פוסט דומע וכאוב
"גילו לבן הבכור שלי גידול בגזע המח, חשבתי שהעולם נגמר"
בפוסט דומע וכאוב, מתארת אילה, אם לילדה עם תסמונת דאון וחולת סכרת, את האסון הקשה שנחת על משפחתה כשבנה הבכור חלה בסרטן
- שימי פרקש כתבה מקודמת
- י' טבת התשפ"ג
מיטת חולי צילום: Gili Yaari / Flash 90
"קוראים לי אילה ואני גרה ברחוב שמואל הנביא בירושלים.
לפני שנה וחצי גילו לבן הבכור שלי גידול בגזע המח, חשבתי שהעולם נגמר, עזבתי את העבודה והתחלתי ללוות אותו לעשרות בדיקות וצילומים.
לפרטים המלאים ולסיוע הקליקו כאן>>>
אלי היה בשיא פריחתו, חכם מוכשר וטוב לב. הוא שמע שידוכים ואני כבר דמיינתי את הכלה המושלמת שלו, הפרחים והאירוסין".
אבל החלום נגדע כשאליהו החל להתלונן על כאבי ראש קשים ואף התעלף בבית הכנסת השכונתי.
"בתוך יומיים שמענו את הבשורה הכי קשה בחיים. אלי קיבל את הידיעה בצורה טראומטית ונכנס לדיכאון.
אני צריכה לשכנע אותו ללכת לבית חולים, לקבל כימותרפיה, להאמין שהתקופה הזאת תעבור ולהיות האיש החזק בתמונה.
"אלי, תקום תתעורר" אני זועקת בחוסר אונים, הילדות מסתכלות עלי בבעתה, אבל הבן שלי לא זז, הוא שוכב במיטה, מותש מכאבים ורק הדמעות שזולגות מעיניו העצומות מרגיעות אותי: אלי שומע, הוא חי!" היא מתארת בכאב.
"בינתיים הבית שלנו מתפרק לגורמים" היא משתפת.
"בעלי עובד תחזוקה בישיבה, הוא עוזב את הבית מוקדם בבוקר וחוזר מאוחר בלילה, אבל אין לנו כסף בשביל לעשות קנייה במכולת.
יש לי ילדה בת 10 עם סוכרת ואחותה בת ה-6 נולדה עם תסמונת דאון. הילדות צריכות אותי בבית, אלי חייב אותי בבית החולים, ואני נקרעת בתווך.
את הטיפולים של אלי קופת החולים משלמת, אבל ההוצאות שמסביב דרדרו אותנו לשפל כלכלי. יש לנו חובות של עשרות אלפי שקלים וכשאני חוזרת מיום מתיש, אני מוצאת מקרר ריק מאוכל.
אם רק הייתה לי אפשרות כלכלית, הייתי מצמידה לאלי עזרה נפשית, דואגת לבייביסיטר שתהיה עם הבנות ונעזרת באוכל מוכן. אבל אין לי מאיפה לשלם חשבון מים וחשמל.
אני ממש מבקשת מכל מי שיכול: אנא תעזרו לנו להציל את החיים של אלי! תשמרו על הבית שלנו שלא יקרוס ותנו לי את הכוח לשרוד בכל החזיתות.
אני מברכת אתכם שאף פעם לא תדעו צער והבית שלכם יהיה מלא באושר ובריאות כל החיים! אילה".
לעזרה הקליקו כאן>>>
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות