בית פורומים עצור כאן חושבים

אחרי מות

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-30/4/2007 20:02 לינק ישיר 
אחרי מות

(אשכול זה נפתח בהתאם לנכתב כאן ובהודעה הפותחת שם)




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/4/2007 21:08 לינק ישיר 

ייש"כ קעלעמר

כמה וכמה מעלות טובות ברעיון זה.

א. הקלות למצוא אשכול לקרוא ו/או לכתוב,
ב. מניעת כפילות הנושאים וחיזוק הדיונים בריכוזם,
ג. מקום להערות שאין בהן כדי אשכול מסוים,
ד. סיוע ללינקזצר לחסוך ממנו מפתח לפי סדר פרשיות.

כל זה הוא דרבון "יציאות השבת" לכ"א הבא במוצ"ש עם רעיוניו על הפרשה ונמנע מלכותבם כי לא יודע היכן או שהוא כותבם במקום הלא נכון ושלא יראה ולא יימצא בעתיד. 

*****

א
וידבר ה', אל-משה, אחרי מות, שני בני אהרן--בקרבתם לפני-ה', וימתו.  ב ויאמר ה' אל-משה, דבר אל-אהרן אחיך, ואל-יבא בכל-עת אל-הקדש, מבית לפרכת--אל-פני הכפרת אשר על-הארן, ולא ימות.... כט והיתה לכם, לחקת עולם:  בחדש השביעי בעשור לחדש תענו את-נפשתיכם, וכל-מלאכה לא תעשו--האזרח, והגר הגר בתוככם.  ל כי-ביום הזה יכפר עליכם, לטהר אתכם:  מכל, חטאתיכם, לפני ה', תטהרו.  לא שבת שבתון היא לכם, ועניתם את-נפשתיכם--חקת, עולם.  לב וכפר הכהן אשר-ימשח אתו, ואשר ימלא את-ידו, לכהן, תחת אביו; ולבש את-בגדי הבד, בגדי הקדש.  לג וכפר את-מקדש הקדש, ואת-אהל מועד ואת-המזבח יכפר; ועל הכהנים ועל-כל-עם הקהל, יכפר.  לד והיתה-זאת לכם לחקת עולם, לכפר על-בני ישראל מכל-חטאתם--אחת, בשנה....

ממשמעות הכתוב שמטרת הפרשה לאפשר קרבה לפני השם בדומה לקרבת נדב ואביהוא אך שתהיה רצויה ושלא ימותו בגינה. העיתוי המתאים ביותר לקרבה כזאת הוא אחת בשנה ואם אחת בשנה אז כמובן ביום הכיפורים. כבר הערתי על כך באשכול אחר שלכאורה מסייע לרעיון הרמב"ם שבנושא הקרבנות דברה תורה כנגד יצה"ר דע"ז.

ב
א וידבר ה', אל-משה לאמר.  ב דבר אל-אהרן ואל-בניו, ואל כל-בני ישראל, ואמרת, אליהם:  זה הדבר, אשר-צוה ה' לאמר.  ג איש איש, מבית ישראל, אשר ישחט שור או-כשב או-עז, במחנה; או אשר ישחט, מחוץ למחנה.  ד ואל-פתח אהל מועד, לא הביאו, להקריב קרבן לה', לפני משכן יהוה--דם יחשב לאיש ההוא, דם שפך, ונכרת האיש ההוא, מקרב עמו.  ה למען אשר יביאו בני ישראל, את-זבחיהם אשר הם זבחים על-פני השדה, והביאם לה' אל-פתח אהל מועד, אל-הכהן; וזבחו זבחי שלמים, ליהוה--אותם.  ו וזרק הכהן את-הדם על-מזבח ה', פתח אהל מועד; והקטיר החלב, לריח ניחח לה'.  ז ולא-יזבחו עוד, את-זבחיהם, לשעירם, אשר הם זנים אחריהם..

זה שכאשר יש מקום מיוחד לקרבנות להשם, נתפסת הקרבה מחוץ למקום זה כהקרבה לע"ז, מחזק את רעיון הקבלת הקרבנות להשם לקרבנות לע"ז. [גם זה הובא שם.]

ג
ח
ואלהם תאמר--איש איש מבית ישראל, ומן-הגר אשר-יגור בתוכם:  אשר-יעלה עלה, או-זבח.  ט ואל-פתח אהל מועד, לא יביאנו, לעשות אתו, ליהוה--ונכרת האיש ההוא, מעמיו.  י ואיש איש מבית ישראל, ומן-הגר הגר בתוכם, אשר יאכל, כל-דם--ונתתי פני, בנפש האכלת את-הדם, והכרתי אתה, מקרב עמה.  יא כי נפש הבשר, בדם הוא, ואני נתתיו לכם על-המזבח, לכפר על-נפשתיכם:  כי-הדם הוא, בנפש יכפר.  יב על-כן אמרתי לבני ישראל, כל-נפש מכם לא-תאכל דם; והגר הגר בתוככם, לא-יאכל דם.  יג ואיש איש מבני ישראל, ומן-הגר הגר בתוכם, אשר יצוד ציד חיה או-עוף, אשר יאכל--ושפך, את-דמו, וכסהו, בעפר.  יד כי-נפש כל-בשר, דמו בנפשו הוא, ואמר לבני ישראל, דם כל-בשר לא תאכלו:  כי נפש כל-בשר דמו הוא, כל-אכליו יכרת...

המעבר מעבודת הכפורים לשחוטי חוץ מובן כהמשך לשעיר לעזאזל שנעשה מחוץ למקדש. המעבר הבא משחוטי [העלאת] חוץ לאכילת דם מרומזת במקרא: "כי נפש הבשר, בדם הוא, ואני נתתיו לכם על-המזבח, לכפר על-נפשתיכם" והיינו כנאמר בפרשת ויקרא שהדם והחלב של הבהמה הקריבה למזבח שייכת להשם ולכן אל לנו לאכול מהם. אך בפסוק יג יש מעבר לכיבוד דם שאינו קרב ע"ג המזבח [וגם בתורים ובנ"י ההקרבה מועטת ומוגבלת] בכיסויו ושוב בפסוק יד חוזרים לדם אך הפעם לא מחמת קרבתו למזבח המשייכו להשם אלא מפני כבוד הנפש-החיים שאין לאכול ממנו וזה כולל כל דם גם כזה שאינו קרב.

המתעורר כאן מצורת כתיבת התורה מעניין לעניין כדרך השיח התלמודי ואולי זה יכול ללמדנו שמשה רבע"ה לימד כך ולכן כתב כך [והרי חוץ מהיכן שנאמר "כה תאמר" לא היה מוטל לומר לבני ישראל כלשון הגבורה ע"ש ברש"י בפ' שמות ויתרו].

ד
כ
ואל-אשת, עמיתך--לא-תתן שכבתך, לזרע:  לטמאה-בה.  כא ומזרעך לא-תתן, להעביר למלך; ולא תחלל את-שם אלוקיך, אני ה'.  כב ואת-זכר--לא תשכב, משכבי אשה:  תועבה, הוא.  כג ובכל-בהמה לא-תתן שכבתך, לטמאה-בה; ואשה, לא-תעמד לפני בהמה לרבעה--תבל הוא..

לאחר ציוויי גילוי העריות שנאמרו בלשון "גילוי ערווה" ניתוספו אלה שלא נאמר בהם כן. ב"אשת עמיתך" משמע כאן שאינו משום היבט הגזל שהוא דווקא ללא הסכמת עמיתך, אלא אף בהסכמתו כי עצם הקשר השבור והכפול של האשה מטמא את הנותן שכבתו. התורה הדגישה כאן את השכיבה "לזרע" וזה לכאורה הקשר לציווי הבא לתת "מזרעך למולך". שוב ניתן גם כאן ללמוד על ההקשר מעניין לעניין.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-1/5/2007 13:50 לינק ישיר 

ירוחם,

הגיגים בודאי מותר, וכפי שכבר אמרתי, אין לי שום בעיה גם עם דרשות.

