בית פורומים עצור כאן חושבים

בהר

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-6/5/2007 16:00 לינק ישיר 
בהר

(אשכול זה נפתח בהתאם לנכתב כאן ובהודעה הפותחת שם)



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/5/2007 16:26 לינק ישיר 

 השאלה היא מדוע בפסוקים הראשונים, מופיע השיבה לאחוזה קודם מהשיבה למשפחה, הרי ההגיון אומר שקודם שבים אל המשפחה ואחר כך אל האחוזה 

ויקרא פרק כה

וְקִדּשׁתּם אֵת שׁנַת הַחֲמִשּים שׁנָה וּקְרָאתֶם דּרוֹר בּאָרֶץ לְכָל יֹשׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תּהְיֶה לָכֶם וְשׁבְתּם אִישׁ אֶל אֲחֻזּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשׁפּחְתּוֹ תּשׁבוּ:

 

לט) וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמּךְ וְנִמְכּר לָךְ לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד:

(מ) כְּשׂכִיר כּתוֹשׁב יִהְיֶה עִמּךְ עַד שׁנַת הַיּבֵל יַעֲבֹד עִמּךְ:

(מא) וְיָצָא מֵעִמּךְ הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ וְשׁב אֶל מִשׁפּחְתּוֹ וְאֶל אֲחֻזּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב

_________________

מודה ועוזב




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/5/2007 00:51 לינק ישיר 

סוגיה זו של היכן נאמרו המצוות, האם בהר סיני או באוהל מועד, לא ניתן ליישבה בשופי, אבל צריך להתבונן במקראות כראוי.

ספר ויקרא פותח בפסוק המפורסם, ה' מדבר אל משה מאוהל מועד לאמר, ואז מופיעה פרשת הקרבנות.
פשוטו של מקרא, כל פרשת הקרבנות נאמרה מאוהל מועד.

אבל דא עקא, בסוף פרשת הקרבנות מופיע פסוק, שם נאמר זאת התורה לעולה למנחה לחטאת ... ולמילואים ולזבח לשלמים, אשר ציוה ה' אל משה בהר סיני...
כיוון שכן, הרי שיש כאן סתירה מוחלטת, האם הפרשה נאמרה בהר סיני, או מאוהל מועד???

עוד שאלה, נאמר כאן בפסוקים החותמים, זאת התורה .... ולמילואים ....
הציווי על המילואים הובא בשמות כט,א-לז, כיוון שכן, איך נאמרה כאן חתימה הכוללת בתוכה את פרשת המילואים, כאשר פרשת המילואים בכלל לא נזכרה כאן???

תשובה:
בכדי ליישב את השאלות הנ"ל יש 2 אפשרויות. 

אפשרות  אחת טוענת שציווי פרשת הקרבנות נכפל, פעם בהר סיני (כפי שנזכר בחתימה) ופעם באוהל מועד (כפי שנזכר בפתיחה).
אפשרות זו לא מיישבת את השאלה השנייה מהמילואים!!!

אפשרות שנייה טוענת, שעיקרה של פרשת הקרבנות בהר סיני, וכפי שנאמר בחתימה, פסוקי החתימה הם פסוקים מסכמים, הם פסוקים מדגישים, ולא ניתן להתעלם מהם.

על פי זה יובן כיצד נזכרו כאן המילואים, כי אם פרשת הקרבנות מקומה הטבעי בהר סיני, הרי שאין מקומה בתחילת ספר ויקרא, אלא קודם לכן בסוף ספר שמות, קודם התיאור של רדתו של משה מההר, לפני שמות לא,יב, בהתחלה אמר ה' למשה בהר סיני את מעשה המשכן, ופרשת המילואים, שמות כט,א-לז, עד שמות ל,י סוף הציווים על בניית המשכן והנספח אליו, ואז המשיך ה' לצוות את משה על הקרבנות, כל האמור בויקרא עד סוף פרק ז, כיוון שכן, אין יותר הולם מחתימה כללית, הכוללת בתוכה את התורה לעולה למנחה לחטאת ולאשם, ואת למילואים, והכל בא על מקומו בשלום.

כאשר סידר משה את התורה, הוא לא רצה להעמיס על הר סיני את כל אשר שמע שם, ולפיכך לאחר שהוא סיים את ספר שמות, את בניית המשכן, הוא הכניס פסוק מקשר, שה' דיבר אל משה מאוהל מועד, ואז הוא הכניס את פרשת הקרבנות, כעת יקל על הקוראים להבין את מעשה ציווי הקרבנות, המשכן כבר בנוי, וצריך לדעת איך להקריב בו קרבנות.

סגנון התורה סגנון מרענן הוא, סגנון מליצי, ולא סגנון כבד של חבילת חוקים ומשפטים, התורה מגוונת את דבריה, קצת חוקים ומשפטים, קצת מעשה וסיפורים, למען ירוץ הקורא בדבריה.

צודק כל מי שיטען שיש כאן הטעייה, כי משתמע שפרשת הקרבנות נאמרה באוהל מועד, אבל כבר הורגלנו שספר התורה כולל בתוכו סתירות, ספר התורה כולל בתוכו מסורות שונות זו ליד זו, הוא לא נכתב בצורה פשוטה וחלקה, ולכן גם כאן זה מצטרף לסדרת ההרגלים של כתיבת התורה. מי שחושב שהתורה נכתבה בצורה פשוטה וברורה, יתבדה במהרה אם הוא יחקור קצת את פרשיותיה. (יש שיראו כאן שאלה, ויש שיראו כאן עובדה, כך זה נכתב, וכך רצה ה' שיכתב, וכך היה דרך כתיבתם)

הטעיה יש כאן, אבל שקר אין כאן, כי ה' דיבר עם משה גם מאוהל מועד מבין שני הכרובים, אבל לא את פרשת הקרבנות. 

כעת שקיבלנו הסתכלות כוללת על הסדר שיש בתורה, נבין שבהר סיני צווה משה גם את פרשיות בהר בחוקותי, והדבר מפורש במקרא. 

פרשיות אלה נסדרו בסוף ספר ויקרא, כפי שכתבנו, בכדי לא להעמיס על הקורא עומס פרטים של מעשה יום יום, או עומס פרטים של חוקים ומשפטים, ולכן התורה לפעמים כותבת סיפורים ומעשים ולפעמים חוקים, אבל שום דבר כאן איננו נסתר, הכל גלוי, ובסיום כל פרשה או בפתיחתה יש ציון מדויק ומפורט היכן היא נאמר. 

מי שירצה לראות את כל מה שכתבנו בצורה ויזואלית, יוכל לעיין באשכולי החביב, הנושא את השם 
מגילות ספר התורה
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=1432443&whichpage=3#R_6

  

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/5/2007 09:55 לינק ישיר 

לפי ההסבר שלך לפסוק ויקרא היה צריך לכתוב את הפסוק הזה בסוף ספר שמות, ולא לערבב עניין בשאינו עניינו.

ופסוקים מקשרים לא אמורים לשקר, ואם בתחילת ספר ויקרא הוא כותב שהוא דבר מאוהל מועד זה ודאי מדבר על מה שאחריו. כמו שרבי לא סידר את המסכתות לפי סדר מסויים, אבל בתוך מסכת אחת הוא שמר על סדר ראוי. ואתה עצמך אמרת שבסיום כל פרשה או בפתיחתה יש ציון מדוייק ומפורט היכן היא נאמרה.

אני מאמין שהתורה כתובה בצורה ברורה, כלומר צורה שהייתה ברורה לבני דורו של יהושע כשקראו בה, צורה ברורה ומסודרת מאוד, אבל אנו בדורנו צריכים לעמול כדי להבין זאת, כמו שנצטרך לעמול להבין כל מסמך  היסטורי אחר. ואגב אין לי שום התנגדות לומר שיש סיבות נוספות (למשל, שלך יהיה נוח לקרוא. אולי משה ראה ברוה"ק שיהיו אנשים כמוך שיפריע להם לקרוא את זה אחרת? לא במקרה נבחר דווקא שבט לוי ללמד תורה לכלל ישראל). ואם אתה אינך מאמין, ראה את מה שאני כותב כאן ומה שכתבתי למעלה, ותראה שאין צורך למהר ולהתבדות מהאמונה הזאת.

