בית פורומים עצור כאן חושבים

רשימות ותיאורי חיים מערי השדה החרדיים

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-5/3/2006 00:18 לינק ישיר 
רשימות ותיאורי חיים מערי השדה החרדיים


אני חושב שחלק זה של חיינו נחסר מעטם של סופרים, אז הרמתי את הכפפה - אמנם אני הפותח אבל אני מקווה שהבאים אחרי (בהמשך האשכול) יעשו את זה טוב יותר ממני..



רשימות ותיאורי חיים מערי השדה החרדיים*:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />


 


קרית ספר



ע
יר שמונה כשלשים אלף נפש


 


עברת את צומת שילת והגעת לשער הכניסה. זרימת המים שבצד ימין נוטעת תקווה שאת העיר הזו אפשר לסמל עם מים זורמים.


השער הפתוח, והשומר שלא בודק נותן לך להרגיש שזו עיר שלא מקפידה על נהלים והצליחו לקלקל גם את הצבא, ואין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמים


 


הצומת הראשונה - אם הצלחת לעבור אותה בלי להביט על הטראמפיאדה  וגם כאן יש חידוש לא רק רווקים אלא גם אנשים מבוגרים ואפילו משפחות שלמות עוצרות ומבקשות...


 


העיר עדיין משקרת. מיד בכניסה ישנו מרכז מסחרי -  אלא שזהו רוב רובו של המסחר בעיר


 


עד לפני שנים מועטות כולם פנו ימינה בצומת הכניסה לישוב , היום כבר ישנם מתיישבים חדשים ואפשר להמשיך ישר בצומת, למה הם הגיעו להתיישב ?


 


העיר שנגלית לפניך מלאה בכיכרות בתי כנסת וגני משחקים


 


הכיכרות שינו את יעודן מחיסכון בתנועה וברמזורים, כאן הם משמשים מקור לחלקת אדמה עם דשא, ומקום משחק ומנוחה לילדים הבוגרים שאין ראוי להם הישיבה בגני המשחקים.


 


בית הכנסת לתורה ולתפילה


 


בתי הכנסת של העיר דורשים קיטלוג לשלושה סוגים


 


המרכזיים - משמשים גם כבית לאנשים נשואים, כאן תשמע את העיתון המקומי, כאן תראה את כל האורחים של העיר, ואם הבית כבר מלא "בברוכת ילדים" תוכל גם לתפוס חמש דקות לשתייה תה או קפה של בוקר.


 


השכונתיים- כל קהילה וייחודה, אבל בכולם תפעל אותה המבנה, ישנם ה2-3 המבוגרים שהם בדרך כלל מפליטי העסקונה הקטנה של הערים הגדולות ש"באו לחפש להם מקור להתגדר בהם", אבל לרוב הם הצליחו רק לשמש כסמכות לזמן קצר ובאו יורשיהם המשופשפים יותר והפכו אותם ל"טיפוס מיוחד",


 


המנהלים בפועל מורכבים מצוות של חמישה:


הבעל קורא – אברך ת"ח שלרוע מזלו לא הצליח להיפרד מהמוצלחות שלו.


הירושלמאר – אדם ללא בושה איש מעש אבל גם איש ריב וקצת נודניק.


איש העולם – בוגר ישיבה שיצא לעבוד מביא איתו כמה מילים מקצועיות וקצת יכולת תמיכה, לרוב הוא מנסה להיפרד מפעילות בבית כנסת אבל כבר מאוחר מדי..


הסבא – בחור צעיר וחביב שנמשך לילדים הוא מקבל על עצמו את התפקיד של מחלק הטופים ומארגן הילדים, לרוב הוא גם נידחק לטפל בענייני הכיבודים וה"סעודות מצווה",


הגבאי – אדם שקט אבל מעשי מקשיב לכל הצוות אבל מחליט רק לפי מה שהרב אומר.


 

לרוב בתי הכנסת השכונתיים ישנו שם תואר סמוי, ישנם....





דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/3/2006 02:12 לינק ישיר 

אני מחכה להמשך...




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/3/2006 05:06 לינק ישיר 

למותר לציין שללא כל מיתווה של דיון, אין לאשכול הזה זכות קיום. (לא אני אמרתי, אני אורח. יש פה מנהלים). מישהו מתנדב למצוא לו איזה נושא לדיון??



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/3/2006 18:28 לינק ישיר 


היות והציבור טרם נענה להזמנתי.. נאלצתי להרהיב עוז ולהמשיך לבדי במלאכה.