רק שאלה קטנטנה אחת - 
כשאתה כותב "והנה חזרנו לכאן לנצח", למה בדיוק אתה מתכוון? האם יש נביא בפורום ואני לא ידעתי? או שמא שגגה יצאה ממקלדתך, כי לא הכרת את דבריו הידועים של האדמו"ר מבוֹנד - נעווער סיי נעווער?



תוקן על ידי אמשלום ב- 01/05/2007 13:47:59




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-1/5/2007 13:56 לינק ישיר 

אםשלום
לא מכיר את האדמו"ר, ויש לי סלידה מאדמורים וככלל מכל מי משהוא חושב את עצמו כאדון על זולתו.
לא נביא אני ואפילו לא חכם, אבל איך אמר מרטין לותר- כאן אני עומד איני יכול אחרת.
חבל שרק מעטים מרגישים כמוני.

_________________

מודה ועוזב




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-1/5/2007 13:59 לינק ישיר 

ירוחם

גם דורו של ירמיהו הרגישו כך.

הסיבה שלא כתוב 'ולא' בפתחות הוו, משום שזו צורת כתיבה מאוחרת בהרבה, זו כתיבה מקוצרת המשתמשת בסימן קריאה, ולא!, אין את זה במקרא.

 
 
 
-------
מאיר



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-1/5/2007 14:35 לינק ישיר 

מאיר,

'ולא' בקמצות הו' (ולא בפתח שאינו קיים כלל*), אכן מופיע במקרא, אם כי לא בתורה. ראה שמואל ב יג, כו: "וָלא ילך נא אתנו אמנון אחי", וברש"י: "ואם לא יכול אתה ללכת ילך נא עמנו אמנון". ובמלכים ב ה, יז: "וָלא יתן נא לעבדך משא צמד פרדים אדמה", ראה פרוש רלב"ג על אתר. בשני המקומות משמעות 'ולא' היא 'ואם לא'. נראה שמשם שיגרת הלשון להשתמש ב'ולא' בהוראת 'והיה אם לא'.

ואולם יתכן שההוראה המקראית מיוחדת לשפת המבקשים, וממילות הריצוי, כלומר - תן לי כך וכך, ולא (=ואם אינך מוכן אז לפחות) תן לי רק כך, וכדו'. עי' רש"י מלכים שם.

לגוף דברי ירוחם, הלשון 'ולא תקיא' דומה ללשון שבראש הפרשה: "ואל יבוא בכל עת אל הקודש מבית לפרוכת אל פני הכפורת אשר על הארון ולא ימות'. ברור שלא ישמש הכתוב במשפט אחד באזהרה ובהודעה שלעובר על האזהרה לא יארע דבר גם יחד.

____
* הקמץ הוא מחמת ההפסק, שלא כשאר 'לא' הסמוך למילה שלאחריו.


רודולף



תוקן על ידי שטיינר ב- 01/05/2007 14:34:51




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-1/5/2007 14:44 לינק ישיר 

מאיר,

מהניסוח והקשריו.

לו נאמר וידבר ה' וכו' ביום הכיפורים או בכפרכם תקריבו ולא יבוא, היה המובן שזו העבודה הרצויה ליום כפרה כללי אלא שיש להגביל עבודה כזו לאחת בשנה כדבריך. מעתה שנאמר בפתיחה "אחרי מות בקרבתם בזאת יבוא" בלשון היתר ועצה שלא יקרה בעתיד את שקרה לנדו"א ורק בסוף נאמר שהיתר זה הוא ציווי ליום כיפורים, משמע שזה אך טפל להיתר.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-1/5/2007 15:26 לינק ישיר 

אכן, אך כל זה מלמד רק על הגבלת הקירבה, אי התועלת שבקירבה עצמה מניין?