ומה שכתוב למילואים, יש שתי אפשרויות.

אפשרות אחת, כמו שהסברתי בהודעתי הקודמת שבהר סיני הכוונה ליד ההר. כלומר בזמן שאוהל מועד חנה ליד ההר.

אפשרות שניה,הנראית לי יותר נכונה, שמה שנאמר באוהל מועד היה פרשת ויקרא עד הפסוק וכפר עליו הכהן. ופרשת צו עד זאת התורה - כל זה נאמר בהר סיני, כמו שמשתמע. ופשוט לי מאוד מאוד שהמילה למילואים אינה מתייחסת למה שכתוב לפני כמה פרשיות בספר הקודם, אלא זה מתייחס א לפ"ז פס' ל"ה זאת משחת אהרן ומשחת בניו, אבל יותר מסתבר לי שזה מוסב על "זה קרבן אהרן ובניו" בפ"ו פס' י"ב. וא"כ ברור גם המילה "התורה" שהיא מוסבת על כל מה שכתוב לעיל - תורת העולה וכו'. ופרשיות התורות האלו נכתבו כאן משום שבהר סיני הם נאמרו על קרבנות ספיציפיים, כמו שכתוב "ביום צוותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם לה' במדבר סיני" וא"כ זה מדבר על הקרבנות המוזכרים בסוף פרשת משפטים. ורק אחרי שנבנה אוהל מועד ה' נתן ציווי על הקרבנות שיקריבו תמיד, וממילא הוצרך לחזור על תורות הקרבנות.

וככה באמת הכל יבוא על מקומו בשלום.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/5/2007 10:31 לינק ישיר 

ספר שמות

כט,כב וְלָקַחְתָּ מִן-הָאַיִל הַחֵלֶב וְהָאַלְיָה וְאֶת-הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת-הַקֶּרֶב, וְאֵת יֹתֶרֶת הַכָּבֵד וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת-הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵיהֶן, וְאֵת, שׁוֹק הַיָּמִין:  כִּי אֵיל מִלֻּאִים, הוּא.

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/5/2007 18:27 לינק ישיר 

בלינק הבא ניתן למצוא רשימה מסודרת של מצוות שכבר נאמרו למשה בהר סיני (ספר שמות), ונכתבו בתורה לאחר מכן בספר ויקרא
http://www.tora.us.fm/tnk1/tora/wyqra/tojba.html

מי שהרחיב רבות בנושא זה הוא הרב אליהו בן אמוזג, וכבר סקרנו את שיטתו בלינק הבא
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=1667215&whichpage=8#R_8

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-18/5/2007 10:33 לינק ישיר 

דרום חוקר
כנראה לא למדת בישיבות חרדיות, בעיקר חסידיות. 
לא שואלים שאלה-במסתירות בתורה או באמונה- אם אין לך תשובה!

_________________

מודה ועוזב




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/5/2007 12:10 לינק ישיר 

ירוחםש
למה אתה צוחק עלי בלי לשמוע את תשובתי כך נהגו ב"ישיבתך"?
דרום
1. אני מניח שאין. ויש רק לכאורה מכיוון שאנו לא מכירים מספיק את ההקשר שבו נאמר כל דבר. (לגבי הבכור, צריך לשבת ולבדוק את העניין. אבל גם בלי לעיין ברור לי מתוך ההקשר שמה שכתוב שהבכור נאכל לכהן זה בדווקא, מכיוון שזה כתוב בתוך מתנות כהונה, אבל לישראל זה לא בדווקא. וא"כ צריך לבדוק למה זה כתוב. ואם יווכח לי מעל לכל ספק שיש כאן סתירה, אקבל זאת. אבל עדיין יש כאן ספק.)

2. על זה היה דוה לבנו, על אלה חשכו עינינו, על הר ציון ששמם ועל התורה שנעשתה ככתב רמזים כפלסתר. מי שחי בדורו של יהושע קרא אותו בצורה פשוטה וברורה. הרי כך כתוב, : "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". וידוע מה שכתב ר"נ גאון והעתיקו הרמב"ם שבתחילה היה אדם קורא פרשת ציצית ויודע מייד לפרש היאך הציצית נעשיתף ורק לאחר זמן שנשתכחה התורה אז הוצרכו לסדר את המשנה חבילות חבילות ואח"כ גם שאר דברי תורה והעלו את הכל על הכתב. למען לא ירוץ הקורא בתורה בחפזו ויטעה. ואני מניח שגם כוונתך כזאת.