המתפללים

המתחזקים – אלו הם שהתחילו בתקופת רצינות "חיזוק", איך שהם מתחילים בתפילת שמונה עשרה מתחילה תנועת הידיים = קיפוץ היד והפנייתו כלפי מעלה.. את ליבם וכוונותיהם הם בוודאי מכוונים למרום אבל תנועת הידיים הינה למטרות פנימיות,להוכיח לעצמם ולקבע את היותם "רציניים", לרוב תפילתם מסתיימת אך במעט (אבל בקביעות) לאחר החזן...

העסקנים לשם שמים – כל היום הם עסוקים בפלאפונים בשיחות על הלוואות, כשרות,וכד', בתוך השכונה עיקר עיסוקם בוויכוחים פנים שכונתיים כמקובל אצל אנשי שלומם, כשמגיעה שעת התפילה מתחילה אצלם עבודת העסקונה האמיתית, הם אוחזים בנענועים ולעיתים גם בבכיות, במשך רוב השמו"ע, שהיא הנותנת להם את ההיתר לכל הפעילות היומית, ככה הם נהפכים בעיני הציבור מעסקנים ובטלנים לעסקנים יראי שמים.........

התלמיד חכם – בדרך כלל תפילתם היא כצורת לימודם מי בנחת מי בכוונה וכד', לרוב זאת תהיה תפילה מתונה ומשך זמנה הוא בינוני.

הבעלי בתים הצעירים – בשנים הראשונות ליציאתם ממסגרת הכולל עיקר הסובלים מחוסר המשכם במסגרת המקובלת יהיו הילדים, כל רעש קטן מצדם יזכה אותם במנה גדושה של שששש.. ומבט כועס, הם הרי צריכים להוכיח שהם נשארו "בני תיירה".

מעבירי הזמן – זהו סוג שקיים לצערנו בכל שכונה אבל אין מן הראוי להרחיב בתיאורים אודותיהם, רק נרמוז שאלו הם הנושעים הראשונים מהתפילה,שבשבילם אין כמו עיסוק קבוע שלוש פעמים ביום בשביל לגוון להם את היום ולתת הסבר טוב ליציאה מהבית ו....

ישנם עוד מגוון שלם של מתפללים אבל הם אינם מתלבטים לכאן ולכאן – והלוואי שירבו כמותם..


אם לדעת רבותינו המראי דאתרא יש במאמר זה עבירה על איסור לשה"ר או אפילו על הוצאת שם רע, אנא הודיעוני ואקבלנה..





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/3/2006 22:33 לינק ישיר 


תודה על הפידבאק..


זוגות

רוב הזוגות החרדים כיום מאמצים את המשפט שתוו המשכילים  :"היה יהודי בביתך ואדם בצאתך".
ישנו חיים וסוג קשר שבו נוהגים בבית ללא רואה וישנו האדם בצאתך...תרתי משמע...

לכל זוג (אנחנו) ניתן תיאור על התנהגותם בחברה ,ואיך שאנו משערים את התנהגותם בבית.

הוא:  אינטלגנט , מאופק.
היא:  רגשנית , סוערת.

הוא - בדר"כ בעל הופעה אירופאית נאה . מבין בכל דבר שהוא רוצה להבין , אבל אינו מביע דעתו אלא במה שיש לו מה לומר.

היא - בדר"כ אין תוויה נאים ומסודרים אבל יש לה חן שמשוך מפנימיותה על פניה... אין לה הבנה מסודרת כלל. חכמת חיים היא בונה על נסיונות ומכאובים אבל הם רבים ולכן חכמתה משתבחת עם הזמן. אומרת את דעתה על כל דבר שהיא רוצה בו. כמובן שאין לה הבנה מספקת בו, מחבביה התעייפו ממנה אבל מתחמקיה משתעממים בלעדיה...


בחוץ 

הוא - תמיד ממהר, פעיל בפעילויות מכובדות , ומביא כבוד למשפחתו ונחת לחבריו.
 
היא - הילוכה מפוזר, פעילותיה משתנות , אינה בין המוצלחות אבל קשה ללכת מבלי להעיף מבט על הבלאגן שסביבה , והעניין והעומק שבעיניה ...
 
ביחד - הוא מנהל ומסדר, היא מפקדת. היא צועקת, הוא מרגיע . היא מחמיאה עליו אבל חושבת על הנמען. הוא מדבר על מטרות ומשפחה ומתעלם מאישיותה העצמית ...

בבית 

היא – תקועה לרוב בבית , מתעסקת בעיקר  דרך הטלפון, פעם בשבוע הוזה רעיון או אדם וכו' ... מתענינת בו באמת רק כשיש עניין סביבו בחברה או לאחר שהיא הצליחה להוציאו משיווי משקל..
 
הוא - מנסה להפוך את ביתו למקום לימודו הבקיאותי אך ללא הצלחה . משתדל להתענג על ילדיו, מתעניין בה רק בתור איפכא מסתברא לחלומותיו הריאליות, כשהוא שומע את דעתה הוא כבר גילה את דעתו = ההיפך ממנה...

ביחד -  רק לה הכח להוציאו מעולמו ולהביאו למקום של עונג, אבל היא צריכה להיות מחושבנת מאוד אחרת הוא ימצא דרכי מילוט. לדעתו היא אמנם בגדר גן עדן אבל בעוה"ז היא גיהנום... הוא מבטל את דעתה בהינף יד או רוח. מרגיש חנוק.






דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/3/2006 00:22 לינק ישיר 

אני ממש מתקשה לבין אשכול זה מה טיבו,

ולמה זקוקים אנחנו לתשפוכת הטרוניות שלך על עיר פלונית ועל תושביה.


כלך לך מדרך זו, ובא אל דבריו של בלעם הרשע שגם הוא אמר "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל, ומה טובו אהליך יעקב"




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-6/3/2006 01:00 לינק ישיר 

ברשות מרנן ורבנן, אציע בפניכם מתווה דיון

ריכוזי הישוב החרדי שקמו בעשור האחרון (המכונים ''פרוייקטים'' בלשון אנ''ש) מהווים תופעה חברתית מענינת עד מאוד ואבן דרך מרכזית במגמת החרדיות.

החברה החרדית  היא חברה שמרנית לטוב ולרע, וכשם שלא ניתן להוביל שינוי דרסטי לכיוון המודרנה ללא זעזועים כך לא ניתן להוביל לשינוי דרסטי של הסתגרות ללא צידוק. 

בריכוזי אוכלוסיה חרדית ותיקה, כל מגמת שינוי לכיוון הסתגרות בד''כ נופלת תחת הקטגוריות הבאות: (1) שינוי הנארג על גבי המסגרת הקיימת והמהווה צעד קטן קדימה או אחורה (תלוי בנקודת מבטו של המתבונן) (2) שינוי המתבקש מהתפתחות דרסטית של תנאים סביבתיים.
 
בכדי לשבר את האוזן - לא ניתן להנחית נורמה חברתית חדשה ביום בהיר על תושבי שכונת בית וגן תובב''א, שכן ר' אברהם רביץ יצא מדירתו עם אלת בייסבול בכדי לסלק את החוליגנים אל מקומם הטבעי בצפון העיר - שכן כך נהגו בבית וגן מקדמא דנן מימות הרב אברמסקי וכל המשנה ידו על התחתונה. 

לא כן הדברים אמורים בריכוזי האוכלוסין החדשים כבית שמש וקרית ספר - היכן שהשמים הינם הגבול. כל גחמה שבשכונה חרדית נורמטיבית בירושלים הייתה מכתירה את בעליה כמטורף הזקוק לאישפוז, מוצאת לה קונים רבים.  בהעדר המסורת והסטטוס הקוו (ובעיקר משום הרצון להשפיע על עיצוב פני המיקום)  ריכוזי האוכלוסין החדשים מהווים קרקע פוריה להתפתחות מגמות קיצוניות. 

איני מסכים עם פותח אשכול זה כי הטיפוסים המצויינים ברשימתו מאפיינים דווקא את ''הפרוייקטים'' אם בכלל.   אבל ישנם תופעות רבות המאפיינות בעיקר את הציבורים המתגוררים בפרוייקטים: 

1) נסיון בוטה מצד מוסדות החינוך לחנך את ההורים 
2) מחוזות התרבות בהם מתגדלים רבני בתי הכנסת והשכונות  
3) מגמת הריצה אל בית הרב אליישיב והרב שטיינמן בכדי שיכריעו בכל ענין פנימי מחיבור לגנרטור ועד לזכות שימוש במקלט ציבורי 
4) המרת מושג הדין תורה בדעת התורה - כמסגרת לפיתרון סכסוכים 
   תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 06/03/2006 0:59:26



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/3/2006 01:44 לינק ישיר 

ואיך אפשר בלי לציין, אוכלוסיה צעירה הניתנת בקלות ל"הכוונה", ולחינוך מחדש. (אם חסר משהו בחינוך הישן).