 
 
 
-------
מאיר



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-1/5/2007 15:34 לינק ישיר 

רודולף

תודה, אך יש להבחין כי בשני מקומות אלו ה'ולא' בא אחרי הסירוב הסופי, של דוד ושל אלישע. כך שהמשמעות אינה ואם לא אלא וכיון שלא.


 
 
 
-------
מאיר



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-1/5/2007 16:08 לינק ישיר 

מאיר
מה רצית לומר על דורו של ירמיהו? שגם הם האמינו שהרע לא תבא.?
אבל אין מה להשוות, אז כל עם ישראל עבד לעבודה זרה. היום עושים זאת רק כמה מאות אלפים
שאפשר לזהותם בקלות, לפי בגדיהם ואלוהיהם
מתוך כ18 מיליון יהודים בעולם כמה מאות אלפים חוטאים, לא ישנו את המאזן לרע.

_________________

מודה ועוזב




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-1/5/2007 23:10 לינק ישיר 

ויקרא פרק טז  

וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי יְקֹוָק לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה:

משנה מסכת יומא פרק ו משנה ו

[ו] מה היה עושה חולק לשון של זהורית חציו קשר בסלע וחציו קשר בין שתי קרניו ודחפו לאחוריו והוא מתגלגל ויורד ולא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים.

 

שאלה קצרה,

מהיכן למדו חכמים מלשון המקרא כי יש על השליח להשליכו ולרסקו על צלע ההר.

א.      אי משום הלשון חטאת, הלא מצאנו חטאת שתרעה עד שתסתאב.

ב.      אי משום הלשון 'עזאזל' כבר נתברר כי אין זה מקום מסוים אלא נחלקו חכמים אם הכוונה לכל איזור מדברי של הרים עזים וקשים, או שמא הוא רק רמז על כפרת חטא עוזה ועזאל.

ובקיצור, למה לא פירשו חכמים את הכתוב כפשוטו, השעיר ישלח ע"י איש עיתי אל המדבר לארץ גזירה, ובה ימצא את גורלו באשר הוא, ירצה יקפוץ מראש ההר או יפול לבור, ירצה ישוב לאיבוסו בירושלים.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-1/5/2007 23:17 לינק ישיר 

בגמרא נראה שדרשו גזירה שמתגזר.

 
 
 
-------
מאיר



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/5/2007 00:01 לינק ישיר 

מאיר תודה, נשתכחה ממני גמרא זו,

אעפ"כ אני שואל האם זה מעכב?
כלומר, אם השליח לא דרדר את השעיר, האם נתקיימה מצוותו.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/5/2007 00:36 לינק ישיר 

ודאי שכן (=נתקיימה מצוותו). הדבר מפורש בגמרא.

_________________

 



תוקן על ידי mdabraham ב- 02/05/2007 0:36:05

מיכי




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/5/2007 01:20 לינק ישיר 

מאיר,

באשכול על מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן כבר הערתי שע"כ גם להרמב"ם יש משמעות לקירבה ולא נתנה התורה מעשה קוף בעלמא, אלא שלולא הרגל ע"ז היתה נבחרת קרבה אחרת. לכן לא כיוונתי להוכיח כאן "אי תועלת" בקירבה אלא את רעיון הרמב"ם שלתורה חשוב יותר לספק אפשרות של קירבה לחפצים בה מאשר ביטוי למשמעות העצמית של הקירבה שהרי כפרת יום כיפורים שהיא המשמעות העצמית של הקירבה כאן, רק אגב גררה לחפצי קירבה נסבה התורה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/9/2007 09:51 לינק ישיר 

על השעיר לעזאזל -
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2281999

_________________

בברכה




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > אחרי מות
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 4 5 6 לדף הבא סך הכל 6 דפים.