3. - מן הסתם התכוונת - איזוהי הסתירה היותר משמעותית - ובכן ודאי שזו סתירה יותר משמעותית, ומה בכך? אני לומד ומתרץ מה שאני יכול, ומה שאיני יכול איני מתרץ.

4. בפירוש יש פה הסבר ולא מחיקה. כך דרך בני אדם לקצר את שם המקום או לציין מקום חשוב באזור שבו הם נמצאים.

וילמדנו רבנו, מה הפירוש של : אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה. ושמא גם כאן יש לדעתו ערבוב?

ובכן אולי ננסה להבין למה התורה מערבבת כ"כ הרבה דברים? אשמח לקבל הסבר לדבר מוזר כזה.

אם מילואים אינם מילואים - אולי תפרש לי קודם את המילה מילואים - לדעתך כמובן, פירושים אחרים אני מכיר. הרי התורה לא אמרה שסור לקרוא לשום דבר מילואים חוץ ממה שקשור ישירות לשבעת ימי המילואים בהקמת אוהל מועד בשנת**** ביום**** בשבוע, ביום **** בחודש *****.

הר סיני הוא הר סיני, אבל דברה תורה כלשון בני אדם.
אוהל מועד הוא אוהל מועד, כאן זה ברור שזה המשך ישיר של סיום ספר שמות. וכי איזה עוד אוהל מועד יש לך? זה שבכי תשא? א' הרי ברור שזה היה רק לשעה. ב' לשיטתי לא מערבבים פרשיות ממרחק כזה גדול, וזאת, אגב, לא הסיבה היחידה. (למשל: באוהל מועד ההוא לא מסתב שהקב"ה המשיך ללמד את משה תורה [לפחות לא עבור ישראל, כמ"ש בויקרא א,ב "דבר אל בני ישראל"]אחרי שהוברר שישראל לא ממהרים לקיים אותה.)

לסיום אתה כותב: "ספר התורה איננו פשוט וברור, יש בו תחכום ומורכבות, צריך להפנים עובדה זאת, זאת נקודת המוצא, וכעת צריך לבלוש היטב אחר רמיזותיו, לדעת לבארם באופן הגיוני. "
 איך זה מסתדר עם:" ולכן התורה לפעמים כותבת סיפורים ומעשים ולפעמים חוקים, אבל שום דבר כאן איננו נסתר, הכל גלוי, ובסיום כל פרשה או בפתיחתה יש ציון מדויק ומפורט היכן היא נאמר.  "

ושאלה אחרונה - מה יותר לא מובן חוק הכולל בתוכו פתיחה הסותרת את החתימה או רעיון המסכם את דבריך באופן הפוך בתכלית מהרעיון שסיכם את דבריך הקודמים? אלא אולי צריך לבלוש גם אחר רמיזותיך.



תוקן על ידי מיכההמרשתי ב- 18/05/2007 12:10:54




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/5/2007 12:15 לינק ישיר 

מיכה
אלף סליחות  ח"ו לא התכוונתי לפגוע בך, הגבתי על מה שדרום כתב.

_________________

מודה ועוזב




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/5/2007 12:19 לינק ישיר 

הבכור
לפי ספר במדבר הבכור ניתן לכהן ויאכלנו בקדושה
יח,יז אַךְ בְּכוֹר-שׁוֹר אוֹ-בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ-בְכוֹר עֵז, לֹא תִפְדֶּה--קֹדֶשׁ הֵם: אֶת-דָּמָם תִּזְרֹק עַל-הַמִּזְבֵּחַ, וְאֶת-חֶלְבָּם תַּקְטִיר--אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ, להויה. יח,יח וּבְשָׂרָם, יִהְיֶה-לָּךְ: כַּחֲזֵה הַתְּנוּפָה וּכְשׁוֹק הַיָּמִין, לְךָ יִהְיֶה.