ריכוז של אנשים ממושמעים, וחוסר יחסי בכחות מרדניים ויצירתיים, שכן הללו מצאו את מקומם מחוץ לפרוייקטים. (זו תופעה מעניינת והגיונית, וראויה למחקר מעמיק. אולי זה ייעשה באשכול זה).



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/3/2006 04:49 לינק ישיר 

לומד,
אני לא סבור שנסיון לחינוך מחדש היא ההגדרה הנכונה.
אחת התופעות המאפינות במיוחד את רוב היישובים החדשים היא, חוסר עמוק ומוחשי ברבנים (למי שצריך...) ומורי דרך מובהקים, מכל סוג שהוא.
רבני הקהילות הם בדרך כלל מי שבמקומות אחרים היו נחשבים ל"אברכים" ממוצעים, אולי כאלה שהתעסקו פה ושם ב"הוראה", משום מה לא שפר עליהם מזלם הציבורי או הפיננסי, והחליטו לנסות מקום חדש ומתפתח, לרוב בבחינת "משנה מקום משנה מזל"...
באין איש, הרי שמשתדלים הם להיות איש, ומשמשים הם בקודש כרבני קהילות ובתי כנסת, והציבור, שברובו מגיע למקום גם הוא בצעירותו ולא מכיר מציאות אחרת, נוהה לאורם.
הדבר היחיד שיש להם להציע, בדרך כלל, היא דרך חיים מחמירה יותר, רעיונות ותופעות כפי שהגדירם סיינפלד, בהגיון מקובל או בלעדיו, שהרי ללא זה אין להם במה להצדיק את קיומם.
תופעה מעניינת נוספת, כפי שציין לומד, היא חסרון יחסי בכוחות מקוריים, דעתנים ומקוריים.
הדרים ביישוב ויש בהם מכחות אלו, מפנים אותם בדרך כלל אל תוך הציבור עצמו, בהתעסקויות אובססיביות בפוליטיקה מקומית מן הסוג הזול, ביצירת דעות קהל בכל הנוגע למחויבותיה של העירייה / מועצה מקומית לדיירי השכונה, במחויבויותיו של הקבלן / יזם המקומי, החתמות, עצומות, הסכמות ושאר מרעין בישין והמסתעף...
[נגזרת נוספת מפעילות זו היא בתחום דיני שכנים, שמשום מה באה לידי מעשה על כל סעיפי סעיפיה במקומות אלו, ואין כאן מקומו].
בעלי הכחות המועטים המנסים ליזום וליצור, נתקלים לרוב ברפש וביצות אותן יוצרים ה"מתעסקים", לפעמים נרתעים הם או שתש כוחם, המצב חוזר לקדמותו וחוזר חלילה... 
בודדים יש הממשיכים בשלהם, למרות כל הנשמות הטובות, והצלחותיהם לרוב רבות ועוצמתיות.
לאלו שמור במקומות אלה מקום של כבוד, שמן הסתם לא היו יכולים להגיע אליו ביישובים הוותיקים והמבוססים, בהם אין צורך בכוחות מסוגם.
לסיכום, אני סבור כי ב"פרוייקטים" יש כר רחב לצמיחה והתפתחות לבעלי כוחות, דעתנים ואנשי - יזמה מכל סוג שהוא, דבר שאינו קיים ביישוב וותיק, ומנגד, להמון העם, יש כר נוח למגורים שקטים, אם בנהייה עדרית אחר המובילים המקומיים (המשך מסויים של חיי ישיבה ממוצעים), אם במציאת פורקן בעיסוק אובססיבי בכל מה שזז בתחומי היישוב, ללא תכלית וללא מטרה או פעילות מוגדרת (המשך מסויים של חיי "מאכער" ישיבתי מקומי).
אין לשכוח גם את חלקו של הציבור שאין לו בעולמו אלא בית הכנסת, החיידר, הכולל והרב, ההולך במסלול קבוע זה יום יום וחוזר חלילה.

אשרי העם שככה לו...
על כולם תבא הברכה.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/3/2006 18:38 לינק ישיר 


ר' סיינפלד

אני מסכים עם הניתוח שלך ועם המסקנה שהקהילות הסגורות/חדשות יוצרות דברים שלא היו במרכזי הערים החרדיות עד היום, ואני די מפחד עד לאן זה עוד יכול להגיע.

