בית פורומים עצור כאן חושבים

אחרי מות

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-27/4/2015 13:34 לינק ישיר 

עכ"פ קיחה בלשון חז"ל היא דרך ליקוחין
קידושין עח א:

שניהם מודים במחזיר גרושתו שאם בעל ולא קידש שאינו לוקה דרך ליקוחין אסרה תורה:



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-27/4/2015 17:17 לינק ישיר 

בעלבעמיו כתב:
...
נראה שבעקרון הסדר הזה אמור לנהוג כל אימת שהכהן הגדול רוצה להכנס לקדש הקדשים, ולא נאמר כאן לשם מה הוא רוצה להכנס, ובסוף הפרשה נקבע יום בשנה, והמטרה היא לא להכנס לקדש הקדשים, אלא לכפר על העם, וצ"ע.

כדי לא להשאיר את השאלה בצ"ע, שוב אצטט את עצמי הפעם מ "נאמרה על הסדר" – על אי-הסדר בסדר העבודה, והחידוש הוא בשם הרב מרדכי ברויאר:

פרק טז מכיל שני נושאים שונים לגמרי, שאוחדו יחד לכלל "סדר עבודה" אחד – כתוצאה מכך ישנן 'חריקות' לכאורה בסדר הדברים, אך אלו מתבקשות מאופי האיחוד.

1. הנושא הראשון בו עוסק הפרק, הוא "פתרון" לבעיית הגישה אל הקדש – שהרי הפרק פותח בהדגשה כי אחרי מות שני בני אהרן, ה' מזהיר (ע"י משה) את אהרן שלא יבוא בכל עת אל הקדש, אלא רק אחרי שיעשה סדר פעולות מסוים – וסדר פעולות זה יכול להיעשות בכל יום בשנה, לפי ראות עיניו של אהרן!

2. הנושא השני (המודגש בפס' כט-לד) הוא הצורך לכפר על חטאי בני ישראל, ובמקביל לכפר גם על אהל מועד וכליו מטומאות בני ישראל – כפרות אלו נעשות ביום אחד ומיוחד בשנה, הלא הוא בעשור לחודש השביעי = יום הכיפורים.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-27/4/2015 18:01 לינק ישיר 

החידוש העקרוני שאהרן היה יכול בכל יום בשנה הוא כבר של הגר"א.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-25/4/2019 16:17 לינק ישיר 

איסור שחוטי חוץ "...למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זובחים על פני השדה, והביאום לה'... ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם..." השעירים הם השדים מסמלים את הרוע, אנשים חושבים פעמים רבות שעליהם לעבוד ולשרת את הרוע, כי כך יוכלו להצליח בחיים. בעיניהם, החיים מחייבים שליליות, וחובה עלינו להיעזר ברוע ולשתף איתו פעולה. זה קורה במיוחד כאשר אדם נמצא במקום שנדמה בעיניו כשטח כהפקר "את זבחיהם אשר הם זובחים על פני השדה", ואנשים נוטים להאמין שזה הכרח לשתף פעולה עם זה. התורה מלמדת, כי מכל זה עלינו להיזהר שבעתיים, והזובח קרבן לרוע "דם ייחשב לאיש ההוא דם שפך".

אבל, מה כן אפשר לעשות עם הרוע? אם באופן זמני "עיתי", קרה וטעינו, ואנו רוצים להיפטר מהטעויות, כשאנחנו נזכרים בטעויות שטעינו, ורוצים להתנער מהם, אז אנו לוקחים שני שעירים. את האחד אנו מקריבים לה' להורות שאנו רוצים להתחטא לפני ה' ולהיטהר מכל העוונות. את השני אנו שולחים "לעזאזל המדברה". אנו שולחים אותו למקום ההפקר, ומורים בכך שלרוע איננו משרתים אותו ואיננו משתפים פעולה איתו, אלא רע הוא ולמקום הרע ישוב. לשליליות אנחנו מתייחסים בשלילה, כי שלילת השלילה - חיוב היא. זוהי ההתנערות האמיתית מהחטא, ההבנה שאמנם טעינו, אבל אנו משלחים את הטעות חזרה למקורה הרע, ואיננו נותנים לה קביעות אצלנו, ולפיכך הכל מאולתר - בחירת השעירים - מאולתרת, באמצעות גורל, בחירת השולח - מאולתרת, "איש עיתי", זמני, באופן זמני אנו נאלצים להתמודד עם הרוע. איננו מאמינים ואיננו מקבלים אותו בכהיותו אורח קבוע במקומותינו. ואת ההתנערות הזאת מהרוע, "והיתה לכם לחוקת עולם... כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם, מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו"



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > אחרי מות
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 4 5 6 סך הכל 6 דפים.