לפי ספר דברים הבכור נאכל ע"י בעליו הישראלי בירושלים
טו,יט כָּל-הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ, הַזָּכָר--תַּקְדִּישׁ, לַהויה אֱלֹהֶיךָ: לֹא תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ, וְלֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ. טו,כ לִפְנֵי הויה אֱלֹהֶיךָ תֹאכְלֶנּוּ שָׁנָה בְשָׁנָה, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר הויה --אַתָּה, וּבֵיתֶךָ.
נאמר כאן אתה וביתך, כלומר כל משפחתו של הישראלי, לא נזכר כאן אפילו ברמז כהן.

ועוד נאמר
יד,כג וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי הויה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם, מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ: לְמַעַן תִּלְמַד, לְיִרְאָה אֶת-הויה אֱלֹהֶיךָ--כָּל-הַיָּמִים.
הבכור הושווה למעשר, איזה מעשר? מעשר שני שנאכל לבעליו, הרי שגם הבכור נאכל לבעליו.

ועוד נאמר
יב,יז לֹא-תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ, מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ, וְצֹאנֶךָ; וְכָל-נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר, וְנִדְבֹתֶיךָ וּתְרוּמַת יָדֶךָ. יב,יח כִּי אִם-לִפְנֵי הויה אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר הויה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ--אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ; וְשָׂמַחְתָּ, לִפְנֵי הויה אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל, מִשְׁלַח יָדֶךָ.
המעשר הבכור הנדרים והנדבות והתרומות, כולם יאכלו ע"י הישראלי ומשפחתו בירושלים.

ביאור חז"ל, יש לפצל את הפסוק, המעשר יאכל ע"י בעליו, והוא מעשר שני, ואילו הבכור יאכל ע"י הכהן, כפי שכתוב בספר במדבר. את הפרשה בפרק טו העוסקת כולה בבכור לבעליו, פירשו חז"ל כמתייחסת לכהנים.

***

מכיוון שאני טוען שיש כאן סתירה מוחלטת, לכן אתמקד בהצלבה שבין האמור בבמדבר יח, לבין דברים טו.
בבמדבר נאמר שהבכור יאכל לכהן, ואילו בדברים טו נאמר במפורש, שאת הבכור צריך להקדיש, ולאוכלו בירושלים, אתה וביתיך.

אם בדברים פרק טו בכהנים ידבר, כפי דברי רש"י, נמצא שרק הכהנים חייבים להפריש בכור, אבל הישראלי יאכל את הבכור בביתו, וכלל איננו מחויב להקדישו, ונמצא שרש"י בפירושו ברח משאלה קטנה, מסתירה בין ספר במדבר לדברים, והוא נפל בקושיה חמורה, לפי ספר דברים, אין חובה לישראלי להפריש בכור, ורק הכהנים צריכים להפריש בכורות ולאכלם בעצמם.

זהו סלע המחלוקת לכל הכתוב, האם יש בתורה סתירות, כן או לא.

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-18/5/2007 12:23 לינק ישיר 

ירוחם אם הגבת לדרום אינך צריך לבקש סליחה. הרי כתוב שאדם צריך לפייס את חבירו, לא לומר לו "סליחה". ובכן, כאשר הודעת לי שרק הגבת לדרום, שוב אינך צריך לבקש סליחה, ומעתה והלאה אדע שאם אתה מגיב למישהו אחר, זה לא בהכרח קשור אלי, אע"פ שאני גם משתייך  לדיון.

תוקן על ידי מיכההמרשתי ב- 18/05/2007 12:24:00




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/5/2007 12:41 לינק ישיר 

מיכה
אני למדתי כשמישהו נפגע ממני,  אני  צריך לבקש סליחה,
זה בכלל לא משנה אם התכונתי או לא התכוני, השני נפגע, אני אשם.

_________________

מודה ועוזב




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/5/2007 12:54 לינק ישיר 

דרום הערה קטנה דרשות חז"ל אינם ביאור אלא דרשות. לפיכך כשם שאין מקשים על דרשן הדורש באגדה, כך על הדורש בהלכה אין מקשין אא"כ נהירים לך דרכי הדרש כולם. רק הפשט צריך להיות מובן מתחילה ועד סוף לכל בר בי רב. דרשות זה למי שיש לו זמן כח וסבלנות, בקיצור אפשרות, ולי אין.

מכיוון שאני סומך תמיד גם על הגר"א, אצטט מדבריו, וכך יתבאר לך כיצד לדעתי יש ללמוד את התורה, ונחסוך קצת זמן:

ביאור הגר"א למשלי כ"ג כ"ג: אמת קנה ואל תמכור חכמה ומוסר ובינה

...1ופשט התורה ידוע לכל אבל הרמז דרש וסוד לידעם ולהשיגם צריך יגיעה כמו שנאמר 'לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה' והם שלושת הנזכרים לעיל.2ופשטי התורה הם נקראים "אמת", כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו, 3ובהם נתלבש הרמז דרש וסוד 4והכל לכוונת הפשט מכוון זה מול זה..."

ואבאר דבריו כהבנתי:

1 פשט התורה עליו נאמר "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". שם אין תחכומים ורמזים. הרמזים הם למי שיש לו זמן כח וסבלנות, בקיצור אפשרות, ומכיוון שאני לא נכנסתי בעומק הלימוד שלהם, אינני יכול לדון בזה.
2 פשטי התורה הם אמת. באמצעות דרש רמז וסוד אפשר גם לטהר את השרץ, כמו שתוכל לראות אצל כל מי שלא לומד פשט, ובמקום זה הוא מתעסק בדברים אחרים, ולא לחינם פתחו פה פורום, אלא משום אותם אנשים
3 הרמז והסוד רמוזים היכן שהוא.
4 אע"פ שהרמז והסוד רמוזים במקום לא ידוע ולא מובן, מכל מקום לעולם אינם יכולים לסתור את הפשט, אבל אני חושב שאין הכוונה לומר שהרמז הוא ביאור שמי שמבין אותו זה יכול להוות אצלו תחליף לפשט.

*****

את הפשט בפרשת הבכור אינני יודע, ואיך ארשה לעצמי לנסות להתעמק ותרץ את הבעיה שבדרשות? את זאת ארשה לעצמי רק כאשר אלמד מסכת בכורות על הסדר כדי לדעת הלכות בכורות, ואז כיחזרו ויתעוררו הקושיות אדון בהם, כחלק מלימוד הגמרא, ולא כחלק מלימוד המקרא.

ורש"י כידוע מביא הרבה פעמים דרש ולא פשט, לכן גם ברש"י אינני משקיע הרבה זמן.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/5/2007 12:59 לינק ישיר 

ירוחם אז צריך לברר מה בדיוק פירוש המילה סליחה. וסליחה אם פגעתי בך איפשהוא.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/5/2007 13:35 לינק ישיר 

ההבדל בין סליחה מחילה וכפרה. לענ"ד היא כך.
סליחה= השכחת המקרה בצורה מוחלטת. מחיקה כללית של המקרה. כאילו לא היה אף פעם.
מחילה= המעשה לא ניתן לשיכחה מוחלטת, מכניסים אותו למחילה מתחת האדמה או דומה.
כפרה= כנ"ל אבל אין גם אפשרות  להכניס אותו למחילה,  מכסים אותו, כיסוי שאפשר להסיר,בקלות

הגמרא מספרת שקין יצאה מלפני ה" לאחר  השיחה על רצח הבל, פגש אותו אדם, וקין סיפר לו שאלוקים מחל לו. אמר אדם מזמור שיר ליום השבת
לא פגעת



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/5/2008 12:25 לינק ישיר 

שלא תהיה פרשה זו מוטלת בקרן זוית, כאילו...

ויקרא פרק כה

יד) וְכִי תִמְכּרוּ מִמְכּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו:
 

רש"י= אל תונו-אונאת ממון

(יז) וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ כּי אֲנִי יְדֹוָד אֱלֹהֵיכֶם:

רש"י= ולא תונו אונאת דברים

מה הרעיון של רש"י ועל מה הוא מתבסס בפרושים השונים של אותה מילה????

_________________

מודה ועוזב




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > בהר
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 4 לדף הבא סך הכל 4 דפים.