל היעדר בית לאומי. לכן בכך שמדינת ישראל מעניקה למצילים הכרה וקובעת להם יד ושם בתולדות עמנו, יש מעין סגירת מעגל מוסרית. אשרינו.

בין השאר אמרתי: "לא מזמן חזרתי מליגוריה. נסעתי כדי להשתתף באירועים לזכר עלייה ב', מבצע ההצלה של עשרות אלפי פליטים יהודים ניצולי שואה, שהגיעו לאיטליה לאחר המלחמה לא כדי להשתקע בה, אלא כדי להפליג בספינות איטלקיות אל הארץ המובטחת נגד האיסור של בריטניה שבאותה תקופה סגרה את שערי ארץ הקודש בפני העם היהודי. למרות שאיטליה סבלה מאבטלה ומשבר כלכלי לאחר מלחמת העולם השנייה, הציבור האיטלקי היה מוכן להעדיף שיקולים הומניטריים ולסייע לבריחת היהודים לארצם, למרות הוראות מפורשות, וללא טובת הנאה".

"ארמנדו וקלמנטינה מאטי לא עשו זאת כדי לקבל פרס או שכר. למרות שמשמרות של הצבא הגרמני וכן המשטרה הפשיסטית בדקו וסרקו כל פינה, הם סיכנו שמונה נפשות ממשפחתם שידעו על המעשה וגילו אומץ ואנושיות כלפי משפחת שמואלביץ'. גם פייטרו ודינה אנג'לי סיכנו את עצמם ואת שש ילדיהם למען הצלת משפחת שמואלביץ'. הפרס הגדול ביותר שלהם היה לראות את משפחת שמואלביץ' בחיים אחרי הקטסטרופה".

דרור אידר בסיור באיטליהצילום: באדיבות המצלם

דרור אידר בסיור באיטליהצילום: באדיבות המצלם

דרור אידר בסיור באיטליהצילום: באדיבות המצלם

דרור אידר בסיור באיטליהצילום: באדיבות המצלם

דרור אידר בסיור באיטליהצילום: באדיבות המצלם

דרור אידר בסיור באיטליהצילום: באדיבות המצלם

דרור אידר בסיור באיטליהצילום: באדיבות המצלם

דרור אידר בסיור באיטליהצילום: באדיבות המצלם

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!