ולגבי הטיפוסים שדבררתי אודותם באשכול, לדעתי הם יחודיים לפחות בשכיחות שלהם דווקא לערי השדה החרדיים, שכולם תוצאה מזה שהקהילה חיה רק בתוך עצמה ללא "אוויר" מבחוץ..
 
אולי בהמשך אני אביא רשימות גם על מקומות נוספים.

לגבי הטענה שהעלו חלק מהמגיבים, שאני מוציא ומבליט חסרונות. אני ממש לא מסכים עם זה, נכון שחלק מהנזכרים בקטע על המתפללים למשל אינם נראים כ"כ יפה אבל זה לא מעבר לכך.
ובקטע של "זוגות" - אני בטוח שמי שהבין את הרמיזות והדקויות מצא רק חכמה ויופי (כלול בזה גם חולשות אנושיות - טבעי)  ולא חסרונות.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/3/2006 17:54 לינק ישיר 

אכן, שכונות וערים בפריפריות, "פרויקטים" בלעז, יצרו מציאות קצת שונה.
ראשית, הם הוציאו חלקים נכבדים מן הציבור מבני ברק וי-ם. כאלו שלולא מצוקת דיור  לא היו יוצאים.
שנית, הם אלצו  זוגות צעירים להכיר עולם שגר ממול.

פרויקטים אלו ניתן לחלק לשלושה סוגים.
1. שכונות חרדיות בערים חילוניות וותיקות.
 פרויקטים אלו באו לעיר מיושבת, ולא נאלצו להקים תשתיות בעצמם, אלא קהילות. העיר, (רחובות וכבישים, שרותים קהלתיים, רופאים ועוד,) היתה קיימת. מה שמקל על התמודדות יום יומית.
עם זה, יושבי שכונות אלו נאלצו להתמודד עם אוכלוסיה מגוונת בשכנותם. ( שיש רואים בכך דבר ברוך,) ולפעמים להכיר את מה שמכונה, "ישראל השניה".

עין ערך- "אשדוד". (גור, גרודנא, בלז, כלל חסידי, וכו')

2. ערים חרדיות שקמו כ"ערי לווין".לעיר חרדית סמוכה
,בישובים אלו נאלצו לבנות תשתית קהילתית ומעשית. אבל,  אפשר להשען על העיר הסמוכה הגדולה. מבחינת תשתיות וגם, מבחינת קהילה. במדה מסויימת.
עין ערך- אלעד, שקרובה לכל גוש דן, ולב"ב ופ"ת בפרט.
ע"ע בית שמש.

3. ערים שקמו מ"שוםמקום".(טוב, סתם.) ובהן התחילו הכל לבנות, תשתית, קהילה. בערים אלון גרו ללא רחובות מסודרים בתחילה, וללא חלק משרותי עיר. הבעיה הראשית בערים אלו- עבודה. מה שמשפיע על תחומים רבים-רבים בעיר, ועל אופי העיר.
עין ערך ק"ס.

 במבט שטחי, נדמה, שמי שהיו יותר "בטוחות"אלו הערים מסוג שני. שאומנם, בנו שכונות חדשות, אבל, נשענו על קים, ועל קהילות ואנשים מבוגרים סביב. היו בכך פחות הימורים.

 
במדה מסויימת, לכל הערים האלו יש תסמונת "מעברות". במעברות, לקחו קבוצות גדולות, באותם גילאים או אותו מוצא, ושמו אותם באופן  גורף במעברה מסוימת או בישוב מסוים. ( דימונה, בית שאן.) וכאשר עיר לא נבנית לפי צרכים ובאופן טבעי אלא בבת אחת- יש דברים שיש לשים לב אליהם.
ק"ס קמה "פתאום", והיה  בכך קושי מסויים."פתאום"- מאיפה מוצאים פתאום- קהילות, עבודה כוללים, למאסה של מתיישבים. בלי לזלזל בכך, שככלות הכל, ק"ס אכן, עזרה בפתרון בעיות דיור.

זה נושא שדובר עליו רבות, (ועוד ידובר) ואם תרצו בפורומים "אלעד" "מודיעין"תוכלו למצוא הדים כמו עדים לאלו שהתחילו ללכת "בארץ לא זרועה".



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/5/2019 12:56 לינק ישיר 

וברוב המקומות, הרבנים הם "ייבוא" ממקום אחר. על זה לא נכתב כאן



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > רשימות ותיאורי חיים מערי השדה החרדיים
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר